ארכיון יומי: 19 בפברואר 2020


הרב שאול אבן דנאן – מנהיגותו וכושר הכרעתו בתיקון תקנות לפתרון בעיות המודרנה במרוקו – משה עמאר – ליבי במזרח א'

הרב שאול אבן דנאן – מנהיגותו וכושר הכרעתו בתיקון תקנות לפתרון בעיות המודרנה במרוקו

משה עמאר

רבי שאול בה"ר שלמה אבן דנאן נולד בפאס סביב שנת תר"מ (1880) והוא בן למשפחת רבנים שמנתה עד אליו שבעה עשר דורות. על רבותיו נמנה אביו, וכנראה הוא היה רבו המובהק, כפי שהוא עצמו מתאר בהקדמתו לספרו "הגם שאול" :

הערת המחבר: במרוקו נהגו המשפחות המיוחסות לרשום את יחוסיהם בכתובות, נוהג שהתקיים עד לעלייה הגדולה לארץ. הסבתא, אם אביו של רבי שאול, הייתה ממשפחת צרפתי וגם לה יש שושלת יוחסין של כעשרים דור. משפחת אבן דנאן יש לה מסורת שהיא נצר למשפחת הרמב"ם, ומשפחת צרפתי יש לה מסורת שהיא נצר לרבנו תם, נכדו של רש"י. על מסורות אלו, ראו מ' עמאר, "שושלת משפחת אבן דנאן וייחוסה להרמב"ם", בתוך משפחת אבן דנאן, ירושלים תשס"ח, עמ' 35–40. ע"כ

מקור ישעי לחיי רוחי זאת התורה, הוא הקדוש מורי ורבי עטרת ראשי אדוני אבי ]…[ מוהר"ר שלמה זצ"ל זיע"א, אשר הורני והנחני באורח חיים בלמוד ישר בכוונה עצמית, כאשר היה עם לבבו בלמודיו הכי גבוהים, בפלפולו הזך והטהור בתלמוד ובפוסקים, ממנו נאצלתי כלשהו, הוא היה מאור עיני ורוח בינתי. כרוך בעקבותיו הייתי מנעורי, מתעדן באמרותיו יום יום, נפשי ורוחי קשורים בו עד השעה האחרונה, אשר הפרידני ממנו המלך המשפט…

בהיות ר' שאול כבן ארבע עשרה נשא לאשה את מרת אסתר, בת החכם ר' יהונתן מימרן, ממנה נולדו לו בן וארבע בנות. כל ימי חיי אביו עשה ר' שאול את תורתו קבע ומלאכתו עראי; הוא עסק חלקית כסופר שטרות בעיר. בעקבות כניסת הצרפתים למרוקו ערכו המוסלמים פרעות בשכונת היהודים בפאס בשלושים בניסן עד ב' באייר שנת תרע"ב (1912), הרגו ארבעים וחמישה יהודים, בהם אנשים נשים וטף ועשרות נפצעו, בנוסף שללו, בזזו וזרעו הרס וחורבן בשכונת היהודים. בשוך הפרעות וניסיון לשקם את ההרס ואת החורבן, נבחרה ועדה בת חמישה עשר איש ובתוכם רבי שאול, ותפקידה היה לדרוש פיצוי מהשלטון הצרפתי על הפגיעה ביהודי פאס.

שקדן בתורה רבי שאול היה קשור מאוד לאביו, וראה בו את רבו המובהק בנגלה ובנסתר ובהנהגות מוסריות וחסידיות. לכן הוא קיבל את פטירתו בצורה קשה מאוד, כפי שביטא זאת בחריפות יתר מספר פעמים. גם לאחר מות אביו נשארה נפשו קשורה בנפשו, ושמח כשזכה לראות פני אביו בחלום. כך הוא מסיח לפי תומו כי בליל שבת קודש ה' בתמוז תרצ"א:

ראיתי בחלומי חשק רוחי ושעשוע נפשי, פאר ראשי מורי ורבי אדוני אבי זצ"ל. ואדברה אליו דברים גבוהים ממני עליונים וקדושים. ואחר אמרתי לו תמיד בלבי לשאול ממורי ורבי אדוני שאלתי הלזו, ואערכה לפניו דברי שאלתי, וטרם השיבו אלי הוספתי לומר לו ולאו כך הוא פתרונה…

דומה כי בכוונה הוא לא פירט את השאלה ששאל מאביו, וגם הפתרון הוא ברמזים ועסק בעניינים העומדים ברומו של עולם. רבי שאול היה בקי בתורת הקבלה, בדרשותיו ובהגותו, הוא מרבה להשתמש בספר הזוהר. רבי שאול התפרסם כמי ששוקד על תלמודו, הוא נחשב למעיין, חריף ובעל סברה ישרה. בשנות העשרים לחייו הטיל עליו אביו לערוך מפתחות לספר תשובותיו "אשר לשלמה" (ירושלים תרס"ו), הכוללים סיכום כל שאלה ותשובה ומפתח עניינים הערוך לפי א"ב של הנושאים. לאחר פטירת אביו, רבי שלמה, ערך רבי שאול ואחיו רבי משה את ספר תשובותיו השני של אביו "בקש שלמה" (קזבלנקה תרצ"א). בקיאותו התלמודית של רבי שאול הביאה את רבי אברהם אביטבול, ראש ישיבה בעיר מראקש, לבקש ממנו לפרש לו סוגיה במסכת חולין. עשתונותיו של רבי שאול היו עסוקים בעיון בפרדס התורה, וגם כששכב לישון סרעפיו המשיכו בהרהורם. בחלומו פירש פסוקים ושאל שאלות קשות ומסובכות הן בנגלה הן בנסתר. וכשהתעורר משינתו זכר אותם בבהירות. בפרשת "שלח לך", על הפסוק: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג, טז), הוא כותב:

פירשתי בחלומי: מלת הושע, תורה להשפיע על אחרים לעזור להם, כמו הושיעה את עמך. ומילת יהושע, תורה על הנשפע שהוא נושע מבלעדו כמו ישראל נושע בה'. בכן שינה משה רבנו ע"ה את שם הושע ביהושע, להורות שלא יהיה משפיע על המרגלים בעזור להם בעצתם, רק יהיה מופרד מהם ומושפע מהמקום ב"ה ונושע ממנו (עד כאן החלום). וכמו שאמרו חז"ל יה יושיעך מעצת המרגלים. רצונו לומר אתה נושע בה' ואין לך לירא מהם  ולהטפל בעצתם.

רב ודיין בשנת תרצ"ד (1934 )התמנה לדיין בעיר מראקש בהרכב ר' משה זריהן, אב בית  הדין, ורבי מרדכי קורקוס, ובכך הוסיף חוליה בשושלת חכמי המשפחה. מתקופת כהונתו במראקש פרסם ר' שאול פסקים רבים בחיבורו "הגם שאול". בשנת תרצ"ט 1939 -התמנה לאב בית הדין בעיר צווירא –מוגאדור-, וחבריו לבית הדין היו ר' חיים דוד בן סוסאן ור' שמעון אביקציץ בשנת תש"א נבחר לחבר בבית הדין הרבני הגבוה לערעורים בעיר הבירה רבאט, בראשות ר' יהושע בירדוגו ועם ר' מיכאל יששכר אנקאווא. בשנת תש"ט התמנה לאב בית הדין הגדול ולרב הראשי ליהדות מרוקו. חבריו לבית הדין היו רבי מיכאל יששכר אנקאווא ורבי שמעון הכהן.

הערות המחבר: רבי משה זריהן נפטר במראקש ביום שישי, כ"א במרחשוון תשי"ד. ורבי מרדכי קורקוס נפטר במראקש בז' בתמוז תשי"ד -1954-

ר' חיים דוד בן סוסאן התמנה בשנת תרצ"ה -1935 -כרב ראשי וראב"ד בעיר קזבלנקה, נפטר בה' בכסלו תש"ך -1959 . ר' שמעון אביקציץ עלה לארץ בשנת תשט"ו -1955 , התיישב בירושלים ועסק בתורה ובעבודה, ונפטר בי"ז בניסן תשי"ט -1959

ר' יהושע בירדוגו נפטר במכנאס בכ"ד בתמוז תשי"ג -1953 בהיותו כבן 78 שנה, לאחר מחלה ממושכת. רבי מיכאל יששכר כיהן ברבנות עד יום פטירתו בראש חודש אדר תשל"ב- 1972- רבי שמעון הכהן עלה לישראל ובילה את שארית ימיו בלימוד תורה ובעבודת ה' בעיר חולון )נפטר בשנות השבעים של המאה העשרים(. ע"כ

בזכות אישיותו, חסידותו ואצילותו הייתה לר' שאול אהדה והוקרה מצד כל חכמי מרוקו. גם השלטונות הצרפתיים והמרוקאיים כיבדו אותו, והייתה לו אצלם אוזן קשבת.

הרב שאול אבן דנאן – מנהיגותו וכושר הכרעתו בתיקון תקנות לפתרון בעיות המודרנה במרוקו – משה עמאר – ליבי במזרח א'

קצידה לפרשת יתרו מאת רבי דוד קיים-אעירה שחר-רבי חיים רפאל שושנה זצוק"ל-קצידה מס 441 כרך ג'

(441) — קצידה — סי׳ אני דוד קים חזק ע״מ

פרשת יתרו

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כִּשְׁמוֹעַ יִתְרוֹ שְׁמַע־יִשְׂרָאֵל וּבֶן־עַמְרָם / בָּא, וּכְבוֹדוֹ הוּרַם

חֵלֶף חֲמִי / חֲתַן מֹשֶׁה נִקְרָא לְשֵׁם אַחְלָמָה:

בְּבוֹא בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ בָּא גַּם הוּא בַּעֲבוּרָם / אֶל קָדְקָד נְזִירָם —

נֵזֶר עַמִּי / אֶל הַמִּדְבָּר בָּאוּ, וְחָנוּ שָׁמָה:

יָצָא לִקְרָאתוֹ, וַיָּבוֹאוּ בֵּיתָהּ מְדוֹרָם / לִשְׁאוֹל בַּאֲמִירָם

עַל שְׁלוֹמֵי / יִשְׂרָאֵל, וּתְלָאוֹת פַּרְעֹה עַד חָרְמָה:

שִׂמְחָתוֹ רַבָּה לְעַם־יְיָ, וּגְמוּל יוֹצְרָם / צוֹרֵם, וּלְטוֹב יָשְׁרָם

וִיבָרֵר מִי / שֶׁעָשָׂה נִסִּים בַּיָּם וּבְמַצְרִימָה:

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ וְכִתְרָם / לָכֵן בֵּית דְּבִירָם

אַקְרִיב דְּמֵי / עוֹלָה, וּזְבָחִים אַקְרִיב בְּיָד רָמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כנפי שחר

441 — הנושא: פר׳ יתרו <שמ׳ יח, א — כ, יד).

אשרי העם — במקום שנים, אשרי העם שראו נפלאות ה׳. אשרי העם עלי גיוום יוקדם אור תמימי — אשרי העם אשר גוייתם כיסה אותה אור תמימי, הכוונה להשראת שכינה, ששרתה על העם בים־סוף וכהר־סיני. ראה מעשה חרש. יו״ד־תמימי היא יו״ד הכינוי למלת ״אור״, או שהיא יו״ד־הקנין, התמים שלי הכוונה להשי״ת. יפוג… — שיעורו: יפוג לבם באימה, יתענג גיל… — במקום גילה שם היתה רעדה. יפוג, כאן: נדם והשתתק, ל׳ ידי לילה נגרה ולא תפוג(תה׳ עז, ג). חלף חמי… — כבודו של יתרו הורם בגלל שהוא אבי אשתו של החתן משה הנקרא ״לשם אחלמה״ — מאבני החן שהיו בחושן (שמ׳ כח, יט), כאן: כנויי חיבה וכבוד למרע״ה. אל קדקוד נזירם — אל נזיר קדקודם. לשאול באמירם — כצ״ל, ופירושו: במלכם, נרדף אל נזירם. וראה במעשה חרש. על שלומי ישראל… — שלא פגעו בהם המכות, ועל תלאות ויגיעות וצרות המכות אשר פקדו את פרעה ועל החרמה והכליה אשר מצאתו בים. וכתרם — והוא כתרם ומגנם. קצרה נפעמה — פעלים נרדפים, נפשו מקשקשת ונמהרת לשאול.

 

נַפְשׁוֹ קָצְרָה נִפְעָמָה / שָׁאַל לְמֹשֶׁה, לָמָּה / עַל עֶמְדָּתָם —

כָּל־יוֹם נִצְבֵּי קוֹמָה? / עָנָה, אוֹדִיעֵם בַּמָּה / אָדִין אוֹתָם

מִפִּי אֵ־ל בְּפִי שׁוּמָה / חַלַּת הָאֵ־ל בְּתֻמָּהּ / בְּרִיבוּתָם:

יְעָצוֹ עֵצָה טוֹבָה. בַּל יַטּוּ מִמִּשְׁטָרָם / לֹא תִּיעַף מִתִּגְרָם

כִּי כָּבֵד מִ — / — מְּךָ הַדָּבָר עֲשׂוֹת גַּם בִּמְזִמָּה:

לָכֵן בְּחַר מִן הָעָם, וּלְכָל קָהָל שִׂים שָׂרָם / וֶהֱיֵה מָגֵן עֵרָם

מוּל הֲדוֹמֵי / הֵיכַל הָאֵ־ל לְפָרֵשׁ תַּעֲלוּמָה:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי חָנוּ בְּעֹז הֲדָרָם / כְּמִשְׁכַּן בִּצּוּרָם —

בְּנָסְעָם מֵ — / —רְפִידִים, וְלִפְנֵי הָהָר חָנוּ קֵדְמָה:

הַר סִינַי, דַּךְ וְשָׁפֵל, בֵּין הֶהָרִים מִבְחָרָם / לֹא יְשְׁווּ בִּמְחִירָם —

אִם גָּבְהוֹ מִ— / —מֶנוּ, כִּי הָאֵ־ל חָפֵץ בִּשְׁפַל קוֹמָה:

מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם לְהַרְבּוֹת עֹז פְּאֵרָם / מַעֲלַת יְקָרָם

שָׁמַע קוֹל מֵ — / — הָהָר, "כֹּה תֹּאמַר לְבֵית בַּת־נַעֲמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

דִּבְרַת אֵ־־ל בְּפִיו שׁוּמָה / אַתֶּם רְאִיתֶם כַּמָּה / רַב צָרוֹתָם —

עַל מָצוֹר, וְעַל יַמָּה / צַרְתִּי כְּאִישׁ מִלְחָמָה / עַד כַּלּוֹתָם

וְעַתָּה, עַל כָּל־אֻמָּה, / סְגֻלָּה אַתְּ אֲיֻמָּה / וְכַחוֹתָם"::

וַיַּגֵּד דִּבְרִי אֵ־ל חַי שְׁלָחוֹ לְבַשְּׂרָם / וְלִגְדּוֹר גְּדֵרָם

בַּל יְדַמֶּה / כָּל־מְכַחֵשׁ בְּדַבְּרוֹ, וְדַמָּה:

 

כנפי שחר

על עמדתם — פירוש: ״נצבי קומה״. אודיעם במה אדין אותם… בריבותם — בקטטות וטענות שיש ביניהם. חוקת א־ל בתומה — ה׳ שם בפי חוקתו כשלימות. בל יטו ממשטרם… — שלא יפירו הסדר, וגם אתה לא תתייגע מסכסוכם. גם במזמה — אפי׳ עם הרבה חכמה יכבד ממך הדבר. והיה מגן ערם…לפרש תעלומה — היה אתה מגלה ומפרש את הדבר הנסתר והנעלם; ערם, ענין גילוי, כמו את מקורה הערה(ויק׳ כ, יח); מגן, רומז למסתור, שכן הוא מסתיר את הלוחם. חנו בעוז הדרם, כמשכן ביצורם... — שחנו בלב אחד כאיש אחד והוא עוזם והדרם כמשכן להתגונן בו בכוח ועוז, וזה היה אחרי נוסעם מרפידים, ששם חנו במחלוקת. חנו קדמה — במזרחו של ההר. הר סיני דך ושפל… — נמוך ועניו, משום כך נבחר מבין שאר ההרים שתינתן עליו תורה לישראל. לבית בת נעמה — לבית יעקב, אלו הנשים. צרותם על מצור — המכות שהבאתי עליהם במצרים. מצור, כנוי למצרים. צרתי — נלחמתי. סגולה — אוצר חביב. איומה — מפילה אימה. וכחותם — שאינו נפרד מאיש כן לא אפרד מכם. שלחו — אשר שלחו. לבשרם — שה׳ ירד לעיני כל העם על הר סיני. ולגדור גדרם — לקבוע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה (רש״י). בל ידמה… — ראה מעשה חרש. ודמה — וידמה, יפסיק מלחשוב.

 

טֶרֶם נִשְׁמָע קִבַּלְנוּ "נַעֲשָׂה" בְּלִי חָקְרָם / וְלָדַעַת פִּשְׁרָם

אַל נֶהֱמֶה ! / דִּבְרֵי אֵ־ל כְּנֹפֶת צוּף פֹּה־טָעֲמָה:

פַּעַם שְׁנִיָּה שָׁמַע, לֵךְ אֶל הָעָם סַגְּרָם / מִנָּשִׁים, הַזִּירָם —

מִכֹּל־טָמֵא / לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים יְטַהֵר כָּל שֶׁנִּטְמָא:

מֵעֲלוּתָם אֶל הָהָר מֹשֶׁה צֻוָּה לְבָרָם / הוֹסִיף לְהַזְהִירָם

הִשָּׁמְרוּ מִ — / —נְגּוֹעַ בּוֹ, כִּי יֻסְקַל אִישׁ וּבְהֵמָה:

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִמְּגוּרָם / עֲנָנִים בְּצָחְרָם

גַּם כָּל־עַמֵּי / הָאָרֶץ יָרְאוּ חָרְדוּ בְּהַשְׁכָּמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

דָּבְאוּ קוֹלוֹת בִּמְהוּמָה / קוֹל שׁוֹפַר מַפִּיל חוֹמָה / מְבַעֲתָם

לַפִּידִים כְּאוֹר חַמָּה / קוֹל חֲרָדָה אֲיֻמָּה / הֶחְרִידָתָם

אוֹר הוֹפַע מִשָּׁמַיְמָה / אָז פָּרְחָה כֹּל־נְשָׁמָה / מִגּוּפוֹתָם:

קָפְאוּ עַל אֲדָמָה כְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ בְּקָרְרָם / אַךְ צִנָּם, סוֹחֵרָם —

מֵעַם קָמֵי / לֵב לְשֶׁעַבְדָּם, וּמֵעָוֹן אַשְׁמָה:

וְזֻהְמָתָם נִפְסְקָה, חֵטְא הוֹרֵינוּ בְּהַמְרָם / וְעַתָּה דְּרוֹרָם —

דְּרָרָם מִ — / —קְשִׁי עֲרָפָם וּמֵאֹזֶן אֲטוּמָה:

מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא הָעָם, וְרֹאשׁ הָהָר הוּא אוֹרָם / וּזְבוּל מִשְׁכַּן טִירָם

 

כנפי שחר

טרם נשמע…־ — לפני שנדע תוכן המצוות ולפני שנחקור אם יכולים אנו לעמוד בהם אמרנו ״נעשה״. פשרם — תוכנם ופירושם. אל נהמה… — אין מה לדאוג, כי בטוחים אנו בו שלא יטיל עלינו דבר שלא נוכל לעמוד בו, כי כל דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים בפי הטועמם. סגרם — מנע אותם מנשותיהם. הזירם… — הרחיקם מכל טומאה. לברם… — להפרישם ולהזהירם שלא לנגוע בהר. ממגורם — ממקורם, מנרתיקם. בצחרם — בלבנוניתם בהשכמה — ״בהיות הבוקר״. דבאו… — כצ״ל, ופירושו: נמשכו הקולות בשאון. מבעתם — מבעת אותם, מפחידם. לפידים — להבות אש גדולים. חרדה איומה — נוראה החרידתם — הרעידה אותם. אור הופע — נגלה ונראה. קפאו… — קרשו ודממו כקרח ללא רוח חיים. אך צנם סוחרם… — ראה מעשה חרש. מכאן ועד ״ומאוזן אטומה״ הכל דבק, ועניינם: שהקב״ה שחררם מיצה״ר וסיעתו הרוצים לשעבדם ולהחטיאם, ושחררם מאותה זוהמה וחלאה שדבקה בנו מחטאם של אבותינו ״אדם וחוה״, וגם שחררם מקשיות עורף ומסתימה האוזן. צנם סוחדם, מגנם. עם קמי לב — אויבי הלב, יצה״ר וסיעתו. בהמרם — שהמרו אמרי א־ל ואכלו מעץ הדעת. דרורם דררם — דרורם, כנוי להקב״ה, דררם, שחרר אותם,וזבול משכן — שמות נרדפים. טירם — טירתם ארמונם. ולגמרם — להשמידם. קרא: ולגומרם.

 

אוֹר פְּנִימִי / שָׁמְעוּ "אָנֹכִי יְיָ" בִּנְעִימָה:

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּלְגָמְרָם / תְּמַהֵר לְקָצְרָם —

כַּאֲלֻמֵּי / שִׁבֳּלֵי הַשָּׂדֶה, כִּקְצוֹר כָּל־קָמָה::

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וּתְמוּנָה, לְגָזְרָם, / אַל תַּט לֵב לְעָשְׁרָם

רַחֵק עָגְמֵי / נַפְשְׁךָ, כִּי הַכֹּל כַּהֶבֶל דָּמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

יְיָ שׁוֹמֵר חֵמָה / קַנַּא נוֹטֵר מַשְׂטֵמָה / עַל עֲשׂוֹתָם

פּוֹקֵד עָוֹן וְזַעְמָה / יַרְבֶּה עֲשׂוֹת נְקָמָה / עַד אַרְבַּעְתָּם

עוֹשֶׂה חֶסֶד בִּשְׁלֵמָה / מִיָּמִים עַד יְמִימָה / וּלְדוֹרוֹתָם:

מִנָּשֻׂוא שָׁם יְיָ לַשָּׁוְא, הוּא מְעַקְּרָם / מִן עוֹלָם יוֹקִירָם

לָכֵן גַּם מִ — / —שְׁבוּעַת אֱמֶת אֶל תַּזְכִּיר מְאוּמָה:

זָכוֹר וְשָׁמוֹר יִרְזוֹם לִזְכּוֹר מִצְוֹת וּלְשָׁמְרָם / וְלִגְדֻלַּת יִתְרָם —

 הַט יָד לְמִי / שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אִם נַפְשׁוֹ נִכְלְמָה:

יוֹם הַשַּׁבָּת תְּקַדֵּשׁ אַחַר שִׁשָּׁה בְעָבְרָם / וְדִבְרֵי חֹל, אָסְרָם !

וְזָכוּר כִּי מִ — / — מְצוֹא חֶפְצְךָ דִּבּוּר נֶעֱצָמָה:

כָּבֵד אַב וָאֵם וְשִׂים כֹּחֲךָ לְאַזְּרָם / וְאַל תְּאָרְרָם

כִּי כָּל־יְמֵי / יָמֶיךָ יַאֲרִיכוּן עַל אֲדָמָה:

 

כנפי שחר

לקצרם… כקצור כל קמה — לקצוץ ולהכרית אותם כמו שקוצרים תבואת השדה. קרא: לקוצרם. כאלומי… — כאגודות השבלים. לגזרם — לאבדם, קרא: לגוזרם. אל תט לב לעשרם — ״לא תחמוד כסף וזהב עליהם״.קרא: לעושרם. רחק עגמי נפשך… — אל תשים לב לעגמת הנפש הכרוכה באיבוד הכסף והזהב הנז', כי הכל הבל. ה׳ שומר… נוטר — פעלים נרדפים. משטמה — שנאה. ה׳… קנא… על עשותם — עשייתם. וזעמה — עברה ואיבה. פוקד עון… עד ארבעתם — ״פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי״, כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם. עושה חסד בשלמה… — בשלימות, שנה שנה ולדורי דורות. מנשוא… — השמר מלהשבע לשקר! כי הוא, הקב״ה, עוקרם מן העולם עד שיהיה יקר למצוא אותם. ראה מעשה חרש. זכור ושמור ירזום… — הלשון ״זכור ושמור״ ירמוז לזכור המצוות ולשמרם, והמצוה הגדולה שיש לה יתרון ועדיפות היא מצות הצדקה, למי שאין ידו משגת הוצאות השבת, והוא מתבייש לפשוט ידו. יום השבת תקדש אחר ששה בעברם — ראה מעשה חרש. קרא: בעוברם. ודברי חול(בשבת) אסרם! — צווי, אסור אותם! קרא: אוסרם. נעצמה — יש לעצום עין מלדבר בענייני חפצך. לאזרם — לחזקם ולעודדם

 

זְכוֹר כִּי בְּנֵי־עוֹלָם מִגַּן־עֵדֶן מְקוֹרָם / וְאִם מוֹת תַּעְרָם

בּוֹזֶה צַלְמֵי / וּדְמוּת־תַּבְנִית, אֱ־לֹהִים הוּא חוֹתָמָהּ:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

חֲרוֹן־אַף עַל מִי רִמָּה / לִרְצוֹחַ שׁוּם נְשָׁמָה / חֶטְאוֹ נִכְתַּם

כִּי אַרְצָה שָׁפַךְ דָּמָהּ / כָּרַת יַעְרָהּ וְכַרְמָהּ / בְּלִי עִתָּם

לֹא תִּנְאַף, הָסֵר זִמָּה / אֵשֶׁת־אִישׁ גַּם בִּנְשִׁימָה / אֶת תַּזְנוּתָם:

זְכוֹר וּשְׁמַע, לֹא תִּגְנוֹב וְאִם בָּא בְּמַחְתָּרָם / וּבִנְפָשׁוֹת, יָחְרָם —

מֵעוֹלָמִי / נֶצַח לָעַד יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָימָה:

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא לְשַׁקְּרָם / וְאַף לְהַשְׁגִּירָם

הַשֶּׁמֶר מִ — / — דִּבְרִי מִרְמָה וְכָזָב וּדְבַר עָרְמָה:

לֹא תַחְמוֹד בֵּית רֵעֲךָ וּבְעִירָם וּנְשֵׁי מָהְרָם / וְאֶל תַּרְבֶּה פִצְרָם —

כִּי תְּגַמֵּא / פָּנֶיךָ לְהוֹנוֹתָם תִּתְחַכְּמָה:

 

כנפי שחר

.ואל תאררם — ואל תקללם. זכור כי בני עולם… — יש לכבד כל בני אדם, ואפי׳ שמעותדים הם למות אין לזלזל בהם. תערם — נרתיקם ותיקם, והוא קברם. ואם — כאן: ואפילו. בוזה צלמי… — זכור כי א־להים הוא אשר חתם בחותמו צלמי ודמות בני העולם, והבוזה אותם מזלזל בחותמו של מלך. נכתם — נרשם, נחקק. כלומר, אין לו כפרה. כרת יערה וכרמה — פרי בטנו של ההרוג. לא תנאף, הסר זמה… — ר״ל בצווי ״לא תנאף״ כלולים שני דברים: א) — הסר זמה, וגם הפנויות בכלל; ב) — אשת איש גם בנשימה — ר״ל, ואילו כשהמדובר הוא בא״א, גם בנשימה, להריח בשמים שעליה אסור. את תזנותם — שב למלת ״הסר״ ר״ל הסר את תזנותם של הפנויות ושל הנשואות כפי חומרתן כנז'. וראה מעשה חרש. ואם בא במחתרם… — אם בא הגנב במחתרתם של בני הבית; ובנפשות — וידוע שבא על עסקי נפשות, כגון בלילה ואין רואה, שסופו להרוג בעל הבית כשיעמוד כנגדו להציל ממונו. יוחרם מעולמי — מותר להורגו, שהבא להורגך השכם להורגו. נצח לעד ישלם שבעתים — וגם לעוה״ב ייענש פי שבעה, כלומר פעמים רבות. ואף להשגירם — בשי״ן, כצ׳׳ל, כלומר אפי׳ לשגר, לשלוח, אנשים לבית דין בלי להעיד, רק שהנתבע יחשוב שבאו להעיד, אסור. ראה מעשה חרש. ונשי מהרם — ל׳ מוהר ומתן, שנשואות לבעליהם בכסף. קרא: מוהרם. אל תרבה פצרם — אל תפציר ותכביד עליהם למכור לך חפציהם. כי תגמא פניך… — אל תהי מגמת ושאיפת פניך להונותם, לקחת את שלהם. כי הכל בכלל ״לא תחמוד"

 

קַיָּם יַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּבוֹא גּוֹאֵל נֵצֶר רָם / דָּוִד קַיָּם וָרָם

מוֹר בְּשָׂמִי / יַקְטִיר הַקְּטֹרֶת בִּירוּשָׁלַיְמָה:

 

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁרָאוּ נִפְלָאוֹת נִשָּׂא וָרָם / עֲלֵי גֵּוָם יֻקְרַם —

אוֹר תְּמִימִי / יָפוּג לִבָּם יִתְעַנַּג גִּיל בְּאֵימָה:

 

כנפי שחר

נצר רם — משיח הבא מזרע רם הבא מישי אבי דוד. דוד קים — ע״ש דוד מלך ישראל חי וקיים. ואגב שילב המשורר ז״ל את שמו. מור בשמי… — כנוי חיבה למלך המשיח, שיבוא בב״א ויקטיר הקטורת בירושלים אכי״ר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

פברואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829

רשימת הנושאים באתר