ארכיון יומי: 7 במרץ 2017


"מגילת אסתר" – גילוי ההיסטוריה היהודית בעבר ובהווה.מאת: הרב משה אסולין שמיר.

   "ליהודים היתה – אורה ושמחה, וששון ויקר" (מ' אסתר ח, טז).פורים22222

"מגילת אסתר" – גילוי ההיסטוריה היהודית בעבר ובהווה.

          "אסתר – ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע"א).

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הק' כותב בספרו "ראשון לציון" למגילת אסתר, שגם אחשוורוש שנא יהודים כמו המן, רק שלכל אחד מהם היה תפקיד במזימה האנטישמית נגד היהודים: המן העמלקי רצה להשמידם מבחינה פיזית כמו היטלר ימ"ש, ואילו אחשוורוש רצה להשמידם מבחינה רוחנית.

לקראת סיום "המשתה לכל שריו ועבדיו", אחשוורוש מחליט להזמין גם את היהודים כדי לבולל אותם מבחינה רוחנית, ולהשכיח מהם את המשך בנין המקדש השני בו החלו עזרא ונחמיה, בעקבות הכרזת כורש זקנו של אחשוורוש ככתוב: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' מפי ירמיה, העיר ה' את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר… כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים,  והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א' א').  את זאת לומד רבנו האוה"ח הק' מהכתוב: "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם" = עם ישראל. כמו כן מהכתוב: (עזרא א' ו') "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו, כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים". ב"סדר עולם" (כט) נאמר שכותבי השטנה נגד היהודים, היו עשרת בני המן שמאור יותר נתלו על עץ בעקבות אביהם המן הרשע.

מתוך עיון קצר בהיסטוריה היהודית, ניתן להיווכח די מהר בשיתוף פעולה הנ"ל דוגמת הנאצים מצד אחד שתכננו ואף ביצעו רצח מיליוני יהודים, ומצד שני אנגליה וארה"ב שלא היו מוכנים להפציץ את מחנות ההשמדה למרות שידעו על המתרחש. גם כיום, יש לנו את פרס ההולכת בעקבות המן הפרסי, ומכריזה השכם והערב שהיא רוצה למחוק אותנו, ומצד שני האו"ם, הערבים והאירופים המתנכלים לעמ"י. מחצית מהגינויים באו"ם, נגד ישראל.

אחשורוש ראה שתמו 70 שנות גלות  עם ישראל לאחר החורבן  ולא נגאלו, כפי שאכן הבטיח ה' ע"י הנביא (ירמיה  כט, י)  "כה אמר ה' לפי מלאת לבבל 70 שנה, אפקוד אתכם": 45 שנות מלכות נבוכדנצאר, 23 שנות אוויל מרודך {כולל שאר המלכים שמלכו עד אחשוורוש: כורש, כנבוזי, דריווש הראשון}, 2 שנים של אחשוורוש = 70 שנה.

את זה הוא לומד מן הכתוב: "בימים ההם" = "ב' – ימים" = ב' שנים. כידוע המילה "ימים" בתנ"ך רומזת לשנה ככתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה' כט'),  לכן "בשנה השלישית כשבת המלך" = שנתישבה דעתו כדברי הגמרא. הוא עושה משתה, בו השתמש בבגדי כהונה וכלי המקדש, כדברי הגמרא (מגילה יב' ע"א) "בהראותו … את יקר תפארת".

מוסר השכל: יש לקרא את מגילת אסתר בעיון רב לא רק ברובד הגלוי, אלא גם ובעיקר ברובד הסמוי, היות והיא נכתבה ברוח הקודש ע"י מרדכי היהודי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, שהיה מאנשי הכנסת הגדולה, ומוצאו מזרע שאול המלך מבנימין. כזכור, שאול המלך לא השמיד את עמלק כפי שציווה אותו ה', והנה צאצאיו מרדכי ואסתר, נאלצים שוב להתמודד עם המן העמלקי לאחר 520 שנה.

במהלך המלחמה, לא שלחו את ידם בביזה ככתוב "ובביזה לא שלחו את ידם",  (אסתר ט, טז), כדי לתקן את לוחמי שאול ששלחו את ידם בביזה ולקחו מן הצאן, ככתוב: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר… (שמואל א, טו, ט).

                    "זכור את אשר עשה לך עמלק…" (דברים כה, יז – יט).

     עמלק של המן הגגי – ועמלק של ימינו.

בשבת הסמוכה לפורים, תחול "שבת זכור" בה מצווים מדאורייתא לזכור את מעשי עמלק על ידי קריאה בספר תורה, ולכן משתדלים להוציא ספר תורה מהודר לשם כך, בו קורא המפטיר בספר שני את פרשת "זכור", ואחר כך קוראים בהפטרה מתוך ספר (שמואל א טו) המתאר את מלחמת שאול בעמלק, חטאו וקריעת המלוכה משאול וזרעו.

אין שום איסור בתורה הדומה לציווי הכל כך מפורט, כמו הציווי למחות את עמלק: "זכר… ולא ירא אלוקים… תמחה את זכר עמלק… לא תשכח". לא רק שנזכור, אלא גם נמחה, וגם לא נשכח לאורך ההיסטוריה.

עמלק "מלווה" את עם ישראל מאז יעקב אבינו כאשר עשיו הרשע – הסבא של עמלק עורך "קבלת פנים" צבאית ליעקב אבינו וב"ב החוזרים מלבן הארמי, ומנסה לחסלם. לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, עמלק מתייצב על משמרתו ונלחם עם ישראל ברפידים. (שמות בשלח יז, ח –טז).  עמלק שוב מתגלה בדמותו של המן האגגי.

בגרמניה המזוהה עם עמלק כדברי הגמרא (מגילה ו ע"א) לפסוק: "אל תתן ה' מאווי רשע, זממו אל תפק" (תהלים קמ, ט).. "אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תיתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיה של רומי". ויש גורסים גרמניה של רומי. במשפטי נירנברג לאחר השואה, עמדו לדין 23 פושעי מלחמה נאציים, 11 מתוכם נידוני למוות. היה צפוי שיוצאו להורג ע"י כיתת יורים בהיות המשפט צבאי, אבל הוחלט לבסוף לתלות אותם. אחד מהם, הצורר ה-ר-מ-ן = המן רשע} גרינג ממקימי הגסטפו, התאבד בכלאו שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, כך שביום כ"א תשרי תש"ז  {1946} – יום הושענא רבה = יום החיתום, נתלו רק עשרה, מעין  מהדורה חוזרת של עשרת בני המן שנתלו על העץ. שנת תש"ז אכן רמוזה באותיות הקטנות בשמות עשרת בני המן שנתלו במגילה: פרשנדתא, פרמשתא, ויזתא = ת – ש – ז 1946. האות ו במלים "ואת" המופיעה בבני המן, רומזת לריבוי, היות ומבחינה תחבירית היא מיותרת. זה גם רומז לאלף השישי בו הצוררים הנאציים נתלו. גם המלה "ואת" המופיעה לפני כל אחד מבני המן, באה לרבות כדברי רבותינו (ילקוט מעם לועז אסתר רלז), היא רומזת על תליית עשרה אנשים נוספים בנוסף לעשרת בני המן. כמו כן, המלה את רומזת תמיד לריבוי כדברי הגמרא (סוטה יז, ע"א).

מעניין לציין, שאחד הנידונים הגרמניים יוליוס שטרייכר שבמשך למעלה מעשרים שנה הפיץ שנאה נגד העם היהודי בעיתונו "דר שטירמר" בו שימש כעורך, אמר לפני שחבל התלייה נכרך על צווארו: "חג פורים 1946". 

 כל זה מסביר את דברי חכמים ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע"א).

כעמלק של ימינו, מהווים האיאטולות מאירן/פרס – צאצאי המן הרשע המכריזים השכם והערב על רצונם להשמיד את ישראל ללא כל התגרות מצדנו, כמו "קבלת הפנים הצבאית העמלקית" לה "זכינו" עם יציאתנו ממצרים.

המסר המרכזי במגילת אסתר – לדורנו.

"נס פורים היה הכנה לבית שני… ויהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה" (שפת אמת).

אירועי המגילה התרחשו בתקופת אחשורוש ששלט באימפריה הפרסית במשך 20 שנה בין השנים: 485-465 לפנה"ס. הוא התמנה למלך לאחר שאביו דריוש הראשון יצא למלחמה נגד מצרים בה נהרג. אחשוורוש בנו המשיך במלחמה ואף הצליח לכבוש אותה, דבר המסביר את הרקע למשתה שנמשך 180 יום. בכך הוא רצה לבסס את מעמדו באימפריה שהתרחבה. שמו הפרסי הוא "חשיארש", ואילו בפי היוונים כסרכסס. בפי היהודים כונה "אח-שורוש", היות ומי ששמע את שמו צעק "אח ראשי", היות והוא רושש את העם בגלל גובה המיסים למימון שיגעונותיו: כיבושי נשים וארצות. אשתו "ושתי" הייתה נכדתו של נבוכדנצאר דבר המסביר את מעמדה הרם וסירובה להתייצב לפניו, ואילו אמו "אטוסא" הייתה ביתו של כורש זקנו, דבר שהקנה לו מעמד מכובד.

היהודים שראו כי טוב ליבם ביין הפרסי, סירבו לעלות לארץ ישראל בימי עזרא ונחמיה, ובעצם עלתה רק "דלת העם". שמות הגיבורים הראשיים במגילה: מרדכי (מורדוך) ואסתר (אסתיריס) מזכירים שמות אליליים פרסיים. כמו כן אסתר בבית אחשוורוש, ומרדכי "יושב בשער המלך" – בתפקיד של שר. כל זה משקף תפאורה של "יהודי אמריקה של אז".

הרבי מגור מחבר "השפת אמת", כותב על פורים: "נראה כי נס פורים היה הכנה לבית שני. כי היה צריך להיות כוח ועוז לבוכן אפשר שיהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה כמו שאמרו חז"ל: מעמיד עליהם מלך קשה כהמן… שנס כזה הכנה לגאולה". לדבריו, הגאולה אינה באה על מגש של כסף, אלא יש צורך בכוחות רוחניים ="עוז לב", ופיזיים = "כוח". כלומר, יש צורך בתעוזת המנהיגות נגד עמלק, והכנות צבאיות מצד שני. לכן, הקב"ה זימן את גזירת המן שהובילה אותם לתשובה שלמה וקבלת התורה שבע"פ מרצון: "קיימו וקיבלו עליהם". ניתן להם ניסיון צבאי שהרגו באויבם עמלק.

פורים מקיף את כל החגים: פ = פסח,  ו = ו' בסיון שבועות,  ר = ראש השנה, י = יום הכיפורים מ = סוכות (בארמית). כיפורים = כמו פורים. את השגות כיפורים נוכל להשיג ע"י שמחה בפורים.

"והימים האלה נזכרים ונעשים – בכל דור ודור, משפחה ומשפחה…" (אסתר ט, כח). האורות של אז, מאירים גם כיום מידי שנה בשנה כדברי חכמים לכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים". האורות של כל חג מאירים בכל חג כדברי רבנו האר"י הק', כך שצריכים רק להתעלות כדי לקבל את אותם אורות.

המן האגגי של ימינו = רבים מהפרסים וגרורותיהם כמן חיזבאלה וחמס הצועקים מעל כל במה, שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, ואף פועלים להשגת פצצה גרעינית לביצוע זממם. המנהיג הפרסי כיום הוא: "ח/המנ –אי. = המן.

 אחשוורוש של ימינו, מהווים רבים מראשי אירופה ואמריקה, שבמשחקי מלים דיפלומטיות נראים כניטראליים, אבל מאחורי הקלעים, תומכים בשונאינו ודורשי רעתנו.

הפתרונות לבעיית עמלק בימינו – אחדות ומנהיגות.

"לך כנוס את כל היהודים" – כנס ואחד את היהודים המפולגים (דברי אסתר למרדכי).

   אומרים חז"ל שרק מרדכי היהודי קלט את גודל האחריות מהשואה ההמנית הקרבה, ולכן החליט לקחת פיקוד  

 ולפעול בכל החזיתות: פקודות לאסתר מול אחשוורוש. אסתר גוזרת על היהודים לצום 3 ימים – יד, טו, טז בניסן "שנפלו" גם על "ליל סדר פסח", כך שבאותה שנה לא קיימו מצוות אכילת מצות ולא שתו ארבע כוסות, כך שנשאר להם רק מצוות "אכילת מרור העמלקי, וקריאת "והגדת לבניך" מתוך זעקה.

הרב חרל"ף (מי מרום – מעיני הישועה פרק י"ח) אומר: שיש צורך בשני מנהיגים כמו משה ואהרון, מרדכי ואסתר, אליהו ומשיח. המשותף לכולם, הביטוי הפותח את השם, א-מ.

מנהיג אחד מטפל ברוחניות של העם כמו – משה, מרדכי, משיח,

השני מטפל בהנהגה הפנימית כמו – אהרון, אסתר ואליהו.

המלה המשותפת "א-מ" מסמל את האם היודעת לטפל טוב בילדיה, בבחינת "אם הבנים שמחה הללוי-ה".

עמלק = 240 = ספק. "אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חכמים. ברגע שנתיר את הספקות הן בנושא אמונתנו השלמה בבורא עולם, הן בנושא אמונתנו בתורתנו הקדושה, והן בנושא נחלת אבותינו על כל גבולותיה – לא תהיה תקומה לכל אויבינו הרבים. והכל צריך להתקיים מתוך אחדות כדברי אסתר למרדכי: "לך כנוס את היהודים" – לך תאחד אותם. לכן, השם "בית הכנסת" ולא בית תפילה. קודם יש להתכנס ולהתאחד, ורק אחר כך להתפלל כדברי רבנו האר"י הק' לפסוק "… ויקרבו כל העדה – ויעמדו לפני ה" (ויקרא שמיני ט, ה). רק לאחר שמתקרבים איש לרעהו בבחינת "ואהבת לרעך כמוך", זוכים לעמוד לפני ה'. אז, נזכה בעזהי"ת ל"אורה ושמחה וששון ויקר".

 הנתונים הבאים במגילה –

 רומזים לכך שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש.

167 פסוקים במגילה – כנגד דברי שאול לשמואל: "חטאתי… כבדני נא נגד ז-ק-נ-י…" = 167.

159 פעמים המלה ה-מ-ל-ך בוואריאציות שונות. = ק-נ-ט = 159 = דאגה {בערבית מרוקאית}.

17 פעמים המלה מ-ש-ת-ה = טו"ב. כנגד 17 פעמים בה מופיעה המלה משתה בתנ"ך.

53 פעמים מופיעה המלה א-ס-ת-ר, וכן מ-ר-ד-כ-י. = ג"ן. גן עדן, "דודי ירד לגנו".

54 פעמים המלה ה-מ-ן = דן = 54. דינו של "ראש גוים עמלק", בתליה.

4 פעמים  ז-ר-ש הרשעה. ד'דין לאשתו הרשעה של המן.

9 פעמים ו-ש-ת-י = ט = ט-ומאה.

28 פעמים א-ח-ש-ו-ר-ו-ש = "כ-ח, לרמוז על ה- כ-ח האכזרי של אחשורוש.

פורים שמח – משה אסולין שמיר

  לע"נ אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרה"צ רבי אברהם בר אסתר ע"ה. הרה"צ המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה.

הצדיקות: א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חניני בת מרים ע"ה שעלתה לגנזי מרומים ביום י"ב אדר. עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה

לפורים : יָחִידִּ בִּמְלוּכָה אֵין לְךָ סוֹף וּתְחִלָּה.העת : לקראת המגילה בליל פורים החתימה : יעקב אבן צור

יָחִידִּ בִּמְלוּכָה אֵין לְךָ סוֹף וּתְחִלָּה.פיוטי רבי יעקב אבן צור

העת : לקראת המגילה בליל פורים

החתימה : יעקב אבן צור

 

יָחִיד בִמְלוּכָה, / אֵין לְךָ סוף וּתְחִלָה,

שמך אברכה, / עַל מִקְרָא מְגִלָּה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / יודוך רעיוני.

טרם קריאתהּ, / כמצות זְקֵנַי,

            אָשִׂים כָּל מַעְיָנַי, / בָּךְ נורא עלילה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / עזך אספרה.

שעשית נסים, / לאֻמה טהורה,

בשושן הבירה, / וגלילות הגולה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / קול שיר בגרוננו,

לצור הֶחֱינו, / וגם קימָנו,

ועוד הגיענו, / לזמן זה בגילה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / ברורה מִצְוָתָהּ;

בלילה לקרותהּ, / וביום לשנותהּ,

כלהּ בשלמותהּ, / נִסְדֶּרֶת בְּמִלָּה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / אשיחה רֹב גָּדְלָהּ,

יען קריאתהּ, / היא במקום הַלְלָּה,

 ובנתיב שבילהּ, / אֲיַשר מְסִלָה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / ברוך אלֹהינו,

 הָרָב את ריבנו, / הדן את דיננו,

אשר באויבינו, / הן עָשָׂה פלילה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / נערֹך רְנָנָה.

להדר ולקלס, / שם שוכן מעונה,

כי בחסדו פנה, / חס על אם כְּלוּלָה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה., / צור יושב בסתר,

 אפאר, כי צָרַי / וגם אויבי בִּתֵר,

אזי על יד אסתר, / בְּרוּכָה וּמְעֻלָּה.

 

עַל מִקְרָא מְגִלָּה./ וְעוּדִים אַתְמִידָה

לפרסם נִסֵּי אֵל / כַּדָת כַּתְּעוּדָה

לשמו אתן תּודה / גם שבח וּתהילה

 

עַל מִקְרָא מְגִיָּלה / רַחֲמִים אֲבַקְשָׁך

מלפני אל כַּבִּיר / נַעֲרָץ בִּקְדוּשָּׁה

יְמַהֵר יָחִישָׁה / לפדות עם סגולה

שמך אברכה

 

ביאורים לשיר :

1 יחיד במלוכה: כינוי לבורא על־פי דב׳ ו ד. / 2 שמך אברכה: תה׳ קמה א. על מקרא מגילה: רמז ללשון הברכה הראשונה שמברכים על קריאת המגילה. / 4 זקני: חז״ל. / 5 מעיני: מחשבותי, על־פי תה׳ פז ז. נורא עלילה: נשגב פעולה, על־פי תה׳ סו ה. / 6 עוזך: גבורתך. / 7 שעשית נסים: רמז לברכה שניה שמברכים קודם קריאת המגילה. / 8 וגלילות: בשבע ועשרים ומאה מדינה, כמסופר במגילת אסתר. / 11-10 לצור החינו… לזמן זה בגילה: רמז לברכה השלישית הנאמרת קודם קריאת המגילה. / 12 ברורה מצותה: מובחרת מצוותה ומפורשת במשנה ובגמרא. והלשון רומזת לתה׳ יט ט./ 13 בלילה לקרותה וביום לשנותה: כדברי ר׳ יהושע בן לוי: ׳חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום׳, בבלי מגילה ד ע״א. ושו׳׳ע או״ח תרפ״ז א. / 14 כולה בשלמותה: כדברי המשנה: ׳ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובה ? ר׳ מאיר אומר: כולה.׳ מגילה ב, ג. וכן נפסק להלכה, שו׳׳ע תר״ץ ג. נסדרת במלה: לאמור המגילה נקראת ככתבה וכלשונה כשמילותיה סדורות זו אחר זו ברצף, ואין לקרותה למפרע דהיינו אין להקדים ולקרוא פסוקים מאוחרים בתחילת המגילה, ואין לקרוא בכל אופן המהפך את הסדר. ראה משנה מגילה ב, א, ושו׳׳ע או׳׳ח תר׳׳ץ ו. /

16יען קריאתה וגו': לא תקנו הלל בפורים לפי שקריאת המגילה היא במקום הלל, בבלי מגילה יד, עא. הללה: תפילת ההלל, הללה לשון יחיד מן הללות, ובלשון רבים מופיעה מלה זו בלשון ימה׳׳ב. /

17ובנתיב שבילה אישר מסילה: על־ידי קריאתה אתהלך נכוחה ואעשה כדת וכדין והלשון על־פי יש׳ מג ג./ 19 הרב את ריבנו: לשון הברכה שלאחר קריאת המגילה, כנזכר בגמרא מג׳ כא, עב./ 20 פלילה: דין, משפט: יש׳ טז ג./ 21 רננה: תפילה./22 להדר: לפאר. לקלס: לשבח. שוכן מעונה: כינוי לבורא: על־פי דב׳ לג כז. / 23 כלולה: מושלמת ביופיה, ראה יח׳ כז ד. / 24 יושב בסתר: על־פי תה׳ צא א. / 25 ביתר: קרע לגזרים.

27 ויעודים וגו׳: התכנסויות בבית־הכנסת למקרא מגילה לשם פרסום הנס, בבלי מג׳ יח עא. / 30 על מקרא מגילה: שיעורו כאן בשעת מקרא מגלה. / 32 ימהר יחישה: על־פי יש׳ ה יט.

ידידיה מונסוניגו – צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּ – קינה על הצדקת לאלא סוליקה

צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּלאלא סוליכא

הקדמה: קינה היא וקוננוה רעיוני על הצדקת בחורה מעלמות מעולפת ספירים שקדשה שם שמים ברבים תהי מנוחתה כבוד וזכותה תחון ותגין לי ולזרעי. ומי שירצה לאומרה לנועם איזה פיוט הרשות נתונה והיא לנועם ״אהלל יושב כרובים״ או לנו׳ [=לנועם] ״יחיד רם לך תפארת״ ולנו׳ [־ולנועם] ״אבי מלך אדוני רם״ וכמה ניגונים אחרים. ומי שירצה לאומרה בתמרור קינה יאמר אותה בתמרור [לחן מר, לחן עצוב המיועד לקינה] ״לב עמי יכאב בציריו״ ולת׳ [=ולתמרור] ״מספד מר ארים״. ובא הסימן אני ידידיה מונסוניגו חזק.

תבנית: השיר בנוי ממחרוזת פתיחה ועוד שלושים מחרוזות. בכל מחרוזת ארבעה טורים: שלושה טורי ענף וטור אזור. חריזה: אבאב, גגגב, דדדב…

משקל: שמונה הברות בטור.

חתימה: אני ידידיה מונסוניגו חזק.

לחן: ״אהלל יושב כרובים״ לר׳ דוד חסין(דוידזון, תרפ״ה-תרצ״ג, א־1465), ״יחיד רם לך תפארת״(ליתא שם), ״אבי מלך אדוני רם״(ליתא שם), ״לב עמי יכאב בציריו״ לר׳ יעקב אבן צור(שם, ל־251) או ״מספד מר ארים״(ליתא שם).

מקור: כתב יד מתוך אחד העותקים בכתב יד של ״קופת הרוכלים״ לידידיה מונסונייגו.

 

צַדֶּקֶת אֵשֶׁת חַיִל זִכְרוּ / וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיָה

 שִׂיחוּ לִבְנֵיכֶם סַפְּרוּ / תְּנוּ לָהּ פְּרִי יָדֶיהָ

 

אֶת עֹז צִדְקָתָה תְּגַלּוּ / אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ

עַמִּי הָשְׁמִיעוּ הַלְלוּ / בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

 

5 – נַעֲרָה יָפָה כְּתִרְצָה / אֶת שֵם שָמַיִם קִדְּשָׁה

 הֵן לְזֹאתִ יָּקֵרא אִשָּׁה / לא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ

  1. צדקת… ידיה: המשורר פונה לקהל הקוראים להנצחת זכרה של הנערה הצדקת באמצעות סיפור מעשה גבורתה לבנים. אשת חיל: על פי משלי לא, י. ועזוז נוראותיה: ואת הכוח ואת העוז שנתגלו במעשה גבורתה, על פי הכתוב בתהלים קמה, ו.

2 – שיחו לבניכם ספרו: ספרו מעשה גבורתה לבנים. תנו… ידיה: ספרו בשבחה לפי פרי ידיה, הם מעשיה הטובים, על פי משלי לא, לא.

3 – את עז צדקתה תגלו: פרסמו את כוח אמונתה. איש לאשר באהלו: כל ראש משפחה יספר לבני ביתו, על פי שמות טז, טז.

4 – עמי… מעשיה: דברו בשבח מעשיה בשערי העיר. הללו בשערים מעשיה: עדה״כ (=על דרך הכתוב) משלי לא, לא.

5 – יפה כתרצה: יופייה של הנערה סול דומה לתרצה, שהייתה עיר מלוכה, עדה״כ שיר השירים ו, ד.

6 – לזאת יקרא אשה: על פי בראשית ב, כג. כאן: נערה זו היא דוגמה ומופת לאשת חיל מיוחדת. לא… תחתיה: אי אפשר להעריכה ולהמירה בזהב, כי ערכה רב ממנו, על פי איוב כח,טו.

המשך…….

שלוחי ארץ ישראל בשירה ובפיוט של יהודי צפון אפריקה אפרים חזן

מתוך פעמים מספר 24אפרים חזן

הקינה השנייה היא על ר ' אליעזר גאלימידי , שלוח ירושלים, שתוך כדי שליחותו נהרג בידי ליסטים , בשנת 1804 או 1806 , בכפר בתוניסיה. הקינה עליו נכתבה בידי ר' אליהו סדבון , מפייטני תוניס המפורסמים , הנמנה עם ארבעת הפייטנים המרכזיים של קובץ הפיוטים התוניסאי החשוב ביותר 'שירי זמרה . ר' א סדבון כתב שתי קינות בלבד , וזו המובאת להלן כלולה בדיוואן שלו , המצוי בכתב -יד, מאוסף בניהו . בקינה שלפנינו באים לידי ביטוי הכאב, הזעם והזעקה המרה על המוות הטראגי של

גדול בתורה , שלוח ארץ – ישראל , תושב ירושלים עיר הקודש, שנרצח באכזריות והושלך על אם הדרך מדוקר ומתבוסס בדמו , על אדמה טמאה . הרחק מביתו וממשפחתו . קינת דוד על יהונתן )שמ"ב א : יט-כז ( מזמנת פסוקיה למשורר, שכן בשתי הפעמים המוות הוא טראגדיה אישית ואסון לאומי . ולא נחה דעת המקונן עד שראה בהרוג דוגמה של עבד ה ' , הנושא עוון העם כולו ומכפר במותו על כלל ישראל .

ארים בצור וחלחלה

קינה על מות השד" ר רבי אליעזר גאלימידי , שנרצח בתוניסיה בידי שודדי דרכים . שיר מעין אזור , בעל רפרינים מתחלפים , הבאים בראש השיר ועל-פי חריזתם משתנה חריזת האזורים . לבד מטורי הפתיחה כולל השיר 10 מחרוזות, בכל מחרוזת 3 טורי סטרופה וטור מעין אזור, בחריזה מתחלפת לסירוגין . בסיום רפרין שונה.

כחוכת השיר : 'קינה להרc המנוח כמה"ר ]כבוד מורנו הרב[ אליעזר גאלימידי שיצא בשליחות ארץ- ישראל ונהרג בידי ליסטים בעו"ה ]בעוונותינו הרבים[ , והיא לתמרור "קול אהלה תתיפח" והסימן אליהו

מקור : דיוואן סדבון )כת"י בניהו( דף ב ע" ב .

 

ארים בציר וחלחלה                 קול מספד נהי ויללה

בנפש מרה נהליה                   אל השמועה כי באה

 

איכה מבין כל מדע                   כהימן כלכל ודרדע

נפל ביד עם לא ידע                 כנפול לפני בני עולה

ארים בציר

 

אבכה מי יתן ראשי                 מים שבתי וחדשי

אל שוכן ציון עיר קדשי           נגדע בארץ טמאה

בנפש מרה

 

לב נמס רפו ידיים                    וכל ברך תלך מים

ליקיר ירושלים                       חרב בן עמון שכלה

ארים בציר

 

לא ציוה אחריו אל ביתו           לא נשק לבנו ולבתו

הכמות נבל יהי מותו                 לזאת ידמה כוס וקאה

בנפש מרה

 

ידיו לא היו אסורות                  בחרב צר מדוקרות

בדם פצע וחבורות                    נתגולל בתוף מסילה

ארים בציר

 

יום הקיפוהו כזבובים                עדת מרעים וכלבים

שק אפר יוצע לרבים                 ואבל ובכי ומשואה

בנפש מרה

 

הרים נגעל גבור בהם               אל טל ואל מטר עליהם

כברזל יהיו שמיהם                   כי שם אבירי אל סילה.

ארים בציר

 

הורד מאת אחיו יצא          ציר נאמן במועצה

בוקר בקשתיו לא נמצא       ערב והנה בלהה

בנפש מרה

 

ומי ינחם בן יקיר              הקר דמעיו כהקיר

מים באר, ומגשש קיר       כמו עור באפלה

ארים בציר

 

והוא מעוונותינו              מדוכא מחמד עינינו

אכן הוא נשא חליינו           וכל עולה וחטאה

וכל עולה וחטאה             בחבורתו נרפאה.

 

ביאורים ומקורות

-1 בציר וחלחלהבכאב וברעד.

-2 נהלאה – מפוזרת ומורחקת על-פי מיכה ד : ז . אל. . . באה – על- פי יח ' כא : יב.

-3 מבין כל מדע הוא רבי אליעזר שהיה חכם וגדול בתורה. כהימן כלכל ודרדע – הנודעים

בחוכמתם, על-פי מ "א ה :יא.

4 עם לא ידע – על דרך דב' כחילו. כנפול. . . עולה – על-פי ש"ב ג : לד.

-5 מי . . . מים על-פי יר' ח :כה. שבתי וחדש – צערי גדול עד כי גם בימי חג ומועד לא אחדל

מבכי .

6 -אל שוכן ציון על הנפטר, שהיה איש ירושלים.

7-וכל. . . מים – על -פי ית

8 ליקיר ירושלים – שם של כבוד לחשובי ירושלים, על-פי יומא ויד.

חרב בן עתון – על-פי ש"ב יביט.

10 הכמות נבל – ש" ב ג : לג . כוס וקאה – עופות המסמלים חורבן וקינה. על דרך תה ' קב : ז .

11 ידיו לא אסורות – על-פי ש"ב גלד.

12 בתוך מסילה – על אם הדרך.

14 שק. . . ובכי – על-פי אס' דיג. משואה – חורבן וצרה.

15 הרים. . . שמיהם הביטוי כולו על-פי ש"ב א : כא.

16 כברזל יהיו שמיהם – על-פי וי' כו : יט. אבירי אל סלה – על-פי איכה א :טו .

17 -מאת אחיו – בני ארץ-ישראל .

. 18 בקר. . . בלהה שמתחילה ' נעלם' רבי אליעזר ואחר כן נתגלה כי נרצח )ראה : יערי עמ' 704

19 -בן יקיר – בנו של המנוח . כהקיר מים באר – על-פי יר' וזז .

-20 ומגשש. . . באפלה – על-פי דב' כח : כט.

-21 , 22 והוא. . . נרפאה – כל העניין על- פי נבואת עבד ה' , ישעיהו פרק גג

ולסיכוםהשירים לכבוד שד" רים או לזכרם הם ביטוי לאהבה ולהערצה שבהן התקבלו שלוחי ארץישראל בקהילות צפוןאפריקה. דמות השד" ר העולה מן השירים היא של אישיות רבת פנים ורבת עוצמה, חוכמה , גדולה ומידות נעלות. בעיקרו של דבר ודאי היו שלוחים אלה אנשי המעלה , ועם זאת הילת הקדושה של ארץ ישראל ודאי הוסיפה הרבה לדמותם .

אוצר המכתבים – בוסידאן

אלף תרכד

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

תמוז תשכ׳׳ט, לרי׳׳ע חתוויל, למראכ״ש

מכתב כבודו הגיעני, בו בקש כבודו, להודיעו, מה היה במרוקו בשנת תק״ץ, כי צריך הרבה לידיעה זו.

תשובה, מה שזכורני שראיתי בזה, בס׳ יחס פאם כתב יד, ובכתבים אחרים, כי בשנת תק״ץ, היה המלך מולאי עבד ארחמאן בפאס, והיתה גרה בפאם אלבאלי (העתיק) משפחה ערבית גדולה המונה כמה וכמה אלפים נפשות נקראת בשם ״לודאיא״ גבורים, ואכזרים, ועשירים, והיה להם ראש מופלג בעושר, ולכל אשד היה פונה היו כלם פונים אחריו, והוא נשא ידו במלך להרגו ולמלוך אחריו, ומרגלי חרש הודיעו למלך, ובפתע פתאום תפשוהו עבדי המלך, ועשו בו שפטים וכל רכושו הרב והעצום ונשיו ופלגשיו ׳ושפחותיו הכל לוקח בית המלך, ואחר ירחים אחדים מרדו כל לודאייא במלך בפעם אחת והרגו מעבדי המלך רבים ונכבדים, והמלך נלחם בם בתוך העיר, וגברה יידם, והמלך ברח למכנאס, וכבדוהו כבוד עצום, ואסף חיל גדול ומצא בבית השר של מכנאם אשה עבריה תופרת בגדי נשיו, והיתה תמימה, ואמרה לנשי השר, שאם ירצה המלך להיות בטוח שינצח את אויביו, יבקש ברכה מהצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, שהיה עדיין חי במכנאס, ויגידו לשר, ויגד למלך, והמלך רצה בזה, ווהתחפש הוא והשר ובאו בלויית האשה בחצות לילה, לבית הצדיק, .ויברכהו הרב בהצלחה מרובה, ויתן לרב מתנה כיד המלך, ולא רצה לקחת בשום אופן, וברכת הרב נתקיימה. ונסע המלך עם חילו הגדול לפאם וצר על העיר ימים אחדים, והכה לודאייא ועוזריהם שוק על ירך, וגרש אותם מן העיר, ופזרם בבל כפרי מרוקו, והביא במקומם משפחות פלשתים אשר עזרוהו הנקראים בשם ״סראגא, ואולאד גאמאע״, וכל ימי המרד והמצור והמלחמה, היו רעים לישראל מאד, ונמשכו המהומות קרוב לשלש שנים, ושלום.

עבד נורא ואיום. אני היו״ם ס״ט

אלף תרכה

להנ״ל, נזמן הנ״ל

מכתב כבודו הגיעני, תודה רבה על אמריו כי נעמו, עוד בקשתני הרבה להודיעך מי הוא הצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל, ומה רוצה לומד הבנוי בוסידאן.

תשובה, הצדיק הזה בא למכנאס בש׳ תק״מ – 1780 –  עם בני קהלו קרוב לק״ן נפש, מכפר תימלילת במחוז מרכש, שנשלל ונחרב ע״י ברברים אכזרים, ועזרם בהונו ואונו, הרה״גא המפורסם כמוהר״ר רפאל בידדוגו זיע״א, וקבע ישיבה גדולה מבני קהלו, והיה מלמד אותם ומפרנסם עד אלול תקצ״ב שנתבקש בישיבה של מעלה, וזקני הדור מספרים עליו הרבה משקידתו בתודה דלא הוה פסיק גירסא מפומיה יומם ולילה, והיה חסיד קדוש, ובעל צדקה וחסד במדה נפרזת, ומספרים עליו פלאות בענין הברכה שהיתה שורה בכספו, שהיה לו כלי של בדיל ישן מונח על זיז היוצא מכותל ביתו מבפנים לעין כל, וכל מי שמתנדב דבר לישיבתו היה לוקח ומניח באותו כלי, ומאותו כלי היה מוציא כל הוצאות הישיבה ופרנסת התלמידים בריוח גדול, בלי שום חשבון לא נכנס ולא יוצא, והכלי תמיד מלא. ואין שום אדם אחד זולתו נוגע באותו כלי, פעם אחת בא אדם לגנבו, ותיבש ידו, והיתה מהומה בעיר, בי הגנב היה בן עשירים, וכאשר נתפרסם הדבר בבל העיר, אז הצדיק בקש עליו רחמים ונתרפא.

עוד פעמים הרבה היו שנות רעב שאין נמצא לחם בעיר, והוא בכל בקר כשהיה פותח ביהכ״נ להתפלל, היה מוצא שק של קמח, וממנו היתה פרנסתו ופרנסת תלמידיו. ועוד הרבה הרבה ספורים מספרים עליו בעניינים אלו, זיע״א. קבורתו וקבורת הרבה מבני משפחתו, ידועה לכל, בבית הקברות הישן במכנאס, ותמיד משתטחים עליה ומבקשים רחמים בזכותו, ורבים מעשה נסים מספרים הנשים, וכל מי שנענה עושה סעודה על יד קברו בערב ר״ח, בטי ומיני מזונות, וחלוק צדקה לעניים, וכן בביהכ״ג הידועה ונקראת על שמו, יש עששית דולקת תמיד יומם זלילה לעלוי נשמתו, וזרעו נהנים חרבה בזכותו עד היום מנדרים ונדבות שעושים לשמו.

 וטעם הכנוי ״בוסידאן״ אומרים, שהראשון של המשפחה היה רגיל לנסוע לארץ הכושים השחורים, הנקראת בפי הכל במרוקו, בשם סודאן, אודות מסחרו, ולכן קראוהו בשם בוסידאן, דהיינו בן סודאן, ונשתבשה באורך הזמן מוא"ו סו, ליו"ד סי, כאשר יקרה תמיד, ושלום.

אני היו"ם ס"ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר