ארכיון יומי: 25 בספטמבר 2015


טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לחג הסוכות.

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לחג הסוכות.Asilah

מאת הרב משה אסולין שמיר.

"ושמחת בחגך… והיית אך שמח" (דברים ט"ז, טו).

"ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם…" (ויקרא כ"ג מ).

חג הסוכות – חג השמחה.

השמחה בחג הסוכות – למה ומדוע?

"אור זרוע לצדיק – ולישרי לב שמחה" (תהלים צז יא).

 לאחר יישור הלב בראש השנה וכיפור – זוכים לשמחה אמתית בחג הסוכות.

 

                        א. הקשר הפנימי והקבלי בין חגי תשרי:

ראש השנה ~ כיפור ~ סוכות ~ שמחת תורה.

האורות העליונים של  הימים הנוראים המכוסים ראש השנה וכיפור –

מתגלים בחג הסוכות, ופורצים ביום שמחת תורה,

בבחינת הכתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה – ליום חגינו" (תהלים פ"א ד).

 

רבנו "אור החיים" הק' כותב: "וסוד הסוכה והחג הם פלאי פלאים, אבל אומר לכם מעט כדי שתדעו שהסוכה אינה  מה שאתה רואה בעיניך שהם קנים והדס, אלא תיבת "ס-וכ-ה" היא ממש שם ה' ואדנות". היא רומזת לשילוב בין הוי-ה {26} לאדנות {65}. באמצע המלה כ"ו. בהתחלה ובסוף ס"ה, דבר הרומז לשילוב הוי-ה ואדנות אותו אנו מכוונים בברכות, בבחינת הכתוב: (חבקוק ב, כ. תהלים י"א, ד): "וה' {הוי-ה = 26} ב-היכל {סה = 65} קדשו…".

שבעת ימי החג, כנגד 7 האושפיזין, וכנגד 7 החגים: סוכות, פסח, שבועות, שמיני עצרת, ראש השנה וכיפור. (מאור החיים" ע"פ תלמידו רבי משה פרנקו). לאושפיזין עילאין, רבנו "אור החיים" הק' מצא סימוכין בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים – כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כ"ג מב). רבנו שואל מדוע בתחילת הפסוק נאמר "תשבו" בלשון נוכח, ואילו בהמשך נאמר "ישבו" בלשון נסתר. תשובתו  ע"פ (הזוהר ח"ג קג) היא: הקב"ה שולח תחילה את שבעת הצדיקים היושבים לצדו לסוכות בני ישראל, ולכן נאמר "תשבו", ורק אח"כ נאמר "ישבו" לגבי עם ישראל (אוה"ח הק' ויקרא כד, ב).

 

חג הסוכות המכונה גם חג האסיף, מאסף לתוכו את שני מחזורי המועדים: הן את מחזור הרגלים – חג הפסח וחג השבועות [חסד], והן את מחזור הימים הנוראים – ראש השנה ויום הכיפורים [הדין], ויוצר בניהם הרמוניה, דוגמת יעקב אבינו עמוד התפארת המאזן בין אברהם אבינו עמוד החסד [רחמים], ליצחק אבינו עמוד הגבורה {הדין}, ויוצר מעין מנורה בת חמשה קנים ובסיס. מצד ימין, ניצבים פסח ושבועות, מצד שמאל, מזדקפים להם ראש השנה ויום הכיפורים. בקנה האמצעי עומד חג הסוכות, ואילו בבסיס המנורה, יושב לו איתן "שמחת תורה" המחזיק, מחזק וחותם  את שאר החגים. בחג הסוכות ובשמחת תורה, מצטלבים ראש השנה ויום הכיפורים שהם בבחינת דין, והמועדים: פסח ושבועות שהם בבחינת חסד על פי תורת האר"י הקדוש. המקור לכך הוא בכתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה – ליום חגינו" (תהלים פ"א ד). האורות הנעלים והמכוסים "בכסה" שהם ראש השנה ויום הכיפורים, מתגלים בחג הסוכות – בבחינת "ליום חגינו", המאיר כמו אור יום = "ליום חגינו".

חג הסוכות משופע בשמחה, ועל כך יעידו שלושת הפסוקים הקשורים לסוכות. הראשון: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת וערבי נחל –  ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ). השני: "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים… ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז יד). השלישי: "שבעת ימים תחג לה' אלוקיך… – והיית אך שמח" (דברים טז, טו). רבנו ה"בן איש חי" לומד מכך שיש לקיים כל מצווה מתוך שמחה. אחרת, זה פוגם בשלמות המצווה. מי ייתן ונזכה לשמוח כדברי שירו של רבי נחמן מברסלב: "אסור להתייאש, לא להתייאש. אם הגיע זמן קשה – רק לשמוח יש, רק לשמוח יש". 

ב. הקשר בין השופר לסכך.

 בראש השנה תקענו 100 קולות בשופר. מתוכם 60 תקיעות, 20 שברים, 20 תרועה, דבר הרמוז במלה "סכך":  ס = 60 . כ = 20.  ך = 20. = 100. דבר המשקף את הקשר בין ראש השנה לחג הסוכות הבעל"ט.

גם בין כיפור לסוכות מתגלה הקשר בכך שבזכות "ענני הקטורת" שהקטיר הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים, זכו בני ישראל במדבר ל"ענני כבוד" שליוו אותם במשך 40 שנה, ואנחנו זכינו בחג הסוכות לזכר ענני כבוד, כדברי רבי אליעזר בן הורקנוס לכתוב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל…אני ה' אלוקיכם" = ענני כבוד היו. האדמו"ר מצאנז הרב יהודה יקותיאל הלברשטם זצ"ל מסביר שמטרת ענני כבוד הייתה "מתוך תקוה שדבר זה יעורר אותם להכיר בה' בבחינת – אני ה' אלוקיכם".

אי לכך גם אנחנו, לאחר שביום הכיפורים התפשטנו מעולם החומר ודבקנו רק בעולם הרוח, אומר לנו הקב"ה: "צא מדירת קבע, ועבור לדירת עראי". כלומר, התחל להפנים שהעולם הזה הוא עראי, והחל לחשוב על דירת קבע בעולם הבא. הדרך להגיע לכך היא על ידי שמחה בעבודת ה'. זאת אומרת, קיום מצוות מתוך התלהבות בבחינת " עבדו את ה' בשמחה", שמחה של מצוה, ולא שמחה של הוללות. ובפרט הסתפקות במועט, בבחינת סוכה השווה לכל נפש ולכל כיס. ידועים דברי חכמים, שלקדושת הסוכה, יש כוח לטהר את האדם שלא יודח מתחת כנפי השכינה.

בחג השבועות, נזכרה השמחה פעם אחת, ואילו בחג הפסח, לא מוזכרת בכלל המלה שמחה.  ההסבר לכך הוא שבחג הפסח הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, אבל עדיין לא קבלנו את התורה. בחג השבועות אמנם קבלנו את התורה, אבל עדיין לא קיימנו אותה. מחג השבועות ועד סוכות חלפו להם מעל לארבעה חודשים בהם זכינו לקיים את התורה, לכן מצוה לשמוח. לאחר שבעת "ימי המשתה" בחג הסוכות לקיום התורה, סוף סוף מגיעים ליום "שמיני עצרת", שכידוע יום השמיני הוא מעל הטבע, לכן ביום "שמחת תורה", אנחנו שמחים ורוקדים עם ספרי תורה בבתי כנסת וברחובה של עיר, וזו בעצם פסגת עבודת ה', בבחינת "עבדו את ה' בשמחה…".

הגאון מוילנא אומר על הכתוב מתוך תפילת החגים: "אתה בחרתנו, אהבת אותנו, ורצית בנו"

"אתה בחרתנו" = בחג הפסח. "אהבת אותנו" = בחג השבועות. "ורצית בנו" = בחג הסוכות.

"ורצית" – מלשון ריצוי ופיוס, היות ואחרי חטא העגל נלקחו מעם ישראל ענני כבוד, והוחזרו להם רק ב-טו בתשרי לאחר הורדת הלוחות השניות ע"י משה רבנו ביום הכיפורים, וציווי בני ישראל לתרום מחצית השקל להקמת המשכן כמסופר בפרשת "כי תשא", ולאחר שאמר הקב"ה למשה: "סלחתי כדבריך".

רבנו "אור החיים" הק' כותב על כך: "ועל ידי מעשה העגל, שהוא כנגד כל התורה כולה, יסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחינת כל נשמות ישראל, {"ונרגן מפריד – אלוף" (משלי טז, כח) }. לזה ציווה ה' שיתנו מחצית השקל, שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם, לשוב לייחדם יחד. ואמר "זה יתנו": פירוש, יחזור לתת –  סוד מחצית השקל שהפריד. ולזה יכוון כל נותן, ורחמנא לבא בעי – לכוון אל המכוון, לייחד הנפרד והנחלק" כדברי קודשו (ש. כי תשא ל, יג). ולכן העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט, כדי שקיום המצווה תיעשה כרצון ה'.

ג. הנקודה הפנימית בחג הסוכות – השמחה בעבודת ה'.

 

הנקודה הפנימית  המסתתרת מאחורי הפרגוד היא, שבראש השנה נכנסים לדין, וביום הכיפורים נחתמים כדברי רבי מאיר בגמרא, והנה כאשר בני ישראל יוצאים בחג הסוכות כשהם מנענעים ולולביהם בידיהם, ורוקדים מתוך שמחה . סימן שנמחלו עוונותיהם. ידועים דברי חז"ל בנידון: "מי שלא ראה  שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו", כאשר טקס שאיבת המים לניסוך על גבי המזבח ממעיין השילוח, נעשה בתהלוכה חגיגית רבת משתתפים, וגדולי חכמים כמו רבן שמעון בן גמליאל שהיה נוטל שמונה אבוקות של אש ורוקד איתן, ואין אחת נוגעת בחברתה. ישנם עוד סיפורים על גדולי ישראל שפיזזו ורקדו דוגמת דוד המלך שרקד ופיזז בהתלהבות עצומה כאשר העלה את ארון הברית לירושלים. יונה הנביא שאב את נבואתו בשמחת בית השואבה בזכות שמחתו הרבה בשמחת בית השואבה בבית המקדש. הגמרא בסוכה  אומרת שמקורו של הביטוי "בית השואבה" – משם שאבו רוח הקודש, הלוואי עלינו.

גם בימינו, נוהגים בחצרות חסידים ואנשי מעשה לרקוד ולשמוח בליווי תזמורת מידי ערב בימי חול המועד. וזאת על פי "ציווי" מגבוה- ראה את שלושת הפסוקים בנושא מצות השמחה בחג הסוכות שהוזכרו לעיל.מכל האמור לעיל, ניתן להסיק שהקדוש ברוך הוא יתעלה שמו, רואה בנו בניו האהובים בבחינת "בנים אתם לה' אלוקיכם" כדעת רבי מאיר, ודן אותנו לחסד ורחמים לשנה טובה וברוכה ברוחניות ובגשמיות [גשם], ובפרט כאשר אנחנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי מתוך שמחה, ואומרים לו: ריבונו של עולם, קלטנו את המסר: חיינו בעולם הזה הם עראיים, ואילו עיקר השכר הוא בחיי הנצח, לכן נשתדל לעבוד אותך בשמחה. כדברי "בעל צרור המור" בנידון.

ד. "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד א).

ארבעת המינים הם ארבעת הבנים המהווים את עם ישראל.

ידועים דברי  רבי מאיר שנקבעו להלכה על פי הרשב"א שלעולם אנחנו נקראים בנים גם כשאנחנו לא כל כך בסדר, בניגוד לדעת  רבי יהודה שחילק בין תקופת היותנו "בנים" כאשר עושים רצונו של מקום, לבין התקופה הנגדית בה אנחנו נקראים "עבדים" ככתוב "כי לי בני ישראל עבדים..". לדעת הגאון רבי יעקב ניניו איש טבריה עירו של רבי מאיר בספרו "זרע מיעקב", רבי מאיר בעל הנס זכה לאהדה כזו גדולה ורבבות מבני ישראל פוקדים את ציונו הקדוש מידי יום ביומו, וישיבה גדולה בה זכיתי ללמד ולהרביץ תורה שוכנת כבוד לידו, בזכות הפרגון הרב וה"עין הטובה" כלפי עם ישראל בה הצטיין רבי מאיר, ומן הראוי שגם אנו נלך בדרכו ונראה בכל אחד מבני ישראל כבן או אח, וגם אם הוא קצת אובד.  אי לכך ציוו אותנו חכמים לאגוד את  ארבעת המינים ולהציבם מול הלב, ורק אז לנענעם אל מול ששת הרוחות, היות והם מסמלים את ארבע הקבוצות בעם ישראל [דוגמת ארבעה בנים שבהגדה]. לאתרוג, יש ריח וטעם והוא מסמל את איש התורה והמעשה. ללולב, יש טעם [בתמר], והוא מסמל את היהודי שיש בו "טעם התורה", אבל אין לו פנאי לעסוק במצוות. ההדס, מסמל את היהודי השומר תורה ומצוות, אבל אין לו פנאי לעסוק בתורה. הערבה, מסמלת את היהודי שנבצר ממנו ללמוד וגם לקיים מצוות. את כולם אוגדים ביחד ורק אז יהיה מותר לברך בשם ובמלכות. כנ"ל מידי בוקר בתחילת התפילה, אנחנו אומרים: "והריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי". זה יכול להיות שכן, רב, פוליטיקאי, וכו'.

  • אושפיזין של מעלה ואושפיזין של מטה.

הזוהר הקדוש בפרשת אמור מספר על רבי המנונא סבא שהיה מקובל עצום ונהג להזמין לסוכתו אורחים=אושפיזין עניים לסוכתו ולשמוח איתם. כמו כן נהג להתפלל בכניסתו לסוכה " עולו[שבו]  אושפיזין קדישין, עולו אושפיזין עילאין מן העולם הבא". לשאלת אחד העניים, אם יש לך אורחים חשובים מעולם האמת. מדוע אתה צריך אותנו בסוכתך?. תשובת רבי המנונא סבא: אם לא הייתם בסוכתי, האושפיזין קדישין: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד, לא היו מגיעים לסוכתי מהעולם העליון. מוסר השכל: יש לדאוג לנצרכים

      ו. "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני".

את הפסוק הנ"ל משיר השירים, מבאר האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בהקשר לימים הנוראים שהם בבחינת "שמאל", כלומר עבודת ה' מתוך יראה ופחד, ואילו חג הסוכות, בבחינת ימין, "וימינו תחבקני", המיוחד בחיבוק הוא שהמחבק לא מאפשר לאהובו לעזוב אותו. שנית, הוא אוהב גם את צדו "האחור" של  חברו. כך הקב"ה מחבק אותנו בחג הסוכות ומוכן למחול לנו בתנאי שנקבל על עצמנו לעובדו בשמחה.

"זמן שמחתנו" – "זמן" = זימון שמחה לכל השנה.

רבנו אברהם אבן עזרא אומר על הפסוק: "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים… ואל תעצבו – כי חדוות ה' היא מעוזכם": "השמחה תעוז אתכם אם תקיימוה, כי כן כתוב: "ושמחת בחגך – והיית אך שמח" (נחמיה ח, י). מצודת דוד מוסיף: "שמחת יום טוב שהיא שמחה של מצוה – תיתן לכם עוז ותעצומות".

רבנו "אור החיים" הק' אומר: הקב"ה מחבק אותנו בחג הסוכות. הוא מסתמך על דברי הגמרא (סוכה ו ע"ב): לסוכה צריך להיות לפחות שתי דפנות וטפח אחד כמין האות ף, הרומזת לחיבוק.

סיכום תרשים זרימת החגים:

ראש השנה: האדם ממליך עליו את הקב"ה ע"י: מלכויות, זיכרונות, שופרות.

יום כיפורים: הנשמה מתפרצת, היחידה שבנפש.

סוכות: ביטוי לאמונה בה', בבחינת "צילא דמהמנותא" כדברי הזוהר.

שמחת תורה: הקשר העמוק שלנו לתורה.

סוכה = סה {65} + וכ {26}=91 =  אמן = שילוב אדנות +הוי-ה. (מאור החיים" לרבי משה פרנקו).

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרב אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. רבי יוסף בן חיים ע"ה.

א"מ זוהרה בת חניני ע"ה. חניני בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת קנדוב. קנדוב שרה בת שושנה ע"ה. רבי ישעיה עמיאל ע"ה.

חג שמח – משה אסולין שמיר/

Shamir240298@gmail.com   0523240298      

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 186רבי דוד עובדיה 2

התפ"ג

במעמד הקהל הקדוש קהל צפרו ובמעמד קהילת קודש קהל פאס יע"א הסכימו קהל צפרו הסכמה גמורה על דעת רבים שמהיום הזה והלאה לא יתמנה עליהם נגיד ומצוה לא יצחק בן הרוש ולא שום אחד ממשפחת בן הרוש ולא לזולתם כי אם י"ב אנשים וכו…

יהיו פקידים עליהם שנים בכל חודש ככל דרך הנגיד לצאת ולבא לפני העם וכו…. ובוד הנהגתם זוג זוג על פי הכורל וסברו וקבלו עליהם הסכמה זאת דלא להשנייא כל זמן שיראה בעיניהם לנהוג אותה

אחר כך נמנו האנשים שהסכימו…

כ"ד בניסן התפ"ג ליצירה וקיים

                                    יהודה בן עטר ס"ט

התפ"ז.

בהסכמתנו אנחנו קהילת קודש מתא צפרו יע"א…. ומתקנים תקנה הגונה וישרה לתועלת וזכות הקהל יש"ץ שמהיום והלאה ועוד כל ימי עולם לא יהיה לנגיד עלינו במתא צפרו יע"א שום אחד ממשפחת בן הרוש בשום אופן בעולם וכל הפורץ גדר זה וירצה להרוס תקנה זו מבינינו בין על ידי אחרים ממנו.

 

אנחנו ובנינו הבאים אחרינו ומזרע רעינו עד עולם הרי הוא מנודה לשמים בר מינן וליטריקיה חווייא דרבנן  – פירוש רש"י – שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה – דלית לה אסוותא, רק את אשר יבחרו בו הקהל יש"ץ כל הימים לדור דורים ולנצח נצחים הוא יקריבו אליהם להיות לנגיד עליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו לחזר ולבקש כדי להשתרר עליהם……

ועלינו הדבר מוטל לסלק סילוק גמור בהשתדלותנו בגופינו וממוננו ככל אשר תשיג ידינו את כל הפורץ גדר ואת כל בהא בחזקה ובזרוע נטויה ורמה להשתרר עלינו גם השתרר מבני המשפחה הנ"ל ועל דעת שכך קיבלנו חתומים פה מכנאסא ביום ו' עשרה בחודש סיון משנת עטרת פ"ז לפמ"ה וקיים.

בכתב יד הקדוש כבוד הרב משה בירדוגו ז"ל ובלתי חתומה משום אחד מקהל צפרו יע"א אלא שהונח מקום לחתימה ועל גבה כתוב :

בפנינו אחים בית דין החתומים באו מוסמכים כל ראשי קביל קודש במתא צפרו יע"א והגידו את כל הקורות אותם עם הרב יהודה בן הרוש הנזכר… ועל כן נמנו בחבורה של מצוה ותקנו התקנה הנזכרת לתועלת קהילת קודש וראינו דבריהם נכונים.. ושמנו ידינו עימהם בעניין מה שהסכימו לגזור נידוי על הרוצה לבטל דבר מהסכמתם ולפרוץ גדרה ככל המבואר בפנים

יעקב אבן צור ס"ט – משה בירדוגו ס"ט

מעשה בארבעה שהלכו להתרות בהרב יהודה בן הרוש.

אחרי דרישת שלומכם וטובתכם באו לפנינו קהל עדתכם מרעמים וקובלים בדין אודות הרב יהודה בן הרוש אשר לא השיב ידו….ונסתלק מהנגידות ועדיין רודף אחריה והקהל הקדוש אינן בוחרים בו וזה אחר התרו בו בבית דין פעימים שלושה ולא הטא אוזן וזו גדולה על כולם שאחר שהייתה הסכמה בבית דין הצדק יש"ץ דמתא פאס יע"א.

כתובה וחתומה כראוי ששום אחד ממשפחתו לא יהיה חנגיד עליהם עמד בחזקה ותפסה מידם וקרעה וכן לא יעשה אשר על כן אנו חוזרים ומתרים בו בבית דין התראה גמורה שאם לא יסלק עצמו מלרדוף אחר השררה שמעכשיו הרשות נתונה בידם להוציא וכו…

לאחריות לשלם במיטבא ואף גם זאת מעתה אנו מחדשים התקנה ההיא בבית דין ישצ"ו ששום אחד ממשפחתו כל הנקרא בשם בן הרוש לא יקבלוהו ולא יהיה לנגיד עליהם עוד כל ימי עולם רק את אשר ירצו ויבחרו בו הקהל יקריבו אליהם ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והפורץ גדר מהם ומהבאים אחריהם ישכנו נח"ש – נידוי, חרם שמתא –  חוייא דרבנן וכו….

ככתוב וחתום שטר התקנה בידם לתועלת הקהל וכו…והאיש אשר יעשה בזדון חבוא בחזקה ולפרוץ גדר התקנה הנזכרת על הקהילה הקדושה הדבר מוטל חובה לסלקו סילוק גמור, את כל הדברים האלה הגידו הקהילה הקדושה והתרו בפנינו ביר מתא מכנאסא יע"א ביום ששי בשבת עשרה ימים לחודש סיון משנת כתם פ"ז לפמ"ה.

יעקב אבן צור ס"ט – משה בירדוגו ס"ט

נדפס בספר אבני שיש חלק שני סימן צ"ה

סוף תעודה מספר 186

תפקיד הנגיד כרוך בקשיים מרובים. נושאו היה צריך להיות פוליטיקאי מנוסה, בעל כושר שכנוע רב להטות לבם של השלטונות לטובת היהודים. עליו להאבק והעיז פניו נגדם אף שזה כרוך בסכנת ממון ואפילו נפשות, כי הר יכול בעת כעסו להעליל על היהודי עלילות קשות

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו-חנניה דהן -כרך א'

282 א־שכּר פיהא, תעביהא.פתגמים

אשה אם שיבחת, אותה לקחת.

 

הלל לפני אשה יופיה, ותסלח לך על כל עווניך. (משלי יהושוע פרק נח׳)

 תגיד פעם אחת לאשה שהיא יפה, השטן יגיד לה את זאת עשר פעמים ביום(86 j. pineaux)

 

283 חתא חד מא תסמא ב־ערסו אוו ב־נפאםו.

אף אחד לא נקרא לפי(עושר) חתונתו, או(עושר) לידתו.

 

לא בשם וביחס יתרון גבר, כי כל איש בן מעלליו הוא(דון קישוט, תרגום ביאליק)

 הגדול שביחוסים – השם הטוב. (מבחר פנינים פרק י׳).

 

ריבוי נשים

284 מול זוג׳ ד־נּסא, יבאת פ־זנקא.

בעל לשתי נשים, ילון בחוץ.

 

ולו שתי נשים: ולו הכין כלי מוות.(תולדות יצחק, פרשת כי תצא)

שתי נשים בבית – מריבה בבית. (תנחומא תצא)

שני סירים על האש סימן לחגיגה, שתי נשים בבית -סערה גדולה. (פתגם צרפתי)

 

285 מול זוג׳ ד־נסאמא ענדו ראחא,

מוצוב בין אחג׳ר א־רחא.

בעל לשתי נשים אין לו מנוחה.

מצוי בין אבני הריחיים.

 

286 מול זוג׳ נסוואן, מחצור בין זוג׳ ביבאן.

בעל שתי נשים, לחוץ בין שתי דלתות.

היתרון לבעל אשה אחת, זה שהיא מגינה עליו מכל האחרות.

 

287 רבאעא ד־נסא, ול־גרבא יאבסא.

חבורת נשים, והנאד יבש.

אדם אחד היו לו שתי נשים, אחת צעירה ואחת זקנה: הצעירה מלקטת לו בנות, הזקנה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן. (בבא קמא סי)

בית אשר שתי נשים צופיות הליכותיו, צלמוות ואי סדרים בו. (משלי הושוע)

כל בית אשר לו הרבה בעלות בית לא ינקה לעולם. (יב׳ל יהושפט)

ברוב משרתים אין מי שיטאטא החדרים.(אוסם בושם)

מנהגי חג הסוכות אצל יהודי מרוקו – רפאל בן שמחון

סעודת האושפיז הראשוןסוכות

מאחר ומשפחות רבות גרו בחצר אחת, על כן הקימו סוכה אחת גדולה, שהספיקה לכל המשפחות שבחצר.

לכבוד ה״שבעה אושפיזין״, נהגו שכל משפחה מארחת בסוכה לפי התור, את השכנים ללילה אחד, כך שבלילה הראשון, אחד השכנים מגיש כיבוד קל לכל המשתתפים: מגדנים, אגוזים, תמרים וכל מיני תרגימה בלי לשכוח את השתייה.

השכנים עושים את הקידוש בצוותא, טועמים ומברכים על כל דבר שהשכן הביא לסוכה וכך מקיימים את מצוות סעודת ה״אושפיז״ הראשון. בלילה השני, עושה אותו דבר השכן השני שבחצר ומארח גם הוא את השכנים לכבוד ה״אושפיז״ השני וכך הלאה. אחרי הכיבודים עורכים את הסעודה המרכזית של החג וכל משפחה מביאה את מאכליה ומטעמיה לסוכה, כאשר כל הגברים יושבים סביב שולחן גדול, חוץ מן הנשים הנשארות בחוץ מחוסר מקום, גם כדי להגיש למסובים את הארוחה.

ריחות התבשילין של כל משפחה היו נודפים למרחקים ובאמצע הסעודה הייתה מתפרצת שמחת החג מגבולות השולחן הגדול ומכל פינות הסוכה, כך הייתה נשמעת ערבוביה של מקהלות שירים ופיוטים מכל הסוגים. קולות השכנים היו מתערבבים זה בזה ולא נאלמים אלא עד חצות כמעט.

מאחר שחצרות הבתים היו מאוד מצומצמות, לכן רוב תושביהן הקימו את סוכותיהן על גגות הבתים, כך העובר בסמטאות ה־מללאח היה יכול לשמוע בקלות ערבוביה של פיוטים, ויכוחים או סתם שיחות קודש וגם חולין הבוקעים מכל מבוא, בעיקר איחולי ברכות החג כגון: ״שמחתך א־זארנא״ (לחיים שכננו), או ״שמחתך א־כ׳אי״ (לחיים אחי־ידידי) ואם האיחול מופנה לתלמיד חכם, אז הפניה והברכה משתנות: ״שמחת כבוד תורתך א־רבבי רבי״.

הזמנת העני לסעודה

מנהג עתיק יומין קיים ביהדות והוא להזמין לסעודת שבת או החג, עובר אורח ובמיוחד בחג הסוכות ככתוב: ״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך״ (דברים טז׳ יד).

היראים המדקדקים נהגו להזמין לשבתות ולמועדים את העניים לשולחנם ובפרט לחג הפסח וחג הסוכות . היו גם שהיה להם אורח קבוע לשבתות וחגים.

בכמה משפחות במכנאס נהגו להזמין אורח עני לסוכה, להושיבו בשולחן ולכבדו מכל טוב, והוא משמש כממלא מקום לאושפיז של אותו יום.

נטילת לולב

המדקדקים ואנשי מעשה נוהגים לקום ביום הראשון דסוכות, באשמורת הבוקר לנטילת ארבעת המינים, לפי מנהג האר״י מברכים על הלולב בתוך הסוכה וקוראים את ההלל עם הנענועין. את ההושענות ושאר ההקפות, עושים בבית־ הכנסת.

ראוי לציין, שבמרוקו לא היו הדסים משולשים כמו שיש כאן בארץ, לכן כל אחד הצמיד ללולבו חבילה מכובדת של הדסים כדי לצאת ידי חובה, גם נהגו לצרף ללולב חבילה של ערבי נחל ולא רק שני בדי ערבות. באשר ללולב ולאתרוג, מאחר והיו בשפע ובמחירים השווים לכל נפש, כל אחד רכש לו את כל ארבעת המינים, גם נהגו לרוכשם לכל הילדים שבמשפחה כדי להרגילם, כך שבשעת קריאת ההלל וההושענות, דמה בית־הכנסת ״לגדוד״ של חיילים, כאשר כל הלולבים מורמים אל־על כמו רובים וזה הוסיף עוד הארה והוד והדר למעמד.

שינה בסוכה

מעטים מאוד נהגו לישון בסוכה, משום שכל המשפחות נהגו להקים סוכה אחת בלבד לכל הדיירים שבאותה חצר, לפעמים זה היה מתבטא בעשר משפחות ויותר, אלה שהייתה להם סוכה פרטית בבית, יכלו להרשות לעצמם לישון בה, אולם, בכפרי האטלס, אב המשפחה לן בסוכה במשך שמונת ימי החג.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ספטמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר