ממזרח וממערב-כרך א'- מאמרים-הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה
הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה
מאת מנחם וינשטין
בהגיעם לחופי צפון אפריקה מצאו פליטי גזירות קנ״א בארץ זו שרידי יישוב יהודי קדום, שלא הוזכר במקורותינו במשך תקופה של למעלה ממאתים שנה. יהודים אלה הם שארית אוכלוסיה יהודית גדולה ומפוארת, שחיתה במערב עד אמצע המאה הי׳׳ב. שקיעתו של היישוב היהודי באפריקה הצפונית, ראשיתו בפורענויות המורביטים (אלמראבטון) והמייחדים (אלמוחדון) שירדו עליו במאה הי״א ובמאה הי״ג, ומסתיימת בתקופת חידוש היישוב היהודי בצפון אפריקה בסוף המאה הי״ד .
המפגש בין הגולים מספרד וממאיורקה בשנת קנ״א לבין שרידי היישוב היהודי הוותיק באלג׳יריה, השונה במנהגיו ואורח חייו הפרטי והחברתי מן התושבים החדשים, מעורר את השאלה, מה טיבם של התושבים הוותיקים הללו ?
כאמור חסרים מקורות לגבי התקופה מן המאה הי״ב עד המאה הי״ד. בתנאים אלה אנו נאלצים להפיק את רוב המידע על התושבים הוותיקים מן הידיעות המצויות בספרות הרבנית שנכתבה באלג׳יריה לאחר שנת קנ״א.
היישוב שקדם לשנת קנ״א מורכב משני רבדים: האחד — הקדום — מקיף את מרבית התושבים הוותיקים. אלה הם שרידי היישוב היהודי הקדום בצפון אפריקה, שחי בארצות מארוקו, אלג׳יריה, תוניסיה, וטריפולי (לוב). התושבים הוותיקים באלג׳יריה רואים עצמם כחלק מיישוב זה, וכאשר התעוררו חילוקי דעות בהלכה בין הוותיקים לחדשים, לגבי כשרות ספרי התורה של התושבים הוותיקים מסתמכים הוותיקים על כך ״שראינו אבותינו הקדמונים שעברו על אלו הספרים״. הביטוי ״אבותינו הקדמונים״ ברור שאיננו בא לציין את הדור הקודם של התושבים הוותיקים, אלא דורות קדומים בהרבה. ובהמשך לכך הם מוסיפים: ״גם כל גלילות שלנו כמו קהל תונס ותראבלוס יצ״ו שלא דקדקו בזה״
ההזדהות עם קהילות תונס וטראבלוס מלמדת אותנו, שלמרות המרחק הגיאוגראפי ראשיתו של מרבית היישוב היהודי הוותיק באלג׳יריה בתקופה הקדומה.
הערת המחבר : תשב״ץ א: נ ועיין שם נא, הרשב״ץ מכיר בכך שמנהג זה הוא מנהג קדום, ונצטט את לשונו: ״ודע כי אם טעות הוא, להדביק רגל הקו״ף לגגו טעות קדום הוא׳ שהרי החכם ר״א אבן עזרא ז״ל כתב בספרו הנקרא צחות, זה לשונו; דע כי כל אות יש לה צורה אחת והטעם שהוא דבוקה, חוץ מהה״א שהיא שני צורות והנה היא קו לאורך קו ברוחב כי הקו הוא בין שתי נקודות ואח״כ שמו קו אחר מפורד. ולדבריו אין רגל הקוף מפורד… ואע״פ שהחכם ז״ל לא הי׳ רב בקי בדינין, אבל כשר הי׳ לעדות מעדותו למדנו שכך היו הספרים הקדמונים״. העובדה שספרי התורה של הוותיקים מצויות בהם אותן טעויות קדומות מוכיחה, שאכן זהו המשכו של היישוב היהודי הקדום.
הרובד השני שבחלקו נטמע כנראה ברובד של התושבים הקדומים, מוצאו ממאיורקה ומספרד, ושורשו בקשרים המסחריים והחברתיים שהיו בין ספרד ומאיורקה, לבין ערי החוף ונאות המדבר באלג׳יריה. מרבית העדויות במקורות החיצוניים על יהודים באלג׳יריה במאה הי״ג והי״ד קשורות בעיקר ביחסים המסחריים שבין צפון אפריקה וספרד.
לאחר שוך הקנאות המוסלמית בתנועת המייחדים נתפתחו קשרים מסחריים ענפים בין המגרב לספרד, ובהם נוטלים היהודים ברציפות חלק חשוב ביותר. התעודות המסחריות והמדיניות מתקופה זו מעידות על יישובים יהודיים בערי החוף של אלג׳יריה ובנאות המדבר המרוחקות במגרב ששמשו תחנות מסחריות, כגון: וארגלאן- OUARGLA תוקורתTOUGGOURT תאפילאלתTAFILALET תואתי׳ TOUATוסג׳למאסה SIJILMASSA . בנקודות אלו ישבו משפחות יהודיות שבחלקן היו מקומיות וחלקן מוצאן היה ממאיורקה, ולעתים התפצלו המשפחות — חלקן האחד התגורר במגרב והשני במאיורקה.
מסחר הזהב אשר בו עברה הסחורה היקרה בדרך הארוכה מאפריקה השחורה שמדרום לסהרה ומסודאן דרך נאות המדבר וערי החוף שבצפון אפריקה עד לספרד, היה אחד הענפים המסחריים שבשל האימון הרב שנדרש בו התמחו בו היהודים. התועלת שהפיקו הספרדים ממסחרם של היהודים, הביאה לכך שהחצר באראגון דאגה להגנת היהודים, אזרחי אראגון, במרכזים הברבריים. יתר על כן, חלק מן היהודים המקומיים במגרב נראו כמאיורקאים בעיני שלטונות מאיורקה ואראגון, וכתוצאה מכך הותרה התיישבותם באותן ארצות.