ארכיון יומי: 27 באוגוסט 2013


עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש ב נכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.

אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני ל>. היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבכל ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.

*תשמע חלום לפתור אותו

סיפור מעניין נוסף עובר במסורת המשפחה מדור לדור:

בעיר סלוניקי, גרה נערה בת עשירים, שהתייתמה מהוריה בילדותה. נאה וצנוער נבונה וחכמה היתה, ואת כל העושר שהיה לאביה ירשה. בהגיעה לפרקה, חפצי רבים מאנשי העיר להשתדך עמה, אולם למרבית הפלא השיבה לכולם בסירו: מוחלט. כאשר חזר הדבר על עצמו פעמים רבות, ניסו קרוביה לדבר על ליב־ שתגלה להם את טעמה, אך היא סירבה, והעדיפה לנצור את טעמה בליבה.

השנים נקפו ועברו בזו אחר זו, והיא הלכה והתבגרה, והגיעה כבר לסביבות גיד ארבעים. כמובן שעם חלוף הזמן הלכו ופחתו בני העיר אשר חפצו לשאתה, אולם הדבר לא ערער את החלטתה, ולכל הצעה השיבה בשלילה.

באותו זמן התאלמן יהודי יקר, נכבד ונשוא פנים, ר׳ אברהם שאמוט שמו, ירא שמים וישר דרך, היה האיש. ר׳ אברהם שעבר כבר את שנת הארבעים, חפץ לשאת אשה בת גילו, שיוכל להקים עמה בית מפואר, מיוסד על אדני התורה. לאחר שחכך בדעתו, החליט, כי השידוך המתאים ביותר עבורו הוא, אותה יתומה בוגרת. בלבו סבר כי מאחר והתבגרה כל כך, בודאי הבדידות וחוסר התקוה מעיקים עליה. ואין ספק כי תיאות להינשא לו.

סמך האיש מעשה למחשבה, ותיכף ומיד שלח אליה שליחים שידברו עמר. משעמדה בסירובה, הפצירו בה שליחיו, בתארם את טוב לבו ומעלותיו הרבות, אך היא בעקשנות בלתי מובנת עמדה בסירובה.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתעליית הנוער 6י – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

המגמה החינוכית הייתה לעצב נוער פתוח המעורה בחברה המודרנית מבלי שיתכחש לזהותו היהודית אלא יהיה גאה בה. הם פעלו בשני אפיקים : חינוך פורמאלי בית ספרי, יחד עם כל ישראל חברים, וחינוך בלתי רשמי, יחד עם שרל נטר.

קברניטי שרל נטר, ובראשם אלפונסו צבע וג'ו לסרי, קיבלו את פניהם של רבנים ומחנכים אלה. הם ביקשו מצוות רבנים ומחנכים מרשים זה להתגייס למען הנוער של שרל נטר, והללו כמובן, ניאותו. התנועה בפגשו הייתה מבוססת על קבוצות צופיות בנות עשרה חברים כל אחת, עם זיקה לצופיות ולציונות דתית.

נוסף למחנאות הצופית הקלאסית, נערכו במסגרת התנועה, בקיץ ובחורף, חוגי לימוד ועונג שבת, תפילות רוויות שירה וזמרה בציבור, שהקרינו עד מאוד על הנוער. אף טקס ההבדלה הותיר רושם עז על הנוער, והשמחה העוטפת אותו והריקודים בהמשך עשו את השבת כולה מכניסתה ועד צאתה לאירוע חברתי חם. אמיל סבן מעיד על עצמו כי הכיר את אשתו ב " הבדלה " במוצאי שבת.

ואכל זאת באקלים מיליטנטי, של ישיבות עד לשעות הקטנות של הלילה. החגים היהודיים היו הזדמנויות נוספות למפגש. באותם מפגשים עלו שתי השאלות הבוערות ביותר הקשורות בקיום היהודי לאחר השואה והתנועה הציונית לקראת הקמת המדינה.

ראשי התנועה האמינו כי יש ממש בכוחות הרוע שהביאו לשואה ולשכול. לפיכך נרתם הצוות להוראת השפה העברית והתרבות היהודית. הם חשו כי עליהם " להמציא " פדגוגיה חדשה, בעלת חזון ומעוף, ולא להסתפק במה שהיה עד כה.

אמיל סבן ויוסף מדיוני תרמו לשרל נטר תרומה מכרעת. נוסף לכל הפעילויות שהיו מעורבים בהן, הם היו העורכים הראשיים של מה שעתיד להיות השופר המובהק של תנועת שרל נטר : " נוער – NOAR ", עיתון שיתואר בהמשך.

עיתון זה עסק בכל השאלות הבוערות, אבל יותר מכל בבעיית המללאח – הבעיה החברתית. מתוך כמאה אלף יהודים בקזבלנקה שכנו כחמישים אלף במללאח. המללאח חסר כל תנאים סניטריים הולמים, הרחובות צרים ואפלים.

בני המללאח היו נתונים המצוקות חברתיות לימודיות קשות. " מגן דוד ", שטיפל במישור החינוכיו " אוז'א " שפעל במישור הרפואי, ניסו לחלץ אותם מהן ; אולם להבנתו של אמיל סבן, לא היה זבה די. ילדי המללאח, לטעמו, לא שיחקו, לא חייכו, לא שרו – לא היו חיי ילדות – חייהם לא היו חיים ".

בדצמבר 1947, פנה רוג'ה עבו, בן קזבלנקה, לאמיל סבן, שכיהן מאז 1946 כראש תנועת הצופים במחוז מרוקו, להירתם לעמן ילדי המללאח, כדי להעניק להם שמחת חיים ואופקים חדשים.

לוח הזמנים שלהם היה כולו קדוש לקהילה היהודית במרוקו. במרוצת היון היו אנשי ה – E.N.H עסוקים בהוראת הלשון והתרבות העבריים ; בערבים ובשבתות היו עסוקים בפעילות בלתי פרומלית בשרל נטר ובצופים. בימי א' נסעו ברחבי מרוקו

מקנס – ירושלים דמרוקו – יצחק טולידאנו-משפחת טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומצפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

חינוך טהור

ההרס הרוחני שהתחולל בנוער הטריד את רבינו, והדיר שינה מעיניו, החליט כי צו השעה להקים תלמוד תורה, אשר יתחרה בבתי הספר של ״אליאנס״ ביופיו וברווחתו, אבל ההשקעה היתה עצומה בכדי ליישם תכנית זו, ואכן לאחר מאמצים רבים, כאשר כל אחד תרם כפי יכולתו, העשיר כעני — לא זכורה התלהבות כזו בכל תולדות העיר — כך גויים סכום של -.400,000 פרנקים.

שנה אחת הספיקה לסיים את הבנייה, הבניין כלל 24 חדרים, 1.500 תלמידים נתקבלו למוסד המרווח, ואת שכרם של המורים שילמה הקהילה.

תלמוד תורה זה היה מהגדולים והמפוארים ביותר בכל מרוקו, שבו קול תורה וקול תפילה החל בוקע מחלונותיו, ותינוקות של בית רבן ממלאים את חדריו.

אולם פרנסי הקהילה סרבו לפתוח שעריו בפני בני הכפרים מדרום המדינה, כי לא רצו שהללו יתערבו בין בני העיר.

נערים רבים שגרו בכפרים עניים ונחשלים בדרום המדינה, או במקומות ישוב קטנים לא זכו לכל חינוך שהוא, כי לא היו תלמודי תורה במקומותיהם.

אמנם, רבינו פעל רבות בשטח זה. כרגיל תעצומות נפשו ומסירותו העצומה להפיץ תורה ברבים, לדאוג לילדי ישראל בבל מקום שהם, דחפוהו להשתדל בבל כוחו ומאודו, להקים תלמודי תורה אף במקומות רחוקים ונדחים. אך עדין רבים היו הנערים בני העניים שלא זכו ללמוד תורה.

לפיכך פנה רבינו לפרנסי הקהילה במקנס והציע לפתוח את שערי הישיבה בפני בני הכפרים. ואולם, למרות שרבינו היה רבה הראשי של מקנס ורועם הרוחני, לא נענו להצעתו ודחו אותה בתירוצים שונים.

אך רבינו לא נכנע ולא אמר נואש. שגור היה בפיו מאמר חז״ל ״הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״; הוא החליט לדאוג בעצמו לבני הכפרים העניים ולהקים למענם ישיבה במקנס.

רבינו נסע לדרום המדינה, כתת רגליו מכפר לכפר ומעיירה לעיירה — והביא למקומות נדחים אלו את בשורת הישיבה. הכפריים שמעו בשמחה את הצעתו והפקידו בידיו הנאמנות את בניהם.

רבינו הביא תלמידים אלו למקנס, דאג לכל מחסורם וטיפל בהם במסירות ובאהבה ללא מצרים.

מכיון שלא היתה לו פנימיה בעבורם, הוא פנה לבעלי בתים אמידים בעיר וביקש שכל אחד מהם יארח תלמיד אחד. ואכן, בני העיר נענו בנפש חפצה וארחו את התלמידים בבתיהם.

כמו כן, שכר רכינו מחנכים יראי שמים שילמדו תורה ומוסר.

לימים, גדלה הישיבה שהקים רבינו לבני הכפרים ושגשגה, עד שהקיפה תלמידים רבים.

גם אצל רבינו התגוררו דרך קבע מספר תלמידים מהישיבה והתקבלו בביתו החם כבני בית ממש. במיוחד היה רבינו מקרב תלמידים שגילו כשרונות מיוחדים, שקידה בתורה ומדות טובות כדי לנטוע בהם את היכולת להנהיג את הדור הבא. הוא היה מביא אותם להתגורר בביתו, מטפח ומחנך אותם בעצמו. ואמנם זכה רבי ברוך לרוות נחת מתלמידיו המיוחדים, ורבים מהם התמנו למורי הוראה דיינים וחכמים.

באחד הימים נודע לרבינו שבעיר אוז׳דא שעל גבול אלג׳יריה, הולכים הילדים ללמוד בבית הספר של ה״אליאנם״ ואף אם יש שם הורים שהיו שולחים את בניהם ללמוד תורה, אינם יכולים לעשות כן — בגלל שבעיר אוזידא לא היה תלמוד תורה.

רבינו התגייס מיד לפעול למען הקמת תלמוד תורה בעיר זו. הוא קבע אסיפה עם פרנסי העיר למטרה זו. ומכיון שהעיר אוז׳דא רחוקה מאד ממקנס. מהלך של נסיעת לילה ברכבת — החליט רבינו לצאת לדרך במוצאי שבת קודש, כדי שיגיע עם בוקר יום ראשון ל״אוז׳דא״. רבי יצחק אוחנה — עוזרו הנאמן — אמור היה להתלוות אליו בנסיעתו זו.

משהגיע רבי יצחק במוצאי שבת לביתו של רבינו מצאו שוכב חולה, צנה עזה אחזה בו ובני ביתו מפצירים בו לוותר על הנסיעה. רבינו שחש עצמו בכי רע השתכנע שעליו לעשות כדברי בני הבית, והוא הודיע לרבי יצחק שהוא לא יסע.

אך, ככל שחלף הזמן, הלך וגבר צערו של רבינו על ביטול הנסיעה. בעיני רוחו הצטיירה תמונת האנשים הממתינים לו מחר עם שחר, ולבו נקפו על ביטול האסיפה החשובה אשר נקבעה למחר ואשר עתיד להקבע בה גורל ״התלמוד תורה״ בעיר זו…

והנה, כאשר התאחרה השעה ומועד יציאת הרכבת הלך וקרב — קפץ לפתע רבינו ממטתו והודיע לבני ביתו כי הרגשתו השתפרה לאין שיעור והוא נוסע כמתוכנן! הרי האסיפה כבר נקבעה, ונכבדי ״אוז׳דא״ ימתינו להם עם בוקר בתחנת הרכבת, והרי אינו יכול להטריחם לשוא! אין ברירה, חייבים לצאת לדרך!

שוב לא הועילו תחנוני בני הבית — רבינו מהר להתעטף בגלימתו, נטל חפציו ויצא בחפזון את הבית ביחד עם רבי יצחק.

השעה כבר היתה מאד מאוחרת, והיה חשש שיאחרו את הרכבת. הם מהרו לעצור עגלת נוסעים הרתומה לסוסים, הוסיפו מטבע לדמי הנסיעה ובקשו מהעגלון שימהר לתחנת הרכבת.

ואמנם, משאך הגיעו לתחנה נשמעה צפירת היציאה — ממש ברגע האחרון עוד הספיקו לעלות על הרכבת. כל הקרונות היו מלאים עד אפס מקום בגויים מוסלמים שהביטו לעברם באיבה. כיון שלא נמצא להם מקום, התיישבו על המדרגות. הרכבת גנחה גניחה אחרונה ובקול שקשוק יצאה לדרכה, אל תוך הלילה.

קרה מקפיאה שוררת בחוץ. הלילה בהיר וקר, כוכבים גדולים תלויים לרבבותיהם ברקיע האפל, מנצנצים כאבני חן בוהקות. רבינו חולה ומצונן, יושב על מדרגות הרכבת ופרצי רוח עזים ומקפיאים צולפים על פניו. הוא כולו רועד מקור, אן אף הגה של תלונה לא יוצא מפיו. נכנם רבי יצחק לפנים הרכבת והחליט שאינו זז משם עד שימצא מקום לרבינו. ואמנם ״יגעת ומצאת תאמין״ — לאחר שמצא מקום קרא לרבינו והכניסו פנימה.

הבוקר אור. סוף סוף הגיעה הנסיעה המייגעת לקיצה, והרכבת נעצרה בתחנה בעיר אוז׳דא. במקום המתינה כבר קבוצת אנשים שקיבלה את פני הבאים, והביאה אותם למקום בו נערכה האסיפה.

משהגיעו, נעלמה עייפותו הרבה של רבינו והיתה כלא היתה. הוא החל לדרוש בדברים חוצבי להבות אש על הצורך הגדול בהקמת תלמוד תורה קהילתי, בימים אלו בפרט, ועל לימוד התורה בכלל. הדברים הפעימו את הנאספים אך דרישתו של רבינו נראתה גדולה וקשת בצוע בעיניהם. בינתים הזמינו את רבינו ומלוהו — שלא טעמו עד עתה דבר — לסעוד את נפשם. ואולם רבינו סירב, הוא אמר שלא יסב לשולחן עד שיסכמו הלכה למעשה באותו ענין שלשמו עשה את כל הדרך הזו.

מעשה זה אירע בתקופה בה קמה מדינת ישראל. יהודי מרוקו חיו מאז בחוסר בטחון מתמיד. הם חששו שמאורעות ארץ ישראל ישפיעו על מעמדם וחייהם כי הרי חיו במדינה ערבית. עתה, פקפקו הנאספים באוז׳דא, אם לעת כזאת כדאי הדבר להקים תלמוד תורה חדש, שהרי המצב המדיני מעורפל ואין לדעת מה ילד יום. באותו זמן כבר היתה פעילות במרוקו למען העליה לארץ ישראל, וגם משום כך סברו שאין זה הזמן לבנות- שם בנין חדש.

רבינו האזין בשקט לטענותיהם ולא אמר דבר, לפתע החלו עיניו זולגות דמעות.. והנה הבחינו האנשים לתדהמתם שרבינו יושב ובוכה, משניסו לפייסו אמר להם:

״כיון שדברי אינם נשמעים חוששני שאין בי די יראת שמים. שהרי אמרו חז״ל: ״כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים!״.

כאשר שמעו הנאספים את תשובתו, הכניעו את דעתם מפני דעתו, והחלו לגבות כספים על אתר בעבור בנית תלמוד תורה.

נהרה של שמחה פשטה על פניו של רבינו: עלה בידו להקים מוסרות חינוך על טהרת הקודש של לימוד התורה לילדי ישראל.

לא היה זה המקום היחיד, בו פעל רבינו למען הקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש. מאוחר יותר יסד גם בערים ״וויזאן ו״פור ליוטה״ תלמודי תורה לתפארת, באותה מתבונת שיסד בעירו.

(מספר ביקור החמה)

משפחת אביחצירא

אני לדודי – לרבינו המקובל האלקי חסידר קדישא ופרישא.

כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א

רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.

קוים לדמותו.yechia_adahan

של הרב הגדול חסידא קדישא ופרישא כבוד מורנו הרב רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.

רבינו המחבר נולד בעיירה תאפילאלת הקדושה בשנת התרכ"ו – 1866. לאביו הרב הגדול מכלוף אדהאן זצוק"ל ואמו מרת הרבנית אסתר בתו של הרב הגדול מעוז ומגדול מרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל.

ימי ילדותו ונערותו עברו עליו במחיצת סבא קדישא אביר יעקב זצוק"ל, יחד עם בן גילו הרב הגדול עטרת ראשנו עיר וקדיש, כבוד מורנו הרב דוד אביחצירא הי"ד וזצוק"ל אשר עליו חובר הספר הנכוחי " אני לדודי, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים.

פיוט סימן אני יחייא חזק. סימן א"ב נועם אלי אנוהו.

אלי ודודי. הדרי הודי. לך גלוי סודי. אתה יי

בשמך אקרא. תוציא מצרה. בני הגבירה. הם עם יי

גדול ונורא. צור עוטה אורה. זכור התורה. לעם אמוני

דודי צח אדום. בנה נא הדום. את ארץ אדום תחריב יי

האל העונה. ראה בעווני. אויבי ושוטני. תצמית יי

ואתה אבי. רפא מכאובי. עיני ולבי. אשא ליי

זה לו קוינו. הוא יושיענו. מיד אויבינו. יפדה יי

חטא עוון פשע. תמחה ברגע. קרב נא ישע. בני איתני.

טוב לכל קוראיו. ירחם בניו. בני בחוניו. לבות יי

ישקיף וירא. אדוני מורי. סורר ומורה. יכרית יי

כפר אשמים. לבני רחומים. חי העולמים אודה יי

למען שמו. ירחם עמו. כי ממקומו.ברוך יי

מכסא נורא. נשמה ברא. אדיר ונורא. נגלה בסיני.

נתן התורה. לאום טהורה. שבת היקרה. הנחיל יי

סודו הו נגלה לעם סגולה. בו חטא ומחילה. יסלח יי

עם זו קנית. אשר בחרת. להם נתת. שבת יי

פתח תשובה. לבני אהובה. בנחת שובה. הושע יי

צרים וקמים. מהרה השמים. לעם עגומים. נחם יי

קבץ קהיךה. לעיר תהילה. נורא עלילה. שמך יי

רחום שמך. רחם על עמך. גם משמיך. תברכנו יי

שדי צבאות.שבע שמחות. לנאנחות. שמח יי

תכון תפילה. מעם סגולה. לך מסילה. שמי יי. אני לדודי אודה בעודי. נפשי ומאודי ביד יי.

 

יהי חסדך. על בן יחידך. יגדל כבודך. כבוד יי

ישמח ישראל. בביאת הגואל. אני דל שואל. מאת יי

חסד זה קיים. אלהים חיים. שועת עניים. קבל יי

פיוט לכבוד האדמו"ר כמוהר"ר המלך דוד אביחצירא וצוק"ל זיע"א.

סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ חזק

נועם בר יוחאי יסוד עולם.

 

אמת מארץ תצמח. כל עווננו ימח. וגם לבבו ישמח. בתחיית דוד

נעים ויפה דודי. טוב מכל מתי סודי. היה הדרי הודי. אדוני המלך דוד.

 

יצא מעם סגולה. ביום שבת כלה. ועלה לו למעלה. כי זה רצון המלך

ידיד בן הגבירה. נשמתו היא טהורה. בטלה הגזרה מעל בני המלך

 

חמדת כל ישראל הוא. כולם אומרים אשריהו. מה מתוק אמרי פיהו. כמאמר המלך

יראתו יראה תמה. בלי און ומרמה. לשם שוכן שמימה. לעשות רצון המלך

 

ישב חדרי חדרים. לעסוק במסתרים. שכינה הרים. כי כן דבר המלך.

אדון הכל אין בלתו. טהורה היא מחשבתו. אין להרהר בדעתו. כי כן גזר המלך

 

אדוני בעוז גבר. מנעוריו התגבר. לכבוש יצר שגבר. לבטל רצון המלך.

דרש טוב הוא לעמו. דבריו נתקיימו. מתוק מדבש טעמו. כמו טעם המלך

 

הדריך עמו עדתו. לקיים את מצוותו. לעילוי שכינתו. לבוא בהיכל המלך.

אוהב צדקה היה. בדבור ועשיה. פדה רבים משביה. להשיב שבות מלך

 

נקי כפים ובר. בתורה דִבֵר דָבָר. חיילים עמו הגבר. ברוב עם הדרת מלך

חסיד הוא בכל מדה. לתורה ולתעודה. הוא עיני כל העדה. לכל צרכי המלך

 

זכותו היא גדולה. מכל בני הגולה. כי הוא רב המעלה. לדבר עם המלך

קבץ רבה פעלים. לשם נאדר באלים. כמו יושב אהלים. יבטח ביי מלך

 

את חיבוריו היקרים. כולם מפז נבחרים. בהם סודות נסתרים. מאנשי חברת מלך

מלא מצוות כרמון.ככרם בעל המון. שכרו אתן טמון. בחצר בית המלך

 

יעץ עצה נכונה. עם נפשו העדינה. ישב בדד בשכונה. לראות פני המלך

צדיק הצדיק רבים. רחוקים עם קרובים. הכל רצים ושבים. לעשות דבר מלך

 

חנן דלים אביונים. תמיד בסבר פנים. דבריו נאמנים. לפני האל המלך

זכות אבותיו עמו. בלילו וגן יומו. גדול מרבן שמו. כמו דוד המלך

קבל נא את מנחתו. ורחם על עדתו. בזכות אבות וזכותו. יבוא בן דוד מלך

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2013
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר