קהילה קרועה – ירון צור
העניין שגילו הארגונים היהודיים האמריקניים במרוקו לא נגע אפוא מראשיתו ומעיקרו ליהודים המקומיים, אלא נבע מן הקשר המקרי שלהם לבעיה יהודית לא מקומית. למעשה, גם המשך העניין של אותם ארגונים נשא אופי דומה. אחרי המלחמה טיפל הג׳וינט בשיקום העקורים היהודים באירופה, ובשיתוף פעולה עם המוסדות הציוניים תרם תרומה מכרעת למבצע העלייה ההמונית לישראל. כאשר התחוור שמרוקו עשויה לשמש מאגר גדול להגירה לישראל, אך מאגר זה לוקה בתחום הבריאות והסעד – נקרא הג׳וינט לעזרה. גורמים בארגון היהודי־האמריקני ומחוצה לו לא ראו בהכרח את פעולתו כקשורה רק לעלייה ולאינטרסים של ישראל, אך לא היה בכך כדי לשנות את העובדה שכניסתו של הארגון לפעולה נמרצת בקרב היהודים המקומיים היתה קשורה באופן הדוק לעניין העלייה. מעורבותו של הג׳וינט במרוקו היתה אפוא תוצאה של הזעזוע שעבר על העולם היהודי בתקופת מלחמת־העולם השנייה, והבריתות החדשות שנוצרו בעקבותיו בזירה היהודית הבין־תפוצתית.
לעומת יהודי ארץ־ישראל ויהודי אמריקה, שהיחסים בינם לבין יהודי מרוקו נרקמו כתוצאה מן המלחמה והשואה, קיימו יהודי צרפת קשרים הדוקים עם יהודי מרוקו בתקופה הקולוניאלית, וראשיתם שנים רבות לפני המלחמה. הקשר המוחשי העיקרי של יהודי צרפת ליהודי מרוקו היה באמצעות בתי־ הספר. יהודי צרפת הקימו עוד במאה התשע־עשרה את הארגון ״כל ישראל חברים״ (Alliance Israélite Universelle, להלן: כי״ח), שהחל להפיץ את החינוך הצרפתי בבלקן ובארצות האסלאם. בית־הספר הראשון של הארגון נוסד בתטואן שבמרוקו(1862), ועוד לפני כינון הפרוטקטוראט הצרפתי פתחה כי״ח 25 בתי־ ספר ב־13 נקודות יישוב. לאחר כינון הפרוטקטוראט בשנת 1912, פתחה בי״ח עוד 21 בתי־ספר ב־19 נקודות יישוב, ובשתיים מהן – בקזבלנקה ובפאס – היו בתי־ספר שלה עוד לפני הכיבוש הצרפתי. באופן זה נפרשה במרוקו במשך יובל שנים לפני הכיבוש הצרפתי רשת של חינוך יסודי צרפתי בהשראה ־בפיקוח של הממסד היהודי הצרפתי, ובשלושים השנה שעברו מאז 1912 עד ־מלחמת־־העולם השנייה העמיקה את חדירתה בערים והחלה אף להתפשט לפנים הארץ, הבלאד.
רשת חינוך מיוחדת זו, שכללה 46 בתי־ספר ב־32 נקודות יישוב ושהעניקה ״סודות של חינוך יסודי צרפתי, עמדה מאחורי התקדמותו המהירה יחסית של המיעוט היהודי בהשוואה לרוב המוסלמי. זה היה גם המקור העיקרי להתפתחותה של שכבת מתמערבים יהודים, שנהו אחר תרבות צרפת ונטו להזדהות עם שלטונה. עתה, בעקבות תקופת וישי, ניצבו תלמידי כי״ח על פרשת דרכים. עד כה אימצו ברצון, בדרך־כלל, את ההשראה התרבותית והפוליטית שבאה עם החינוך האליאנסי. הם קיבלו את היהודים הצרפתים כמחנכיהם וכפטרוניהם, ־אולם עיניהם לא טחו מלראות כי מנהיגים אלה עצמם היו נתונים עתה במשבר שעורר ספק גדול באשר לדרכם. הראיה: אחרי הפלישה האמריקנית לא היה טעם לפנות אליהם לעזרה, אלא לממסדים יהודיים אחרים, בארצות־הברית ־בארץ־ישראל. איזה תפקיד ימשיכו אפוא למלא עבורם מורי־הדרך הישנים? א־זה מקום יקצו להם לצד חלופות ההנהגה החדשות שהופיעו עתה?
אך לא רק התלמידים המרוקנים של כי״ח ניצבו עתה על פרשת דרכים, אלא גם מורי־דרכם היהודים הצרפתים. החל משלב מסוים של המלחמה חדל מרכז כ־״ח בפריס לפעול, אולם שלוחותיו בארצות השונות המשיכו לתפקד, כולל הרשת במרוקו, שהמשיכה למרבה הפלא לקבל תקציב משלטונות הפרוטקטוראט גם בתקופת וישי. אחרי המלחמה עלתה השאלה אם תתאושש העילית היהודית הצרפתית מן המכה שהונחתה עליה בשואה ואם תנסה לכבוש לעצמה מחדש את ההגמוניה על יהודי מרוקו. לא היה ברור גם באיזו רוח תנהל ההנהגה היהודית הצרפתית את מדיניותה, אם יעלה בידה להשיב לעצמה את מעמדה במרוקו – האם תמשיך לחנך את היהודים המקומיים לנאמנות מוחלטת לצרפת, מבלי לפנות ימין או שמאל, או אולי תגלה הבנה לנטיות הלאומיות שהתעוררו הן אצל המוסלמים המקומיים והן אצל היהודים? וכן נשאלה השאלה איך תשתלב מדיניות הממסד היהודי הצרפתי עם זו של התנועה הציונית ושל יהודי ארצות־ הברית, הכוחות היהודיים החדשים בזירה המקומית.
- בתי־ספר של כי״ח בתקופה הטרום־קולוניאלית
מספר בתי״ס | שנת ייסוד | בנות מעורב | בנים | ||
2 | 1882 | 1862 | + | + | תטואן |
2 | 1881 | 1889 | + | + | טנג׳יר |
2 | 1899 | 1881 | + | + | פאס |
3 | 1908 | 1906 1888 | + | + | מויגאדור |
2 | 1900 | 1897 | + | + | קזבלנקה |
לאראש * * 1901 2
מראכש * * 1892 1901 2
רבאט * * 1903 1910 2
מזאגן * * 1906 2
סאפי * * 1907 2
מכנאס * * 1910 2
אזימור * 1911 1
אלקצאר אלכביר * 1911 1
על פי רודריגז, כל ישראל חברים, עמוד 37-38
בתי־ספר של כי״ח שנוסדו בתקופת הפרוטקטוראט עד 1939
שנת ייסוד | מעורב | בנים בנות | |
1913 | + + | סאלה | |
1914 | + | צפרו | |
1926 | + | אוג׳דה | |
1926 | + | ווזאן | |
1927 | + | בו־ג׳עד | |
1927 | + | בני מלאל | |
1927 | + | ברשיד | |
1928 | + | מיללת | |
1927 | + | סטאת | |
1927 | + | תאורירת | |
1929 | + | בן אחמד | |
1929 | + | דמנאת | |
1929 | + | תארודאנת | |
1932 | + | קצבה תאדלה | |
1933 | + | + | קזבלנקה |
1934 | + | פאס – העיר החדשה | |
1934 | + | תיזנית | |
1935 | + | אגאדיר | |
1935 | + | וואד יא זאם |
על פי מקור הנזכר בהערה הקודמת
סה"ה 20 בתי ספר
הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה
יום ד׳ לסי ושי אל תאחרו לפג׳ והי הצליח דרכי
- עמודא דנורא דתני ומתני גופי הלכות גנור ואיש מלחמה הלכתא גבוורתא כל מילי דמר
- עמוד הימני אשר ישב לחוף ימים בבלי וירושלמי דלית דכוותיה והא איכא מר
- עמוד העולם מר ניהו רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא
- המתחסד עם קונו כמוהר״ר נרו׳ יאיר ויזהיר ויוריח לשבח ולמעליותא ראש מר לעד כיר'
עמוד השלום שלמא עלך מלכא וחיבה יתירה נודעת שכולה מכרעת תרתי לטיבותא. יהא שלמא רבה בבנים ובני בנים נטיעות דומות לשרשים כולם קדושים כך מצלינא בבי כנישתא ובנן נוקבן די יהוין. וחתנים מן המנץ, כולהו כחדא שריין. לרוחא דמילתא, דשנים ורעננים רבות בשנים בברכה המשולשת ברכות דאורייתא הכי אמר מר עיטי׳ המדבריה להודיע במרום איך שבוע שעברה קי׳ אחת אהובה כתב איש הכי מגללי ידקו׳ אורו עיני כל מעיני ללבי גליתי גילה ובבן אשרי עין ראתה אנא דאמרי ה׳ תביני לחזות בנועם ויו איקונין שלו תגילה ונשמחה בו ובתורתו ונתעלמה באהבים באתרא דמארי ביתא. ואבא היום להגיד לאדוני מקורות הומן בלתי נאמן מביאת פה העירה האיש הוה ח׳ יעקב תרוגיימאן ני׳ והביא בידו טומוס של כתבים מדבר סרה על ארצנו ועל נחלת אבותינו לעבור על דברי חכמים ועל תקנותיהם לקדושים אשר בארץ המה דברים אשר בדה מלבו ותולה ברבו לחרף ולגדף מערכות אלדיים חיים אבותינו הקדושים ויע״א ולעבור על דברי חכמים ולהחריב ארצות החיים ערו ערו עד היסוד. והעיר הואת נעומי רבניה וחכמיה לא אבו שמוע אליו. ובפירושא איתא ואיתמר כי כל מי שנגע יראת אלדיים בלבו ורעד יבא בו ויקרע סגור לבבו וראויין לדון אותן בשריפה ואסור לספר בכפירה. ותליתי שהראתי להם כל דבר ודבר על תכונתו מכל הענינים הנעשים פעה״ק ירוש׳ תו׳ ויסבר פי דוברי שקר ומוציאי דינר« על הארץ הקדושה באשר בקרב ימים תחונה עיני צדיק בל הענינים ויגיל וישמח. ובבל ואת לאהבת השלום אמרו לי הרבנים היי שחפצים ורצונם שיעמדו בפניהם שנינו ביחד וחייו לא מנעתי את עצמי לשמוע דברי חכמים ונתווכחנו לפני מעלתם. ולא מצא מענה על כל דבר ודבר ונהפכו פניו כי האמת יורה דרכו ויבואו מהם ויעידו בהם עדים כשרים מתושבי עי״ת פאם יעא׳ והעיד באם לא יגיד שלא נמצא מאנשי מערבי הפנימי למרבה בייל בעלי בתים ואין גם אחד בהם שום ת״ח ולוקחים מן הקופה ומן התמחוי כעם ככהן מערבי ומורחי בולם כאחד טובים. וחילו פני מעלת הרבנים היו׳ לעשות שלום בנינו ומצוה לשמוע דברי חכמים. קיימתי דבריהם ונכתבו כתבים לירוש׳ תו׳ ולחכמי מערב כאשר תחונה עיני צדיק עתקת הכתב וחתימתם. וכשאני לעצמי ביודעו ומכירו במצבו וטבעו ובבר אמרתי להם שאינם חפצים בשלום בי אם בהשחתת עולם. האמנם להפיק רצונם עניתי אמן כדי שיראו ויאמינו לדברינו כי כל בתתם לומר נעשה לנו שם והן היום סמוך ונראה אחר השלום חור לאיתנו הידוע וקם והלך לציפת יע״א. נא גבור ממקומו יפן ברחמיו לאהבת האמת ולכבוד ירוש׳ תו׳ ולכבוד אבותינו הקדושים שיעמדו משם רומי כתרי ואתו עמו מעלת הרב המובהק ואח לברק הדר הוא לכל חסידיו במוהרר ר׳ עמרם אלבאו הי״ו וחכמיה וגביריה הי״ו להפר עצתו הרבי ריבי שמלהיב לבות בני אדם בדברי שקר ואין מוהירין אלא לנוהר שלא ימסרו בידו מהקופה של המערביים אפיי פ״ק שבפי׳ איתמר שבל המקובץ ישלחו הצדיקים ליד עטר מוהרר ראשון לציון סבא דמשפטים מאור הגולה גאון ירוש׳ הרב יצחק קובו נ״י ואתו עמו שניים אחרים ויתחלק למערביים הפנימיאים הנמצאים פעה״ק ירוש׳ תו׳ דוקא כאשר כתוב בכתב מעי הרבנים מתא וו יעא: וחלותי היא בעשר חלות׳ שכתבים האלו יהיו מונחים תחת ידו עד אבוא אל אדוני וימסרים לידי דוקא, ובכן בטחתי באהבתו וקדושתו שיפיר עצת מוציאי דבה כי״ר וסלח נא אנכי מבקש וידב״ש למעי פקידינו וגוברינו החכם השלם והבולל הרב ועצום כמוהרר׳ ר׳ רפאל מאמאן היי שיעמוד לימנינו לכבוד הארץ הקדושה ולכבוד אבותינו הקדושים זיעא׳ שלא תעשנה ידיהם תושיה כי כל חפצם ומגמתם לסתור מעשיהם של ראשונים אשר קבלו עליהם אבותיהם ואבותינו לישוב עיקות׳ ירוש׳ תר כי היא בית חיינו ואורך ימינו ולא מן השם הוא וה שיבואו בעלי ורוע ופספורט של מלכות פראנצייץ בידם ואינם שומעים לתר כי אם לעשות חפצם כידוע לכל תופסי ספר ודי בזה לחכם וצדיק שכמותו, אלא מעתה לכל המסתופפים בצלו צלא דמהימנותא רש׳ כדי נאה׳ עה׳ שועל דאתי מגויית הארי מגזע היחס והוא איש צעיר מרדכי ח״ם בכההר׳ יוסף
מיוחס סט׳
חלותי היא לבל יראו הכתבים הנז׳ שום נברא כי אם רומי כבודו והרב רבי עמרם היו׳ ואם יש את רצונו לשולחם כולם לידי להיות לי לראיה ולא להכביד עליהם בכל עת ישלח אותם ביד רב אחאי ורב נהוראי כמוהרר׳ שלום צרירו הי' ומה שלא באו על החתום עו' כתבים אחרים ממעי הרבנים אחרים יען נמשך העניין לכתוב עד הלילה ודי בזה העיקר הוא שישבנו יפש״אק ויוכו למצות.
מנהגי חג הסוכות אצל יהודי מרוקו-רפאל בן שמחון
הקמת הסוכה
למבצע הקמת הסוכה, מגוייסים כל דיירי הבית: גברים, נשים וטף, כי בכל חצר גרו מספר משפחות, ולכל משפחה היה חלק בסוכה, אולם בצד אלה שהקימו את סוכתם בכוחות עצמם, היו גם מאושרים וברי־מזל שזכו למותרות בבתיהם, והם הגבירים אשר היו להם סוכות קבע כחלק מן הבית.
ברי־מזל אלה של בעלי סוכות קבע, לא נזקקו לסחוב את הסכך או ערימות הקני־סוף כמו שכניהם העניים, גם סוכת קבע שלהם דמתה לבנין איתן וכל הסערות, הרוחות והגשמים השכיחים בעונה זו לא יזיזו אותה ממקומה.
הסוכה הייתה תמיד חביבה על הילדים הקטנים וכל תינוק של בית רבן זוכר היטב את הלילה הראשון בסוכה, ליל ה״אושפיז״ הראשון אברהם רחימא, במיוחד כאשר הסוכה מאירה כולה בנרות רבים שסודרו על השולחן ושלהבות הנרות נוצצות כלפי מעלה, כלפי הסכך, כלפי פיסת השמים הנשקפים, דרך אותם ענפי הסכך, וממנה ראינו ״כוכבי מרומים״ שדומה כי הם הופיעו לכבודנו אנו הילדים, ויחד עימם, ״שבעה אושפיזין עילאין קדישיף׳
קישוט הסוכה
את פנים הסוכה נהגנו לקשט בסדינים לבנים נאים, עליהם תלינו את מלבושי נשים צדקניות כמו: צניף הראש – א-סבאנייא – האבנט הרקום בחוטי זהב – אל-כוסאקא – וכמה פריטי לבוש של הנשים הצדקניות . היו גם שנהגו להביא את פרוכת ההיכל מבית־הכנסת ותלו אותה על הקיר האמצעי של הסוכה. נהגו גם להניח כסא מיוחד ל״אושפיז הראשון״ ועל אותו כסא הניחו מחזור של שלוש רגלים, ספר ״חמד אלהים״ וספר הפיוטים. בתקרת הסוכה תלו סוגי פירות שהוכנו קודם ונשמרו לחג הישיבה בסוכה
הישיבה בסוכה עם שאר הילדים השכנים הייתה חוויה מיוחדת . כל משפחה הביאה את מטעמי החג שלה לסוכה, וכל שכן הביא את הספר ״חמד אלהים״, שבו קרא את חובת היום־: משנה ממסכת סוכה ופרק זוהר בערב, וביום פרקים מספר התנ״ך והזוהר.
זוכרני, עוד מבערב החג ואנו הילדים כבר יושבים בסוכה ועינינו לא תשבענה ממראות תקרת הסוכה כשהיא משובצת בירק ובין החרכים של הסכך, היינו רואים את ״כוכבי מרומים״ ומן אותה תקרה, השתלשלו וירדו למטה, רימונים ותפוחים.
מיד אחר תפילת ערבית השכנים מתחילים להיכנס לסוכה וכל אחד תופס את מקומו, כל אחד לפי כבודו, גילו ומעמדו ובתוך המראה הנהדר מגיע השכן ר׳ דוד טולידאנו ז״ל וקופסת האתרוג בידו האחת ובשנייה, הלולב כולו מקושט בחוטי משי ומעוטר בהדסים וערבי נחל כיאות. בחרדת קודש הוא
פותח את הקופסא, מוציא מתוכה את האתרוג המונח כרוך באניצי פשתן כתינוק מחותל בעריסה. בזהירות וביראת כבוד, נוגע הוא בקצי אצבעותיו באתרוג, ממשש אותו בזהירות, מתבונן בפיטם ובעוקץ ועיניו קורנות מנחת ושפתותיו לוחשות: ״בן פורת יוסף! בן פורת יוסף! לפעמים היה חוזר על משפט זה שלוש וארבע פעמים. ריח דק היה נודף מן האתרוג ומן ה״סטוב״ (אניצי פשתן) שבהם הוא היה כרוך ואנו הילדים היינו נושמים במלוא נשמתנו את ריח הבושם הזה שריחו היה נראה לנו כריח גן עדן ממש.
אני הייתי נושא את עיני במיוחד ללולב, מסתכל עליו, מהרהר ואומר: הזוהי כפות תמרים׳, הייתי מחכה כשאר הילדים לעלות השחר כדי לקום ולברך על הלולב ועל האתרוג. כשעליתי על יצועי, נזכרתי במה שלימד אותי שכני ומורי ר׳ דוד ז״ל, איך להחזיק את הלולב, ואז כל הלילה שיננתי את המילים שאמר לי תמיד: ״נוכח הלולב לשדרה תפנה״.
שכננו היקר ר׳ דוד ז״ל, אחר התבוננות והנאה בארבעת המינים, היה מתיישב ופותח בקריאה בספר ״חמד אלהים״ וכמוהו שאר השכנים:
״עולו אושפיזין עילאין קדישין, עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצילא דמהימנותא עילאה, ליעול אברהם רחימא ועמיה יצחק עקידתא, ועמיה יעקב שלימתא, ועמיה משה רעיה מהימנא, ועמיה אהרן כהנא קדישא, ועמיה יוסף צדיקא, ועמיה דוד מלפא משיחא״.
׳׳תיבו אושפיזין עילאין קדישין, תיבו אבהן עילאין קדישין, למיתב בצילא דמהימנותא עילאה בצילא דקודשא בריך הוא: זכאה חלקנא וזכאה חלקהון דישראל, דכתיב: כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו״. אחרי פתיחה זו כל השכנים קוראים במשנה, במסכת סוכה:
״סובה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה״
כל אחד מהשכנים קורא פרק לפי התור ואחר־כך פרק מהזוהר.
הערת המחבר : ר׳ דוד טולידאנו ז״ל, איש חסיד היה וכל חייו היו קודש לעבודת הבורא ולעזרא לזולת. ביתו היה אכסניה לעניים במיוחד יתומים ואלמנות ומחוסרי כל, זאת על־אף מצבו הכלכלי שהיה רחוק מלהיות טוב. בין השאר היה בביתו קשיש אחד שהיה קבוע בשבתות ובמועדים . קשיש זה היה חרש לגמרי, היה בא, יושב וקורא כל הזמן, סועד את סעודתו ונעלם. לדבר עימו, בלתי אפשרי כי לא היה שומע בכלל. האיש הזה ישב שנים בביתו של ר׳ דוד. ראה עליו בפרק ״השבת במרוקו״.