מורשת יהדות מרוקו

שלוחא דרבנן מארץ ישראל(שד״רים) פקדו את מכנאס לעתים קרובות והתקבלו שם בהערכה ובהערצה. על פי רישומיו של אברהם יערי בלבד, בשנים תקצ״ז(לאחר הרעש הגדול-תר״ס (1900-1837)) נשלחו מטעם הקהילה הספרדית בטבריה לארצות הגולה כעשרים ושבעה שד״רים. עשרים מהם יצאו למרוקו, וכמעט כולם הגיעו למכנאס. אחדים מן השד״רים במאה הי״ט היו בני העיר עצמם שעלו ארצה, כגון ר׳ שלמה ב״ר יעקב טולידאנו ור׳ יהודה ב״ר יוסף בירדוגו. בני הקהילה התכנסו לארח את השליחים וחיברו לכבודם שירים, ובהם שיריו של הפייטן הנודע דוד בן חסין, שנדפסו בקובץ ׳תהילה לדוד׳ (אמסטרדם תקמ״ז). גם ר׳ יעקב בירדוגו, משורר אחר בן מכנאס, כתב פיוטים לכבוד שד׳׳רים, ובהם ר׳ יוסף מצליח מטבריה. שד׳׳רים שהגיעו כדי לאסוף תרומות לקהילותיהם הפכו לסוכנים העיקריים שקישרו בין יהודי המקום ובין ארץ ישראל בכלל, וביניהם ובין טבריה בפרט. השד׳׳רים הביאו לא רק ׳תורה מציון׳ וידיעות על הארץ ועל העיר, אלא גם עניינים מתורת הקבלה וסיפורי נסים. הכבוד שרחשו יהודי מכנאס לשד״רים היה כה רב, עד שקבריהם של שליחים אלו שנפטרו במכנאס, כגון ר׳ אלישע חיים אשכנזי, שליח נערץ מעדת האשכנזים בירושלים במחצית השנייה של המאה הי״ז, קיבלו מעמד מיוחד והפכו למקומות קדושים והיו מוקדים לעלייה לרגל.

היהודים במרוקו תרמו לארץ ישראל בעין יפה, וקופת טבריה, שנקראה בשם ׳קופת רמבה״ן׳, זכתה לחיבה יתרה בקרב המוני העם ולהצלחה גדולה במכנאס. עם זאת נעיר כי לא אחת היתה קופה זו סלע מחלוקת בין קהילת טבריה ובין הקהילות האחרות בארץ (קהילות צפת, ירושלים וחברון), שנתנו פרשנות שונה לייעודה של הקופה. מחלוקות נתגלעו בגינה גם בין הספרדים ובין האשכנזים בתוך היישוב בטבריה ואף בין קהילת טבריה ובין הקהילות בחוץ לארץ. בשנת תקפ״ג(1823) תיקנו רבני מכנאס, בניסיון ליישב את הסכסוך, ׳שכל מי שידור נדרים לתנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זי״ע [זכרו יגן עלינו]… לא יפרע אותו כי אם במעות ליד הגזבר הנז׳ [מסעוד בן גיגי] וליד בנו… ולא לקנות בו שמן זית לביהכנ״ס׳. בהמשך נקבע ׳שמהיום הזה והלאה בכל יום פורים יעמוד הגדול של כל בית הכנסת ויקח בידו צלחת להתנא הנז׳ וכל אחד יתן בה מה שביכלתו מעט או הרבה׳. במחצית השנייה של המאה הי״ט אמנם יצאו גם שליחים מיוחדים מטבריה לאסוף כספים לבניית בית כנסת בציון הקבר של רמבה״ן, אולם בשנת תרס״ג(1903), כאשר שוב ביקשו רבני ירושלים וחברון לחלק את קופת רמבה״ן בין כל ערי הארץ, השיב להם ר׳ אהרון בכור אלחדיף, מראשי הקהילה בטבריה, שכספי הקופה שימשו את אנשי טבריה בכללם, והם לא הגיעו דווקא לאתר בציון הקבר או לתלמידי החכמים שלמדו שם: ׳כל נדבות השלוחים ודומיהן אין בהן שום חלק ונחלה להת״ח [תלמידי החכמים] כי אם לעניים ולאלמנות והוצאות הקהל׳.

במכנאס מצאה המחלוקת ביטוי בשאלה כיצד לחלק את התרומות בתוך טבריה, ורבני מכנאס עמדו על המשמר. באיגרת שליחות משנת תר״ט (1849), ׳מדגישים השולחים [של ר׳ מכלוף אדרעי, שליח טבריה למרוקו] שרוב ההכנסות מכספי השליחות מתחלק לחכמים בני המערב היושבים בטבריה׳, אך בשנת תרכ״ה (1865) התלוננו רבני מכנאס שמנהיגי הספרדים בטבריה מקפחים בחלוקת כספי התרומות את החכמים המערבים הלומדים בעיר. עם זאת, מתוך האיגרת שהם שלחו לטבריה קשה להבחין אם הקיפוח היה על רקע הוותק בעיר או על רקע עדתי או שניהם גם יחד: ׳צרות צרו חכימייא בצוקי טבריה בצר להם צערין דרבנן, מחלוקה דרבנן, ומפקנא אית להו, מעלנא לית להו [ומוציאים מאתנו ולא נותנים לנו], ואפס עצור ועצוב׳.

ככל הנראה לא התרחש העימות בטבריה עצמה, אלא במכנאס, ובה התעמתו הממונים על כספי התרומות לטבריה עם השד״ר ר׳ מנשה ארזי הכהן. מנהלי הקופה דרשו מן השד״ר לחתום על תקנה המשווה את זכויות החכמים המערבים שבטבריה לזכויות חכמי העיר הספרדים הוותיקים: ׳עליכם המצוה להשגיח עליהם ולתת להם שכר טוב בעמלם מנת חלקם חלוקה דרבנן׳. השד׳׳ר סירב לחתום, כדי שלא להודות בכך שרבני טבריה אמנם עשו עוול לחכמים המערבים. כדי לתמוך בעמדתו הביא ר׳ ארזי הכהן מכתב מהחכמים המערבים שבטבריה, המכחישים את הקיפוח, וכן את עדותו של ר׳ יצחק בן ווליד, מגדולי הרבנים בטטואן, שביקר אז בטבריה. עם זאת היה גלוי וידוע לממונים על התרומות ממכנאס העומס שהוטל על קופת הקהילה בטבריה, עקב הגידול במספר העולים לעיר ממרוקו בכלל וממכנאס בפרט ועקב ריבוי מספר הלומדים בקרבם. ייתכן שרבני מכנאס תפסו את הבעיות הכספיות של המערבים בטבריה כדומות לאלה של המערבים בירושלים, ועל רקע המחלוקת החריפה של בני העדה המערבית שם עם ראשי העדה הספרדית, מחלוקת שמצאה פתרון עם פרישתם של המערבים מהעדה הספרדית והקמת ועד העדה המערבית בירושלים בשנת תר״ך (1860), בראשותו של הרב דוד בן שמעון.

׳מכנאס הקטנה׳ – יהודי מכנאס בטבריה במאה הי״ט-מיכל בן יעקב

עמוד 287

ה

הסכמתי לספר ראש משביר וספר כנף רננים שחיבר החכם הש׳

כמוה״ר משה בירדוגו זלה״ה וזה לשוני.

ויאמר יעקב ברוך ה׳ אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ואלהי אבי יעקב אשר הנחה את החכם השלם דיין ומצויין עמתינו בתורה ובמצות הותיק כהה״ר משה בירדוגו זלה״ה בדרך אמת הוא העוזר האמתי שהיה בעזרו ונתן לו מהלכים בין העומדים עד אשר הוציא פעולתו וצדקתו לאור מתחלת המחשבה, עד סוף המעשה ובכן חל עלינו חובה השבח ורוב ההודאות לשבח ולברך מעשה ידיהם של צדיקים ואמינא ליה לפעלא טבא יישר חיליה באורייתא לכל האותות והמופתים והזרוע הנטויה ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה          משה

משה ידבר וה׳ עזרהו ומש״ה בתחלתו היה רועה את צאן קדשים ילדים רכים ועוללים ויונקים לא ימישו מתוך אהלו וחדרו, אגרא דכלה דוחקא דבר שית ובר שבע דחוה ספי לחו כתורא וכל חד לפום חורפיה ילכו לאורו, ואח״כ גדל מאד וכבודו בגדולים מינים ממינים שונים בחורים ובעלי בתים בעלי מקרא ומשנה ותלמוד ערוך בין שורותיו יצהירו והכל צריכין למארי חטייא ליהנות מזיו זוהרו נוסף על זה יגיעת להג הרבה בגירסת משנתו קב ונקי שהיתה שגורא בפיו וכולהו תנויי דידיה בששה סדרי ובעל פה שונה סדרו, והיה אמונת עתו חוסן ישועות חכמת ודעת ויראת ה׳ היא אוצרו, ועוד לו במשפטיו יעמיד ארץ משפטים ישרים ותורות אמת באיסור והיתר ובדיני ממונות ושאר פרטי דיני התורה בכלם תמיד הולך בישרו, ולכל הבא לישאל יורה יורה ידין ידין ושערי אורה זו תורה להם יפת״ח בדורו כשמואל בדורו, ואף גם זאת היתה לו איש אמונות רב ברכות זה מש״ה גזבר נאמן לקבץ כסף קדשים הנידר והנידב לצורך תלמידי חכמים ולצורך עניי העיר לפרנסם בכבוד ולתת לכל שואל די מחסורו. ועם כל הטרדות הללו לא השיב אחור ימינו מלהראות העמים והשרים החכמים וחסרים למשמעתו הודו והדרו ותפארת יקרו, והודיע והשמיע פניני אמריו והפיץ ענן אורו, ומש״ה כתב ספרו, ולהשביע ולהשפיע לכל רעב ונקשה הואיל        משה

משה ענו מאד עלה ונתעלה במעלות מדותיות תרומיות שכליות רמות ונשגבות ,אחז בסנסני החכמה והתבונה ובם היה הוגה ובאהבתם שוגה וכל היום שפתותיו דובבות, ויאצל מן הרוח אשר עליו ויבן לו בית בתוך שכיות החמדה משכנות מבטחים ועליות מרווחים מאליפות מרובבות, כתבנית היכל בדר וסוחרת, לכבוד ולתפארת, בהט ושש בנויות מחוטבות, וחלק מחכמתו לכל עדתו והטעימן מעין העה״ב משפטי ה׳ אמת ותורות ישרות יקרות ולטועמיהן עריבות, והטיף והציף על ראשיהם מלמעלה גשם נדבות, עת צאת השואבות, במקהלות רבבות, לשמוע ולשבוע וליינק דבש וחלב אשר דרוש דרש    משה

משה ענו מאד עלה ונתעלה במעלות מדותיות תרומיות שכליות רמות ונהג בה טובת עין והשפיע מטובו לאחרים מכל עבר ופנה, קנה חכמה נעימה תמימה שלימה ולו שם בתבונה, ,והמדע והשכל והעיון למש״ה היה למנה, צלל במים אדירים בים התלמוד והמשנה, והעלה בידו אמור לחר״ס ולו יזרח אור גדול והיתד! לו עדנה, ובטוב המדות מדובר בו נכבדות וכל מעשהו באמונה, ובעניני ג״ח רץ כצבי וגבור כארי ובוא יבוא ברנה, הרביץ תורה בישראל בעיר גדולה וקהלה מהוללה מכנאסא יע״א אשר בארצות המערב אשר בה הציץ ופרת כשושנה ,שמה גבר״ו כל העם המתאדם תאוה במדב״ר לשמוע אל הרנה, יגע וטרח בעשר אצבעותיו לפום גמלא שיחנא, לא הניח זוית שלא נשתטח בה ובכל מקראי קדש ומדרשי חז״ל וסוגיות הגמרא ורש״י ותוספות נפשו שמינה, ואף דבחוביהון דבני דרא גזר רחמנא ונח נפשיה דהאי גברא רבא כריבדא דכוסילתא בדרועא דימינא, ומש״ה עלה אל האלהים לאשר, ריח נחוח וקרבן כפרה וחטא שמנה, בטוחים אנחנו שכאשר בספר יוחקו דבריו וספריו וחדושיו ודקרא ותנא, תתענג בדשן נפשו ויהי אלקיו עמו ויעל כמה מעלות טובות ורמות ויסף עוד בעודיות ויתרוניות ליהנות בזיו השכינה, ופניו יאירו יזהירו כעין החשמל להצהיל פניו ולהגיה אורו שבעתיים כאור חמה ולבנה אז ישיר משה

משה ברוב ענותנותו שפתותיו היו נוטפות מר ואהלות, לחם מלחמתה של של תורה בחמורות וקלות הפליא עצה הגדיל חושיה הגביר חיילות, בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ פרטות וכללות, דרכיו סלולות ודעותיו זכות וצלולות, ולכל ת״ח ועניים ואביונים היה מעוז בצר להם וממציא להם רפואות תעלות, ויצב לו יד במים מפכים מן המקדש דרשות חדשות חבילות חבילות, בהם הראנו ידו הנפלאה והנוראה ובם הציב גבולות, בפשטים נכבדים ונאים ערבים וטובים נאהבים ונתאבים עשר מעלות, ובלשונות גט׳ ורש״י ותוספות דרש וחקר חצב וחקק צרף וזיקק ויפצל בהן פצלות, כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח ושם בהם כימים לילות, והנה ריח ניחוחו וניב הגיונו ושיחו עלה לפני צור צר כל יצור מקטנה שבקטנות ועד גדולה שבגדולות, וישע ה׳ אל הב״ל פיו ואל מנחתו לעומת מחברתו אשר חיבר ואסף וקבץ ויקהל משה משה משה שפיר קאמר, ובי״ג אנפי וטעמי מילתיה יליף וגמר, וטעמיה טעם כעיקר דאורייתא טב כחמר, דיתיב על דורדייה ובענביו הוא משומר, וריחו נודף כריחא דבוסמין טבין ולבוגתא גו מוגמר, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר, האיר וזרח הציץ ופרח צדיק כתמר, שפתותיו שושנים ששונים מינים ממינים שונים כמראה הבזק מפיו יהלוכו וחוט של חסד ימשכו משמד מול משמר, שש ומתפאר ופניו יאירו להכין לעמו שאר וברובי מיניו וגווגיו מנומר, המה, אסופות דברותיו אמרותיו דברות הדורות ואמרות טהורות אשר דבר ואשר אמר, זכות בהירות מפנינים יקרות ועדיו בחתומיו זכין לו בחבוריו אשר השלים וגמר, תמימים וישרים נבחרים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים מעולפים ספירים וישת לו עדרים אלה הדברים אשר דבר        משה

משה בן הבקר עד הערב יגע בעשר אצבעותיו עד אשר נעזר מן השמים והשלים שני חבוריו הגז׳ וכבר בחייו שלח אחד מהם לערי אדום להדפיסו וכתבתי לו אני אז הסכמה עליו ולא איסתייעא מילתא להדפיסו ועכשו אחרי עלותו השמיטה העיר ה׳ את רוח בנו יחידו ענף עץ אבו״ת מכלל דאיכא תולדות ברא כרעא דאבוה הוא הנבון כה״ר יהודה נר״ו ואת רוח תלמידיו החשובים כבניו כמה דאת אמר בני הנביאים והשתדלו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם ובכל כחם וכח כחם למהר לשלחם להעלותם על מזבח הדפוס, ה׳ יעזרם להוציא מחשבתם מן הכת אל הפועל, אחת היא על כן אמרתי אשרי איש יעשה זאת לעמוד לימינם במצוד. זו ובן אדם יחזיק בידם בגופו ובנפשו ובממונו דבכגון דא אית לן למימר משה ה״ן בו ממש ועליו תנינן דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל כי מצוד. רבה היא להתפשט בעולם אורה זו תורה ולהתיר הנאתה לכל ישראל כי כל אשר לו עינים לראות ואזנים לשמוע עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דברים המתישבים על הלב, ותטופנה שפתותיו מר ונופת, ולמפורסמות אין צריך ראיה ומופת, ומילתא דעבידא לאגלויי לא בעייא דלויי, כי את הכל עשה יפה בעטו דבר בעתו, דברים המצודקים, אלה החוקים, יצוקים ביצוקתו, וזאת התורה אשר שם           משה

והגם שזה לי כמה שנים מוכה ומדוכה ביסורין איש מכאובות וידוע חולי ושכחתי קול שירים, עכ״ז זכרתי ימים מקדם שקבעתי דירתי במכנאסא יע״א כשנתבקש בישיבה של מעלה החכם השלם הדיין המצויין הרב מרביץ תורה בישראל מאריה דאתרא כמוהר״ר חביב טולידאנו זלה״ה תלמידו של מר אבא זלה״ה זצוק״ל ובאו אלי ראשי ק״ק של מכנאסא יע״א עם המחבר זלה״ה וקבלוני עליהם והלכתי לשם והסתופפתי בצלם כי מר אבא זצוק״ל היה רבם של כל חכמי העיר ההיא והיה המחבר הנז׳ ז״ל יושב לפני במושב הדיינים כעשר שנים וגפלאתה אהבתו לי ולפיכך עתה אהבתו זלה״ה קלקלה השור״ה ורוח השיר נוססה בי ואען ואומר לכבוד הספר הראשון.

שיר מיתד ושתי תנועות ויתד ושתי תנועות וסימנו אני יעקוב מלא ואו׳ לעורר בעל המשכון לפדותו, בעתו ובזמנו יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו בישועתו ראש משביר נוטיריקון משה בירדוגו

אדון עולם מאד כביר

נטיעות צג בתורתך

ידועים לו דרכיה

יגלה כל סתריה

עדי זהב לדת השית

קדושתך תרחמהו

וזרעו יחזה מהר

בבוא מלך בנו דוד

ברכות תן לרא״ש משבי״ר

חיילים בה מאד הגביר

ובה מלין הלא הכביר

וכל ספק בקל מעביר

בחיבור זה אשר החביר

ופנים לו תהי מסביר

בבנין בית זבול ודביר

שמו צמה סגן וגביר

עוד שוררתי על הספר השני שיר מיתד וב׳ תנועות ויתד ותנועה

ראו חכם משמח אנשים

ובלה כל ימותיו בנעימים

ובדרשות אמת חמד וחשק

לישר מעקשים גם ספיקות

ואמרות אל הכי צרף ככסף

והיה עוז וגם מחסה ומשען

וכל שומעי דבריו ישמחו בם

והמשרה עלי שכמו עמוסה

בים תלמוד בעיון גם בגירסא

ונפשו נכספה כלתה וגרסה

ברוב חכמה הלא רשתו פרוסה

וכזהב מאד בחן ונסה

לאיש גדר אבניו נהרסה

וגף וכנ״ף רנני״ם נעלסה

נאם מוכה אלהים ומעונה נגש ונענה חדל אישים ושפל אנשים מדרס לפרושים כי קטון הוא יעקב אבן צור יס״ט בן לאותו צדיק הרב המובהק החסיד הוא הקדוש מורי ורבי אבי אבי רכב ישראל ופרשיו כמוהר״ר ראובן זצוק״ל זלה״ה.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור-פאס וחכמיה כרך ב'- כמוה״ר משה בירדוגו זלה״ה עמ' 257

09/01/2021