ארכיון יומי: 12 באפריל 2016


מעשה בבן חכם ובבת מלך-שבעים סיפורים וסיפור

43 – מעשה בבן חכם ובבת מלבתפוצות הגולהך

מספרת פריחה סוסן

אשתו של רב חכם היתה עקרה. באחד הלילות ראה הרב בחלומו, והנה מלאך מבשר לו, כי אשתו עומדת ללדת בן. יום אחד אחרי הלידה נאלץ החכם לצאת למרחקים. לפני נסיעתו ציווה על אשתו שתלמד את הבן, אשר שמו בישראל, היה ״שלמה״, לקרוא ולכתוב. ואכן, אשת־החכם דאגה לבנה, והוא הספיק ללמוד חכמה הרבה. כאשר היה בן חמש־עשרה, היה מלומד יותר מאביו.

יום אחד עלה הנער על גג הבית, והנה עבר נשר וחטפו. העביר הנשר את הנער לעיירה של נוצרים, שבה לא היתה אף נפש יהודית אחת, והשאירו בגן המלך. כאשר התעורר הנער, הוא מצא את עצמו בגן זר. ראוהו אנשי הארמון ומיד רצו לראות מה קרה. הם שאלו אותו:

— מי אתה ? ענה ואמר:— יהודי אני.

אמר המלך:— גירשתי את כל היהודים מן המדינה שלי, אבל לך אתן מקום מגורים אצלי, כי רק אלוהים, הוא הוא שהביאך הנה. הודיע להם הנער:

— לא אוכל להיות בלי יהודים.

— למענך אחזיר את היהודים למדינה

 — הודיע המלך.— יגורו הם אתך.

 קיים המלך את הבטחתו והחזיר לעיר שש משפחות יהודיות. במקום הוקם בית־כנסת, והנער היה יושב בו מהשכם בבוקר ועד חצות הלילה, לומד והוגה בתורה.

ולמלך היתה בת יחידה, ומכיוון שחדרו של הנער נמצא תחת כיפת חדרה של בת המלך, היתה היא מאזינה לילה לילה לקול הבחור הלומד בלי הפסק, והיא לא ידעה כלל מה זה יהודי, ובלבה הרהרה ושאלה את עצמה! מדוע קורא בחור זה בלי הפסק, יומם ולילה ?

לילה אחד לא יכלה בת המלך להתאפק עוד. היא קמה אחרי חצות, הלכה ועמדה מול חדרו. תחילה ניסתה לדבר אתו, אך הוא לא מצא לנכון לענות לה, כי חשבה לשידה. הוא התחיל להגות את שם המפורש, עד שבת־המלך עזבה את מפתן חדרו ועלתה לכיפת הגג. שם מצאה את אחד המשרתים וסיפרה לו על הבחור שלא רצה לדבר אתה. היא התרעמה!— מיהו בכלל הצעיר שאינו רוצה לדבר אתי ?

ירד המשרת מן הגג והלך לדבר עם הבחור על הבחורה שעמדה על סף חדרו. התנצל הנער היהודי:— חשבתי את הנערה לשידה! אילו ידעתי כי בת־ המלך היא, הייתי עונה לה ברצון רב.

חזרה בת המלך לחדרו של הבחור ואמרה!— עז רצוני ללמוד את הדברים שאותם אתה לומד. כן רוצה אני לדעת מדוע אתה לומד כל כך הרבה.

ענה לה הנער!— אנו היהודים קוראים ועוסקים בתורה, כדי לזכות לתחיית המתים ולעולם הבא.

— אם כן הדבר, רצוני הוא ללמוד ולשמור את חוקי דתכם. — הודיעה בת המלך. וכך, מדי לילה בלילה, היתה בת־המלך לומדת עד שהתחילה לאכול מאכלים כשרים והתגיירה. היא אף הציעה לנער לשאתה לאשה, והוא העמיד תנאי אחד ויחיד! על בת־המלך לשמור על מצוות הדת היהודית.

בת המלך הסכימה לקבל את התנאי. השניים החליטו על נישואין ובת־המלך נקראה בשם עברי! מרים.

יום אחד, בהיות הצעיר על גג הארמון, נראה אותו נשר עצמו בשמים. הוא חטף את הצעיר והחזירו הפעם אל בית אמו. פקח הבחור את עיניו, והנה הוא בביתו שלו, אך מרים, בת־המלך, איננה אתו.

עברו־חלפו ימים והבחור נפל למשכב מרוב אהבתו למרים. גם היא נפלה למשכב מרוב אהבתה אליו. מיום ליום הורע מצבו של הבחור. הוא רזה עד מאוד, וניכר היה בו, שלא יוכל להחזיק מעמד זמן רב. יום אחד פנה אליו אביו בשאלה!— בני, מה קרה לך ?

תחילה סירב הבן לספר לאביו את קורותיו, אך בסופו של דבר נכנע וסיפר לו על בת־המלך שהתגיירה. הוא עמד לשאתה לאשה, אך בא הנשר וחטפו.

הבטיח האב לעשות מאמצים כדי למצוא את בת־המלך וכדי להביאה אליו.

הוא השאיר את בנו על ערש הדווי, עלה על אונייה ויצא למרחקים כדי לחפש את מרים.

והמלך, אביה של מרים׳ שלח שליחים לכל ערי המדינה וציווה עליהם!— עליכם למצוא רופא שיוכל לרפא את בתי.

שמע אבי הבחור על בת־המלך החולה, הבין כי אין היא אלא מרים, והחליט להציע את עצמו כרופא.

ביקש האב מאת המלך להניחו יחידי עם בתו ומבוקשו ניתן לו. הוא הכין מרק־יונים והגישו לבת־המלך, ובשעת ההגשה לחש לאוזניה: ״מרים״. היא פקחה את עיניה והוא הוסיף ללחוש לה: ״אני אביו של שלמה״. כך החלה בת־המלך לחזור לאיתנה, והכול חשבו כי הפלא נעשה בזכות מרק היונים. כאשר ידעה בת־המלך לשבת וללכת, נדברו האב וכלתו המיועדת להסתלק מן המקום ולהגיע לשלמה.

הלך האב למלך ואמר לו:— כבוד המלך, הרי ידוע לך, כי בתך חולנית היא. אם תחלה שנית, היא עלולה למות. תרשה לה איפוא לטייל אתי טיול של כמה ימים וארפא אותה לחלוטין.

נענה המלך לבקשתו של הרופא, והעמיד לרשותו גם כסף הרבה ואונייה מפוארת.

לקח האב את בת־המלך אתו ושניהם הגיעו לעירו של שלמה. אך שלמה הוציא את נשמתו בו ברגע שבו דרכו מרים ואביו על מפתן הבית.

בכתה בת־המלך והתאוננה באוזני האב:— הלא אתם, היהודים׳ מאמינים בתחיית המתים. וגם אני האמנתי בה ומשום כך ויתרתי על אמונתי וקיבלתי! עלי את דין היהדות. ואם שלמה אהובי לא יקום לתחייה, הרי אין דתכם שווה ולא כלום .

לחש האב:— ברוך הוא וברוך שמו!— ומיד חזרה רוחו של שלמה, והאב פנה אליו:— קום, שלמה! הנה מרים באה.

חגיגת־החתונה נערכה על ידי האב־החכם, ומרים נשארה יהודייה נאמנה ולא חזרה לביתה.

L'usurier et la sage fille du juge

contes-populairesL'USURIER ET LA SAGE FILLE DU JUGE

11 y a fort longtemps, vivait à Casablanca un marchand juif, riche et honoré. Il avait un fils unique. Un jour, le marchand tomba malade; il fit venir son fils et lui dit: "Je veux te parler, car il est possible que d'ici quelques jours je serai mort. Que feras- tu, mon fils, avec tout ce que tu hériteras, avec les maisons et les magasins? C'est ce que j'aimerais bien entendre de ta bouche avant que je ne meure".

Le fils répondit: "Mon père, tu veux savoir ce que je ferai avec toutes ces richesses? C'est bien simple: A ceux qui vien­dront me demander de l'argent, j'en donnerai. Lorsque je verrai un groupe d'hommes joyeux, je me joindrai à eux et je partici­perai à leur joie, car j'aime m'amuser. Et lorsque je verrai une jolie fille, je la prendrai et je lui donnerai beaucoup d'argent."

"Quel malheur" gémit le père sur son lit de mort. "Voilà où ira tout l'argent que j'ai eu tant de mal à réunir!"

Le père mourut et il n'y avait personne pour administrer les biens et les nombreux magasins qui lui avaient appartenu. En moins d'une année, toute la fortune était gaspillée et la veuve et le fils restèrent sans le sou. Dans son désespoir, le fils se vit obligé de demander l'aumône pour lui et pour sa mère.

Un jour, la mère dit à son fils: "Aujourd'hui, nous n'avons rien à manger".

Le fils dit à la mère: "Je vais quitter cette ville, car tout le monde me connaît et tout un chacun sait que j'étais riche et que j'ai tout perdu. J'ai tellement honte que je dois m'en aller".

Le fils quitta Casablanca et se rendit à Marrakech. "Là-bas, personne ne me connaît", se dit-il. Mais à Marrakech, il y avait beaucoup d'hommes riches, qui avaient été en relations d'affaires avec le marchand de Casablanca et ils n'eurent aucune peine à reconnaître son fils unique. Ils lui demandèrent: "Pourquoi es-tu venu ici?"

Le fils répondit: "Je suis venu pour acheter des marchandises, mais en route j'ai perdu mon argent. Prêtez-moi la somme qu'il me faut, je vous promets de vous la rendre".

L'un des hommes, un marchand très riche, lui dit: "Je suis prêt à te prêter n'importe quelle somme d'argent, mais à une condition: Tu peux employer l'argent à faire ce qui te plaira, mais à la fin de l'année, si tu ne me rends pas la somme que je t'ai prêtée, tu dois me donner un kilo de ta chair".

Le jeune homme accepta cette condition et signa un engage­ment dans ce sens.

Toute l'année durant, le jeune homme fit des affaires, mais la chance ne lui sourit pas: il perdit tout l'argent qu'il avait emprunté.

Deux mois avant le terme du contrat, le jeune homme était tellement découragé qu'il cessa d'absorber toute nourriture. L'idée qu'on lui couperait un morceau de sa chair le terrifiait.

Que fit le malheureux? Au bord de la mer, habitait un roi et il était strictement interdit d'entrer dans son château. Seuls ceux qui cherchaient la mort essayaient d'y pénétrer. Le malheu­reux, en désespoir de cause, décida de se rendre au château pour y trouver la mort, car il n'avait pas le courage de se tuer lui- même. "J'entrerai dans le château et là, on me tuera", se dit-il. Le malheureux essaya donc de pénétrer dans le château, mais il s'aperçut que la porte d'entrée était verrouillée. Que faire? Il alla vers la chambre où habitait la fille du roi. Il s'installa sous sa fenêtre et se mit à pleurer amèrement. La fille du roi jeta un coup d'oeil par la fenêtre pour voir qui pleurait, mais elle ne put voir ce qui se passait en bas.

Trois jours passèrent ainsi et le jeune homme ne bougea pas et ne s'arrêta pas de pleurer. Le quatrième jour, la fille du roi dit au jeune homme: "Sors de là, homme! Si vraiment tu es un homme et non pas un esprit, fais-toi voir et je ferai pour toi ce que tu me demanderas, car tes pleurs m'ont touchée."

 la princesse prononça trois fois ces paroles jusqu'à ce que le jeune homme fît ce qu'elle lui demandait. Avant de se mon­trer, il lui demanda de lui promettre qu'elle ne lui ferait aucun mal.

La fille du roi lui fit cette promesse et le jeune homme sortit de sa cachette. La princesse se rendit compte que le jeune homme était très beau et elle lui dit: "Dis-moi, jeune homme, pourquoi pleures-tu? Peut-être puis-je t'aider."

Le jeune homme se présenta et la princesse se rappela alors qu'elle avait connu son père.

"Je me suis mal conduit, j'ai gaspillé tout l'argent de mon père et j'ai détruit ma vie. Ma mère est restée dans sa maison et qui sait, peut-être est-elle déjà morte de faim. J'ai quitté ma ville dans l'espoir de commencer une nouvelle vie, mais j'ai ren­contré un homme riche qui a connu mon père. .." et le jeune homme raconta à la fille du roi toute sa vie et les termes du con­trat qu'il avait signé.

"Et maintenant s'approche le jour où je dois rendre à l'hom­me l'argent qu'il m'a prêté, ou lui donner un kilo de ma chair".

La fille du roi lui donna ce conseil: "Retourne dans la ville de l'homme qui t'a prêté l'argent et donne-moi son adresse. J'y enverrai un avocat pour qu'il défende ta cause".

Mais le jeune homme resta dans le château et devint l'amou­reux de la fille du roi sans que ce dernier le sache. Quelques jours avant le terme de son contrat, le jeune homme retourna à Mar­rakech. Tous ceux qui le virent lui demandèrent: "Où as-tu été tout ce temps?" Il leur répondit: "Je suis allé dans une autre ville et j'y ai épousé la plus belle femme du monde."

"Et comment rempliras-tu les engagements?"

"Un avocat viendra pour me défendre."

Arriva le jour du procès. La fille du roi, déguisée en avocat, entra avec, le juge dans la salle du tribunal. Le juge demanda au marchand: "Quelle somme demandes-tu? Que te doit ce jeune homme?" Le richard sortit de sa poche le contrat et le montra au juge. Celui-ci lut le texte et demanda au jeune homme: "Est-ce que tu te déclares coupable?"

"Monsieur le Juge, répondit le jeune homme, que puis-je fai­re? J'ai bien signé le contrat, mais sachez que j'ai fait cela parce que je n'avais pas le choix".

La fille du roi, déguisée en avocat, se leva alors et dit au juge: "Monsieur le Juge, mon client doit remplir son engagement, mais j'exige que le plaintif découpe exactement un kilo de chair du corps du jeune homme. Si le poids est inférieur à un kilo, le plaintif y ajoutera ce qui manque; s'il dépasse le kilo, nous cou­perons un morceau de sa chair pour rendre au jeune homme ce qu'on lui a pris en trop".

L'homme riche se leva et dit: "Je ne peux pas couper exacte­ment, et en un seul morceau, un kilo de chair. Qu'il garde sa chair et je lui fais cadeau de l'argent qu'il me doit par-dessus le marché".

Après le procès chacun rentra chez soi. La fille du roi changea de vêtements et se mit à la recherche de son mari. Lorsqu'elle l'eut retrouvé, elle lui dit: "Que penses-tu de l'avocat que je t'ai envoyé? Est-ce qu'il t'a bien défendu?"

Le jeune homme lui répondit: "Il était excellent, je ne croyais pas qu'il fût possible de gagner ce procès".

Elle lui dit: "Je vais tout t'avouer: c'est moi qui t'ai défendu dans ce procès".

Le couple se rendit chez la mère du jeune marié et tous quit­tèrent Marrakech pour s'établir dans le château du roi. C'est là que le mariage fut célébré en grande pompe et le couple vécut heureux, de longues années durant.

פיוט סימן אני יחייא אדהאן חזק.

פיוט סימן אני יחייא אדהאן חזק.yechia_adahan

נעם אפתח פי בשיר מזמור

 

אשיר לכבוד תלמידים. הם מפז נחמדים. ידידים אברהם מאיר דודים וגם יעקֹב:

נעימים וגם יפים.. עומדים כֻלם צפופים. חריפים. מעין הרע נֶחְפִים בזכות יעקֹב:

יום יצאו מעֻטרים. בתפלין מכֻתרים. כתרים. לשם אדיר אדירים אביר יעקֹב:

יהי שמם לעולם. בטוב התורה משֻלם. אל עולם. כמעשה הסֻלם. אשר חלם יעקֹב:

חניכת אביחצירא. היא משפחה יקרה. נבחרה. מִכֶּתֶר ועטרה. רבי יעקֹב:

יום יום אליו ידרשו. בתורת יי חפצו. ישישו. ליא יכלמו לא יבושו. זרע יעקֹב:

יחד עם מורי רבי. אהבתו בלבי. בקרבי. רכב ישראל אבי. נכד יעקֹב:

אחימֶלֶך טוב לעמו. יעשה כבוד לשמו. כל יומו. יהי אלֹהיו עִמּוֹ. אבי יעקֹב:

אומר אני ראש מִלִין. בשבח התפלין. מעלין. בקֹדש גם מצילין. קהל יעקֹב:

דרֹש וַחֲקֹר בָּהֶם. בִּכִתָבָם ובבתיהם. שניהם. ביען מאשר הם. חיי יעקֹב:

המה שמות גדולים. עליונים גם מעלים בלולים. כֻלם קֹדֶשׁ הִלוּלִים. קְדוֹש יעקֹב:

אֶהְיֶ״ה הֲוָיָ״ה שַׁדַּ״י. ספר שבחם אין די. בודאי. ייאמר להצרות די. בחר יעקֹב:

נפשנו לאל עליון. יציל עני ואביון. לציון. מהר יבנה אפריון. היא בית יעקֹב:

חביב עלי כנפשי. אברהם כליל ראשי. משׂוֹשׂי. ברך על תורת משה. בבית יעקֹב:

זכות הצדיק תאיר. על זה התלמיד מאיר. בכל עיר. אורו יזרח ויאיר. בשם יעקֹב:

קום נא תלמיד ונעים. לברך בתוך רעים. ידועים. דבריך נשמעים אתה יעקֹב:

זה היום יום הלולא. נִתְּוֹסְפָה בו מעלה. גדולה. מצות תפלין עולה. לאל יעקֹב:

Histoire du Maroc -M.Terrasse

histoire-du-maroc

Récemment, avec des arguments très sérieux, on a démontré que les navigateurs antiques, avec les embarcations dont ils disposent, étant donné les vents et les courants, la nécessité de longer la côte, et d'y toucher fréquemment pour y faire de l'eau et y dormir, ne pouvaient pas dépasser le cap Juby, et en tout cas, pas le cap Bojador. Le périple de Scylax, considéré souvent comme un faux, mais qui contient des éléments intéressants, affirme qu'on ne peut aller au delà de Cerné. Là, dit-il, les commerçants phéniciens font des échanges : ils apportent de l'onguent, de la pierre d'Égypte, des poteries attiques, etc., et obtiennent des peaux d'animaux sauvages (lions et fauves, éléphants), d'animaux domestiques, et de l'ivoire; il n'est pas question d'or.

Où se trouve donc cet îlot de Cerné? Aucune fouille n'ayant été faite dans l'île de Hern, on incline maintenant à l'identifier à l'îlot d'Essaouira, où les fouilles ont mis au jour des fragments d'ivoire brut et des tessons de céramique grecque. Le même texte nous apprend que les marchands « dressent des tentes dans l'île » : justement on n'a trouvé aucune construction. Si l'on admet qu'il est impossible de dépasser beaucoup l’embouchure du Draa, il n'y a pas d'autre hypothèse.

Quant aux villes fondées par Hannon, Pline remarque déjà qu'elles n'ont laissé ni souvenir, ni vestiges. « Leurs noms mêmes ne se retrouvent pas chez les auteurs posté­rieurs. » Strabon considère qu'on a raconté sur ce pays toutes sortes de fables que ses compatriotes ont accueillies avec complaisance, et que la fondation de comptoirs par les « Tyriens » en est une.

Il est bien difficile en effet de distinguer le vrai du faux dans des récits dont les auteurs n'ont aucune connaissance directe du pays. Il est communément admis aujourd'hui que les Carthaginois voulurent interdire aux Grecs l'accès de ces régions; ils y arrivèrent sans aucun doute. Pour mieux préserver leur monopole et le secret de leurs fructueuses opérations, ils colportent toutes sortes de récits. Pour les Grecs, le Maroc actuel est une terre de légendes : Hercule y a vaincu Antée ; c'est là que se trouve le jardin des Hespérides gardé par un dragon, dont l'esprit rationnel de Pline croit trouver l'origine dans les méandres du Loukkos. Ils en rêvent sans pouvoir y accéder.

Aussi est-il sage de s'en tenir à ce qui est prouvé, c'est-à-dire à ce que l'archéologie nous a permis de découvrir. Hors Essaouira, Lixus, fréquentés dès le vne et où les vestiges du IVe siècle abondent, Sala (Chella) où on a trouvé des tessons du vne au me siècle, on ne peut guère envisager que Tanger, fréquemment mentionné, et Zilis (Azila?) comme sites puniques. 11 est plus prudent de tenir les identifications proposées jusqu'à présent comme conjecturales…

Sur la côte méditerranéenne on a retrouvé des petits établissements à Alcazarsghir, Sidi Abdeslam del Behar et à l'Oued Emsa dont certains remontent au ve siècle avant J.-C. A Banasa, cinq niveaux préromains ont été retrouvés; le plus ancien serait du Ve siècle. A Volubilis on peut déduire d'une inscription en punique que la ville existe au IVe ou ive siècle avant J.-C.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר