דמנאת העיר-א. בשן

עזרתו של מתיוס למשלחת שהגיעה מדמנאת לטנג'יר.

קונסול ארצות הברית שלח מכתב נוסף לסולטאן, וביקש שאנשים אלה יתקבלו וישמעו את דרישותיהם. ואם אי אפשר לאלץ את המושל למסור דו"ח, יש לאפשר ליהודי דמנאת לעבור למקום אחר. הכותב מצפה שיהודי פריס יגישו תלונה לממשלת צרפת שתתערב בנושא.

על אכזריות המושל בעיתונות העברית

בכתב העת " החבצלת " בד' מרחשון תרמ״ה (21 באוקטובר 1884) פורסמו הדברים הבאים, על אכזריותו של מושל דמנאת: הוא דורש מסים מופרזים ומי שמסירב מולקה ונאסר בכבלים. יהודים הלכו לטנגייר כדי ־התלונן.

כשנודע הדבר למושל, שלח לרב הקהילה בן ה-90 וציוה עליו לחתום על כתבים נגד הנציגים שהלכו לטנגייר. הרב סירב והמושל ציוה לאוסרו, להפשיטו ולהציגו ערום לעיני השמש, ואחר כך הובל לכלא. באותו הלילה עזבו 190 יהודים את העיר ונמלטו לטנגייר. השאירו את נשותיהם וילדיהם במקום, ואלה נאסרו. השגרירים התלוננו.

מושל דמנאת פוטר

הגיע מברק מגיברלטר ללונדון ובו נאמר כי כתוצאה מהתביעה הנמרצת של קונסול איטליה בטנגייר לסולטאן, פוטר המושל של דמנאת על ידי הסולטאן, ונאסר באשמת עינויים של יהודים בתחום שליטתו.

המושל לא פוטר

כתב השבועון היהודי בלונדון הנמצא בטנגייר הודיע ב-12 באוקטובר1884, כפי שנודע לו ממכתב בכתבו שנים עשר מנכבדי הקהילה בקזבלנקה, ששמעו מעדים וממקורות מוסמכים את הפרטים דלקמן:

המושל לא פוטר וממשיך להציק ליהודים. אדרבה, החיסיון שלו יעודד מושלים אחרים לנהוג כמוהו. המכתבים של נציגי קהילת דמנאת תיארו מה שמצפה להם בשובם, כל זמן שהמושל מכהן – בתים —כים. הכתב הביע תמיהתו על כך, כי אלה שמייצגים קהילה זו ומצוידים בהמלצות מדיפלומטים, אינם מתקבלים לראיון אצל הסולטאן.

המושל משחד את המשרתים של הסולטאן

המושל שלח מתנות לסובבים את הסולטאן, במטרה לשכנע אותם למנוע מיהודים לבא לסולטאן. החובות

שחלות עליהם: על היהודים לשלם מסים כבדים, עליהם ועל נשותיהם לעבוד בעבודה משפילה.

נשים ונערות מובאות למושל למטרות בלתי מוסריות, ומי שמסרבת- מקבלת מלקות בפומבי. גברים ברחו כדי להציל את חייהם. ילדיהם נרצחו. אלה ששגשגו בעבר, נפוצו ומבקשים לחם במראכש, בפאס, בקזבלנקה, בטנג'יר ובערים אחרות.

יש מהם הנודדים בין אוהלי השבטים כדי לבקש לחם. הכותב הביע אכזבה ממנהיגי קהילת טנגייר שתחילה גילו עמדה תקיפה, אבל שינו כיוון בעקבות מכתב שקרי של אחד הדיפלומטים, לפיו המשלחת היהודית התקבלה אצל הסולטאן, וזה הוציא הצהרה לטובתם.

הקאדי נצטווה לפקח על ביצוע ההוראות של הסולטאן

הסולטאן הוציא הצהרה מיוחדת למען היהודים בדמנאת, לפיו ציוה על המושל להפסיק להציק להם, ולנהוג בצדק כלפיהם. היהודים רשאים לפנות ישירות לסולטאן אם המושל ימשיך להציק להם. העיתונות משבחת את שגריר איטליה בטנגייר ואת הסולטאן שתמיד האזין לתלונות היהודים.

המושל ממשיך להציק ליהודים

ב – 22 באוקטובר 1884 נשלח מברק מטנגייר דרך גיברלטר ללונדון, ובו נאמר כי המושל של דמנאת לא פוטר וממשיך להציק ליהודים ואין להם סיכוי לקבל פיצוי על סבלם ללא לחץ של מדינות זרות המושל נהנה מחסינות, והוא עודד מושלים אחרים ללכת בדרכו לדברי השבועון, האדישות של נציגי אירופה גורמים ליהודים להתיאש.

ב" הצפירה ^"  ט' מר-חשון תרמ״ה (28 באוקטובר 1884), עמי 323 , פורסמה ידיעה המסתמכת על ה-JC. בדבר המושל של דמנאת במרוקו המיצר לישראל באופן נורא. נציגי המדינות מאירופה במרוקו עוד לא עשו דבר, כדי למנוע מעשיו.

השליחים של יהודי דמנאת בטנגייר חסרי אונים

ידיעה מטנגייר ב-31 באוקטובר 1884 על סבלם של יהודי דמנאת מידי המושל. למרות הפניות, שום דבר לא השתנה. שנים עשר מנהיגי קהילת דמנאת נמצאים בטנגייר הם מסתובבים ברחובות העיר כקבצנים ניזונים מלחם ובצל או לחם ופרי, ולא החליפו בגדיהם.

בתיהם וחנויותיהם בדמנאת נשדדו. במכתבים שנשלחו אליהם על ידי חבריהם בדמנאת נאמר, כי אין סיכוי לשלוח להם משהו, באשר רכושם אינו נגיש. רוב המוסלמים החייבים להם כסף, שילמו למושל, ומיעוטם – ההגונים שרוצים לשלם ליהודים מפחדים לעזור, כי המושל איים שיעניש כל מי שייתן ליהודים כסף, גרעינים, פירות או סחורה כלשהי. הווזיר הראשי שונא יהודים והמושל משחד אותו בכסף.

דרישה לפיטורי המושל

לפי Gibraltar Chronicle  היהודים רוצים לראות את הסולטאן, כדי לבקשו שהמושל יפוטר, וישלם פיצויים ליהודים שנפגעו על ידו. הכתב שואל מדוע יימנע מנציגי 800 משפחות יהודיות מלפגוש את הסולטאן, בשעה שהוא מקבל אישים גם לעניינים פעוטים מאלה. היהודים לא דרשו פיטוריו של המושל אלא רק שימסור דו״ח על מעשיו. ואם יוכח שהוא אשם, אזי יבקשו מהסולטאן לשחררם ממדכא אכזרי זה.

יש תקדימים לפיטורי מושלים והחלפתם באחרים

אין זו הפעם הראשונה שמעשה כזה נעשה. יהודי סאפי, מאזאגאן וערים אחרות שוחררו מהפיקוח של מושלים שהוחלפו באחרים. אין הם מבקשים פיצויים, אלא רק החזרת רכושם שנלקח מהם על ידי המושל באופן בלתי חוקי.

12 בנובמבר 1884- המוסדות היהודיים בלונדון

בעקבות החלטה ב-2 בנובמבר 1884 בישיבה החודשית של חברי הנהלת 'אגודת אחים', התקיימה ב – 12 בנובמבר ישיבה משותפת של האגודה עם ועד שלוחי הקהילות כדי לדון במצבם של יהודי דמנאת ההחלטה הייתה כי המזכיר מתבקש להשיג פרטים על מצבם של יהודי דמנאת, ובמה נאשם המושל.

איום על המושל של דמנאת

הסולטאן איים על הווזיר מוחמד ברגאש כי הוא יהיה אחראי על כל הפגיעות ביהודים, שלא דווחו לסולטאן. הוא התעלם מהמצב בדמנאת. לדעת הכתב, היו לו הוראות להתעלם מפקודות הסולטאן שניתנו לו במכתב שקרא בוועידת מדריד שדנה בנושא תעודות החסות לאנשים שאינם דיפלומטים.

המושל של דמנאת פוטר

לפי ידיעה מטנגייר ב-12 בנובמבר 1884 קיבלה 'אגודת אחים' בלונדון מברק ובו ידיעה כי הודות  לתביעה הנמרצת של שגריר איטליה בטנגייר- פוטר המושל של דמנאת. ידיעה נוספת אומרת, כי כמה מהיהודים שגורשו מבתיהם והעיזו לחזור, פנו לארגונים יהודיים באירופה באופן פרטי.

כתבה מטנגייר – 25 בנובמבר 1884

הכתב התלונן על האדישות באשר לגורלם של יהודי דמנאת המפוזרים ברחבי מרוקו. יהודי דמנאת הנמצאים בטנגייר שלחו מכתב מזעזע לכי"ח במטרה שייעשה משהו למענם,

28 בנובמבר 1884 נציגים של קהילת דמנאת שהגיעו לטנגייר כתבו לועד שלוחי הקהילות באנגליה

חמישים וששה ראשי משפחות שהגיעו לטנגייר לפני חמישה חודשים, פנו בשם חמש מאות משפחות בדמנאת. הם מבקשים לשתף אותם במצוקה שסובלים ממנה. הקהילה ירדה למצב בלתי נסבל בגלל האכזריות של המוסלמים בפקודת המושל, בשם גלאלי.

כתוצאה מכך רבים מהיהודים הפכו לפליטים ומצאו מקלט אצל הערבים, וגורלם עתה בלתי ידוע. שומרי הלילה שתפקידם למנוע גנבות, קיבלו הוראה לא לשמור עליהם ולא על רכושם. יש מהיהודים האסורים וכבולים בכבלי ברזל.

 אם המושל של דמנאת יורשה להמשיך במעשיו האכזריים, גורלם של יהודים רבים יהיה מוות למעשיו של המושל השפעה מדבקת גם על מקומות אחרים. מבקשים את התערבותכם נוכח העובדה שהם נתונים לפגיעות, וחובה להצילם מיד מדכאיהם, ולסייע בידם ללא דיחוי. חתום מאיר אלחבאד ועוד 55 בני קהילת דמנאת.

מספר שמות של חברי המשלחת פורסמו על ידי ה ה TM ב-1884 . בראשה דוד עמאר. האחרים: דוד בן דהאן, יעקב קדוש, ראובן מולכו, דוד צבאח, יוסף כהן, יהודה בן לולו, מאיר אלחדאד, מסעוד תועזר, אברהם בן דהאן. משה בן מומה, מאיר קביליו, יוסף בן חנה, מסעוד אליעזר, שלמה אביקסיס.

בכתב העת 'המליץ' פורסם בי"ג בכסלו תרמ״ה ( 1 בדצמבר 1884) דיווח על מצבם הקשה של יהודי דמנאת השוכנת בהרי האטלס, מזרחית למראכש. המושל מכביד עולו על היהודים. מתוארות התעללויות וגזרות קשות.

 יהודי העיר שלחו שליחים לקזבלנקה ואחר כך לפאס ולטנגייר, כדי להשמיע את מצוקתם בפני הממשל, ובפני הנציגים של מדינות אירופה, היושבים בטנג׳יר ובפאס. לשם המחשת המצב פורסם מכתב של אישה אל בעלה הנמצא בטנגייר, ובו תיאור עצוב על המצב בעיר זו, על התעללויות ביהודים, אונם נשים, שוד וביזה. למחרת, ב-י"ד כסלו(2 בדצמבר 1884) כתב "המליץ " כי כעשרה מעשירי קהילת דמנאת שהגיעו לטנג'יר, דוויים וסחופים, קרועים ובלויים, מבקשים פת לחם ( הידיעות הנ"ל הועתקו מה־ JC)