ארכיון יומי: 22 במרץ 2017


מנהגי פסח בצפון אפריקה – מקורות שונים

קריאת ההגדהפסח-בבהילו

כאמור בקריאת ההגדה משתתפים כל המסובין והיא נאמרת בעליזות, בשמחה ובהדרת־קודש כאשר דלתות החדרים פתוחות לרווחה, לקיים ״כל דכפין ייתי ויכול״. החלק הראשון הוא כולו סוער וחגיגי. בני הבית ואף הנשים מסלסלים בקול־רם, והילדים כל אחד מתחרה באחיו כדי להראות את כוחו, אבל שונה הוא החלק השני ונוהגים בו עירנות יתירה ועל־מנת למנוע מהילדים להתנמנם, מודיעים להם שעוד מעט יגיע אליהו הנביא הנערץ ולא נאה למצוא אותם ישנים. כמו־כן נותנים להם לקרוא כל אחד קטע ורק המלים האחרונות של אותו קטע נאמרות במקהלה על־ידי המסובין ועם התרגום לערבית, אולם ישנם קטעים מיוחדים הנאמרים ביחד ע״י כל בני המשפחה כגון:

״מה נשתנה, עבדים היינו, והיא שעמדה, בכל דור ודור, ואשר גאלנו״.

דם ואש ותמרות עשן

כשמגיעים לפסוק ״ובמופתים זה הדם. . ומסיימים במילים: דם. ואש. ותימרות עשן: אז לוקח בעל־הבית כוס יין, ושופך ממנה מעט יין לתוך כלי ואומר: דם, ואש, ותימרות עשן, יש נוהגים לטבול האצבע בכוס ולהתיז לתוך הכלי, אבל היום מנהג זה נשכח כליל ועושים פעולה כזאת רק בעשר מכות.

דצ״ך עד״ש באח״ב

הכוס השניה מארבעת הכוסות היא הכוס של פורענות, על כוס זו קוראים את ה״עשר מכות״. במרוקו נוהגים שכאשר מגיעים לקטע הזה של ״אלו עשר מכות״, מכסים קודם־כול את כל המאכלים המונחים על השולחן, אח״כ בעל־הבית נוטל כוס יין, בעלת־הבית מביאה קערת נטילת ידיים עם הכלי ובו מים ואז ראש הסדר מתחיל ואומר: ״דם״ ושופך מעט יין לתוך הקערה, בעלת הבית הניצבת מולו שופכת גם היא מעט מים לתוך אותה קערה, ובדרך זו, הוא שופך יין והיא שופכת מים, וכך בכל פעם בסך הכל שישה עשר פעמים.

הערת המחבר : ששה עשר פעמים לפי החשבון הבא: כשאומר דם ואש ותימרות עשן (שופך 3 פעמים. כשאומר את העשר מכות: דם צפרדע וכוי שופך 10 פעמים. כשאומר דצ״ך עד״ש באח״ב, שופך 3 פעמים, נמצא איפוא ששישה עשר פעמים שופכים מהיין. ששה עשר פעמים אלה הם כנגד המלאך הממונה על הנקמה ושמו יוה״ך-י״ו הך שהם סופי תיבות של: ״כי מלאכיו יצוה לך״, כלומר י״ו פעמים הך, וי״א פעמים כנגד ט״ז פיות שיש לחרבו הנוקמת של הקב״ה אשר בה ינקום נקמתנו. ראה: הגדה של פסח ״שלל רב״, עמי 114.

כשגומרים עם ״טכס המכות״ וכן הסימנים של ר׳ יהודה, כשמגיעים למלים ״מכת בכורות״, בעל־הבית שופך את היין הנשאר בכוס לתוך הקערה, וגם בעלת הבית עושה כמוהו ושופכת את המים שנשאר אל תוך קערת הנטילה.

אחר־כך ראש הסדר שוטף את שתי ידיו כמו בנטילת ידיים, בעלת הבית מוציאה את הקערה על תוכנה, ובזהירות מירבית, היא מרוקנת את תוכנה אל תוך השירותים. הקערה עם כל תוכנה הייתה לפני כמה דקות נגועה ב״מכת בכורות״ וגם המזיקים דבוקים בה. יש שנהגו לזרוק את היין גם עם הכלי ששפכו לתוכו, על־כן נהגו לקחת מראש כלי שבור ופגום לפעולה זו.

אומרים שטעם מנהג זה לשפוך מעט יין בשעת המכות, הוא כדי לרמוז שהמכות שהיכה הקב״ה את המצריים בשעתם, הם רק כטיפה כלפי כוס התרעלה שעתיד הוא להשקות את אויבינו מאומות העולם על כל מה שעוללו לעם ישראל.

בתוניסיה, כאשר ראש הסדר מזכיר את ״עשר המכות״, אסור למסובין לעזור לו או לדבר וגם אין להסתכל עליו בכלל, וכאשר הוא מזכיר את ״מכת בכורות״, כל המסובין עונים ביחד: ״השם יצילנו״. מסובבים פניהם מן הקערה שלתוכה שפכו המים והיין, כדי להתרחק מנגע המכות. לאחר מכן שפכו את כל תוכן הקערה מחוץ לבית, ורצוי ליד בית של ערבים (צרפתי 86).

בלוב, הבחורות הרווקות, שוטפות את רגליהן ב״מי המכות״, גם ראש הסדר נוהג לשפוך יותר מים בשעה שהוא מונה את מכות מצרים (יותר מעשר פעמים הוא שופך מים).

ביצת הבכורים

הביצה השלוקה שהונחה בתוך קערת הסדר, מיועדת לבכור בלבד, והוא לבדו יאכל אותה. אם אין בכור במשפחה, בעל־הבית זוכה בה. יש הרואים באכילת הביצה בליל הסדר, סימן של זכירת אבילות על חורבן הבית וגלות עם־ישראל מאדמתו, שכן לפי הלוח העברי, חל תמיד ליל תשעה באב, כמו שחל תמיד, ליל הסדר (שו״ע, תעו, ו). אחרים אוכלים ביצה בליל פסח, מפני שבליל פסח מת אברהם אבינו ע״ה. יש גם הסבורים כי אכילת ביצה בליל הסדר, מסמלת את אופיה של האומה, משום שככל שמבשלים אותה יותר, היא נעשית קשה יותר. יש המכבדים בה את העלמה שבבית והיא אוכלת אותה בצינעה ומאחורי הדלת של החדר בו מתקיים הסדר. על־כן רבים האמינו, שאכילת הביצה היא אמצעי בדוק להבטחת נישואיה של העלמה באותה שנה.

הזרוע

במרוקו, הזרוע שהונחה ב״קערת הסדר״, נהגו לשמור אותה אחרי החג ולא זרקו אותה. אחרי שגירדו ממנה את הבשר, שמרוה באחד הארונות שבבית, לפעמים הייתה מתגלגלת בארונות במשך כל השנה. באלו מקומות בצפון־אפריקה, נוהגים לתלות את הזרוע במשך כל השנה על־יד הכניסה לבית, כי היא מגינה על דייריה ומראה כי זרוע ה׳ נטויה לשמור על הבית מעין־הרע ומכל מרעין בישין.

יהודי לוב מוסיפים לזרוע גם חתיכת כבד צלוי וחתיכת ריאה צלוייה, שתיהן לקוחות לרוב מן הכבש שכל המשפחה משתדלת לקנות ולשחוט לכבוד החג.

המרור

כשמגיעים ל״מרור״ במשך קריאת ההגדה, נוטל עורך הסדר עלה אחד של החסה מקערת הסדר, מציגו לפני המסובין, מרימו אל־על ואומר: מרור זה! על שום מה? והמסובין עונים כולם ביחד: על שום שמררו את חיי אבותינו במצרים! כך עושה גם עם המצה, אך כאשר מגיעים לקטע ״ לפיכך אנחנו חייבים״, כל בני הבית נוטלים את כוס היין וקוראים ביחד עם עורך הסדר את כל הקטע.

הנוהג באלג׳יריה הוא: כאשר מגיעים לקטע של ״מרור״, ראש המשפחה נוטל עלה חסה ומכריז: מרור! מרור! מרור!, שלוש פעמים ואחר־כך משליכו על הריצפה ושוב מרים אותו ומחזירו למקומו, לקערת הסדר. כל בני הבית עושים כמוהו וחוזרים גם הם על אותה ״הצגה"

קהלות צפרו – מקורות ותעודות ר'ד.עובדיה

 

תעודה מספר 9רבי דוד עובדיה 2

התקמ"ד.

הנכבדים וחשובים הנגיד הרב אהרן הכהן והרב אברהם אלבאז והרב שלמה מאמאן ושמרם האל אמן כן יהי רצון, ואחריהם יאיר נתיב כללות קהלת קודש צפרו יש"צו.

אחרי דרישת שלום וטובתכם כמשפט, לדאבא כיף זרא פיכום תעמלו דיך זלותא להחכם השלם הדו"מ כבוד הרב שלמה אביטבול נר"ו די כיף עאוודלי מגידי אמת ותקולולו חאייד מן טרקתנא מא זאבך פינא, לאייכון יחשאבלכום באיין נתום עמלתוה באש כא תקולולו האדשי, אנא הווא די עמלתו דיין ורא סמיכה דייאלי ענדו מכתובא.

ובזז מנכום ועטיכום אסרע כקטון כגדול, ואלאכין מאהישי האדי אלוולייא דייאלכום, וואש די כיף עמלתו ללחכם לבכביר דייאלכום כא תחבו תעמלוה להאדא אנית, ואבעאך מא קאלכום אגיר אסרע די כונתו תעמלו זמאם להערכה תעמלונ ליום, והאדאך הווא דין תורה שתתעלה.

ומא באש תכונו מכבידים עלא לעניים ולכפפו עלא אוכרין האדא הווא עול כבר בחקו יתברך וראכום מא תרבחושי בהאדשי, בלחאק פלגזייא כונתו תחתאזו תכונו מרחמים עליהום, אגיר משום דינא דמלכותא דינא מא פיה שי.

ואלאכין פלעודף די כא ילזמכום הנא והנא מא תזרבושי תעמלו אגיר זמאם להערכה כיף בונותו תעמלו מקדמת דנא, והאדא הווא לכלאם דסרע די קאללכום, ולבינוני די כאן יעטי דרך משל מתקאל עלא חאל זמאם די כונתו תעמלו זמאן, כא יעטי ליום ארבעין אוקייא.

והאדשי עון כבר ובר מינן מא ירבחכום שי האדשי, ונתום צ'הרלכום לפי שעה באין האדא נפעכום, והווא כפי האמת חסרון, ואדרבא נפעכום קאלכום די ינפעכום פהאד לעולם ופהאדיך לעולם, ומא די יכון מחזיק פהאדשי רא חנא בעינינא רינא מא משאוו גיר חתא תכלסו פהאד לעולם.

ועוד זה אין לו שיעור די כא ירפד הווא שאיין מוטל עליכם תעמלוה כא יזווז יתומות ויתומים משלו די נתום חייבים ביהום די כיף כא נחקו בהאדשי וחתא נתום, ועאווד די כא ינזלו ענדו לאורחים ותלמידי חכמים שאיין חייבים תעמלו נתום, לחכם די ארץ ישראל תובב"א כסר עליה סך גדול ורפד עליכם, ודי כתר מן האדשי טורח.

וליגיעה די כא יכון עמל חתא ילקט מן ענדכום בלפלוס ולמוזונא באש כא יצאפד לעניים ונצרכים די כא יזיוו, אם כן הווא גיר מן נפעכום שאעא נתום מא כא תחסמו שי, אנא כא נחב תכונו פחאל אדור די קבל מנכום די כאנו מסמעין ללחכמים דייאלהום וכאנו ראבחין וכאנת צפרו מסכורא ען למדון, שאעא נתום ליום בהפך לחכם די יג'ירי פי נפעכום ויקולכום נפעכום תקולולו חייד מן טריקנא.

אפילו תחבו נתום יחב הווא יחייד, מא נחבשי אנא והשם יתברך ינבהכום באש תכונו תסמעו ללחכמים דייאלכום ותרבחו בע"ה, ושומע לנו חשכון בטח ושאנן, ובצל שדי יתלונן, אמן כן יהי רצון, נאם החותם פה פאס יע"א בש"ש טוב בסדר ושב ה' אלדיק את שבותך ורחמך, ובשנת ואכלתם אכול ושבוע לפר"ק ושלמכון יסגא ואתם שלום ורב השלום.

אליהו הצרפתי סי"ט.

תרגום התעודה מספר 9.

אחרי דרישת שלום כמשפט, כעת איך זה קרה לכם שתעשו כל הזלזול להחכם השלם הדיין המצויין כבוד הרב רבי שלמה אביטבול נטריה רחמנא וישזבניה כמו שסיפרו לנו מגידי אמת, ואיך תגידו לו שיתרחק מדרככם ולא יהיה איכפת לו מכם.

אולי אתם חושבים שסמכתם אותו לדיין על כן אתם אומרים מה שאמרתם, אנו הוא שהסמכתיו לדיין והסמיכה שלי תחת ידו, ועל כורחכם ידון אתכם כקטון כגדול, ואכן לא רק הראשונה שיצאה מתחת ידכם, האם מה שעשיתם עם הרב הגדול שלכם תעשו לזה גם כן, בפרט כל מה שאמר לכם אמר כך לפי הדין.

וכמו שהייתם עושים פנקס ההערכה תעשו גם היום וזהו דין תורה שתתעלה כימה שרציתם להכביד על העניים ולהקל מעל אחרים עול גדול הוא בחקו יתברך, ולא תרוויחו מזה. האמת הוא כי במס הגולגולת לא הייתם מרחמים עליהם כי אם משום דינא דמלכותא דינא ואין בזה שום חשש.

אך בהטלת העודפים שאתם צריכים להוצאות לפה ושם אין לכם מה לעשות אלא על פי פנקס ההערכה כמו שהייתם עושים לפני כן וזה מה שדן אתכם, והבינוני שהיה נותן דרך משל מתקאל על פי פנקס שהייתם עושים מקודם הוא נותן היום ארבעים אוקייא וזה עון גדול ובר מינן לא תהנו מזה.

ולפי שעה חשבתם שמזה תגיע לכם הנאה, וכפי האמת אין זה אלא חסרון ואדרבא הדיין שלכם לא אמר אלא מה שהוא לתועלתכם התועלת שתגיע לכם בעולם הזה ובעולם הבא ומי שמחזיק בעול הזה כבר, כבר ראינו שסוף סוף באו על עונשם בעולם הזה, ועוד אתם הגדשתם את הסאה על הדיין הזה שהוא נושא בעול מה שמוטל עליכם.

משיא יתומות ואלמנות משלו מה שחייבים כמו שנתאמתו מעשיו אצלנו ואצלכם. וגם מאריח הוא האורחים ותמידי חכמים הבאים בשערי עירכם מה שהוא חובתם החכם בכולל של ארץ ישראל תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן הוציא עליו סך גדול ונשא בעולו המוטל עליכם ויותר מזה כמה מהטורח והיגיעה מגיע לו עד שמקבץ מכם אגורה ופרוטה שמוסר לעניים והנצרכים שבאים אצלכם.

אם כן הוא לתועלתכם, ואתם לא מתביישים, אני רוצה שתלכו באותה הדרך שהלכו בה הדור שלפניכם שהיו נשמעים לחכמים והיו מלאים כל טוב והעיר צפרו היה לה שם טוב מכל המדינות שמסביב אבל אתם בהפך.

החכם שהוא דורש הנאתכם ואומר מה שיועיל לכם. כבר צועקים עליו שישב לו מנגד, אף אם תרצו אתם לדחותו וגם הוא יקבל אני אתנגד. והשם יתברך ידרך אתכם לשמוע אל דברי החכמים ותשיגו כל טוב בעזרת השם ושומע לנו ישכון בטח ושאנן.

ובצל שדי יתלונן אמן כן יהי רצון נאם החותם פה פאס יכוננה עליון אמן. בשם שלום טובה וברכה בסדר ושב ה' את שבותך ורחמך ובשנת ואכלתם אכול ושבוע לפרק קטן ושלמכון יסגא ואתם שלום ורב השלום.

רבי יוסף אבן שושן – קורא הדורות ממראכש- יוסף אביב"י – חי בעת גירוש ספרד.

רבי יוסף אבן שושן – על פי קורא הדורות – חי בעת גירוש ספרד.Asilah

מכונה דון יוסף : לכם מקובל פילוסוף וחסיד חי בתקופת הריב"ש ז"ל בערך שנת ה"א קנ"א, והיו ביניהם אהבה רבה, כמו שכתב בשאלות ותשובות הריב"ש [ סימן קנז ] וכתב עלים שם תארים . תלמיד אביו, [ כמ"ש בפ"נ מ"כ ] וכתב עליו שלא היה בזמנו מקובל כמוהו. פירושיו על אבות מובאים במדרש שמואל ובד' הר"י יעב"ץ-

הריב"ש – רבי יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (1326 – 1408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן .

פירוש רבנו יוסף בן שושן למסכת אבות

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5412&pgnum=1

. ברור השם שזכינו להוציא מן הגנוז" לאור" פירושו של רבנו עלי מסכת'אבות ומשנה חשיבות לספר זה, שמתוכו אני מכירים לראשונה את דמותו הגדולה שלי ,מחברנו ועומק הכמתו, אמנם החסיד רבינ יוסף יעב״ץ הדורש זצ״ל, ממגורשי ספרד, מזכיר, בספרו על אבות, .פעמים רבות את, פירושיו של רבנו על מסכת זו, וגם רבנו שמואל אוזידא זצ״ל,בספרו״מדרש שמואל״ על ,מס׳ אבות,' הביא קרבה פעמים א, דברי רבינו, ומייחדו בתואר ״החסיד״: ״והחסיד הרב ר' יוסף ן' שושן״ ׳(מדרש שמואל, הקדמה). אבל לכלל הכרת משנתו השלימה זכינו רק עתה עם הופעת פירושו על מסכת זו.

רבינו כמקובל

 רבינו קיבל תורת הקבלה מפי אביו — כמו שכתב בפירושו להלן: ״ואני , תולעה בן לויוזן שועל בן ארי, יתוש בן נשר, שלא היה בזמנו מקובל כמוהו, ואם כבודו אדוני אבי נעלה מעלי בבחרותי, מ׳׳מ דברים עתיקים נמלטו לי מבין שפתיו, ז״ל, ואחר העלות כבודו מעלי, עיינתי בה בקונדריסים הרבה מכתב ידו, ז״ל, בעסקי הקבלה, ורמזים רבים בכוונת התורה״ (פרק שלישי, עמ׳ פ)

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר