ארכיון יומי: 1 בפברואר 2020


הקהלה והשד"רים-הרב דוד עובדיה זצ"ל

סמוך ירושלים תבוב״א

למעלת ותהלת ידידינו הגביר המרומם והנעלה לש״ט ותהלה. רודף צדקה וחסד. אוהב התורה ולומדיה נדיב לב הזריז במצוות כמהרד סי׳ אהרן לבאז יצ״ו.יחי שמו לעד, כיר"א

ידיד ה׳ו הנה לשלום אין קץ!

טעמא דאיכא דיבור אליך השר לחלות פניך אודות חברתינו הקדושה חסד ואמת תבב״ץ אשר יגיע לידו תו"ד משטר פעולותיה המיוסדים על יסוד העבודה ואדני היראה. ותלי״ת במעט בכל ערי המערב קבלו את חברתינו. ויתנו את ידם לבא בבריתה ה, ישלם פעלם. האמנם למח״ת גם כי שלחנו הרבה כתבים עוד לא זכינו להיות מבעלי תשובה. ובאשר כי עתה נוסע להתם ידידינו הרב הכולל בישראל להלל דט״ל כמהר״ר שלמה אלעלוף נ״י חלינו פניו שיוליך להם את המכתבים האלה, ומפיו ישמעו את סדרי הנהנת חברתינו המתנהגת בטוב טעם ודעת כי עיניו ראו ולא זר ובאשר את שמעו שמענו חפץ חסד ומרבה להיטיב. ע״כ נגשנו לבקש מלפניו שיעורנו על המצות היקרות האלה בכל כחו להיות גבאי חברתנו במח״ק הוא ואתו מני' הגביר היקר רוצ״ו סי׳ דוד לקבי יצ״ו. טובים השנים איש את רעהו יעזורו. לחלק קבוצת המכתבים האלה. לשם בעליהם. ולהלהיב את רוחם הטהורה על המצות היקרות האלה. ואל תקטן המצוה היקרה הואת בעיניו. כי לפי גודל טרחה וכבדה. כן רב שכרה. וגמירי גדול המעשה. בטחנו ברב חסדם כי לא ישיבו פנינו ריקם. ואנן מהכא נברך את שמם הטוב. כי יהיה כבוד ביתם. הון ועושר בביתם. וצדקתם עומדת לעד, ועיניהם תחונה בנחמת ציון ובנין ירושלים כיר״א

כ״ד פקומ״ש החברה הדושו״ט מק״ל, בעה״ח בש״א לחדש תמת ש, התר״ן ליצירה. המצפים לתשובתם הרמתה ברב עו ושלום.

עה׳

עה׳

הצעיר

שמואל

עה׳

עה׳

חיים שלם

יוסף

חיים משה

אלעלוף

עיוש שמואל

ראובן

אצראף

אלמאליח

סמאנא

הי״ו

בוחבוט הי״ו

בוינום

 

כי תראה ערום וכסיתו, ומבשרך לא תתעלם. מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.

מציון ישפות ה, שלום. ורב ברבה וטובה. ויקר וגדולה, מעטה תהלה, ואורך ימים ושנות עולמים בטוב ובנעימים

אדונינו היקר! זה כשתי שנים נוססה בקרבנו רוח טהרה ויראת אלדים. ליסד חברה קדושה. חברת חסד ואמת לטובת כוללנו ק״ק בני מערבא יצ״ו אשר לרגלי העוני והמחסור השורר בעדתנו באופן נורא ואיום. כולנו כצאן תעינו. איש לדרכו פנינו, ותהיין כמה מצות רמות ונעלות אשר המה מוסדות תוה״ק שכוחות במת מלב. ולא מזדון חלילה, אך מעצר רעה וינון. הדלות והאבחנות אשר דכאה לארץ חית כל יושב ציון בכלל. ולעדתנו בפרט. אי לזאת! למטרה זו כוננו יסודות החברה לחזק בדקי התורה הנשכחות. ולעודדן ממצב שפלותן, ובאשר עיני״ק יחזו בהיריעה החוברת את כל התקנות ומפעלי החברה המיוסדים על אדני התורה והמצוה. ותלי״ת במשך הימים האלה חפץ ה, בידינו הצליח לשמור ולעשות את בל תנאי החברה בכלל ובפרט. נם בשנתי, זאת באשר נברה מחלת הראננה בארצנו. התנדבו נדיבי ונכבדי חברתנו להלוות למצות פקוח נפשות ועשינו בקור חולים כללי לבל עניי עדתנו. וזה משפטו: להעניים השוכנים בבתי מחסה אשר לבוללנו עשינו תמחוי בבל יום. בבקר תבשיל מקמח, ובערב בשר וארז. וליתר העניים מנינו שני ת״ח לסובב בבתים ובחצרות ולחלק להם בשר וארז נא. ולהיותר צנועים שלחנו אליהם מעות, עד אשר ריחם ה׳ על עמו. ויסלק חרון אפו מעלינו. ובאשר עיני צדיק תחזינה בחשבון נ לוי הכנסה והוצאה אשר נוציא לאור בקרוב בע״ה! האמנם סנור לבבנו יקרע מראות ברע היתומים ובני עניים. תשב״ר, ערומים הלכו מבלי לבוש, כבלויי הסחבות ובגדים צואים בסו מערומיהם. רגליהם מיחף נגפים בצור נגף ובאבן בושל, עד שפך דם עליהם, ובפרט בימי החורף אשר הקור והקרח הגדול מנשל בארצנו ביתר שאת, עורם צפד על עצמם, השלג יאבל את בשרם ועצמותיהם יגרם, וענינו רואות ובלות ואין לאל ידינו להושיע. בי לפי מיעוט ההכנסה מפעה״ק לא נובל לבלבל את ההוצאה הרבה הואת אשר יצטרך אליה לפחות סך אלף פראנק ואת היותרת.

ובאשר בי את כבודו ידענו לאיש חסד ומרבה להטיב. גב״ר. ע״ב נגשנו לחלות פני״ק, אנא שר החסד, חוסה נא ורח על צעירי הצאן האלה. החונים בתורה ה, יומם ולילה. הבל שאין בו חטא, הנתונים לחרב ביום וקרח בלילה. ובחסדו הגדול יסייענו על המצוה הגדולה הואת, מצות הלבשת ערומים אשר מתן שברה בצדה, בכתוב כי תראה ערום וכסיתו ובר אז תקרא וה׳ יענה. בטחוננו בהי בי דברינו אלה היוצאים ממעמקי לבבנו יפעלו בלב שומעם פעולת החמלה והחנינה. ובעל הגמול ישלם גמולו מנה אחת אפים. אורך ימים ושנות עולמים. ועיניו תחזינה בנות ציון בב״א.

כ״ד מנהלי החברה חסד ואמת תבב״ץ דק״ק בני מארוקו בעה״ק

ירושלים ת״ו בש״א לחרש            שנת התר"נ לפ״ק הדוש״ט ברב עז

ושלום.

עה' ראובן בוינוס – עה' רפאל שמואל בוחבוט ס"ט- עה'מסעוד חי ן' שמעון- עה' חיים משה סמאנא- שמואל אלעלוף

ס"ט- עה' יוסף אלמליח – עה' חיים שלם אצראף ס"ט

 

תעודת הרבנים

אנן בדידן חו"ר ופקומ״ש כוללות עדתנו ק״ק המערבים הו״ו. לשמחת לבבינו ראינו את החברה הקדושה אשר התנוצצה בקרב עדתנו. ושמה נאה לה חסד ואמת אשר הוסדה מחברים מקשיבים מבני עדתנו אשר התנוסס רוח טהרה בקרב לבם. ואגודתם נוסדה למפעלי החסד ויראת אלדים ולטובת כוללנו. באשר עין הקורא תחוינה מישרים במשטרי תקנותיה. וסדרי הנהנותיה אשר שמו להם לקו. הנם בכתובים בספר הוה. ובל חדרי לבבנו מלאו גיל:

אם הח״ק הנז' תתמוך מעגליה על שבילי היושר אשר כוננו עליהם מוסדותיה. ולצורנו נוחילה יואל אלו-ה לכונן אגורת חברתם לנצח. וחפץ ה, בידם יצלח לשמור ולעשות את אשר קיימו עליהם מוסדותיה. ולצורנו נוחילה יואל אלוה לכונן אגודת חברתם לנצח.

 וחפץ ה, בידם יצלח לשמור ולעשות את אשר קיימו וקבלו. וטהור ידים יוסיפו אומץ להגדיל מפעלי חסד בעניינים טובים ומועילים בע״ה. ותהיה החברה הזאת כגפן פורחת לשמחת לב כל אוהב עמו. והבוחר בציון ישלח עזרם מקדש ומציון יסעדם כי תקדמם ברכות טוב. במרומי ההצלחות. כנה״ר וכנא״ה הדושו״ט הבעה״ח פעה״ק ירושלם תובב״א בש״א לחדש סיון המב״ת דשנת התרמ״ט ליצירה בא' סי לראות טוב לפ״ק והיה זה שלום:

ע״ה ב״ה            הצעיר    הצעיר    הצעיר

יששכר אצראף   שלמה אבושדיד   רפאל אהרן         משה מלנה

ס״ט      ס״ט       ן׳ שמעון ס״ט      ס״ט

מקום החותם      מקום החותם       מקום החותם       מקום החותם

הקהלה והשד"רים-הרב דוד עובדיה זצ"ל-עמ' קלב

התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-שנת תל"ד-1674- ר׳ דניאל בהלול

קדושת ״השישיים״

האמונה בקדושת השישיים נשתמרה מאז גם אצל יהודי מרוקו שהחזיקו בה עד התקופה האחרונה. בראשית המאה הנוכחית, בשנת 1900 , שהיא שנת תר״ם (660) לספירה שלנו, נמצאו במרוקו מחשבי קצין, יהודים ולא יהודים, שחישבו ומצאו ששנת הגאולה הקרובה היא שנת תרס׳׳ו (666) כלומר שנת 1906. הדים לאמונה זו ששררה באותם ימים בקרב קהילות יהודי מרוקו אנו שומעים באחד השירים שנכתב בשנת תר״ס 660 (1900) על־ידי ר׳ דוד קיים, משורר יהודי ממרוקו. שם השיר ״אל יושב שמימה״ והוא חלק ממחרוזת שירים לפרשת ״וארא״, ותוכנו מעניני פרשת השבוע ״עשר מכות מצרים״ ובמובן גם צרות עם ישראל והכמיהה לגאולה. הבית האחרון המסיים את השיר אומר:

ולירושלמה בית מחניים

בבניו מקדש בניה ינוחמו

וספה ותמה שנאת עם עיים

עם מחרף בי חטאתיה נכתמו

קץ פדות נשלמה חשבון שישיים.

עוד שישים וששה נקוה בו יושלמו.

[שיר ידידות – עמוד שס״א]

המשורר מבטא את בטחונו שקץ הפדות נשלם בשישיים, כלומר ב־660 ומקוה כי יושלם לחלוטין כאשר יתוסף לשישיים עוד שש, כלומר ב־666.

צידוק ההמרה אצל יוסף בן צור

יוסף בן־צור, שראה את עצמו נביא ומשיח, מצדיק גם הוא בהתלהבות רבה את מעשה ההמרה. כמו כל ראשי התנועה גם הוא מאמץ את האידיאולוגיה הידועה של ההמרה ומוסיף עליה ״חידושים״ משלו. הוא חוזר בשם המגיד על ההסבר שניתן לו, לפיו שבתי צבי קיבל עליו את דה האיסלם על מנת לאסוף את ניצוצי הקדושה שהם פזורים בין אומות העולם בתוך הקליפות וכדי להצילן ולהעלותן מתון הטומאה כי על־ידי המצאותו של המשיח בתוך הטומאה, ניצוצות הטהרה השבויות בתוך הקליפות ידבקו בו ועל־ידי כך יציל אותן ״כי כל מין למינו״.

צידוק ההמרה אצל דניאל בהלול

ועוד טעם אחר בפיו של יוסף בן־צור כדי להצדיק את המרת המשיח, והוא ״יסוד המצנפת הטהור׳/ ור׳ דניאל בהלול בשמו של יוסף בן־צור, מסביר:

״אמר הבחור נ״ב (נאמן בית) הידוע כי מלת שב״ת רומז ליסוד אות ברית קודש ושבתי אדונינו יר״ה (ירום הודו) הוא רומז למלת שב״ת שבאלפא ביתא שהוא שבתי הנודע וכשם שהאות ברית קודש שהוא יסוד מחופה בערלה בקליפות שהקליפות מסתבכים עד המקום ההוא שהוא העטרה כנודע, ולכן הוא רמז שהאדם נולד ומכתר בערלה על העטרה ואנו חותכים הערלה ונשאר קדוש הילד כן שב״ת שהוא שבתי שהוא האות ברית קודש בעצמו בא מחופה בערלה שהוא המצנפת עד שיבוא השם ב״ה (ברוך הוא) ויסיר לו המצנפת ויסיר לו הערלה, אז תתגלה הקדושה שהוא יסוד ב״ה ובזה תבין היטב מה שכתוב בס׳ פרקי היכלות לרבותינו ר׳ ישמעאל כהן גדול ור' עקיבא שאל מטטרון רתימה וענה זרובבל בן שאלתיאל שכשיבוא משיחנו בעה״ו (בעזרת השם וישועתו) אדונינו לעולם שישאר שבעה שנים שיסתיר ה׳ פניו ממנו כעד שבעת ימי המלה שאין ראוי לבוא בקהל הילד הזה ואח״כ ביום השמיני הוא ראוי לבוא בקהל, שבתי נסתתר בקהל הז׳ שנים שמשנת התב״ז (1667?) חודש אלול עשה המצנפת ונסתתר בז׳ שנים וב״ה ישרה שכינתו עליו ויבוא בקהל שאז יסיר הערלה בעה״ו.״

פרוש דבריו של ר׳ דניאל בהלול הוא ש״שב׳׳ת״ שבאלפא ביתא רומזת לברית קודש שהיא ברית מילה והשם שבתי רומז למלה ״שב״ת״, וכשם שהעטרה של המילה מכוסה בערלה ורק לאחר שאנו חותכים את הערלה ביום השמיני נעשה הילד קדוש כך שבתי צבי שהוא בבחינת ברית קודש בעצמו גם הוא מכוסה בערלה – כלומר מצנפת, עד שיבוא הקב״ה ויסיר לו את המצנפת בשנה השמינית שהיא הערלה, ורק אז תתגלה הקדושה וכך תבין מה שגילה מטטרון לזרובבל (ראה הנבואה לעיל) שהקב״ה יסתיר פניו מהמשיח שבע שנים כנגד שבעת הימים שאין הילד ראוי לבוא בהם בקהל ה׳. שבע השנים מתחילים מחודש אלול תכ׳׳ו (1666), (במקור של כתב־היד כתוב אלול תכ״ז – בודאי פליטת קולמוס), עד שנת תל״ג(1673), אך בשנה השמינית שנת תל״ד יסיר הקב״ה המצנפת שהיא בבחינת הערלה כמו שמסירים הערלה מהילד ביום השמיני, ואז ישרה הקב״ה שבינתו עליו ויבוא בקהל.

ובמקום אחר שואל יוסף בן־צור: למה שבתי צבי ״חזר תוגר ולא אדום״? כלומר למה התאסלם ולא התנצר? והוא משיב מפני שכל ניצוצות הקדושה שישנם בנצרות נמצאים אצל התוגר (תוגרמה – תורכיה – שפרושו מוסלמי) (״ענייני שבתי צבי״).

תפישה זו המעדיפה את התוגר על פני האדומי, היינו את האיסלם על פני הנצרות, פותחה על־ידי חכמי השבתאות והופצה על־ידי פרשני התנועה. הם הסבירו כי תורת האיסלם נקראת ״תורת חסד״ כי הישמעאלים אין להם אלא מה שמסרו להם אבותיהם ועל כן נקראת תורתם ״תורת חסד״ ואילו תורת ישראל נקראת תורת אמת, ועל־ידי האקט של ההמרה, כאשר שבתי צבי היה מזמר וקורא ״בתורת חסד״ שהוא הקוראן של האומה הישמעאלית היה מקיים מה שנאמר במשלי ל״א: ״פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" כלומר שהוא נכנם בתורת החסד וצירף על־ידי כך את תורת החסד אל תורת האמת וזהו הפרוש למה שכתוב ״חסד ואמת נפגשו״ (תהלים, פ״ה 11), היינו שתי התורות יחד נפגשות בשבתי צבי.

עדויות על יוסף בן צור

התופעה של התגלות משיח בדמותו של אדם כיוסף בן־צור הוא נושא למחקר לפסיכולוגים ולסוציולוגים, אן אולי דוקא משום היחוד שבאישיו­תו, הופעתו היתה משכנעת, אמינה, ועשתה רושם רב, והעדות של אותו ״יהודי מסאלי״ משקפת כנראה את המציאות. היהודי מסאלי כותב לאחיו מליוורנו, ״שכל אנשי המערב כקטון כגדול עשו תשובה גדולה יותר ויותר מהתשובה שעשו בזמן שבתי צבי יר״ה״.

אחד מרבני מרוקו, ר׳ אברהם בן־עמרם כותב לחברו ר׳ בנימין דוראן מאלג׳יר מכתב נלהב. הוא מספר לו שלאחר ששמע על הבחור ממקנס ועל הסודות שהוא מגלה בתורה לא יכול להתאפק והחליט לראות במו עיניו את הבחור והלך אליו, לקח עמו ספר זוהר וספרים אחרים, והתכון לשאול אותו דברים סתומים בזוהר. הבחור עשה עליו רושם עז. הוא מצא בו כל המידות הטובות, עניו, ירא שמים וכו'.

בלילה הראשון שהה במחיצת יוסף בן־צור עם עוד שני חכמים מן העיר אלקצאר (עיר צפונית לפאס). ״ונשארנו בהקיץ עד אחר קריאת הגבר (ער אור הבוקר) והיה אומר לנו דברים נחמדים וסודות עליונים, על הקץ והיד אומר אותם בלשון צח ומצוחצח ואילו היו לו ג׳ או ד׳ פיות היה מדבר בכלן כמו נהר מלא.״

ר׳ אברהם בן־עמרם מסכם את ביקורו אצל יוסף בן־צור בזו הלשון: ״בקיצור באתי משם שמח וטוב לב שנתברר לנו שאינו לא רוח ולא שד ב״מ (בר מינן) מפני שהוא מיושב בדעתו וכל דבריו על ייחודו יתברך.״

רבים וטובים, ביניהם תלמידי חכמים שכיהנו במשרות רמות ברבנות בקהילותיהם, נגרפו גם הם בהתלהבות ונתפסו בהזיות משיחיות. אכן הציפיות שיצר יוסף בךצור היו גבוהות.

בין הרבנים הידועים שנתפסו להזיותיו של יוסף בן־צור היו: ר׳ יעקב אבוהב שעתיד בשנת ת״מ (1680) לשמש בכהונת אב בית־דין בעיר טטואן. בשנת תל״ה (1675) הוא כותב את האני מאמין שלו לר׳ שלמד הלוי יצ״ו: ״בערב פסח הבא יתגלה משיח אלוקינו בלי ספק והוא אדונינו המלך שבתי צבי יר״ה.״ ומוסיף ר׳ יעקב אבוהב: ״שהלכו יהודים מכאן לשם וראוהו ואמר סודות נעלמים שלא נשמעו מעולם ולא נראו… והטוב שאמר שלא יבואו חבלי משיח כלל.

ר׳ ידידיה צרפתי, בן התקופה, היה בין המחזקים את ידי הנאמנים לאחר האכזבות של שנות תל״ה ותל״ו, וקבע את זמן הגאולה העתידה לשנת עת״ה (1715). עיין להלן.

בין הוגי הדעות של ההתגלות החדשה של המשיח היה ר׳ דניאל בהלול, אותו הזכרנו. ר׳ דניאל נמנה כאמור עם חבורתו של יוסף בן־צור והיה מחסידיו וממעריציו ואף שימש שופר לכל דרשותיו.

ר׳ אלעזר בהלול ור׳ שמואל בהלול, שני בניו של ר׳ דניאל, הלכו גם הם בעקבות אביהם ונתפסו לאמונה במשיח. ר׳ אלעזר בהלול כתב ספר בשם ׳מראה עיניים״, בו הוא מרבה לצטט את אביו; ור׳ שמואל בהלול גם הוא היה מורה הלכה בישראל. שניהם זכו לכינוי ״אדירי דארעא״.

אותו ר׳ דניאל עצמו שסיים בכתב־ידו את העתקת הספר ״ירח יקר״ למקובל האלוהי ר׳ אברהם גאלאנטי (שהובא למרוקו על־ידי ר׳ אלישע אשכנזי) על פי מצותו של ר׳ יעקב בן־צור זצ״ל לאחר שר׳ חיים טולידאנו לא הספיק לסיים את העתקתו. הוא אינו מהסס לסיים את העתקת הספר בהבעת תקוה בביאת נביאנו נתן וכו'.

גם היהודי מסאלי מעיר במכתבו אל אחיו בליוורנו שיוסף בן־צור מגלה סודות וחידושים בתורה שאפילו רבנים וחכמים גדולים לא ידעו ״עד אשר לא נמצא חכם בכל חכמי המערב שיכול לנצחו.״

האם סימני התעוררות מחודשים אלה של התנועה הם סימפטומים המוכיחים ומעידים על כושר השרדותה של התנועה במרוקו לתקופה ארוכה, או אלה הם הבהובים אחרונים של להבת התנועה לפני שתדעך ותכבה לחלוטין?

התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-שנת תל"ד-1674- ר׳ דניאל בהלול עמ' 125

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-הדפסה והפצת ספרים על ידי השד"רים

ר׳ יום טוב קריספי, שליח ירושלים במרוקו בשנת תע״ח (1718), זכר את מיטיבו ר׳ יעקב ן׳ צור מחכמי מכנאס, ובחזרו משליחותו ובעברו דרך אלכסנדריה של מצרים, קנה שם את ספר ״שיירי כנסת הגדולה״ שנדפס באותן השנים בקושטא, ושלח אותו לידי מיטיבו הנכבד, וכתב עליו הקדשה זו: ״קניתי אותו לשם הרב המובהק הדו״מ בנן של קדושים כמוהר״ר יעקב בן צור גר״ו בסך א״ם ד״ת פה נא אמון היום כ״ה תמוז התפ״ב, יה״ר שיראה בניו יושבים על כסא ההוראה…כה דברי צעיר המשתלח מעה״ק ירושלים ת״ו יום טוב קריספי ס״ט״.

שלוחים לעצמם מדפיסים ספרים וכן אנו מוצאים ״שלוחים לעצמם״, כלומר תושבי א״י שלא נשלחו על־ידי שום איש, לעצמם אלא יצאו מחמת דחק לחוץ־לארץ כדי להתפרנס, מדפיסים ספרים בדרכם כדי להבנות מהם, ומפיצים אותם בין נדיביהם. כך עשה, למשל, מוכר־הספרים מצפת ר׳ מנחם יעקב ב״ר אלעזר יהודה, שהדפיס בשאלוניקי בשנת ש״ם (1600) את הספר ״שיר השירים״ עם תרגום לאדינו, ובהקדמתו הוא מתאר בפרוטרוט את הרפתקאותיו בדרכו. אחר־כך הדפים בויניציאה בשנת שס״ג(1603) את הספר ״אורים ותומים״, פירוש על ישעיה וירמיה לר׳ מאיר עראמה, ובהקדמתו הוא מספר: ״הפעם אודה את ה׳ אשר הנחני באורח מישור אחרי אשר עברו עלי מקרי הזמן וטרדותיו… זאת נחמתי בעניי ובא לידי ספר הלז…ותכף קמתי… ואמרתי עת לעשות לה׳…ואולי בזה אחזור לאיתני הראשון בביתי…בעיר גדולה…צפת…שכל ימי שמשתי תלמידי חכמים בין בגופי בין בממוני והייתי נהנה מיגיע כפי במכירת ספרי קדש ובסבת הרעב יצאתי ממחיצתי והייתי הולך נע וגד בארצות הנכריות… עד שמצאתי עיר גדולה של חכמים [ויניציאה]… שלח ידיו בשלומיו איש אמונים והוא פלאי ונתן לי הנייר ומעות…

  היו גם אנשים מתושבי ארץ־ישראל שיצאו במיוחד לחוץ־לארץ לשם הדפסת ספר, ומשהגיעו לשם כינו את עצמם בתואר ״שליח״ מתוך אמתלא שנשלחו במיוחד ע״י חכמי א״י לשם הדפסת הספר, כי בתואר ״שליח״ היתה משום סגולה להצלחה. כך, למשל, עשה ר׳ דוד ב״ר מרדכי אשכנזי, שיצא בשנת תק״ה (1745) מירושלים לאיטליה כדי להדפיס שם את שאלות־ותשובות הרדב״ז [רבי דוד בן זמרא נולד בספרד בשנת ה'רל"ט 1479 [לפי כתב־יד שנמצא בגנזי ירושלים. הספר נדפס על־ידו בויניציאה בשנת תק״ט (1749), ובמכתב לאחד מרבני איטליה שאת עזרתו ביקש, כתב: ״באתי להודיע לכ״ת שבאתי מימשלם תוב״ב וששלחו אותי רבני ירושלם להדפיס את ספר…״ ועל סמך זה הוא חותם: ״שליח ירושלים תוב״ב״.» וכן עשה ר׳ אברהם עייאש, שיצא מירושלים לחוץ־לארץ לשם הדפסת ספר־דרושיו של אביו ר׳ יהודה עייאש בשם ״וזאת ליהודה״, ובהקדמה לספר, שנדפס בזולצבאך בשנת תקל״ו (1776), הוא קורא לעצמו ״שלוחה דרחמנא מעיר הקודש ירושלם תוב״ב להדפסת ספר וזאת ליהודה״.

שלוחי א״י העבירו גם שלא מדעת ספרים ממקום למקום, כי בדרכם רכשו ספרים, ישנים וגם חדשים, לצורך עצמם, ובהגיעם למקום אחר הראו את הספרים לחכמי המקום והללו השתמשו בהם. כך מספר ר׳ יעקב ן׳ צור, מחכמי מרוקו, על ספר שראה בידי ר׳ חיים יעקב ב״ר יעקב דוד שליח צפת בצפון־אפריקה בשנות תפ״א—תפ״ח (1721—1728) : ״ובבוא לכאן החכם השלם כמה״ר חיים יעקב שליח א״י, הביא עמו ספר בני יעקב [שו״ת לר׳ יעקב שלטון, נדפס בקושטא בשנת תע״ד] וראיתי שפסק כך. י גם ר׳ יעקב ב״ר יוסף כלפון, מחכמי מרוקו, כותב בשנת תק״ף (1820) לערך, ששליח א״י ר׳ חיים שלמה פראנקו, בעברו דרך עירו, השאיל לו ללילה אחד ספר שהביא אתו. היו גם שלוחי א״י שבצאתם לשליחותם לקחו אתם ספרים שונים למכירה, ומכירת הספרים היתה כלולה בתוך עצם עבודתם. עתים עשו כך לשם ריוח צדדי, כי חלקם בכספי השליהות לא הספיק להם. ועתים דרשו השולחים שגם הריוח ממכירת־הספרים יחולק בין השולחים והשליח, ממש ככספי התרומות, והתנו שכל ריוח שמרויח השליח בדרכו יהא מוקדש למטרת השליחות, והשליח לא יקבל אלא את חלקו הקבוע בלבד.

ר׳ אברהם ב״ר יצחק אשכנזי, שיסד בית־דפום עברי בצפת. בשנת של״ז (1577), לקח אתו בשעה שיצא בשליחות הישיבה בטבריה לתימן בשנת של״ט (1579) ספרים שונים למכירה, בין ספרים שנדפסו בבית־דפוסו ובין ספרים אחרים. המשורר התימני ר׳ זכריה המכונה יחיא אלצ׳אהרי מהלל את השליח על אשר ״הביא ספרי הקדש…שלא ביקש אלא דמיהם… שכוונתו להתרחק מהנאת כבוד תורה… ותכלית בקשתו היתה להרביץ תורה, וליהודים היתה שמחה ואורה, ויפשטו בכל ארץ התימן, לכל משכיל ומבין מזומן, ויגיע מהם למגדלות״, הם בתי־הסוהר, שבתוכם היו רבים מיהודי תימן כלואים בימים ההם.

שליח חברון שיצא לתימן בשנת ת״ן (1690) לערך, לקח אתו אף הוא ספרים למכירה ״ומכרם בדמים יקרים״ והרויח ריוח הגון, מה שהביא לידי סכסוך בינו ובין שולחיו, כי השולחים טענו שהתנו אתו בפירוש, ״שכל מה שיזמין לו הי״ת, בין נדרים בין נדבות בין מתנות… ואפילו מציאה בדרך… שיתחלק לשלשה חלקים, ב׳ חלקים לק״ק [השולח] וחלק אחד לראובן [השליח]״ ודרשו לכלול בכלל זה גם את הריוח ממכירת הספרים, והשליח טען, שאין זה דומה למציאה ״שהיא באה בלי קרן ובהיסח הדעת, וזה הנידון אם לא היה מוליך הספרים מהיכן היה בא לו הריוח״, ולכן דרש את כל הריוח ממכירת הספרים לעצמו. הדבר הובא לפני ר׳ יוסף הלוי נזיר, מחכמי חברון ואח״כ אב״ד מצרים, שפסק לטובת השולחים.

שני שלוחי א״י שעמדו לצאת ממצרים לתימן בשנת תצ״ד. (1735), ר׳ יעקב בונשיניור שליח חברון ור׳ רחמים נוח שליח ירושלים, לקחו אף הם אתם ספרים למכירה בתימן, ואיש אחד ממצרים הלוה להם כסף לשם כך, על מנת שהריוח יהא בשותפות לשלשתם, ובין התנאים שהתנו ביניהם, קבעו גם תנאי למקרה שהשליח ״יתן מהספרים הנזכרים לשום בעל־הבית הדר שם בערים ההנה ויתנו לו מתנות רבות בעבורם״, מה שמראה באיזו שמחה קיבלו יהודי תימן את הספרים.״ ואם אנו מוצאים עתה בתימן ספרים מהדפוסים הראשונים שבאיטליה ושבתורכיה, וביניהם טפסים יחידים בעולם, ומשתו­ממים מאין הגיעו ספרים אלו לתימן, בהעדר כמעט כל קשר בין יהודי תימן ויהודי אירופה, עלינו לזכור את התפקיד שמילאו שלוחי ארץ־ישראל בהפצת הספרים בתימן.

הם הם שהביאו לידי התפשטות השלחן ערוך והקבלה הצפתית בתימן. וכאן ראוי להזכיר' גם את הקשר בכיוון ההפוך בין יהודי תימן ויהודי ארצות אירופה בתיווך שליח א״י. כתבי־היד הראשונים מגנזי תימן וחיבוריהם של חכמי תימן הובאו לארץ־ישראל, ודרכה לבתי־העקד באירופה, ע״י שליח ירושלים ר׳ יעקב ספיר, האיש הראשון שקשר קשר של קיימא בין יהודי תימן ויהודי שאר הארצות.»

בין שלוחי א״י שעסקו בדרכם במכירת ספרים, יש להזכיר לבסוף את ר׳ רפאל ישעיה אזולאי בן הרב חיד״א, שהיה שליח טבריה באירופה בשנת תקמ״ה (1785). וכאן המקום לציין, שאביו החיד״א, אף שלא עסק במכירת־ספרים, הרי ניצל את שני מסעותיו בשליחות חברון כדי לראות בעיניו בקהילות ישראל, בגנזי צבור ובבתי יחידים, ספרים עתיקים וכתבי־יד, ואסף מהם מה שניתן לאסוף, וספרו הביבליוגרפי הקלסי ״שם הגדו­לים״ הוא במדה רבה פרי מסעותיו בשליחות ארץ־ישראל.»

ולא החיד״א בלבד, שעיקר עיסוקו והתענינותו בספרים ובמחברים, אלא גם שלוחי ארץ־ישראל אחרים השתמשו בשעת־הכושר של נדודיהם כדי לגלות כתבי־יד בלתי מצויים ולהביאם אתם לארץ־ישראל. הם חיפשו לא רק באספים הנמצאים בידי יהודים, אלא גם בגנזי מוסדות וחכמים נוצרים. חיד״א ביקר בספרית האקדמיה בפאריז. ואפילו קנאי כר׳ משה חאגיז לא נמנע מלבקר את הביבליוגרף הנוצרי י. כ. וולף, כדי לראות את אוסף הספרים וכתבי־היד העבריים שברשותו, והפליג בדברי שבח למלומד הנוצרי ולאוספו. ר׳ יעקב אריה שליח ירושלים בארצות ערב בשנת תל״ט (1679) הביא אתו העתק כתב־יד ספר הפרכוס המיוחס לרב האי גאון. ר׳ יום טוב אלגאזי מצא בדרך־ שליחותו באירופה בשנות תק״ל—תקל״ה (1770—1775) את כתב־היד של הלכות בכורות ונדרים להרמב״ן, ונתעורר להדפיסו בצרוף פירושו המפורסם. ר׳ חיים שמואל הכהן, שליח טבריה באיטליה באמצע המאה התשע־עשרה, הביא משם כתבי־יד מרובים הנמצאים עד היום בטבריה. 18 ר׳ נתן עמרם, שליח חברון באירופה בשנות תקצ״ד—תר״ג (1834— 1843) הביא מנסיעותיו כתבי־יד מרובים. בשביל ר׳ חיים ן׳ ואליד, שליח ירושלים בארצות צפון־אפריקה במחצית השניה של המאה התשע־עשרה, העתיקו שם מתוך כתב־יד שאלות־ותשובות של חכמי המדינות ההן.19 ר׳ רפאל אהרן ן׳ שמעון, שליח עדת המערביים בירושלים למרוקו בשנת תרמ״ז(1887) יסד בפאס חברת ״דובבי שפתי ישנים״ לשם הדפסת כתבי־יד של חבורי חכמי מרוקו.

 כללו של דבר, לשלוחי א״י היו הזדמנויות יותר מאשר לרב סתם בקהילתו לראות ספרים יקרי־מציאות וכתבי־יד בלתי ידועים, ועל־ידיהם נתגלו ונשתמרו כתבי־יד אלה, או גם נודעו ברבים ויצאו לאור הדפוס.

שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-הדפסה והפצת ספרים על ידי השד"רים-עמ' 79

זוהאר תא טאח מן פמהא- زوهار تا يطيح من فومها-פיה מפיק מרגליות-יעל לזמי

אילא יקדר עלא פאס – יח'ליהא

תרגום – אם יתגבר על פאס [עיר הבירה] – יחריב אותה.

הסבר – פאס היא עיר הבירה הגדולה והיפה של מרוקו שבה גר המלך. ואם אתה כבן אדם אחד יכול להשתלט עליה לבד אז הרוס אותה.

זאת אומרת, אין חוק צדק. אין צדק בעולם. הצדק מטאפורי כמו העיר פאס.

*הערה: [של ד״ר משה כהן] מאז הגירוש, השושלות המוסלמיות שרצו לכבוש את כל מרוקו, השתדלו להציג את פאס כעיר הראשונה במרוקו.

אילא כּבּרת בלע'אתו קדד בלע'את בּוה-ירזאע עדו

תרגום – אם גדלה הנעל [של הבן] כנעלי אביו – יהפוך [הבן] לאויבו.

הסבר – הפתגם נאמר לבנים ואבות. האבא לא מסתדר עם בנו לאחר בר המצווה של הבן ומתחילים הוויכוחים ביניהם. הבן והאב לא מסתדרים. הבן יהפוך לאויבו של האבא. הבן בדרך כלל מכבד את האימא כל הזמן יותר מהאבא. גם בלידתם הם נולדים עם הפנים למטה כדי לא לראות את ערוותה של האם.

הוכחה [לדברי המפתגמת] – בימי פרעה שידע את סוד הלידה, הוא ביקש להרוג את הבנים לפני בכיים הראשון על פי פניהם המופנים כלפי מטה.

מיילדות [אמא דינה ז״ל המטפלת של המפתגמת] לפני בכיית הילד אמרה לו ״ברוך הבא באליהו הנביא״

וכשנולדה הבת לפני בכייה הייתה אומרת ״אללאה יסתארךּ״ אי ״יסתארךּ אל אללאה״.

המפתגמת טוענת שהיא הייתה מתלווה אליה ושומעת את דבריה.

אילא כּון מא חבּבּית הדאךּ די הווא בצנעייתו – תחבּבּ האדךּ די הווא בחמארתו?

תרגום – אם היא לא רצתה את בעל המקצוע [המלאכה] – תאהב / תרצה בעל חמור?

הסבר – אם לא רצתה את ההוא שיש לו עבודה והוא פועל ומתפרנס בכוחות עצמו – תרצה את זה עם החמור?

זוהאר תא טאח מן פמהא- زوهار تا يطيح من فومها-פיה מפיק מרגליות-יעל לזמי עמ' 84

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829

רשימת הנושאים באתר