ארכיון יומי: 15 במרץ 2017


סיפורי עם של יהודי ספרד-הרב העקשן

הרב העקשןסיפורי ספרד

בכור ופרסיאדו היו לוגמים קפה אצל חַפִיז ומגלגלים שיחה בעניני עקשנות ועקשנים. האחד השתבח במעשי עקשנותו והשני החרה־החזיק אחריו. וכאן המקום לציין כי בקרב הקהילה שבעיר מגוריהם נודעו השניים כעקשנים מופלגים – עקשנים כמו גרוזינים.

״מה אומר ומה אספר לך,״ אומר בכור, ״שלשום חשתי כאבים באחת משיני, ממש מתתי מרוב כאבים. לא נותרה לי שום בררה כי אם ללכת אל מֶמֶד הגלב. הוא הזמין אותי לשבת ושאל אותי איזוהי השן החולה. אני, שכבר לא ידעתי בין ימיני לשמאלי מרוב כאבים, התרגזתי כל־כך עד שאמרתי לו: ׳איזה מין גלב נהדר אתה, אם אינך יכול להבחין בין שן חולה לשן בריאה!׳ הגלב לא אמר דבר, לקח את הצבת, ועקר לי שן בריאה ואז שאל אותי: ׳זאת היתה השן החולהי׳

׳לא!׳ עניתי לו בכעס, אבל ביני לבין עצמי אמרתי: ׳בכור, משול ברוחך, בכור. אם הסנדלר הזה ימשיך לטפל בך כמו שהתחיל, עוד תישאר בלי שיניים׳. וכאילו בשביל להוכיח לי זאת, לקח הגלב את הצבת ועקר לי עוד שן בריאה. ואני – שותק כמו דג, אף־על־פי שראיתי כוכבים מול העיניים. כלום לא אמרנו שאני עקשן? בפעם השלישית, במזל, עקר לי סוף־סוף את השן החולה. שילמתי לו תשלום משולש, אבל קמתי מרוצה: העקשנות שלי עמדה במבחן!״

״זה שום דבר. עכשיו תשמע מה עוללתי אני לאשתי,״ אומר פרסיאדו. ״באחד הלילות קרה שחזרתי הביתה מאוחר מן הרגיל והייתי קצת בגילופין. אשתי נעלבה ויותר מזה: ׳אם תבוא לי עוד פעם בשעות כאלה,׳ אמרה, ׳אשאיר אותך בחוץ, ברחוב.׳ ׳ככה!׳ אמרתי לעצמי, ׳עוד מעט נראה איזה מרצע יצא מן השק הזה.׳ מֶה עשיתי? בלילה השני, להכעיס, חזרתי הביתה אחר חצות. התחלתי לדפוק על הדלת – אין קול ואין עונה. אחרי חצי שעה אני חוזר ודופק מחדש. אשתי עונה לי מבפנים:

זה אתה, פרסיאדו?׳

אני לא עונה. חצי שעה מאוחר יותר אני שוב דופק על הדלת. בקול חנוק מדמעות היא שואלת: ׳זה אתה פרסיאדו, מחמל עיני? תן לי תשובה. אני כבר מתה מרוב פחד!׳

אני ממלא פי מים, שותק. וככה כל הלילה כולו: אני דופק והיא רועדת מדאגה. עם אור הבוקר אני נכנס הביתה ומוצא את אשתי, פניה נפולות, צהובה כמו אתרוג ושקים שחורים מתחת לעיניה. ׳יופי,׳ היא אומרת, ׳ניצחת

אותי׳.״

״חכמה גדולה,״ משיב לו בכור, ״לף היה עסק עם אשתך, העקשנות שלי לעומת זאת עלתה לי בשתי שיניים בריאות!״

ומאחר ולא יכלו לבוא לכלל הסכמה – עקשנותו של מי רבה יותר, קמו והלכו אל הרבי וכל אחד סיפר את סיפורו.

״כל מה שאתם מספרים לי הם דברים בטלים. עכשיו תשמעו מה יש לי למכור בעניני עקשנות!״ אומר הרב. ״רואים אתם את המיטה ההיא? שם ישנה אשתי. אני ישן פה במיטה הזאת. בלילה הראשון לנישואינו, ליל־החופה, ציפיתי שהכלה תבוא למיטה שלי, היות ובתור רב, פחיתות כבוד היא לי ללכת אליה ראשון. היא, כפי הנראה, סברה אחרת. בלילה השני לא התחדש דבר. בלילה השלישי והרביעי – המצב בעינו עומד. מאז חלפו חמש שנים. אני עדיין מחזיק בעקשנותי ועד היום טרם זכינו, אשתי ואני, להתאחד במיטה אחת!״

כבור ופרסיאדו עמדו פעורי־פה לשמע הסיפור והביטו זה בפני זה. באותו רגע נכנסו לחדר במרוצה שני זאטוטים רכים בשנים. בכור ופרסיאדו הרימו גבותיהם בתמיהה: איך התגלגלו תינוקות אלו לבית זה?

אל תתפלאו,״ אומר הרב, ״את הילדים הללו הביאה אשתי לעולם משָכן שהיה כנראה פחות עקשן ממני!״

EL RABINO CAPRÍCHOZO

En beviendo cave andel Hafiz, Bohor i Persiado vinieron en avias sovre el capricho i los caprichozos. Ay de notar, ke entre el colel de akeya sivdad i los dos ya eran nombrados como ombres caprichozos i todos dos con "inat de gurdjis". El uno se alavava de sus echas i el otro no kedava atras.

  • Te contare — dize Bohor, – Antiyer me estava muriendo de la dolor de un diente. No uvo remedio, calió ke me vaya ande Memed el berberico. El me izo asentar i me demando cual era el diente hazino. Yo ke estava ni enbaso ni enalto de las dolores a tanto me ensatan¡, ke le diSe: "Ke berber achileado sos si no puedes apartar de un diente hazino a un diente sano!" El no me diso nada, tomo el kerpeden i me kito un diente sano. Entonsez me demando: "Era este el diente hazino?" yo con ravia le respondí "No!", ama entre mi me vo diziendo: "Bohor, detente Bohor, al yidis ke esta yendo este medico de matasanos te puede desar sin dientes!" Y como la prova, tomo de muevo el kerpeden i me travo otrun diente i este sano. Yo, cayadez. Ya no dijimos ke so caprichoso, aunke senteyas me saltavan de los ojos! A la tresera vez na ke ya le afito i me kito el diente hazino, le pagi por tres dientes, ama me alevanti contente porke sali con mi capricho.
  • Esto es nada! Agora veras el fesat ke le ize yo a mi mujer — le diáo Persiado. – La otra noche, por afito, torni mas tadrezica i un poco kefli. Eya me se añojo! i no solo esto: "Si otra vez me vienes a estas oras – dize – te vo desar afuera en la caye!"
  • Ansina es — me dise entre mi — agora veras de ke palo se aze la cuchara! I loke ize? A la otra noche, como dinguna vez, maxus torni a media noche pasada. Ampesi a batir a la puerta. De ariento ni haber. Despues de media ora me meto a batir de nuevo. De ariento mi mujer me demanda: "Tu sos, Persiado?" Yo – repuesta. Media ora mas tadre de nuevo me meto a batir. Con las lagrimas en el garon eya me demanda: "Sos tu kerido Persiado? Dame repuesta ke ya me vo murir!" Yo – cayadez. I ansina la noche entera, yo batiendo i eya temblando de sar, A la demanyana me entri a caza. La mujer estava trezojada i amariya sidra. "E bravo – dize — ya ganates la partida!".

E, ken save loke! – le responde Bohor. — Tu tuvites keazer con tu mujer mientres ke a mi el capricho me costo dos dientes sanos.

Sicomo no se podieron meter de acordo de ken de los dos el capricho era mas grande, se alevantaron i se fueron ande el rabino. Cada uno le conto su pasaje.

  • Esto ke me vas contando son bagatelas! Agora veres ke ropa de capricho es el mió – diso el rabino. — VeeS akeya cama? Ayi se echa mi mujer. Yo me echo en esta cama de aki. La primera noche, ke tenia ke ser la primera noche de hupa, yo asperava ke la novia iva vinir a mi cama siendo, como rabino, yo no podia arebaáarme a vijitarla primer. Sigun se vee, eya pensava de otra manera. A la sigunda noche lo mizmo. A la tresera i cuatreña – la mizma coza. De estonsez ya son sinco anyos ke yo vo continuando en mi capricho i ainda estamos por arecojermos los dos en una cama!

Bohor i Persiado se kedaron encantados de sintir i se miravan de cara en cara. En este momento en la camareta, coriendo, entraron dos criaturicas de poca edad. Bohor i Persiado alsaron los ojos como por demandar ke buscavan crios en esta caza?

No vos maravies – diSo el rabino – Estos crios los parió mi mujer i son de un vizino, ke al pareser, es menos caprichozo de mi

לשון לימודים לר' יעקב אבן צור-רבי דו עובדיה זצ"ל

מכתב יט
רבי דוד עובדיה 2

רבי דוד בן חמו, אחיו של רבי משה בן חמו, וחבירו של רבי יעקב אבן צור ולפעמים שלח לו שי מהפרי החשוב שבעיר פרי הדבדבניות. היה אחד משוחטי מתא ושאל מרבני פאס על סירכה ובועה מליאה מים זכים, וכנראה שהיה סוחר ומתפרנס מיגיע כפו, ולזה כשהיה נחוץ לכסף היה ממשכן קרקעותיו, ופעם עשה משכונה למוהריב״ץ מנכסי יתומים שעל ידו, וכאשר לא מצאה ידו במה לפדות המשכונה פנה אליו מוהריב״ץ ומתלונן על זה. בסוף ימיו חלה והיה תש כח ולא נודע זמן פטירתו, אך אנו יודעים שנשאר בחיים אחרי פטירת חבירו רבי דוד בן שטרית, ובסוף ימיו התחבר גם עם הה״ר שאול בן חותא ז״ל (משפט וצב״י א׳ קמ״ז) אחד משוחטי מתא. וחתם בפס״ד הנז'.

מכתב כא

הרב מימון יאפיל מרבני אלג׳יר מחבר ספר פי צדיק מדרשים ליוורנו את חק״י. רבי משה ישראל כתב תשובה לרבי מימון יאפיל בדבר פיטור מס לת״ח מובהק שהיה באלג׳יר שעסק במרבית היום במסחר, מ. ויינשטיין הקשרים בין יהודי אלג׳יריה ובין א״י תדפיס ותיקין עמי 11.

מכתב לד

רבי מאיר ב״ר יוסף די אבילא ז״ל רמו״ץ בעיר צפרו חי במאה הה׳ והו' והוא מתלמידיו המובהקים של רבי משה ן׳ חמו ז״ל וכנראה שגם למד תורה מפי רבי יהודה ן׳ עטאר ז״ל אשר מתארו באחד ממכתביו משי״ח (מורי שיחיה).

הרב הנז' היה ידוע לאיש חסיד וקדוש והיה לו יד ושם בחכמת הקבלה כמו שיראה המעיין בספרו קבוץ גלויות הרב הנז׳ כתב הרבה פס״ד אשר הובאו במוצב״י וכן חתם בס׳ חק ומשפט סי׳ קל״ח וכן בסוף ספר אהבת הקדמונים חתם על פס״ד השררה. כמו״כ כתב הרבה חד״ת ופס״ד בשם רבו רבי משה ן׳ חמו ונדפסו בספר קבוץ גלויות. י׳׳ל ע״י הר״ד עובדיה שליט״א פאס תשכ״ב. ועיי״ש ממה ששמע מרבני הדור ובפרט מהרב יעב״ץ ורבי בייא (הוא הח׳ הש׳ רבי חייא באייא ורבי אברהם בנו מכפר גרים. מוצב״י ב׳ קע״ה). וכנראה שרבי מאיד הנז׳ נתבש״מ בשנת תצ״ג.

מכתב טל

רבי שמואל גואקיל ז״ל— מו״ה רבי אלעזר בהלול ז״ל מחכמי מאכנס רשם בס׳ ליקוטים בשם ״מראה עיניים״ חידו״ת ששמע משדר״י ארץ ישראל. ובניהם מביא כמה חידושים משם ר׳ שמואל גואקיל הנד.

בראשית המאה בשנת תס״א או תנ״ח היה במארוקו הרב הז' והוא כתב בעיר טיטואן תשובה בהלכה לאשר את פס״ד של חכמי העיר וחותם ״כה דברי איש צעיר גולה ונידח עבד נרצע וכו'. זמן הפס״ד שנת ותה״י ל״י ליצירה וחתם אחר מו״ד. דוד הכהן ומהר״ח אלמושנינו ז״ל.

מכתב מא

משפחת שוראקי משפחה עתיקה בתלמסאן שבאלג׳יריה המערבית ובה היו רבנים ובעלי שם, במאה הט׳׳ו אנו מוצאים בספר יכין ובועז סי׳ נח לרבי צמח דוראן שאלה מר׳ אפרים שוראקי דיין מתלמסאן. ובמחצית המאה הט״ז רבי משה שוראקי כמו שמוצאים בחוט המשולש הטור הב׳ שאלה י״ב אל החכם הדיין רבי משה יצ״ו, במאה הי״ז רבי אליהו שוראקי, חסיד ופייטן שקדן בתורה, ומופלג ביראה, נפטר בט׳ באב שנת התס״ו (1706) בנו רבי סעדיה בעל מוניטין משורר ומליץ הניח אחריו הרבה חבורים ושיריו הוכנסו לריפרטוואר ב־שירי בני מערבא בימי שמחה חגים ומועדים, שמחות משפחתיות וצבוריות, חבר ספר מונה מספר ספר ללימוד תורה החשבון נדפס ע״י אוניברסיטת בר אילן תשל״ג בעריכת ח.ז. הירשברג ז״ל, פירוש על פרק יט בספר אהלים שנמצא בכ״י בספרית.8\1׳.1״

מכתב מה

רבי משה ישראל ז״ל, רב ומו״ץ בק״ק רודיס ובסוף ימיו היה ראב״ד בנא אמון ונלב״ע שם בשנת הת״ק ליצירה. הרב היר״א בסוף ס׳ בן ימין כותב כי מקור חכמה אשר ממנו חוצבה משפחת בית ישראל הוא הראש הרב הגאון מוהר״ר משה ישראל, תלמיד הרה״ג אברהם יצחקי. עיי״ש באילן היחס.

הגאון חיד״א בספרו שם הגדולים קוראו איש ירושלים, והוא חתנו של מהר״מ ן׳ חביב משאלוניקי. ושקיל וטרי עם גדולי הדור מוהר״י רוזאניס ומהר״א נבון ומהר״י הכהן ורבותינו מהרי״ז ומהרא״י ומהר״ש נאוואווי ומהר״ש קמחי ושאר רבני הדור, עיי״ש בערכו.

פסח בצפון אפריקה- מקורות שונים

מצה עשירהפסח-קערת הסדר

נוסף למצות הרגילות, מכינים יהודי מרוקו מצה עשירה הקרוייה בפיהם ״ א-רקאקא דלמא דלתין "  להכנת המצה העשירה, לשים את הבצק במיץ תפוזים, ומזה שמה. בהעדר מיץ תפוזים, לשים את הבצק גם ביין, בביצים ושאר משקים. במצה עשירה נהגו לכבד את האורחים שבאו לבקר בימי החג וגם נתנו לילדים לאכול ממנה ביום י״ד בניסן אחרי ביעור חמץ.

בתוניסיה נהגו בהגיע המצות לבית, לוקחת בעלת־הבית את המצה הראשונה ומפרישה אותה הצידה. מצה זו שורפים אותה בערב פסח הבא עם החמץ, או אחרי סוכות – עם שרידי שער הסוכה העשוי מענפי הדס. (ילקוט מנהגים ע׳ 513).

המצה הדקה

בדבדו ובעוד מקומות, הכינו שני סוגי מצה: מצה דקה בשם " בושייאר " ומצה עבה בשם " א-רג'יפא " המצה הדקה (בושייאר) הכינו אותה גם בימי החג, ואילו השנייה (א־רג׳פא), הכינוה לפני החג ובכמויות גדולות.

בצפרו ובמכנאס נהגו פעם להכין מצה מאוד דקה (רקיקים דקים) וקראו לה ״תריד״, שפירושה בערבית־יהודית ״גירוש״, והיא באה להזכיר לנו את הכתוב בהגדה: ״כי גורשו ממצרים״. היום לא עושים כבר את זה.

 

עירוב חצרות

אחד המנהגים שהיה קיים במכנאס הוא: רבני העיר היו מתאספים בבית־הכנסת החדש (א־סלא זדידא) בערב שביעי של פסח ואחד מראשי הקהל היה מביא מספר חבילות של מצה שמורה (שהוכנה בעבודת־יד). הרבנים חילקו את המצות לכל בתי־הכנסת שבעיר. כל שמש של בית־כנסת היה בא ומקבל חבילה ובה חמש מצות, משחיל אותן בחוט ותולה את החבילה בבית־הכנסת שלו, ליד ההיכל של ספרי תורה. החבילה הייתה נשארת תלוייה כל השנה והוחלפה בשנה הבאה בחבילה חדשה בערב החג. מנהג זה היה קיים עוד בשנות הארבעים, אחר־כך נפסק ונשכח כליל. על עירובי חצרות מסופר:

בערב שביעי של פסח, בעת מנחה, נאספים כל התלמידי־חכמים, הזקנים ונכבדי הקהל. . . בבית־כנסת הגדולה, מביאים שולחן ועליו מפה לבנה, ועליו חמש אגודות של רקיקים כמספר בתי כנסיות שבעיר, בכל אגודה, כ״א אחוזה בחוט של משי, לצורך ערובי חצרות, מתפללים. . . ואח״כ מודיעים לקהל ענין העירוב מהו. אח״כ עושים סדר העירוב מעומד מברכים את הקהל ואת נשיא הקהל ומוסרים לכל בית־כנסת אגודה של רקיקים לתלות אותה סמוך להיכל, עד ערב זש״פ (שביעי של פסח) של שנה אחרת, שאז מוציאין ישן מפני חדש. ובליל זש״פ, אחר הסעודה נאספים בבתי־כנסיות וקוראים הסדר הכתוב בספר קריאי מועד.

 

אוצר המכתבים ח״ב, אלף ט', עמי קנה.

אלף ט

חשון. לפאריז, לר״פ הלוי ישצ׳׳ו.

עוד אודיע לכבודו הנשמט מזכרוני במכתב שקודם זה, מענייני פסח, נדבת החג לעניים, מתקבצת קודם החג בהדרת כבוד, ג׳ מטובי העיר והרב, מלובשים בטוב, מחזרים על החנויות ובכל מקום שנמצא שם ישראל הראוי ליתן, הרב מברך, ואחד כותב על הספר שם המתנדב, וסך נדבתו, ובזה מקבצים דבר הגון, ועוד יש תקנה קבועה, לקבוע טובי העיר מם על כל שק של קמח שימכר לצורך רקיקי פסח, פעם הם מוסיפים ופעם גורעים, כפי הזול והיוקר, מתקבץ מזה המס והנדבה עד עשרים אלף פראנק בכל שנה, ומחלקי׳ אותם לת״ח ולעניים, ויש עוד יחידים נדיבי לב מחלקים נדבות מכיסם, יש רקיקים, יש בשר, יש שמן, יש כספים.

עוד דבר אחד אודיעך, הגון בעיני מאד, והוא, בערב שביעי של פסח, בעת מנחה, נאספים כל הת״ח והזקני׳ ונכבדי הקהל, והרבה מההמון לביהכ״נ הגדולה, ומביאי׳ שלחן ועליו מפה יפה לבנה, ועליו חמש אגודות של רקיקים כמספר בתי כנסיות שבעיר,״ בכל אגודה, כ״א אחוזה בחוט של משי, לצורך ערובי חצרות, ומתפללים מנחה בקדישי׳ וקדושה בנגון, ואחר מנחה אני מודיע לקהל ענין הערוב מהו, ואח״ך עושי׳ סדר הערוב מעומד, ומברכי׳ הקהל ונשיא הקהל בפרט, ומוסרים לכל ביהכ״נ אגודה של רקיקי׳ לתלות אותה סמוך להיכל, עד ערב זש״פ של שנה אחרת, שאז מוציאין ישן מפני חדש. ובליל זש״פ אחר הסעודה נאספים בבתי כנסיות וקורי׳ הסדר הכתוב בס׳ קריאי מועד כידוע. ושלום.

היו״ם ס״ט.

 

 

 

ייצור ה״מאחייא״ (עראק)

נוסף להוצאות הרבות של פסח, הוקדש גם תקציב מיוחד להכנת ה״מאחייא״ או עראק, כשר לפסח. את העראק הכינו בבתים, אם כי דבר זה היה אסור מטעם השלטונות. המשפחות האמידות הפרישו חלק מהיין הכשר שהכינו עוד לפני חנוכה, והועידוהו לפסח, חלק ממנו בישלו אותו לפני החג ושמרוהו לפסח. יין מבושל זה נקרא " א-שראב למטבוך "

הילדים משננים את ההגדה

למחרת יום פורים, יום שושן פורים, התחילו המלמדים להכין את תלמידיהם ולשנן להם את ההגדה בתרגום ערבי־יהודי, על־מנת לשתפם גם הם בקריאתה. בשבת הגדול נהגו הילדים לשנן בעל־פה את ההגדה מול המורים וההורים, כדי לקרוא אותה בקלות, ולהבינה היטב וגם לשאול קושיות בליל הסדר. שבת זו שלפני פסח, נקראת שבת ההגדה . גם הגברים נהגו לקרוא את ההגדה בציבור בשבת הגדול אחרי מנחה.

האגדא קסם אללאה לבחר, עלא תנאס לטריק, חין כרזו זדודנא מן מאסאר לעתיק, עלא יד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם עליה א־ סאלאם, האגדאק יא מולאנאת׳ פ׳כנא פ׳חאל די פ׳קת זדודנא, מן האד לגלות האדי, ותוסלנא אל־ארד זדודנא ולרושלים לעזיזא עלינא.

פרקים בתולדות הערבים והאסלאם

פרקים בתולדות האסלאם

לאחר שביררנו את עדות הקוראן על קבלת הנבואה, נעבור עתה אל עדות המסורת המוסלמית. עדות זו שמה המסורת בפי עאישה. עאישה היתה אשתו האהובה של מוחמד. היא היתה בתו של מי שהיה החליף אבו בכר. כשמת מוחמד הייתה היא רק בת שמונה־עשרה, משמע שאם מוחמד בכלל סיפר לה דבר, עברו שנים רבות מאוד בין החוויה הראשונה ובין הסיפור הזה. הסיפורים שלה נמצאים בכל המקורות העתיקים (בספריהם של אבן אִסְחָאק ואִבְּן סעד, אַלטַבַרי ואחרים). וכך אומרת עאישה: היו לנביא חלומות בהירים כאור השחר. אלהים נתן בלבו לאהוב את הבדידות. הוא הסתובב בהר חִרא, צפונית־מזרחית למכה, ושם בילה כל שנה חודש שלם בפרישות (מידת חסידות שהיתה נהוגה אצל עובדי האלילים של מכה). בלילה שהיה יעוד להיות ליל קריאת ה״רסול״ (השליח), בא אליו גבריאל בחלום בשוכבו במערה, ובידו של גבריאל אריג יקר, שעליו כתוב משהו. שלוש פעמים אילץ גבריאל את מוחמד לקרוא, ואמר לו: קרא. אך מוחמד אמר: אני אינני קורא. גבריאל לחץ אותו לחיצה קשה ולבסוף קרא מוחמד את חמשת הפסוקים הראשונים של ־סורה 96 (״סורת אלעלק״ — מורת טיפת הדם הקרוש) ואלה הם הפסוקים:

קרא בשם ריבונה אשר ברא.

ברא את האדם מדם קרוש,

קרא לריבונך הוא המיטיב,

אשר לימד בקולמוס

לימד את האדם, אשר לא ידע.

פסוקים אלה מלמדים אותנו רק דבר אחד — שמלכתחילה חשב מוחמד על יצירת ספר. על כן פתח בשבח אלהים, אשר לימד את האדם בקולמוס, כלומר: למשוך בקולמוס, לכתוב בעט. מודגשת אידיאה זאת של לימוד על־ידי כתיבה, ב­שכתוב בתורה (שמות י״ד, יב): ״אשר כתבתי להורותם״. לשם מה לכתוב ? כדי להורות וללמד.

הערת המחבר :  אבן אסחאק (מת בשנת 768) הוא מחבר הביוגראפיה (״סירה״) הקדומה ביותר של הנביא, שנשתמרה על־ידי עיבודו של אבן השאם (מת בשנת 834). אבן סעד (מת בשנת 845) הוא מחבר אנציקלופדיה קדומה של דורות המוסלמים הראשונים, ואילו אלטברי (מת בשנת 923) הוא היסטוריון ומפרש קוראן קדום ומפורסם ביותר.

נמשיך בסיפורה של עאישה: וכאשר הקיץ, היה הדבר כאילו כתוב בלבו. מוחמד היה עצוב עד מוות על החזון הזה, באשר הוא דימה שג'ין דיבר אליו. הרעיון להיות ״מג'נון״ (אחוז ג׳ן) העבירו על דעתו. הוא ביקש לעלות על ראש הסלע ולהפיל עצמו משם (זכר לסיפור על ישו), אך בהיותו באמצע המורד שמע קול קורא: אתה שליח אללה ואני גבריאל. ובהרימו את ראשו, ראה איש מיישר את רגליו(״ורגליה: רגל ישרה״ — יחזקאל פרק א/ ז) באופק השמים. מוחמד לא חדל להביט על המראה הזה עד ששלחה ח׳דיג׳ה ולקחו אותו הביתה. ח׳דיגיה אימצה את לב בעלה הנבוך והיא בישרה אותו, שהוא עתיד להיות נביא האומה הערבית.

אם אנו מנתחים סיפור זה אנו רואים, שיש כאן צירוף של שני עניינים שונים. החלק השני הוא פירוש, ולפי דעתי תיאור נכון של אותן הסורות 53 ו־ 81. לעומת זאת, החלק הראשון הוא סיפור הקשור בסורה 96, שאין לקבלו, משום שאלה הם שני חזיונות שונים לגמרי, אשר אין להם אחיזה בקוראן. כללו של דבר: בנוגע לשליחה דבר אלהים אל מוחמד יש לנו עדות נאמנה, אך רק עדות נאמנה אחת והיא — הקוראן עצמו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר