ארכיון חודשי: ספטמבר 2013


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

דבר המערכת – דו"ח לשנת תשע"ג (2012 למיניינם)

בשנת תשע"ב הופצו שיעורים של הרב אברהם אסולין ברשת האינטרנט. לאור התגובות ובקשות הציבור , הוקם האתר "אור חדש".

לאחר שזכינו בס"ד ונכנסו מספר אלפים, הוחלט בישיבת צוות האתר , לפעול ולהגיע אל קהל רחב יותר. בין היתר, הוחלט לשדרג את הוויזואליות של האתר הנוכחי , ולהפכו לידידותי יותר .  וב"ה, זכינו עד כה ללמעלה מ 54,500 כניסות , כן ירבו .

בניתוח הכניסות ופילוח גיאוגרפי , אנו עדים לצפיות באתר מכל רחבי הגלובוס .

מאז הקמתו , בוצעו שינויים ושיפורים באתר לנ

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

וחיות הגולשים :

שו"ת אור חדש

המקום בו ניתן לקבל מענה הלכתי ומנהג לכל דורש על ידי רב האתר.

 עד כה ענה הרב על כמאה שאלות , כ"י.

 פורום

במטרה להרחיב את קהילת "אור חדש",

הוקם פורום גולשים  בו יכול כל חבר לעלות על הכתב את הגיגיו… . וזו ההזדמנות לברך ההרכץ ישר כח את כל הכותבים, ובעיקר לשלשת הכותבים המוכשרים שמואל כהן, הרב משה אסולין שמיר ויוחאי. נשמח להשתת, בדיונים נוספים שיועלו ע"י בעלי כשרון נוספים – לתועלת כל הציבור.

דיסקים

ב"ה מדי שבוע מועלים שיעורים חדשים על פי פסקי ומנהגי רבני צפון אפריקה, הנמסרים על ידי הרב אברהם אסולין שליט"א. בשלב זה , בכוונתנו להפיק דיסק ובו כעשרה שיעורים על שבת, וכן על תפלות ימי החול, ועוד. כמו כן , אנו רוצים להתחיל לתרגם את השעורים לצרפתית ואנגלית. מכאן אנו קוראים לכל מי שחפץ לזכות לתרום להפקת הדיסקים. ניתן לתרום להצלחה, לרפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

גיליונות  תורת אמך – מועדים

בס"ד בשנה החולפת הפצנו בעשרות אלפי עותקים ובכל רחבי הארץ את הגיליונות המיוחדים לחגים. מטרת הפצת הגיליונות  הינה להגיע לקהל יעד ק"ק יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב. וכאן המקום להודות לחברים הרבים אשר הורידו מהאתר את העלון והפיצו אותו בבתי הכנסת בערים ובישובים בארץ. התקבלו בקשות רבות למשלוח עלונים, אולם מפאת חוסר תקציב, לא יכולנו להעתיר לבקשות הרבות , עמכם הסליחה.

קונטרסים – תורת אמך

בעקבות הפצת העלונים, הגיעו אלינו פניות רבות בבקשה לכלול מנהגים נוספים שלא הובאו בעלונים או בקשות לקבלת הסברים מפורטים יותר. לאור זאת ,הושקע מאמץ רב , והוצאו חוברות תורת אמך פסח (64 עמודים), בין המצרים, תשעה באב, והלכות אבלות (81 עמודים). בשעה זו ,  אנו נמצאים  בעריכת הקונטרס תורת אמך – אלול , ימים נוראים וחג הסוכות.

אי"ה נזכה גם להעלות על מכבש הדפוס גם קונטרס מורחב על ברכות, וכן אגודת מאמרים שהתפרסמו באתר תחת הקטגוריות  אקטואליה ומעשה רב. יש בידנו בס"ד כמות חומר המספקת לשני קונטרסים. וכאן המקום לברך את ידידנו הדגול רבי ברוך סבאג המנצח על מלאכת עריכת החוברות. גם כאן – מי שחפץ לזכות לתרום להפקת החוברות ניתן לתרום, להצלחה, רפואה, פרנסה ולעילוי נשמה.

תורת אמך – פרשת שבוע

לאור הביקוש הגדול מאד – לא רעב ללחם ולא צמא למים, – כי אם לשמוע דבר ה', התחלנו מזה מספר שבועות להפיק מדי שבוע, עלון מיוחד לפרשת השבוע. אמנם כולנו יודעים שכיום מופצים אלפי עלונים של פרשת שבוע, אך עלוננו תורת אמך – יחודו בכך שהוא מבוסס על תורת רבותינו חכמי מרוקו. קיימים כיום למעלה ממאתיים ספרים מרבותינו אשר נכתבו על התורה, וזוהי  הזדמנות פז לזכות ולהכיר את הרבנים לקהל הקוראים. כמו כן אנו משתדלים לכתוב על מנהג והלכה מהפרשה, וכן מעשיות העוסקות בענייני הפרשה. וב"ה ישנם אנשים שמדי שבוע מדפיסים כמה עשרות עלונים עבור קהילתם  – כן ירבה וכן יפרוץ. אי"ה אנו מתכננים בשנה החדשה להסריט את שעורי פרשת השבוע מפי הרב אברהם אסולין רב האתר "אור חדש".

אולפן

בס"ד לאחר שהפקנו קרוב למאה שיעורי הרב, ברצוננו להקים אולפן איכותי, הכולל מסרטה מקצועית, ציוד תאורה ותוכנות משוכללת לעריכה וידאו. נשמח אם יש בין הקוראים והצופים באתר אור חדש, היכול לסייע בכל דרך.

יום עיון

לאור הרוחות המנשבות מפני הזמן, הגיע הזמן להקים גוף רבני (וכן אברכים), המעוניין לקיים מפגש אחד לחודש ולדון בעינינא דיומא וכל חכם בתורה יתפוס סוגיא הלכתית כשיטת ופסיקת רבותינו . אין ספק שמפגשים פורים אלו יובילו לכבוד שמים ושמירת המסורת.

בנוסף , נרצה לקיים מפגש לגבאים. מפגישותינו עם גבאי בתי כנסת ,מועלים זיכרונות מהעבר בקיום הפסקים עד שהחלו רוחות אחרות לנשוב בבית הכנסת. יחד עם זאת ,ראינו שיש לגבאים כח רב בהבאת רב מהעדה, אירגון יום עיון בתורת רבותינו , בהקמת חבורת בקשות עם טעמי מקרא לצעירי הצאן והמבוגרים , בהקמת ספריות של רבותינו ועוד.

לכן פנייתנו שטוחה לרבנים או לגבאים המעוניינים במפגשים אלו ליצור עימנו קשר במייל orhadash26@gmail.com

שלושה ימי עיון

עקב עיסוקנו בעולם הישיבות במרוקו, בדרך העיון, במגורשי ספרד והתושבים במרוקו, במנהגים ובכתבי יד, אורגנו מספר אירועים . האירוע הראשון התקיים בבית המדרש מגן אברהם באלעד בשיתוף מכון אורות המערב בראשות הרב משה עמאר, האירוע השני התקיים בהר חומה בירושלים , ובמסגרת האירוע השלישי קיימנו ערב במשנתו של אור החיים הקדוש, בהשתתפות הגאון הרב יצחק כהן שליט"א  – רב שכונת שמואל הנביא, הרב ד"ר מאיר ניזרי מחבר הספר תאפילאלת , הרב פרופסור משה עמאר, והרב אברהם אסולין רב מוסדות תפארת מיכאל ורב האתר אור חדש.

החזון : "אור חדש העולמי"

נשאלת השאלה – מה הלאה? אכן הזמן קצר והמלאכה מרובה… מבין מגוון הפעילויות המתוכננות , נראה כי נכון יהי להתחיל בהקמת ספריה עולמית שבה יהיו כל ספרי רבני צפון אפריקה, הכוללת חנות לספרי רבותינו במחירים שווים לכל נפש ,אולם הרצאות – שבו יתקיימו ימי עיון לרווחת הציבור, ובו יהיה גם בית דין לק"ק יוצאי צפון אפריקה. אין בכוונתנו לבנות בנין אלא כאשר בס"ד יתאפשר כלכלית, ירכש מבנה קיים ובו יוגשם המפעל החשוב.

 תלמודי תורה לעדה מרוקו

קיימים בתי כנסיות  המקיימים לימוד לצעירי הצאן, טעמי המקרא ולימוד שירת הפיוטים. אולם כאשר יגדלו הנערים – יפנו כל אחד ללמוד בישיבתו , ושם כאשר ינהג כמנהג אבותיו יוכח על כך , ויחדל מדרך רבותיו… ונראה שהגיע הזמן לאחר 65 שנה מקום המדינה להקים תלמודי תורה משלנו , בהם ילמדו קריאה בהגיה המקובלת מאבותינו, ילמדו כמאמר המשנה באבות "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה" וכו'. כפי שעולה מתיעוד מנהגי דרום מרוקו וברוב המקומות , שאכן כך למדו  , ועוד אמרו שם  (אבות פרק ד משנה כ) – הלומד ילד למה דומה? – לדיו כתובה על ניר וכו' , ולכן הזקנים שלמדו בשיטה זו יודעים על פה משניות תנ"ך ועוד.

ישיבות בדרך רבותינו

הגיע הזמן להקים ישיבות נוסח "ישיבת כסא רחמים" .סיפר לי הרב טובול רב ק"ק אהל יצחק בעיר פ"ת חתן האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל , שבצעירתו למד חברותא אם חמיו. לימים למדו מסכת מכות והחל לקרוא , כשתוך כדי לימוד התקשו בהבנת הגמרא, רצה הרב טובול לעיין ברש"י, אולם הרב מיד העיר לו ודרש שקודם יאמץ את הראש ורק אחר כך יעיין ברש"י… וכשלמדו דברי התוספות, התעקשו לדעת מדוע תוספות לא הבין כרש"י …ואם ישנם שני תירוצים בתוספות – מדוע יש שני תירוצים? והרי  די היה בתירוץ אחד… וכן עברו ללמוד את הרא"ש והמהרש"א והמהר"ם שיף.

פעם אחת , היה כנס בישיבת "כרם ביבנה" והגיעו רבנים ושופטים לבדוק האם הייתה דרך עיון במרוקו והנבחן היה הגאון הרב אברהם חפוטא אשר בארץ למד אצל הליטאים. והנה החל הרב להרצות דף גמרא בדרך הלימוד הליטאית , ואח"כ לימד את אותו עמוד בדרך העיון שמקובל היה במרוקו מתקופת בית שני…

הישיבה המתוכננת , תהיה העתק לישיבה שהייתה במראכש בראשות הגאון כמוהר"ר רבי דודו שלוש זצ"ל ואחריו כמוהר"ר אלעזר הלוי ואח"כ כמוהר"ר יעקב אדהאן זצ"ל  , אשר בה כל תלמיד ישיבה ידע את דרך הלימוד בעיון ולימוד תנ"ך, וכן ישלוט בכל מקצעות הקודש – החל משחיטה, ספרות סת"ם, חזנות ועוד.

ישיבה זו תצמיח דורות של מרביציי תורה בדרך המסורה לנו.

 (בחורים המעוניינים יפנו בטלפון 0527145147  – אחר השעה עשר בערב).  

ולסיום נברך

ועל כולם למורנו הרב אברהם אסולין שליט"א על התמסרותו לציבור , במסירת השיעורים וכתיבת השו"ת ועוד מאמרים חשובים, וכן לידידנו אברהם מקייס – מנהל האתר. ויבורכו מפיצי השיעורים , בהם הראשון לכל דבר שבקדושה – אשר פרץ וב"ב מנהל האתר "דרכי אבותינו מן המערב", נפתלי אזולאי וב"ב מנהל האתר YOUTube  "מורשת מרוקו" ואליהו (אלי) פילו וב"ב – מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו".

בברכת שנה טובה,

 הנהלת האתר

משפחת הלוי אבן יולי – חיים בנטוב – ממזרח וממערב כרך ב'

 

ממזרח וממערב כרך ב'

קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן, תש"מ

קסאר אולאד אסולטאן

קסאר אולאד אסולטאן

משה הלוי אבן יולי.

משה הלוי אבן יולי, כתב יד הנמצא בספרייה הלאומית, מוצאו מספרייתו של רבי שמואל, והוא ספר פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה. בסופו נמצא מכתב, המתפרסם להלן בנספח ד, והמיועד ללא ספק לרבי שמואל שלנו.

הכותב מכיר את כל בני המשפחה ומקורביו של רבי שמואל. הוא דורש בשלום אמו של רבי שמואל, בשלום נחלא וזהרא, כנראה אחיותיו או בנותיו של רבי שמואל ; בשלום אשתו, מכאן שנכתב לאחר חתונתו ; בשלום אחיו " תפארת בחורים " רבי חביב, מכאן שהיה אז עדיין בחור ; ובשלום רבי יעקב הכהן הנזכר למעלה.

הכותב הוא קרובו של רבי שמואל ונמצא ברבאט או אצווירא, הוא משבח לאל על החלמתו ורפואתו של רבי שמואל, ומבשר לו שהאהובים שלו כולם דורשים בשלומו ומאחלים לו רפואה שלמה.

לרבי שמואל היא אפוא ידידים אוהבים ומכרים גם בערים אחרות. משה הלוי אבן יולי הכותב הוא ודאי אחד מהמשפחה, שגר אולי באחת מערי החוף, ויש לו עסקים גם במכנאס. הוא מבקש ממנו שיעשה במהרה את העניין שביקש ממנו לעשות.

זיקתו לארץ ישראל : בני חוג זה, ששמואל כנראה הוא צירו המרכזי, מגלה זיקה עמוקה וחזקה לארץ ישראל. בחלקם עלו לארץ והשתקעו בה והגשימו שאיפתם, כמו רבי משה בהלול בחלקם מטפלים ומטפחים את הקשרים עם ארץ ישראל. הם משגיחים על קופות הכוללים, כגון קופת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. שלום אדרעי הנ"ל, שמואל הלוי דילן, ואברהם בן איטאח ( בנו של הנגיד יצחק ) מתמנים כגבאיה על ידי השד"ר רפאל ארזי הכהן.

רבי יצחק בן גיגי : שהיה ממונה לפניהם על הקופה הנ"ל עוד בחיי אביו רבי מסעוד, אף הוא מחוד מקורביו של רבי שמואל. לאחר מותו של יצחק, נתמנה רבי שמואל אפוטרופוס על בניו הקטנים, מסעוד ויעקב, וכנראה נתגדלו בביתו.

מאהבתו לארץ ישראל הוא דבק באלה שבאו משם. את רבי יהושע מרדכי אשכנזי מצפת, שבא לאסוף נדבה לעצמו, הכיר היטב ויכול היה למסור עדות על מנהגיו והתנהגותו לאחר הריגתו. נראה שהוא עצמו עזב את מרוקו כדי לעלות ארצה אלא דלא אסעתייעא מילתא, שהרי רבי יעקב בירדוגו בהקדמה הנ"ל, אומר עליו " חד מינן דסליק להתם " – מליצה הנאמרת על העולים לארץ ישראל בלבד.

זיקתו לספרים ולכתבי יד : בספרייתו של רבי שמואל נמצאו כתבי יד קדומים רבים ; כנראה חלקם באולךו בירושה, דומה שהנגיד אהב כתבי יד וקנה מה שנזדמן לידו. על כל פנים, לרבי שמואל היה אוסף נכבד של ספרים וכתבי יד.

באוסף זה היה מצוי ספר " הדר נקנים ", פירוש על התורה לבעלי התוספות והרא"ש, שהוציא לאור רבי שמואל בליוורנו בשנת ת"ר.

בהקדמה לספר זה הוא מתפלל שיזכה להדפיס ספר הראשונים אשר נמצאו תחת ידי מרבנן קשישא, ואת ספרו שלו " קול כלה ", פירוש על הגמרא מסכת כלה, וממשיך : " והגמרא הנכרת נמצאת אתי בכתב יד ישן נושן וחמתי עלה רבנן באשרתייהו.

מאוסף הספרים שלו נמצאים היום כתבי יד בספריות שונות. בספריה הלאומית יש שישה כתבי יד משלו : ספר הצרורות לרבי דוד תלמיד הרשב"א ; פירוש אבות לרבי יצחק ישראל ; פירוש אבות לרבי יוסף אלאשקר ; פירוש הגדה לרבי יהודה חאדיא ; פירוש המלים הלטיניות שבספרי הרפואה ; אלפא ביתא דבן סירא וסיפורי ישו ועוד.

כתב יד מספר 921 באוסף ששון הוא משלו. ביד רבי יעקב משה טולידאנו היה " ספר התמיד " לרבי ראובן בר חיים, רבו של המאירי, בהעתקתו. בספר " מלכי רבנן " מביא את קובץ דרשות רבי יהודה הכהן משנת השמ"ט שהיה ברשות רבי שמואל.

את זיקתו לכתבי יד רואים גם בהערתו שנדפסה בספר " ראש משבי"ר " בסוף עירובין : " אמר שמא"י הלוי זכורני שראיתי בכתבי החכם כמה"ר יעקב עטייא ז"ל כי בעיר פאס יע"א הובא לידו ספר אחיה השילוני וכתוב בו פסוק זה וזה לשונו " ויאמר שלמה אל כל העם שפטו איש את אחיו בצדק איש מכם בצר אל יורה…וזאת תהיה לעדה כי הן בעון עול הגלות ומגרשים בערים היו בעוכרינו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים במלאכים ואף גם זאת דברי הנביאים פה אחד "

בני משפחתו : בנו, שלמה ברוך : הוא מזכיר אותו ב " ראש משבי"ר " ומברכו : " גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל והיה כעץ שתול על פלגי מים על התורה ועל העבודה " בכתיבת ההקדמה בשנת ת"ר היה עדיין צעיר לימים.

אחיו, רבי חביב הלוי אבן יולי, גם הוא מוזכר בהקדמה הנ"ל בתואר " החכם הוותיק , וכנראה שהיה אז נשוי. לא ידוע לנו עליו ולא כלום. רק זאת אנו יודעים שרבי חביב נפטר בשנת תרי"ג, בליל שמחת תורה אחר תפילת ערבית.

Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31

 Brit 31

Revuedes Juifs du Maroc

sijilmassaPresence juive au Tafilalet

Jacob Oliel Orleans

Les Juifs du Tafilalet

Un demi-siecle plus tard a Sijilmassa, l'attitude a l'egard des Juifs etait encore dictee par la loi almohade, ce qui apparait nettement dans un ouvrage anonyme redige en 588 H (1192) « Al Kitab al Istibgar » est tres severe a l'egard des Juifs de Sijilmassa, juges trop riches, meme s'il leur reconnait « une grande habilete dans les ouvrages de magonnerie ».

Fin XIVs, devastee par les Arabes nomades, Sijilmassa disparut de l'histoire marocaine : « Sijilmassa fut detruite apres 1393 ; toutes traces de la communaute disparurent. Dans le Tafilalet avoisinant de nombreux etablissements juifs se maintinrent, vivant generalement en paix en payant tribut soit aux dirigeants berberes soit aux nomades arabes. […] la capitale de la region fut a cette epoque Erfoud ».

Selon le Grand Rabbin Shalom Abehssera, le nom de Sijilmassa a alors disparu des actes religieux (mariages, divorces…) des communautes juives, pour etre remplace par celui de Tafilalet, le centre de la region tafilalienne se deplagant vers Rissani.

Sijilmassa ou Sidjilmassa était une ancienne ville importante du point vue commercial au Moyen Âge, la ville se trouvait à l’emplacement actuel de la ville de Rissani au sud d'Errachidia, à 40 km au nord des célèbres dunes de Merzouga, dans la région de Tafilalet au Maroc. Actuellement, des ruines attestent de son existence.

Histoire 

Sijilmassa était une cité marchande, située au Maroc, et où faisaient halte les grandes caravanes amenant du Bilad el Sudan (Afrique noire) de la poudre d'or, de l'ivoire, des plumes d'autruche, et des esclaves. Elle était un centre important des Berbères zénètes.

En 757758, les Miknassa étaient kharidjites sufrites, ils fondent Sijilmassa sous les ordres deSemgou Ibn Ouassoul[réf. nécessaire].

Elle fut la capitale d'un émirat kharijite, sous la férule des Midrarides avant d'être une pomme de discorde entre les Zirides vassaux des Fatimides d'Ifriqiya et les Maghraouides inféodés auxOmeyyades de Cordoue, du fait de sa situation au débouché des pistes caravanières. Elle fut finalement conquise par les Almoravides vers 1055. Sa situation commerciale continua d'être florissante jusqu'au xive siècle, et son ouverture sur l'ensemble du monde connu est attestée par le voyageur Ibn Battûta qui affirme avoir rencontré des Sijilmassiens au cours de son périple enChine.

Du temps de sa splendeur, Sijilmassa était composée d'environ 600 kasbahs qui formaient autant de quartiers. La kasbah principale abritait le palais de l'émir, la grande mosquée, un atelier de frappe monétaire ainsi qu'un immense marché de négociants, dont certains venaient d'aussi loin que l'Égypte ou même de Bagdad. Les Midrarides (appelés aussi Ouassoulites) adoptèrent longtemps le rite modéré du kharidjisme, le sofrisme. Ils menèrent une politique d'alliance avec l'autre puissance kharijite du Maghreb, l'émirat Rostémides de Tiaret en Algérie. Mais au début du xe siècle, on note un assouplissement dans la pratique du sofrisme et l'émir midraride al Chakir Billah va jusqu'à reconnaître l'autorité spirituelle du calife Abbassides. Cela vient aussi du fait que Sijilmassa était devenue une place de commerce de niveau international, et cultivait ainsi une certaine forme de cosmopolitisme, attirant même le fondateur de la dynastie fatimide, le chef chiite ‘Ubayd Allâh al-Mahdî qui fuyait les persécutions en Orient. Emprisonné sur décision de l'émir midraride, Ubayd Allah est libéré en 909 par ses partisans commandant une grande armée composée de Kutama du Maghreb central, avant qu'il ne proclame le califat fatimide à Kairouan.

La ville fut prise par les Zénètes faisant allégeance aux Omeyyades de Cordoue, pour lesquels ils établirent des ateliers monétaires.

Sijilmassa, qui perdit de son importance au cours de siècles et ne cessa de décliner, fut finalement rasée en 1818 par les tribus de la confédération Aït Atta.

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

UN MOUVEMENT ISLAMIQUE ANTI-OCCIDENTAL

Il etait une fois le Maroc

אצווירא, מרוקו תרס"ה - 1905

אצווירא, מרוקו תרס"ה – 1905

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

Comment la rencontre avec l'Occident se traduisit-elle dans les milieux islamiques radicaux?

Sidi Ali ben Senoussi-El-Khattabi-El-Hassani-El-Idrissi-El-Medjahiri

aurait appartenu a une famille algerienne qui se rattacherait a la descendance du prophete. Aussi incorpora-t-il a son nom les qualificatifs d'El-Hassani (affilie a Hassan fils de Fatima) et El-Idrissi (affilie a l'ancienne dynastie marocaine des Idrissides), bien qu'il fut mieux connu comme Cheikh Senoussi. A 1'age de 30

 ans, il eut des demeles avec sa famille. II alla a Fes au Maroc ou il sejourna sept ans avant de se rendre au Caire puis a La Mecque. II tenta de professer en public au Caire et se fit denoncer comme reformateur religieux. II partit pour La Mecque et dut s'en enfuir en 1843

 II construisit une zaoui'a en Cyrenaique et rallia de nombreux ordres religieux d'Afrique du Nord et du Tchad a sa confrerie.

A la fin du XIXe siecle, certains auteurs europeens mirent en garde contre le danger du panislamisme et se mefierent grandement des confreries religieuses qui, a leurs yeux, etaient en mesure de lancer des mots d'ordre subversifs. Ainsi, la menace de Cheikh Senoussi fut des plus exagerees par les coloniaux, car dans les faits, son influence se limita a la Libye et la zone geographique se trouvant au Sud de la Libye.

Napoleon Ney ecrivit a son sujet en 1890 dans la brochure Un danger europeen Les societes secretes musulmanes : « Son pouvoir s'etend sur toute 1'Afrique du Nord, du Maroc a l'Egypte… Le nombre des affilies repartis en Afrique et en Asie depasse trois millions… Le Mahdi de Tripolitaine est 1'ennemi irreconciliable de la domination frangaise dans le Nord de l'Afrique.» Ce personnage ne merite d'etre mentionne que parce qu'il a constitue une obsession dans l'esprit des puissances coloniales qui lui ont attribue alors une influence bien plus importante qu'elle ne l'avait vraiment ete.

Que prechait־il?

La soumission totale au pouvoir religieux s'il adherait a 1'orthodoxie islamique, soit les doctrines pures de l'islam primitif, impregnees de soufisme cependant. Pour lui, l'adhesion au Coran sans innovations et heresies etait essentielle et l'imanat etait une necessite. Cheikh Senoussi prescrivait des dietes prolongees de meme que la vie contemplative et devote. Le luxe etait prohibe, de meme que le chant, la danse, le tabac, le cafe ou le sucre blanc (car ce dernier serait raffine avec des ossements d'animaux. La confrerie pouvait prescrire des pelerinages et lever des taxes aupres de ses membres. Certaines missions delicates pouvaient etre confiees a ses membres. La confrerie stockait des armes bien que l'ennemi vise ne fut pas identifie. De fagon generale, l'identite des membres de la confrerie etait gardee secrete.

Le rite de la priere etait amende de formules supplementaires que les inities devaient repeter des centaines de fois. Les ikhouane (membres) devaient une obeissance totale au Calife. Cheikh Senoussi incitait les musulmans a quitter les pays de la chretiente ou ceux dont les souverains musulmans etaient ouverts aux influences occidentales percues comme des symboles d'innovations sataniques.

Bien que la France craignit grandement l'influence et l'opposition des Senoussi dans les regions desertiques, ces derniers furent impuissants devant l'armee et l'artillerie des forces francaises au Sahara. La France avait alors la hantise d'un soulevement panislamique initie par Constantinople et, probablement pour cette raison, surestima le potentiel de ce mouvement en Afrique du Nord. En fait, les Ottomans qui occupaient la Libye n'y maintenaient qu'une presence militaire symbolique. Cheikh Senoussi mourut en 1902. La dimension religieuse de cet ordre fut bien moindre du temps de son fils et successeur Ahmad Al-Sharif.

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.מיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

מתוך ויקיפדיה

החדית' (ערביתالحديث) הוא אוסף של הלכות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים.

המילה חדית' היא מהשורש הערבי "ח.ד.ת'" (حدث) המקביל מבחינה אטימולוגית לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא "חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על הנביא מוחמד, דבריו ופועלו. מאוחר יותר התפתח המושג חדית' כאוסף סיפורים ואמרות על חיי מוחמד.

כל חדית' בנוי משני חלקים:
1. אִסְנאד (إسناد שפירושו: סימוכין) – שושלת המוסרים מדור לדור.
2. מַתְן (متن שפירושו: תוכן) – תוכן החדית', כלומר הסיפור או הידיעה עצמם.

החדית' הועבר בעל פה מדור לדור, ויש הטוענים שברבות הימים נוספו לו פרטים לא מקוריים. המוסיפים היו היסטוריונים, שליטים או חכמי דת שרצו לחולל רפורמות, והשתמשו בדברי מוחמד כדי לבסס את הרפורמות שלהם. במשך השנים נוצרו מספר אוספים שונים של חדית'. חלק מהם לא היו אמינים. כדי לבדוק האם חדית' ספציפי הוא מהימן אם לאו, בדקו אותם מלומדים מוסלמים קדומים וקבעו את מידת המהימנות שלהם.

כל חדית' יכול להיכלל באחת מתוך שלוש קטגוריות של מהימנות:
1. צחיח (صحيح ההגייה בקירוב: סחיח) – חדית' איתן, כלומר לא נמצא פגם בשושלת המוסרים.
2. חסן (حسن) – "טוב", "יפה", חדית' מהימן למדי, אך המילים של החדית' (מתן) לא הועבר בדיוק כפי שסופר על ידי הנביא מוחמד.
3. צ'עיף (ضعيف ההגייה בקירוב: דעיף) – "חלש" או רעוע, כלומר, נמצאו פגמים בשושלת המוסרים, ואין להסתמך עליו.

קיימות שתי צורות עיקריות לעריכת הקבצים:
1. מוסנד (مسند) – עריכה על פי שמו של האחרון בשרשרת המסירה (אִסְנאד).
2. מוסנף (مسنف)- עריכה על פי נושא הדיון של החדית'.

עבור רוב המוסלמים החדית' הוא המקור המוסמך לפרשנות הקוראן, ומקור להלכה ולמערכת הערכים הרצויה, בדומה למה שמכונה ביהדות תורה שבעל פה. כמו כן החדית' הוא מקור ידע על חיי מוחמד ועל תקופתו.

ישנם קטעי חדית' רבים המקבילים לסיפורי המקרא וכן לאגדות מתוך התורה שבעל פה של היהדות הרבנית.

יש מספר רב של אוספי חדית', ביניהם צחיח אל-בח'אריצחיח מוסלםסֻנאן אבו דאוד הסונייםואל-אִסְתִבְסאר ואוצול אל-כאפי השיעיים.

זרם הקוראניסטים וההתנגדות לחדית

בתחילת שנות ה-80 ייסד ד"ר אחמד סובחי מנסור את הזרם המצרי Quranists – הקוראניסטים, שביסוד תפיסתו עומדת האמונה שהקוראן הוא המקור התקף היחידי של דת האסלאם ומצוותיה. הקוראניסטים דוחים לחלוטין את החדית', את חוקי השריעה או כתבים מסורתיים אחרים על מוחמד, מעשיו, קורות חייו ואמרותיו. על פי תפיסת זרם הקוראניסטים, התוספות לקוראן ובכללן החדית', הן מקור לשנאה, פונדמנטליזם, פגיעה בזכויות אדם, אנטי הומניזם, טרור ומלחמות. בשל תפיסותיו נרדף מנסור במצרים עד כדי איום לחייו ונאלץ לגלות לארצות הברית בשנת 2001

Le coranisme est un courant de l'islam scripturaliste, car fondé sur le seul Coran et le refus des hadiths. Le coranisme est la version musulmane du "Sola scriptura" des protestants et du karaïsme dans le judaïsme.

Les coranistes (ou coranites) se fondent uniquement sur le Coran, contrairement aux sunnites et chiites qui croient au Coran et auxhadiths. Ils affirment retourner à l'islam originel, à l'époque où les musulmans ne se référaient qu'aux enseignements coraniques, puisque les premiers recueils de hadiths ne sont apparus qu'après la mort de Mahomet. Les coranistes croient également en la sunnaqui se trouve dans le Coran, et rejettent la sunna telle qu'elle a été rapportée par l'orthodoxie musulmane sunnite.

Les coranistes sont en contradiction avec la majeure partie des pratiques cultuelles en islam qui sont recommandées par les hadiths. Il trouvent que les hadiths sont des textes écrit par l'Homme (après la mort de Mahomet) et n'ont donc aucune puissance divine comme le Coran (dicté par Dieu à Mahomet). Dieu précise dans le Coran que seul ce livre saint sera protégé mais pas les autres écrits. Cependant, ils puisent la sunna du prophète dans le Coran car c'est dans le respect de ces paroles dictées par Dieu que Mahomet a fondé son comportement et donc sa sunna

4

איך נולד המושג ששמו חדית׳, מילה שפרושה למעשה ׳סיפורי ?

החדית׳ מבוסס על שרשרת המוסרים המכונה ׳אסנאד׳, תוכנו ומשמעותו של החדית׳ מכונה ׳מתון׳.

חכמי האיסלאם היו מודעים לעובדה שישנם חדית׳ים מזויפים אשר אמינותם מוטלת בספק וקבעו במסקנותיהם כי יש למיין את החדית׳ים בהסתמך על ביוגרפיה ואמינות המוסרים המכונים באיסלאם ׳עלאם אל- רגל׳. המיון נעשה גם על פי חשיבותו של נושא החד׳ית המכונה באיסלאם ׳מוצנף׳.

תהליך המיון וסידור החדית׳ים על פי סדר הנושאים ואמינותם מכונה ׳מוסנד׳.

אספני החדית׳ים היו רבים, אך החשובים שביניהם היו מקורביו ותומכיו של מוחמד שהפכו בבוא הזמן לבעלי תפקידים צבאיים או מדיניים ואשר למען קידום או שרות האינטרסים האישיים שלהם אמרו את אשר אמרו לאחר מותו של מוחמד, כאילו נאמרו הדברים מפי מוחמד עצמו.

עם היוודע דבר מותו של מוחמד בחצי האי ערב פרשו כל אותם השבטים שהצטרפו לאיסלאם לאחר כיבוש מכה ולאבו-בקר, ממלא מקומו של מוחמד, לא נותר אלא להשתמש בצוואתו של מוחמד כדברי קדושה על מנת להשיב את השבטים הפורשים לחיק האיסלאם במלחמות ה" רידה "במלחמות אלו, שניהל אבו-בקר נגד השבטים שפרשו מהאיסלאם, נהרגו אלפים מבני השבטים המורדים באכזריות רבה למען יראו וייראו ובמטרה מוצהרת להנציח את השלטון מבחינה מדינית ותו לא.

הערת המחבר – מלחמות ה'רידה׳ החלו לאחר מותו של מוחמד ועלייתו של אבו-בקר כחליפה רוב מנהיגי השבטים שנשבעו אמונים למוחמד לאחר כיבוש מכה וטאיף הודיעו על פרישתם ופסקו לשלם את המיסים, מלחמות ה'רידה פרצו על רקע כלכלי ללא כל שייכות למהפכה המונותיאיסטית שכביכול דגלו בה מוחמד ויורשיו. עד כאן.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

נוהג בחכמה

אוצר בלום של מנהגים על ד' חלקי שו"ע

שנהגו בכל קהילות ישראל במזרח ובמערב

רבי יוסף בן נאיים ויצרתו

הרב פרופסור משה עמאר הי"ו

שני ענקים חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

רבי יוסף כמורה בכל ישראל חברים.

לאחר שבטלה ישיבתו הציעה הנהלת בית הספר כל ישראל חברים בעיר לרבי יוסף להורות לימודי יהדות בבית הספר. הוא שמח על ההצעה בחושבו שבאמצעות עבודתי בבית הספר, יצליח להרביץ תורה בתלמידים, ולחנך ילדי ישראל לאהבת התורה ולקיום מצוותיה.

אל לאחר מספר חודשים כאשר עמד על טיב התלמידים ושאיפותיהם, נוכח כי אין להם עניין רב בלימודי היהדות וכל שאיפתם היא ללמוד את התרבות והשפה הצרפתית על בוריה. דבר שגרם לו אכזבה ועוגמת נפש. הוא הגיע לידי החלטה שעליו לעזוב את ההוראה בכל ישראל חברים ויהי מה.

על אף משכותרו הגבוהה ולמרות שלא הייתה לו הכנסה אחרת, וכמפרנס יחיד מוטלים עליו כל צורכי בני ביתו, כדבריו :

     אך לזאת חרד לבי ויתר ממקומו, קיוויתי טוב ויבא רע, שראיתי כל יגיעי לריק שהנערים אינם חפצים ללמוד. כי הקליפה גברה, וחפצם ורצונם ומעיינם רק ללמוד חכמת לשון צרפת, והעיקר היה טפל אצלם. לזה נקעה נפשי בחיי ובחלה נפשי מלהיות עוד מורה שם….

אכן הוא התפטר מעבודתו לאחר כששה חודשי עבודה, וחזר לתלמודו. לפרנסתו החליט לשמש כסופר שטרות, שהיא מלאכה קלה שאינה דורשת זמן רב. כך יוכל להתפרנס מיגיע כפיו וגם ללמוד תורה. כדברי התנא : " כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון " ( פרקי אבות פרק ב' ). בינתיים המשיך אביו רבי יצחק לתמוך בו ובכלכלתו כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לתורה.

כהונתו כספרא דדיינא.

השלטונות הצפרתיים במרוקו הנהיגו סדרים חדשים בכל המשרות הציבוריות. אזרחיות כלכליות ודתיות, מוסלמיות ויהודיות. בין היתר דרשו שכל סופרי השטרות ( נוטריונים ) היהודיים, יבחנו במבחן רשמי בהלכה ובמעשה, ורק אלה שיעמדו במבחן יורשו להמשיך במלאכה זו.

כאן ברשותכם אביא תעודה מספר 278, מתוך הספר " קהלת צפרו " כרך א' של רבי דוד עובדיה זצוק"ל. תעודה זו מתייחסת לנושא שהובא לעיל, דהיינו דרישת השלטונות הצרפתיים לעריכת מבחנים בהלכה כתנאי לקבלת תואר סופר שטרות מוסמך.

תעודה מספר 278

פאס יע"א 16 אדר 679

רב אחאי ורב רחומאי, כויה גופאי, הרב המופלא, גודלו וטובו מלא, כבטוד קדושת תורתו כמוהר"ר ישמח עובדיה הי"ו.

צפרו יע"א.

לשלם אין קץ. תעלם די ליום זאנא לק'אדן די זילינאר ליוטי ירום הודו די יוצלך דאכל הר=אדי נסכא מננו בלערבייא, כיף יתמסווי סופרים דיפ]אס ומקנאס וצפרו יע"א וכולסי יכון עלא יידדי דהיינו יאנה נזרבהום בכתב ובעל פה דהיינו כל אחד יכתב דלכתבות ודשטרות ןיכון בקי בהם עאד נעטיה לק'אדן יכון סופר.

והאד אסי כוללו נחדאז נסממיהום אה"ה פי 10 אבריל למאזי ופי 15 אבריל או 17 יכונו הינא ונזרבהום, ביהא ידא נתין תסכן הינא פי פאס ותכדם סופר ראך נכתארך נתין לוולי ווילא גראדך תבקא פצפרו ראך תכון נתין סופר למכייר.

ביהא עלמנא בכרי לדעת מה יעשה ישראל, טוהאד סי כוללו הוא ביני ובינך סוד נכמס, ונתין נחבך תתעדב תסרדלי באר היטב ואחר ליסטא דתזרביאת די פאס נסקסיהום בכתב ובעל פה כול חאזא תכון מנאיין למקור דייאלהא באס נזיד נאקדדהא מעא די מרססי אע"ה מן נחלת שבעת עט סופר וכו…

פעמוני זהב וכו…באס יכון סדורים לפני חית יכונו לחקקאם גאלסין מעאי, וחית תקרא האד נסכא דלערבייא תקדר תוריהא לידידנו הרב הגאון מוהר"ר שלם אזולאי הי"ו באס יכון ירד באלו במקומו פסופרים ומא תביינלוסי חתא סי ענין די כתבתלך.

ובפרט לעניין די כבודך, נחבך תחרס פדי כתבתלך באס נכון מכ'בר יפה שעה אחת קודם ועמך הסליחה רבה כנפשך שבעך וכנפש נאמן אהבתך ושמ"ח בתורתך תורת חיים.

והוא הצב"י וידאל הצרפתי הי"ו כן יהי רצון.

תרגום תעודה מספר 278.

לשלם אין קץ. הריני חהודיע לך שהיום הגיע לידי מאמר של הנציב העליון זינירל ליוטי ירום הודו. רצוף בזה העתק ממנו בערבית, ובו תקנון שעל פיו יתנהגו הסופרים של הערים פאס מקנאס וצפרו יעזרם האל. הכל יהיה על ידי.

דהיינו שהסופרים יבחלנו אצלי בכתב ובעל פה וכל אחד יכתו שלוש שטרות מהמסובכים ביותר לדוגמה שטר משכונה, מתנת שכיב מרע, ומכר בהטבה ועוד. וכל סופר יהיה נשאל בהלכות הנוגעות לעדות ולשטרות ויהיה בקי בהם.

ואחר כך יתמנה על ידי להיות סופר, והמנויים הללו יהיו על ידי בתאיך 10 לאפריל הבא ובחמישה עשר לאפריל או שבעה עשר יהיו כל הסופרים כאן לבחינה, לכן אם ברצונך לדור בעיר פאס ותהיה סופר אני אתמוך בך אתה ראשון.

ואם ברצונך להשאר בעירך עיר צפרו אתה תהיה הסופר המובחר. לכן עליך להודיע לי בכדי לדעת מה עלי לעשות, והכל ביני ובינך סוד נכמס. ואני מבקשך להטריח את עצמך ותשלח לי באר היטב רשימת של בחינות בהלכה ושאלות שאשאל את הסופרים בכתב ובעל פה וכל שאלה יבוא בצדה המקור מספר הפוסקים, ואשוה את רשימתך עם מה שהעתקתי מספר נחלתץ שבעה.

הערת המחבר שהוא בנו של הרב ישמח עובדיה זצוק"ל : ראה בספר חשמ"ח לבב בחושן משפט סימן כב ושם נדפסה הרשימה שסדר מור אבי ז"ל לבחינות הללו וקרא לה בשם מסכת סופרים. ושמעתי מפיו ז"ל שכשהגיע תורו לבחינה הנכרת עמד הרב וידאל הצרפתי ז"ל במלוא קומתו ופנה לאנשי הממשל ואמר להם שאין אנו כדאים לבחון את הרב הזה והוא בחכמתו הגדולה ראוי והגון לבחון אותנו. אך מפני הפורמליות של החוק נשאל אותו שאלות אחדות. עד כאן לשונו.

וספר עט סופר וכו…פעמוני זהב וכו… ויהיו סדורים לפני יען שבשעת הבחינה יהיו נוכחים אנשי הממשל, ואחרי שתעבור על העתק התקנון הרצוף בזה תוכל להראותו לידיינו הרב הגדול מורנו הרב רבי שלם אזולאי ה' יחייהו וישמרהו ובזה יתן תשומת לבו לסופרים שבעיר.

ולא להגיד לו משום דבר שכתבתי לך לעיל ובפר בעניין של כבודך. ואבקשך להזדרז במה שביקשתי ממך שעל ידי כן תהיה לי ידיעה מבוררת בבחינות הללו ויפה שעה אחת קודם ועמל הסליחה רבה כנפשך וכנפש נאמן אהבתך ושמח בתורתך תורת חיים.

והוא הצעיר בישראל וידאל הצרפתי ה' יחייהו וישמרהו כן יהי רצון

סוף התעודה. 

הבחינות נערכו בערים המרכזיות על ידי אב בית הדין של העיר, בנוכחות נציגי השלטונות. בפאס התקיימו הבחינות לסופרי הערים פאס, מכנאס וצפרו ביום ט"ז באדר תרע"ט – 18.3.1919. על כל אחד מהנבחנים היה לכתוב שטר עיסקא, שטר מכירת קרקע ושטר שכירות.

אחר כך היה עליו להסביר את משמעות נוסח השטר על פי ההלכה. כמו כן נשאלו הנבחנים שאלות בדיני שטרות ועדות בכתב ובעל פה. המחנים נשלחו לעיר הבירה ארבאט לבדיקה, ואלה שהצליחו לעמוד במבחן קיבלו רשות להמשיך בתפקידם.

ביו הנבחנים היו חכמים מופלגים אשר שימשו אחר כך בדיינות. רבי יוסף נמנה בין אלה אשר עברו את המבחן בהצלחה. במשך הזמן אף נתמנה לסופר גיטין בעיר. הוא התאמן במלאכתו והתעמק במקורותיה ההלכתיים.

הוא עצמו דן בבעיות שהתעוררו ובפתרונן כפי שמבוארים הדברים בתשובותיו. בחיבורו " שארית הצאן " חלק ד', כתב " מזכרת הגיטין ", בו הביא בצורה כרונולוגית גיטין שנפלו בכתיבתם ואת פתרונן ההלכתי.

הגיטין הם מטבת תשי"א – 1951 – עד חשון תשי"ט 1959. בחיבורו " יבין לאחריתו ", העתיק מכתב יד " מזכרת הגיטין " של הרב הגאון רבי אהרן בוטבול זצ"ל. ובחיבורו " מלח בלשוני ", כתב רבי יוסף נוסחי שטרות שישמשו כעזר לסופרים במלאכתם.

השטרות במרוקו נכתבו על נייר רשמי שהוטבע בו סכום האגרה. על הסופר היה להתאים את ערך הסכום הנקוב בשטר לגובה האגרה שיש לשלם, ובהתאם לכך לקנות הנייר. פעם אחת העליל יהודי אחד על רבי יוסף שהוא גבה ממנו עבור הנייר יותר מן הסכום המוטבע בו.

עלילה זו העכירה את רוחו של רבי יוסף וגרמה לו צער רב, עד שהתבטא כלפי המעליל בדברים ארוכים וקשים כגידין, ובנס יצא מעלילה זו בשלום. במלאכת הסופרות עסק עד סוף ימיו.

מחיבוריו נראה שהיה בקי במלאכת סופר סתם ( ספרי תורה, תפילין ומזוזות ), אם כי הוא לא עסק בזה. בהיותו חרד על דבר ה', פנה בשנת תשי"א – 1950 לעמיתו הרב הגאון רבי שאול אבן דנאן, הרב הראשי ליהדות מרוקו, והתריע על העזובה השוררת בתחומי מלאכת הסת"ם.

הוא הציע שמועצת הרבנים תתקן תקנות, תעמיד במבחן רשמי כל הסופרים העוסקים במלאכה ותגביר הפיקוח עליהם. " כדי להסיר המכשול מדרך בני ישראל. רבי שאול קיבל את הצעותיו והבטיח לפעול בנידון

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור' יוסף אחיוכתר קדושה

להעביר גילולים מן הארץ

כמה מעשיות מגדולתו נשארו בידי צדיקי משפחת פינטו במסורת אבות. באחת מהן מסופר על כך שזכה לעקור עבודה זרה מישראל, ומעשה שהיה כך היה:

בין ענייה של הקהילה היהודית בעיר קושטאנדינא, היה אחד, אשר לפרנסתו הסתובב מבית לבית, ורכש גרוטאות שבעליהם ביקשו להיפטר מהם. את הגרוטאות הללו מכר בפרוטות, כשהרווח שלו זעום. כך היה מנהגו במשך שנים כשהוא עובר בין בתי יהודים וערלים, ומפרנס בדוחק ובצער את בני משפחתו. למרות היותו אדם פשוט, אשר מעולם לא זכה ללמוד תורה, מכל מקום יראת שמים פשוטה קיננה בו. במשך כל ימיו ציפה ליום בו יוכל להשתחרר מכבלי האופפים אותו, לחיות חיי רווחה מעט, ואולי אולי, ללמוד מעט תורה, או לכל הפחות להחזיק ידם של תלמידי חכמים.

באחד מן הימים הגיע לביתו של ערל אחד ורכש ממנו כמות גדולה של גרוטאות, כלים מכלים שונים, ובגדים ישנים. בהגיעו לביתו החל למיין את סחורתו, בגדים לערימה זו, וכלים לערימה זו. בעת עבודתו נתקל בפסל נחושת קטן אשר שימש לעבודה זרה, הפסל היה מאובק ומקומט מכל צדדיו, ובקושי רב ניתן היה להבחין בתפקידו הנלוז מן העבר. העני הרוכל שלא הבחין במהותו של החפץ, השליך א הפסלון הקטן לעבר ערימת כלי הנחושת, מתוך מחשבה למוכרו לסוחר נחושת יחד עם כל כלי הנחושת שהיו בין גרוטאותיו, והמשיך בעבודתו.

בעודו עסוק במלאכתו, שמע לפתע, קול עמום שלא מהעולם הזה, הקורא לעברו- ״יהודי יהודי, למה תזניחני״.

הקול המוזר הרעיד את לבבו של האיש, שכן באותה שעה לא היה אדם נוסף בבית. העני הביט סביבו היטב, חיפש בכל פינה, ומשלא מצא מאומה החליט, כ־ בודאי אין זה אלא סתם דמיון, ושב למלאכתו.

לאחר זמן מועט, שוב נשמע אותו קול זר ומוזר, והפעם ביתר שאת: ״יהודי, למר תניחני כך מוטל על הארץ בחרפה, רחם עלי והקימני בחמלה וחנינה״!

העני הופתע שבעתיים, והחל לחפש במרץ מהיכן נובע הקול המוזר.

לתדהמתו הבחין, כי הקול בוקע מערימת גרוטאות הנחושת…

תיכף התחיל לנבור בה, ומיד מצא את הפסלון הקטן, אשר בינתיים לא הפסיק להתחנן ולבקש, שירימנו מתוך גל הגרוטאות ויניח אותו למעלה, במקום מיוחד ומכובד.

״אם תניח אותי על הארגז הזה תרוויח היום כפלים מהרגיל״, הבטיח הפסל.

מעשה שטן הצליח, והעני התמים והפשוט השתכנע מהדברים ששמע, הרים את הפסל והניחו על הארגז.

משסיים את עבודתו, יצא למכור את מרכולתו, וראה זה פלא! כדברי הפסל כן היה, ובאותו יום הרויח פי שנים מכפי הרגלו.

למחרת שוב דיבר אליו הפסל, וביקש ממנו כי ינקה אותו מערימות האבק שעליו ויפשט את קימוטיו. גם היום צירף הבטחה לבקשתו: ״אם תעשה את בקשתי, תרויח היום כפלים מאמש״!

הרוכל התמים שאמש נוכח לראות שהבטחת הפסל מתקיימת, מיהר למלא את מבוקשו, ובחריצות רבה הסיר את האבק מעליו, יישר את עקמימותו, הבריקו ומירקו, עד שהבהיק. לאחר מכן יצא לעבודתו, וכאשר מנה את רווחיו בערבו של יום, ראה, כי גם היום התקיימה הבטחת הפסל, ורווחיו היו פי שנים מאתמול.

ביום השלישי ביקש כבר הפסל, כי יבנה לכבודו ארגז מיוחד אשר ישמש לו כבית, ששם יהיה מוצב בדרך קבע, כמובן, לבקשתו צירף הבטחה להצלחה מיוחדת במסחר. הרוכל העני לא עמד בפיתוי, ומיהר למלאת את בקשתו, הכין לו ארגז נאה מחוטב ומעוצב, והניחו בתוכו. ההבטחה התממשה כמובן, וגם באותו יום הרויח סכום נאה, הרבה מעבר לרגיל.

מכאן ואילך הפך הדבר לשיגרה, היהודי התמים נלכד ברשתו הערמומית של הפסלון, ונהפך למשרתו הנאמן, כאשר במסלול קבוע, בכל יום ויום באה בקשה נוספת ובהתאם למילוי הבקשה, מתרבה השכר.

במשך הזמן עם התרבות הבקשות ומתן שכרן, חלף עוניו של הרוכל ועבר כלא היה. דרישותיו של הפסל הלכו וגברו מיום ליום. הרוכל לא היה בכוחו לעמוד בפיתוי החזק, משום שהכסף הרב שזרם לכיסו, סימא את עיניו ואטם את ליבו. בתוכי תוכו עלץ, הנה הגיע היום בו אוכל להגשים את חלומי העתיק, להשתחרר מכבלי העוני, אוכל לחיות מעט חיי רווחה, וגם ארבה בצדקה ובהחזקת תלמידי חכמים.

לא ארכו הימים, והרוכל העני לשעבר, נהפך לעשיר ממש. בכספו הקים לפסל בית מפואר, בו דוכן מיוחד עליו הציב את הפסל, כאשר נר תמיד דולק לפניו. כשם שהקים לפסל בית מפואר, כך גם בנה לעצמו בית עשירים מהודר, עם חדרים גדולים ומרווחים ובוסתן נאה.

אנשי העיר אשר התפלאו מאין בא לו העושר הרב הזה, ושאלוהו מאין בא לו עושרו הפתאומי, קבלו מענה, כי החונן דלים ריחם עליו, והרימו מאשפות. אולם האמת הנוראה נעלמה מעיני כולם, כי הרוכל התמים נצר את סודו בלבו ולא גילהו לאיש, אפילו לאשתו ובני ביתו. לשבחו יאמר, כי עשרו לא השכיח ממנו את עברו העגום, וליבו לא גבה. האיש הרבה במעשי צדקה וחסד, וידו היתה פתוחה לכל נזקק בנוסף לכך, פתח בית מדרש בביתו, בו החזיק תלמידי חכמים, בכל יום למדו בו עשרה תלמידי חכמים אחרים, כאשר בסיומו של יום זכו לסעודת מלכים ולמתנה הגונה.

באחד מן הימים, כאשר יצא ר׳ יאשיהו לתור על פני הארץ, כדרכו מימים ימימה, להסתובב ולחקור אחר איזו סיטרא אחרא של עבודה זרה ולבטלנה, הגיע לעיר קושטאנדינא.

אנשי העיר ששמעו על גדולתו, קבלוהו בכבוד מלכים, כיאות לאחד מגדולי הדור.

כמובן, הרוכל שהתעשר היה בין מקבלי הפנים, והזמין את ר׳ יאשיהו לביתו לומר שיעור לפני הלומדים באותו יום, ולאחר מכן יסעד את לבו בסעודה מפואר שהכין לכבודו.

ר׳ יאשיהו שמע מבני העיר, כי עשיר זה עד לפני זמן לא רב היה עני ואביון, ובדרך פלאית שאינה ידועה לאיש, התעשר עושר רב. אנשי המקום שבחו אה הרוכל העשיר, ספרו על הליכותיו הנאות, על מעשי הצדקה וחסד שעושה, ועל כך שמחזיק ידי תלמידי חכמים. ר׳ יאשיהו התרשם מכך מאד, ונענה להזמנה.

בתום הלימוד פנו לסעוד את ליבם. כל זמן הסעודה הביט ר׳ יאשיהו על מארח העשיר, שכן סיפור התעשרותו לא מצא חן בעיניו כל כך. חכמת אדם תאיר פניו. ופני האיש העידו על פשטותו וחמימותו, ועל כך שלא ניחון בחוש מסחרי, או כשרון אחר. חכמת לבו של ר׳ יאשיהו ונימי נפשו הדקים וטהורים, עוררוהו לחקור מה מסתתר מאחרי עושרו של האיש. במיוחד הציק לו שאף אחד איננו יודע מאין בא לו העושר הרב הזה.

בסיום הסעודה, לאחר ברכת המזון, קם ר׳ יאשיהו ופנה ללכת אל בית אחר, והזמין את מארחו הרוכל העשיר להתלוות אליו.

בהגיעם לאותו בית, הכניסו לחדר מיוחד ונעל את הדלת אחריו. תחילה חלק לו שבחים על מעשיו הנאים, על צדקותיו המרובים, ועל כך שלא גבה לבו. לאחר מכן פנה אליו בשאלה:

״אמור נא לי אחי היקר, מאין בא לך העושר הרב הזה"? העשיר הסמיק, והתחמק ממתן תשובה ברורה.

אז אמר לו הרי״ף: ״בתוקף היותי מוסמך, גוזר אני עליך לגלות לי מאין באה לך כל הגדולה הזאת, ואם אינך מגלה לי את האמת, דע לך כי בכוחי לברר את האמת בכוחות עצמי, ויתכן שתנזק מכך״.

הרוכל העשיר ששמע גדולתו של הרי״ף הגיע לאוזניו, נתקף בפחד וחלחלה, ותיכף סיפר לר׳ יאשיהו את האמת הנוראה, מאין בא לו העושר הגדול הזה.

כששמע ר׳ יאשיהו את הדברים, ספק את כפיו, וזעק: ״אבוי! הרי נלכדת ברשת השטן בכבודו ועצמו! הינך עובד גילולים!״.

הרוכל העשיר שהיה תמים, ולא הבין את הרעה שעשה, נחרד מאד, והחל לבכות.

האם אתה אותו יהודי כשהיית מקודם, המאמין אתה באמונה שלמה בבורא עולם ובתורתו הקדושה״? שאל הרי״ף.

וודאי וודאי״, השיב האיש. ״יהודי מאמין הייתי, ויהודי מאמין נשארתי, והנני מאמין בד׳ אלוקינו ובתורתו באמונה שלימה. בכל יום מתפלל אני בוקר וערב, ומקיים את כל המצוות כפי ידיעתי. מרבה אני בצדקה, ומחזיק ידי תלמידי חכמים בכבוד וחיבה, כפי שיעידו בני עירי. מעשי מוכיחים על כך שנשארתי באמונתי התמימה, ולא זזתי ממנה אפילו כמלא נימה״.

ואם יציעו לך עושר רב כדי שתעבוד עבודה זרה, האם אכן תעבוד לה״? הקשה הד־״ף.

חס וחלילה, חס ושלום, אפילו אם יציעו לי את כל הכסף והזהב שבעולם, לא אעזוב את אמונת אבותי, ולא אעבוד עבודה זרה אפילו רגע אחד״ – השיב הרוכל העשיר…

דבריו היוצאים מלבו, והחרטה העמוקה שהביע, עשו רושם על הרי״ף, שפנה ואמר לו 'אם כך, הראה נא לי את אותה צורה שהביאה לך את העושר הזה״.

האיש הסכים, ויחד פנו לביתו. שם הביאו אל אותו בית מיוחד ומפואר שהקים לכבודו של הפסל, והראה לר׳ יאשיהו את הארגז שבו מונח הגילול המתועב.

ר' יאשיהו התמלא שמחה על המצוה הנדירה שהזדמנה לידו להעביר גילולים מן הארץ. בזריזות פתח את הארגז, נטל את הפסל והשליכו בחבטה על הרצפה. לאחר מכן ציוה על בעל הבית להביא לו פטיש כבד, והחל לחבוט על הפסל. הפסלון זעק בקול זעקה גדולה ומרה, אבל ר׳ יאשיהו לא הניח מלהכותו, עד שהשחית  את צורתו, ריסקו לגמרי, ושחק אותו הדק היטב, עד שהעביר את הגילול מן העולם.

לאחר שסיים את מלאכתו הקדושה, פנה אל בעל הבית ואמר: ״דע לך, כי כל המצוות הרבות שקיימת מיום שהתעשרת היו מכספי עבודה זרה, שהם אסורים בהנאה. אולם ממון ששוגג היית ולא מזיד, הקב״ה לא יקפח שכרך על העבר. אבל, אם חפץ אתה שלא לאבד את זכויותיך עליך לאבד ולהשמיד את כל רכושך, שבא אליך מעבודה זרה. ולאחר שתשמיד את כל רכושך, יסייע לך הקב״ה למצוא את פרנסתך באופן אחר, בהיתר ולא באיסור, וימציא לך כל מחסורך. שכן גלוי וידוע לפניו יתברך תום לבבך, ואהבתך אותו, ורדיפתך להרבות צדקה וחסד״.

כששמע זאת העשיר, לא התמהמה, ובעודו תחת הרושם העז של דברי הרי׳׳ן* והגילוי הנורא על העושר שהתעשר מעבודה זרה, רץ בזריזות והעלה אש בנכסיו, בביתו וברכושו ובכל אשר לו, וחזר לעיסוקו הקודם בסחר גרוטאות ובלויי סחבות.

אנשי העיר ששמעו את המעשה, וראו איך שמיודעם העני – העשיר – העני לא היסס לרגע לשלוח אש בכל נכסיו, לא פסקו מלשוחח על שאר רוחו, איך שבמו ידיו הביא עליו את עניו בחזרה, העיקר שלא להנות מכספי עבודה זרה. ומכיוון שזכרו את התנהגותו הרחבה עמם בימי עושרו, השיבו לו כגמולו ודאגו לכי מחסורו.

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

 

בעזרת ה'

אל מעי"ן העד"ן

הרב מאיר אלעזר עטיה

קורות חייו ונפלאותיו של הצדיק הקדוש המלומד בניסיםDiwane

רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל

אשר הגביר בניסיו ונפלאותיו

אמונה בשם, יחודו והשגחתו

יונות צחורות היו רוקדות מעל הקבר של רבי עמרם נן דיוואן זצ׳יל                                                                                                           

הסיפור הזה סיפר אותו רבי שלום ישראל, והוא שמע אותו מפי ישועה עמרם ביטן, שכיהן אז כיו״ר חברה- : קדישא המפורסמת של וואזן, ולהלן סיפורו:

מלפני כמה דורות שמעו הורינו על יונות לבנות שנהגו בקביעות לעוף ולהקיף במעופם את עץ הזית שמתחתיו היה קבור הצדיק רבי עמרם, הורינו גם כן שמעו מראשוני היהודים שמספרם היה מועט וחיו כקהילה קטנה בכפר אשג׳ן, יהודים אלה הם אשר טפלו בפטירתו ובקבורתו של רבי עמרם בבית הקברות היהודים שהיה בכפר אשג׳ן בשנת  התקמ״ב (1782), לאחר כשלושים שנה נדרשה קהילה זו לעקור ולבוא לגור בוואזן שהיתה עיירה כפרית בלבד, וזקני הכפר ידעו לספר לדורות אחריהם שבכל ליל הילולתו של הצדיק היו באות יונות לבנות והיו עפות ומקיפות הקבר מספר פעמים לאחר חצות הלילה, והיה נדמה שהן רוקדות.

יש אומרים שהצדיק היה מופיע בצורת יונה, מאז שמו של הצדיק התחיל להתפרסם והתחילו לבוא עולי רגל לפקוד את קבר הצדיק, ומאז התחילו להתגלות נסים ונפלאות שהוא עשה למאמיניו. משנה לשנה היו הולכים ומתרבים העולים לקברו שבאו מכל ערי מרוקו, שמועתו הגיעה אף ליהודי אלג׳יריה, בליל ל״ג בעומר ובראש חודש אלול היו באים בהמוניהם על גבי בהמות, אפילו שירדו גשמים הם לא נרתעו מלבוא, וכל המשתטחים על קברו באו בחצות לילה לקרוא אדרא, תהלים, ובסוף אשמורת הבוקר הרבה היו פוצחים בשירה וזמרה.

באותו זמן היונות היו צצות ובאות כאילו להשתתף בהילולת הצדיק, מיד היו נוהרים אנשים, ומי שחגג חגג, מי ששר ורקד עשה זאת מתוך אמונה שנשמת הצדיק היא בתוך אחת היונות המרקדות, וההשתלהבות למראה היונות לא ידעה מעצור.

כאמור בסיפורו של יו״ר החברה קדישא המנוח ישועה עמרם ביטן ז״ל, אמר שבאחד הערבים כאשר החגיגות היו במלואן והיונות הופיעו פתאום והתחילו כאילו לרקוד מרוב שמחה, עפו, הלכו ובאו שוב, והתחילו להקיף במעופם את עץ הזית, עולות ויורדות בלי הפסק, היה במקום יהודי שפיקפק באמונת הצדיק ולא רצה להאמין שבזמן של התגלות היונות אפשר להתפלל ולבקש מהצדיק שירפא חולים, או לחרשים או אלמים שאח״כ דברו ושמעו, או משוגעים שחזרו למוטב, או רפואה אחרת במעשה נם, האדם הבלתי מאמין הסתכל על היונות בעין לא יפה ואמר כאילו די מהיונות שיפסיקו כבר להסתובב עדיין יש להם עוד כח ולא התעייפו!!

בעל המאמר מספר מפי הזקנים שסיפרו על המקרה, כאילו מאותו רגע שהיהודי הכופר והחסר אמונה זה הוציא מילותיו נגד היונות, פתאום הן צנחו על הרצפה ללא רוח חיים, מספרים שבאותה שנה לא נעשה נם לאף אחד ולא נתרפא אף אחד מהמאמינים בכחו של רבי עמרם בן דיוואן זצ״ל.

נער סומא שפקח את עיניו

בתוך השמחה והתגלות היונה המסמלת אצל החוגגים נשמת הצדיק שבאה לחגוג עימהם, זקני העיר סיפרו על נער עיוור שבאותו עת אימו מסרה אותו בידיהם של המתפללים מעל האבנים, שהתפללו עליו ודרשו מהנוכחים שיצעקו וויוה וויוה רבי עמרם, אין גדול כמוך צדיק שבזכות תפילותיך לש״י נעשים הנסים והנפלאות בגלוי, פתאום הילד פקח את עיניו, ומרוב הדוחק והתלהבות החוגגים, ניסה הנער להימלט על נפשו מעוצמת החום של הלהבה וקירבתו אליה. וכשהבחין בקרבת אימו נוכחותה השרתה עליו בטחון ונרגע. כשהיא מבוהלת קפץ עליה בנה כשהוא בוכה מרוב שמחה ומרוב שמחת אימו.

האם השתוממה לפתע למראה הנם הגדול. רב אחד זקן ניגש ביראת כבוד ופנה לנוכחים: ראו רבותי את הנער שראייתו חזרה לו. ראו איזה נס. וכמה אנשים מהמטפלים או מסתם חוגגים שהיו מראים לו או חפץ או בגד ושואלים הנער שהיה חשוך ראיה מהו הצבע של החפץ או של הבגד, והנער היה אומר מה שהוא ראה.

    הרב הזקן ניגש לנער שם ידו על ראשו ובירכו על הנם שקרה

    לו והודה לשם יתברך על מה שהתרחש, ואיחל לנער שיזכה

    לחופה בחיי אמו ונפרד מהממום.

ברוך השם פוקח עוורים

יונה מעל קברו של הצדיק רבי עמרם זצ״ל

מפאת קדושת המקום נשמרה בקפדנות ע״י החוגגים המסורתיים, כל מי שעבר והשקיף לתוך האוהלים שמע את קולות השירה ושמחת החוגגים הבוקעים מגרונם גם  בספרדית, כמו כן נראו כבשים שחוטים ותלויים בפתח האוהלים, ריח ועשן של הבשרים עלה מכל עבה היו שסיפרו לי שהכבש שנשחט והועד לכבוד הילולת הצדיק מלפני שנה, והיה נקרא הכבש לכבוד רבי עמרם, הוא פוטם ונשמר עד ליום ההילולה.

ראו גודל התמימות והאמונה של אגשים אלו כבר לפני שנה  התחילו לחשוב על עליה לקבר הצדיק והכינו הכבש המיוחד לשחיטה שהובל לפעמים ממושבים ומעיירות רחוקות,

ותקוותם שיזכו להביאו אל הצדיק ולשחוט והכל לכבודו.

ראיתי נקודות ומאהלים שנתנו שירותים כגון מכבי אש, או עזרה רפואית ראשונה, והרבה שוטרים צרפתיים (ג׳נדרמים) שהתרשמו גם הם מהמראה הנפלא, המקום נראה ממש כמו גן עדן תבול בעצי פרי וניחוחות ירוקים, ריח הפריחה מהול בריח הבשר הצלוי, השתיה כדת, ערק ובקבוקי רום נשפכים, כל מי שבא מתכבד בבשר צלוי ובכום רום בתנאי שיברך לבורא עולם כיאות ובקול רם, ההרים מסביב סוגרים על המקום הנפלא הזה והאוירה היתה רוויה אמונה ובטחון.

הרבה חוגגים היו מבלים בלילה מסביב לגל האבנים שמעל קבר הצדיק עד חצות לילה, ופתאום כמו במקהלה כולם פצחו בשירה ובהשמעת קול היו־יו בקול רם, גברים ונשים היו מרימים עיניהם, והיו ממש מחכים ובטוחים להתגלות היונה הלבנה, וכשהיא הופיעה מראש העץ היא היתה כאילו ואולי מתוך בהלה או צהלה פורשת כנפיה ומסתכלת ימינה ושמאלה ולמטה, והחוגגים השמיעו מי  בבכי ומי בהושטת הידים לעבר היונה וצועקים: ויוה רבי עמרם! כמה פעמים, ולקהל היה מין סיפוק ואנחת רווחה שהנה אולי נשמת הצדיק היא המרחפת מעל ראשיהם של החוגגים, וזה נחשב כאילו זו התגלותו של רבי עמרם במקום האתר הקדוש ומסמלת השתתפותו עם מוקירי זכרו.

בעת הזאת פחד ורעדה אחזו בצופים על היונה, והיתה התרגשות רבה, ורק לאחר שהיונה הגביהה מעופה ועזבה התחילו רוב הצופים להתפזר מי לאוהלו ומי לחדרו.

מאות ואלפים שלא היה להם מחסה בילו במקום בחוץ עד הבוקר, ובבוקר השכם נוהרים למעיינות המים על מנת להתרחץ ולהתרענן, הנוף מרהיב והרבה עצים ופרדסים הוסיפו למקום אוירה מאד נעימה ומליאת חן, הוד וקדושה, היו שהיו מבקרים במקום מלפני עשרות שנים, והיו שבהיפרדם אחד מעם השני היו מברכים ומאחלים שעוד שנים רבות ניפגש ונחגוג יחד את הילולתו של רבי עמרם הצדיק במקום זה. ע״כ.

אשרם שמקיימים מצות ואהבת את ה׳ אלקיך ״את״ לרבות תלמידי חכמים, כפי שיבואר להלן.

Une histoire de familles-J.Toledano-Ades-Adiba

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.

Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu

ADAHAN ou DAHAN : nom d’origine arabe : dahhân signifiant peintre ou également marchand d’huile.

ADANA ou HADANA ou BOUADANA ou BOUADANA : nom d’origine arabe composé de bou (père ou homme)  et ‘adana qui a la droit d’éduquer  et de soigner un enfant (droit de garde).

Ades

Nom patronymique d'origine arabe, textuellement les lentilles, sans doute au figure unducatif d'un trait de caractere ; l'homme avare ou pauvre. Dans le judeo-arabe, en effet les lentilles – reminiscense de la vente du droit d'ainesse d'Esau a Jacob pour un palt de lentilles – symbplisaient le plat de la misere' la nourriture du pauvre.

Jacob servit a Esau du pain et un plat de lentilles ; il mangea et but, se leva et ressortit. C'est ainsi qu'Esau dedaigna le droit de l'ainesse – ( La Genese, 25, 34 ).

Ce patronyme, fort repandu en Orient – Efypte, |Syrie. Liban – l'etait tres peu au Maghreb. Au XXeme siecle, nom tres rare, porte uniquement en Algerie – Alger, Constantine.

Lucien Ades

Secretaire general de l'Union des Etudiants Juifs d'Algerie au debut des annees quarante. Un des heros de la resistance a Al;ger en 1942 – 1943, qu'il raconte dans son livre " L'Aventure algerienne " – Paris 1979.

Lors du dbarquement americain a Alger, la nuit du 8 novembre 1942, il eut por mission de guider4 les barges de debarquement vers les plages, mais enraison de manque de coordination, les Americains ouvrirent le feu sur son groupe.

Quand le malentendu fut leve' il apprit que, contrairement au plan qui prevoyait une conquete rapide de la ville paralysee par les Resistants, les americains preferaient par exes de prudence, d'abprd proceder a son encerlement.

Accompagne d'un officier de liaison americain, il revint a alger avertir son commandant, Jose Aboulkher, du changement de plan. Ce retard permit aux partisans de Vichy de se resaisir et de negocier avec les americains leur maintien au pouvoir.

Soucieux d'assurer leurs arrieres et de mobiliser les officiers de l'armee d'Afrique encore fideles a Petain, les Americains, on le sait sacrifierent, dans un premier temps, leurs allies de la veille.

Sur cette suprenante volte-face, il ecrit dans ses memoires : " nous rasons les murs…..C'est maintenant semble-t-il, que commence pour nous la clandestinite. Jamais Alger n'a été aussi insolement entre les mains de Vichy. Et dire qu'il y a a peine 3 jours nous tenions tous ces gens au bour de nos fusils.

Autre source

ADES Moche (XXes.). Originaire de Syrie, installe en Israel. Rabbin, l’un des plus grands rabbins sepharades contemporains, il etait le dirigeant de la Yechivah Porat Yossef.

Adiba

Nom patronymique d'origine arabo espagnole, textuellement, en ancien espagnole, la louve, et egalement en arabe ou le loup se dit dib. Ce symbole animal etait egalement prise par les juifs, le loup etant, on le sait, l’embleme de la tribu de Benjamin.

L'orthographe ancienne du nom, Adib, autorise apenser egalement a une origine arabo-hebraique : le mot indiquant dans les deux langues un trait de caractere : l'homme poli, bien ekeve, lettre. Sous cette forme, le nom est egalement porte par les Musulmans. Le nom est atteste en Espagne at au Portugal au XVeme siecle. Le nom est le plus souvent precede de l'indice de filiation : Benadiba. Au XXeme siecle, nopm peu repandu, tupique du nord du Maroc – Tanger, Retouan, Debdou et sans doute par emigration, en Oranie.

Yaacob Adiba

Grand noble espagnol, refugie apres l'expulsion d'Espagne au Portugal. Il fut l'un des rares Juifs qui reussirenr a quitter le Portugal lors de l'expulsion de 1497. Sous la pression des Espagnols, le Roi du Portugal decreta l'expulsion des Juifs, mais comme il ne voulait pas les voir partir, il ne mit de navires a leur disposition et les retint de force dans le pays.

Rabbi Yaacob reussit a trouver un navire en partance vers l'Afrique di Nord et il trouva refuge dans le port marocain d'Azemour qui fut a son tour conquis – sans combat – par les Portugais en 1513.

On a longtemps accuse les habitans juifs d'avoir livre la ville aux envahisseurs, mais en fait, leurs noables, conduits par le chef de la communaute, Yaacob Abiba, s'etaient contentes d'avertir les Porugais que les Maures l'avaient desertee et de leur indiquer que la voie était libre.

Contrairement a leur politique de bannissement des Juifs en metropole, les Portugais favoriserent l'existence de communautes juives dans leurs comptoirs marocains car elles servaient d'intermediares indispensables pour les contacts et le commerce avec l'arriere pays musulman.

En signe de reconnaissance, les Porugais nommerent Yaacob rabbin de la communaute et lui confierent nombre de missions diplomatiques aupres des autorites marocaunes. A sa mort, c'est son fils Itshak, qui lui succeda

Yahya Adiba

Proche parent de rabbi Yaacob, il fut l'interprete officiel du gouverneur potugais d'Azemour. En 1514, il se rendit en mission a Lisbonne et en ramena comme cadeau du roi Manuel au Cadi de la ville, un magnifique habit. En 1530, il participa aux negociations de paix avec le caid de Sale

Moses Adiba

Autre membre eminent de la famille, charge de la douane au port d'Azemour. Son poste lui valut la haine et la convoitise des commercants chretiens qui voulaient prendre sa place. Pour l'evincer, ses ennemis le denoncerent a l'Inquisition comme nouveau chretien revenu au Judaisme.

Il fut acquitte mais desormais l'entree de la ville fut interdite aux nouveaux chretiens dont on doutait de la sincerite  de la conversion. Dans la pratique, cette interdiction ne fut pas toujours respectee, les gounerneurs locaux fermant l'œil pour ne pas heurter la communaute juive qui jouait un role indispensable.

Apres la mort du Roi Manuel, son successeur, Jean III, destitua la famille Adiba de ses prerogatives et lui prefera la famille des Bne Zamero de Safi.

Rabbi Abraham Adiba

Rabbin ne au maroc, il s'installa avec sa famille a Tunis a la fin de la premiere moitie du XVIIIeme siecle. Il fut contraint de fuir Tunis lors de la prise se la ville par le dey d'Alger en 1756. La paix revenue, il regagna Tunis ou il fonda un mikveu a la mémoire de sa fille bien aimee, Freha

Freha  Adiba

Fille de rabbi Abraham, une des rares poetessea en hebreu dans toute l'histoire de l'Afrique du Nord. Son œuvre fut redecouverte a la fin du siecle dernier par le celebre journaliste de Tunis. Joseph Bijaoui

Yaacob Adiba

Fils de abraham. Rabbin notaire a Debdou, premiere moitie du XXeme siecle

Autre source

ADIBA Yahia (XVIes.). Originaire du Maroc. Grand rabbin d’Azemmour, il fut l’un des mediateurs dans un conflit entre le roi du Portugal et les tribus marocaines de la Chaouia.

חכמי המערב בירושלים-ש.דיין

הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם

, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם.

רבי יעקב אבן עטר

רבי יעקב אבן עטר

עיני, עיני ילד קטן רך בשנים, היו מביטות בערגה ובכמיהה לנועם פניהם המזהירים והמאירים מאור תורה, חכמה ויראה. בהערצה לוויתי את צעדיהם, ובמבט טהור הבטתי בתכונותיהם הטובים, בפשטותם בהליכותיהם הישרות, במידותיהם האצילות ובעדינות נפשם.

צלליהם של רבותינו וחכמינו ליווני והעסיקו את רעיוני ומחשבתי. לשמע תפילותיהם הטהורות והזכות, וקול תורתם ומוצא פיהם, עיני ברקו משמחה. בשומעי מפי השמועה של אורח חייהם ממעלות המידות ומפרפראות חכמתם, אגלי טל תחיה אפפוני כתרוני, עד כי נתמלאתי אושר והתעדן בדשן כליותי.

עשתונותיי ורעיוני רחפו למו למרחקים, ובעיני רוחי הייתי מביט לשנות דורים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. דורות קדומים של אישים, אראלים ותרשישים, עברו חלפו בעיני רוחי כחוט השני, וחן ערך הודם, הדרם ותפארתם, האירו נתיבתי. 

בתי הספר דק׳׳ק מערבים בעה׳׳ק ירושלים תובב׳׳א

א.  תלמוד תורה. מקומו קרוב לביהכנ״ס. המלמד: ר׳ דוד פרישקו ה״י, ומסייע לו ר׳ יחיא בן יעקב ימיני ה״י. שכרו מאה עשרים וחמשה גרוש לחדש, ושכר המסייע שמונים וחמשה גרוש. שכירות החצר של הת״ת, אלף וחמש מאות גרוש לשנה. מספר הלומדים שבעה ושלשים, בן פורת יוסף. תכן הלמוד: שנים לומדים אי׳ב ונקודות, ומהם תנ״ך וטעמים. שעות הלמוד מן הבקר ועד הערב בלי הפסקה. הוצאות, שני אלפים גרוש בשנה, מלבד שכר המלמדים.

ב.  תלמוד תורה. בחצר ביהכנ״ס הנ״ל. המלמד: ר׳ נסים כהן ה׳יי. שכרו, שלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים חמשה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

ג. תלמוד תורה. המלמד ר׳ שלום בחבוט ה״י44, שכרו חמשה ושלשים גרוש לחדש. מספר הלומדים ששה. הלמוד: גמרא ותוספות. שעות הלמוד — כל היום.

הערה מן הצד קובעת ותובעת: ומה מאד אנו מצטערים על שכירות החצר של הת׳׳ת, כי אין ידינו משגת לפורעה, וכן כסוי הוצאות המים לתלמידים. נלאינו לכתוב לאחינו שבגולה למען יעשו להם שם טוב, לבנות בירושלים בית ת״ת עבור תינוקות של בית רבן לק״ק המערבים, ולא נענינו.

סדר עבודת האדמה בגבול עהי׳ק ירושלים תובב׳׳א

אין בינינו כיום עובדי אדמה, אולם כמה עניים שהם בלי מלאכה ומחיה, רצונם לעבוד באדמה ובחקלאות, אך אין ידם משגת לקנות שדות וכרמים, ואם ימצא מי שיחזיק בהם, הם נכונים לשעבד עצמם לקרקע, לעבדה כיאות, כדי לזון את בני ביתם.

בהמשך להתעניינותו של השר משה מונטיפיורי, על מצבה של העדה המערבית בירושלים. ביקש לדעת את הצרכים החיוניים עבור העניים והאביונים. הרב צוף דב״ש יחד עם חברי הועד שלחו אליו מכתב בו נאמר:

לכבוד אדוננו השר הגדול, מבצר עוז ומגדול, נשיא ישראל, דורש טוב לעמו וחונן דלים, כש״ת מדיה סי׳ משה מונטיפיורי נר״ו, אתה ה׳ תשמרהו וכצנה רצון תעטרהו כיר׳׳א.

אחרי השלום מאתנו אנחנו חכמי ומנהלי ק״ק המערביים הי׳׳ו ותפלתינו על חכנו לפני אלק׳ינו למען יאריך ימים על ממלכתו ויגביה ה' כוכב מערכתו תרב גדולתו עד ביאת הגואל משיח לישראל כיר״א.

באנו בזה למלאת רצון אדוננו השר משה ה״י להודיעו את שאלתינו ובקשתינו. תחלה וראש, נערכה לפני אדוננו השר משה ה״י, סדר הנהגתינו ומצבינו ומוצאי ומובאי קהלתינו ה״י והנה יש אתנו שש מאות נפשות מערי המערב המקבלים, דהיינו תלמידי חכמים ועניים ויתומים ואלמנות הצועקים ללחם וצריכים אנחנו הממונים לחלק עליהם מדי שבת בשבתו שבע מאות גרו׳ש ואין פוטר אותנו. שנית צריכים אנחנו לשלם מידי שנה בשנה שכירות החצר לתלמוד תורה תנוקות של בית רבן והוצאות הנצרכות לדרדקי דבי רב כגון מים לשתות ומחצלאות. בין הכל סך שני אלפים גרוש.

והנה אנחנו מבארים לאדוננו סדר הכנסה, דהיינו מה שנכנס בבית הכנסת סך שני אלפים לשנה או שלשה אלפים לשנה. מוציאים ממנו ההוצאות הנצרכות לבית הכנסת והיה הנשאר יונח בקופה לסיוע החלוקה הנז', ואם בא יבוא מן שליח אשר נשלוח לקר״ח איזה מעות אנחנו מסתייעים בו בחלוקה ואם לאו אנחנו מוכרחים ללוות מאחרים בנשך על צד ההכשר ולחלק עליהם מידי שבת בשבתו דבר מועט לכל נפש להחיות את נפשם ברעב חיי שעה. ולעת כזאת יש עלינו חוב לאחרים בסך מאה ועשרים ליבראס לפי רוב הקהל שאנחנו מטופלים בהם כנז״ל וזה מלבד כמה וכמה נפשות בינוניים שאינם מקבלים.

והנה אחר כל אלה הדברים באנו לערוך לפני אדוננו שאלתינו ובקשתינו ושאלנו את פי אחינו ק״ק המערביים ה״י מה שאלתם מאת אדוננו השר משה הש׳׳י וענו ואמרו כי הלא ידעתם כי אנחנו בדוחק ובצער ואין ידינו משגת לכלכל את שיבתנו ולהביא טרף לביתנו ועכ״ז שאלתינו ובקשתינו היא מאת אדוננו השר משה ה״י כי אם לתת לנו מחסה בתי מחסה לעניים ולאביונים ויתומים ואלמנות ות״ח היושבים בדוחק ובצער כי אין ידינו משגת לתת סך עצום ונורא להגוים בעלי החצרות בתורת מוקדם עד סוף פרוטה אחרונה כי הצרה הגדולה הזאת היא עלית על כולנה אין ערוך אליה.

ואם כה יעשה לנו אדוננו השר משה נר׳׳ו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, כי זהו מקצוע גדול לתיקון העניים והאביונים אשר המה גולים ונדחים בכל שנה ושנה מבית לבית ומחצר לחצר, ואם האיש העני אין ידו משגת לשלם לגוי שכר הבית במוקדם, הוא משליכו החוצה ואין חונן ואין מרחם.

על כן נא אדוננו השר משה הרחמן קומה עזרתה לנו לראות אופן נאה לתיקון קהילתינו בני מערבא הנאנחים והנאבקים, לתת לנו בתי מחסה לעניים האומללים. ויאמין אדוננו השר כי כמה עניים שואלים ואומרים מי יתן והיה שיתן לנו אדוננו השר ארבע אמות קרקע לתקוע בו אהלים להיות לנו למחסה ולמסתור. בטחנו בה׳ רוב חסדיו שכה יעשה וה׳ יהיה בעזרו למלאת את שאלתינו ובקשתינו.

וזאת שנית אנחנו שואלים מאדוננו השר הש״י לבנות לנו חצר לתלמוד תורה ולהכנסת אורחים כי אין ידינו משגת לשכור מידי שנה בשנה חצר בסך עצום מאת הגוים. בה׳ בטחנו שיהיו דברינו אלה לרצון לפני אדוננו השר משה הש״י. ה׳ עמך גבור החיל ומציון יסעדך ישלח עזרך מקדש להוציא מחשבותינו לפועל ויהיה נא חסדו למצוא מזור ותרופה לצרכי קהלתינו המערביים העניים והאביונים. ונאמן בעל הגמול לשלם לו שכר פעולתו לחזות בנועם ה׳ ועיניו תחזינה ירושלם נוה שאנן. כ״ד חכמי ומנהלי ק״ק המערביים ה״י המיחלים לחסדי ה׳ ולישועתו ומעתירים בעדו ברב עז ושלם. (מקום החותם).

الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים.

הנטייה לפרש באופן זה את הטרור האסלאמי, הפוגע מדי יגהאד ושנאת היהודיםום גם בישראל, הביאה למחשבה שההקצנה של האסלאם היא תוצר של עוני, היעדר הזדמנות וייאוש. לתפיסה זו יש כוח רב, שכן היא יודעת להצביע על האשמים : באירועי 11 בספטמבר – ארצות הברית : בסכסוך במזרח התיכון – ישראל.

הספר " ג'יהאד ושנאת היהודים " הוא פרי מחקרו של החוקר הגרמני מתיאס קונצל המציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה הקשר חדש לטרור האסלאמי : מקורות השראתו של הג'יהאד בתפיסות הנאציות האנטי שמיות וזיקתו אליהן.

הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות אסלאמיות אחרות, מנחה אידיאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי של העולם המוסלמי בעיקר תנועת " האחים המוסלמים " המצרית והמופתי של ירושלים. 

חרם אנטי־גרמני

״המרד המצרי״ של שנת 1919 איחד את כל הקבוצות הדתיות בארץ זה סביב מילות הססמה ״חירות, שוויון, אחווה״. החוקה החילונית שכוננה בשנת 1923 לא הקדישה אפילו מילה אחת לנאמנויות דתיות על־לאומיות. מצרים הכריזה על עצמה מונרכיה חוקתית. בעשורים שלאחר מכן נשלטו המאבקים הפוליטיים הפנימיים במצרים בידי שני מוקדי כוח. האחד היה מפלגת הוופד – המפלגה המאוחדת של התנועה הלאומית המצרית – שניצחה בכל מערכות הבחירות משנת 1922 עד 1952. היא הציבה לה כמודל את הדמוקרטיה המערבית, ושאפה למעין שותפות זוטרה עם בריטניה. מתחרתה הפרלמנטרית החשובה ביותר הייתה המפלגה הליברלית החוקתית, שייצגה באופן מובהק יותר את האינטרסים של בעלי האחוזות החקלאיות. מוקד הכוח השני היה ארמון המלוכה, שנשלט בידי המלך פואד (1936-1917) ויורשו בעל הנטייה הפרו־גרמנית פארוק (1952-1937).

עד המלכתו של פארוק היו יהודי מצרים חלק רצוי ומוגן של החיים הציבוריים במדינה. יהודים ישבו בפרלמנט, יהודים הועסקו בארמון המלוכה, יהודים תפסו עמדות מפתח בזירה הכלכלית והפוליטית. יהודי היה, למשל, יוסף קטאווי, שר האוצר שמונה בשנת 1924, ויהודי היה לאון קסטרו, שייסד בשנת 1917 את הסניף המצרי של ההסתדרות הציונית העולמית, וששימש בשנות העשרים לא רק מזכירו האישי של ראש הממשלה סעד זע׳לול, אלא גם דוברה של מפלגת הוופד. המפלגה הליברלית החוקתית, העיתונות והציבור המצרי בכללותו אהדו אף הם את היהודים. ״ראוי להדגיש״, דיווח עיתונאי וינאי, ״שהחנווני היהודי וסוכן המכירות היהודי נהנים מאהדה גדולה בקרב האוכלוסייה המקומית, ונחשבים בדרך כלל ישרים מאוד״. אכן, כדבריו, הדבר ראוי בהחלט להדגשה; שכן בווינה עצמה, ובשאר חלקי אירופה, רווח אותה שעה הדימוי האנטישמי של היהודי כשיילוק מלווה בריבית, דימוי שהורישה לאירופה שנאת היהודים הנוצרית, ואילו מצרים הייתה חפה יחסית מדעות קדומות כגון אלה.

גם התנועה הציונית התקבלה במצרים באופן נאות. למצרים לא היה אז רגש מיוחד כלפי ארץ־ישראל, וזאת משתי סיבות עיקריות. למרות העובדה שבין מצרים לארץ־ישראל מפריד רק חצי האי סיני, ושהמרחק בין ירושלים לקהיר הוא 400 קילומטר בלבד, בשליש הראשון של המאה העשרים הרעיון שלעתידה של מצרים יש קשר כלשהו עם עולם ערבי רחב יותר נראה אבסורד. בשנת 1931 העיר הנציב העליון הבריטי פֶרסי לוריין באופטימיות שמצרים מבודדת מיתר העולם הערבי מכדי שתיסחף לתנועות פאן־ערביות או פאן־איסלאמיות. זאת ועוד: ממשלת מצרים עשתה כל שיכלה לסכל כל מה שעלול לשבש את היחסים הטובים ששררו בין שלוש הקבוצות הדתיות החשובות בתחומיה – מוסלמים, יהודים ונוצרים קופטים.

לא רק שארץ־ישראל נחשבה עניין זניח בעיני דעת הקהל המצרית וממשלת מצרים של שנות העשרים, אלא אפילו ״כמה פובליציסטים ופוליטיקאים הפגינו אהדה ניכרת כלפי רעיון הבית הלאומי היהודי בארץ־ישראל״. כך למשל, בשנת 1926 קיבלה ממשלת מצרים בלבביות משלחת מורים יהודים מארץ־ישראל המנדטורית. בהמשך נסעו סטודנטים מהאוניברסיטה המצרית לביקור רשמי בתל אביב, והשתתפו שם בתחרויות ספורט. עם ההסלמה בארץ־ישראל במאורעות תרפ״ט(1929) הורה שר הפנים המצרי ללשכת העיתונות הכפופה למשרדו לצנזר את כל המאמרים האנטי־ציוניים והפרו־ערביי ארץ־ישראל. בדצמבר 1930 החזירה ממשלת מצרים לתחום ארץ־ישראל המנדטורית עשרות ערבים שברחו ממנה למצרים בשל כישלון ה״מרד״ שלהם. במהלך אותו עשור, כך מדווח, נפגשו מגוון אישים מצרחם עם מנהיגים ציוניים, ״וככל הנראה הצהירו על אהדתם לציונות או על מחויבותם לסייע ביצירת ׳הבנה׳ יהודית־ערבית בארץ־ישראל״. בשנת 1933 אישרה ממשלת מצרים ל־1,000 עולים יהודים לעגון בפורט סעיד בדרכם לארץ־ישראל.

עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה עוררה במצרים מחאה המונית, שהובלה בידי הקהילה היהודית המקומית החזקה בת 70,000 או 80,000 החברים, אך נתמכה גם בידי מגזרים אחרים במצרים. בחודשים מרס ואפריל 1933 נערכו עצרות עַם אנטי־נאציות בערים רבות במצרים. הוטל חרם שיטתי על מוצרים גרמניים ועל חברות שסחרו במוצרים גרמניים, והקרנת סרטים גרמניים בבתי הקולנוע של קהיר נמנעה בכוח. באותה שנה הוקמה במצרים, בידי עורכי דין ואנשי עסקים יהודים וארגונים דוגמת ״בני ברית״ – ״ליגה נגד אנטישמיות גרמנית״ ובה 1,500 חברים, שתיאמה את פעילות המחאה האנטי־גרמנית.

מובן שמצב עניינים זה לא שימח במיוחד את הרייך הגרמני ואת שלוחיו במצרים. אלפרד הס, אחיו של סגנו־לעתיד של היטלר רודולף הס, שמשפחתו התגוררה באלכסנדריה למן שנת 1865, הקים בשנת 1926 את החטיבה המצרית בארגון העולמי של המפלגה הנאצית (NSDAP/AO). החטיבה מנתה כמה מאות חברים. בתגובה לחרם על הסחורות הגרמניות ארגנו הנציגים הנאציים בקהיר חלוקה של עותקי החוברת ׳השאלה היהודית בגרמניה׳ בגרמנית ובצרפתית, אולם איש עסקים יהודי־איטלקי מנע זאת בזריזות כשהגיש נגד המפיצים תביעה משפטית על הפצת שנאה גזעית ועל הפרת הסדר הציבורי. נכשל אפילו ניסיון גרמני להקים סוכנות ידיעות ערבית.״רמת ההשכלה של ההמונים המצרים אינה מספקת כדי להבין את תורת הגזע״, ניסה דובר של הנאצים בקהיר להצדיק את הכישלון. ״עדיין לא בשלה כאן ההבנה של האיום היהודי״.

פעמים 82 – חכמת נשים-התמודדות נשים יהודיות בסיציליה בדור הגירוש עם המרת בעליהן. נדיה זלדס. פעמים 82

פעמים 82 – חכמת נשים

כל העוסקת בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה – הרב יוסף משאש זצוק"ל על זכות האשה להתמסר לתלמוד תורה.  צבי זוהר – חוברת פעמים מספר 82.

כבורחת מפני נחש

התמודדות נשים יהודיות בסיציליה בדור הגירוש עם המרת בעליהן. נדיה זלדס. פעמים 82

ובאמת של שהאשה יכולה לברוח ממנו ( מבעלה המשומד ) ושלא תתיחד עמו פן תוליד בן פריץ, מחויבת היא בלרוח מפניו כבורחת מ

אמא שלי בלקסואה אלכבירא הי"ו

אמא שלי בלקסואה אלכבירא הי"ו

פני נחש..

המרות הדת היו תופעה נפוצה בדור גירוש ספרד, בחצי האי האיברי כמו בממלכת סיציליה, שהייתה שייכת בתקופה זו לכתר ארגון. בעקבות הגירוש הגיע מספר המתנצרים בשתי הארצות, לאלפים רבים.

ג'יובאני די ג'יבואני, ששימש כאינקויזיטור בסיציליה בראשית המאה השמונה עשרה, ובתוקף תפקידו הייתה לו גישה למסמכים הסודיים של הארגון, קבע שתשעים אלף יהודים מספרד ומסיציליה המירו דתם כדי להיחלץ מעונש הגירוש.

לאחרונה החלו החוקרים  מבחינים בהבדלים שבין אמונותיהן והתנהגותן של נשים לבין אלו של הגברים, והצביעו בין השאר על יחסן השונה להמרת דת. הבחנה זו אינה חדשה לגמרי, שכן יצחק בער חתם את ספרו על היהודים בספרד הנוצרית בהערתו של רבי יוסף מבן חיים יעבץ, מחכמי דור הגירוש, על כך שנשים הספרדיות דבקות בדתן, בעוד הגברים המשכילים היו נכונים להתנצר.

בנוגע ליהודי סיציליה, קבע אליהו אשתור, בהסתמכו על תיעוד סיציליאני שיותר נשים נרתעו מלהמיר דתן, כדי להשאר בסיציליה, מאשר גברים.

אך הנושא טרם זכה לעיון מעמיק. אין מעמד שמבטא בבירור רב יותר את כוח עמידתן של הנשים מאשר אותם המקרים שהאשה בחרה להתגרש מבעלה המומר – לעתים קרובות פירוש הדבר היה לא רק פירוק המשפחה ופרידה מבן הזוג, אלא גם ניתוק מן הילדים המשותפים.

דומני שתופעה זאת כמעט שלא זכתה לתשומת לב במחקר העוסק ביהדות ספרד וסיציליה שבדור הגירוש. בדברים הבאים נשתדל ללמוד על הנסיבות האישיות ועל הרקע החברתי והתרבותי של הנשים שהעדיפו גט על פני המרה.

דברינו יתבססו על כמה מן המקרים הנזכרים בחומר התיעודי, הסוגיה מאירה את הנושא הרחב יותר של עולמן הרוחני של הנשים היהודיות בסיציליה בראשית העת החדשה.

הנשים ובעליהן.

בסיציליה נהגה הכנסייה בתקופה זאת על פי הכלל שלא מתקבלת המרת דת בכפייה של יהודי בוגר, לפיכך אשה שנטבלה בכוח בזמן הפרעות הקשות במודיקה בשנת 1474 קיבלה היתר לחזור ליהדותה. מרובים יותר המקרים שבהם אשה נותרה יהודייה לאחר התנצרות בעלה, ונסקור כמה מהם :

בשנת 1476 ביקש סאלוו סולימה, נפח מקלטאג'ירונה שהתנצר, פטור מתשלום חובות למשך שנתיים, שכיוון שהותיר והפקיר את כל הרכוש שהיה בבעלותו בהיותו יהודי ברשות אמו, אשתו וילדיו, שנותרו יהודים.

במכתב שנשלח אל הפקידים של הערים פוליצי וקסטלבואנו נזכר עניינו של מריאנו דה יוהאנס, תושב אחד המקומות הללו, שהמיר יחד עם בניו בעוד אשתו כֵּרָה נותרה יהודייה. במשך שלוש שנים הסתירה האם את בתה בבית אביה, דוד לו פולייסי אך לבסוף נתגלתה הבת והוטבלה.

בחוזה משנת 1485, שנערך אצל נוטוריון נוצרי, התחייה אהרן רביבי,שנטבל בשם פייטרו דה קארדונה, לתת גט לאשתו היהודייה פוונה בת רשיבי דינר, ולהחזיר את דמי נדונייתה בסך שישים אונקיות לפי החוזה, שנערך בנוכחות שני עדים יהודים, נקבע שהגט יימסר לידי פאוונה על ידי שוּע רביבי, אחיו היהודי של המומר, כלומר באמצעות שליח, לפי דיני ישראל.

סיפורה הנוגע ללב של עזיזה, אשת הסוחר העשיר שמואל סַלָהמן העיר טראפני, ידוע ומוכר לכל העוסקים בתולדות יהודי סיציליה. וזה הסיפור המעשה :

הבעל המיר את דתו זמן קצר לאחר פירסום צו הגירוש, אך האשה התעקשה להישאר ביהדותה. אלא שעזיזה הייתה באותה עת בהריון, ולפי לוח הזמנים שנקבע לביצוע הגירוש היה עליה לצאת את סיציליה עוד בטרם ילדה.

המשנה למלך , דון פראנדו ד'אקוניה, קבע שהאשה תגורש ותלד בארץ נוצרית קרובה, כנראה מלכות נאפולי, לשם יבוא בעלה הנוצרי ויקח את הרך הנולד. סביר שגם במקרה זה הסמכה ההחלטה הל החוק הקאנוני, שלפיו ילד שנולד לאב נוצרי ואם יהודייה יועבר לחזקת אביו. בחירת האשה יצרה במקרה זה מצב קשה ואכזרי שאין כדוגמתו, שבו נאלצה האם להיפרד מתינוקה מיד לאחר היוולדו.

ריקה, אשת סעדיה דה אגרה מן העיר אגריג'נטו, החליטה להיפרד מבעלה ומבנה שהתנצרו ולצאת הגירוש. בחוזה שנחתם ב+16 באוקטובר 1492, היא העבירה את כל רכושה לידי בנה ובעלה שנטבלו בשמות ג'יובאני וגאספארו מאניאוולאני, מדובר באשה אמידה, רכושה כלל מספר בתים, מהם בעלי קומה עליונה, ומהם חד קומתיים. גם אשה זו נאלצה להיפרד מבנה, אם כי הפעם מדובר היה בבן בוגר.

חנה סימֵנָה, אשת סלומון דה ראגוזה, שנעשה נוצרי, יצאה בגירוש כשהיא מותירה בסיציליה רכוש שאינו מבוטל, בנין בין כמה חלקים, המצוי בקאסארו, מן המלה הערבית " קצר " כלומר מבצר, של פלרמו, דהיינו שכונה מרכזית שבה התגוררו מרבית יהודי העיר.

בניגוד לנשים האחרות שנזכרו לעיל, חנה סימנה הייתה כבר אשה מבוגרת, שכן במסמך נזכרים גם בנה, כלתה ונכדיה.

לעתים נשמעים ההדים ליחסה של אשה ומכיוון שכפי שאנו מאמינים, לא נעלם מכם שהאציל ג'יליו פראנטה, נוצרי חדש, עוד לפני גירוש היהודים מן הממלכה, בזמן שחי כיהודי בשם אליה בלם, הייתה לו כוונה מנוגדת ונחרצת לעזוב ולנטוש את היהדות הכוזבת, ואחרי שנעשה הגירוש האמור, בהכירו את האמונה הנוצרית הקתולית, ביק להמיר ולהפוך לנוצרי.

ולא קיבל על עצמו את הטבילה האמורה לפני גירוש היהודים מתוך כבוד ליהודים מסוימים, בני משפחתו הקרובים ובמיוחד אשתו ובניו, אשר ביקש למשוך גם אותם ולהביאם לטבילה יחד עמו, שיחיו כנוצרים, אבל עכשיו בכוונתו לממש הדבר, ומרצונו הוא קיבל את הטבילה האמורה ונעשה נוצרי וחי כנוצרי.

אליה בלם היה בין היהודים שיצאו בגירוש, כלומר באותו זמן עדיין לא גמלה בלבו ההחלטה להמיר דתו, כעבור כשנתיים בלבד נמלך בדעתו, בחר להמיר וחזר לסיציליה. מהמשכו של אותו מסמך מתברר שבנו של האיש נפטר ורק הוא לבדו התנצר. לא ידוע מה עלה בגורלה של אשתו, אולי נשארה במלכות נאפולי, יעד בני הזוג אחר הגירוש.

אין לדעת מה היה מספרן של הנשים אשר בחרו להשאר ביהדותן למרות המרת בעליהן, אולם יש יסוד להניח שמספר זה לא היה מבוטל. כבר באוגוסט 1492, זמן לא רב לאחר פרסום צו הגירוש במלכות סיציליה, פנו ראשי הקהילות אל המשנה למלך כדי שזה יכפה על הממירים את דתם מתן גט לנשותיהם היהודיות בטרם תצאנה את הממלכה, לבל תישארנה עגונות.

המשותף לכל הזוגות ההלו הוא שאיש מבין הגברים לא נאלץ להתנצר בעל כורחו, וגם על הנשים לא הופעל לחץ. יוצא דופן הוא רק מקרהו של רפאל כתיב, בן לאחת המשפחות הנכבדות של קהילת מלטה, שהשמד נכפה עליו בעקבות עלילה שהעליל עליו אציל נוצרי.אולם גם בנסיבות אלה סירבה אשתו להמיר והתגרשה ממנו.

اسرائيل بالعربية – اليهود في المغرب

"هيلولة" أولاد زميرو.. عادات وتقاليد يهود أسفي تقاوم النسيان

"هيلولة" أولاد زميرو.. عادات وتقاليد يهود أسفي تقاوم النسيان
فاطمة الفدادي
الأحد 16 يونيو 2013 – 10:30

من المعلوم أن مدينة أسفي معروفة بهويتها البحرية، وتنوع ساكنتها كان دائما مرتبطا بنشاط الميناء وبحصته من التجارة الخارجية، وينطبق نفس الشئ على الجزء اليهودي من هذه الساكنة. وحسب مقالة " الجماعة اليهودية لمدينة أسفي" لليفي شمعون، " فمدينة أسفي احتفظت إلى زمننا هذا بجماعة يهودية صغيرة بمجلسها، ورئيسها، وبيعتها، وهي جماعة نشيطة، تظهر حيويتها خلال موسم الزيارة السنوي لأولاد زميرو، ″الهيلولة″. والتي استأنفت انعقادها في سنة 1944، وتقام كل سنة في شهر غشت في جو احتفالي شعبي بهيج" .

والحديث عن مدينة أسفي والجماعة اليهودية سيمتد لنتحدث عن الأضرحة التي لها مكانتها في هذه المدينة، والتي تقام فيها مواسم سنوية تتعدد خلالها كل أشكال وألوان الاحتفالات ويختلط فيها ماهو مقدس بما هو مدنس، ونخص بالذكر لا الحصر "ضريح أولاد ابن ازميرو" أو "مقبرة أولاد ابن ازميرو"، هذا الضريح الذي يشكل مزارا سنويا لليهود من المغرب ومن مختلف الدول ويتخذ من منتصف شهر غشت زمنا للاحتفال، فهو بهذا يعتبر فضاء سوسيولوجيا.

https://i2.wp.com/t1.hespress.com/files/hiloulasafi1_991821400.jpg

دلالات التسمية:

أولاد زميرو تسمية تطلق على يهود ينحدرون في الأصل، وحسب ماجاء في كتاب "صلحاء أسفي وعبدة وما كان لهم من أدوار اجتماعية" لإبراهيم كريدية، " من أسرة قدمت من مكان باسم "ازميرو"، يقع باسبانيا، وقد طاب لهم المقام في أسفي، وبفضل ما كان يتميز كبراء هذه الأسرة وعلى رأسهم أبراهام من علم وكياسة مال، أصبح لهم وبسرعة دور كبير في توجيه مجريات أحداث المدينة في عهد حكم ابن فرحون قبل الاحتلال، وبعده إبان الحكم البرتغالي لأسفي منذ سنة 1508، وقد حاز أبراهام و إخوته بفعل ذلك حظوة كبيرة، ونالوا ثقة كل من اليهود و المسلمين والبرتغاليين وقبائل الجوار" .

حسب ما جاء في كتاب ″أضواء على الربي أبراهام كبير أولياء أولاد بن زميرو السبعة بأسفي″ لإبراهيم كريدية، “أن الروايات في رسم ونطق اسم ″زميرو ″، الذي يعرف به هذا البيت اليهودي، كما تضاربت في تفسير أصله ومدلولاته، ومن صور كتابته التي وجدناها سواء بالمراجع الأجنبية أو العربية، نذكر:

https://i0.wp.com/t1.hespress.com/files/hiloulasafi3_224139734.jpg

1. أن المراجع الأجنبية تكتبه بأشكال متعددة، نختار منها على سبيل المثال لا الحصر ″ Ben zamirou″ و ″ Ben zmirrou ″

2. وأن المراجع العربية بدورها تكتبه بأوجه مختلفة، منها ″بن زمير ″ و ″ بن زميرو ″ و ″ أزمر ″.

وبخصوص عامة الناس بأسفي، فإنها كانت وما تزال تنطق هذا الاسم بالشكل الآتي: أولاد بن جميرو.

وبالبحث في أصول التسمية، عثرنا على تفسيرات متعددة ومتضاربة بشأنها، نسوق منها:

رواية تفيد باشتقاق الاسم وانحداره من كلمتين عبريتين أراميتين هما ″ زمر ″، وتعني فعل ″ غنى chanter″، و ″ زمرة zimara ″، وتعني ″الأغنية chant″ أو ″الموسيقى ″ ، ومن تبين هذا الأصل، تحقق لدينا أن منه ينحدر اسم عائلة ″ابن زمر″ اليهودية المشهورة حسب ما يؤكده حاييم الزعفراني في (كتابه ألف سنة من حياة اليهود) .

وهناك روايات تتداول حول "أولاد زميرو" وبركاتهم، وحسب رواية دوتي التي وردت في مقال"الجماعة اليهودية لمدينة أسفي" لصاحبه شمعون ليفي، " أن أولاد زميرو كانوا نساكا، يصرفون ليلهم في عبادة الله ويتدارسون التوراة، فابتلعتهم الأرض، ويقال بأن ضريحهم يضم رفات أبراهام وإخوته إسحاق وإسماعيل ويوسف وأبناء إخوانه وأخواته يهودا وصموئيل ومسعود وشيرشير، ويشاع بأن قبورهم توجد بأرض كانت هدية من السلطان الكبير أبو الحسن المريني ليهود المدينة" .

ورد في كتاب تاريخ أسفي، أن المستندات التاريخية تتحدث عن بعض الشخصيات تحمل اسم بن زميرو بأسفي، وكذلك بكل من أزمور وفاس ومدن أخرى، وخاصة بإسبانيا قبل سنة 1492 . ويحتمل أن تكون هناك صلة مباشرة بين الربي أبراهام بن زميرو، وهو طبيب ومترجم رسمي بمدينة أسفي، وإخوانه وأولادهم بأسطورة بن زميرو .

إذا كان الأمر كان الأمر كذلك- وهو محتمل- فإن الذاكرة الشعبية جردتها من كل عنصر تاريخي، ولم تحتفظ إلا بالعجيب والخارق من التداوي وحكايات الشفاء التي هي في الأساس شهرة هذا المحج الذي كان يتردد عليه اليهود وكذلك المسلمون.

الطقوس والعادات المتداولة في ضريح أولاد زميرو:

تستقبل أسفي في الاحتفالات الدينية السنوية لأولاد زميرو، أفواجا من يهود المغرب القادمين خصيصا لحجهم السنوي من دول عديدة.

هذا وتقتضي تقاليد وأعراف حج بن زميرو أن يأتي اليهود ليتبركوا بكرامات أبراهام بن زميرو، الذي يُقال إنه مدفون بالمكان برفقة أشقائه وأبنائه، حيث تفيد النصوص التاريخية بأنه هاجر إسبانيا في القرن السادس عشر للاستقرار بالبرتغال ومنه تم طرد اليهود ودخلوا مدينة فاس قبل أن يغادرها أبراهام بن زميرو للعيش بمدينة آسفي وبها سيتقمص أدوارا سياسية ودبلوماسية نافذة مع الإمبراطورية البرتغالية التي كانت تحميه عسكريا مقابل قيامه بتثبيت التواجد التجاري والعسكري بالمدينة.

وتشهد احتفالات ليلة «الهيلولة» التي تقام مساء يوم السبت، بالدعاء والتبرك أمام توابيت الأضرحة بكرامات أولاد بن زميرو لصالح المرضى والحوامل والمعوزين والعزاب، وتنتهي الليلة بعشاء فاخر يتم سقيه بماء حياة مجلوبة بشكل مخصوص من معاصر التين المجفف بإسرائيل، في حين تقفل الاحتفالات بمزاد علني للشموع المقدسة تُهدى تبركا إلى كبار الحاخامات، وهي العملية التي تصل فيها أثمان شموع عادية إلى عشرات الملايين من السنتيمات.

بحيث يتم تحريم إشعال وتشرع الاحتفالات في اليوم الأول ” بحميص النيران، إلا بعد أداء الصلاة بفتح باب المزايدات على مفتاح باب الضريح الذي في نظر اليهود مفتاح خير لمن سيحظى به، والذي وصلت قيمته هذه السنة إلى 12 مليون سنتيم.

يؤكد المسؤول عن الضريح أن الشموع الزرقاء اللون التي تزين المدخل تخضع للمزايدات نفسها، إذ يفتح المزاد بمبالغ كبيرة، مثلا في هيلولة السنة الماضية، بيعت الشمعة الأولى ب 4 ملايين سنتيم، والأخيرة ب 1000 سنتيم.

لا تختلف طقوس الدخول إلى الأضرحة عن تلك التي تحتضنها زوايا المغاربة المسلمين إلا في تفاصيل صغيرة، إذ لا تخرج طقوس الهيلولة عن تقبيل الأضرحة و إشعال الشموع و التبرك بها، بل يحرص المنظمون على لف يد الزائر بخيط أحمر ك"باروك" من"الأولياء"، وكما هو الشأن لزوايا أولياء الله الصالحين عند المسلمين، يشرع زوار أضرحة "أولاد بن زميرو السبعة في همس دعوات وطلبات على رأس كل ضريح، في مظاهر لا تخلو من رهبة وتخشع.

"بعد فتح باب الأضرحة في منتصف الليل و الحرص على وضع شموع زرقاء اللون، يشعل المنظمون النيران في حفرة، ويشرع الزوار في إلقاء الشموع فيها، لتزيدها وهجا واشتعالا، وهو تقليد يهدف إلى التقرب من الله". وينتهي اليوم الأول الذي يعرف ب"حميص" بمظاهر العبادة و التخشع.

https://i2.wp.com/t1.hespress.com/files/hiloulasafi_559366265.jpg

مزايدات" الباروك":

في اليوم الموالي أي الأحد يعدون لنحر الذبائح، ويحضرون لذلك سكينا خاصا تصل قيمته المالية إلى 20 ألف درهم، وهو سكين تكفي ضربة واحدة منه لتخور البقرة أو الخروف في ثوان، وترافق إحضار السكين ترانيم دينية، ودعوات وغيرها من مظاهر التعبد، كما يخضع السكين إلى مراقبة جديدة من الحاخام الذي يمرر عليه طرف أصبعه للتأكد من عدم وجود أي خدش بسيط فيه. إلا فإنه يأمر بإحضار سكين آخر، وهذا ما تمليه تقاليد هذا الاحتفال، بعدها يذكر المشرفون على عملية الذبح الله، ليضرب ضربة واحدة لا غير وتخور الذبيحة فورا".

يشرع الحاخام في طقوسه الخاصة للبحث عن أي ورم أو تمزق في جلد الذبيحة، والجموع تنتظر أن ينطق الكلمة التي تعتبر الذبيحة "حلالا"، ولا يتنفس هؤلاء الصعداء إلا حين يقول "كاشير كاشير ".

ولا يكون لمسؤولي السلطة مكان وسط هذا الجمع إلا بانتهاء الطقوس الدينية. ليتم استقبال الوفد الرسمي وسط مظاهر احتفالية، تقرأ فيها البرقية المرفوعة إلى جلالة الملك، ويتلو الحاخام خطابه، الذي أعلن فيه أن السنة المقبلة ستعرف أكبر هيلولة عالمية، سيقومون بحملة عالمية لدعوة عدد أكبر من الحجاج، وقبل ذلك سيخضع المكان إلى أشغال توسعة ليحتضن منازل شبه صيفية "بانكالو" لتشجيع الحجاج على قضاء وقت أطول، وتربية أبنائهم على ترسيخ هذه الطقوس.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

ספטמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר