ממזרח וממערב-כרך א'- מאמרים-הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה

הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה

מאת מנחם וינשטין

ביטוי לתרומה היהודית לתיקון ולהידוק היחסים בין אראגון למלכות בני זיאן בתלמסאן מהווים השגרירים היהודים. אחד השגרירים הוותיקים והמנוסים היה אברהם אבן גלל, שלאחר שירות דיפלומטי בגראנדה ובמארוקו נשלח בחורף 1289/90 כשגריר לתלמסאן. שגריר יהודי אחר של אראגון בתלמסאן בשנת 1293, היה אלפקיה בונדבי. מינוי יהודים לתפקידים של שגרירי מדינות נוצריות במדינות מוסלמיות הינו בעל משמעות רבה בהתחשב במיליציה שעמדה לרשות השגרירים ובסמכויות הרבות שהוענקו להם לגבי כלל אזרחי אראגון, נוצרים, יהודים ומוסלמים הנמצאים במדינה שבה הם מואמנים. מינויים אלו נובעים ללא כל ספק מחלקם הרב של היהודים במסחר ומן האימון שנתנו בהם השליטים המוסלמים. המלחמות בין בני זיאן בתלמסאן ובני מרין והמצור הממושך על תלמסאן הביאו למעברם של סוחרים נוצרים ויהודים לערי הנמל הקטנות ברשך BREHK תנס TENES  ואלג׳יר המצויות מזרחה מתלמסאן ומרוחקות משדה המערכה. עובדה זו מסבירה גם את בואם של גולי קנ״א לערים אלו .

חלקם של הסוחרים היהודים במסחר היה גדול ביותר. לדוגמה, בשנת 1327 הגיע היקף המסחר בין ברצלונה, ולנסיה ומאיורקה למדינת תלמסאן לחמישה עשר עד עשרים אלף דינר, ומתוך זה החלק השייך לסוחרים ומממנים יהודיים עלה על עשרת אלפים דינר^. גם במקורותינו אנו מוצאים כמה אישים שעסקו במסחר, כגון ר׳ אברהם ששפורטש ור׳ ישועה בן משה שהיו באלג׳יריה לפני 1391. גם ר׳ שאול אשתרוק הכהן, שהיה חכם, דיין, רופא וסוחר בעל השפעה רבה בחצרו של מלך תלמסאן, היה באלג׳יריה לפני הגזירה ופעל רבות למען היהודים. כאשר באו חכמים מספרד בשנת קנ״א ויתר על דיינותו, מסרה לחכמים ואף עשה שיקבלו שכר מן הציבור ״.

עדויות חותכות לקשרים ההדוקים בין אלג׳יריה למאיורקה קשורות באחד האישים המוזכרים רבות במקורותינו: ר׳ שמואל חלאיו שמוצאו ממאיורקה. אשתו הובאה לפני שנת 1391 מברשך שבאלג׳יריה למאיורקה, ושם נשאה לדעתה ולדעת קרוביה שהיו מצויים במאיורקה. ר׳ שמואל חלאיו גר עם אשתו ימים ושנים במאיורקה, אולם בשנת 1391 הוכרח לברוח לאלג׳יריה וקבע את מקום מושבו בעיר ברשך־״. אבל לא רק קשרי הנישואין בין ברשך למאיורקה מעידים על הקשרים ביניהן— גם ספרי התורה המצויים בברשך, היו זהים בכתבם לספרי התורה שהיו מצויים אצל משפחות קדומות שהיו במאיורקה וכנראה כתבם סופר סת״ם אחד. ברור אם כן שאת ספרי התורה הללו הביאו לברשך יהודים ממאיורקה במחצית הראשונה של המאה הי״ד

עדות נוספת לקשרים נמצאת בהשפעות ההדדיות והחפיפה שבין מנהגי מאיורקה והתושבים הוותיקים כגון: התפילה בבית הכנסת של ״אלחארה״ (בית הכנסת ברובע היהודי באלג׳יר) היתה כמנהג מאיורקה הקדום״; וכן המנהג שמי שמת לו הוולד הראשון לא יתאבל אלא ביום הקבורה; וכן המנהג למול את הוולד המת תוך שבעה למיתה״.