ארכיון יומי: 1 בינואר 2021


׳מכנאס הקטנה׳ – יהודי מכנאס בטבריה במאה הי״ט

מחקרי מערב ומזרח

׳מכנאס הקטנה׳ – יהודי מכנאס בטבריה במאה הי״ט

מיכל בן יעקב

מבוא

לטבריה נודע מקום מיוחד בתודעתם של היהודים המערבים (יהודי צפון־אפריקה) בכלל ושל יהודי מכנאם בפרט. קשר אמיץ היה להם ליהודי מכנאס, כיתר יהודי מרוקו, עם העיר טבריה: הם שמעו עליה מפי שד״רים שפקדו את קהילותיהם, הם היללוה בפיוטים שכתבו לכבודה, וביד נדיבה תרמו כספים למענה. מעבר לזיקה העמוקה לארץ ישראל ולמצוותיה בכלל, המשיכה המיוחדת לעיר הקודש טבריה שורשיה בהערצה הגדולה לרבנים ולחכמים הרבים הקבורים בסביבתה, ובמיוחד לר' מאיר בעל הנס, שמקום הציון של קברו סמוך לעיר, על שפת הכינרת. יהודים ששאפו להגיע לארץ ישראל התפללו אל הצדיקים הקבורים בטבריה וביקשו ׳רשות׳ לעלות, ובפרט הם ביקשו את ׳ברכתו׳ של ר׳ מאיר. בבואם לארץ פנו רבים מן העולים לטבריה, המקום ׳המוכר׳ והחביב עליהם במיוחד. העולים האמינו בסגולות שארץ ישראל מעניקה לתושביה ובברכות שבירכו אותם הצדיקים בעת שהשתטחו על קברותיהם. היו שעלו ארצה כדי לקיים נדרים שנדרו או להגשים ציוויים שנצטוו עליהם בחלומותיהם, כשר׳ מאיר בעל הנס (רמבה״ן) נגלה אליהם שעה שקראו אליו להושיעם בעת מצוקה.

נוסף על משיכתם של העולים לטבריה, כאמור, בשל סגולותיה הרוחניות, הציעה טבריה אפשרויות פרנסה טובות יותר מאשר מקומות יישוב אחרים בארץ. המערבים בעיר עסקו במסחר זעיר, במלאכה ובפעילות כלכלית ענפה בעורף הכפרי הרחב של העיר. כמו כן יוקר המחיה בעיר היה נמוך יחסית לצפת ולירושלים, ומעלה נוספת היתה לה לעיר שברוב עונות השנה היה בה מזג אוויר נוח. ועוד: הרחק ממוקדי השלטון, נהנו היהודים מסובלנות יחסית מצד שכניהם המוסלמים. עוד יתרון חשוב שיכלו העולים מן המגרב למצוא שם היה הפן החברתי והקהילתי. היהודים הרבים מהמגרב בכלל וממכנאס בפרט שכבר גרו בטבריה סייעו לעולים החדשים בשלבים הראשונים של התאקלמותם בארץ במציאת קורת גג ומקורות פרנסה, וקיבלו אותם בחמימות אל תוך הקהילה. כך הגיעו העולים לא רק אל מקום מוכר להם, כנזכר, אלא גם אל קהילה מוכרת ופתוחה.

כעשרים אחוז מכלל יהודי צפון־אפריקה שהיו בארץ במחצית השנייה של המאה הי׳׳ט הגיעו ממכנאס, ובטבריה הם בלטו במיוחד.

הערת המחברת: נתון זה לקוח מתוצאות עיבוד מאת המחברת של חמישה מפקדים שנערכו במאה הי״ט בקרב היהודים בארץ ביוזמתו של משה מונטיפיורי. המפקדים שמורים באוסף מונטיפיורי(א״מ) ב-London School of Jewish Studies בלונדון ובמיקרופילם במכון לתצלומי יד עבריים בספרייה הלאומית בירושלים (מתכ״י). כעת הם בתהליך פענוח ודיגיטציה של העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה (בעבר, החברה הגניאלוגית הישראלית), בשיתוף עם קרן מונטיפיורי www.montefioreendowment.org.uk. לתיאור המפקדים והערות מתודולוגיות על השימוש בהם, ראו מ׳ בן יעקב, ׳מפקדי מונטיפיורי כמקור לחקר היהודים באגן הים התיכון במאה ה־19 – הדוגמה של יהודי צפון אפריקה׳, פעמים, 107 (תשס״ו/2006), עמ׳ 149-117.

https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_6.pdf

הקישור מתוך חוברת פעמים 107 (א.פ)

בתחילת המאה הי״ט אמנם ישבו בטבריה כאלף ומאתיים יהודים בלבד, כמחציתם ספרדים, אך בשל אסונות טבע למיניהם היתה צמיחתו של היישוב אטית. בעקבות גלי העלייה המוגברים עלה מניינם של היהודים בעיר בסוף המאה עד לכארבעת־אלפים. בקרב הקהילה הספרדית החל מאמצע המאה הי׳׳ט עלה חלקם של עולי המגרב עד לכשלושה־רבעים בסוף המאה, אולם אם נוסיף למספרים אלו גם את המערבים ילידי הארץ, צאצאי העולים מדורות קודמים, נמצא כי שיעורם באוכלוסייה היה גדול בהרבה. הם בלטו לא רק במספרם, אלא גם במעמדם ובתפקידים שמילאו בחיי הקהילה בעיר. השתתפותם ניכרת, למשל, בהילולות לכבודו של רמבה׳׳ן בי״ד באייר(׳פסח קטן׳ או ׳פסח שני׳) ובביקורים התכופים בקברי הצדיקים בסביבות העיר. בשל כל אלה כונתה טבריה ׳מכנאס הקטנה׳ של ארץ ישראל. כיצד נוצר קשר מיוחד זה וכיצד הוא נשמר במנהגיהם ובמסורותיהם הייחודיים של בני הקהילה? במאמר זה אני מבקשת לבחון ביתר פירוט את נוכחותם של יהודי מכנאס בטבריה במאה הי״ט ואת ייחודם שם וכן את הזיקה בין דרכי השתלבותם בחיי העיר ובין הקשר שנמשך אצלם עם קהילת מוצאם, הלכה למעשה.

זיקתם של יהודי מכנאס לטבריה

מרחבים מקודשים נוצרו ועודם נוצרים על ידי מסורות כתובות ומערכות של דינים ופסקי הלכה ולא פחות מכך ואולי אף יותר על ידי מנהגים עממיים ועל ידי תפיסות של ׳קדושה׳ הרווחות בציבור. בספרו של הגאוגרף רוברט סק על תפיסות של מרחב במחשבה החברתית, הוא מציין: ׳כשאנו באים לדון במקום ובמאפייניו… אנו עוסקים במערכת שמבחינה קונצפטואלית, אך לא מעשית, אפשר להפריד בינה ובין עובדות ויחסי הגומלין שביניהן׳ ייתכן שאין עניין מתאים יותר לקביעה זו מאשר הדיון על ארץ ישראל, שהיא ארץ הקודש, ועל ערי הקודש שבה. הניידות המרחבית של יהודים אל המקומות הקדושים ומהם לא זו בלבד שהיא מחזקת את התפיסות התודעתיות הקשורות לארץ ישראל, את הערכים הכרוכים בה ואת הקשרים אליה ואל אתריה, אלא היא גם יוצרת את כל אלו. לפיכך יש לגשת למחקר על טבריה ועל היהודים שישבו בה ׳בנתיבותיהם של תפיסות, אמונות וערכים׳, כמינוחו של טואן,5 מה שמכונה ׳גאוגרפיה דתית׳ או geopiety.

זיקתם העמוקה של יהודי מרוקו לארץ ישראל במהלך הדורות ידועה ומתועדת היטב, ובטיפוח הקשרים הללו מקומם של יהודי מכנאס בולט. הזיקה מתבטאת, למשל, בפסקי הלכה שמסדירים את התרמת הכספים למען היישוב בארץ ואת קבלת פני השד״רים בקהילתם, במנהגים שנהגו המאזכרים את ארץ ישראל באירועים משפחתיים ובמועדים, בפיוטים ששרו המשבחים את ארץ ישראל, בעלייה לרגל למקומות הקדושים, ויותר מכול, בעלייה לארץ כדי להשתקע בה.

החל מהמאה הט׳׳ז התפתחה בצפת הקבלה, ובמידה מסוימת גם בטבריה. בקרב המקובלים התחזקו מנהגים של הערצת הרבנים והחכמים הרבים הקבורים בגליל מדורות קודמים (או שאמורים להיות קבורים שם). המנהג להשתטח על קברים, הידוע עוד מימי הביניים המוקדמים, לא רק נחשב מעשה שמבטא אדיקות דתית, אלא הפך להתנהגות הרצויה המאפשרת ׳לשוחח׳ עם הצדיק, לבקש את התערבותו בחיי היום־יום ולספוג מסגולותיו. במשך הזמן הפכו מקומות קבורה אלה בעצמם למקומות קדושים.

תורות הקבלה של האר״י הקדוש שנתגבשו בגליל מצאו קרקע פורייה להיקלט בה בצפון־אפריקה בכלל ובערים המסורתיות במרכז מרוקו ובדרומה בפרט. חכמי מרוקו הרבו ללמוד מספרי הקבלה, ובני הקהילה קראו יחד את ספר הזוהר. באמונה זו מקום מרכזי לארץ ישראל ולתפיסתה של ארץ ישראל כמלכות. במחצית השנייה של המאה הי״ט החלו להתפתח שם ביתר שאת מנהגים הקשורים בהערצת צדיקים. שלמה דשן מצא כי במחצית הראשונה של המאה הי״ט היו מנהגים אלו עממיים בלבד, אך במכנאס במחצית השנייה של המאה הם נמצאו גם בפסקי הלכה שמסדירים אותם. במחקריו הסיק יששכר בן־עמי שנוצר קשר הדוק בין הערצת הצדיקים ובין ארץ ישראל, בגלל ׳ציר מרכזי המזין את הקשר שבין יהודי מרוקו לארץ־ישראל הוא עניין הגאולה׳, והמשיך והוסיף על ׳תפקידם הפעיל של יהודי מרוקו בקירוב הגאולה ובהבאת המשיח׳.

עם זאת, תפיסה זו לא אוששה בציון תאריך מסוים. אם כן, באיזו מידה השפיעו האמונה המיסטית והציפייה למשיח על היחיד בהחלטתו לעלות לארץ ישראל הממשית? אליעזר בשן דן בנושא ונותן כיוון ברור בעניין זה:

הרעיון המשיחי אינו רעיון ערטילאי, ואיננו מוגבל לתקווה של השתחררות מעול הגויים בלבד, אלא הוא בעל כיוון גיאוגרפי ברור. אמונה זו ממקדת את הכיסופים לשיבה לארץ־ישראל… ובמידת האפשר היו אף עולים לארץ.

במכנאס תפסה ׳ציון׳ מקום מרכזי במיוחד בחיי הקהילה. חכמים הדגישו בדרשותיהם את מעמדה המיוחד של ארץ ישראל, ורקמו את הזיקה המסורתית לציון עם התפיסות הקבליות של קדושה וגאולה במרקם אחד. במכנאס נכתבו ספרי שבח על טבריה ושרו פיוטים רבים על העיר, על התנאים והאמוראים הקבורים שם ובמיוחד על רמבה״ן.

פיוט נפוץ ביותר בשבחה של טבריה, ׳אוחיל יום יום אשתאה׳, כתב ר׳ דוד בן אהרן חסין, בן מכנאס (1790-1730 לערך). השיר, שזכה אף לשלל חיקויים, משבח את ׳אדמת קדש טבריה׳, ׳נעמה ישיבתה גם טובה ראיתה׳. הוא מהלל את הצדיקים הקבורים בסביבתה וגם מתאר את העיר עצמה. פיוט זה היה נפוץ לא רק במכנאס ובמרוקו, אלא בכל ארצות המזרח, ואף הוכנס לנוסח התפילה ולמסורות של בתי הכנסת הספרדיים בעיר טבריה עצמה.

׳מכנאס הקטנה׳ – יהודי מכנאס בטבריה במאה הי״ט

מיכל בן יעקב

Bodokh-Bohbot- Joseph Toledano

une-histoire-fe-familles

BODOKH

Nom patronymique d'origine berbero-perse, diminutif berbere du prenom masculin d'origine perse, Mordekhay, le heros du livre d'Esther et de la fete de Pourim, prenom particulierement populaire chez les juifs du Maghreb, mais devenu nom patronymique seulement sous cette variante berbere. Il etait generalement donne aux garcons nes le jour de la fete de Pourim. Derive du perse Murdakh, qui signifie homme libre. Cette explication est plus plausible que celle avancee par le rabbin Eisenbeth qui lui attribue une origine arabe, indicatif d'une particularite physique: 1'homme sujet aux vertiges. Le nom est atteste au Maroc au XVIeme siecle, figurant sur la liste Toledano des patronymes courants a l’epoque. Au Maroc, le berceau de la famille est dans le Tafilalet. Autres formes: Bedoch, Bedoc, Beddouk, Bedoucha. Au XXeme siecle, peu repandu, porte au Maroc (Tafilalet, Fes, Meknes, Casablanca); en Algerie (Oran, Sidi Bel-Abes. Constantine) et en Tunisie (Tunis).

 

MIMOUN: Notable de la communaute de Fes assassine en 1737 au cours de la periode de troubles et de luttes dynastiques qui suivit la mort du tout-puissant empereur Moulay Ismael en 1727, troubles qui se prolongerent par intermittences pendant trente ans.

 

MOISE BEDDOK: Fils d'Abraham. Negotiant, joumaliste et dirigeant communautaire ne a Sidi Bel Abes en 1868. Fondateur de la grande synagogue de la  ville. Au cours de la violente campagne antisemite qui accompagna l'affaire Dreyfus a la fin des annees 1890, il se battit en duel avec nombre d'antisemites notoires comme le directeur du journal raciste, "Le Petit Afficain".

 

ALEXANDRE BEDOK: President de la Societe Mutuelle Hebrai'que de Tunis dans les annees 1950.

 

BOHBOT

Nom patronymique d'origine arabe, sobriquet indicatif d’une particularite physique, le gros, textuellement 1'homme a la panse, au gros ventre. Le nom figure sur la liste Toledano des patronymes usuels au Maroc au XVIeme siecle. Au XXeme siecle, nom moyennement repandu, porte essentiellement au Maroc (Demnat, Marrakech, Mogador, Rabat, Beni- Mellal, El Ksar, Kasbah-Tadla, Larache, Casablanca) et par emigration au Portugal et en Argentine; en Algerie (Biskra, Sahara) et en Tunisie par une famille originaire du Maroc, sous la forme de Bahbout.

 

  1. YOSSEF: Rabbin enseignant a El- Ksar, au nord du Maroc, au XVIIIeme siecle, maitre de rabbi Itshak Amoyal, il etait connu comme un des meilleurs connaisseurs des regies de la shehita, l'abattage rituel.

 

  1. SHALOM: Celebre rabbin kabbaliste sumomme "Hameloumad benissim" titre accole aux rabbin miraculeux. Ne en 1831 a Rabat, il fut un des disciples de rabbi David Benshim'on et se joignit a lui lorsqu'il monta en Terre Sainte en 1854. Il lui confia plus tard l'education de son fils arne, le futur grand rabbin d'Egypte, rabbi Raphael Aharon. Il fut un des premiers emissaires de la communaute Maghrebine de Jerusalem au Maroc des sa constitution, au debut des annees 1860. En cours de mission, lui et son aide furent attaques par des brigands qui les attacherent a un arbre pour les tuer, mais ils furent sauves miraculeusement par l'intervention d'un mysterieux cavalier berbere qui les detacha et les escorta jusqu'a la ville voisine. Quand rabbi Shalom voulut le remercier, il avait disparu. En souvenir de ce miracle, il renonca a sa part dans les dons recueillis au cours de sa mission, en faveur de la construction d'une synagogue a Jerusalem. En signe de reconnaissance, le Kolel des Magrebins lui alloua a vie une petite chambre dans laquelle il vecut reclus pendant quarante deux ans, ne sortant jamais dans la me de crainte de rencontrer le regard d'une femme ou d'etre souille par une bete impure, que pour se rendre a la synagogue. Le jour de Roch Hachana quand il sortait pour la ceremonie rituelle de rejet des peches, le "tachlikh", les fideles 1'entouraient de tous les cotes pour que ses yeux ne voient rien d'impur et meme le gouvemeur de Jemsalem envoyait deux gardiens escorter le cortege. Il y mourut en 1915 a l'age de 84 ans. Sa reputation de saintete etait legendaire et tous les habitants de Jemsalem venaient se faire benir par lui la nuit de la Mimouna et recevoir de sa main une datte benie, qu'ils gardaient precieusement toute l'annee.

 

  1. SHEMOUEL: Fils unique de Shalom, il alia dans les voies de l'humilite et de la saintete de son pere. Il enseigna dans la celebre yechiva des kabbalistes "Bet El", et edita avec son condisciple rabbi Abraham Abikhzer les ecrits de son maitre, rabbi Eleazar Halevy Ben Toubo, sous le titre "Pekoudat Bleazar". Mort en 1918 a l'age de 54 ans. La legende raconte qu'il mourut pbur sauver la communaute de Jerusalem. En effet sentant la fin de la domination ottomane approcher avec 1'avance des troupes anglaises, le gouvemeur Jamal Pacha avait decide d'expulser les Juifs de la ville qu'il accusait de sympathies avec les Anglais. Rabbi Shemouel reunit alors des rabbins dans la synagogue Istambouli et a 1'aide de formules de la Kabbale annula l'edit bien que sachant que cela entrainerait sa propre mort.

 

  1. SHELOMO: Rabbin kabbaliste de Rabat etabli a Jaffa en 1889. Il fut connu comme un des meilleurs enseignants de sa generation. Apres sa montee en Terre Sainte, il continue son activite pedagogique a titre benevole, tout en s'adonnant quelques heures par jour au commerce pour subvenir a ses besoins. Mort a Jerusalem en 1910.

 

  1. SIIABTAI. Fils de rabbi Shelomo. Ne a Jaffh, il fut grand rabbin de Syrie et du Liban a partir de 1924 jusqua sa mort a Beyrouth en 1948.

 

MlMOUN: Un des pionniers de la reinstallation des Juifs au Portugal apres la suppression du tribunal de l'Inquisition en 1821. Ne a Mgador, il s'installa en 1835 dans les lies des Azores, a Angra de Heroisma, ou il fonda une grande maison de commerce. Son fils, Jacob fut, journaliste, militant republicain, consul de Tunisie a Angra de Heroismo aux Ayores et commersant prospere.

 

ABRAHAM; Un des notables de la communaute de Mogador a la fin du XlXeme siecle. Admirateur du mouvenient intellectuel de la Haskala europeenne. melant modernisme et maintiert de la tradition, il fut le president- fondateur de la societe de bienfaisance basee sur les principes de la societe-mere anglaise, "Agoudat Ahim" (Association Fratemelle). II s'installa ensuite a Casablanca ou il composa une qsida sur Mordekhay et Esther en judeo-arabe, qui fut editee par les freres Hadida en 1926.

 

DAVID: Grand commercant a Mogador, en relations etroites avec l'Europe. A 1'appel du Premier Congres Sioniste tenu a Bale en 1897, il fonda en 1898 la premiere association Sioniste du Maroc, L'Association "Shaare Sion", les portes de Sion. Il langa la campagne d'adhesion au mouvement sioniste par l'achat du Chekel et reussit a recueillir 200 adhesions, donnant droit en principe a deux representants au Congres Sioniste, mais le Maroc n'envoya aucun delegue au Second Congres, pas plus qu'il ne l'avait fait pour le premier.

 

ELIAHOU (1904-1957): Enseignant ne a Jerusalem dans une famille originaire du Maroc. Il fut d'abord appele a enseigner l'hebreu a Tripoli en Lybie, puis a partir de 1934 a Tunis. Il se fit remarquer en ecrivant et en montant au Theatre Municipal de Tunis une piece hebraique "Salomon et la Reine de Saba" qui remporta un grand succes. Reste bloque en Lybie pendant toute la duree de la guerre, il revint en Tunisie en 1945, ou il fut promu inspecteur de I'enseigneinent hebraique dans les ecoles de 1'Alliance, poste qu'il occupa jusqu'a sa mort en 1957.

 

ELIE (1904-1979): Negotiant et notable a Marrakech. President du Comite de la Communaute dans les annees 1950.

 

  1. YEHIEL: Rabbin originaire du sud du Maroc, Grand rabbin de la ville de dCveloppement de Haute Galilee Kitiat Chmone dans les annees 1980.

 

  1. R. MOCHE TSVI BAROUKH: Fils de rabbi Yehiel. Auteur d'un ouvrage de commenataire talmudique publie a Bene Berak en 1992, "Pnine Yam".

 

SHLOMO: Depute a la Knesset sur la liste travailliste elue en 1992. Maire de la ville de developpement Maalot en Galilee, 1a seule municipalite judeo-arabe du pays, depuis 1975. President de l'association des villes de developpement. Son fils Arik, ne en Israel, est un des jeunes premiers prometteurs du cinema israelien.

 

LUC: Homme d'affaires a Paris originaire du Maroc. Membre de la delegation francaise au Congres de fondation de l'Union Mondiale des Originaires d'Afrique du Nord a Tel-Aviv en 1972.

 

JULIETTE: Sociologue israelienne d'origine marocaine. Auteur d'une these de Doctorat sur "Le Juif dans l'imagerie populaire marocaine: la litterature orale et le conte judeo-marocain". Nee a Beni Melal, arrivee tres jeune en Israel. Redactrice au debut des annees 80 de l'organe mensuel du Departement des Communautes Sepharades de l'Organisation Sioniste Mondiale, "Le Monde Sepharade".

 

Bodokh-Bohbot- Joseph Toledano

Page 263

ש"ס דליטא-יעקב לופו-״ עולם הישיבות והקמת ״חברת הלומדים״- הרציונל הכלכלי

ש"ס דליטא

ג. ה״הצלה״ והקמתה של חברת הלומדים הספרדית/מזרחית

צעירים ספרדים/מזרחים שנכנסו לעולם הישיבות הליטאי אימצו באופן מוחלט את אורח חיי הישיבות. חיקו את אורח ההתנהגות והלבוש, צעדו באותו ״מסלול״ של הקמת משפחה, השתלבו במבנה החברתי/כלכלי של ״חברת הלומדים״ והשתמשו באותם כלים שהיא יצרה לצעיריה האשכנזים. ״החרדים הספרדים״ מהווים כיום ב״חברת הלומדים״ חלק אינטגרלי ואף גדול יותר (מספרית) מהאשכנזים (ראו להלן).

כשחלק מהספרדים פרשו ״מאגודת ישראל״ בסיוע הרב שך והקימו לעצמם את ש״ס כמסגרת פוליטית נפרדת, הם ניצבו בפני בעיה של קיום ״חברת לומדים״ ספרדית/מזרחית שיש לה דינמיקה של התפתחות מהירה וצרכים הולכים וגדלים. שלא כעמיתיהם האשכנזים לא היו להם מגבלות לגבי שותפות בממשלה חילונית. הם דאגו למערכת הסעד הממלכתית המלווה את תלמידי הישיבות והאברכים באותם פרמטרים כמו אלה של ״אגודת ישראל״, אבל בעוצמות הרבה יותר גדולות, והדבר התאפשר בשל כוחה הפוליטי הרב של ש״ס.

 

את כניסתם של בני תורה ספרדים/מזרחים לישיבות הליטאיות במדינת ישראל יש לראות בפרספקטיבה היסטורית, בהקשר למה שהתרחש באירופה מייד לאחר השואה ולקליטת העליות הגדולות מארצות האסלאם.

תהליך קליטתם הראשוני של היהודים מארצות האסלאם היה רצוף קשיים פיזיים וכלכליים, מגורים במעברות, עזובה וחוסר תעסוקה. אולם עיקר הקושי היה מנטאלי ותרבותי, ומקורו בצורך להסתגל למציאות חדשה ולהלכי רוח ״ציוניים״ שעוצבו על ידי הממסד העברי החילוני. ההגמוניה האשכנזית כללה גם את המפלגות הדתיות ״המזרחי״ ו״אגודת ישראל״. הפוליטיזציה המוחלטת של המערכת הכלכלית, שירותי הרווחה ומערכת החינוך לא פסחה על מרכזי העולים, ואלה הפכו לזירת מאבק בין תנועות פוליטיות שונות, שהתחרו על נפשותיהם של העולים. העולים היו נתונים למניפולציות פוליטיות במידה רבה יותר מאשר היישוב הוותיק, שכן הם עדיין לא עברו תהליכי סוציאליזציה והיו חסרי הכשרה פוליטית. ״התרבות הפוליטית הישראלית״ כפתה עצמה עליהם על ידי הבטחת תעסוקה, שיכון, חינוך ובריאות בתמורה לתמיכתם הפוליטית. במקום הערכים היהודיים המסורתיים שהביאו איתם מארצות המוצא הוצגו בפניהם סמלים ומושגים זרים: סוציאליזם, קדמה, חופש, שוויון, או חינוך אחר. השנים שלאחר הקמת המדינה אופיינו במחסור ובסבל, אולם לעולים מארצות האסלאם הן היו קשות במיוחד בגלל השוני התרבותי והאפליה שנקט הממסד הקולט לטובת עולים ממוצא אירופי. ימים אלו נחרטו בזיכרון הקולקטיבי של עדות המזרח כתהליך משפיל שהיו בו אלמנטים של פטרונות, ניצול והתנשאות. אך היתה לו גם השפעה הרסנית לטווח הארוך, שהתבטאה ביחסם של חלק מעדות המזרח לממסד השלטוני הוותיק. תחושות אלה היוו חלק מהגורמים המרכזיים שהביאו למהפך הפוליטי בישראל בשנת 1977.

 

 התנהלותה של ש״ס, רצונה לשלוט באופן אוטונומי בחינוך הניתן לילדי חבריה, וכוונתה לשלוט גם על ערוצי תקשורת ועל משאבים לאומיים, קשורות בין היתר לאותו זיכרון קולקטיבי של העבר המשפיל. בכרוז שפרסמה התנועה ב־18 בינואר, 1993 במעיין השבוע (פרסום שבועי המבטא את עמדות ש״ס ומחולק בבתי כנסת), נאמרו הדברים הבאים:

ראשי המדינה לא רצו בנו מלכתחילה. הם חלמו להביא לכאן את יהדות רוסיה ופולניה. השואה טרפה להם את הקלפים. אז הם היו צריכים למלא את השטחים. מה עשו, העלו את אבותינו. הם חשבו עליהם? איפה! רק על עצמם וחזונם. הם חלמו על ישראלים המנוכרים מהמורשת, אז הם עקרו אותה מאיתנו…

 

המאבק על נפשות העולים במעברות הגיע לשיאו בנושא החינוך. גורמים שונים במדינה הצעירה והנבנית היו מעורבים בו. נציגי משרד החינוך, הסוכנות היהודית, רשויות מקומיות, נציגי ההסתדרות, תנועות הנוער של ארץ־ישראל העובדת, המחנה הדתי, תלמידי ישיבות וביניהם בעיקר ״חבר הפעילים״. המאבק היה קשה והתנהל תוך כדי לחצים ואיומים ושימוש בעמדות כוח פוליטיות, בפיתויי תעסוקה ושיכון וב״פטרונג׳ פוליטי״.

 

למרות שרוב העולים היו דתיים/מסורתים הם הרגישו שקבעו עבורם מה תהיה דרך חינוך ילדיהם, ואמנם 77% מהתלמידים בארץ נרשמו לבתי הספר של זרם העובדים למרות שלא הזדהו עם זרם זה.

 

משבר הקליטה בחברה הישראלית יצר נסיבות בהן נחלשה סמכות האב ואיתה החלו להיווצר סדקים במסגרת המשפחתית, במסגרת הקהילתית ותוך כך גם בסמכות הרבנית. סמכויות אלה היו הדבק שליכד את המשפחות במשך דורות רבים ומכאן החלה להיווצר בשולי הערים, בפרברים ובמעבדות תת תרבות עבריינית. בינואר 1953 מינה שר המשפטים דאז ועדה ציבורית לחקר עבריינות הנוער בקרב העולים. אחד הממצאים הבולטים של הוועדה היה שמרבית העבריינים מקרב בני הנוער הם ילידי אסיה ואפריקה (84%) לעומת מיעוט אשכנזי(16%):

 

על כן אנו מוצאים כי מעשי עבריינות מתרבים עם אורך השהות של הילד בארץ. דבר זה נכון בראש ובראשונה לגבי העולה מארצות המזרח, בעוד שלגבי יוצא ארצות אירופה אנו מוצאים תהליך הפוך…

 

הצורך במאבק על חינוכם של ילדי ישראל, הביא צעירים חרדים מתלמידי הישיבות הגדולות, ״חברון״, ״מיר״ ו״פוניביץ׳״, לצאת למאבק במסגרת ״חבר הפעילים״. משימתם היתה ״הצלת״ הנוער מפני השמאל הציוני והחילוני ומפני הידרדרות לפשע והתפוררות. צעירים אלה נסעו למעברות ולריכוזי העולים ופעלו תוך ״סיכון נפשות״ להוצאת ילדים ממסגרות החינוך החילוניות ללימודים בישיבות. מאוחר יותר החלו להרביץ שיעורי תורה במושבי העולים. הצעירים החרדים נאבקו מול הממסד על מנת לשמר את אורח החיים הדתי של משפחות העולים. מפא״י – מפלגת הממסד השלטוני – הואשמה על ידם בהעברת העולים על דתם ובכך שבמוסדותיה אין מקפידים על כשרות ושמירת שבת. הטראומה שליוותה את הציבור החרדי בפרשת ״ילדי טהרן״  שימשה כזרז וגייס לפעילות הענפה של ״חבר הפעילים״ להצלת ילדי העולים במחנות.

פרשת ״ילדי טהרן״ (1943) מסמלת את המאבק של ״אגודת ישראל״ בציונות החילונית. מדובר בילדים יהודים מפולין שנעקרו ממשפחותיהם והובאו מברית־המועצות בתוך מלחמת העולם, דרך טהרן לארץ־ישראל. מכאן שמם ילדי טהרן. כאשר עברו את גבולות ברית־המועצות נמסרו לידי שליחי תנועות הנוער החלוציות מארץ־ ישראל. מאוחר יותר הגיעו שמועות, חלקן מבוססות, שהמדריכים מונעים מהילדים שנשארו דתיים קיום אורח חיים דתי. השמועות עוררו הפגנות ואיחדו את כל הפלגים הדתיים בארץ. לבסוף נמסרו הילדים לתנועה הדתית לאומית ״המזרחי״, ואילו ״אגודת ישראל״ נשארה לתחושתה בודדה ונבגדת. האירוע הזה ממוקם באופן מרכזי בנראטיב החרדי ומאבקו בחילוניות ובציונות.

 

הפעולה במחנות והמאבק על כל ילד וילד, יצרו אתוס חרדי הרואי שנחרט בזיכרון הקולקטיבי החרדי במונחים של ״הצלה״, ״מסירות נפש״ ומלחמה ללא פשרות באויב הציוני. המאבק לווה באווירה של שעת חירום והתבצע בלהט אידיאולוגי שזכה להערכה רבה בקרב הציבור החרדי ובתמיכה רבנית נרחבת. הפעילות התרחשה בידיעתו ובהסכמתו של ״החזון איש״, גדול הדור בקהילה החרדית באותה עת. הפעילים היו זקוקים לגיבוי רבני כיוון שהפעולה במעברות היתה כרוכה ב״ביטול תורה״, ועצם ההיתר הרבני העמיד פעילות זו באותה רמת ערך של לימוד התורה. החברה החרדית ראתה בהם ״גיבורים״ ומאבקם השתלב היטב בבניית המיתוס החרדי החדש: תלמיד ישיבה המנהל אורח חיים קדוש בתוך ״חברת הלומדים״ ומתנדב למעשים של מסירות נפש, כמשקל נגד לצבר הלוחם ו/או לצעירי תנועות הנוער החלוציות, שסימלו את האידיאל של התרבות האחרת. המיתולוגיה החרדית מתארת את הקמת ״חבר הפעילים״ בישיבת פוניביץ בדרמאטיות רבה וסיפורי ״הגבורה״ מסופרים מדור לדור.

 

ש"ס דליטא-יעקב לופו-״ עולם הישיבות והקמת ״חברת הלומדים״– הרציונל הכלכלי

עמוד 185

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 163 מנויים נוספים

ינואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר