ארכיון יומי: 24 במרץ 2017


בס"ד מוסר בלערבי פרשת ויקהל פקודי-ביהודית תוניסאית

בס"ד מוסר בלערבי פרשת ויקהל פקודי

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ויקהל פקודי. פיהה מצות לא תעשה ואחדה. והייא אלי לבית דין מה יחכמושי חכומה מתאע מות פשבת. וחתה למלקות מה יחכמושי פשבת. ולחז"ל גזרו באש מה יחכמושי פשבת זמלה. פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה אלפסוק .באעד מה הבט משה רבינו מן הזבל. לם ולאד ישראל ווצאהום עלה השבת. ומן באעד קאללהום באש ידפעו נדבות באש יעמלו אלמשכן ומה לאזמו. ופי וקתהה אלעבאד אלכל זאבו הנדבות מתאעהום רזאל מעה נסה. ותמה נסה אלי כאנו חכמות יאסר. גזלו הצוף פוק לעלאלס. אקבל מה ינחיוו. והנשיאים זאבו אלחזר מתאע לאפוד ולחשן. והוני תמה מחלוקת בין לחכמים. תמה האשכון יקול נשיאים. מענאהה שיוך בלחק. ותמה האשכון יקול נשיאים מענאהה הסחאב. כיף מה יקול אלפסוק נשיאים ורוח וגשם אין. ותמה חכם קאל. אלי הסחאב זאבוהם מעה למן. ושיוך כדאווהם וזאבוהם לתרומת המשכן. ושיוך קאלו אלי יסתנאו חתה יזיבו ישראל והנאקץ יזיבו הומאן. ולאכן ישראל זאבו בלואפי. ומה צאת לנשיאים כאן לחזר מתאע לחושן. ומשה קאללהום אלי רבבי וצא באש בצלאל בן אורי בן חור הווא אלי יתכלף בלמשכן. ווקתההא כאן עמרו 12 אן עאם. ומשה פי באלו הווא אלי חיעמל אלמשכן. לאכן רבבי קאלו חור ולד כלב ומרים. אלי אתקתל עלא כאטר רץ' עלא ולאד ישראל וקתלי עמלו אלעגל. ולד ולדו הווא אלי יעמל אלמשכן. באש יכפר עלא מעשה לעגל. וחט באש יעאונו אהליאב בן אחיסמך מן שבט דן. ובקיית ישראל כל ואחד אלי צנאייעי פי חאזה זא יעאון. ובדאו אלכדמה והנאס מאזאלת תזיב פנדבות. ולקאו אלי ענדהום הסלעה אלי יכפיהום ויפצ'ל. וקאלו למשה. ומשה ברח באש מה עאדשי יזיבו שיי. ומן באעד פי פרשת פקודי .כתבתלנה התורה אלחשאב אלי זאבו ישראל וכיפאש חטוהם פלמשכן. וזאבו דהב 29 ככר ו730 שקל. וזאבו 100 ככר ו 1175 שקל  פצ'ה. ולככר הווא 57 כילו ו600 גראם. והשקל 18.6 גראם. והנחאס 70 ככר ו2400 שקל. וכמלו אלמשכן פי25 כסליו. ווקתלי שאף משה אלי למשכן עמלו כיף מה וצאהם בארכהם. ורבבי קאל למשה באש יעמלו חנוכת אלמשכן פי 1 ניסן. וסתכאד כסליו. ורבבי קאלו תווה נעווצ'האלך אלי ישראל לכל יעמל חנוכה פי 25 פי כסליו. וכדאלך נצאר אלי נס אלחשמונאים נצאר פי 25 כסליו. וחתה לליום נעמלו חנוכה. ווקתלי כמל אלמשכן תגטטא בלענן. וחתה משה מה נזמשי ידכל. ווקתלי רבבי יחב יתכלם מעא משה אלענן ימשי פוק אלארון מתאע הלוחות. ווקתלי יתקאם אלענן כאמל יספרו ישראל. ווקתלי רבבי יחבהום יוקפו יהבט אלענן פלבקעה האדיך ויוקפו.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. משה רבינו וצא בני ישראל עלא השבת. הרש"י ז"ל פי דבור לא תבערו אש. כתב. יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת. מאענאהה עלאש לפסוק וצאנה הוני עלא להבערה אלי הייא חראם. והאדה הייא ואחדה מן ט"ל מלאכות מתאע השבת. וזאווב אלי תממה חכמים קאלו באש יקוללנה אלי ישעל הנאר פשבת מוש חייב כרת וסקילה כאנשי מלקות. ותממה חכמים קאלו באש יעלמנה לפסוק אלי יעמל זוז מלאכות פשבת יתחייב זוז חטאות. ואחד הוני ינשד. עלאש הרש"י ז"ל מה זאבשי התפסיר אלי קאלו לחז"ל לא תבערו אש בכל משבתיכם לאכן פי בית המקדש לצורך לקרבנות תשעלו. ועלאש ילזמו יזיב התפסיר האדה. אלי וצאיית השבת הוני תוקאלת אקבל מה יווציהם עלא למשכן.

הזואב הוני . אלי הרש"י ז"ל הנשדה מתאעהו עלאש מה כתב כאן לא תבערו. עלאש מה כתבשי לא תקצורו האו לא תחרושו האו מלאכה אוכרה מן הט"ל מלאכות. ובהאדה זאווב הזוואב האדה. אלי אידה כאן זאווב אלי פי בית המקדש יעמלו למלאכות לכל לדמת לקרבנות. מה תתזאוובשי הנשדה עלאש מה כתבשי מלאכה אוכרה מן למלאכות לוכרין.

לאכן תממה נשדה אוכרה. עלאש פי ללאו יצאת כתב יש מרבותינו. ופי לחלק כתב כאנשי יש אומרים מה כתבשי מרבותינו. חקו יאמה כתבהם הזוז מרבותינו. האו יש אומרים הזוז.

מערוף אלי קאלו לחז"ל. כוחה דהתירה עדיף. מאענאהה לחכם אלי ינזם יחלל כיר מן לחכם אלי יחרם. ולאכן מוש לחכם אלי יקול חלאל כיר מן לחכם אלי יקול חראם. כאנשי כוחה דהתירה. מאענאהה לקווה מתאע התחליל כיר. לחכם אלי יחלל מוש מאענאהה יקול חלאל והאכהוו. כאנשי יזיב ראיות ובלקווה יחלל. כוחה דהתירה. מוש יזי עם הארץ ויקול האדיך מה פיהה שיי וחלאל. ולחכם מאדאם חלל. מוש בנייה. כאנשי קרא יאסר ולקא מנין יזיב הדין האדה אלי הווא חלאל. ולחכם אלי חרם. מה קראשי מליח ומה פאקשי בטעמים אלי חלל ביהם לחכם לוכר. חתתה ואלו אלי מראת נלקאו חכמים כבאר חרמו ולוכרין חללו.

הוני לחכם אלי קאל הבערה ללאו יצאת. כפף. ולהבערה מן סקילה וכרת רזעהה ללמלקות. ולחכם אלי קאל לחלק. תקל. אלי זאד קרבנות אוכרין לאלי יעמל אכתר מן מלאכה. ובהאדה לחכם אלי כפף. סמאהו רבותינו. כוחה דהתירה. ולחכם אלי תקל. סמאהו ביש אומרים האכהוו.

אכוואני לעזאז. למדדה האדי קאעדין נסמעו כוחה דהתירה עדיף יאסר. וכל ואחד יחב יוולי יש מרבותינו. ויבדא יחלל כיף מה יחב הווא. ובלאכץ פי חאזאת אלי הומאן בין אדם לחבירו. יכמם פליל השנווה ילזמו יעמל ויחלל. ומן גדוה יבדא ינפד. תקול עלינה מה תמאשי רבי פלבלאד נשדו. ובלאכץ פי חאזאת אלי בין אדם לחבירו. ובלאכץ פי חאזאת מתאע ממון. אלי אדם דימה קרוב לעצמו וידור כאן פלחאזה אלי תסעדו. פי חאזאת פארגה ומתאע קפאפה. תלקאנה נעמלו צביעות ונקולו אלי יקול הרבי האכהוו ונמשיו לרבי נשדו ומחילה יא רבי. ופי חאזאת אלי מן משמולאת הרבי ואלי ילזמנה נמשיו נשדו פיהם. נקולו האש מדכל הרבי פלחאזה האדי. סאמחוני. ראו כל חאזה מתאע חלאל וחראם חתתה חד מה ענדו חק יקול הדין כאן הרבי. כאנשי לחאזה אלי הייא מערופה יאסר ומכתובה ואצ'חה פשלחן ערוך. מתלן ואחד נשה יעלה ויבא. מוש לאזם נשדו עליהה הרבי. לאכן פלחאלאת אלי סמענאהם ונסמעו פיהם אלי הדין מתאעהם ילזמו קראייה ובלאכץ פי דיני ממונות. כל ואחד יעמל הדין כיף מה יחב. המאלה עלאש חטינה רבי פלבלאד. ילזמנה נמשיו לרבי וכל ואחד יקול הטענות מתאעו והרבי יקרא ויעמל לפסק מתאעהו. מוש כל ואחד יכלץ בדראעו כיף מה יחב. ונזיבו הוני מעשה ואחד חילוני מן תל אביב כאן ענדו תיזארה מעה ואחד דתי מן בני ברק. מררה נצאר בינאתהם כילאף וכל ואחד יקול ענדי לחק. לכילאף מה תפצ'שי וקד מה תבתו זאד כל ואחד שאדד צחיח פי חקו. פלאכר תפאהמו ימשיו בחדה תזאר אוכרין יצפיוו בינאתהם. הדתי טלב באש תוולי פשרה מוש חכם. קאלו עלאש. קאלו האנה מה נתחאכם כאן פי בית דין דתי אלי ימשי עלא טריק התורה. תחב נמשיו לבית דין מואפק. קאלו השנווה באש טבק עלייה קואנין מתאע 2000 סנה לתאלי. קאלו תחב נמשיו לתזאר אוכרין. יעמלולנה פשרה. קאלו נמשיו ללחאכם. קאלו לא. בית דין דתי ודעת תורה. קאלו האייה פך עלינה נמשיו לתזאר יעמלו בינאתנה פשרה וכללי נכדמו עלא רוחנה. תקאבלו מעה תזאר אלי כיפהם והומאן עמלו בינאתהם פשרה ורצ'אוו ורזעו יכדמו מעה בעצ'הם כיף קבל. נהאר הדתי כאן חדה צאחבו האדה באש יווצי עלא סלעה. דכל חדאהם ואחד פרח ביה יאסר לחילוני. קאלו האדה חאכם צאחבי. סלם עליה. זבדו שוייה עלא לחכאם ולמוחאמין. הדתי קאל האנה מה נסתערף כאן בדין תורה. לחילוני קאלו תערף כיפאש נשדו עלא לכילאף אלי בינאתנה ונשופו כיפאש כאן יחכם. קאלו לאכן מה חנסמעושי כלאמו. לחאזה לאוולה אחנאן עמלנה פשרה. ולחאזה התאנייה האנה מה נתחאכם כאן ענד בית דין מתאע תורה. קאלו באהי

 נפכתלי קלבי בדין תורה מתאעך. כל ואחד קאל הטענות מתאעהו. קאלום הזמעה הזאייה נתבת ונקוללכם. באעד זמעה תקאבלו וקאלום ראיי לקאנון וקאלום עלאש חכם איכאך. לחילוני קאל לדתי האש קוולך. קאלו מעקול יאסר. לאכן ודאי דעת תורה כיר. קאלו תערפשי כיפאש נמשיוו לרבי מתאעך ונשדו. משאו התלאתה לרבי. קאלולו עלא למשכלה מתאעהם. קאלום האנה מוש בית דין נכלמלכם לבית דין ישופלכם לחאלה מתאעכם. בעתהם לבית דין מעה השליח מתאעהו. אוול חאזה שאפוהה לבית דין תמאש ואחד ענדו קרובה מעה הזוז האדון. מן באעד סמעו הטענות מתאעהם הזוז. והומאן קאלו ללבית דין אלי חתתה חד מנהם מה קאעד יגדב פלכלאם מתאעו. לאכן לבית דין ענדו ברשה נשדאת. כל נשדה לחילוני יקולום עלאש הנשדה האדי. ולעאדה פלבית דין מה יזאוובושי. לאכן הוני הרבי מתאעהם בעתומלום. וזיד יערפו אלי הומאן עמלו פשרה בעדה גיר יחבו יערפו הדין. פאהמו קאלולו אידה כאן תקול איכה יוולי הדין איכה עלא כאטר איכה ואידה כאן תקול איכה יוולי הדין איכה עלא כאטר איכה. ובאעד הנשאייד והזואבאת לכל חכמו. קאלום לחילוני עלאש חכמתו איכה. קאלולו עלאש וכיפאש וכל שיי מן השלחן ערוך ונושאי כליו ולפוסקים אלי מן באעד. באעד מה כרזו לחילוני קאל לדתי באלכשי נשאו פוסק מה שאפוהושי והדין מוש איכאך. קאלו אסמע. הדין מוש כיף לקאנון אלי יתזבד כיף מה תחבו אנתין. הדין תממה חלאל וחראם. ולפוסקים אלי יפסקו כיפהם שאפוהם לכל. וחתתה ואלו פצ'ל ואחד מוש כיפהם. יווליוו רוב לפוסקים מעאהם. קאלו אסמע האנה מן גדווה נחב נקרא השלחן ערוך מתאע דיני ממונות. קאלו לא אבדא מן בראשית. קאלו מה נזמשי יחבלי יאסר וקת. קאלו קררי ולדך. עזבתו לפכרה ודכל ולדו לתלמוד תורה. באעד עאמין כמם אלי ולדו וצל באש יוולי דיין. קאלו האייה יא ולדי האש קרית פי דיני ממונות. קאלו חתתה נוולי מעיין פלגמרה. האנה מאזאלת בעיד. קאלו המאלה האייה פך עלינה וארזע לקראייתך. קאלו לא מה נחבשי. נחב נכמל. וכל עאם האדי הייא למשכלה בינו ובין ולדו. חתתה ואלו אלי כאן יסמע כלאמו פדין וכשר למטבח וולא יחפץ' השבת ויצללי. לאכן כאן יחב יכרזו מן לישיבה וידכלו יכמל קראייתו. לאכן לולד שד צחיח. חתתה באעד מה ערס נפש לחכאייה. כל עאם ינשדו וצלת באש תוולי דיין האו לא. ויקולו מאזאל חתה מורה הלכה מה ווצלתשי. יקולו סלם וארזע לקראייתך. ולולד שאדד צחיח. לחאכם אלי כאן יתבע ויסתננה לולד האדה באש ינשדו פדין כיפאש יחכמו. כאן יעאוון פלולד. 15 אן סנה והומאן פי נפס לחכאייה. לולד בזגארו אברך ישיבה בו חוזר בתשובה יחב יכרזו מן לישיבה ולחאכם יסתננה. לולד האדה תקווה יאסר פתורה וולא מן לחכמים אלי ענדום קימתהם. באעד 15 אן סנה בו כיף לעאדה קאל לולדו ולית דיין האו מאזאל. קאלו האנה השיכה מתאעי וקתלי נקררי התלמידים כיר מן דיין. ונחב נשדך עלאש כל עאם תנשדני ותערפני אלי חנקולך מאזאל. קאלו אסמע יא ולדי. האנה מלי משית לבית דין מעה צאחבי תמנית באש יוולי ולדי כיפום קארי התורה. חתתה ואלו אלי פלאוול מה כאן ענדי ביהם חתתה עאלאקה. וכל מררה אלי נקולך שלם לקראייה ואנתין תשד צחיח. האנה נשיך אכתר ונפרח ביך. צחיח פלאוול כנת נחבך דיין ותווה באעד מה רזעת בתשובה מה עאדשי יהמני. לאכן נחב נסמע מנך כל עאם אלי אנתין מה חתסלמשי פתורה. לחאכם קאלום והאנה תווה 15 אן סנה והאנה נסתננה השנווה דנבי. קאלו איזה נקראוו האנה וייאך. ומן נהארתהה עמלו שיעור פדאר. לחילוני ודתי ולחאכם מעה ולד לחילוני אלי מה עדשי חילוני כאנשי חוזר בתשובה ולחאכם פתנייה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה. 

תמורות במעמדם של רבני מרוקו המסורתיים – משה שוקד-שלמה דשן

העדרם של המנהיגיםדור התמורה

העדרם של המנהגים הדתיים הנערצים יש בו משום תשובה חלקית בלבד לאי־הסדר במעמד התפילה. יש לשער, כי השינויים אשר חלו בתחומים אחרים של הארגון החברתי המסורתי מאז העלייה לארץ, תרמו לאי־סדר זה. הסכסוכים, אשר פרצו בין חברי שכבות שונות של הקהילה באסאמר, משמשים סימוכין לטענה זו. אף שבמרוקו שררה הבחנה ברורה בין האליטה הכלכלית והפוליטית לבין המנהיגות הדתית, נמנו האמידים בקהילה בין בעלי ההשכלה (לדוגמה: עזיז, בנו בכורו של אברהם סבאג, הוסמך בצעירותו לשחיטה, אף שלא התכוון לעסוק בכך). יתירה מזו: יחסים חברתיים הדוקים, שאף חוזקו בקשרי נישואין, חיברו בין בני סבאג לבין הרבנים מבני מכלוף ואמזלג. אין תימה, שאברהם סבאג וכמה מקרוביו(שהיו בעלי ספרי־תורה) וכן הרבנים המכובדים היו בין מנהיגי בית־הכנסת במרוקו. תיארנו את התנהגותו של עזיז סבאג, בנו־בכורו של אברהם, אשר נועד מנעוריו לרשת את מקום אביו כמנהיג הקהילה. במאמציו לקיים את מעמדו הקודם, תרם סכומים גדולים למצוות והתעלה בכך על מתחריו. הוא אף נהג להדגיש חסידות יתירה ולגלות נדיבות כלפי תלמידי־חכמים אשר ביקרו ברוממה. הוא חש תרעומת עמוקה כלפי הרב, אשר לא גילה יחס של כבוד למעמד המיוחד שבו זכו בני סבאג במרוקו. עזיז היה האיש שאותו גינו במיוחד על הכשלת התוכנית לפיצול משרת הרב בין מועמדי ביטון ומכלוף. דומה שבני סבאג, שהונהגו באותה תקופה על־ידי עזיז, התנגדו לתוכנית מפני שהמועמדים המוצעים (שהיו דמויות משניות במנהיגות הדתית באסאמר) לא היו קשורים לבני סבאג בקשרי־נישואין, או ביחסים חברתיים הדוקים אחרים. מועמדים אלה לא תאמו את הסדר המסורתי שנוצר באסאמר על־ידי מיזוג המנהיגות הדתית עם האליטה הכלכלית והפוליטית. עזיז סבאג סיפק עדות נוספת למערך החברתי שהיה קיים במרוקו, כאשר ביום הכיפורים ניהל את איסוף התרומות בשביל רבי אל־עזיז, שהיה מקורב לבני סבאג. יחסים וקשרים אלה של תלות הדדית אושרו בדבריו של רבי אל־עזיז, שעה שסיפר על חיי הקהילה במרוקו. לשאלתי, מי היו מנהיגי קהל המתפללים באסאמר, השיב בנימה פסקנית: ׳בני סבאג שהיו עשירים מאודי׳ מערכת היחסים שתיארנו מחזקת את ההבחנה, שבעוד האמידים ובעלי ההשפעה בחברה באסאמר תמכו בפרנסת המנהיגים הדתיים הנערצים, אלה סיפקו להם צידוק לעמדת העליונות שבה זכו.

בדיון בנושא הכריזמה פיתח אייזנשטדט את ההשערה, ש׳מקורות היוקרה, כמו גם הכבוד שרוחשים אנשים לאחרים, נעוצים לא רק בעמדותיהם הארגוניות(של כוח, כלכלה וכוי), אלא גם במידת קרבתם השונה לתחומים המהווים את המוקד המוסדי של הכריזמה, כלומר — סוגים שונים של מרכזים (פוליטי, תרבותי וכוי), ובמידת השתתפותם בתחומים אלו׳ (1968: 33). במסגרת ניתוח זה, הרי המנהיגים הדתיים של אסאמר העניקו לאמידים ובעלי־ ההשפעה גישה נוחה אל נושאי הכריזמה.

 בניגוד לעדויות מקהילות הרי האטלס, דיווחו של גולדברג (1972) על קהילה מסורתית שהגיעה בשלמותה מלוב, מלמד על מידה גבוהה של המשכיות חברתית ותרבותית.

 

מערך חברתי זה התפורר בישראל. האליטה הכלכלית והפוליטית במרוקו איבדה את מקורות כוחה ועליונותה על השכבות הנמוכות יותר. עם זאת, הללו שנמנו באסאמר עם השכבות הנמוכות ואשר בישראל השתפר מצבם, חתרו להשגת שוויון גם במונחים דתיים. וכך, למשל, דרש עתה ירמיה אמזלג, שהיה בין העניים וחסרי ההשפעה באסאמר, מעמד שווה לזה של מעבידו לשעבר, שהיה העשיר באנשי הקהילה. נישואי בנו לבתו של אברהם סבאג לא היוו בשבילו הוכחה מספקת לשינוי מעמדו, ולא פיצו אותו על עלבונות העבר. הוא שאף להוכיח בכל הזדמנות כי הוא בקי בהלכות התפילה לא פחות מאברהם, שניהל את קהל המתפללים באסאמר. בדומה לכך סימל בית־הכנסת שהוקם על־ידי בני ביטון והונהג על־ידי דוד, את השוויון והעצמאות שהשיגו ברוממה.

המנהיגות הדתית של הרי האטלס, שלא היתה מיומנת ובעלת צביון פורמלי כמו זו של יהדות תוניסיה, למשל, אלא נתאפיינה יותר בתכונות כריזמטיות והיתה משולבת באליטה הכלכלית, היתה שרויה במצוקה בשלבים הראשונים של ההתיישבות בארץ. הארץ המובטחת לא נתגלתה כמכניסה אורחים למנהיגות דתית זו. עם הגיעם התקבלו העולים על־ידי יהודים ששאפו לשחררם מתפיסת־העולם המסורתית שלהם, ולהחדיר בהם אידיאולוגיות חילוניות וגישה מדעית מערבית, ובמקרים אחדים אף גוון דתי־מסורתי ממקור אשכנזי. תחיית הלשון העברית לא רק שהסירה את המסתורין שבטקס הדתי, אלא גם חשפה את המגבלות שבהכשרה שקיבלו המנהיגים הדתיים במרוקו. מנהיגיה הדתיים של אסאמר לא התאימו לארגון שירותי הדת בישראל. יתר על כן, הם לא יכלו להסתמך יותר על שותפיהם הוותיקים, אשר עם עלייתם לארץ איבדו את מקורות כוחם, והיו נתונים בהתמודדות קשה לא רק עם התנאים הכלכליים החדשים, אלא גם עם בני קהילתם שהיו נחותים מהם בעבר. לפיכך מצאה עצמה המנהיגות הדתית חסרת אונים מול הנסיבות החדשות, חיצוניות ופנימיות כאחת, ללא יכולת לנקוט תגובה בת־משמעות ובעלת סמכות לגבי החוויות המטרידות שבהן התנסו בני קהילתם. נראה שהסביבה החדשה היתה בעלת השפעה מפוררת על המערך החברתי והדתי המסורתי של קהילות הרי האטלס(ראה גם ווילנר, 1969), אולי יותר מאשר על קהילות עולים מאזורים אחרים של צפון־אפריקה. זעזוע זה התרחש גם באותן קהילות של עולים מהרי האטלס, אשר מוסדות ההתיישבות העניקו להן עצמאות רבה יחסית בניהול ענייניהן הפנימיים. עם זאת, במספר כפרים שבהם היו יוצאי הרי האטלס מיעוט קטן מכלל האוכלוסיה, השתדלו הם למנות את מנהיגיהם הדתיים למשרת הרב המקומי. היה זה חלק ממאבקם עם יוצאי מקומות אחרים בתחרות החריפה על משאבים כלכליים ותפקידים ציבוריים." המנהיגים הדתיים של יוצאי אסאמר פרשו לסביבה שאוכלוסייתה רבגונית ואשר בה היו אפשרויות תעסוקה רבות יותר. אכן חלק מהם הסתגל, ובשלב מאוחר יותר הצליח להשתלב במשרות בארגון הדתי החדש. בהיותם רחוקים מקהילת־המוצא שלהם, עלה בידם גם להחזיר לעצמם קצת מבטחונם העצמי ומכבוד מעמדם הקודם. המרחק במקום ובזמן איפשר להם לטפל ביתר יעילות, ולהגיב באורח משמעותי יותר, לשינוי במצבם ובגורלם של בני קהילתם. כעת יכלו להיות נדיבי־לב כלפי האליטה הכלכלית והפוליטית הקודמת, בלי לסכן את מעמדם בעיני החקלאים המצליחים ובעיני חברי המושב בעלי ההשפעה. הם לא סיפקו עוד צידוק לעמדתם של העשירים ובעלי הכוח, ישנים או חדשים, והתרכזו בפתרון הבעיות הקיומיות שעמדו בפני קהל המאמינים בהם. עם השינוי שחל במצבם ובגורלם של כל תושבי אסאמר, היו עתה כולם שווים זה לזה ביכולת הגישה למנהיגיהם הדתיים, המצויים אמנם במרחק גיאוגראפי.

 אולם יחד עם שינוי זה נשבר הקשר המתמיד שהיה לבני הקהילה עם מוריהם הדתיים, אשר תיווכו בינם לבין עולם הרוחניות. הרב הממונה, כמו הטוענים למנהיגות דתית מבני המקום, חסרה היתה להם האיכות הרוחנית העשויה לקשרם עם עולם הקדושה. תושבי רוממה נאלצו לנסוע למרחקים, או להמתין לביקורים של אנשי־מעלה, אמיתיים או מתחזים (לעתים לא הצליחו להבחין ביניהם), כדי לחוש שוב בזוהר הרוחני של מנהיגי העבר. הפופולריות הגוברת של העליות־לרגל למקומות הקדושים כגון מירון (ראה פרקים ח, ט), קשורה כנראה גם היא לתחושת האובדן בתחום החיים הדתיים בקרב אנשי רוממה. בלעדי מנהיגות העבר נותרו המתיישבים ללא סמכות מוסרית, שתכוון את התנהגותו של הפרט בחיי הקהילה. ערעור הסדר המסורתי לא יצר אצל יוצאי הרי האטלס את הרגשת הנפילה הדתית האישית, בדומה לזו שראינו אצל יוצאי ג׳רבה שהתיישבו בערים (ראה פרק ו). בה במידה שיוצאי הרי האטלס חשו והביעו צער על החסרון הדתי (כפי שנתגלה בפיחותה של המנהיגות הדתית ובמצבו של בית־הכנסת), התנסו גם בחוויית התעלות דתית, אישית וקהילתית.

על המחקר ועל החוקרים של יהדות צפון־אפריקה-משה בר-אשר

על המחקר ועל החוקרים של יהדות צפון־אפריקה
חקר מערב

  • העיון הזה מכוון לסקור בקיצור נמרץ את מצב המחקר של יהדות צפון־אפריקה כיום. התחלות חשובות ורבות ערך בנושאים שונים קשורות בשמם של כמה מהראשונים שהחלו בפעילותם המחקרית הסדירה במחצית הראשונה של המאה העשרים, כגון מרסל כהן, הרב יעקב משה טולידאנו, הרב יוסף בן נאיים, ג׳ורג׳ ויידה, ובמיוחד חיים הירשברג. ואחריהם יוזכרו דוד כהן7 וחיים זעפרני. ויודגש גם פועלו הביבליוגרפי החשוב של אברהם רוברט הטל. ולא הזכרתי כאן אלא כמה מהדמויות הבולטות.

בארבעים השנים האחרונות נכנסו למעגל המחקרי של התחום למעלה משלושים חוקרים בישראל, בצרפת, בארצות הברית ובקנדה ומעט מאוד גם בארצות אחרות.

יש מהם שחקר יהדות צפון אפריקה הוא עיקר עיסוקם המדעי, ויש מהם שזה רק אחד התחומים בפעילותם המחקרית. כולם עסקו בנושאים מגוונים ורשמו הישגים חשובים. לא אוכל לפרט פירוט רב את כל ההישגים בתחומים האלה, ורק אסתפק בהזכרה מרומזת של כמה מההישגים הגדולים בראשי פרקים.

  • התפרסמו חיבורים רבים של חכמים בני ארבע הארצות בצפון־אפריקה: מרוקו, אלג׳יריה, תוניסיה ולוב. מדובר בחיבורים בהלכה ובאגדה של חכמים שונים. היבול מגיע לעשרות רבות. כן ראו את אור הדפוס ספרים מקיפים יותר ומקיפים פחות בפרשנות המקרא הכתובה עברית" או ערבית(בלשון זו מדובר בעיקר בחיבורי שרח [=התרגום למקרא בערבית מקומית] או בגלוסרים קצרים וארוכים). ראו אור גם ספרים העוסקים בדרשות על פרשת השבוע ועל ההפטרות ודרושים ודברי הספד על נפטרים. מלומדים חשובים הוציאו מהדורות של קובצי שירה רבים של משוררים מגרבים חשובים, כגון שירתם של רבי פרג׳י שוואט, רבי משה בוזנאח, רבי דוד חסין וכותבי שירה ממשפחת מונסונייגו ואחרים. אף ראו אור תעודות היסטוריות וטקסטים שונים הכתובים בעברית ובערבית יהודית. בזכות עבודתם של כמה חוקרים ואנשי שטח יש בידינו אוספי פתגמים ואוספי סיפורים חשובים.

הוקלט תיעוד רב של קריאת העברית לתקופותיה – המקרא, המשנה וחיבורים קלטיים אחרים. כן הוקלט גם חומר רב של ספרות שרח ושל טקסטים אחרים בערבית גבוהה ובערבית מדוברת כאחת. הקלטות אלו נעשו בזמנים שונים בידי יחידים״ ובידי מוסדות. יותר מכולם עשה בתחום התיעוד וההקלטות המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל של האוניברסיטה העברית, שיסד פרוס׳ שלמה מורג המנוח ומנוהל כיום בידי פרופ׳ אהרן ממן.

  • כמו כן התפרסמו מחקרים היסטוריים חשובים על קהילות יחידות או על שורה של קהילות בידי היסטוריונים מהשורה הראשונה. גם סוגיות היסטוריות בעלות עניין מיוחד נחקרו היטב. כמו כן התברר פועלם הרוחני של כמה דמויות חשובות במגרב, כגון רבי שלמה חלאווה, רבי רפאל בירדוגו, רבי יוסף משאש, ונבחנו גם יחסי יהודים ומוסלמים במגרב בארצות שונות ובתקופות שונות.
  • גם בתחום המחקר של הספרות העממית ושל הפולקלור נעשו עבודות מקיפות. נחקרה ספרות הפתגמים, ונחקר הנושא של הערצת הקדושים ועלייה לרגל לבתי קברות. נחקרו מחזור החיים ומחזור השנה בקהילות רבות, ונתפרסמו מחקרים ואוספים חשובים של מנהגים, ובכללם הספר המקיף והחשוב על מנהגי החתונה במרוקו.
  • במרכז לחקר קהילות ישראל במזרח שבאוניברסיטה העברית התקדם המפעל הגדול של הכנת המילון הסינופטי של המרכיב העברי והארמי בכלל לשונות היהודים הספרדיות והמזרחיות. חומר רב מצפון־אפריקה משוקע במילון הזה, וכבר הופיע כרך רב־חשיבות בידי חוקר חשוב ורב־הישגים.
  • גם בתחום החינוך המדעי הייתה ויש פעילות מבורכת. נכתבו הרבה עבודות מוסמך ולא מעט עבודות דוקטור בנושאים מגוונים: שירה, פרשנות, הלכה, היסטוריה, מסורות הלשון והדיאלקטים המדוברים, חקר המרכיב העברי בדיבורם הערבי או הספרדי והברברי של קהילות שונות ועוד נושאים חשובים הנוגעים ליהדות בכל ארבע ארצות צפוךאפריקה בכל האוניברסיטאות בישראל ובארצות אחרות.
  • רוב מכריע של המחקרים המוזכרים לעיל נעשה בשתי ארצות ובלשונותיהן: בישראל – רוב המחקר מתפרסם בעברית ומעט גם באנגלית ובצרפתית, ובצרפת – הוא מתפרסם מעט בעברית ובעיקר בצרפתית, אך גם בארצות הברית ובקנדה התפרסמו ומתפרסמים כמה מחקרים חשובים באנגלית ובצרפתית.
  • יצוין מסלול נוסף בהכרת יהדות צפון אפריקה. ליד מפעליהם החשובים של החוקרים באוניברסיטאות שעסקו בתחומים הללו, ומקצתם השתתפו בסדנאות שהתקיימו באוניברסיטת ייל בשנים תש״ע(2010) ותשע״ג(סתיו 2012), עשו שירות חשוב לתחום גם שתי קבוצות של אנשי ספר. הכוונה לרבנים – חשובים יותר וחשובים פחות – ולחוקרים חובבים. רבנים רבים פרסמו ומפרסמים ספרים רבים של חכמי המגרב. אף נתפרסמו שני קבצים המפרטים את שמותיהם ופועלם של חכמי אלג׳יריה ושל חכמי תוניסיה, המצטרפים לספר המפורסם ״מלכי רבנן״ על חכמי מרוקו.

דרך אגב, לאחרונה התפרסמה רשימת מילואים לספר הזה. מדובר ברשימה שהרב יוסף בן־נאיים השאיר בכתובים, ומורי מ׳ עמאר בא, מילא אחריו ופרסמה.

  • גם אנשים אחרים שלא קיבלו חינוך מדעי כתבו תיעוד חשוב על כמה קהילות, כגון ספריו הטובים של רפאל בן־שמחון על מנהגים במרוקו ואוספי הפתגמים שפרסם חנניה דהאן. וכאלה הן עבודותיו של יעקב לסרי, יוצא קצר אסוק. וכמובן, יוזכרו כאן ספריו של רבי דוד עובדיה על קהילות פאס וצפרו במרוקו. כידוע, בפרסומם הטוב של הספרים האלה נעזר עובדיה בחוקרים אחדים.
  • אמנם חלק מהעבודות הללו נכתבו בידי רבנים חובבים ובידי אנשים שלא הוכשרו למחקר מדעי, ומי שירצה יוכל לבקר במעט או בהרבה בקולא או בחומרא את העבודות הללו, אבל את האמת לא יוכל להכחיש: יש בחיבורים הרבניים שהוהדרו ובספרי המנהגים שכונסו בידי מי שלא הוכשרו למחקר גם ממצאים חשובים על תולדות היצירה הרוחנית ועל עולמה התרבותי וחיי היום־יום של יהדות צפוךאפריקה. לא מעטים מהם ידענים ודייקנים. תפקידו של החוקר הוא לרעת מה לברור מתוך הפרסומים הללו לצורך מחקריו ולעשות בו שימוש מושכל ונכון.
  • לא פחות חשוב ממה שנעשה הוא מה שמצפה לחוקרים בדור הבא או בדורות הבאים. לפי מה שנראה כיום, מספרם של החוקרים לא יהיה רב בעתיד, כי כיום יש בין החוקרים לא מעט מלומדים יוצאי הארצות הללו שזיקתם לארצות מוצאם מושכת אותם למחקר מורשת אבותיהם, ויש להם כלים לשוניים חשובים. עם זאת, בקרב הדור הצעיר, בניהם ובנותיהם של יוצאי המגרב, פחת מאוד העניין במורשה הזאת.

כמעט בכל התחומים שציינתי לעיל נשארו חטיבות רבות המצפות למחקרן. ספרים רבים עדיין מצויים בכתבי יד וטרם הוהדרו ונחקרו. הקלטות רבות של חומרים שונים לא עובדו. עוד יותר חשוב לקבוע כי חומר חשוב רב בכלל לא הוקלט עדיין, וספק אם נותר מפי מי להקליט אותו. הדברים אמורים במיוחד בכל מה שהילך בעל פה בערבית־יהודית, כגון פתגמים, תרגומי מקרא ומנהגי קהילות ושיח של יום־יום שטרם נחקרו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר