ארכיון יומי: 28 באפריל 2016


בס"ד מוסר בלערבי לשביעי של פסח – בערבית יהודית-תוניסאית

בס"ד   מוסר בלערבי לשביעי של פסח תוניסיה-רבניה
ליום שביעי של פסח 21 ניסן. נקראו פרשת בשלח חתה אני ד' רופאיך. אלי פיהה יחכילנה אלפסוק עלא קריעת ים סוף. אלי נצארת אקבל 3329 עאם בתקריב נהאר 21 ניסן. אלי ישראל כרזו נהאר 15 ניסן. וקאלו אלפרעה באש נמשיו 3 הייאם פלמדבר נעבדו רבבי. ופרעה קד מה כלא דרבאת באקי מה זעאפשי. ובעת מעאהם עבאד באש ישופוהם ראזעין או חיהרבו. ורבבי מה חבשי ירפע ישראל פי תנייה קצירה לארץ ישראל. עלא כאטר ישראל וקתהה מאזאלו תחת תאתיר אלעבדות. ומה ינזמושי יחארבו וקלבהם צ'עיף ויכאפו. ווקתלי ילקאו חרב ירזעו למצר. ובהאדה דוורהם טריק ים סוף. ומן באעד רזעהם קדאם בעל צפון. ואלכדאמה מתאע פרעה באעד 3 הייאם רזעו לפרעה. וקאלולו אלי ישראל מוש נאויין ירזעו למצר. וראהם דאכלין בעצ'הם פתנייה ומה יערפושי מנין ימשיו. וקתהה פרעה כמם אלי רבבי כאן ענדו בונתו מעאהו. וחב באש יוורילו קוותו והאכה עלאש עמל פיה וכרז ישראל. ומוש עלא כאטר יחב ישראל. ותווה וקתלי כסרלו סוכתו וכרז ישראל שלם פיהם. ובהאדה לם אלעסכר מתאעהו אלכל וקאללהם באש ימשיו יתבעו ישראל וירזעוהם. ואלעסכר מה חבשי כאן כאיף. מאזאל הצ'רבאת אלי כלאווהם טריין. האש עמל פרעה. חללהם אלמכאזן מתאעהו וקאלום כודו האש תחבו. וכדאו אלפצ'ה ודהב ולחזאר אלכארימה וזיינו ביהם אלכיולה ואלכרארץ מתאעהם. ותבעו ישראל וכלטו עליהם פי נהאר ואחד. אלי ישראל משאו 3 הייאם. ומן באעד רזעו אלכדאמה מתאעהו 3 הייאם. והווא משא פי נהאר ואחד וצללהם. ווקתה זאד גלט וקאל. אלי אלמעאבד מתאעהו קאעדין יעאוונו. וישראל וקתלי שאפו פרעה כאפו יאסר. וצלאו לרבבי. ותקסמו עלא 3 קסמאת. ואחדין קאלו נדכלו ללבחר נעומו. וואחדין קאלו נחארבו פרעה. וואחדין קאלו נסתסלמו לפרעה. ובדאו אלערב רב ילומו עלא משה. וישראל אלכל תבעוהם וקעדו ילומו עלא משה. ומשה קאלום מה תעמלו חתה שיי. האו תווה תשופו כיפאש רבבי ימנעכם. ובדא משה רבינו יצללי לרבבי. ורבבי קאלו תווה מוש וקת צלה קוללהום ידכלו ללבחר. וקאלום משה וכאפו ישראל מן לבחר. ואוול ואחד דכל הווא נחשון בן עמינדב הנשיא מתאע שבט יהודה. ווראהו דכלו שבט בנימין. ווקתהה רבבי צק אלבחר. ורבבי זמד אלבחר כיף התלז. ווקתלי דכלו ישראל תצק התלז האדאך וכלאלהם התנייה. ולבחר תצק נפץ דורה. מענאהה ישראל דכלו ללבחר וכרזו מן נפש הזיהה. ופרעה דכל וראהם יזרי. ורבבי הבט בינאתהם עמוד נאר באש יצ'ווי עלא ישראל. וורא לעמוד הנאר עמוד גמאם. וחתה ואלו אלי ישראל כאן ענדהם זגאר וגנם יאסר. אלי מה יגדושי יזריו. ולעסכר מתאע פרעה מתראניין ובלכיולה. מה נזמושי אלעסכר מתאע פרעה באש יקרבו לישראל. ופלפזרייה ישראל אלכל כרזו מן לבחר. ופרעה ולעסכר מתאעהו כאנו אלכל פי וצט אלבחר. ווקתהה רבבי קאל למשה מד ידך עלא אלבחר. ורזע אלבחר כיף מה כאן. וגרקו פרעה ואלעסכר מתאעהו אלכל פלבחר. וחתה אלי כאן קריב עלא השט וחב יהרב אלבחר זבדו. ומן באעד רבבי וצא אלבחר באש יכרז אלעסכר מתאע פרעה לברה. ולבחר קעד ילום. קאל השנווה תעטיני כאדו ומן באעד תעאווד תאכדולי. קאלו רבבי תווה נעוצ'האלך מרה אוכרה. ועווצ'האלו וקת דבורה וברק בן אבינועם. אלי גרקו לעסכר מתאע סיסרה לכל פלבחר. וישראל כדאו האך הרזק אלכל. ומשה ובני ישראל וקתהה עמלו שירה. וחתה הנסה כרזו בדפוף ותצוקהם מרים אכת משה רבינו ועמלו שירה. ועלאש הנסה כרזו בדפוף. עלא כאטר חראם ואחד יסמע חס למרה וקתלי  תגני. ובהאדה עמלו הדפוף באש מה יסמעוהמשי הרזאל. והאדי סגולה באהיה. אידה כאן ואחד רבבי מנעו מן באעץ' אלגצרה יעמל שירה

 לרבבי. ותנפעו אידה כאן לא אליכם זאדו גצרה מררה אוכרה רבבי ימנעו.

רבבי פי מצרים עמלנה עשרה עזובאת קויין. אלי הומאן עשר מכות. אלי צ'רב ביהם פרעה. לעשרה צ'רבאת האדון מביינין אלי הומאן כארזין עלא הטביעה. ואלי כלק הטאביעה ויתחכם פיהה הווא אלי עמלום. פי קריעת ים סוף בלמקלוב. רבבי עמל חאזה תביין אלי היא חאזא טאביעייה. כיפאש זאב הווא בארד וזמד לבחר ומן באעד תצק לבחר. חתתה ואלו אלי הייא עזב כביר יאסר. לאכן אלי מה יערפשי רבבי ינזם יקול אלי חאלה טאביעייה. הנשדה הוני. עלאש קריעת ים סוף תתחשב אקווה מן הניסים לוכרין אלי נעדיוו עליהם תקול עליהם נסים עאדיין. אלי הומאן בלחק נסים אקווה מן קריעת ים סוף. וחתה אלי כאן ינצאר פי מצרים נסים כבאר יאסר. מרה תולד ב-60 זגיר פי מררה. יוכבד תולד עמרהה 130 עאם. האדון לכל נעדיוו עליהם בכלמתין. נזיו פי קריעת ים סוף אלי הייא זאת בטריקה טאביעייה. נכברו פיהה יאסר.

ספרים שנדפסו מחוץ לגבולות פורטוגל-רחל איבנייס ספרבר

 

ג. ספרים שנדפסו מחוץ לגבולות פורטוגליהדות פורטוגל במוקד

בחלק זה מצויים ספרים שנכתבו בידי יהודים שנולדו בפורטוגל אך נדפסו לאחר הגירוש מחוץ לגבולות פורטוגל. בצדם הבאנו מספר ספרים הקשורים לפורטוגל בעקיפין, והם נדירים או בעלי עניין ביבליוגרפי מיוחד, ביניהם למשל תנ״ך פרארה, שמדפיסו נולד בפורטוגל.

בסעיף זה לא נלקחו בחשבון מחברים שנולדו בספרד וחיו תקופה מסוימת בפורטוגל, למרות שכמה מהם כתבו שם חלק חשוב של יצירותיהם. לפיכך לא נכלול את חיבורו של אבן וירגה, שבט יהודה, או חיבורים אחדים של אברהם זכות. גם ספריהם של אנשים חשובים כמו אברהם סאבא, יעקב אבן חביב, יהודה חיט, יוסף בן חיים יעבץ ויוסף קארו לא נכללו. היוצא מן הכלל היחיד הוא האלמנך פרפטואום לאברהם זכות ([16] להלן), בגלל חשיבותו לתרבות הפורטוגלית וההדים שהעיר בארץ זו.

צירפתי לחלק זה גם את ספרו של יעקב דה פאנו, אשר רגליו לא דרכו כלל על אדמת פורטוגל. זיקתו ליהדות פורטוגל מפורטת בתיאור לספרו.

[16] Abraham ben Shemuel Zacuto.

Almanach perpetuum, exactissime nuper emendatu omniu celi motuum cum additionibus in eo factis tenens complementum. (Venetiis, Petra Liechtenstein Coloniensen, 1502). 24 1., 429 p. of tabs. "Cum gratia et Priuilegio". Opus Ephemeridium siue Almanach perpetuu… impressum :בסוף הספר קולופון est ac absolutu Venetiis… per Petru Liechtenstein Coloniensem. Anno Salutifere

incarnationis 1502. Die 15 Julii.

בשוליים ובדפים הריקים שבספר מופיעות הערות בכתב יד וכן חתימות שונות, אולי חתימות בעלים. מתנת  Harry Friedenwald לבית הספרים.

המהדורה הראשונה של חיבור זה יצאה לאור בלייריאה בשנת 1496 תרגום מקוצר של הספר ״החיבור הגדול״ שכתב זכות עוד בהיותו בספרד, בין השנים 1478-1473. הספר היה נפוץ מאד ושימש גם ספנים רבים, ביניהם כפי הנראה גם קולומבוס וואסקו דה גמה. התרגום והעיבוד ללטינית נעשה בידי תלמידו של זכות, יוסף ויזיניו, שגם כתב פרוש עליו.

  • יצחק אברבנאל.

ראש אמנה [על שרשי האמונה וראשי יסודי הדת]. קושטאנט׳, דפוס דוד ושמואל ן׳ נחמיאש, יצחק קספוטה, רס״ה רס״ו. [176] די. 29 ס״מ. מראשי העמודים. נדפס בלא שער.קולפון כולל גם: זבח פסח, עם הפנים; נחלת אבות. חתימות וחותמים של בעלים קודמים בעמוד הראשון. משוקם.

עותק נוסף באוסף מהלמן(בתוספת נחלת אבות בלבד).

  • יצחק אברבנאל.

פרוש על נביאים ראשונים. פיזרו, חמ״ל, [רע״ב]. 302 ד׳. עם הפנים.

חתימת בעלים קודמים. משוקם.

בבית הספרים 4 עותקים.

 [19] יצחק אברבנאל.

ספר משמיע ישועה, חברו השר דון יצחק אברבנאל. [שלוניקי], (דפוס יהודה לבית

גדליה), (רפ״ו). עח ד׳. 28 ס״מ. חסרים ד׳ עה-עו.

  • יצחק אברבנאל.

פרקי אבות עם פרוש… רבינו משה בן מיימון… ועם פרוש… דון יצחק אברבנאל בן יהודה… וקרא בשם… נחלת אבות. ונציה, מארקו אנטוניאו יושטיניאנו, ש״ה. 216 ד׳.

בבית הספרים עותקים אחדים של מהדורה זאת, וכן של מהדורה אחרת: ונציה, בבית ״רזי די קבאלי, שכ״ז.

  • יצחק אברבנאל.

מרכבת המשנה, פירוש למשנה תורת אל׳. חברו שר וגדול בישראל, דון יצחק אברבנאל… והוספנו מראי מקום… סביוניטה, דפוס טוביה פואה, שי״א. קמה, [1] ד׳.

בעמוד האחרון מופיע דגל המדפיס וכן שמות בעלים. דפוס ראשון.

פרושיו של יצחק אברבנאל, אולי היהודי הפורטוגלי המפורסם ביותר, זכו למהדורות רבות. פרושו לספר דברים היה הספר העברי הראשון שנדפס שם, סביוניטה 1551, וצונזר ע״י הצנזור כפגיעה בנצרות. דפוס פואה נסגר ע״י הצנזור שמונה שנים מאוחר יותר.

בבית הספרים מצויים שני עותקים.

  • יצחק אברבנאל.

עטרת זקנים… חברו… דון יצחק אברבנאל… סביונטה, בבית טוביה פואה, שי״ד. מ, [4] ד׳.

  • יצחק אברבנאל.

פירוש התורה מהחכם… דון יצחק אברבנאל… והוגה… על ידי… שמואל ארקוולטי… ויניציאה, זואן בראגדין, של״ט. תכה [צ״ל תכד] די. מהדורה ראשונה.

עם חותמת London Society ואקס־ליבריס של אלישע מ׳ פרידמן, אשר תרם את הספר לבית הספרים.

בבית הספרים 3 עותקים נוספים.

  • דוד בן שלמה אבן יחיא.

ספר לשון למודים בחכמת הדקדוק להחכם… ר׳ דוד אבן יחיא… [קושטנטינה], דפוס דויד ושמואל בן נחמיאש, ירו״ן [= רס״ו], [60] די.

8 ד׳ אחרונים כוללים: שקל הקודש, מאמר קצר במלאכת השיר [מאת ר׳ שלמה אלמולי].

עמוד ראשון ועמוד אחרון בצילום. דפוס ראשון.

עותק נוסף של אותה מהדורה באוסף מהלמן.

באוסף מהלמן גם מהדורה נוספת של ספר לשון למודים, קושטנטינה ר״פ (1519), אף היא כוללת את שקל הקודש.

מהדורה נוספת: קושטנטינה(אצל אליעזר בן גרשון שונצינו, י״א בניסן ש״ב). עותק נוסף של מהדורה זו נכרך עם נשמת אדם לר׳ אהרון שמואל בן משה שלום. המחבר (1524-1440) היה מדקדק ופרשן. בשנת 1477 מונה לרבה של ליסבון, עיר הולדתו, אבל מאמציו למען גולי ספרד אילצו אותו לצאת לגלות. בזקנתו חי בקונסטנטינופול, שם נפטר. החוקרים אינם תמימי דעים אם הוא שחיבר את ״שקל הקודש״, מסכת קטנה על השירה. לדעת אחדים, המחבר הוא שלמה בן יעקב אלמולי, ואחרים טוענים כי המחבר הוא אכן דוד בן שלמה אבן יחיא, שכתב את החיבור עבור תלמידו וקרובו דוד בן יוסף אבן יחיא.

  • דוד בן שלמה אבן יחיא.

משלי [עם] פירוש ספר משלי הנקרא קב ונקי [מאת ר׳ דוד ב״ר שלומה אבן יחיא…] (שלוניקי, דפוס דון יהודה לבית גדליה, רפ״ב). רכ-רמו, [9] ד׳.

נדפס יחד עם ספר תהלים עם פרוש הרד״ק, (להלן [28]), ומכאן מספור העמודים. :כרך בנפרד (אף שקיבל בבית הספרים אותה סיגנטורה כמו [28]). 9 הדפים ־אחרונים הוספו ממהדורה אחרת.

עם מדבקה של Jewish Cultural Reconstruction, וחותמת של בעלים קודמים בדף הראשון. הערות נוספו בגב השער.

  • משה בן שם טוב אבן חביב.

מרפא לשון… דרכי נעם… הם שני חבורי׳… [קושטא, ר״ע]. [8] ד׳. כותרת. הדף האחרון הושלם בצילום.

בבית הספרים נמצאים גם שני עותקים של מהדורה אחרת: ויניציאה, דפוס דניאל במבירגי, ש״ו. [26] די.

  • אברהם בן נסים חיון.

אמרות טהורות… להחכם… אברהם חיון בן… נסים חיון מלישבונה. [קושטא, ־ע״ח].28 [ח] ד׳.

עותק נוסף באוסף מהלמן.

בבית הספרים גם עותק של מהדורת שלוניקי, בית אברהם בן מתתיה בת שבע, שנ״ו. כרוך עם הפרוש למגילת איכה לר׳ שמואל בן חביב די וידש.

  • יוסף בן אברהם חיון.

ספר תהלים… עם פרוש הרב ר דוד קמחי… ועם פרוש הרב ר יוסף בן אברהם חיון… שלוניקי, דפוס דון יהודה לבית גדליה, רפ״ב. רט, רל־רלא, קלב-קלו [צ״ל קלח], [1],רכ-רמו, [9] ד׳.

7דפים [1], רכ-רמו, [9], כוללים את ספר משלי, לעיל [25], ־פוס ראשון.

דרך פעולתו של בית־הדין בסיאודד ריאל-חיים ביינארט

דרך פעולתו של בית־הדין בסיאודד ריאלאנוסים בדין האינקויזיציה

כוחה של האינקויזיציה, נוסף על מקור סמכותה הכנסיתית והמדינית, נבע מארגונה. ומן המוסכמות הוא שזו ידעה לארגן את פעולתה למופת, וכך נראתה זרועה הארוכה בעיניהם של בני אותם דורות. היא צירפה לעצמה את הכוח והמסתורין, שבאו לה כמוסד כנסיתי, אל כל מה שניתן לה כמוסד מוציא לפועל מטעם המדינה, וכבעלת שתי סמכויות יצאה לפעול בשם שניהם. בשיטות פעולתה נטלה הן מן הכנסיה והן מן המדינה, והיא הקיפה בספרד של הימים ההם שטחי־חיים רבים וחלשה על כולם באמצעות ארגונה רב־הפעלים.

כידוע, פתחה האינקויזיציה הקסטיליאנית את דרכה בפעולה נגד האנוסים, שהאשימה אותם בהתיהדות או בשיבה אל היהדות, והיא סיימה את פעולתה בעשרים וארבעה שטחי־פעולה. שטח ראשון במעלה בכל ימי תולדותיה שלה הוא הפעולה נגד האנוסים היהודים השבים אל עמם ואל דתם, והדרך שבה אירגנה אותה האינקויזיציה היא ששימשה אותה לימים בשאר שטחי פעולתה.

במסגרת דיוננו זה בדעתנו לדון בדרך פעולתו של בית־הדין בסיאודד ריאל. וכבר ציינו שהיה מיסודו בית־הדין שעתיד היה לפעול בטולידו, ואף נמצא ששופטיו ופקידיו של אותו בית־דין פעלו בסיאודד ריאל כבטולידו. כשלעצמו הוא בבואה נאמנה לכל בית־דין במסגרת האינקויזיציה הלאומיודהספרדית. בשיטת עבודתו של בית־הדין שישב בתחילה בסיאודד ריאל ופעלו בטולידו, נדון בפרקים הבאים.

א. ראשיתה של החקירה האינקויזיטורית

משהחליטה הסופרימה ליסד את בית־דינה בסיאודד ריאל, כהכנה לפעולה בטולידו, נשלחו אליה אינקויזיטורים ומלוויהם. הללו הכריזו, כאמור, בכנסית סנטה מדיה על תקופת־חסד, שכל כוונתה היתד. לעודד אנוסים שיבואו להתודות לפגי בית־הדין על עוונות התיהדותם ולהודיע לו כל דבר הידוע להם על אנוסים אחרים שקיימו מצוות הדת היהודית. עם זאת נועדה תקופה זו לגביית עדויות של נוצרים על אנוסים שקיימו מצוות. על תקופת החסד הכריזו לאחר דרשת־הטפה, ואת ההכרזה אף נהגו כרגיל להדביקה על פתח הכנסיה הראשית והוכרז עליה גם במגרש העיר. בדרך־כלל חייבים אנו להבדיל בין קריאה כללית לקביעת תקופת־חסד לבין פקודה או הוראה אישית, או הזמנה אישית, שנמצא כמותן בתיקיהם של רבים מנאשמי סיאודד ריאל שנידונו בהעדרם מן המשפט או שנידונו לאחר מותם. הקריאה להופעתם של הנעדרים ממקומם נעשתה בכנסיה הפארוכיאלית אשר אליה נשתייכו, במגרש העיר וליד שער ביתם, והיא גם הודבקה בשערי הכנסיה ובשער ביתם.

בקריאה זו נאמר שדינם יהיה דין של מורדים, בכנסיה ובמלכות, ויצא לחיוב ורכושם יוחרם כדינם של כופרימ־בוגדים במדינה. בקריאה ליורשיהם של נפטרים שנתבעו לדין נאמר, שאם הללו לא יופיעו להגן על קרובם (אביהם, אמם, דודם, אחיהם וכיוצא בהם ביחסי־קרבה), יהיו נידונים לפי דין של מורדים. לי שיער, שהצו המובא בתיק משפטם של סנצ׳ו די סיאודד ואשתו מרי דיאם הוא הצו הכללי להופעה שניתן בתקופת־החסד. אך נראה שהנחתו זו בטעות יסודה. אמנם, הללו נידונו, כבורחים מפני האינקויזיציה, להסגרת דמויותיהם לזרוע החילונית, אבל אין לשכוח שראשיתם של המשפטים היתה ב־14 בנובמבר 1483, כלומד בתום תקופת־החסד, ורק אז ניתנו צוי־ההופעה האישיים. ואף־על־פי שהדעת נותנת שנמנו בצוים אלה גם ענינים הנוגעים לכלל האנוסים ולדרכם, הרי הצו בתיקם של מנצ׳ו די סיאודד ומרי דיאס אשתו הוא אישי לכל דבר. מסתבר שדמיון המעשים המנויים במשפטים הוא שהביא את לי לשער את השערתו. עיון במשפטיהם של האנוסים שנידונו בסיאודד ריאל הוא שיעמידנו על ההבדל שבין קריאה כללית לצו אישי ובין הופעתו של נאשם.

מיום שהוכרזה תקופת־החסד בסיאודד ריאל, ה־14 בספטמבר 1483, ועד לפתיחת המשפט הראשון, ה־14 בנובמבר 1483, עברו דורשים ימים, ונמצאנו למדים על שמירתה הקפדנית של תקופת 60 הימים שניתנו כתקופת־חסד. סיוע לקפדנות זו נמצא במשפטו של חואן די צ׳ינצ׳יליה, המכונה גם בשם חואן סוגה, חייט עני שהשתתף במלחמה בפורטוגל בשנת 1476. חואן די צ׳ינצ׳יליה איחר להופיע להתודות. הוא הודה על כך והצטדק שאמנם הופיע בזמן תקופת־החסד לפני האינקויזיטור, אלא שהלה דחה אותו בלך ושוב. ייתכן שהיה זוכה לכפרת עוונות כמו שזכו רבים מאנוסי סיאודד ריאל שהתודו בתקופות החסד, שכן היקף המצוות שקיים אינו רב ביחס, אבל על שום שאיחר באופן רשמי ולא התודה בזמן, נתבע לדין ודינו יצא לשריפה.

חכם נסים אלקיים, המוכתר-ארבעים שנות יישוב-בעזה.ד.אלקיים

 

משה ארווץ – נשיא העדהחכם נסים אלקיים

כאמור, משפחות ארווץ היו נתיני בריטניה. בראשן עמר הגביר חווג'ה מוסה ארווץ. הוא הקים בחצרו בית-כנסת ותלמוד-תורה, שבו התפלל ולימד החכם הקשיש אליהו בן שמול. משפחות אמוץ הביאו עימן גם שוחט וחזן.

כעבור מספר שנים דחה משה ארווץ הישיש את המינוי לקונסול בריטניה בעזה לטובת משפחת קניזזוביץ, משפחה נוצרית ותיקה בעזה. הוא עשה זאת כדי לא ליצור בעיות בין היהודים והנוצרים, כי התפקיד הגיע, לפי דעתו, לנוצרים, והעביר להם את המינוי.

תוך זמן קצר מאז הגיעו לעזה קשר חווג'ה מוסה ארווץ היכרויות ויחסי כבור עם שבטי הבדואים בנגב, ערב ערבות כספית לתושבים רבים מיהודי עזה, וסייע להם לקשור קשרי מסחר עם שבטי הבדואים. הבדואים כיבדו את יושרו ואת הגינותו בעסקים שניהל איתם.

כשפנו אליו יהודי עזה לקבל ממנו המלצה לסחור עם שבטי הבדואים, היה מניח לפניהם את ספר התנ״ך ומשביע אותם לנהוג בהגינות, ביושר ובכבוד עם הבדואים; שאם חס-וחלילה ייצא להם שם רע, יזיק הדבר לכל יהודי עזה ויחסום בפניהם את הדרך למצוא שם פרנסה.

מספרים, שבמשא-ומתן עם הבדואים, היו הבדואים נשבעים כמוסה רווס (הוא משה ארווץ). תושבי עזה היהודיים העריצו אותו ובחרו בו לנשיא העדה.

אחת מפעולותיו בקונסול אנגליה קשורה בשני יהודים מרחובות שהובאו לפני חג הסוכות לבית-הסוהר בעזה באשמת רצח ערבי בזרנוגה. משנודע הדבר למוסה אמוץ, ביקש, ולקח אותם בערבותו האישית לחוג עימו את חג הסוכות.

בחול המועד נסע לקונסול הכללי בירושלים והשיג עבורם נתינות בריטית; וכיוון שעל-פי החוק באותו זמן, נתינים אנגליים נשפטים אך ורק בפני הקונסול האנגלי, הוא שיחרר אותם מן הצורך להישפט בבית-המשפט התורכי.

חכם נסים אלקיים המוכתר 

חכם נסים אלקיים, בנו של ר' משה אלקיים, מוועד קהילת יפו, בבית הוריו ביפו, הוסמך לרבנות בישיבת ר' דוד בן שמעון בירושלים והשתלם שם, אצל אנשי הדת המוסלמית, גם בשפה הערבית, עד שסיים את לימוד הקוראן. במשך שנות כהונתו התמנה חכם נסים למוכתר בעזה ולחבר במועצה הצבאית המחוזית. לימים, סייע גם בישוב באר-שבע, והיה אחר ממייסדיו, וממקימיה ומנהליה של רוחמה. אחרי שנאות להסכים להתגייס כעוזרו של צבי הירשפלד, מנהל רוחמה, קיבל עליו לבנות את החווה ולטפח יחסי-ציבור תקינים עם השבטים הבדואים בסביבה.

כחבר המועצה הצבאית למחוז עזה ובאר-שבע הציל חכם נסים בתקופת מלחמת-העולם צעירים יהודים רבים, מהמושבות -מגיוס לצבא התורכי.

סיסמתו היתה"אל תסתכל לאחור פן תהפוך לנציב מלח. צעד עם העתיד!" – סיסמה שביטאה תקוות ואפשרויות יותר מן ההווה והעבר; צריך לעשות הכל כדי להתקדם ולצעוד קדימה אל העתיד. לצידו עמדו בניו ואשתו, שהלכה עימו יותר מ- 30 שנה במדבר, תמכה בו בכל משימה ועודדה אותו באמרה, כי לעולם לא מאוחר להתחיל מחדש. תמיד היא הפתיעה אותו בצרור חסכונותיה, שחסכה לימים הרעים.

בביתו של חכם נסים בעזה התארחו רבים מעסקני הישוב בעת ההיא, שהתיידדו עם משפחתו, ביניהם שלום מויאל, אליעזר רוקח, אליעזר בן-יהודה, יחזקאל סוכובולסקי (דנין), חיים אמז.לג, ר' אהרן שלוש, יוסף בק מויאל, יצחק מטלון, ובסוף המאה הי״ט יצחק בן-צבי, ד"ר רופין, ד"ר טהון, בן-גוריון וארלוזורוב, וכן הסוחרים איזמוזיק וציזלינג, הרב עוזיאל ורבנים אחרים

על שבר בת עמי-רבי רפאל אהרן בן שמעון

על שבר בת עמירבי רפאל אהרן בן שמעון

לא ככניסתו לעיר פאס היתה יציאתו של רבי רפאל אהרן ממנה. שמחתו ושלותו מהעונג הרוחני פנו את מקומם, ובמקומם שבע מרורים ועגמת נפש מרובה:

״… לא היתה יציאתי מהעיר הנז׳ כביאתי אליה, רבת שבעה לה נפשי עונג ושעשועים מחברת ידידות רבניה וחכמיה, גביריה ונכבדיה, ולמרורות פתנים נהפכו ימי שבתי שמה באחרונה בראותי את מצבם המדיני כי ברע הוא במלא מובן המלה. תקף גלותם המר לא יאומן כי יסופר באזני איש לא ראה זאת בעיניו, ועל כן קדמתי לברוח משם כצפור מפח״…

מהו אותו מעשה שכל כך זעזע את נפשו של רבי רפאל אהרן? ובכן, למגינת לבו, הוא היה עד ראיה למעשה מחריד שאירע ליהודי פאס. בלב קרוע ומורתח ובדמעות דם חרט רבי רפאל אהרן את המקרה, וכך הוא מתאר:

״האמנם אל תדמו קוראים נכבדים כי שמחת לבבי לותה אותי עד ״צאתי״ מהעיר הנז' לא ! לא! עד ארגיעה שמש שמחתי כסתה פניה בעב יגון נורא. יד המקרה פלחה כליותי ותפוצץ לרסיסים את מנוחתי. כי את אשר לא הסכנתי ראיתי, ואת אשר לא דמיתי חזיתי. העט רועד בין אצבעותי, הנייר רוטב מדמעותי, עת אספרה מחזה מדאיב נפש ובשר אשר חזו עיני יום ר״ח ניסן תרח״מ יום חדש האביב, יום בו יעתירו החיים לעילוי נשמת ישיני עפר כי ינוחו על משכבותם, ויציצו מעיר כעשב הארץ, ובעיר הזאת היתה להפך כי שמה הרגיזו יורדי בור ממנוחתם ועצמותם סחוב והשלך כנצר נתעב.

 הנעדרים האלה אשר בחייהם רדף אותם קול עלה נדף מבלהות הממשלה ההיא, ובמותם נחו משמוע קול נוגש, עתה יד הממשלה השיגתם עדי שאול, ותשדד גם עמק רבצם בבטן האדמה! שמעו ואספרה! יום ר״ח האביב אחרי צאתי מבית הכנסת, חזיתי כי כל אחי היהודים הי״ו היושבים בהאלמלאח (מקום הסגר היהודים לבדם כחק הגעטטא לפנים באיטליא) פניהם קבצו פארור. ענן עצבת כסה שמי העיר בפעם אחת. רץ אחר רץ ירוצו, ומגמת פניהם לבית מועד לכל חי. אנשים ונשים וטף כנשרים עפו אל שדה הקברות! דמיתי כי יום נועד הוא להם לשאת רנה ותפלה בעד המתים תמורת מנהגנו בירושלם לעשות כן ביום ער״ח, והלכתי גם אני להתפלל ולהשתטח עמ׳׳ק הצדיקים. ובבואי שמה, הה ! סגור לבבי נקרע, ודמי קפה בעורקי, ושערותי סמרו מפחד ויגון. מראה איום לנגד עיני, אשר זכרונו כתוב על לבי בדם נפש! פני כל הככר ההוא נהפך לקשר מספד.

 הו הו בכל פנה. קינים והגה בכל קצה. הללו פה בוכים והללו פה סופדים אלה פה תופרי כיסים קטנים (מבגד צמ״ג חדש) אלה מפה מתקני תיבות קטנות. והכל בנחיצה עצומה לא תצוייר באומר ודברים. ידים חרוצות עושים מלאכתם. וגם העינים עבדו באמונה ויורידו נהרי דמעה כנחל שוטף. גם האבק כסא את עין הארץ. ויהי יום חשך אפלה ! ומה קול ההמולה? סריסי המלך השכימו כאור היום ובקרדומות נתצו והרסו כל המצבות של קברות היהודים ולפנות העצמות אל שדה אחר. כי המלך רצה להרחיב את היכל מלכותו הזה הנשען על שדה קברות היהודים ! ולא הסתפק בשדה קברות הישנה הנשענת על ידה אשר נפנית בפקודתו זה כמשלש שנים ! עין מי לא תדמע, לב מי לא יסחרחר בראות קברות אנשים צדיקים נפתחים. ואיש איש כמלקט אבני גיר מנופצות ימלא את הכיס שבידו מעצמות הוריו וקרוביו, להטמינם במקום אחר, בשדה קברות החדש אשר אדמת! ארץ בצה לחה ממים הנוזלים באדמה ההיא תחתיה, אשר ניתן להם מהממשלה תמורת הנלקח מידם. כל היום ההוא לא שבת קול הנהי והבכי משדה העושק הזה. קשר המספד היה חזק ואמיץ כל יום חדש האביב. וכבול עץ עמדתי שמה כל היום ודמעות דם יורדות עיני. ומאז והלאה כל עונג העיר ההיא היה בעיני כמרורת פתנים. ואחשבה כי הנני בעמק רפאים גיא מלאכי שחת אשר רחם לא ידעו. ככה דמתה בעיני הארץ ההיא. ואקונן במר נפשי על גורל אחי ובני עמי הנתונים לשמצה בארץ תלאובות הזאת. כי היהודי ככלי אין חפץ בו שמה. אם יוכה או ימרט שער ראשו, או יוכה מכות חובלים, והוא מחוסי צל הממשלה — אין משפט למכהו, יותר ממכה בהמה ! וקודר הלכתי ימים רבים.

וזכר המחזה האכזר לא מש מנגד עיני גם בתנומות עלי משכב יצועי. והכאיב לבי יותר מהם, כי הם הסכינו כבר בצרה הזאת זה כמשלש שנים, וכבר פנו מבית הקברות הישן מקום מעמד ומושב נפש רבותינו גאוני עולם צדיקים וחסידים אשר משאתם יגורו אלים ומקצפם תרעש ארץ זיע״א! וסיפר לי הרב המופלא רבא דעמיה כמוהר״ר רפאל אבן צור יצ״ו כי הוא פינה משדה קברות הישן אחד עשר קברים אשר היו יציע על גבי יציע. כי בכל דור ודור פני האדמה יוגבהו למעלה מרגבים ידובקו בה, ועל פי האדמה ההיא יקברו את מתיהם, ובהתעבות עוד פני האדמה יכסו את פניה בעפר ויקברו בו. וכן גדלה האדמה אחד עשר יציע זה על גבי זה. ומכאן נקיש לקדמוניות ישראל בעיר הזאת! ככה עבדו בפנוי השדה הנזכר משך שנה תמימה ולא יכלו לפנות ממנה גם הרבע. כי העבודה קשה מאד, וההוצאה מרובה וצריכה זמן והממשלה אשר לחצה אותם לקחת השדה הנזכר בזמנו נמסר לידה שדה הראשון כאשר הוא. והממשלה מבלי רחם בנתה שמה חומה גבוהה לדייק סביב להיכל המלכות, ונשארה החלקה קטנה הזאת אשר חשבו כי קריה לפליטה כי רחוקה קצת מהחומה הנ׳׳ל. והנה גם היא לא נקתה וגם על המתים האלו עבר כוס הטלטול. וכזאבי ערב נפלו פתאום הסריסים הנז׳ ביום ר״ח וירעצו וירוצצו ארץ ויושביה. זה גורל בני עמנו וזה מנת חלקם בארץ הפרועה ההיא. ולצורי אוחילה, יתיר מאסר שבותם ויוציאם מאפלה לאורה….״.

בלב מורתת ושבור חזר רבי רפאל אהרן לירושלים. בטיפולו המסור להדפסת ספר ״אהבת הקדמונים״ מצא תנחומות בנפשו. ספר זה שכמעט ועבר עליו הכלח, עבר הגהה יסודית על ידו.

״כי בכל כחי עבדתי לטהר את הספר משבושים רבים אשר היו בו למאות ולאלפים… כי העבודה כבדה מנשוא. וכל חכם לב יבין כמה קשה לנקד הנקודות על כתב פשוט שאיננו לא כתב רש״י ולא אשורית, והאותיות מעורות זו בזו והנקודה רבה על הכתב עד אפס מקום לנקד עוד… ואעבוד בכל כחי למצוא מקורו ולנקדו כראוי. וכל זה בזמן קצר…״

את הספר הנ״ל הדפיס אצל הר״ר שמואל הלוי צוקערמאן ז״ל בירושלים תרמ״ט (1889), ועיטר אותו בהסכמותיהם של רבני עיה״ק, הראשון לציון רבי רפאל מאיר פאניזיל והגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ״ל, וכן רבני המערביים הראב״ד רבי יששכר אצאראף, רבי משה בן מלכא, רבי שלום בן מלכא, רבי נחמן בטיטו, רבי יהודה אלבו, וגאב׳׳ד פאס רבי רפאל אבן צור זצ״ל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר