ארכיון יומי: 15 בינואר 2021


פרשת וארא-הרב משה אסולין שמיר-להתהלך באור החיים

אור-החיים-הקדוש

 

דרכה של גאולת בני ישראל ממצרים וגאולתנו אנו,

ע"פ שמות ה' : , הוי-ה, אהי-ה, אלוקים, אל שד-י.

   

פרשת וארא משקפת את עולם האורות והמראות האלוקיים,

הבאים לידי ביטוי בשמותיו הקדושים של הקב"ה,

והרומזים לתהליך הגאולה אז וכיום.

 

"וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו: אני ה'"{=הוי-ה}

"וארא אל אברהם , אל יצחק ואל יעקב ב-  א-ל  ש-די" וארא ו', א-ב

"וידבר אלוקים אל משה:  אהי – ה אשר אהי – ה …שלחני" (שמות ג' יד')

 

מאת: הרב משה אסולין שמיר,

ע"פ ספרי "להתהלך באור החיים".

 

"אשגבהו כי ידע שמי – יקראני ואענהו" (תהלים צא' יד').

הצורך בידיעה והבנת שמות ה'.

 

פרשת וארא משקפת את עולם האורות והמראות האלוקיים הבאים לידי ביטוי בשמותיו הקדושים של הקב"ה:

 אהי-ה, אלוקים, הוי-ה,  דרכם התגלה הקב"ה למשה רבנו מושיעם של ישראל, ועל פיהם גאל את עם ישראל ממצרים, ובקרוב מאוד, הוא יגאל גם אותנו ברחמים. בשם א-ל שדי, התגלה לאבותינו הקדושים.

השאלה המתבקשת, מה משמעותו של כל אחד משמות הקודש הנ"ל?

 

השל"ה הקדוש אומר על הפסוק: "אשגבהו כי ידע שמי (תהילים צא' יד') – הוא סוד לימוד חוכמת הקבלה המחכימה פתי … כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא, וסוד השגחתו" (של"ה ,בעשרה מאמרות, מאמר ראשון). כלומר, הרוצה שהקב"ה "ישגב" אותו ויקיים בו את המשך הפסוק הנ"ל, "יקראני ואענהו", מן הראוי שילמד וידע את מהות שמותיו של הקב"ה. להלן, ננסה לפרט במקצת את מהות השמות, ברבדים היותר גלויים.

 

 "חותמו של הקב"ה אמת" (רבנו יעקב אביחצירא).  

א.  "אהי-ה אשר אהי-ה" (שמות ג' יד').

 

רבנו-אור-החיים-הק' כותב על המפגש הראשון של הקב"ה עם משה רבנו, ובו מתגלה אליו במראה הסנה בשם הק' "אהי-ה אשר אהי-ה", וכך דברי קודשו: "ושם זה יתייחד למידת הרחמים, אשר הוא בחינת המוציא מעבדות לחרות". הוא מסתמך על המדרש: "שם שכולו רחמים גמורים, ויכולים להינצל אפילו שלא על פי זכויותיהם" (ש. רבה ג, ו).

 

 

 2.

רבנו יעקב אביחצירא בספרו "פיתוחי חותם" לפרשת שמות כותב על כך: "וזהו המובן –אהי-ה אשר אהי-ה – דהיינו "אהי-ה" עם האדם ברעה, ואם חזר בתשובה – "אשר אהיה" – עמו בטובה, והוא הדין בהיפך … ולפיכך אמר לו "אהי-ה אשר אהי-ה" – לרמוז לו ש- אהי-ה * אהי-ה = אמת = 441", וזה חותמו של הקב"ה אמת.  משה הרי שאל את הקב"ה איך יתכן להיגאל עכשיו, הרי חלפו רק 210 שנות שיעבוד, ואמורים להשתעבד 400 שנה כפי שנגזר בברית בין הבתרים? הקב"ה ענה לו: "בני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ולפיכך נהפך להם ה', מדין לרחמים". ולא ח"ו שכאילו ה' חזר בדיבורו, אלא חותמו אמת.

השם אהי-ה מתייחס לעתיד כדברי רבי שמעון בר יוחאי "בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה , שבכל מקום שגלו, שכינה עמהם … ואף לעתיד כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם" (מגילה כט' ע"א). כלומר, השם הזה יצר עבורנו תקדים ותקווה שלא נתייאש בגלותנו הארוכה. בגאולת מצרים ה' הבטיח למשה במראה הסנה לגאול את בני ישראל. למרות זאת, הגאולה התעכבה במשך 6 חודשים בהם עם ישראל סבל קשות כאשר נדרשו לקושש תבן, ומשה נאלץ לחזור למדין עם אשתו ובניו למשך 6 חודשים. העיכוב בגאולה נבע מהשתמטות הזקנים מהמפגש עם פרעה מתוך חוסר אמונה ופחד, כך שהעיכוב בגאולה, נבע מהם חותמו של הקב"ה אמת. גם גאולתנו הקרובה, זה עדיין מתעכב, בגלל מיעוט אמונתנו בגאולה כפי שיצוין  אבל הקב"ה "אל רחום וחנון".

 

ב. ידבר אלוקים אל משה , ויאמר אליו אני ה' ,

וארא אל אברהם… ב-אל  שדי" שמות ו' א-ג)

 

רבנו-אור-החיים-הקדוש שואל, מדוע הקב"ה משתמש בשלשה שמות שונים בדברו עם משה? כדרכו בקודש, הוא מאיר את עינינו בדרכי הנהגתו של הקב"ה. הגאולה תלויה בנו, בבחינת הכתוב בתהילים: "היום, אם בקולו תשמעו", דבר הבא לידי ביטוי בסיפור המפורסם על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח בשערי רומי. לשאלתו "מתי אתי מר", המשיח ענה לו: "היום". כאשר נשאל למחרת מדוע לא בא? הוא ענה שהוא מוכן ומזומן לבוא בכל יום, רק שישנה בעיה קטנה אותה עלינו לפתור והיא, לשוב אל צור מחצבתנו, ולהאמין בגאולה: "היום- אם בקולו תשמעו".

 

רבנו-אור-החייםהקדוש עונה מספר תשובות לשינויים בשמות ה'.

.הקב"ה מדבר עם משה בשם "אלוקים" המסמל את מידת הדין לאחר שבפרשה הקודמת הוא טען "למה הרעתה לעם הזה". הקב"ה עונה לו: "אני ה'" = ומידתי מידת החסד והרחמים, וטוב אני לכל".   הנביא ירמיה אומר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג, לח). וכן "תייסרך רעתך" (ירמיה ב, יט). כלומר, הרע הניתן לאדם, הוא פועל יוצא של מעשיו הרעים, לעומת זאת מעשי ה' – חסד ורחמים. לכן ה' הסביר למשה שהעיכוב בגאולה ממצרים, נבע מכך שהזקנים שבאו עם משה ואהרון לפרעה, נשמטו מפחד שנבע ממיעוט אמונה, ולכן הקפיד עליהם הקב"ה.

 

הרד"ק אומר שהגאולה מתעכבת בגלל ההשלמה של עם ישראל עם הגלות. בשביל להיגאל, צריך לרצות להיגאל, והוא הבסיס לגאולה גם בימינו.

הגר"א אומר על הפסוק: "אני בעתה אחישנה", גם כשמגיע זמן הגאולה של "בעתה", יש להחיש אותה.

בעצם, ה' התגלה למשה בפרשת שמות בשם אהי-ה המדבר על העתיד, לעומת זאת בפרשתנו, ה' מתגלה אליו בשם הוי-ה שהוא מידת חסד, בה פרץ ה' את כל מסגרות הטבע והיכה במצרים 10 מכות – ניסים מעל הטבע.

 

 "אתה הוראת לדעת כי ה' הוא האלוקים – אין עוד". על הפס' הנ"ל אומרים חכמים: נסים מעל הטבע דוגמת הניסים  במצרים, לא יחזרו שנית ="אין עוד". אלא העולם יתנהל על פי נסים בתוך הטבע בבחינת השם "אל ש-די".

לעתיד לבוא בימות המשיח, יחזרו שוב הנסים הגלויים ואת השם הוי- ה שמו של הקב"ה, יהיה מותר להשמיע ולא רק לכתוב כפי שקיים כיום כדברי הגמרא (פסחים נ ע"א): שואל  רבינא: "כתיב התם (שמות ג) "זה שמי לעלם", וכתיב, "וזה זכרי לדר דר"?" – זה שם שאומרים אותו בפה, או שרק זוכרים אותו במחשבה?

על שאלת רבינא עונה רב אבהו: "אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דל"ת. שם הוי-ה מותר בזכירה במחשבה בלבד. מותר לכתוב אותו, לראות אותו ולהרהר בו, אבל אסור להשמיע אותו בפה. את זאת לומדים מאופן כתיבת המלה "לעלם" בפסוק: "זה שמי – לעלם" בלי האות ו' דבר הרומז על העלם לעיתים.

לעתיד לבוא בימות המשיח עליהם נאמר: "ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון – לדור ודור הללויה (תהלים קמו י) , וכן על פי הנביא זכריה בפרק האחרון המתאר את מלחמת אחרית הימים וגאולת עם ישראל שבסיומה כל העולם יכיר במלכות שדי בעולם: "והיה ה' למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).

 אז יכתב שם השם ביו"ד ה"א, ויקרא ביו"ד ה"א.

3.

ג. "וארא אל אברהם , אל יצחק, ואל יעקב בקל שדי"

 

  הקב"ה אומר למשה רבנו שהוא מתגעגע לאבות הקדושים שהבטיח להם הבטחות לעתיד כדברי הרמב"ן האומר: "כי נראה ה' לאבות בשם "שדי" לעשות עמהם ניסים גדולים בהם לא נתבטל נוהג העולם, והם ניסים נסתרים", ובכל זאת האמינו בו אמונה מוחלטת.

רבנו-אור-החיים-הק' אומר: "טעם שם שדי – שאמר לעולם די… שהוא הדרגה למטה מדרגת הוי-ה".

לפי זה יוצא שהגילוי לאבות היה לעתיד, ובכל זאת האמינו בו והיוו מרכבה לשכינה, ואילו למשה מתגלה  בשם "הוי-ה" = "היה הווה ויהי-ה". כלומר, הקב"ה מממש  הבטחותיו ושולט בזמן.

לפי רבנואור-החיים-הק', הגילוי החדש למשה רבנו הוא "איחוד ב' שמות יחד, והוא סוד אומרו: "ה' הוא האלוקים… פירוש ב' שמות יחד: הוי-ה ואלוקים – שהדין יעשה רחמים, ורחמים יעשה משפט". וכך יש לכוון במצוות קריאת שמע בוקר וערב.

 

הגאולה ממצרים – והגאולה בימינו בקרוב.

 

הקב"ה מתגלה בעולמו בשלושה ממדים:

  1. הממד הראשון האלוקי המתבטא ע"י התגלות ה' כבעל הכוחות שברא שמיים וארץ – "בראשית ברא אלוקים".
  2. הממד השני גנוז בשם ש-די המשקף התגלות ה' בעולם המזינה אותו כמו אימא המניקה את בנה, ולכן השם

   ש-די מלשון שד של אישה המניקה את תינוקה בטפטוף איטי אבל בטוח. כך הקב"ה מפרנס אותנו ודואג לנו. על                     כך עלינו להודות לו מידי יום ביומו. ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.

  1. הממד השלישי גנוז בשם הוי-ה כמנהיג השולט בממד הזמן – היה, הווה, ויהי-ה.

 

רבנו-אור-החיים-הק' קושר בין  ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי,  לא רק לגאולת מצרים, אלא גם לגאולות העתידיות: בבל, יוון, פרס, אדום {בימינו}, וכל אחת מהן, כנגד אחת מ-4 אותיות שם הוי-ה. וכך הוא מתאר את שלבי הגאולה מן הקל אל הכבד:

והוצאתי: הקלה בשעבוד לאחר מכת הדם.

והצלתי: התנתקות לגמרי מהשעבוד.

וגאלתי: יציאת מצרים וקריעת ים סוף והטבעת המצרים.

ולקחתי: קבלת התורה במעמד הר סיני. רבנו-אוה"ח-הק' שואל הרי הקב"ה הבטיח להביא את בני ישראל לארץ, ככתוב:

והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו, ח). תשובתו: "והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם". רק אם "תדעו" ותאמינו בה', אז תיגאלו. בני ישראל חטאו במרגלים ומאסו בארץ חמדה, ולכן לא נגאלו. נאמין בה' – ניגאל.

 

תהליך הגאולה מכיל אורות וצללים,

צללים ועיכובים – ואחרי זה גאולה

 "רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בתוך בקעת ארבל בהשכמת הבוקר קודם שהאיר היום, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר  רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא: אדם גדול! "כך היא גאולתם של ישראל: תחילה קמעא קמעא. כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? "כי אשב בחושך ה' אור לי". (וכן אנו מוצאים בנס פורים) תחילה, "ומרדכי יושב בשער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואח"כ: "וישב מרדכי אל שער המלך" ואח"כ: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה".(ירו' ברכות פ"א א)

רואים מפה שהגאולה תבוא בשלבים – קמעא קמעא.

 

רעיון דומה שהגאולה תתגלה בשלבים מופיע בזוהר פרשת וישלח: "רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנגדלות…". מי זו הנשקפה? אלו הם ישראל. בזמן שהקב"ה יעמידם ויוציאם מן הגלות, תחילה יפתח להם פתח של אור – דק מן הדק וקטן, ואח"כ יעמידם ויוציאם מן הגלות, וכך בקרוב בימינו,

 הקב"ה יפתח לנו שערים עליונים ותחתונים – לארבע רוחות העולם".

 

4.

"אראנו נפלאות"

למשורר, לפרשן, לרופא ולפילוסוף – רבי יהודה הלוי.

סוד עלייתו של ריה"ל לארץ ישראל.

 

רבי יהודה הלוי בסוף ספרו "הכוזרי", מחליט לעלות לארץ ישראל. מלך כוזר מתקשה להיפרד ממנו, ושואל אותו שאלות נוספות: הלא העלייה לארץ תטיל עליך עול נוסף של מצוות התלויות בארץ?

כמו כן, האם לא מספיק בכך שאתה חושק בארץ ישראל?

 

לשאלה הראשונה הוא השיב: האדם משתדל להשתחרר משעבוד לבני אדם, אבל השעבוד לקב"ה מהווה את שיא החרות. {"אל תקרא חרוט על הלוחות אלא – חרות", חז"ל}.

 

לשאלה השנייה הוא השיב: לא מספיק לרצות את הארץ, אלא יש לבצע את הרצון ולעלות כדברי דוד המלך: "כי רצו עבדיך את אבניה – ואת עפרה יחוננו" (תהלים קב, טו). ישנם פה שני פעלים: "רצו", "יחוננו".  וכדברי קודשו: "כי ירושלים אמנם תבנה – כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה". 

לא מספיק לרצות, אלא יש לחונן את עפרה כפי שעשה  רבי יהודה הלוי, למרות גילו המתקדם, הוא עלה לארץ.

 

רבי יהודה הלוי נולד בטולדו שבספרד לפני שנת 1075, גם רבי אברהם אבן עזרא נולד שם, ויש אומרים שהיה חתנו. הוא נדד בספרד בגלל המלחמות בין הנוצרים למוסלמים.

 בראשית דרכו הוא פגש/למד את/עם הרי"ף ותלמידו רבי יוסף אבן מיגאש רבו של רבי מימון הדיין אביו של הרמב"ם בעיר אליסנה שבדרום ספרד.

הוא היה משורר פורה שכתב מעל 750 שירים, מהם כ- 300 שירי קודש, פרשנות שאבדה, ספר הכוזרי וכו'.

 

הוא התפרנס מן הרפואה בשירות המלך, עסק במסחר מול חברו במצרים חלפון הלוי. כך שמעמדו הכלכלי והחברתי היה גבוה מאוד, ובכל זאת החליט לעלות לארץ ישראל עם רבי יצחק בנו של רבי אברהם אבן עזרא בשנת 1140 כשהוא בן 65. ידוע לנו שהגיע לאלכסנדריה באלול תת"ק (8/9/1140) שם זכה לכבוד מלכים.

 

רבי גדליה בן יחיא בעל "שלשלת הקבלה" משנת 1587 מספר על אחריתו של רבי יהודה הלוי:

"וקבלתי מזקן אחד שבהגיעו אל שערי ירושלים, קרע את בגדיו והלך בכרסוליו על הארץ לקיים מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". והיה אומר הקינה שהוא חיבר, האומרת: "ציון הלא תשאל לשלום אסיריך" {המתארת את סגולותיה של ציון ואת הכאב על חורבנה. את הגעגועים אליה ואת התקווה לגאולה קרובה, וחידוש חיי העם היהודי בארץ ישראל}, וישמעאל אחד לבש קנאה עליו מרוב דבקותו – והלך עליו בסוסו וירמסהו וימיתהו".

בנושא עלייתו לארץ, ישנן דעות אחרות

 שבת שלום ומבורך  – משה שמיר.

 

לברכה והצלחה בעזהי"ת להצלחת הספר "להתהלך באור החיים" מאת משה אסולין שמיר, לפרסומו הרב בקרב עם ישראל וחכמיו, לרכישתו ולימוד תורתו תורת אלוקים חיים מתוך שמחה של מצוה, וחיבור לנשמת הצדיק רבנו אור החיים הקדוש – רבנו חיים בן עטר בן רבי משה בן עטר ע"ה.

 

לעילוי נשמת מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב הכולל חכם אברהם בר אסתר ע"ה. זקני הרה"צ המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה. א"מ הצדקת זוהרה בת חנה ע"ה. סבתי הצדקת חנה בת מרים ע"ה. סבתי הצדקת עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. הרה"צ רבי יחייא חיים אסולין ע"ה, אחיינו הרב הכולל רבי לוי אסולין ע"ה. הרב הכולל רבי מסעוד אסולין  בן ישועה ע"ה חתנו של הרה"צ רבי שלום אביחצירא ע"ה. רבי חיים אסולין בן מרים ע"ה ורעייתו עליה ע"ה . הרה"צ חיים מלכה בר רחל, הרה"צ שלמה שושן ע"ה, הרה"צ משה שושן ע"ה. צדיקי איית כלילא בתינג'יר ע"ה, צדיקי איית שמעון באספאלו ע"ה.

אליהו פיליפ טויטו בן בנינה ע"ה. אברהם בן חניני ע"ה

 

לבריאות איתנה למשה בר זוהרה נ"י, לאילנה בת בתיה. לקרן, ענבל, לירז חנה בנות אילנה וב"ב. לאחי ואחיותיו וב"ב. שלום בן עישה. לרותם בת שולמית פילו הי"ו.

 

לזיווג הגון ליהודה {אודי} בן שולמית פילו הי"ו, לרינה בת רחל בן חמו. לאדיר אביחי בן עליזה עישה. אשר מסעוד בן זוהרה. אסף בן אלישבע. זוהר והדר בנות שרה. מרים בת זוהרה. דניאל ושרה בני מרלין.

 

 

נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האספסוף בדמנאת בנשים יהודיות-47-45 תעודות

נשים יהודיות

47-45 תעודות

התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות

ב־1884 הגיעו ידיעות לאירופה על התעללותו של מושל דמנאת ביהודים וביהודיות. כפי שפורסם באותה השנה על ידי כי״ח, ׳אגודת אחים׳ ובעיתונות, נשים יהודיות נדרשות לבוא לביתו כדי לעשות עבודות שונות, והמסרבות מולקות לעיני כול. יותר ממאה יהודים נמלטו משם למקומות אחרים, ואולם המושל אינו מניח לנשותיהם לילדיהם להצטרף אליהם. היו נשים שנאנסו בידי המוסלמים, ושנרצחו לאחר שהמושל הסיר את השמירה מהמלאח. ההשתדלות של כי״ח ושל ׳אגודת אחים־ וההתערבות של דיפלומטים ממדינות אחרות הביאה את הסולטאן להצהיר בספטכב־ 1884 הצהרה ובה 17 סעיפים, וניתן ללמוד ממנה על סוגי ההתנכלויות שמהן סבלו היהודים. שני סעיפים מתוכה ( = ההצהרה) נגעו לנשים: (א) אין לאלץ נשים לעבוד ללא הסכמת בעליהן; (ב) אין לאלצן לעבוד תמורת מחצית השכר המקובל.

 

תעודה 45

מ׳ דויטש לגלדטטון — על מצוקתם של נשים, ילדים וזקנים בדמנאת

11 Northampton Park, London February 9th 1885

The Right Honforable] W. Y. Gladstone Esq[uire] M. P.

First Lord of the Treasury Sir,

I humbly beg to lay before you the enclosed cuttings from the Jewish Chronicle, and the Jewish World; commenting upon, and relating to the sad news; the Jewish Community of London have received from their co- religionists at Tangier, (Morocco).

The heartrending accounts that have come to hand of the atrocities committed upon the unfortunate and helpless Women & Children, and Aged Men, are painful in the extreme; and it seems that the entire community of Demnat have been massacred or driven from their homes, the Children Butchered, and the women subjected to the grossest dishonor. Should these persecutions not be shortly checked, I fear the terrible consequences, for all the Jews of Morocco.

I appeal to you, Sir, to use your great influence on behalf of my oppressed brethren in Morocco, to use the Moral weight and effect of an identic note from the British Government presented by their representative at Tangier.

Appealing to your humane Consideration I beg to remain Sir, your humble & obedient servant M. Doitsh

תרגום

9 בפברואר 1885

אני מצרף את העמודים מ־yy\ Jewish Chronicle־Jewish Wor1d הקשורים לידיעות העצובות שאנשי הקהילה היהודית בלונדון קיבלו מאחיהם בטנג׳יר. ההתנכלויות לנשים, לילדים ולזקנים חסרי אונים מצערות לאין שיעור. נראה שאנשי קהילת דמנאת כולה נשחטו או גורשו מבתיהם, הילדים נטבחו, ונתחלל כבודן של הנשים. אם לא ייבלמו התנכלויות אלה בקרוב, אני חושש שהתוצאות יהיו איומות לכל יהודי מרוקו. אני פונה אליך, אדוני, לנצל את השפעתן למען אחי המדוכאים במרוקו, וכן את משקלה המוסרי של ממשלת בריטניה, כדי להעביר הודעה בנדון מממשלה זו באמצעות השגריר שבטנג׳יר.

הערת המחבר: מידע זה אינו מדויק. לא כל הילדים נטבחו, וההפרזה — כדי לזרז את התערבותה של ממשלת בריטניה.

 

תעודה 46מכתבה של אשתי אמסלם לבעלה, משה אמסלם, שברח מדמנאת לטנג׳יר

Esther, the wife of Moses Amsalem, writes to her husband, one of the Jews of Demnat who fled to Tangier, to obtain succour and redress:

Even if you could witness our distress this day you would weep tears of blood. We left Demnat, even as our forefathers left Egypt, we escaped only with our lives, but we left weeping as we went out, bringing nothing with us. The Governor took away our guards, and last night the rabble from the streets entered our houses and sacked them, and ravished the women, and subjected the children to horrible abuse; we were helpless, and therefore obliged to submit to the worst passions of the mob.

Even the Jews who were in Sanctuary under the friendly Shereefs were attacked and robbed, notwithstanding the rules of sanctuary. Rabbi Yusuf Elmalikh, 98 years of age, has been liberated from his horrid chains, and being afraid that he would be seized again, he fled to the Shereefs Sanctuary, but he was there seized and stripped, laid on the ground and subjected to 980 lashes, and left for dead; but he recovered a little, and is still alive, though it is impossible for him to live long.

Isaac Cohen (a merchant) who was with him in sanctuary, was beaten nearly to death. All this has been done by the cruel orders of the Governor. I was fortunate enough to escape with four other women to Oolad Khuloof, where we are now. The women that were left behind were subjected to the most shocking outrages. They were ravished by negroes and others in the employ of the Governor young and old, and these women are unable to escape from their tormentors. If any are found attempting to get away, they are immediately brought back and lodged in the common prison.

You wrote to me to get our Moorish partners to sell some of our property and send the money to you. You must know by this time that any Moor found assisting us in any way will be deemed a traitor and cut in pieces.

The Governor has ordered that if any Moor has a grudge against a Jew he may kill him. You told me to sell all the leather we had in stock, and the ploughs, & c., and live upon the proceeds. You do not seem to know that everything we had has been taken by the Governor, and you may be thankful that I escaped without being dishonoured like the rest of the women. If I were to write all I could tell you, I should never finish.

By order of the Governor, all the houses occupied by the Jews have been sacked, and every article of value taken. My brother Yacoob went to Casablanca to purchase some merchandise, and was bringing it to Demnat,but on arrival everything was taken from him, and he was lodged in prison; this is all I know of him.

Your distressed wife Esther Amsalem

תרגום

לו יכולת לראות את מצוקתנו היית בוכה בדמעות של דם. את דמנאת עזבנו כמו :ואבותינו עזבו את מצרים, אבל אנו – רק את נפשותינו הצלנו, והלכנו הלוך ובכה,נקיים מנכסינו. המושל סילק את שומרינו ואמש נכנס האספסוף מהרחוב אל בתינו, בזז אותם וחילל את כבוד הנשים והתעלל בילדים. היינו חסרי אונים ונאלצנו להיכנע להמון. אפילו היהודים שמצאו מקלט במקום קדוש בחסותו של שריף ידידותי הותקפו ונשדדו מתוך התעלמות מהכללים המקובלים באשר למקום כזה. רבי יוסף אלמאליח בן 98, שוחרר מכבליו, ומחשש שייתפס שוב ברח למקום הקדוש של השריף, אבל נתפס, הופשט מבגדיו, הושלך ארצה והולקה 980 מלקות עד שכמעט נפטר; לאחר זמן התאושש מעט, הוא עדיין חי אבל לא לזמן רב.

הסוחר יצחק כהן, שהיה אתו במקום הקדוש, הוכה כמעט עד מוות. כל זה בוצע בהוראת המושל האכזר. הצלחתי לברוח עם ארבע נשים לאולאד חולוף, ושם אני נמצאת עתה. הנשים שלא ברחו היו נתונות להתעללות מזעזעת. צעירות וזקנות נאנסו על ידי כושים ואחרים בשירותו של המושל, ואין הן יכולות לברוח ממעניהן. כל המנסות לברוח ונתפסות בכך — נכלאות.

כתבת לי שאנסה למכור מרכושנו באמצעות שותפינו המאורים ואשלח את הכסף אליך. עליך לדעת שכל מאורי שיימצא מסייע לנו ייחשב לבוגד וייקרע לגזרים. המושל קבע שאם יש למאורי טינה כלשהי נגד יהודי, הוא רשאי להרגו.

כתבת לי למכור את כל העורות והמחרשות אשר בחנותנו ולחיות על דמי המכירה. כנראה אינך יודע שכל רכושנו הוחרם בהוראת המושל, ועליך להיות אסיר תודה . שברחתי בלא שחולל כבודי כנשים האחרות. לו היה עלי לכתוב כלמה שיכולתי לומר לך, לא הייתי מסיימת לעולם.

בפקודת המושל נשדדו כל הבתים שבהם גרים יהודים, וכל חפץ בעל ערך נלקח. אחי יעקב נסע לקזבלנקה לקנות סחורה והביאה לדמנאת, אך כשהגיע נלקח ממנו הכול והוא נאסר. זה כל מה שאני יודעת עליו.

 

נשים יהודיות במרוקו

תעודה 47

מבמבו של א׳ בהן, נשיא ועד שליחי הקהילומ באנגליה, לשר־ החוץ

July 24th 1885

London Committee of Deputies of the British Jews

To the R[igh]t Hon[oura]ble

The Marquis of Salisbury K. G.

Secretary of State for Foreign Affairs

Foreign Office – Whitehall

My Lord,

I have the honor to acknowledge the receipt of your Lordship’s letter of the 20th instant informing me that it appeared from a Telegram received by your Lordship from Her Majesty’s Minister at Tangiers that the Sultan of Morocco had ordered the Jews of Demnat to be placed under the jurisdiction of another Governor and that an officer of high rank had been sent to conduct a deputation of Jews to the Court, where all their complaints would be inquired into.

I thank your Lordship for this communication which I will submit to the Board at its meeting.

I have the honor to be, Your Lordship’s Obedfien]' Servfan]'

Arthur Cohen, President.

[FO 99/226]

תקציר

הכותב מאשר את קבלת מכתבו של השר, שבו מודיע השר על הפתרון שנמצא למצבם של יהודי דמנאת. הם יהיו כפופים למושל חדש בדמנאת שימונה על ידי הסולטאן. וכן מודיע השר על שליחת פקיד בדרגה גבוהה, שיעמוד בראש משלחת יהודים לחצר הסולטאן שיציגו את תלונותיהם.

נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות

47-45 תעודות

עמוד 120

אעירה שחר כרך ב'-פרשת וארא-רבי חיים רפאל שושנה וצוק"ל

אעירה שחר חלק א

וארא / פיוטים

דודי ירד לגנו — עסאק

ידיד נפש — נועם ״אדון רעיה״

בקשה — מה טוב יום שמו שבת

 

(337) — בקשה — סי׳ מימון חזק

נועם ״מה טוב יום שמו פורים״

 

מָה טוֹב יוֹם שְׁמוֹ שַׁבָּת / כִּי הָאֵ-ל בְּרֹב חִבַּת

בּוֹ שֶׁקֶט וְגַם שַׁבָּת / מִמְּלָאכָה:

 

יוֹם קָדוֹשׁ וְגַם בָּרוּךְ / לִפְנֵי אֵ־ל, שְׁמוֹ בָּרוּךְ, —

שֻׁלְחָנְךָ יִהְיֶה עָרוּךְ / כַּהֲלָכָה:

 

מִכֹּל־מַעֲדַנִּים קַח / יַיִן מַעֲשֵׂה רֹקַח

בּוֹ תּוֹסִיף וְגַם תִּקַּח / הַבְּרָכָה:

 

וּלְבַשׁ כֹּל־כְּלִי חֶמְדָּה / תּוֹךְ קָהָל וְגַם עֵדָה —

תֵּן שֶׁבַח וְגַם תּוֹדָה / לְיוֹצְרֶךָ:

 

נָא הָאֵ־ל אֲשֶׁר נָעְלָה / עַל כָּל שֶׁבַח וּתְהִלָּה

קָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה / לְעַמְּךָ:

 

חוֹסָה יָ־הּ וְגַם רַחֵם / וּלְעַמְּךָ תְּנַחֵם

וּלְבֵית קָדְשְׁךָ תַּנְחֵם / הַהֲפוּכָה:

 

זִכְרָהּ יָ־הּ בְּרִית אַבְרָם / וּזְכוּת מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

חַדֵּשׁ אֶת יְמֵיהֶם, רָם / בִּמְלוּכָה:

 

קָרֵב קֵץ פְּדוּת מַהֵר / הַשֵּׁפֶל נָא לְזֵר יָהִיר

דַּל מַשְׂכִּיל יִהְיֶה מַזְהִיר / בְּאוֹרֶךָ:

 

מָשִׁיחַ בְּנוֹ יִשַׁי / יַקְרִיב לְךָ קְטֹרֶת שַׁי

אָז נָשִׁיר בִּמְקַדְּשַׁי / שִׁירָה לְךָ:

 

חוּשָׁה יָ־הּ וְגַם קַבֵּץ / עָמְךָ לִנְוֵה מַרְבֵּץ

הַלְבֵּשׁ אַהֲרֹן תַּשְׁבֵּץ / לְפָנֶיךָ:

 

כנפי שחר

337 — הנושא: שבת ועתירה לגאולה.

מה טוב — כמה טוב. חיבת — חיבה, אהבה יתירה. בו שקט… — הפסיק וחדל מלברוא עוד. יום קדוש… — יום השבת קדוש וברוך הוא לפני השי״ת ולכן סדר שולחנך בראוי; או שולחנך יהיה ערוך לפני הא־ל יתברך שמו. מעדנים — מאכלים ערבים ומתוקים. יין מעשה רקח — מפוטם, מעורבים בו מיני בשמים. ולבית קדשך… — שיעורו: ולבית קדשך ההפוכה תנחם, תוליכם לבית מקדשך אשר הוא עתה חרב. בית בלע״ז ל׳ נקבה. לזד יהיר — רשע מתגאה. דל משכיל — ישראל. בנו ישי — בן ישי. שי — מנחה. לנוה מרבץ — מקום מנוחה לצאן, כאן: ארץ ישראל, שהם צאן מרעיתו יתב׳ ע״ד בנאות דשא ירביצני(תה׳ בג, ב), תשבץ — כתונת תשבץ (שמי כת, ד) שיש בה מושב לקביעת אבנים טובות (רש״י ע״ש)

 

אעירה שחר כרך ב'-פרשת וארא-רבי חיים רפאל שושנה וצוק"ל

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 169 מנויים נוספים

ינואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר