רבי דוד ומשה- י.בן עמי ואחרים

רבי דוד ומשה זיע״א.

קורות חייו ומופתיו

מאור שמחון

יחד עם רבי דוד ומשה יצאו עוד שני שדרי״ם תלמידי חכמים בשם סידי מסעאוד – רבי מסעוד –  ועמאר סחאייק – רבי יצחק . האגדה מספרת שסידי מסעאוד ועמאר סחאייק במהלך נדודיהם עם רבי דוד ומשה נתפסו על ידי הערבים, אשר הכריחום להמיר את דתם – ומשם שמותיהם הערביים. עוד מספרת האגדה, שאותם ערבים אנסים קברו את השד״רים בבתי הקברות שלהם ואין יודעים עליהם דבר – מתוך הספר במחיצת חכמים יעקב לסרי עמוד 38.

רבי דוד ומשה מגיע למרוקו לנמל מליליה ואז מגלה שהיהודים שם סובלים ומעונים ע״י השלטונות, שבאותה תקופה שלט במרוקו הסולטאן ״מולאי עבד רחמן״. היהודים שחיו במרוקו היו שבורים, ייאושם גבר וזעקות בכי נשמעו מכל בית. הבית הראשון אליו הגיע כבר הבהיר לצדיק את תמונת המצב. כאב לבו על גורל עמו הלך וגבר, והוא החליט לעשות הכול למען הקטנת המצוקה והסבל הנורא שסובלים בנו עמו. הצדיק החל לעבור עם שמשו מבית לבית מבית כנסת לבית כנסת, ובעזרת כישרונו בדרשנות היה מחזק את העם ונותן בהם תקווה. בתחילת דרכו הלך לעיר תאזנאכת, משם הגיע לתאניל ולשאר ערי מרוקו, עד שכמעט שכח את הסיבה שלשמה הוא הגיע למרוקו.

לאחר שראו היהודים את גדלותו המופלגת בתורה, הבינו מהר מאוד שמדובר בצדיק גדול, והחלו לפנות אליו שיתפלל עליהם ויברך אותם, וברכותיו כבדרך נס פעלו מיד: חולים נרפאו,עסקים שגשגו, עקרות נפקדו, ושמו של הצדיק התפרסם בכל מרוקו עד שגם ערבים מוסלמים הגיעו אליו להתברך. הוא היה אהוב על כל תושבי הארץ, מה שמיתן גם את יחסם העוין של המוסלמים כלפי היהודים.

עם צעדיו הראשונים במקום, כשהגיע הצדיק לנמל מליליה – קפא על מקומו למשמע קול זעקות שבר שנשמעו בבית סמוך. מיהר הצדיק להיכנס למקום עם שמשו ולנגד עיניו נגלה מחזה נורא ואיום: במרכז החדר הדל והעלוב מוטלת הייתה אישה צעירה בימים. כורעת הייתה על רצפת הבית בזעקות שבר נואשות. בשמלתה הבלויה נאחז תינוק שעדיין לא למדללכת. מסביב לה עמדו חמישה פעוטות ממררים בבכי קורע לב, בכי שגילם בתוכו רעב וצמא, קור ומחסור, בהלה ועצב נורא. ניגשו אליה הצדיק ושמשו ובכייה של האישה רק הלך וגבר ועימו זעקות השבר, הייאוש והדמעות שחנקו את גרונה. הצדיק ושמשו ניסו לדבר אליה דברי הרגעה והבטיחו לה שבאו לעזור לה. לאט-לאט נעצר שטף דמעותיה של האישה ־ עד שברגע מסוים אזרה כוחות יש מאין וקמה ממקומה כשהפעוטות מסביבה ממשיכים לבכות. ״אתם המושיעים שלי״, אמרה, ולפתע חיוך נפלא האיר את פניה הנוגים, יישר כהרף עין את קמטי הצער שנחרצו בפניה, וייבש את דמעותיה החמות. הרב ושמשו שנערכו מבעוד מועד לאפשרות של מחסור – שמו למרגלותיה ארגז עמוס כל טוב -מאכלים ומשקאות, בגדים ומצעים.

ואז סיפרה לו האישה: ״בעלי עליו השלום – הקפיד לקיים כל מצווה קלה כבחמורה. הוא נתן מבטחו באל שבמרומים תמיד ומעולם לא התלונן. נושא היה בעול הפרנסה בשקט והכנעה. למרות היותו חלש ודווי – אמונתו ונפשו הענווה סייעו לו להתגבר על כל קושי. לפני זריחת החמה אחרי תפילת שחרית נהג בוקר בוקר לפקוד את הנמל – להעמיס ולפרוק סחורותתמורת מעות ספורות. בוקר בהיר אחד שטוף שמש עבר במקום יהודי נדבן ושם לבו אל בעלי שלא בן אדם רגיל הוא. עצר האיש מלכת ורוקן ארנק שהיה מוסתר על חגורה חבויה בין בגדיו. הנדבן שילשל לכיסו של בעלי חופן גדול ועצום של מטבעות זהב טהור, ונעלם במורד הרחוב – לפני שבעלי הספיק לשאול לשמו על מנת להוקיר לו תודות. שמחה גדולה אחזה בו בתשורה הנפלאה שקיבל יוכל לספק את צרכי משפחתו ואף לעזור לשכניו העניים  במצוקתם. בעודו מודה לאל על שליח המצווה ששלח אליו – הגיח אל מולו ליסטים נורא ואיום. בריון גדול מימדים וחרוש צלקות שמבט מרושע נשקף מעיניו המצומצמות. "הב לי מיד את הזהב שקיבלת״ דרש השודד שמסתבר שארב לקורבנו בין השיחים שמול רחבת הנמל. כך נהג לצוד את קורבנותיו לעיתים קרובות. מאחר ובעלי היקר לא מוכן ולא מסוגל היה לוותר על הזכייה שנפלה בחלקו להצלת משפחתו ־ לא המתין הליסטים זמן רב, התנפל על קורבנו וביצע במהירות את זממו. כשכל הזהב כבר היה בכיסו נמלט מהמקום. לבו החלש של בעלי לא עמד באסון שקרה לו והוא התמוטט. סוחרי הנמל מיהרו להזעיק עזרה ולהובילו לבית חולים סמוך – אך לרופאים לא נותר אלא לקבוע את מותו. מאז הפכתי אלמנה עם לב שבור וללא עזר כנגדי. עד שבאתם אתם".

בוקר אחד הגיע אל הצדיק אדם לא צעיר, כולו עור ועצמות, משותק בשתי רגליו ומרותק לקביים המעמידות אותו, נעזר

בבנו שגם הוא נראה כסובל ממחסור, עורו אפור ממש, רזה מאוד וחלש. כשניגש הצדיק אל היהודי פרץ המסכן בבכי תמרורים. סיפר שתקופה ארוכה כמעט לא בא מזון אל פיו ויום אחד מרוב חולשה נפל ברחוב ושבר את המפרקת וגם את עמוד השידרה ומאז הפך משותק. כך הוא חי למעלה משנה וחייו אינם חיים עוד. לולא הדאגה לבנו היחיד לא היה כנראה שורד. לצדיק היה ברור איזה ברכות עליו לברך את האב ובנו, ובלי שהות החל להתפלל ולברך אותם. הלא ייאמן קרה – לפתע האיש נע בכיסאו ־ ופתאום קם ועמד תוך שהוא לא מאמין בעצמו למה שקורה לו. וכאילו כוח עליון הוביל אותו, האיש מצא עצמו הולך כאילו מעולם לא היה משותק, כאילו עד לפני רגע לא היה נכה שמלבד ייאוש שברון לב וסבל אין לו דבר. תוך כדי שהנס והפלא מתרחשים למול עיני הבן הנדהמות ־ החל הנער פתאום לחייך ופניו מלאו אור.

הצבע האפור החולני התחלף במראה עור שחום ובריא ־ השיער הפך מבריק וצפוף – קומתו התיישרה ־ הליכתו הפכה מהליכה של נער אומלל ושפוף להליכה אצילית ממש.וכשהחל הנער לדבר נשמע דיבורו רך ופיו הפיק מרגליות.

הצדיק המשיך את פועלו ־ עבר מעיר לעיר והחייה את כל היהודים. לימים, החליט לעבור גם בכפרים בהם היו קהילות יהודיות קטנות שתושביהן מאמינים בה׳ בדבקות ובתמימות מופלאה. הצדיק מצא בכפרים כשבעה מלאחים, ובכל כפר היו מספר מניינים, והוא עבר בכולם. בשנת ארבעת אלפים תשע מאות עשרים ושתים לבריאת העולם (תתקכ״ב) – (1171) הגיעו הצדיק ושמשו לכפר ״תאמסטינת״ הנמצא ליד הרי"אגווים׳ראה הצדיק כי מגיפה נוראה משתוללת במקום כבר מספר חודשים, ו״המתים במגיפה״ רבים מאוד ־ יהודים ומוסלמים כאחד – ותרופה אין להצילם.