ארכיון יומי: 17 במרץ 2017


בס"ד מוסר בלערבי פרשת כי תשא – ביהודית-תוניסאית

בס"ד      מוסר בלערבי פרשת כי תשא

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת כי תשא. פיהה 4 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה  מצוות עשה  הומאן 1] באש כל ואחד יעטי מחצית השקל 2] באש אלכהנים יכסלו ידיהם וקתלי חיעמלו עבודה פי בית המקדש 3] באש נעמלו שמן המשחה 4] באש פשמטה מה נכדמושי לארץ'. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש חתה חד מה ידהן בשמן המשחה 2]באש מה נעמלושי שמן המשחה כאן לבית המקדש 3] באש מה נעמלושי לקטורת כאן לדמת בית המקדש 4] באש מה נאכלושי מן אלחאזה אלי תקרבת ללעבודה זרה 5] באש מה נאכלושי לחם אלי אטייב פלחליב.  

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יקוללנה אלפסוק עלא מעשה העגל. אלי משה רבינו טלע לסמה נהאר 6 פי סיון באש יזיב התורה. ורבבי עטאהו הלוחות אלי מכתובין מן ענד רבבי. וקאלום אלי חנהבט באעד 40 יום. והומאן חשבו אלי נהאר 16 פי תמוז יכמלו ל40 יום. והווא נהאר 6 פי סיון מה יתחשבשי עלא כאטר מן גיר ליל. ומה יסתמה טלאע כאן נהאר 7 סיון ויהבט נהאר 17 פי תמוז. והומאן וקתלי לקאו משה מה הבטשי נהאר 16 תמוז. קאלו לאזם השנווה נצארלו. וזיד השטן וראלהום מלאכים יהזו פלארון מתאע מיית. קאלו ודאי משה רבינו נפטר. ומשאו לאהרן קאלולו שופלנה האשכון ישד בלאצת משה. ווקתלי חור ולד כלב ומרים קעד ירץ' עליהם קתלו. ואהרן כאף עליהם. עלא כאטר אידה כאן יקתלו חתה הווא. יווליו קתלו נביא ומה יתסמחלומשי דנובהם. ובהאדה קאלום זיבולי הדהב מן ענד נסאכם. עלא כאטר יערף אלי הנסה מה תשלמשי פי דהבהה. יאכי המאן נחאו אלכראץ אלי ענדהם ועטאוהמלו. ותמה ואחד אסמו מיכה. אלי וקתלי ישראל כאנו פי מצרים. כאנו אלי מה יכמלשי חשאב אליאזור מתעהו יחטולו ולדו פי בלאצת ליאזור. ומשה רבינו קאל לרבבי נחב נמנע הזגאר האדון. רבבי קאלו אנה נערף אלי הומאן מוש באהיין וסראחלו באש ימנע ואחד. ומנע מיכה האדה. ווקתלי ישראל חיכרזו מן מצר ומשה חב יטלע לארון מתאע יוסף הצדיק מן לבחר. כדה טרף דהב וכתב עליה שם מפורש וכתב עליה עלי שור ולווחו פלבחר. וטלע לארון מתאע יוסף. ווקתלי תצק לבחר מיכה לקא הטרף דהב האדה וחטו מעה הדהב אלי למו ללעגל. וחטו אהרן פלבוט לסבאך וטלע עגל יקול אני אלקיך ישראל אשר הוצאתיך ממצרים. ובנה אהרן מזבח הווא בידו. עלא כאטר אידה כאן יקולום אבניו. כל ואחד יעמל חאזה פי דרז יכמלו. וקאלום תווה מוכר גדוה עיד. והווא קאל גדוה יזי משה רבינו וכל שיי יופה. ולאכן הומאן קאמו בכרי ובדאו יעבדו לעגל. ורבבי קאל למשה בארה אהבט אלי ישראל גלטו גלטה כבירה. ורבבי קאל למשה רבינו אלי חיקתל ישראל לכל. ווקתהה הבטו 5 מלאכי חבלה באש ינפדו. ומשה רבינו צלה לרבבי. ווקתלי קאלו זכור לאברהם יצחק ויעקב. קתל מנהם 3. וואחד קתלו רבבי. וואחד קתלו משה וקתלי קתל 3000 מן בני ישראל. ורבבי קאל למשה אלי חיעמל מן משה רבינו עם ישראל באעד מה יקתל ישראל. ווקתלי צלה משה רבינו רבבי מה קתלומשי. לאכן לברכה אלי כרזת מן ענד רבבי מה תרזעשי פארגה. ותווה זגאר משה רבינו קד ישראל לכל במה פיהם עשרת השבטים. והבט משה ומעאהו הלוחות. ווקתלי שאף לעגל כסר הלוחות. ורחה לעגל וקאל האשכון מה עבדשי לעגל יזיני. וזאוו זמיע שבט לוי.

 וקאלום קתלו אלי עבדו לעגל. וקתלו 3000 ואחד. ומן באעד טלע משה לסמה

 וקעד יצלי עלא ישראל 40 יום ורבבי סאמחהם. ונהארתהה ראש חדש אלול. ולאכן קאלו אלי תווה יעאקבהם בשוייה וכל גלות אלי כרזנה פיה וכל גזרות אלי זאו עלינה פיהום באי מן עון לעגל. ומן באעד עאוד טלאע והבט הלוחות התאניין אלי כתבהום הווא. והבט נהאר כפור. ונהארתהה רבבי קאלו סלחתי כדבריך. ועטאנה רבבי נהאר כפור באש כל עאם יסאמחנה פיה וקתלי נרזעו בתשובה.מאענאהה משה רבינו טלע 3 מראת לסמה. וכל מרה קעד 40 יום לא כלה ולא שרב. ווקתלי הבט וזהו ולא יצ'וי ומה נזמושי בני ישראל יברקו פי. ומשה רבינו כטה וזהו. באש ינזמו ישראל יתקרבולו. ווקתלי יטלע הסמה האו יקררי ישראל התורה ינחיה. ומן באעד יעאווד יכטיה.

לפרשה מתאע הזמעה האדי. הייא פרשת לעגל. משה רבינו עלק לעגל עלא אהרן כו. כיף מה קאל לפסוק. כי פרעה אהרן. הוני ואחד ינשד. אהרן מסכין מגלוב עלא אמרו. אלי קתלו חור ולד אכתו קדאמו. וזיד הווא עטלהם קדאש חתתה יזי משה. ולעגל ברוחו טלע וחדו. הווא בדה ישבך והטרף הדהב אלי חטו מיכה אלי מכתוב עליה עלי שור טלעו. השנווה דנבו אהרן. חאזה אוכרה. כיפאש רבבי יכללי השטן יכרז לעגל איכאך. ילזמו יעאוון ישראל. אלי וקתהה כאנו קדושים באש מה יחצלושי. מוש ידזום באש יעמלו לעגל.

נבדאו נזוובו נשדה אוכרה. עלאש ישראל תעטלו 40 שנה פלמדבר. עלאש רבבי מה דכלומשי פיסע ומה יכלישי למרגלים ימשיו והאכהוו. חאזה אוכרה עלאש תעאקב משה באש מה ידכלשי לארץ ישראל. וכאן עלא אלי דרב הסלע. והאדה משה רבינו רזע בתשובה וצלה 515 צלה ואין דבר עומד בפני התשובה.

לאכן מערוף אלי משה רבינו מן לאוול רבבי מה חיידכלושי לארץ ישראל מן ברשה טעמים אלי קאלוהם לחז"ל. ול-40 סנה אלי תעטלו פלמדבר נזאדו פי עמר משה באש יקריהום התורה. ועלאש ילזמהם יקעדו פלמדבר. באש יופאוו לערב רב אלי כרז מעאהם מן מצרים ואלי דכלו מעה ישראל כאנשי באש יתמתעו בלכיר מתאעהם. ובהאדה רבבי ילזמו יבאעדהם מן עלא ישראל. ודאליל אלי לענן מה כאנשי ישמלהם. ווקתלי סמעו אלי ישראל חייתעטלו פלמדבר 40 סנה. אלי הרב. ואלי מאת פלמדבר. אלי מה דכל מעה ישראל כאן משפחת יתרו אלי תגיירו מחבה פי רבבי.

ומערוף אלי מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.

והאשכון יקוללנה אלי לערב רב דכל כאן עלא טמע. לעגל אלי עמלו לערב רב. אלי פי ענין לעגל מה תוורטו כאן תלאתה אלאף מן ישראל אלי עמלו כיף וקתלי שאפו לעגל והשטיח ולגנה אלי עמלו לערב רב. ותווה ולא לעגל מוש נקמה כאנשי נעמה. אלי ישראל ערפו לערב רב עלא חאקיקתהם. ווקתלי רבבי כלאהם פלמדבר באש ופאו לערב רב יערפו אלי האדיך חאזה באהייה לישראל. אלי הומאן מה דכלושי מעאהם וקדאש מן מררה כאנו יעמלו הדנוב. כאן דכל מעאהם האש יצפיהה.

ומן סירת אלי אהרן כאן ענדו קימה כבירה יאסר ענד רבבי. ובהאדה התגלגל מעשה לעגל עלא ידו. אלי מעשה לעגל זכות. ומגלגלין זכות על ידי זכאי.

אכוואני לעזאז. אחנאן עם ישראל מה תחצלנה עלא התורה כאן בעדאב כביר

 יאסר. ומה דכלנה לארץ ישראל כאן בעדאב כביר יאסר. צחיח אחנאן מה כנאשי חאצ'רין לגוף מתאענה מוש

 חאצ'ר. ולאכן וקתלי נקראוו התורה ולמדרשים נשופו אלי מוש בשאהל קבלנה התורה. חתתה ואלו אלי רבבי כאן יחב יאסר באש יעטינה התורה. מוש בשאהל אחנאן קבלנאהה. ולעבד אלי חאזה מה יתחצל עליהה כאן בתעב. ילזמו יסתחפץ' עליהה יאסר. ובהאדה אחנאן ילזמנה נסתחפצ'ו מליח עלא התורה. צחיח יצר הרע מוש שאהל. ודימה יחארב פינה באש נעמלו הדנוב ומה נתבתושי התורה. לאכן לחז"ל קאלולנה אלי רבבי עטאנה התורה באש נתגלבו ביהה עלא יצר הרע. ובהאדה יצר הרע אכתר חאזה יחארב פיהה הייא קראיית התורה. ולאכן אחנאן ילזמנה נסתחפצ'ו יאסר עלא התורה ועלא קראיית התורה. אלי לעבד וקתלי יקרא התורה. יערף הדין וחתתה ואלו יגלט ינזם ירזע בתשובה פי כל וקת. מוש ואחד אלי מה יערפשי הדין. עלא השנווה חיירזע בתשובה. נזיבו הוני מעשה באש נערפו קימת התורה. למעשה האדה מה ענדושי שהר מלי נצאר. ואחד חרדי פי ישראל קויי יאסר פלהייטק. מאענאהה פלאעלאמייה. ועמל ברשה באראמז ועמל חתתה כתאב עלא להייטק. ביל גייטס מולא לוינדאווז ואגנה עבד פלעאלם. אסתדעה באש יחצ'ר ללחאפלה אלי יעמלוהה כל עאם. וגאדי יחצ'רו פיהה כבאר לעולאמה פלעאלם פלאעלאמייה. ואפק. ווקתלי קאלולו עלא התאריך. תבת לקאה התאריך נהאר השבת. כלמהם קאלום מה נזמשי נזי עלא כאטר שבת. כלמו קאלולו נזידולך פלוס. קאלום לא. קאלולו כוד האש תחב. קאלום מעה השבת מה תמאשי לעב. פלאכר וכרו לחפלה לנהאר לחד. ביל גייטס קאל פלחפלה האדיך. אלי בפלוסי נזם נשרי האש נחב. ולאכן מה נזמתשי נשרי שבת ואחדה מתאע יהודי חרדי. ונזיבו מעשה אוכר. ואחד כאן יכדם פי מעמל. ובתיקתו ובלי כאן יעטיה לכדמתו חקהה. תרקה חתתה וצל נאייב מודיר. פלווקת האדאך תערף עלא הדין ובדה ירזע בתשובה. וקרר באש יחפץ' השבת. פי אמריקה מה תמאשי לעב פלכדמה. הזמעה לאוולה מה זאשי קאל מריץ'. זמעה אוכרה טלב כונזי ענדו מה יעמל. תלאת שהור כל שבת ישבל שבאלה. באעד תלאתה שהור למודיר פד מלחכאייה האדי. קאלו אסמע קאעד נשוף פיך אלי נהאר השבת מה תזישי. ונערף אלי אנתין יהודי. כאן קאעד תכמם אלי מה עדשי חתזי פשבת. נקולך מן תווה בארה שוף כדמה אוכרה. האנה מה יקלקנישי תשד דינך האו מה תשדשי. לאכן מעה לכדמה מה תמאשי לעב. רואח מקלק מה ערפשי האש יעמל. מרתו אלי חתתה הייא דאכלה מעאהו פלחזרה בתשובה. קאלתלו אסמע. אחנאן יהוד. וליהודי ילזמו יצ'אחי עלא כאטר דינו. שלם פלמעמל ורבבי יזיבלך כדמה אוכרה. וכאן מה זאבלכשי נקבלו לעקובה מתאענה אלי כצרנה קדאש מן שבת. לכלאם האדה רתחו יאסר. נהאר לחד משה קדם אסתיקאלתו ללמודיר ורוואח. באעד נהארין זאהו מבעות מן למעמל יטלבו באש יזי ללמעמל. הווא מה ענדו מה יעמל משה. לקא מול למעמל גאדי. קאלו ראך עטיתני אכבר דרס פי חייאתי. האנה ענדי פלוס מה יעייש 10 זייאל מן באעדי. נכדם פשבת ונזיד נלם פלפלוס אלי מה ענדי מה נעמל ביהם. אנתין אלי מה ענדך כאן שהרייתך. שלמת פיהה עלא כאטר השבת. בהאדה נקולך אנתין מן תווה מודיר למעמל. ושהרייתך חנדובלהאלך. ומן ליום נהאר השבת למעמל מסכר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

רבי אברהם ב״ר מרדכי הלויארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

הגאון המופלא רבנו אברהם הלוי זצוק״ל נולד בארץ מצרים בשנת הת״י [1650], מילא כסא אביו ברבנות במצרים כרב וכאב״ד עם אותם הדיינים שהיו עם אביו. וכאשר זרחה לו השמש, היה מעשירי הארץ, תורה וגדולה במקום אחד, כמו שכתב גאון עוזינו החיד״א ז״ל בשם הגדולים. בין שנת תמ״ו לתמ״ט מת עליו בנו יחידו המוכשר, בגיל חמש עשרה שנה. פטירתו זעזעה אותו, כמו שמתאר בהרחבה את צערו בתשובה אבן העזר כלל ג׳ סימן ח׳ ובחושן משפט כלל ה׳ סימן די. ובהקדמתו לספר גינת ורדים מתנה את הצרות הרבות אשר עדו עליו, ואת צערו על מיתת בנו וגם על מיתת בתו בת השתים עשרה.

יחד עם סדור תשובותיו לכל מי שפונה אליו, הוציא לאור בשנת התנ״ז ספר ׳דרכי נעם׳ לרב אבה״ו, ובסופו צירף את קונטרסו ״מלחמת מצוה״, אשר עורר ויכוח הלכתי גדול בין גאוני דורו וגם בדורות שלאחריו ממזרח וממערב [ביו השאר שו״ת פנים מאירות סימן ז, ספר סדרי טהרה על שולחן ערוך יו״ד סימן קצ״ד אות כ״ו]. ספרו גינת ורדים על ד׳ חלקי שולחן ערוך אשר הוא עצמו הכינו וסדרו יצא לאור כשש שנים לאחר פטירתו.

דרך למודו ז״ל היה שלא תקע עצמו בדבר הלכה ועמד על דעתו, אלא השתדל לשמוע דעת חכמי דורו, וכדרך של רב אבה״ו ז״ל, כמו שכתב בהקדמתו לשו״ת דרכי נועם: ״את זה הדרך בחרתי שלא לתקוע עצמי בדבר הלכה אבל אשא ואתן בשקלא וטריא עם רוב התלמיד חכמים המעיינים הנמצאים אתנו, אם יכשר בעיניהם מה שכתבתי באותה הלכה ובאותו ספק, ואם המצא ימצא איזה דוחק בדברי אניף ידי עליו ואעמיק בעיוני כיד ה׳ הטובה עלי, וזה דרכי כל הימים בכל מה שכתבתי מנעורי עד עתה, ולא סמכתי על דעתי כי אם אחר הסכמת המעיינים מקשיבים לקולי, כי כל כוונתי לשם שמים לבאר וללבן הלכה על בוריה, ולכן קראתי שם ספר זה אמרי נועם, כי גלוי לפניו ית׳ שלא לשום קנטור ולא לשום נצוח אלא דרך נעימות״ וכוי ע״כ. וברא כרעא דאביו כן היה דרכו, כמו שיראה המעיין ברוב תשובותיו עם גאוני דורו אתם נשא ונתן, וכמו שכתב מוהר״ר יוסף תלוי בהקדמתו, וזה לשונו: ״אצל גדולתו אתה מוצא ענותנותו, כי לא היה רוצה לסמוך על דעתו, ורוב פסקיו היה מוסר לחקרי לב אשר אתו״, ע״כ. ואף חזר בו מסברתו כאשר נוכח בצדקת דבריו של המשיג, כמו שהוא כותב בחלק אבן העזר כלל ד׳ סימן כ״ח, וזה לשונו: ״ואפריון נמטייה ליה למר נר״ו וברכות לראש צדיק שהחזירני :!טעותי… וכבר העברנו הקולמוס עליהם עד תומם״, ע״כ. וכן כותב :הקדמתו, וזה לשונו: ובעת דברי ושגיתי, לא בושתי ולא נכלמתי, ׳מרוק פני לא הסתרתי, ע״כ. לעיתים שפך חמתו בויכוחים חריפים, ׳השבית גאון עזים, במליצות וחרוזים, ולפעמים, היה ברצונו להתרחק מעניינים קשים ונלוזים. ולגודל אהבת השלום כתב באורח חיים כלל א׳ סוף סימן כ׳׳ב, יזה לשונו: ״אך מפני גודל חיבת השלום ראוי לוותר בדברים אלו ׳פעמים שאתה מתעלם אפילו בספק ברכה לבטלה, ששמו יתברך ::לתק במים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, כ״ש בעניני דבור דיש לחוש שיתפשט המחלוקת ביניהם. והרוצה להעמיד האמת ־:עתו לשמים ישמיע דבריו בנחת קודם מעשה או אחר מעשה כדי שיתקבלו דבריו״. רבני דורו שבחוהו וקלסוהו עד מאוד וכמ״ש מהר״מ גלאנטי ז״ל בזה הלשון ״הגם דכל רז לא אניס ליה, מדעת קונו יש בו להימלך, ומיראי הוראה הוא… וידעתי כי מרוב צאתו במילי דאסורא נטה להחמיר. כי כל רז לא אניס ליה וירבו כמותו בישראל, וצאצאינו יהיו כמותו בתורה וביראה״, ראה באבן העזר כלל ג׳ סימן י׳ י״א. עם עול הצבור שהיה מוטל על צוארו, הכניס עצמו בכוחא דהתירא, להתיר החרם מעל ההוגה בספר פרי חדש שעשה בזמנו רעש גדול בין הרבנים והלמדנים. וראה אורח חיים כלל ג׳ סימן כ״ב על תיקון העירוב במצרים, והויכוח הנוקב עם תלמידו רבי ישועה שבאבו שם כלל כ״ג, וראה עוד אורח חיים כלל ב׳ סימן ט״ז ע״ע אמונת הגלגול באורך. רבי אברהם נפטר במצרים בשנת תס״ד [1704] לערך.

ואלו הם חיבוריו:

א]. ״קונטרס מלחמת מצוה״ – בעניני מילה, וינציאה, תנ״ח.

ב].        ״שו״ת גנת ורדים״ – בד׳ חלקי שו״ע, תע״ז.

ג].         ״יאיר נתיב״ – בעניני גיטין, קושטא, תע״ח.

ד]. ״גן המלך״ – פסקים וחידושים קצרים. קושטא, תע״ז.

ה]. חיבורים נוספים נותרו בכ״י ואינם ידועים. ״קול אלהים״, ״קול ששון״. ״קול שמחה״, קול נהי״ ״קול המון״. חידושי כתובות.

התולדות מתוך שו״ת ״גינת ורדים", ח״א, במבוא

רבי אברהם ב״ר מרדכי פאריעול מאוויניון

מחכמי איטליה. סופר, מעתיק, מחבר ומוסיקאי. נולד באוויניין בשנת ה׳רי״א [1451] ונפטר בפיררה בשנת ה׳רפ״ה [1525]. בשנת ה׳ר״ס [1500] חיבר א]. ״פרחי שושנים״ – פירוש לתורה, ב]. ׳מגן אברהם״ – ויכוחים בנושא הדת. ג]. ״אורחות עולם״ – תיאור גלילות הארץ, שתירגם ללאטינית.

רבי אברהם ב״ר משה

תלמיד מובהק לרבינו שלמה בן אדרת [הרשב״א] כנראה שהשיב בפקודת חכם על שאלת ה״ר יצחק ממאראקיא וחתם בשמו בחליו אשר מת בו, וה״ר יהודה בן הרב קיים דבריו שהם דברי אביו ומובאת בתשובת הרשב״א מיוחסות להרמב״ן סימן קמ״ח, ושאל גם מן הרא״ש והשיב לו בקוראו אחי כמובא בתשובותיו כלל ס״ח סימן כ״א ורמז עוד לתשובתו לו שם סימן כ״ז ומשמע קצת שם שהיה נקרא ה״ר אברהם אפרים.

אור החיים, כערכו

רבי אברהם ב״ר משה אבוקארא

מחכמי ורבני תונס, היה בזמן הגאון הגדול רבי אברהם חג׳אג׳ ז״ל וחיבר ספר על הספקות הנקרא בשם בן אברהם ספר יקר וחשוב [והוא היה מחכמי ק״ק פורטוגיזיס. ואמה״ג זצ״ל ראה בספריה המפוארת בבית הכנסת רבי הלל זיע״א אשר לעדת הפורטוגיזיס בתונס ספר בן אברהם מכ״י המחבר, וכעת בית הכנסת נסגר והספריה עברה למשרד הרבנות הראשית בתונס. נאמ״ן ס״ט].

אנשי השם, עמוד ט

פסח בצפון אפריקה- מקורות שונים

בדיקת חמץ וביעור חמץיהדות המגרב-רפאל בן שמחון

בליל ארבעה עשר בניסן, כל בני־הבית השתתפו בבדיקת החמץ. בהגיע ראש המשפחה בערב, הוא ניגש מיד ל״מבצע בדיקת חמץ״.

לאחר שעקרת־הבית הכינה כבר את הכל, נוטל האב נר דלוק או אבוקה ובודק בכל מקום שרגיל להיות שם חמץ, הוא עובר בשקט ממקום למקום ומניח את פתיתי הלחם העטופים בניר שהרעייה הכינה כבר מבעוד־יום, מניחם בפינות הבית, אח״כ אוסף אותם לאחר שבירך. רבים נהגו להוסיף נתחי־כבד צלויים לפתיתי הלחם לצורך בדיקת החמץ, ואת הכל מניח בעל־הבית בקערית קטנה שתיזרק אחרי ביעור חמץ.

למחרת בבוקר, בחוזרו מתפילת שחרית, נוטל האב את הקערית עם חתיכות הלחם העטופות שבתוכה, ולאחר שהבנים כבר הכינו מדורה, יוצא האב ובחרדת קודש, מברך לפני תחילת ה״מבצע״ ואומר: ״כל חמירא וחמירא דאכא ברשותי וכו׳ ושורף את החמץ, אך את עיקר הביעור משאיר הוא לילדים והם משלימים את המלאכה בשירה ובדקלום מיוחד בעברית וערבית יהודית:" חמס כשיר, ובוי עשיר ! חמסה כשירה ואימר עשירה "  ״חמץ כשר ואבא עשיר״! ״חמצה כשרה ואימא עשירה״!

הערת המחבר :  רבים מיהודי מרוקו מבטאים את הנקודה חיריק במקום צירי ולהיפך, צירי במקום חיריק, אותו הדין לגבי האותיות ס. ש. צ. את שלוש האותיות מבטאים אותן כמו שמבטאים האות ס, וגם כאן, יוצא להם ״חמס״ במקום, חמץ״.

תענית בכורות

הבכורים נהגו להתענות בערב פסח, לזכר הנס, שניצולו ממכת בכורות במצרים. גם נשים בכורות מתענות, אולם היום מנהג זה הולך ונשכח, ובמקומו נוהגים לקרוא פרק מהמשנה או מסיימים מסכת ועושים סעודה קלה עם מתן צדקה, כדי שלא יהיה צורך לצום. מנהג זה נתקבל בקרב עדות ישראל ויש שנותנים צדקה בלבד, יש בכורים שמשתדלים להשתתף בברית מילה במידה ויש איזה ברית בעיר, כך הם פטורים מלצום, יש גם שקונים סנדקות, ואז אסם הבכור הוא סנדק, הוא גם פטור מהתענית. כמו־כן גבאי בתי־כנסת דואגים שכל מתפלל יפריש סכום מסויים לטובת הישיבות במקום ״תענית בכורות״

ליל הראשים

במרוקו, ליל י״ד בניסן נקרא ״לילת בדיק חמץ״ (ליל בדיקת חמץ). בערב זה, רוב המשפחות סועדות את ארוחתם בצנימים מרוחים בחמאה טריה, ושותים תה. לא מכינים שום תבשיל לערב זה, משום שכל הכלים הוצאו ושמורים עתה עם כלי החמץ, במקומם הוכנו והוצאו הכלים הכשרים של פסח.

לעומת יהודי מרוקו, יהודי תלמסן שבאלג׳יריה השכנה, מכנים ערב זה בשם " לילת א-רוס " – (ליל הראשים), משום שכל בני העיר היהודיים, סועדים את ארוחתם ב״כוסכוס״ ובמרק מיוחד, מבושל בעיקר מבשר ראש של הבהמה. יהודי תוניסיה נוהגים לאכול בסעודת הצהרים של ערב פסח, תבשיל של אורז.

חלוקת החרוסת של משפחת אזרד

אין כמעט יהודי מיוצאי העיר מכנאס, שלא הכיר את משפחת אזרד הנכבדה ובמיוחד את הגביר אליהו אזרד ז״ל, איש שוע ורב פעלים, ואחד מפרנסי העיר ועשיריה.

אחד מזכרונות הילדות הרחוקה מזכיר לי איך היינו חייבים להידחק לתור הארוך על־מנת להגיע ולהשיג כמה כדורי חרוסת להורים. אני עוד זוכר את הגביר אליהו אזרד, יהודי אציל נפש וכל כולו אומר כבוד.

בית אליהו אזרד או כפי שקראו לו ״דאר אליהו אזרד״ התפרסם מימים ימימה בחלוקת מנות החרוסת לכל יהודי העיר, חינם אין כסף. כאן מדובר באוכלוסיה יהודית שמנתה למעלה מחמשת אלפים נפש.

ההכנות ל״מבצע״ זה היו מתחילות שבועות אחדים לפני פסח, בביתו של אליהו אזרד שהיה אחד הבתים היפים ברובע היהודי החדש, הלא הוא " מללאח זדיד (Le Nouveau Mellah).

כך היתה החלוקה

בביתה של משפחת אזרד שירתו שני יהודים. אחד בשם אברהם, יהודי ערירי והשני בשם יעקב, שאהב מאוד את הטיפה המרה עד שרוב הזמן לא היה מאוזן, הוא ציפה כל השנה, בכליון עיניים, לליל הסדר כדי ״להשלים״ מה שהחסיר במשך השנה. יעקב נהג לשבת בליל הסדר ״ולהתווכח״ עם רבונו של עולם ושואל: מדוע ציווית אותנו לשתות רק ארבע כוסות ועם המצרים היית רחב־לב וכבדת אותם בעשר מכות. לו הסדר הזה היה הפוך, זה היה יכול להיות מצויין: בניך היו שותים הערב עשר כוסות ולמצריים, מספיק להם ארבע מכות, וזה היה גם יכול להיות הסדר הטוב ביותר.

ידיהם של שני האדונים, אברהם ויעקב, לפני חג הפסח, היו מלאות עבודה ולא היה להם זמן לא לשתות ולא לדבר, אלא לעבוד, היה עליהם להכין את ״מבצע״ חלוקת החרוסת לאוכלוסיית ה־מללאח המונה אלפי־נפשות וכך היה סדר ההכנה: בחול המועד סוכות היה הגביר אליהו אזרד יוצא לכרמים ומביא משם רימונים, צימוקים, אגוזים, תפוחים וכל מיני תבלינים. את כל זה היה מאחסן בעליית הגג שבביתו. שבועיים לפני פסח, מתחילות ההכנות, מנפים את כל הצימוקים אחד אחד, שוטפים אותם היטב והכל על טהרת הכשרות. מהיין שהוכן לפסח, מפרישים חלק להוסיף לפירות כדי להכין בו את דייסת החרוסת.

שבוע לפני פסח, מתחילה העבודה. בבית משפחת אזרד הייתה מכונה מסוג המכונות הגדולות לטחינת בשר במפעלים, מכונה מיוחדת ולא הייתה רשות לאף אחד לגשת אליה או גם לגעת בה, רק לבעל־הבית, הוא בעצמו הפעיל אותה וכאשר הוציאו אותה, פעם בשנה, התייחסו אליה כאילו מוציאים ספר תורה מהארון. הגברים קראו הלל כמו בשעת אפיית המצה שמורה, הגביר אליהו ניגש אליה, , ובדחילו ורחימו הרכיב את חלקיה בעדינות שלא תיפול ח״ו ושלא ״יארע שום פיסול״. מעמידים את המכונה על שולחן גדול באמצע הבית ורק אדון אזרד מורשה וזכאי לטחון בה כאוות נפשו, כאשר שני העוזרים יעקב ואברהם ניצבים על־ידו ומוכנים לעשות הכל למען אדונם.

יום י״ד בניסן, ערב פסח, הוא יום המבצע הגדול. עוד בבוקר השכם, נהרו לעבר ביתו של הגביר אזרד גלים גלים של נערים ונערות, נשים ומבוגרים בתור ארוך, וכל אחד מחזיק בידו קערית או גביע גדול, שבו יקבל את מנת החרוסת המגיעה לו בתוספת ״ברכת חג כשר ושמח״.

כאשר מגיעים אל בית הגביר, מוצאים כבר כמה זריזים שהגיעו עוד לפני עלות השחר ועומדים ומחכים ומתווכחים. בכניסה לבית המשפחה ניצבים שני שומרי הבית אברהם ויעקב שלא נמו את שנתם בלילה. אנו הילדים היינו נדחקים להיכנס, רק כדי לראות את בעל־הבית בכבודו ובעצמו, לבוש בהידור רב וממתין. כל ילד שהיה ניגש אליו לקבל ממנו את מנת החרוסת, היה משפיל את עיניו ומדבר בשקט ובקול חלוש. מי אתה? היה שואל כל ילד מאתנו. אני בן. . . .10 . ששש. . ולא היה יכול להשלים מרוב בושה ופחד ואדון אזרד היה פונה לאחד מעוזריו ופוסק: אני כבר יודע בן מי הילד הזה והיכן הוא גר, זה בן של משפחה מרובת ילדים, תנו לו יותר.

ילדים זריזים שידעו להסתדר, היו זוכים במנה הגונה, לוקחים אותה הביתה וחוזרים חלילה, וכך היו משיגים מספר מנות .

מכל הטכס הזה, נשארה תמונה אחת חרוטה בזכרוני וקשה לי להשכיחה. כאן הייתה מתגלית אהבת ישראל האמיתית ועזרה לזולת, זאת בנוסף לנוהג של מנהג הזמנת אורח לשולחן שאותו נהגה משפחת אזרד לקיים הן בשבתות והן בחגים, בנוסף למתן בסתר לתלמידי־חכמים ולנזקקים.

תאג'ר אל סולטאן- מיכאל אביטבול

מכתב מספר 22תאגר אל סולטאן

7.8.1862

אל טייב אבו אל-ימאני מודיע לאברהם קורקוס שאין הוא יכול לקבל את הרופא עליו המליץ

الحمد للاه وحده

ولا حول ولا قوة الا بالله العلي العظيم

الطيب بن اليماني

השבח לאל לבדו

אין חיל ואין כוח אלא באלוהים העליון, העצום

 

صاحبنا التاجر ابراهام قرقوز اما بعد ، فقد وصلنا كتابك وعرفنا ما فيه  وصار بالبال

( אל ) חברנו  הסוחר אברהם קורקוס. לעצם העניין, הגיע אלינו מכתבך והבנו את תוכנו ולקחנו לתשומת לבנו

 

ما ذكرته في شان الطبيب الذي اشرت اليه وعرفنا ما عليه فيه فأعلم

מה שכתבת בעניין הרופא, עליו המלצת. הבינונו מה שהזהרת אודותיו דע לך

 

انا لا نكرهه ولكن لا سبيل لقدومه من وجوه والتمام في 10صفر عام 1279

שאין אנו מואסים בו אך אין אפשרות שנקבלו מסיבות [שונות]. סוף 10 צפר שנת 1279

חכמה מקדם – תוניסיה

תוניסיהAsilah

גולת תוניסיה היתה המרכז הרוחני־תורני של יהדות צפון אפריקה בין המאה השמינית למאה האחת־עשרה. חכמי קירואן זכו להכרה מגאוני בבל, ובהמשך פעלו בקרבה גדולי תורה כרבנו חננאל – פרשן התלמוד הנודע. קהילות אלו נחרבו עד היסוד עם עלייתה לשלטון של כת האל־מווחדון במאה השתים־עשרה. לאחר גירוש ספרד התיישבו בתוניסיה אנשי הלכה ותלמוד רבים כרבנים אברהם זכות, אברהם בן בקראט הלוי ומשה אלאשקר.

תרומה משמעותית להתפתחות התורנית יש לזקוף לרבנים מסעוד אלפאסי ושלמה פרץ אשר הגיעו ממרוקו לתוניסיה במאה השמונה־עשרה והחלו ללמד בה תורה. תוך זמן קצר הצליחו להביא להתעוררות דתית.

החיד״א, בביקורו בתוניסיה ב־1774, תיאר בהתלהבות את התרשמותו מגדולת רבניה ולימודם המעמיק, וכן את תמיכתם הנדיבה ביהודי ארץ ישראל. על פי עדותו, מאה שנים קודם לכן, באמצע המאה השבע־עשרה התחוללה מהפכה חינוכית בהנהגת הרבנים צמח צרפתי, אברהם הכהן ואברהם טייב, שעיקרה מעבר מלימוד גמרא עם רש״י ללימוד מעמיק של התלמוד עם בעלי התוספות. בשיטה החדשה, ניתוח הסוגיה התלמודית לא נועד לשם הסקת מסקנות הלכתיות הלכה למעשה. שיטה זו, אשר כונתה ״העיון התוניסאי״, כללה למשל לימוד של סדר קודשים הדן בהלכות בית המקדש, אף שאינו נוהג הלכה למעשה. שינוי שיטת הלימוד הביא לפריחה אינטלקטואלית, ולפי עדותו של החיד״א, נערים רבים היו בבחינת ״מעיינים״ גדולים.

עם הכיבוש הצרפתי ב־ 1881 הפכה תוניסיה לארץ חסות, וההשפעה הצרפתית ניכרה בכל תחומי החיים בקהילה היהודית. בהדרגה פינתה את מקומה הערבית התוניסאית לטובת השפה הצרפתית. רבים מבני הקהילה, שהיתה ביסודה מסורתית, הגיעו לידי משבר דתי ולרמות שונות של התרחקות מן המסורת. המשבר הרוחני בקהילה היהודית בעיר תוניס היה כל כך חריף עד שנאלצו למנות רבנים מג׳רבה, האי הסמוך.

הקמת בתי הספר של כי״ח הגבירה מאוד את מגמת עזיבת המסורת בקרב צעירי תוניסיה. בשנת 1864 נוסד הוועד המחוזי של כי״ח בתוניס ונערך להקמת בית ספר של הרשת. ניסיון זה נתקל בהתנגדות עזה של הביי, השליט המוסלמי, ושל הקאיד, מנהיג הקהילה היהודית, והתוכנית נגנזה. בשנת 1878 הוקם בית הספר הראשון של כי״ח, והוסכם שהוא יתנהל על פי המסורת, מתוך מטרה שבוגריו יהיו משכילים יראי הי. הקמת בית הספר של כי״ח זכתה לתמיכת רבנים חשובים וביניהם הרב ישראל זיתון, רבה הראשי של תוניס. בשנים הבאות הוקמו בתי ספר של כי״ח לבנים ולבנות בערים נוספות, ומספר התלמידים גדל בהתמדה, אולם בניגוד לציפיות, החינוך המודרני הוביל דווקא להתרחקות מהמסורת.

לעומת חכמי תוניס, רבני ג׳רבה שמרו באדיקות על החינוך התורני והתנגדו לניסיונות להקים בית ספר של כי״ח באי. בין המתנגדים היו הרב יעקב הכהן גדישא ורבי כלפון הכהן. גם כאשר פנה אליהם הרב הראשי של תוניס והציע לתמוך ברעיון, הוא נענה בשלילה.

הציונות תפסה מקום חשוב בתוניסיה כולה, אם כי העלייה מתוניסיה לארץ לאחר הקמת המדינה היתה דלילה יחסית ונפרשה על פני שנים רבות, בעוד חלק גדול מן היהודים היגרו לצרפת.

בתוניסיה נוצרה ספרות תורנית ענפה בתחומי העיון בתלמוד, ההלכה, הקבלה והדרוש, אך לא נכתבו בה כלל ספרי הגות ופילוסופיה. למן המחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה פנו רבים ללימוד הקבלה(כנראה בהשפעת הרב אברהם אבן מוסה ובנו הרב משה), ויש מהם שנודעו כגדולי המקובלים כרב יצחק טייב(מחבר ״ערך השולחן״) בתוניס, והרב משה עידן בג׳רבה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר