ארכיון יומי: 15 באפריל 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת מצורע-בערבית יהודית-תוניסאית

בס"ד   מוסר בלערבי פרשת מצורעתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת מצורע. פיהם 11 מצוות עשה . המאן 1]באש נטהרו אלמצורע וקתלי יברא 2] באש אלמצורע נהאר הסאבע באעד מה יברא. יחזם שערו אלכל 3] באש אלמצורע נהאר התאמן באעד מה יברא. יקרב קרבן 4] באש אלמצורע יטבל פלמקוה 5] באש נשופו דין נגעי הבית 6] אלי הזב טמא ויטמא 7] באש הזב בעל שלש ראיות יזיב קרבן 8] אלי שכבת זרע טמאה וטמא 9] הנדה טמאה וטמא 10] הזבה טמאה וטמא 11] הזבה תזיב קרבן.

ותווה נכתבו כיפאש נגעי הבית. ואחד אידה כאן ישוף בלאצה פלחיט מתאע דארו. כצ'רה או חמרה. ימשי ללכהן ויקולו. כנגע נראה לי בבית. ואלכהן יזי ישופו ויסכרו 7 הייאם. ופנהאר הסאבע ישוף. אידה כאן פתאחת או ופאת אלבלאצה. טהור. ואידה כאן לקאהו כיף מה כאן. יסכרו 7 הייאם אוכרין. ופי נהאר ה13 יזי ישופו. אידה כאן ופאת אלבקעה או פתאחת. טהור. ואידה כאן לקאהו כיף מה כאן. יכסר אלבקעה האדיך. ואלחזר וטראב ילווחו לברה מן לבלאד. ויבניו לבלאצה האדיך. וימלסו הדאר אלכל. ויטהרו. ויסכרו 7 הייאם אוכרין.ופי נהאר ה19 ישופו. אידה כאן מה רזעתשי אלבלאצה יטהרו בצפרים. ואידה כאן רזעת יטייח הדאר אלכל. וילווחו אלחזר והתראב לברה מן לבלאד. וכדאלך אידה כאן מן הזמעה לאוולה לקא אלבלאצה כברת. יכסר אלבלאצה האדיך ויבניהה וימלסו הדאר אלכל. ויסכרו 7 הייאם. אידה כאן מה רזעתשי. יטהרו בצפרים. ואידה כאן רזעת יטייחו הדאר אלכל. ופי כל וקת אלי מאזאל מה קרבשי הצפרים ורזעת לבלאצה. יטייח הדאר אלכל. ואידה כאן באעד מה קרב הצפרים רזעת אלבלאצה. יחסבולו מן הזדיד. כיף אלי אוול מרה זא הנגע.

פלהפטרה מתאע הזמעה האדי יחכילנה הנביא. אלי פי הייאם יהורם ולד אחאב. אלי פי וקתו כאן הנביא אלישע ועמל ברשה עזאייב. ויהורם כאן יערף לקווה מתאעהו וכאן ישמע כלאמו. בן הדד מלך ארם לם לעסכר מתאעהו לכל וחאצר ישראל. אלי וקתהה ישראל ויהודה כאנו מקצומין. יהודה ובנימין למלך מתאעהם בן דוד. וישראל כל מרה יקעד ואחד. וולא הזוע כביר יאסר פי ישראל. אלי וצל ראס בהים בתמאנין כסף. ורבוע הצאע ושך מתאע חמאם בכמסה כסף. ומררה הסלטאן מתעדי פוק הצור מתאע לבלאד. וזאתו מרה וקאלתלו גיטני יא סידי הסלטאן. וקאללהה מנין חנגיטך מן לגורן האו ליקב. קאללהה האשביך. קאלתלו למרה האדי קאלתלי האתי ולדך נאכלו ליום ונאכלו ולדי גדוה. ובאעד מה כלינה ולדי. מה חבתשי תעטיני נאכל מעאהה. ולולאד מייתין הזוז מן הזוע באעדה. וקתלי סמע הסלטאן לכלאם האדה קטאע חואייזו. וקאל ליום חנקתל אלישע. עלא כאטר ינזם יצללי עלינה לרבבי ומה צלאשי. ובעתלו מבעות. ואלישע שאף ברוח הקודש וקאלום מה תכליוושי ידכל האו סידו זאיי ורא. ופעלן יהורם גלט עליה. וקאל אלישע לצלטאן אלי האדי הדאעייה מתאע משה רבינו עלא כאטר כאנו יעבדו לעבודה זרה. ומן באעד קאלום אלישע. קאללכם רבבי. אלי גדוה קלבה הסמיד בשקל וקלבתין השעיר בשקל. זאוב הנאייב מתאע הסלטאן. זעמה רבבי גדוה חיהבט מטר בלקמח ושעיר. זאוובו אלישע. גדוה תשוף בעיניך ומה תכלטשי באש תאכל מנהם. וגיחזי אלי כאן משרת מתאע אלישע וכאן רשע. ותגשש עליה אלישע וולא מצורע הווא ותלאת זגארו. ולמצורע יקעד לברה מלבלאד. וחתה הומאן כאנו לברה מלבלאד. ומן סירת הזוע אלי כאן פי ישראל ומה כאנושי יעטיווהם למאכלה. קאלו אכתר כיר נמשיו לעסכר ארם. וכאן עטאוונה למאכלה האו מנענה. וכאן קתלונה. אחנאן מייתין איכה האולה איכה. ופלעשייה משאוולום. ורבבי סמע עסכר ארם חס עסכר כביר בלכיולה ובלכרארץ מתאעהו. וקאלו אלי ישראל כראו עלינה דוול אוכרין באש יחארבונה. וכאפו והרבו. ווקתלי וצלו גיחזי וזגארו.

 לקאו לכביאן פי בלאצתהם. ולכיולה מרבוטין. ומה תמה חד. דכלו כלאו ושרבו ורפעו פצ'ה ודהב ומשאו כבאו. ומשאו לכבה אוכר ועמלו איכאך. ומן באעד קאלו מעה בעצ'הם. מוש וקת למאן תווה. ילזמנה נמשיו נבשרו ישראל. ומשאו קדאם הצור מתאע לבלאד וקאלו ללעססה האש שאפו. לעססה בעתו ללמלך. וקאם למלך ולם לוזרה וקאלום. ארם עמלתלנה חילה. יערפונה זיעאנין. משאו תכבאו ויכליוונה נכרזו וישדונה חיין. פלאכר תפאהמו יבעתו כמסה מנאס עלא לכיולה ישופו וירזעו. ומה לקאו כאן זוז כיולה ובעתוהם. ושאפו ורזעו וקאלולום אלי מה תמאשי עסכר ארם. וקתהה כרזו לעבאד לכל וכדאו האך לכיר האדאך לכל. וולאת קלבה סמיד בשקל וזוז קלבאת שעיר בשקל. ולמלך חט הנאייב מתאעו קדאם לבאב מתאע לבלאד באש ינצ'ם הנאס. ולאכן הומאן רפשו ומאת. ותבתת פיה כלמת אלישע אלי שאף ומה כלאשי.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו. הוני תממה נשדה. לפסוק חקו כתב זאת תהיה תורת טהרת המצורע. אלי איכה הנוסח מתאע לפסוק דימה. עלאש הוני בדל. אלי לפסוק חייקוללנה כיפאש למצורע יטהר. אלי למצורע וקתאש יוולי מצורע. כתב עליה פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת.

פנביא מכתוב. לולא אותי עזבו ותורתי שמרו. מאענאהה רבבי קאעד יקול לישראל. ושאן כאן שלמו פייה וחפצ'ו התורה. לחז"ל נשדו. כיפאש ישלמו פי רבבי. ורבבי יקול מה ישאלשי למוהם יחפצ'ו התורה. אלי התורה לכל תחכיה עלא קוות רבבי ואלי חראם נעבדו לעבודה זרה ומה נעבדו כאן רבבי. וזאוובו. המאור שבה יחזירם למוטב. מאענאהה הצ'וו אלי פתורה יכליהם ירזעו בתשובה. הוני תממה נשדה. וקתהה לפסוק חקו כתב ותורתי למדו מוש שמרו.

אחאב מלך ישראל. כאן מן אכתר למלכים אלי עבדו עבודה זרה. ווקתלי מלך ארם חב יעמל עליה חרב. חב יתסבל עליה קאלו. רזקך לכל מתאעי. קאלו אלי תקול אנתין האכהוו. קאלו כדאמך לכל מתאעי. קאלו מברוך עליך. קאלו זגארך ונסה מתאעך לכל מתאעי. קאלו אלי קלת אנתין האכהוו. קאלו וכל מחמד עיניך. הוני קטע חוואייזו וקאלו לא. לחז"ל פסרו השנווה מחמד עיניך. הספר תורה אלי יכתבו למלך. אלי ואחד פי בית גנזיו וואחד דימה מעאהו. וקתהה הנביא בעתלו וקאלו אלי רבבי הווא אלי חיחארב ארם וחתגלבהם.

האדה הווא האש יקצד הנביא הוני. לולא אותי עזבו ותורתי שמרו. אלי חאפצ'ו עלא התורה ועמלולהה קימתהה. ירבעם בן נבט חוטא ומחטיא את ישראל. לאכן פתורה מה כאנשי ענדו לעב. אלי כל חכמי ישראל כאנו קדאמו כעשב השדה. למלכים האדון חאפצ'ו עלא התורה ועמלולהה קימתהה. ובהאדה רבבי מה עאקבומשי. ולאכן ירבעם וקתלי קאם ידו עלא הנביא. אלי טייח קימת התורה. ידו יבשת.

והאדה האש יקצד לפסוק הוני. זאת תהיה תורת המצורע. אידה כאן למצורע עאמל קימה לתורה. חתתה ואלו אלי למצורע הווא מן אקוה הטומאה. אפילו הכי רבבי קאעד יבשר פיה ביום טהרתו. חיטאהר. מה תכאפשי יא מצורע. צחיח הווא עמל דנוב כביר יאסר לשון הרע ומוציא שם רע. ולאכן מאדאם ענדו התורה. ביום טהרתו. כיף מה שפנה מרים ואהרן. אלי הזוז דוואו עלא משה רבינו. מרים ולאת מצורעת ואהרן לא. ולחז"ל קאלו. עלאש. יאכי תממה ואזיהאת ענד רבבי. וזאוובו אלי אהרן ענדו התורה דאפע עליה. ותפסיר אוכר. זאת תהיה תורת המצורע. אידה כאן האדה אלי ילזמו יוולי מצורע ענדו התורה. ביום טהרתו. טאהרו ומה יוולישי מצורע.

אכוואני לעזאז. התורה הייא אכתר חאזה ענדהה קימה ענד רבבי. וכבוד התורה ענד רבבי מה פיהושי לעב. ורבבי יעאקב בלחאצ'ר כל מנו יטייח קימת התורה. ולמשהולייה האדי עלא הנאס לכל. כאן

זגאר האו כבאר כאן רביין האו עמי הארצות כאן עניים האו עשירים כאן קויין האו מרכיין. קימת התורה ילזמהה תוולי פוק הנאס לכל ופוק האתימאמתנה לכל. כל ואחד אלי ישוף תטייח מתאע קצ'ר התורה ילזמו יתכללם וידאפע עלא התורה. אלי אחנאן עם ישראל וכאן מוש מן התורה ראו ופינה. כיף מה ופאוו ברשה אומות אלי כאנו מערופין וקויין יאסר ותווה מה עאדשי מוזודין. והאדה הווא אלי יסמיוו חלול השם. כיף מה קאלו פלגמרה. אלי רבי קאל כאן נשרי הלחם בלכרידי נסתממה עמלת חלול השם. וואחד אוכר קאל כאן נמשי ארבע אמות מן גיר תפילין. וואחד אוכר קאל כאן נקעד בטאל מן גיר קראייה. עלאש. השנווה זאייד פיהם הרביין האדון אלי וקתלי יעמלו איכה יסתממה חלול השם ובקיית הנאס לא. עלא כאטר התורה אלי ענדום. מאענאהה כל ואחד בעל תורה ילזמו יקרא חשאבו יאסר באש מה יטייחשי קימת התורה בפעאלו. ילזם אחנאן לקהל לפשוט וקתלי נשופו התלמידי חכמים והנאס אלי קארייה התורה נחתרמוהם עלא כאטר התורה מתאעהם. והומאן ילזמהם ירדו באלהם יאסר באש יכליוונה אחנאן נחתרמוהם. ומה יעמלושי חאזאת אלי יכליוונה אחנאן פשוטי הקהל נגלטו ונטייחו קימת התורה. ונזיבו הוני מעשה אלי ואחד רבי כאן פי דארו יקרא קאלולו ואחד גוי ינאדי עליה. כרזלו. קאלו תפכרתני יא רבי. קאלו לא סאמחני נסיתך. קאלו האנה כדמת ענדך פי דארך הוני. וחתרמתני יאסר ועמלת מעאייה למליח יאסר. ובהאדה האנה מה ננסאכשי. קאלו מארחבה ביך חאזתך בייה. קאלו האמש קבלת כדמה באש נכמל דאר ונלווח כל שיי פזבלה. ווקתלי זיד חנכמלהה לקית פיהה ברשה כתב כיף אלי ענדך. ווקתלי כדמת ענדך חשיתך כיפאש תחתרם לכתב מתאעך יאסר ווקתלי יטיח ואחד תבוסו. ובהאדה כממת אידה כאן לכתב האדון יעזזו עליך יאסר. איזה מעאייה נווריהמלך כאן תחבום כודום אנתין כיר מה יתלווחו פזבלה. הרבי קאלו תווה נמשי מעאך. קאלו פי עקלך האנה ענדי מה נכמל פיהה יאסר יחבלי תלאת הייאם באש נכמלהה. קאלו לא נמשי מעאך תווה. משא לקא ספרייה מתאע סדאדר כבירה. והסדאדר אלי פיהה עזאז יאסר. וסדאדר קדם מתאע חכמים כבאר וסדאדר מתאע קבלה וכתיבות יד. מאענאהה כנז מתאע סדאדר. פי וקתהה קאלו ילזמני נכלם מולאהם באש נאכדהם. קאלו תנזם תאכדהם ראו הווא קאלי לוואחהם. קאלו לא ילזמני נאכד מן ענדו רשות. כלמו בטליפון. קאלו האנה חנלווחהם כודהם מה ענדי חתתה משכלה. קאלו האנה מה נערפשי כיפאש ואחד יפרט פי כנז כיף האדה. קאלו אסמע. הדאר האדי מתאע זדו והווא ורתהאלי. ולאכן הווא מוש כיף זדו. אלי זדו כאן מן לחרדים והווא מה יקול בחתה שיי. קאלו מתאע זדך? ענדך זד כיף האדה ותקולי מה תקול בשיי. קאלו השנווה לקית פיהם. קאלו הסדאדר האדון קליל האשכון יפהם וינזם יקרא פיהם. מאענאהה זדך כאן מן הרביין לכבאר ולקאריין התורה יאסר. תערפשי כיפאש האו נעטיך הדריסה מתאעי ואיזה טל עלייה נוורילך לכנז לחקאני אלי פסדאדר. פליל זאהו. חלו הסדאדר ווראהמלו. קאלו שוף. חלו לכתיבות. מן הזמלה לקאו פיה ואחד מן לכתיבות. האדה לחידוש אלי עמלו ולד ולדי קאעד נשוף פיה צ'וו מתאע תורה כביר יאסר. וקתלי שאף הזוואב האדה בדאוו עיניה יצבו פדמוע. וקאל צחיח נתפכר והאנה זגיר כנת נקרא מעה זדי. קאלו תערפשי כיפאש תחבשי תזי כל לילה נקראו שוייה פלי כתב זדך תלקאשי כלאם אוכר כתבולך. קאלו באהי. ומן האך הלילה מה סלמשי פתורה. והמאור שבה מחזירם למוטב. ותווה הווא ומרתו וזגארו רזעו בתשובה. וזגארו מן התלמידי חכמים למלאח אלי ינזמו יווליו פוסקים. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

ר' דוד הלוי דראע – יששכר בן עמי

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם

לי קרה מקרה. כאשר התינוק נעצר ברחם אשתי אמרו לי שיש ׳טאלב׳ אחד שיודע לכתוב. זה היה גרמני. חמישים ושש שנה היה בתאפילאלת. הוא היה מתחזה לערבי. היה משרת את המוסלמים כחזן והיה כותב. בא מוסלמי ואמר לי שישנו טאלב היודע לכתוב לאשתי והיא תלד תיכף ומיד. הזמנתי אותו. סיכמנו שאני אתן לו אלפיים ריאל. ביום השלישי שאל אותי אם יש לי יין. אני ראיתי את עיניו הכחולות. בשם אלוהים ובאבא הקדוש ר׳ דוד דראע הלוי. הוא תמיד מקדים תרופה למכה. עניתי לו שיש לי יין. אמר לי שלא אתן לו כסף ושרק אתן לו יין במשך חודש ימים בהם יסתובב. הוא ביקש לאכול אתי ארוחת צהריים ואגיש לו בקבוק יין כל יום. והוא הבטיח שאשתי תלד. כך היה. בשבוע השלישי התחיל לשאול אותי כמה ימים אני נמצא במקום, מה אני עושה, מה דעתי על הקאייד. אני הבנתי אותו שהוא מרגל. ביום רביעי הלכתי למושל גוטייא. מסרתי לו שיש אצלי מרגל. סיפרתי לו שהבאתי יין מדמנאת. ביום רביעי היינו אוכלים ארוחת צהריים ושני שוטרים הגיעו ועצרו אותו.

רבי דוד הלוי דראע עליו השלום. לא פשוט שפתאום נודע שמו ברבים. אף אחד לא ידע עליו שם במשך חמש מאות שנה. הוא מתאמגרות. שם הלך לאסוף נדבות. בתאמגרות, זה היה נמצא במדבר בכיוון סודאן. היתה לו ישיבה. הלך לאסוף נדבות. בא מסביליה והגיע למקום בו הוא קבור עכשיו. היה בתאמגרות, שם ביטל אלוהים גזירה על היהודים. מספרים שם על מקום בשם עשרה בתוך קבר אחד. היתה גזירה, כאשר החליטו הערבים להיכנס לשכונת היהודים ולהרוג אותם. הרב של המקום, עליו השלום, התחבא עד שמלאך מהשמים העלה אותו והם נשארו תשעה. אמר להם: הנה כלי זין. וזה היה בערב שבת. והיה להם עבד שלהם. אמר להם: שמעו, הורידו דלי לבאר. אם הדלי יהיה מלא דם, קיראו שמע וליבשו את התכריכים האלה. ירדו להם עשרה תכריכים מן השמים. וגם העבד שלהם, הוסיף, יזכה עמכם. ואם הדלי יעלה מלא מים, התחילו להכות. הורידו את הדלי בפעם הראשונה, עלה מלא דם. גם בפעם השנייה והשלישית. אז נכנס האויב וטבח את כולם. הלכו לחפור כדי לקבור אותם. מה עשה אותו עבדו קוראים לתאמגרות עשרה בקבר אחד. אף אחד לא יכול להיכנס לשמה. אני ניסיתי. הגעתי עד דראע ולא יכולתי להמשיך כי אני אוהב לבקר בכל המקומות הקדושים. כאשר התקרבתי שלושה ק״מ מהמקום פתאום עלתה להבה, סופת חול ואבנים, כמו שסיפרו לי. חזרתי. אותו עבד היה קובר עשרה בכל קבר ובקבר האחרון כאשר ראה שהאויב בא, קבר את עצמו. וכל הקברות נגנזו והעבד עלה השמימה איתם. עליהם השלום. בא ר׳ דראע הלוי לדראע כדי לחולל ניסים ליהודי דראע. הם היו גרים באיית אל כאתיב. היו הרבה. היה שבט ערבי בשם איית אל עללא. כל שנתיים שלוש היו המוסלמים באים לשדוד את היהודים. יהודי אחד אמר בלבו: על אותו דקל אני תמיד רואה שתי יונים, כי באותו זמן לא ראו את מצבת קבורתו של הקדוש עליו השלום. ראו רק דקל. ראה היהודי שתי יונים. אמר בלבו שבוודאי יש משהו כאן. המוסלמים באו פעם לאותו רב ואמרו: רבי, בעוד חודשיים יבוא האויב לשדוד אותנו. ענה: אתם לכו להשתטח על קבר הקדוש שלכם ואני חושב שיש קדוש מתחת לדקל הזה, אני אלך להשתטח שם. כך היה. כאשר התחיל לקרוא תהילים, פתאום עמד לפניו הקדוש, אמר לו: אני ר׳ דוד הלוי בן ר׳ שמואל הלוי. באתי מתאמגרות וזה חמישים שנה שאני קבור כאן, ואף אחד לא יודע. אני מבקש ממך שתמסור עלי ליהודי דמנאת. ספר להם עלי והנה הנס שאני הולך לעשות למענכם. האויב מתכונן לשדוד בעוד שלושה ימים ואני אציל אתכם. הביאו הזקנים המוסלמים שור. שחטו אותו על קבר הקדוש. על ר׳ דוד דראע הלוי. ושור אחד שחטו על סידי בראיים בו עלי. לאחר שלושה ימים הגיע האויב. הרימו את עיניהם וראו שני סוסים. ר׳ דוד הלוי רוכב על סוס אחד ואיתו עבד וזה השני לא ידעו אם זה רב או לא, רוכב גם הוא על סוס. נתן את המקל שלו, ופתאום כל האבנים של המקום התגלגלו על האויב. מאז ידעו עליו היהודים וזה לפני הרבה שנים עד שעלתה על מצבתו שכבת אדמה בת שמונה מטר.

רבי דוד דראע הלוי, עליו השלום. אני זוכר פעם היה אחד בשם יצחק אלעאנקרי. היהודי הזה היה עיוור, מסכן. הוא היה מנטיפה. הוא היה עיוור, צולע, מצורע. קיבל את כל המומים שיש בעולם. המסכן. אחד יעץ למשפחה שיש רב גדול עליו השלום, קבור בדראע. קחו אותו לשם. אם לא יהיה בריא שמה אז אין לו לחולה שום תקוה. לקחו אותו בני משפחתו לשם. קשרו לו את רגליו וידיו. שמו אותו תחת הדקל. הדקל הזה, כמה שאנשים מביאים נרות ומדליקים, זהו כמו שאתה שופך עליו מים. הדקל מתחיל להיות ירוק, ישתבח שמו לעד. טונות של נרות, כאילו שאתה נותן לו מים. אני חוזר לעניין שלנו. היהודי הזה, כל אחד היה בוכה ואומר: ר׳ דוד הלוי, למענך ולמען ה׳ שבשמים, תרחם עליו. תבקש שבזכותך שישלחו לו רפואה שלמה מהשמים. למחרת זה שהיה צולע, היה הולך ברגל. והעיניים נפקחו לו. אמרו לו: מה זה? ענה שזה כך וכך. מאותו יום, מי שלא ראה את שמחת החיים שלו. אנשים התחילו לשתות ולהשתכר. העניים היו שמחים. כל אשה אומרת: יא סידי, למען אלוהים, למען התורה שלך. אני עקרה, אין ילד, ובאותו לילה כשיוצאת מהצדיק עליו השלום כבר מתחילה להיות בהריון. והאנשים, מי שהיה חס וחלילה צולע ומי שהיה הולך לרבי בלי זריקות, היה מתפלל והקב״ה היה שולח לו רפואה שלמה. עוד סיפור על אלעאנקרי הזה. כשהיה נכנס לחדר, לקדוש, כולם היו מקבלים אותו בסבר פנים יפות. היה אוכל ושותה.

רבני הדור הראשון אחרי בוא המגורשים

הרב יעקב משה טולידאנו 1

הרבנים האלה שמלאו מקום הראשונים נמנו אז בתחלת המאה הרביעית ואלה הם : רבי אברהם חאגיז, מת לפני שנת שכ"ג, רבי אברהם עוזיאל, מת סביב לשנת שי"ל, ואולי היה בנו של רבי יהודה עוזיאל הנזכר, רבי שם טוב בן רבי יעקב אמיגו, מת לפני שנת שכ"ח, רבי יצחק דונדון, מת לפני שנת שכ"ג.

רבי שמואל חאגיז, אולי אחיו או בנו של רבי אברהם חאגיז הנזכר מת סביב לשנת ש"ל, רבי אברהם אלמושנינו, רבי אברהם ביטון, מת סביב לשנת ש"ל, רבי אברהם אוגווילום ( מת לפני שנת שכ"ג, רבי יצחק בן פישי, רבי משה אבן טשטיאל ( שניהם מתו סביב לשנת ש"ל ), רבי שמואל בן גיקאטיליא ) מת סביב שלנת ש"ל ), רבי אברהם בחאנסי, כנראה בנו של רבי משה בלאנסי הנזכר למעלה, ורבי דו בן סלימאן בן סמחון, שניהים היו סופרי הבית דין, והנגידים היו :

רבי שם טוב בן רבי אברהם שהוסר מנגידותו אחר כך בשנת רפ"ז, בערב חג הסוכות, ורבי שאול בן שם טוב בן רמוך שנמנה תחתיו, ואחריו רבי אברהם רותי.

אלה הם גדולי הרבנים וממוני העדה של המגורשים שחיו אז סדור הראשון להתיישבותם בפאס, מחצי המאה השלישית ועד הרבע הראשון של המאה הרביעית. זולת אלה ידענו כבר שמות הרבנים רבי שם טוב לארמה – לירמא, רבי אברהם סבע ורבי יעקב לואל שלשלת המגורשים מפורטוגל שבאו לפאס ומגדולי התושבים שבדור הזה ודענו גם שמות הרבנים האלה רבי חיים גאגין, רבי שמואל בן רבי מימון אבן דנאן, רבי יחייא בר רבי אברהם בן חמו, הדיין של התושבים רבי שאול בן שלמה דאנינו.

מכל הרבנים שזכרנו, שהיו בתור ראשי וגדולי המגורשים והתושבים בדור הזה, אין עוד אתנו יודע עד כה מתולדותם ומפעולתם בשדה התורה החשובה, ורק אודות אחדין מהם הננו נותנים פה את הידיעות אשר נודעו לנו.

רבי חיים גאגין, זולת ספרו " עץ החיים " שחיברו על אודות מחלוקת הנפיחה אשר את תוכנו העתקנו בפרק הקודם, נמצא ממנו עוד בכתב יד איזה קטעים והם " פירוש על משנת ערוגה, וקינות אחדות, ומזה יש לשפוט כי חיבר איזה ספרים שנאבדו כבר, לפי הנראה  כי אחרי שנת רצ"ה שבה גמר את ספרו " עץ חיים ", לא נשאר עוד בחיים כל כך.

ואם נכונה השערתנו שכתבנו למעלה, כי יציאת רבי חיים גאגין בימי נעוריו מפאס הייתה בשנת רכ"ה, יהיה לפי זה ימי חיין בערך שמונים שנה פחות או יותר מעט לצאצאו הרב הזה ותייחשו בני משפחת גאגין שישבו בירושלים בהמאה הי"ט. רבי חיים גאגין שהיה ראשון לציון בירשלם בהקדמת ספרו " מנחה טהורה " ובהקדמת בנו לשאלות ותשובות " ישמח לב " .

רבי שם טוב לארמה או לרימא, חיבר קונטריסים על שאלות ותשובות וחידושי דינים, ונזכרו אצל אחד מרבני פאס בדור שאחריו, רבי שאול סירירו, הרב הנזכר בספרו " אורים ותומים " כתב יד, העתיק הרבה דוגמאות ועניינים מספר הקונטריסים הזה של רבי שם טוב לארמא ביחוד בענייני האנוסים ודיניהם, כמו מומר שקידש בת ישראל, מילת בן שפחה שנתגירה, וכדומה, ומדבריו שמה נוכח לדעת גם כן כי היה גדול כבודו בעיני החכמים מקשטיליא, שיזכור אותם לפעמים ושהיו מכבר בפאס שבא לפני הוא רבי שם טוב לארמא מפורטוגל, וכפי הנראה כי ספר הקונטריסים הלזה, אבד זכרו כבר, ממשפחתו זאת ידענו כי חי עוד רב אחד בפאס או באחת מערי מרוקו, ושמו רבי משה לארמא, הוא חיבר ביאור על כל התנ"ך, ודרשות, כתב יד ומהם אפשר להכיר על נקלה כי חי בדור הזה או שאחריו בהמאה הרביעית, וכמובן קרוב לשער כי היה רבי משה לארמא בנו או נכדו של רבי שם טוב לארמא.

תכנית החלוקה של ארץ-ישראל ( 1937 ) באספקלריה של הרב יעקב משה טולידאנו

 

  • טכסיס התגרות הערבים ביהודים
  • משה עובדיה

כמו בסכסוכים פרטיים כן גם בשאלת היישוב היהודי בארץ ישראל. נוקטים להם הערבים. הכלל. להיות תמיד כאלו הם הנעלבים והנתקפים. בזמן שהם העולבים והתוקפים. למשל. הם נכנסים בגבולות אדמה שאינה שלהם או מתחילים בסכסוך עם יהודי. ואח״ך [ואחר כך] הולכים ראשונה וקובלים אצל בית המשפט. מקרים רבים בחיי א״י. כאלה הם שכיחים. וככה בשאלת א״י. ובכל ענייני הממשלה והעיריות. ידם על העליונה. ואומרים שהיהודים לוקחים [חלק] יותר גדול מהם. הוא המטעה את רבים מגדולי העמים והממשלות בחוץ לארץ. לחשוב את הערבים עלובים. בזמן שהם העולבים. מחאות ממין זה. בתור מחאות של נתקף ונעלב. הם רוב המחאות הבאות מצד הערבים נגד היהודים. וכך יוצא שהיהודים על הרוב הם נתבעים והערבים הם התובעים. בה בעת שרוב [שברוב] המקרים. היהודים צריכים להיות התובעים. והערבים נתבעים. הערבים הולכים בזה אחר המשל ׳הכני ובכה והקדים לזעוק ' גם בקובלנא השגורה בפיהם. שהיהודים בא״י הם עשירים. [4] והערבים הם עניים. מקורה בטכסיס כזה. אם להעריך את מחירי הקרקעות שביד הערבים שהם עוד כשמונים למאה [80 אחוז] ואת הכסף שלהם שמונח בבאנקים. שקיבלו בעד הקרקעות שמכרו כבר יוצא שגם ביחס פורפורציוני [פרופורציוני] הערבים בא״י הם יותר עשירים מהיהודים.

הפתגם שהובא כאן מופיע במלואו בספרו של רג'ואן " חכמת ערב 1001 משלים "
ضربني واشتكى سبقيني وبكى

צַ'רַבְנִי וִאשְתַכָּא, סַבַּקְנִי וּבַּכָּא

היכני ויתלונן, הקדימני ויבכה..

מאמר לאדם המתגרה בזולתו אך מתלונן על כך…

החזיר בשעה שהוא רובץ את טלפיו כאומר : ראו שאני טהור ( בראשית רבה , ס"ה )

היכה אותי והזיל דמעות, והלך לתבוע אותי לערכאות ( חנניה דהאן, אוצר ה פתגמים של יהודי מרוקו  )

בעצמו פושע, וצועק: הושע ( חנניה רייכמן )

  • העסקת פועלים ערבים אצל יהודים

נכון הדבר שחלק גדול מצד הציונים משתדלים להעסיק את חבריהם היהודים אך גם ערבים יש הרבה שעובדים אצל הציונים. וביחוד היהודים המקומיים מבני המזרח. משתמשים הרבה בפועלים ערבים יותר מבפועלים יהודים. ראשית מפני הזול יותר. וגם מפני שהם הבעלי הבתים מיהודי המזרח שייכים יותר בקרבת הלשון אל הפועלים הערבים.

לעומת זאת כמעט שאין למצוא פועלים יהודים. לא מבני המזרח ולא מהחלוצים. אצל בעלי בתים. והעשירים הערבים. והם מעסיקים לפעמים רחוקות רק את האומנים היהודים. בעלי מקצועות שאינם מוצאים בקרב הערבים. אני חושב איפוא שאין מקום להתאוננות מצד הערבים היות שחלק גדול מיהודי המזרח. וחלק מה מיהודי המערב מעסיקים פועלים ערבים. בה בעת שהם הערבים לא מעסיקים כמעט לגמרי לפועלים יהודים. אפילו את אלה שמשכורתם שוה עם משכורת פועלים ערבים.

  • שאלת הקרקעות
  • צעקותם [צעקתם] של הערבים על הקרקעות שנקנו מאת הערבים ליהודים. מחוסרת יסוד. החלק הגדול מהקרקעות כאלה. בעליהם הערבים לא היו מבני ארץ ישראל. ומתושביה. כי אם הם היו מאנשי סוריא. משפחות סורסוק. חביב. לוטפלה ועוד. שאליהם היו שייכים רוב הקרקעות שבא״י שנמכרו ליהודים. הם מסוריא. לפעמים גם כן מכרו אותם לקונים מצריים. ואלה חזרו ומכרו אותם ליהודים. והאריסים שהיו מקודם על האדמות האלה. לא עבדו אפילו חלק חמישי מהם. שתמיד נוצלו ע״י בעלי הקרקעות. העיבוד שעבדו האריסים האלה את חלק מהקרקעות ההם. היה רק בשייכות להמקום הפורה כל כך. אבל האדמות ההרריות. השאירום תמיד שוממים. ואף הנהרות והנחלים. במקום להשתמש בהם להשקאת האדמות הטרשין [הטרשים].

נתנו להם להתפשט פה ושם להיות למקום ביצות ואגמים מחוללי יתושים. ומחלות. וגם את מעט היערות שהיו שם כרתו האריסים לעשות מהם פחמים וליקוד בהם אש.

במקום הקרקעות שמכרו ערביים מארץ ישראל. ליהודים. קבלו מאות אלפי דונמים חדשים מקרקעות הממשלה. מלבד העמק הגדול של בית שאן. הנה במשך 18 שנים האלה שאחרי הכיבוש האנגלי את ארץ ישראל. כמעט כל הכפרים זכו באדמות הסביבות שלהם. שמעולם לא היו בידם. והיו נחשבים לאדמת ׳עוטול א׳(אדמות בלי בעלים) או אדמות ׳מירי׳(אדמות ממשלה), או אדמות ׳גיפיטליך׳(קרקעות עבדול חמיד ובית המלכות הטורקית) בכל עיר וכפר היו ידועים עד לפני המלחמה. קרקעות רבות כאלה. ועכשיו כלם כבר היו לערבים. איזה מהם ע״י. איזה מהם ע״י [כך!] שהמשיכו והוליכו את גבולות אדמותיהם שבקושאנים שלהם באמצעים וטענות שונות. ואיזה מהם החזיקו מחדש באדמות הפקר כאלה וע״י עדויות ותעודות עדים ומוכתרים קבלו אותם מהממשלה. קרקעות הפקר כאלה שזכו בהם הערביים בארץ ישראל אחרי הכיבוש האנגלי. עולים במדתם יותר מהקרקעות שנמכרו מהערביים שבא״י ליהודים. ואילו הממשלה נתנה ליהודים חצי מהקרקעות ההפקר האלה. של עוטול. מירי. וגיפטליך. כי אז לא היו צריכים היהודים לקנות בכסף מלא קרקעות יחידים [באר]ץ ולא הקיפה [5] הזעקה בין המנהיגים הערביים על רכישת הקרקעות לידי יהודים. וזכות זו לתת ליהודים את קרקעות ההפקר להם. היתה מגיעה להם בצדק על פי המנדט יותר מאשר לערבים.

עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

השתלבות העולים במערכת החינוך בארץ.צפרו עלייה 1921

כבר מו העליות הראשונות ראתה עצמה מערכת החינות אחראית על עיצובו של דור חדש בארץ ישראל . בנאום שנשא החבר שלמה שילר, מנהל הגימנסיה בירושלים, באסיפת עם אשר דנה בנושא החינוך העברי בארץ ישראל, הוא אמר בין השאר : " מטרת החינוך העברי בארץ ישראל אחת שהיא שתיים. יש מטרה לעומק ויש מטרה לרוחב. לעומק כיצד ? החינוך העברי בארץ ישראל מביא לידי ההתבוללות הפנימית, לידי מזיגת כל מיני היהדות שנוצרו בתוכנו בכל מיני גלויות. הוא יוליך לעיכול המוני העולים אל הגוף המאורגן…
וברוחב כיצד ? לפנינו מטרה נשגבת לא רק בתחייתנו בארץ , אלא גם בהתפשטות עבודת התחיה והיצירה העברית בכל ארצות המזרח. זהו החינוך , זהו עתיד העם, אשר קצרי הרואי לא יראוהו.

דעה שונה מביע זבוטינסקי אשר רואה את עם ישראל כתזמורת בה יש לכל אחד תפקיד. הוא דרש התקרבות בין ספרדים לאשכנזים, אולם מתנגד להתבוללות פנימית וליצירת טיפוס יהודי משותף. יש לפיכך להיזהר פן תקבל ארצנו, אחרי פתיחת השערים לעליה המונית, אופי חדגוני של אשכנזיות.

יצחק צבע מספר כי לעולים לא הייתה השקפה אחידה בענייני החינוך. חלק מן הילדים למדו ב " אליאנס ", חלקם בתלמוד תורה של הספרדים " פורת יוסף ". היו שלמדו בחדרים ואף בבית הספר של הצרפתים " סנט ג'וזף ".

יונתן אסולין מספר כי הוא עצמו נלקח על ידי הרב שלוש לישיבת " פורת יוסף ". היו בודדים שלמדו ב " אליאנס " וכי הרוב העדיפו חינוך דתי לילדיהם, בנות העולים למדו בבית הספר העירוני לבנות.

הרב יעקב סודרי מדגיש את ההשקפה החיים שאפיינה את כל העולים. כפי ששמע מפי אביו, למדו כל הילדים בתלמוד תורה ורק בשלב מאוחר יותר היו ששלחו את ילדיהם לבתי ספר אחרים. שנות הלימוד היו מעטות. הוא עצמו זכה ללמוד בשלב ראשון, עד גיל 12. אחותו לבנה מספרת על לימודיה עד גיל 10 ואז ביקש ממנה אביה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה, למרות אהבתה ללימודים היא כיבדה את אביה והחלטתו ועזבה את בית הספר.

העלייה מארצות המזרח, ובכלל זה ממרוקו, הייתה ברובה הגדול מסורתית. המצב בבתי הספר הכלליים, מנע מרוב ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אלו וכך כותב " הארץ " באחד ממארי המערכת…" בהפקרות בבתי הספר מרחיקה מהם את התימנים, חובת הציבור היא לטשטש עד כמה שאפשר את ההבדלים בין אשכנזים, תימנים, ספרדים – ולא להגדילם עוד יותר

המוסדות הלאומיים  ניסו כחלק מתהליך בעזרה שניתנה לעולים, להפנות את ילדיהם לחינוך במוסדות שונים אולם לא כולם היו מוכנים להתחשב במוסדות אלו. על בעיות בקליטת ילדי העולים מארצות המזרח במערכת החינוך ניתן ללמוד מאחד ממכתביו של זאב ליבוביץ : " השבוע החולף קיבלנו  חרפות וגידופים מעולים אחדים כשלא רצו לקבל את ילידיהם בבית הספר של " דורש ציון " ובכל ישראל חברים, מוסדות שלא מתחשבים עם בקשותינו ….למכתבו מצרף ליבוביץ העתק ממכתבה של חנה שפיצר, מנהלת תלמוד תורה לבנות החרדים אשר כותבת אליו : "

במוסדנו נמצאות כ-90 בנות מהגרים מן המזרח. הבנות האלה אינן מתאימות לשום כתה, אינן יודעות את השפה העברית, גדולות בגילן ובכלל אינן מחונכות לגמרי "….ובכתבו במכתב זה, על בעיית חינוכם של ילדי העולים מן המזרח כותב ליבוביץ : " ראינו שחלק גדול מעולי המזרח מוסרים בנותיהם לתלמוד תודה לבנות החרדים משום שיתרכזו בדירותיהם בקרבת מקום ואפשר שהמוסד מתאים לרוחם ולהשקפותיהם…

עקב הבעיה שעוררה המנהלת במכתבה אליו הוא מוסיף….כשמדברים על אודות החינוך תמיד מביאים בחשבון ומדגישים " חינוך ילדי העולים " ואם לאו תינתן האפשרות וההנהלה תהיה מוכרחה לפזרן, מלבד ההפסד הרוחני הגדול שישנו בזה הננו בטוחים שזה גורם אי נעימות רבה ויתן חומר למחפשים להראות " ראו איך שלא מתעניינים בחינוך ילדי העולים , ועוד יוסיפו " ספרדים.

Le Mossad – Michel knafo

Les rachetés de l'Eternel retourneront; Ils iront à Sion avec chants de triomphe. Et une joie éternelle couronnera leur tête; L'allégresse et la joie s'approcheront, La douleur et les gémissements s'enfuiront.

(Esaïe, 35,10)

ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה׃

La rédaction de ce livre est basée partiellement sur le rapport rédigé par Eliezer Shoshani, qui prend ses sources des archives du Mossad et qu'il a intitulé "Neuf ans sur 2000". Ce document classé secret n'a pu jusqu'à présent être consulté que par un petit nombre de chercheurs triés sur le volet. Il ne rapporte toutefois que quelques témoignages des agents israéliens ayant œuvré au Maroc, sans mentionner ceux des activistes de la clandestinité juive, la Misguéret, recrutés sur place par le Mossad au Maroc. Tout en y trouvant un intérêt historique certain, j'ai jugé qu'une nouvelle rédaction et un enrichissement du contexte historique étaient nécessaires.

De toutes les vagues de la Alyah, avant et après la création de l'Etat d'Israël, celle du Judaïsme marocain est restée la plus entourée de secret et de mystère. Les récits des actes de courage des jeunes fondateurs du réseau d'autodéfense et de l'Alyah clandestine sont longtemps restés dans l'ombre. Même après leur publication, on a pris soin de ne pas révéler les véritables noms des héros, des agents israéliens, et des militants locaux. C'est donc dans ce livre que pour la première fois sont rapportés les détails précis sur les opérations et leurs auteurs.

Le rapatriement des corps de 22 des naufragés du Pisces-Egoz et leur inhumation au Mont Hertzel à Jérusalem, en décembre 1992, et l'immense intérêt soulevé dans les médiats par cet événement, ont révélé au grand public stupéfait, en Israël et dans le monde, une épopée jusque là ignorée. Il était temps, car cette période de silence avait sans aucun doute causé un grand dommage à l'ensemble de la magnifique communauté juive marocaine.

Le récit qui suit rapporte certes l'action des agents du Mossad qui ont mis sur pied la Misguéret, mais s'attarde essentiellement sur la contribution des juifs locaux, des juifs marocains, jeunes et moins jeunes, qui se sont mobilisés de leur mieux pour cette noble cause.

Des jeunes de toutes les classes sociales et de toutes les régions, ont su, malgré la clandestinité, trouver la voie pour se joindre à l'action. Ils ont porté sur leurs épaules l'essentiel du fardeau des opérations et mis sur pied le vaste réseau d'autodéfense et l'organisation des départs clandestins, dans les conditions les plus périlleuses; réussissant à mener vers Israël des dizaines de milliers de juifs marocains. Parmi eux il convient de rendre également un hommage tout particulier aux membres des mouvements de jeunesses pionnières œuvrant dans la clandestinité.

De 1956 à 1961, les membres de la Misguéret ont monté des centaines d'opérations – sur terre, sur mer et dans les airs – qui ont permis à quelques 25,000 "Nostalgiques de Sion" d'atteindre le pays de leur rêve. De telles opérations exigeaient des préparatifs minutieux, la mobilisation d'un vaste réseau de renseignements, des visites d'inspections des côtes, de jour comme de nuit. Mais surtout et avant tout, un dévouement sans bornes des activistes et volontaires; et de la part des candidats à l'immigration, une confiance absolue et souvent un grand héroïsme.

Notre association, l'Organisation des Activistes du Réseau Clandestin de la Alyah illégale et des Prisonniers de Sion en Afrique de Nord, regroupe en son sein à la fois les émissaires de l'Agence Juive, les agents du Mossad israélien et tous les militants locaux du Maroc, Algérie et Tunisie, actifs avant et après la création de l'Etat d'Israël. Elle s'est donnée pour objectif de révéler, de diffuser et de transmettre aux générations futures, par ce livre, l'épopée exemplaire de la Misguéret au Maroc.

J'ai passé trois années à rédiger et à écrire le livre en hébreu et j'ai consacré deux années à sa traduction en français et j'y ai trouvé un immense plaisir. Naturellement, ma participation personnelle aux opérations de la Misguéret, ayant compté parmi les premiers recrutés du Mossad en 1955 n'y est pas étrangère. J'ai servi sans relâche et avec dévouement dans ses rangs jusqu'à mon arrestation en 1961, suite au naufrage du bateau Pisces-Egoz. Même au cours de ma "permission" de prisonnier, j'ai rempli les missions qui m'ont été confiées, et que je rapporte partiellement dans ce livre selon mon point de vue.

J'ai participé à des dizaines d'opérations de cette époque; j'ai connu et collaboré avec des dizaines d'agents d'Israël et j'ai commandé les meilleurs parmi les recrues locales et j'ai eu ainsi le loisir d'apprécier leur dévouement et leur contribution. Une grande partie de ce livre est donc basée partiellement sur mon expérience personnelle et sur les témoignages de dizaines d'activistes que j'ai interviewés: l'autre partie est le fruit de recherches académiques sur l'Alyah du Maroc et de communications faites à l'occasion de journées d'études sur ce sujet. Pour la première fois sont révélées ici des opérations avec mention des lieux, dates et identité des participants.

Mai 2007, des années de recherches et d'écriture arrivent à leur terme. Nous savons qu'il n'est pas toujours facile de transcrire les mots hébreux au français, j'ai donc fais de mon mieux afin de trouver les meilleurs traducteurs, ce qui n'a pas toujours était une chose facile pour moi. Si tout au long du volume on peut trouver un style différent de la langue française, ce sont là les inconvénients d'un ouvrage traduit par quatre traducteurs différents toujours israéliens, à chacun son style propre.

Je voudrais remercier ici mon cher ami Michel Parienté qui m'a encouragé dès le début à entamer la lourde besogne de la traduction de mon livre en hébreu. J'espère que ce livre sera de secours aux chercheurs, étudiants et lycéens, et ce sera là mon salaire et ma récompense pour tant de jours et de nuits de travail.

En terminant la rédaction de ce livre mes pensées se tournent vers Raphi Vaknine, mon compagnon de cellule et des caves de tortures, mort dans la solitude après de terribles souffrances; vers Haïm Serfaty et les naufragés du Pisces-Egoz qui ont trouvé en une nuit, leur mort tragique et cruelle; vers Yaacov Hassan et Raphaël Ben-Guéra, enlevés et assassinés par les rebelles du FLN algérien et dont les corps n'ont jamais été retrouvés; et vers tous les agents, émissaires et immigrants clandestins qui ne sont plus de ce monde.

Puisse ce livre ajouter quelques pierres au monument à leur mémoire.

Michel-Meir Knafo

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 156 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר