מקדם ומים-כרך "ז "-ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של המאה העשרים יוסף שיטרית

ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של המאה העשרים

יוסף שיטרית

מקדם ומים כרך ז

מקדם ומים כרך ז

ד.בשירים שונים שנכתבו במאה ה־18 עולה בעיקר תמונה הגיוגרפית של ארץ ישראל. הארץ מוצגת בהם בעיקר כמכלול של אתרי קדושים וצדיקים המזמינים את הקוראים לעלות על קבריהם. השירים נכתבו כנראה לאחר חידוש היישוב בטבריה והתפתחות ההילולה של ר׳ שמעון בר יוחאי במירון בל״ג בעומר, בהשפעת ספרים שתיארו את אתריה הקדושים של ארץ ישראל ובהשפעת שיר פרדיגמטי שחובר כנראה באלג׳יריה, ״ידידי ובחיי נפשך, קום נלך לעיר טבריה״, שכתב משורר בשם יצחק (שם משפחתו בגרסאותיו השונות והרבות של השיר בלתי ברור — רוואטץ, רואטש או ארארטו).

בסוג זה של שירים התפרסמו במיוחד פיוטיהם של שני משוררים ידועי שם, שהיו בני דור אחד בקהילת מכנאס, ר׳ דוד בן אהרן חסין ור׳ שלמה חלואה. ר׳ דוד חסין כתב שיר על צדיקי טבריה והגליל: ״אוחיל יום יום אשתאה, עיני תמיד צופיה; אעברה נא ואראה ארץ קדש טבריה״.שיר זה זכה לתפוצה רבתי ברחבי יהדות המזרח, ובכלל זה ביהדות מרכז אסיה, הודות למסעיהם של שד״רים שעברו בזמנו במכנאם ועמדו בקשרים עם ר׳ דוד חסין ועם מוקירי שירתו. על פי מתכונתו ולחנו של השיר כתב ר׳ אליהו בכור חזן, איש ירושלים, יותר ממאה שנים לאחר מכן, שיר שבח דומה במתכונתו על ירושלים וקברות הקדושים שבתוכה ובסביבתה. המדובר בפיוט ״אוחיל יום יום אשתאה עיני תמיד צופיה: מתי אבוא ואראה ירושלים בנויה״. גם שיר זה נפוץ בצפון אפריקה בכלל ובמרוקו בפרט והוכנס לשירת הפיוטים של המאה העשרים. ר׳ דוד חסין כתב כשלעצמו שיר נוסף על קברות הקדושים שבאזר ירושלים במתכונת שונה: ״לדוד שיר ומזמור בתף ובמצלתים, יסודתו על הר המור, צבי ירושלים״." ר׳ שלמה חלואה, שהיה בן חוגו של ר׳ דוד חסין, הקדיש לקדושי חברון את שירו ״בשגיון פי ירון שבח ארץ טהורה; על קרית ארבע חברון אשירה אזמרה״. כפי שמעיד המשורר על שירו זה, שירים הגיוגרפיים אלה נכתבו על פי ספרים בדפוס שהוקדשו לאתריה הקדושים של ארץ ישראל, וכנראה גם על פי סיפורים ותיאורים ששמעו המחברים מפי שד״רים שעברו בקהילותיהם.

לכל ארבע קבוצות השירים האלה משותפים מוקדים תמטיים רבים, כתוצאה מן הראייה המסורתית והמיתית של ארץ ישראל וכתוצאה משאיבתם של מוקדים אלה ממקורות טקסטואליים זהים. הדימויים של ארץ ישראל מגלמים בתוכם, כאמור, גם את התמונה המשיחית הרסטורטיבית שביסוד התרבות הרבנית במרוקו, שבמסגרתה נוצרה שירה זו. במרכזה של תרבות זו עומדת הכמיהה המסורתית לביאת המשיח על פי צו ההשגחה העליונה, לשיבת ציון דרך הנקמה בגויים ולחידוש מלכות דוד בן ישי. בה בעת דימויים אלה מזינים את תודעת הזמן הקהילתי עם התקופות והדיכוטומיות המבנות אותו, היינו העבר האידילי בארץ האבות מחד גיסא והעבר הקטסטרופלי שלאחר החורבן מאידך גיסא, וכן ההווה הגלותי המכאיב והנמשך כאילו ללא קץ העומד מול העתיד הרחוק והחלום של בוא הגאולה השלמה. בתפיסה זו ההווה המדאיב מקבל מן העתיד את מלוא פשרו ואת מנת העידוד הדרושה לבני הקהילה להמשיך לקבל את העול הנתפס כזמני על אף הכול. דימויים אלה קובעים כמו כן את קווי המתאר של המרחב הקהילתי המקומי ומציבים אותו כמרחב זר ומנוכר לעומת התמונה המרהיבה והמרנינה של המרחב החלום והמרוחק של ארץ ישראל, שבו אמור להפציע אור הגאולה. הקיבעון שבהיצגים אלה מציג את הנמענים של שירים אלה, בני הקהילה היהודית החיים בכאב את גלותם ובכללם המשוררים עצמם, כיצורים נטולי שורשים ארציים וכתלושים לחלוטין מן המרחב המקומי. בה בשעה הנמענים מוצגים ככבולים בתוך מסכת תקוותיהם וציפיותיהם הממאנות להתגשם וכמתעקשים להמשיך לקוות לבוא הגאולה ולשיבת ציון על אף האכזבות הבלתי פוסקות. עבור ״אסירי תקווה״ אלה התודעה החיה של ארץ ישראל כפי שהיא נבנית במיוחד מתוך השירה מהווה צורך ממשי, קיומי, פסיכולוגי וחברתי כאחד. תודעה זו גם מזכירה לכל יהודי את התסכול הפוליטי המתמיד שבו חיה הקהילה כתוצאה מאבדן העצמאות ומן השעבוד לגויים לאחר היציאה לגלות והופכת זיכרון זה ליסוד מרכזי בזהות היהודית שלו.

3. התמונה האקטואלית של ארץ ישראל בסוף המאה ה־19 ובמחצית הראשונה של המאה העשרים

  3.1 ההדגשים החדשים בדימויים ובהיצגים

מה נשאר ממורשת מיתית זו של ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של הדורות האחרונים? האם השתנתה תמונה אידיאולוגית־דתית זו של ארץ ישראל כתוצאה מהדי האירועים המסעירים שהתרחשו בעולם היהודי בסוף המאה ה־19 ובמאה העשרים? איך תורגמו הדים אלה להיצגים עדכניים בשירים החדשים ובתמונת עולמם של מחבריהם? עד כמה שניתן לבחון ולהיווכח מתוך השירים השונים, שרובם אצורים עדיין בכתבי היד וחלקם הקטן בלבד זכה לאור הדפום, תמונה זו המשיבה לשמש תשתית קונצפטואלית לזיקה של המשוררים העבריים ושל בני במרוקו לארץ ישראל ולמרכזיותה במסכת אמונותיהם וציפיותיהם.

השינויים העיקריים נוגעים קודם כול לתחושה החדשה של            חזרת ארץ ישראל לממשות ההיסטורית ושל התקרבות פעמי הגאולה כתוצאה מכך,וכן לביטויים החדשים של התקווה לבניית בית המקדש, המשמש בראייה המשיחית הרבנית סמלה המובהק של הגאולה. במאה העשרים הלכה וחדרה גם התודעה בנוגע לאפשרות המעשית לעלות לארץ ולחיות בה. לתוך רשת פרשנית זו של יסודות החיים היהודיים בגלות, הנושאת גם את תמונת ארץ ישראל המיתית, הוכנסו מעתה גם פרטים ואזכורים אקטואליים, ובעיקר עודכנו הדימויים המשיחיים המפארים של ארץ ישראל. המשכיות ברורה זו טבועה גם בוודאי בשינויי הדגשים וביחס המשתנה שבין המרכיבים הסמיוטיים השונים של תמונת ארץ ישראל. היא תלויה גם באילוצים הלשוניים והפואטיים שנשארו כמו שהיו לפנים, שכן המשוררים המשיכו לראות בלשון ובהיצגים של קורפוס הטקסטים המקראי והמדרשי את המקור העיקרי לתיאוריהם, לדימוייהם ולתחושותיהם. גם בעידן החדש המשיך קורפוס זה לשמש כמצע רעיוני ופואטי תשתיתי למשוררים ולמחברים וכטקסט־על לשיריהם החדשים. אפילו יוצרים דגולים כר׳ דוד אלקאים, שפתח תקופה חדשה זו בזיקה לארץ ישראל, ור׳ דוד בוזגלו, שסגר אותה לאחר מלחמת ששת הימים, כתבו במסגרת בין־טקסטואלית כופה ושקופה זו. על אף התנסויותיהם החדשניות בכתיבה לא הצליחו להינתק ממסורת כתיבה זו שכן הם קיבלו את כל חינוכם העברי דרך שינונם של טקסטים אלה.,

מבחינת התפתחות המוקדים התמטיים השיריים ניתן לחלק עידן חדש זה לשלוש תקופות משנה. התקופה הראשונה מתחילה בשירת יהודי מרוקו עם ניצניה הראשונים של הלאומיות היהודית המודרנית ונמשכת עד למלחמת העולם השנייה. התקופה השנייה נעה סביב מלחמת העצמאות, ראשית ימי המדינה ופרק העלייה וקשיי ההיקלטות בארץ בעקבות זאת. ואילו התקופה האחרונה עומדת בסימנם של הפיוס וההשלמה שבאו בעקבות מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הכמו־משיחיות. בתקופה אחרונה זו בלטה מעל לכול יצירתו של ר׳ דוד בוזגלו, שהצגתי אותה זה עתה במחקרים עצמאיים.

ברמת השיח השירי ותכניו הנוגעים לארץ מגוון היוצרים והשירים רב ביותר הן באשר למעמדם ולתפוצתם במערכי השירה וברשתות התרבות של יהודי מרוקו והן באשר לעמדות המתבטאות בשיריהם. הללו תלויות, כמצופה, בתקופת כתיבת השירים ובנקודות הראות של הכותב כלפי התהליכים והתמונות שהוא מעלה בשירו או בשיריו. השיח השירי משתנה במיוחד בהתאם למיקומו של הכותב, אם במרוקו — בראשית התמורות או לפני עצמאות ישראל ואף לאחריה — ואם בארץ, לאחר עלייתו של המשורר אליה.

ר׳ דוד אלקאים(?-185 1940) היה על פי כל קנה מידה בין המשוררים העבריים החשובים ביותר שיצרו במרוקו. הוא היה מראשוני הפעילים הציונים בקהילתו מוגאדור(אצווירה) ובמרוקו בכלל, הוא הראשון שהעלה על נס את התנועה הציונית עם ייסודה הן בשירתו והן בכתיבתו העיתונאית. בדיואן שלו שירי דודים הוא ייחד חמישה־עשר שירים לארץ ישראל ולהתפתחויות ההיסטוריות המפעימות שנודעו לו, ובכללן הצהרת בלפור.

אחרי ר׳ דוד אלקאים ייחדו כותבים שונים שירים לאירוע זה או זה בתולדות העם היהודי וכתבו שירים שציינו את מפעלו של הרצל, את מתן הצהרת בלפור וכינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל, או תיארו את ההתפעמות והתרוממות הרוח שאחזה בקהילות עם הכרזת העצמאות. אחרים כתבו שירי ניצחון לאחר מלחמת העצמאות ושירי עלייה. נביא כאן משיריהם של כותבים מקהילות שונות במרוקו: דוד אסבאג ממוגאדור, נסים אנקאב מפאם, ר׳ מימון מלכא מתינגיר, ר׳ מסעוד שבת מאזור הסום ור׳ ראובן אלמאליח מרבאט.

ר׳ דוד בוזגלו(1975-1903) היה אחרון המשוררים העבריים שצמחו במרוקו והיחיד בהם שזכה לעלות לארץ בסוף ימיו והמשיך בה את יצירתו. הוא אף הספיק לכתוב בה את שיריו המשמעותיים ביותר בעקבות מלחמת ששת הימים והשינויים הגאוגרפיים והפוליטיים שחוללה. יותר מעשרים שירים הוא הקדיש לחוויות העלייה שלו ולמעמדם החדש של הארץ ושל מקומותיה הישנים־החדשים. כל השירים האלה הוצגו ובחלקם אף הוהדרו ובוארו על ידי במקום אחר, ולא אחזור עליהם כאן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר