ארכיון יומי: 19 באפריל 2016


משה עובדיה אברהם אלמאליח: מפגשיו של משכיל

 

משה עובדיה
אברהם אלמאליח: מפגשיו של משכילמשה עובדיה
ספרדי־מוגרבי מירושלים עם קהילות יהודי
סוריה במאה ה־ 20 ותרומתו לחקר יהודיה
מבוא
ר' יוסף אלמאליח ( 1921-1852 ) הגיע מרבאט לירושלים בשנת 1855 בהיותו בן שלוש שנים . הוא שימש שד"ר ואחד ממנהיגי העדה המערבית־מוגרבית וממעצביה בירושלים.  במאמר אבדוק את מפגשי בנו אברהם (להלן, אלמאליח) עם קהילות יהודי סוריה, שכללו פעילות ציבורית וספרותית. בשנים תשס"ז ותשע"ב השתתפתי בכנס שעסק ביהודי סוריה ולבנון ובכמה כנסים שבהם נהניתי מהרצאות העוסקות ביהדות סוריה, ותהיתי כיצד באה לידי ביטוי תרומתו של אלמאליח ליהודי סוריה? חלק מהחוקרים השיבו לי שתרומתו הייתה מעטה, דבר שנראה תמוה בעיניי, שכן ממחקריי בעשור וחצי האחרון
על אודות היהודים המערביים, עולה תמונה אחרת. במחקריי שזורה חלק מהביוגרפיה של אלמאליח ששימש איש ציבור מובהק בתקופת היישוב בא"י ובקהילות היהודיות במזרח, ביניהן הקהילה היהודית בדמשק; ומ־ 1929 עד פטירתו ב־ 1967 שימש נשיא עדת המערביים. ועל כן אבחן במאמר את תרומתו הציבורית־קהילתית ליהודי סוריה, אבדוק מה הייתה תרומתו הספרותית לדיון ביהדות סוריה ואם מאמריו על אודותם עדיין מעשירים את חוקרי יהדות סוריה ביחס להבנת תהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שהתרחשו בקהילה יהודית עתיקת יומין זו. המאמר יתרום לחקר הביוגרפיה של אלמאליח המייצג יהודים משכילים ספרדים־מוגרבים ירושלמיים מהיישוב ותרומתם לקהילות יהודי התפוצות בתחום הציבורי־לאומי , וכך יוסיף וישלים נדבך מחקרי בביוגרפיה של אלמאליח.

הערות המחבר : איש ציבור וסופר היה אברהם אלמאליח, דמותו ופועלו שזורים במחקר אודות היישוב, מדינת ישראל והיהודים בתפוצות. אולם עדיין דמותו ומפעלו ראויים למחקר מדעי. בקרב חוקרים ותיקים וצעירים ישנו עניין רב בפועלו ולאחרונה אף התקיים כנס באוניברסיטת תל אביב (ב־ 9.11.15 ), העוסק באלמאליח ובני דמותו. יש לציין שהוא היה אחת הדמויות המרכזיות שבהן עסק הכנס; ראו אודותיו: משה דוד גאון, יצחק רפאל מלכו (עורכים), מנחה לאברהם, ועד היובל, ירושלים תשי"ט, משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, עזריאל, ירושלים תרפ"ח-תרצ"ח, 77-73 ; חיים זאב הירשברג (עורך), זכור לאברהם קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח נ"ע, ועד עדת המערבים, ירושלים, Moses Amzalak, 'Une amitie, loyale ;11-5 et fraternelle, ix-xiii ; אברהם חיים, "אברהם אלמאליח (ירושלים 1885 – ירושלים 1967 )",
בתוך: זאב צחור )עורך(, העלייה השנייה, אישים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ח, 22-21 ; יצחק בצלאל, נולדתם ציונים הספרדים בארץ־ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות'מאנית, מכון בן צבי, ירושלים תשס"ח, 250 , 394-392 ; ריאיון עם מר יחזקאל גבאי (נכדו של אברהם אלמאליח), 24.01.07 , ירושלים.
2 על היהודים המערבים: מיכל בן־יעקב, עלייתם והתיישבותם של היהודים המערביים (יהודי צפון אפריקה) בארץ ישראל במאה הי"ט, חמו"ל, ירושלים תשס"א; יעקב ברנאי, "העדה המערבית בירושלים במאה הי"ט", בתוך: יהודה בן פורת, בן־ציון יהושע ואהרן קידר (עורכים), פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים, כרך א, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשל"ג, 140-129 ; משה עובדיה, היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון הבריטי ( 1948-1914 ), חמו"ל, רמת גן תש"ע.

הווי ומ. מחזור החיים-רפאל בן שמחון- אל אדון מי כמוך  פיוט יסדתי לכבוד המילה

34 – אל אדון מי כמוךהווי ומסורת

 פיוט יסדתי לכבוד המילה

 

אל אדון מי אל כמוך / תהלתך ימלא פינו

על חסדך ועל בריתך / שחתמת בבשרנו

 

אנא אל רם / בזכות אב רם

חוס וחמול עם צוה למול / בשר עורלתו

 

נפלאים מעשיך / את גלמי ראו עיניך

אין קדוש כה' כי אין בלתך / ואין צור כאלהנו

על חסדך ועל בריתך / שחתמת בבשרנו

 

יחיד נקרא אב המון / נטע טוב נטעת קנמון

בריתך שר כמו דת אמון / חק בשארו שׂם גם בנו

על חסדך ועל בריתך / שחתמת בבשרנו

 

דבר במלה נכבדות / בזכותה יצאנו מעבדות

משחת יציל אל חי ידידות / זרע קדש שארנו

על חסדך ועל בריתך / שחתמת בבשרנו

 

ומאז קבלנו זאת / אות הברית בעליזות

בשמחה ובגיל על כן בשכר זאת / אל חי חלקנו צורנו

על חסדך ועל בריתך / שחתמת בבשרנו

 

דמה ירצה כזבח / אויבינו תגיש לטבח

אזי יתרומם וגם ישתבח / שמך לעד מלכנו

שמך לעד מלכנו

טללי אורות בתורת "אור החיים הקדוש" לחג הפסח הבעל"ט. מאת: הרב משה אסולין שמיר

טללי אורות בתורת "אור החיים הקדוש" לחג הפסח הבעל"ט.Asilah
מאת: הרב משה אסולין שמיר
"והגדת לבנך ביום ההוא".
ליל הסדר מאיר באור יקרות כמו יום –
"כי אותו לילה היה כיום יאיר כצחות היום" בבחינת –
"ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה" )תהלים קלט, יב. רבנו "אור החיים" הק'(
חג הפסח/המצות/החרות –
חג העצמאות ה- 3329 ה תשע"ו של עם ישראל. – –
המצווה המרכזית בליל הסדר היא לספר ולספר את סיפור יציאת מצרים כפי שמופיע בהגדה. הרעיון המרכזי בערב הזה
ליל הולדת עם ישראל ה – – 3329 שנים, הוא לאשרר מחדש את ההסכם/הברית בין הקב"ה לעם ישראל: ההסכם קובע:
אני משחרר אתכם ממצרים בתנאי שתקבלו את התורה כדברי ה' למשה בסנה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון –
את האלוקים על ההר הזה" )שמות ג, יב(. את הרעיון המרכזי הזה מעבירים בשרשרת הדורות מאב לבן ככתוב "והגדת
לבנך ביום ההוא". הלילה הזה מכונה בתורה יום ים של אורות ברי השגה. – –
חג הפסח, חג המצות, חג החרות.
מה מסמל כל אחד מהשמות הנ"ל?
חג המצות מסמל את גילוי האמונה בה', היות והמצה מסמלת את הצניעות והענווה, דרכן האדם יכול –
לקבל את מלכות ה' בעולם. המצה נקראת בזוהר )ח"ב קפג, ב( "מיכלא דמהימנותא" = לחם האמונה.
חג הפסח הקב"ה פסח על הבכורות של עם ישראל, דבר המבטא שאותנו בחר כעם סגולה. –
חג החרות גילוי המוסר, כך שבגלל נסיון העבדות שהיה לנו, נוכל לתקן את העולם מבחינה מוסרית. –
פסח, מצה ומרור: [מתוך ההגדה].
על דרך החידוד ניתן לומר שכאשר האדם יגיע לעולם האמת, ישאלו אותו:
פסח האם פסחת ודילגת על חלק מהמצוות שניתנו לך. –
מצה האם מיצית את החיים שניתנו לך כדי לעשות רצונו יתברך. –
מרור האם מיררת לעצמך ולאחרים את החיים? –
חג פסח כשר ושמח,
וגאולה קרובה מתוך נ' פלאות ע"פ הפסוק במיכה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נ פלאות" – –
משה אסולין שמיר
0523240298 shamir240298@gmail.com
לע"נ אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרה"צ אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה
א"מ זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת שושנה. יששכר בן נאזי. חנניה בן חסיבה ע"ה.
הדרך והשותפות עם הקב"ה להשגתם. –
רבנו חיים בן עטר אומר שהלילה הזה האיר ליוצאי מצרים כמו ימי תמוז הלוהטים. וכדברי קודשו:
"כי אותו לילה היה כיום יאיר, כצחות היום", על פי פירוש הזוהר הקדוש לפסוק:

"ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה". (תהילים קלט, יב), לעם ישראל אור גשמי ורוחני, למצרים חושך וצלמוות, כפי שאכן
קרה במכת החושך.
על הפסוק "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערביים, פסח לה'" (ויקרא כג, ה) אומר רבנו האוה"ח הק' שפסח
הראשון במצרים נעשה מתוך אהבת ה' עד "שנתבשם פסחו של משה רבנו מרוחות גן עדן… והמועיל לפסוח המשחית
על בתיהם, וכאן אמר כי פסח דורות יעשוהו לשם ה'" כדברי קודשו. כלומר, עלינו לקיים את חג הפסח לשם שמים, ואז
הקב"ה ימהר לגאול אותנו כפי שהוא כותב על הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור
מבתיכם…"(שמות יב, טו): כידוע, עם ישראל התבקש להקריב את קרבן הפסח, לפני שה' פסח על בתיהם. כנ"ל לגבי
הטעם לאכילת מצה שלא הספיק בצקם להחמיץ, כאשר הם אכלו את המצה בלילה, ורק למחרת יצאו ממצרים. הסיבה
לכך לדעת רבנו אוה"ח הק': "אלא שבזכות מצוה זו ימהר לגואלם, וכן היה". וכן יהיה בימינו.
מעלתם של בנ"י במצרים הייתה, שהפכו את בתיהם לבתי מקדש בהם אכלו את קרבן פסח בטהרה, כמו הכוהנים
בביהמ"ק עליהם נאמר: "כוהנים אוכלים, והבעלים מתכפרים" היות ואכלו בטהרה. בליל הסדר יש לנו מצוות רבות
הקשורות באכילה כמו מצה, מרור, כרפס. לכן, עלינו לאכול לשם מצוה, ומתוך שמחת מצוה.
בליל ט"ו בניסן, עם ישראל זכה לאורות אלוקיים,
אותם יכולים גם אנו לקטוף, בשני תנאים:
א. לשוב אל שורשינו כהכנה לחג. ב. "והגדת לבנך" מתוך אורה ושמחה.
א. לשוב בתשובה לפני החג.
בליל טו' בניסן, ציווה הקב"ה על כל משפחה מעם ישראל להקריב כקרבן פסח שה. ש"ה = שערי התשובה כדבר בעל
"מאור ושמש", ובכך זכו בני ישראל להיכנס לשער החמישים של הקדושה לאחר שבמשך חמשה ימים, מיום י בניסן בו
הצטוו להכין את השה ועד ליל טו' בניסן בו הצטוו להקריבו, התעלו כל יום בעשרה שערי קדושה. בעצם, הקב"ה עשה
לעם ישראל קורס מזורז בסילוק האמונה האלילית מליבם, וכניסה לאמונה אלוקית כהכנה לגאולה, בכך שציווה אותם
לקחת את השה ששימש כאליל המצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים, ואחר כך לצלות אותו על האש מבלי לפחד
מהמצרים. הקב"ה אומר לב"י: גאולה רוחנית בידי האדם. גאולה פיסית בידי ה'. = אגאל אתכם, בתנאי שתקבלו עליכם
את אמונתי. גם גאולתנו הפרטית והלאומית תפעל תמיד ע"פ הדגם הנ"ל.
לכן, מוטלת עלינו חובה נעימה לעשות חשבון נפש כדברי מרן רבנו יוסף קארו בעניין בדיקת חמץ: "בודקים בחורים
ובסדקים עד מקום שידו מגעת" כך נבדוק את מעללינו עד מקום שידנו מגעת. –
א. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור" –
מתוך שמחת האמונה בקב"ה.
הזוהר הקדוש אומר: המספר את סיפור יציאת מצרים מתוך שמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, היות
וגם הקב"ה שמח בסיפורי יציאת מצרים. באותה שעה, הקב"ה מכנס את המלאכים ומשגר אותם להקשיב לשירה
האדירה הכלל עולמית של בני ישראל היושבים בכל העולם כשהם מסובים:
אבות ואימהות, בנים ובנות, סבים וסבתות {גם מעולם האמת!} (רעיא מהימנא, בא, מ). –
המלאכים עולים בחזרה ומודים לאדונם שיש לו עם כזה נפלא בארץ, וגם הם משבחים אותו.
אנו הולכים בדרכם של "רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק,
והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן ק"ש של שחרית". בעצם,
התלמידים אמרו להם: אתם יכולים להמשיך לדרוש בסיפור יציאת מצרים המופיע בקרית שמע, ובכך לקיים גם את
מצוות עשה של ק"ש בזמנה. לכן יש להרחיב בסיפור נסי גאולתנו.
אם לחכמים הנ"ל שהיו כמלאכים, היה קשה להתנתק מסיפורי נסי ההגדה, קל וחומר אנחנו אזובי הקיר. –

ליל הסדר מסוגל לפעול ישועות. –
רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שליל הסדר נחשב ליום מבחינה רוחנית ככתוב " והגדת לבנך ביום ההוא", כלומר, –
הלילה הזה נחשב ליום. לכן, אדם חשוך בנים, יפקד בבנים. ואם יש לו בנים, גם הם יזכו בעתיד לבנים. וכדברי קודשו
"שאים יגיד הגדה האמורה בעניין יזכהו ה' וכו'". כלומר אם ירחיב בדברי חז"ל על ההגדה מתוך שמחה, ויבקש מהקב"ה
את בקשותיו, ובפרט בחצות הלילה בשעה – 12.38 {ירושלים} של ליל הסדר שהוא שעת רצון רעוא דרעווין, מובטח –
לו שתפילותיו יתקבלו ברצון. כמו כן, בזמן שפיכת היין באמירת: דם, צפרדע וכו', יכוון שהקב"ה יציל אותו ואת עם ישראל
מכל המצוקות, ויטיל אותן על אויבנו. )מהרי"ל(. כנ"ל בתפילת ב"נשמת" ו"בשיר השירים".

"ליל שמורים הוא לה'…"
לילה השמור ממזיקין לאורך הדורות. –
רבנו "אור החיים" הקדוש מפרש את הפסוק כך: ליל טו' בניסן הוא לילה שמור ממזיקין מימי בראשית,
וכן מזומן לגאולה הקרובה. בלילה הזה, קרו ויקרו ניסים אדירים לעם ישראל:
א. בלילה הזה אברהם אבינו מנצח את 4 המעצמות של אז, ככתוב "ויחלק עליהם לילה".
ב. יציאת מצרים ככתוב "ויהי בחצי הלילה".
ג. "בלילה הזה" בימי המלך חזקיה וישעיה, המלאך גבריאל היכה במחנה סנחריב 185,000 חיילים, "ויהי בלילה ההוא.
ד. בימי מרדכי ואסתר, ככתוב "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" מלכו של עולם הקדוש ברוך הוא. –
ה. בימי הגאולה העתידה ככתוב "שמורים לכל בני ישראל "לדורותם". וכדברי קודשו: "לסוף הדורות".

ליל הסדר בנוי על מספר 4 דבר המסמל
4 רוחות השמים. 4 קירות הבית המהווים שמירה ויציבות.
א. קידוש ב. קריאת ההגדה ג. סעודת החג. ד. הלל.
4 בנים: חכם, רשע, ושאינו יודע לשאול, תם = ח ר ו ת = חג החרות. – – –
4 קושיות: חכם: "כי ישאלך בנך". רשע: "מה העבודה הזאת לכם". תם: "והיה כי ישאלך.
שאינו יודע לשאול: "והגדת לבנך".
4 לשונות גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.
4 מאכלים: א קורבן פסח. ב. מצה. ג. מרור. ד. חרוסת.
4 כוסות: קידוש, הגדה, ברכת המזון, הלל.

לכן אמור לבני ישראל, אני ה'.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. והצלתי אתכם מעבודתם. – –
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. –
ולקחתי אתכם לי לעם. והייתי לכם לאלוקים. –
ו י ד ע ת ם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. – – – – –
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק –
וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" )שמות ו, ח(. –
4 לשונות הגאולה "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי" –
כנגד 4 חלקי הסדר: קידוש, הגדה, סעודה, הלל.

רבנו "אור החיים" הק' קושר בין ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, לא רק
לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: בבל, יוון, פרס, אדום. כמו כן, כל אחת מהן, כנגד אחת מ- 4
אותיות שם הוי ה, כפי שרמוז בתחילת הפסוק "לכן, אמור לבני ישראל, אני ה' }הוי ה{". וכך הוא מתאר – –
את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד:
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים": הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם. כנגד הקידוש. –
"והצלתי אתכם מעבודתם": התנתקות לגמרי מהשעבוד. כנגד קריאת ההגדה. –
"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה": יציאת מצרים וקריעת ים סוף והטבעת המצרים. כנגד סעודת החג. –
"ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם…": קבלת התורה הלל. – –
וכדברי קדשו: "לכן, אמור לבני ישראל, אני ה'. פירוש הודיעם משמי, כי מידתי מידת רחמים, וריחמתי –
עליהם, ומלבד הודעה זו, תאמר להם סדר הטובות אשר אעשה להם. והוצאתי וגו'.
עוד ירצה באומרו לכן לשון שבועה, שנשבע ה' לעשות כל האמור בענין… ואומרו והוצאתי וגו'. נתכוון לסדר
סדר הטובות כי בתחילה יקל על סבולם, והוא אומרו והוצאתי אותם מתחת סבלות מצרים, שהוא תוקף
השעבוד. וזה היה תכף ומיד במכת היאור נתפרדה חבילת נוגשים ושוטרים. אבל, ישראל היו עובדים קצת. כי
אימת המצריים הייתה עליהם, ומעצמם היו עובדים עבודה קלה. וכנגד זה אמר והצלתי אתכם… ואח"כ
וגאלתי אתכם… היא קריעת ים סוף…" (שמות ו, ו).

תהליכי הגאולה ממצרים כדגם לגאולה העתידית {אדום}. –
התנאי לירושת א"י בדור המדבר , רק ע"י קיום "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם".
כך היה בדור המדבר וכך יקרה גם בגאולתנו (שמות ו, ח. ע"פ "אור החיים" הק'. ). –
רבנו "אור החיים" הק' שואל הרי הקב"ה הבטיח להביא את ב"י יוצאי מצרים לארץ ישראל ככתוב בהמשך:
"והבאתי אתכם אל הארץ" )שמות ו, ח(. בכל זאת, רואים אנו שהם נהרגו במדבר, ורק בניהם זכו להיכנס לארץ.
תשובתו: המילה "לכן" הפותחת את לשונות הגאולה, היא לשון שבועה. כלומר, הקב"ה נשבע בכך, שרק
אם "נדע" את ה' בבחינת הכתוב "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", אז
יקיים בנו את הפסוק הסמוך "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי }לשון שבועה{ לתת אותה
לאברהם … ונתתי אותה לכם מורשה". וכלשון קדשו: "אין לכן אלא לשון שבועה )שמואל רבה ו, ד(. ונראה כי
מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם וגו', פירוש תנאי הוא הדבר, ובזה והבאתי
וגו'. וזולת זה, אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן, כתב פרט זה של ידיעת ה' {וידעתם כי אני ה'
אלוקיכם"} וגומר באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי.

אבל פרט זה של הבאתם לארץ תנאי הוא הדבר 'ידעתם כי אני ה' אלוקיכם', אז 'והבאתי אתכם אל הארץ – –
…'. וזולת זה יהיה מה שיהיה" (שמות ו, ח). –
שלוש הגאולות הראשונות "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, הן גאולה חומרית. הגאולה הרביעית "ולקחתי
אתכם לעם", היא גאולה רוחנית ע"י קבלת התורה, רק אז נוכל לזכות בארץ ישראל ככתוב בהמשך "ונתתי
אותם לכם מורשה".
מסר חשוב: רק אם "נדע" את האלוקים ונהיה עם ה', נוכל לרשת באמת את ארץ ישראל, ואומות העולם
יכירו בכך, ולא יריעו לנו. כלומר, כל ההתנגדויות כיום של אומות העולם למפעל הציוני בארץ ישראל, נובע
לאור פירושו של רחב"ע, נובע מכך שאנו לא מפנימים מספיק את התנאי של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם".

השבת הגדול השבת שלפני הגאולה. –
נאמר בגמרא שאם בני ישראל ישמרו שתי שבתות, מיד הם נגאלים. ישנם המסבירים שהכוונה ל"שבת הגדול" שלפני
פסח בה אנו עובדים את ה' מאהבה, ושבת תשובה שלפני כיפור בה עובדים אנו את ה' מתוך יראה.
השבת שלפני חג הפסח נקראת השבת הגדול, ע"ש שם הנס הגדול שנעשה באותה שבת י' בניסן מלפני – 3329 שנים
לאבותינו במצרים }תשע"ו{, כאשר נתבקשו לקחת שה ששימש אליל מצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים, ואח"כ
לשחוט אותו, ולצלות אותו על האש, וכל זאת, מבלי שהמצרים יעשו להם דבר. (רש"י ובעלי התוספות).
החזקוני מסביר שהקב"ה העביר את עם ישראל סדנה חינוכית, דרכה הוציא מהם את הפחד מהמשעבד המצרי על אלילו
שהוא השה כדברי הרמב"ם. הם התבקשו לקחת שה תמים ולצלות אותו, כך שריחו יגיע לשכנים המצרים, ולא יוכלו
להתנגד. וזה לא דבר פשוט בהתחשב במצב הדיכוי והשעבוד המצרי של אז. המדרש אומר שרק 20 אחוז מהיהודים
עלו, השאר פחד, ולא הצטרף לחזון של משה רבנו.

הקב"ה אמר לעם ישראל במצרים, וגם לנו כיום: על גאולת הגוף אני אחראי. על גאולת הרוח אתם אחראים. – –
לכן, קבלו עליכם שתי מצוות: ברית מילה המסמלת קדושת הגוף, וקרבן פסח המסמל אמונה בקב"ה, בכך שיתרחקו
מעבודה זרה בדמותו של האליל מצרי. באותה שנה, י' בניסן בו התבקשו לקחת את השה ולקשור אותו במשך 4 ימים,
היה שבת בו נעשה להם נס, שהמצרים ראו איך האליל שלהם נקשר ומבוזה, ולא יכלו לעשות דבר.
שתי המצוות הנ"ל מבטאות: "סור מרע ועשה טוב" כדברי הלל.
קרבן פסח מסמל "סור מרע", היות והטלה אותו שחטו, סימל את האליל המצרי. מצוות "ברית מילה" מסמלת "ועשה –
טוב". לעשות משהו טוב כמו "ברית מילה", מצוה שעברה אצלם מדורי דורות, החל מאברהם, יצחק ויעקב, דרך י"ב
שבטי י ה שירדו למצרים. –
סיבה שניה: ע"ש ההפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" )מלאכי ג, כג(.
כלומר, כדי להיגאל, עלינו להתחזק באמונה ב"ה, וקיום מצוות התורה כנאמר בהפטרה: "זכרו תורת משה עבדי…".

אראנו נפלאות
למקובל האלוקי רבנו חיים פינטו ממוגדור שבמרוקו
והשד"ר רבי יצחק שפירא מירושלים
הגאון רבי יצחק שפירא זצ"ל מירושלים, נסע למרוקו בשליחות מצוה. בהגיעו לעיר הנמל מוגדור, התארח לליל הסדר
אצל המקובל הרה"צ רבי חיים פינטו זצ"ל.
הרב פינטו ישב וסידר את קערת ליל הסדר לפי רזי עשר הספירות, והנה הוא רואה שהרב שפירא היה עצוב, ואף פרץ
בבכי. רבינו חיים ניסה לתהות על מה ולמה זה, היות וכידוע בליל הסדר צריכים להיות שמחים כמו ביציאת מצרים. הרב
שפירא הסביר לו שהוא נזכר בבני ביתו החוגגים את חג הפסח בירושלים ללא האבא, ואולי מצבם קשה, עד שאין להם
במה לקנות את מצרכי החג.
רבנו חיים ביקש מהרב שפירא שיתלווה אליו לחדר הלימוד שלו. לאחר שסגר את הדלת ועשה מה שעשה, הרב שפירא
החל לראות להפתעתו, סרט קסמים על בני ביתו היושבים מסובים בליל הסדר בביתם שבירושלים, כשהם שמחים.
הרב שפירא הודה לרב פינטו על כך, ומאוד התפעל מיכולתו לפעול ישועות.
לאחר ששב הרב שפירא לירושלים ומצא שהכול נכון, כתב מכתב מלא שבחים לרב פינטו זצ"ל..

חג פסח כשר ושמח,
וגאולה קרובה מתוך נ' פלאות ע"פ הפסוק במיכה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נ פלאות" – –
משה אסולין שמיר
0523240298 shamir240298@gmail.com
לע"נ אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרה"צ אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה
א"מ זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת שושנה. יששכר בן נאזי. חנניה בן חסיבה ע"ה.

 

Le Judaïsme Marocain et sa Merveilleuse Nostalgie de Sion

Le Judaïsme Marocain et sa Merveilleuse Nostalgie de Sion

Mon coeur est en orient

Les juifs du Maroc, au delà de toutes les épreuves, ont toujours attendu avec confiance que sonne l'heure de la Délivrance et de l'arrivée du Messie. L'espoir du retour à Sion allait de soi et ne souffrait aucune contradiction à leurs yeux. C'est ainsi que devait les trouver les annonciateurs, les représentants de l'Etat d'Israël indépendant: des juifs vivant depuis des siècles dans un sentiment de provisoire. On peut dire symboliquement qu'ils n'ont jamais, au cours des générations, déposé leur sac à dos ni quitté leur bâton de pèlerin toujours prêts à répondre à l'appel du grand départ.

La nostalgie de Jérusalem qui recouvre Sion et tout Eretz-Israël remonte à des temps immémoriaux. Elle était nourrie par la Alyah d'individus vers Eretz-Israël, les visites périodiques d'émissaires de Terre Sainte et avant tout par les prières de la liturgie quotidienne. Le vœu "l'an prochain à Jérusalem" avait pour les fidèles quelque chose de concret.

L'installation des juifs en Afrique du Nord est très ancienne, remontant au moins à deux mille ans – précédant de beaucoup en tout cas la conquête arabe. Cet ancrage dans le passé était présent dans la conscience des juifs du Maroc, mais aussi bien que dans celle des dominants d'aujourd'hui, les Arabes qui reconnaissaient cette antériorité.

C'est un judaïsme de fidélité, de candeur et de simplicité – aussi bien dans les relations avec Dieu qu'avec les hommes, qui a su préserver la tradition, la langue hébraïque et l'espoir de la délivrance.

Quelle est en effet la logique de cette attente millénaire? Les souffrances perpétuelles et les sacrifices sans fin sont-ils compatibles avec la logique? Y-a-till une explication simple à la disponibilité de mettre sa vie en danger, traverser tout ce vaste pays pour tenter d'atteindre la côte ou la frontière?

Va-t-elle de soi la disponibilité d'accepter de s’embarquer de nuit sur un fragile rafiot dans le seul espoir d'atteindre un jour Sion quel qu'en soit le prix?

Il était une fois parmi les candidats au départ pour Sion, une mère son bébé dans les bras. La nuit, le froid, la peur et le silence absolu de crainte d'éveiller les soupçons – un silence demandé par les émissaires d'Israël, autant dire un ordre indiscutable! Mais le diable s'étant mêlé au froid et le bébé ne put se retenir. Ses pleurs risquaient de mettre en danger toute l'opération. Tous les efforts de la mère charitable ne parvenaient pas à le calmer. Le bébé ne pouvait savoir que l'enjeu était l'Alyah à Sion. Dans son désespoir, la mère s’empressa de recouvrir l'enfant avec ce qui lui tomba sous la main. Et effectivement les pleurs s'arrêtèrent. Mais en arrivant à bon port, elle s'aperçut que l'enfant était mort, étouffé. Comme si des millénaires de pleurs et de sang n'avaient pas suffi et qu'il fallait encore un dernier sacrifice.

Mieux que tout, ce conte véridique peut faire saisir ce qu'est le sionisme de ces hommes simples; comment il se confond avec la Alyah. Leur cœur et leur bouche parlent la même langue, et leur prière pour le retour à Sion et la reconstruction de Jérusalem empreinte de sincérité.

Ce sont de tels juifs qu'ont trouvé face à eux les émissaires d'Israël, venus les familiariser avec les principes de l'autodéfense et préparer leur Alyah en Israël. Ce n'est pas une terre vierge qu'ils ont trouvée. Génération après génération, elle avait été profondément labourée et préparée à la récolte avec comme outils la religion, la tradition et la croyance messianique.

Les juifs en diaspora d'Ismaël

Les relations entre juifs et arabes, entre juifs et musulmans, ont varié selon les pays et les époques. En règle générale, ils n'ont pas connu la conversion forcée et le massacre comme dans certains pays chrétiens. Ils n'ont connu ni l'Inquisition espagnole ni les pogromes polonais ou russes, et encore moins le génocide à la Hitler. Cela ne signifie pas qu'ils n'ont pas connu les persécutions et les tueries, mais à une bien plus petite échelle.

De même, la haine des juifs dans les pays islamiques n'a jamais été aussi ancrée. L'Histoire raconte aussi des épisodes d'épanouissement à l'époque de L'Age d'Or dans les relations entre la communauté juive et les dirigeants de ces pays musulmans. Nous connaissons aussi le temps d'échange de la culture islamique et du judaïsme.

Dans les derniers temps, le bon voisinage et l'aide mutuelle étaient encore de coutume, ils ont disparu petit à petit de par la renaissance du mouvement national arabe et la création de l'Etat d'Israël. Il en était ainsi en tout cas au Maroc. Les relations de bon voisinage entre juifs et musulmans ont résisté même aux changements de régime.

Il y a eu, dans le passé lointain, des périodes de développement scientifique, d'épanouissement culturel quand les rabbins maghrébins étaient au centre de la création juive universelle. Mais ces temps étaient depuis longtemps révolus et n'en subsistaient que de rares traces. Les émissaires israéliens sont arrivés jusqu'aux villages les plus reculés où la tradition était maintenue dans toute sa simplicité originelle. Ce que le temps n'avait pas fait, le miracle devait faire. Leur attachement à la tradition juive et à Eretz-Israël devait être une révélation fulgurante pour les émissaires d'Israël qui devaient arriver jusqu'à eux. Pour le comprendre, il faut saisir l'image globale du judaïsme marocain, sans établir de distinction entre villes et villages. Avec les réserves que comporte toute généralisation, on peut le définir par la candeur naïve envers Dieu, le respect pour les parents, le sens de l'hospitalité et des relations humaines. Leur foi est simple et naïve comme leur croyance en la Délivrance qu'ils attendent depuis des millénaires. Ils ne savent pas quelle forme elle revêtira le jour venu – par voie de miracle ou par la main de l'homme. Pour eux la montée à Jérusalem et le retour à Sion vont de soi – quel qu'en soit l'annonciateur.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 164 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר