תא עם נענע-ספר הבדיחות והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו

קרא במקום לוי

יעקב דהן הגיע לעיירה מרוחקת. בבוקר, השכים לבית הכנסת. בשעת החזרה על העמידה, אחרי שהכהן עלה לברכת כהנים, עבר בין המתפללים וכנהוג לחץ את ידיהם. כשהגיע ליעקב נדהמו שניהם. הכהן השפיל את עיניו ומהר לעזוב את בית הכנסת. בתום התפילה ניגש יעקב אל הגבאי:

"האיש הזה שעלה לדוכן לברכת כוהנים אינו כהן! איך אתם מרשים זאת?״ ״מי אמר לך שהוא אינו כהן? זה עשר שנים שהתיישב אצלנו והוא עולה כול יום אל הדוכן ומברך את הקהל, ולא רק זאת…״ "מה עוד?״

״היות והוא הכהן היחיד, והיות שאין לנו לוי, יש לו כול פעם שתי עליות לתורה: קודם כול ככהן ואחר-כך אומרים לו: ׳מפני שאין לנו לוי, קרא במקום לוי.׳ יוצא שבסך הכול הוא עולה מדי שבוע שמונה פעמים לתורה, בזמן שהאחרים זוכים לעלות פעם אחת בכמה שבועות.״״

״אז דעו לכם שהאיש הוא נוכל, אני מכיר אותו, הוא אינו כהן קוראים לו מויזו אוטגרגוס.״ רץ הגבאי אל החכם וסיפר לו מה שנודע לו. מיד כינס החכם בית דין של שלושה, הזמינו את הנוכל ודנו אותו לקבל שלושים ותשע מלקות.

בהכנעה, פשט אוטגרגוס את חולצתו וגבאי בית הכנסת התכבד והצליף בו תוך כדי אמירת ׳והוא רחום׳ שלוש פעמים.

כשגמרו לתת לו את המכות, רצה אוטגרגוס ללבוש את חולצתו, אבל החכם ציווה: ״עוד שלוש פעמים ׳והוא רחום…׳״ ״למה?״ הזדעק האומלל. ״מפני שאין כאן לוי, קרא במקום לוי…״

יתום ר׳ שלמה-חי כנאפו

באחת השבתות, הגיע רבי דוד יפלח ל׳סלאת לקהל׳ שבמוגדור, להשתתף בשירת הבקשות. חבורת הפייטנים ישבה מסביב לשולחן גדול כשכוסות תה מהביל מונחות לפניהם. בראש השולחן ישב הפייטן הראשי, ה׳מקדם׳. התרגשות גדולה אחזה את הפייטנים ואת הקהל שבא לשמוע את השירה, כי רבי דוד נחשב לפייטן הגדול מכולם. ה׳מקדם׳ הושיב לידו את ה׳מאסטרו', וביקשו לנהל במקומו את השירה. רבי דוד החל לשיר ולחלק קטעי שירה לכול אחד מן הפייטנים, וכול פעם שהגיע לפייטן בשם ר׳ נחמן שהיה מאנפף בשירתו, דילג עליו.

לבסוף כשהגיעו ל׳קדיש׳ אמר רבי דוד לר׳ נחמן: ר' נחמן, בכבוד, קדיש, קדיש…״

ר' נחמן קם ממקומו ואמר בזעף: למה שאגיד קדיש? מת לי מישהו?״

בָּעָטָה שמעון רגב

כשהחכם נעדר מבית הכנסת, הגבאי משה פרץ מחליף אותו. פעם, כאשר נעדר החכם, החליט הגבאי להגיד דברי תורה במקומו, וכך הצהיר: בשבת שורה בביתנו השכינה וזה תודות לחמין שאנו אוכלים וההוכחה לכך היא: שכינה וחמין זה אותה גימטרייה!״ הקשה עליו אחד המתפללים:

איך יכול להיות? הרי האות הראשונה של המילה שכינה היא ש והיא שווה 300 כך שאות אחת של שכינה היא יותר מכלל האותיות של חמין שהן ביחד 108?״ ענה לו הגבאי: ״נכון מאוד, אבל מה עם הבטטות, הבשר, האורז והחיטה… ?״

כול הגודל הזה ר׳ מאיר עמר

כרך ענק בודד של גמרא היה בבית הכנסת. מעת לעת פתחו אותו ולמדו בו. כשבועיים לפני פסח, לקח השמש של בית הכנסת את הגמרא לביתו. למחרת, רצו ללמוד בגמרא ולא מצאו אותה. שאלו את הרב אם הוא לקח את הגמרא, והוא ענה בשלילה. שאלו את המשתתפים הקבועים בשיעור, גם הם לא לקחו את הגמרא. אז מי לקח אותה? אמר מישהו: ״אולי השמש?״

"השתגעת? מה יעשה בה השמש הוא בקושי יודע לקרוא…״ קראו לשמש ושאלו אותו והוא ענה להם: ״אני לקחתי את הגמרא.״ ״למה?״

״כדי לקרוא את ההגדה בליל הסדר…״ ״אבל אין בספר הזה הגדה של פסח…״ ״מה אתם אומרים! כול הגודל הזה ואין בו הגדה של פסח?״

תענית דבור ד״ר מאיר נזרי

בָּא-יָהוּ בא פעם אצל ידידו בארפוד. הלה אמר לו:

״אני מזמין אותך אלי בשבוע הבא.״ ״לכבוד מה?״ שאל בָּא-יָהוּ.

״נהיה כול היום בבית הכנסת, תשתתף אתנו בתענית דבור.״ ״מה עושים בתענית דבור?״ התמם בּאָ־יָהוּ.

"לא אוכלים, לא שותים, ולא מדברים.״ ענה לו ידידו.

"חְרָאם עְלִיכּ״ – אתה חוטא כלפיי – ענה בָּא יָהוּ, ״אני חי לבד בכפר הקטן שלי זֵרף ועד שאני בא פעם לארפוד לחפש לי חברה, אתה רוצה להרעיב אותי ולהפוך אותי לאילם?״

קְזְב קְזְב ר׳ שלמה-חי כנאפו

בשעה שרבי דוד יפלח היה שר את הבקשות ומגיע לקטע ׳חסין נושא', קטע מסובך ומפותל, ידע שידידו רבי דוד אלקיים שהיה בא בימים, לא יוכל לבצע אותו כהלכה, על-כן היה אומר לו בנוכחות כול המשתתפים בשירת הבקשות: ״קְזְב, קְזְב, – קצר, קצר – המחברים של השיר הזה הגזימו באמת, מי צריך את כול זה?״

תא עם נענע-ספר הבדיחות והחידוד של יהודי מרוקו-אשר כנפו-עמוד 26

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 167 מנויים נוספים

ינואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר