ארכיון יומי: 30 בדצמבר 2021


Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc

 

בן אחרפי           Ben Aharfi

Ben Eherfi

Nom apparemment berbère signifiant «Sec» dans le dialecte des Nti- fa. Cf. :         «littéral», en arabe dialectal : «seul», «dépourvu de tout».

Ce nom pourrait bien être une déformation de החריפי (I Chron XII, -5), dérivé du nom de חריף dont les descendants retournèrent de la cap- tivité de Babylone avez Zerubabel

Jacob Ben Aharfi, surnommé בן שעיא «Ben Sha'ya», rabbin juge au Maroc au Xlle

 

אטביב   (Attabib) Etbib

Atbib, Tbib

Nom arabe: «Médecin».

 

אטאחוני            Atahuni

Etahoni, Attahoum

Nom arabe: «Le meunier».

Judah Atahuni, rabbin à Marrakech en 1966

 

אטוויל  Attawil

Attaouil, Attaouil, Altaouil, Atuil, Etuil, Altaouil, Al-Tawil

Nom arabe: «Le long».

Est souvent trouvé sous les graphies de  טויל(Ribash, 309) et אלטאוויל ׳et figure dans les anciens documents espagnols sous les formes de Tahuel, Atahuel et Tauhell.

Ali Ben Abraham Al-Tawil, Karaïte à Ramleh (Egypte) au Xlle s. Auteur d’un commentaire sur la Bible qui n’existe plus

Isaac Tahuel, secrétaire du Call (Qahal) de Barcelone fait l’objet d’un acte de Don Pedro III, Roi d’Aragon, en date du 30 juin 1285

Azmel Atahuel, de Teruel, est mentionné dans une lettre du Roi Don Pedro au Bailli de Teruel en date du 3 juillet 1348

Humer Tauhell, physicien, «adelantado» de l’«Aljama» de Va­lence, fait l’objet d’une lettre de l’Infante datée à Valence le 3 septem­bre 1371, au sujet d’un jugement rendu par lui et les autres «adelanta- dos». Baer I, 307.

Mosheh Attauil, rabbin à Fès, signataire d’une Taqqanah de- l’année 5310 (1550). MR.

Salomon Attauil, fils du Cheikh Al-Yahud de Damas au XVe s. Riblin.

 

בן אטאוויל        (Ben Attawil) Benatuil.

Ben Tawil

Même nom que l’antérieur, précédé de l’indice de filiation. Autre g'raphie : בן טאוויל

Figure dans les anciens documents espagnols sous les graphies de Ben Atahuel et Habetahavel.

Salomon Bar Ribbi Mahalef (Mokhluf) Ben Atahuel, notaire à. Séville, figure comme légalisateur de signature dans des documents de cette ville le 3 décembre 1393

Symuel Habetahavel, de Malaga, figure dans le recensement des- contributions de l’«Aljama» de cette ville à la guerre, en juin 1490, com­me interprète d’arabe du Roi

Mose, fils de Jacob Benatuil, membre distingué de la «Hebrah' Shel Gemilut Hassadim» de Tanger en 1871, IL, 398.

Salomon Benatuil, Consul du Brésil à Tanger vers 1900 et mem­bre de la Commission d’Hygiène de cette ville

 

אטורקי  (Atturki) Eturqui:

Eturki, El Turquí, Turquí

Nom arabe désignant un originaire de Turquie: «Le Turc».

Isaac Eturqui, rabbin à Salé aux XVIIe-XVIIIe s. Fut le pro­fesseur du rabbin Aharon Ha-Sib'oni.

 

Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc.

ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו-מאיר נזרי-אֶפְתַּח פִּי בְּדִינֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ

מאיר נזרי-ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו

תולדות חייו: ר׳ ישראל אביחצירא הידוע בשם בבא־סאלי הוא בנו של ר׳ מסעוד ב״ר יעקב אביחצירא זלה״ה. נולד ברה״ש תר״ן/1890 בריסאני שבמחוז תאפילאלת עשר שנים לאחר פטירת סבו ר׳ יעקב. לר׳ ישראל שני אחים: ר' דוד הי״ד המכונה ׳עטרת ראשנו׳ ור׳ יצחק הידוע בשם בבא־חאקי ואח חורג בשם ר׳ מסעוד שטרית המכונה ׳בבא סידי׳.

מגיל צעיר נתחנך ר׳ ישראל לסדר יום, שכולו עבודת ה׳: השכמה לתיקון חצות, טבילה במקווה, תפילת ותיקין וקריאת חק לישראל, טעימת בוקר קלה ולימוד תורה כל היום. מגיל צעיר רכש לו את ההסתפקות במועט וחיי צנע. סמוך לגיל בר מצווה עשה לראשונה תענית הפסקה שבועית רצופה ממוצאי שבת ועד ליל שבת, שחזר עליה כמה פעמים בימי חייו. בנעוריו למד תורה מאביו ר׳ מסעוד ומר' יחיא אדהאן, נכדו של ר׳ יעקב מסטרא דנוקבא. בגיל שש עשרה נשא את אשת נעוריו מרת פריחא לבית אמסללם, שממנה נולדו ר' מאיר הידוע בFינוי בבא־מאיר ושתי בנות: רחמא ושרה. בשנות העמידה נשא אישה נוספת בשם מרים למשפחת אמסללם, שממנה נולדו ר׳ ברוך ואחיותיו. עם פטירת ר׳ מסעוד אביו עוברת ההנהגה לאח הגדול ר׳ דוד, שהיה גם ראש בית מדרש ללומדים נבחרים יחד עם ר' משה תרג׳מן, שר׳ ישראל ראה בו את רבו המובהק. בתקופה ההיא פרץ מרד בתאפילאלת נגד הצרפתים הכובשים, ובשבת י״ד כסליו תר״ף נהרג ר׳ דוד על קידוש ה׳ בחשד של שיתוף פעולה עם הצרפתים. מאורע זה היכה בהלם את ר׳ ישראל, שהתאבל עליו זמן רב, חיבר לזכרו שתי קינות חרוזות רבות רושם והקדמה מקיפה לספרי אחיו המעידות על האוצר התורני לענפיו, שבו מילא ר׳ ישראל את כרסו. לרגל מאורעות תר״ף עברו ר׳ ישראל ומשפחתו לבודניב, שבה כיהן עד תרצ״ג. בתרצ״ד עבר לארפוד וכיהן בה כמרא דאתרא של קהילות תאפילאלת עד תש״י. החל מתשי״א מינה במקומו את בנו ר׳ מאיר, והוא עבר לריסאני מקום הולדתו. שלוש פעמים עלה ר׳ ישראל לירושלים: בתרפ״ג/1923, בתרצ״ג/1933 ובתשי״א/ 1951. בתשכ״ד/1964 עלה סופית ארצה וקבע את מושבו האחרון בנתיבות. במקום זה נתפרסם ר׳ ישראל כאיש מופת, שרבים שיחרו לפתחו. בפסח תשמ״ג/1983 נפטר לבית עולמו בנו בכורו ר׳ מאיר, ובכ׳ טבת תשמ״ד נסתלק גם ר׳ ישראל לישיבה של מעלה. במשך ביקוריו בארץ נפגש עם חכמי ירושלים וזכה לכבוד רב כאיש מופת, כתלמיד חכם וכנכדו של ר' יעקב אביחצירא זצ״ל.

ר׳ מסעוד, אביו של ר׳ ישראל, נשא את מרת עישה לאחר התאלמנותה מבעלה בשם ר׳ מסעוד שטרית. בעת שבעלה נפטר הייתה עישה הרה, ולפיכך קראה לבן מסעוד על שם אביו, מכיוון ששם בעלה הראשון מסעוד וגם בעלה השני מסעוד החלו לקרוא לבן ׳בבא סידי' על שם אביו.

אנו מוסיפים באן עדותו של ראש ישיבת אופקים, הרב יעקב הורוביץ זצ״ל(תש״ג-תש׳ ע שכיהן בה 32 שנים(בשמו של חתני, ר׳ אדיר ברטוב, שלמד שם ושמע ממנו את הדברים. ר׳ ישראל נהג לבקר בישיבה בשנות השמונים, לבחון תלמידים בתלמוד ולחלק להב פרסים כספיים. הרב הורוביץ ציין, שהוא לא הכיר מעולם תלמיד חכם הבקי כל ב־ בגפ״ת ורשב״א כמו הבבא סאלי. עוד סיפר הרב הורוביץ בגילוי לב על ניסיונו לבקש ברכה מבבא סאלי להיפקד בזרע של קיימא, אך ר׳ ישראל השיב לו ׳לא יהיו לך בנים תלמידיך הם בניך׳, ומאז הוחלט אצלו העניין, והחל להתמקד בריבוי תלמידים לישיבה.

 חכמתו התורנית: ר' ישראל היה תלמיד חכם המצוי בבל ענפי התורה, ונודע גם כשוחת מוהל, חזן ודרשן בתאפילאלת. אמנם לא הניח ספרים תורניים מסודרים מחמת טרדות של ההנהגה ומסעות תכופים, אבל הקדיש מעטו לכתיבת הקדמות והסכמות לספרים וקבצים בכתבי יד של מעשה בית דין. את הקדמתו הראשונה כתב לספריו של אחיו ר דוד בהיות ר׳ ישראל בן 31. הקדמה זו בת שישה עמודים צפופים בארמית רבי רושם ושופעים מקורות מכל ענפי היהדות. רק הקטע האחרון כתוב בעברית. ההקדמה נדפסד על פני תשעה עמודים ומלווה ב־214 מקורות. הנה מבחר קטעים קצרים ממנה: בתחילה מבקש הוא רשות לכתוב, כשהוא מבטא את הצער, שנגרם על ידי הרג אחיו ואומר צידוק הדין:

בריש הורמנותא דמלכא קדישא רישא דכל רישין… / מכל קהלא קדישא גזעין ושרשין / אימא מילתא בלחישי מכאבא דנפשין / אנן גוברין דפומין אתמלי חצץ ושנן גרוסין / דאתקפתגן עקא וכרוכין עקרבין ונחשין / מכד הוינא טליא דא לדא נקשן מסיפא לרישא כולהו קשין / לא ראי זה כראי זה ולא וכד.

בהמשך מונה הוא את שבחי אחיו ועובר לתאר את ספריו:

חזינן להני ספרי דבי רב דווקני וחמותי חזיתי אורה גדולה דבולהו יומי דרבי דרופקתא דאורייתא עבוד פרישה כחשיבה כאורה / כפרצידא דתותי קלא עד דנבע בהני מרגלאן דלית להו טימי דרב שימי טוביאנא דחבימי אדון הבירה…

ההקדמה נחתמת בעברית בקטע, שכולו הגיגים וערגה לארץ ישראל, כאשר הגיע להדפסת הספרים.

קראתי שמך ה׳ ותענני / כי חסדך גדול עלי ומה אני אשר זיכיתני / לבוא עד הלום אה״ק ת״ו ארץ מגיני / על קברי הצדיקים בחפצי ורצוני / כי מעודי עד הנה נפשי הציקתני / וברוב רחמיך הרבים לטובה הזכרתני /…

יצירתו הפיוטית: שירתו כוללת 12 פיוטים ו־ 12 קינות, נושאי דיוננו בהמשך.

ב. אֶפְתַּח פִּי בְּדִינֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ

סוג השיר:         שבת קודש.

התבנית: קבע       דו טורי. השיר בנוי מבתים דו טוריים בשני חרוזים.

החריזה: אב.

המשקל:            עשר הברות בכל  טור.

החתימה:אני ישראל בן לאדון אבי מסעוד אביחצירא חזק אמיץ.

מקורות:            יגל יעקב, ירושלים תשכ״ב/תשכ״ח, עט׳ סו; תשנ״ה, עמ׳ קיב; אשדוד

תשמ״ז, עט׳ רכב; נתיבות תשס״א, עבר קכג; תשס״ח, עבר קלא; נהריה תשע״ג, עט׳ 300.

 

אֶפְתַּח פִּי בְּדִינֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ / גַּם בִּקְדֻשַּׁת נְשָׁמָה יְתֵרָה

נָאֶה לָנוּ לְהַלֵּל לְקַדֵּשׁ / הָעוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה

יָהּ רָם יִתְרוֹמֵם בָּחַר וְקִדֵּשׁ / עֲדָתוֹ מִכָּל אֻמָּה נִבְעֲרָה

יוֹם הַשִּׁשִּׁי הַשְׁכֵּם לֵךְ לְשַׁמֵּשׁ / צָרְכֵי שַׁבָּת חֶמְדָּה נִבְחֲרָה

5 שִׂים נָא לִבְּךָ אַל תִּהְיֶה חוֹשֵׁשׁ / חָלִילָה עַל כָּל כָּבוֹד וּשְׂרָרָה

 

רָאָה בְּנִי בַּתַּלְמוּד וְחַפֵּשׂ / מַאֲמָר קַדִּישִׁין שִׂים עֲטָרָה

אָז תַּכִּיר מְעוּט עֶרְכְּךָ כִּי קְלִישׁ / נֶגֶד רַבָּנָן נֶחֱשָׁב כְּעַפְרָא

לִכְבוֹד עֹנֶג הַשַּׁבָּת לֹא תָחִיס / עֵינְךָ עַל הַמָּמוֹן כִּי לֹא תִּירָא

בְּנִי הַבֵּט בְּזֶה וְלֹא תַּרְגִּישׁ / הַלֹּא בְּתִשְׁרֵי קִצְבָּה נֶעְדָּרָה

10 לְכָל דִּינֵי הָעֵרוּב תְּחַפֵּשׂ / כְּדֵי שֶׁתִּתְנַנְהֵג בָּם כַּשּׁוּרָה

 

אֶת צִפָּרְנֶיךָ מַהֵר תְּקַצֵּץ / עֶרֶב שַׁבָּת חוֹבָה נֶאֶמְרָה

דַּע לְךָ וְהַבֵּן כִּי דִּינָם בָּאֵשׁ / תְּלַהֵט רְשָׁעִים אֵשׁ בּוֹעֵרָה

וְהִזָּהֵר בְּנֵי מְאֹד לְהַכְנִיס / הַשַּׁבָּת עוֹד שֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָה

נָכוֹן גַּם יָשָׁר לְךָ לְקַדֵּשׁ / אֶת עַצְמְךָ בְּמִקְוֵה טַהֲרָה

 

15 אָז תָּבִין אִם אַתָּה בַּעַל נֶפֶשׁ / וְתַכִּיר בִּקְדֻשָּׁתְךָ כִי גָּבְרָה

בְּמַיִם חַמִּין צָרִיךְ שֶׁתַּרְחִיץ / וְאָז תָּאִיר נִשְׁמָתְךָ הַיְּקָרָה

יֵשׁ כֹּחַ לְךָ בְּזֶה לְגָרֵשׁ / הַקְּלִפּוֹת לְעֻמְקָא דְּבֵירָא

מִצְוָה רַבָּה יַקִּירָא שֶׁתַּלְבִּישׁ / כְּסוּת נְקִיָּה אַרְבַּע סְדוּרָה

סוֹדָם עָמֹק וְנִסְתָּר בַּקֹּדֶשׁ / רְמוּזִים לְאוֹתִיּוֹת הַנּוֹרָא

 

20 עוֹד יֵשׁ לְךָ לְזֹהַר לְפַשְׁפֵּשׁ / אַחַר שֶׁמֶן זַיִת זַךְ לְאוֹרָה

אֶת שְׁתֵּי הַנֵּרוֹת תַּדְלִיק בְּמֶרֶץ / לְצַד הַדָּרוֹם הוּא סוֹד מְנוֹרָה

בִּתְפִלּוֹת אַרְבַּע מָתְנֶיךָ שַׁנֵּס / תִּתְפַּלֵּל בְכַוָנָה גְּמוּרָה

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ וְתָשִׂישׂ / בְּקִיּוּם הַסְעֻדּוֹת בְּמוֹרָא

חֲתֹם פִּיךָ הִשָּׁמֵר לְאֵין קֵץ / מִדִּבְרֵי חֹל כִּי נֶחֱשַׁב לְזָרָא

 

25 צָרִיךְ בְּנִי גַּם בְּזֶה תִּתְאַמֵּץ / הִתְרַחֵק מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרָא

יְהִי לְמוּדְךָ בְּיוֹם זֶה בְּפַרְדֵּס / מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר לוֹמֵד בִּתְדִירָא

רוּץ נָא מַהֵר פֶּן תֵּעָנֵשׁ / הִתְלַמֵּד מִפִּי סוֹפְרִים וְסִפְרָא

אֶת הִלְכוֹת שַׁבָּת הֵם ט"ל תְּבַקֵּשׁ / אַךְ בְּתוֹלְדוֹתֵיהֶן לְךָ לְחֻמְרָא

חַזֵּק עַצְמְךָ עֲמֹד בַּפֶּרֶץ / אָז תִּזְכֶּה לְנַחֲלָה גְּמוּרָה

 

30-זֵכֶר בְּנֵי עֵת סִינַי בַּקֹּדֶשׁ / זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּחַד אֲמִירָא

קָדֵשׁ נִשְׁמָתְךָ כְּעִיר וְקַדִּישׁ / לְבַר אֱלָהִין תִּדְמֶה בְּיָשְׁרָה

אַל חַי לָנֶצַח עָלֵינוּ פּוֹרֵשׁ / סֻכַּת שְׁלֹמֹה זַכָּה וּבָרָה

 

מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יַבִּיט וְיָצִיץ / קֵץ יָמֵינוּ יְגַלֶּה בִּמְהֵרָה

יִשְׁלַח מְשִׁיחֵנוּ הוּא בֶּן פֶּרֶץ / אָז שִׁירָה חֲדָשָׁה אֲזַמֵּרָה

צִיּוֹן הִיא עִיר קָדְשֵׁנוּ יְחַדֵּשׁ / כְּעִיר אֲשֶׁר יַחְדָּיו לָהּ חֻבְּרָה

 

1-בקך־שת נשמה יתרה: שזוכים בה בשבת. 2. נאה…לקדש: לשבח לה׳. העוטר ישראל בתפארה: שבחר בעם ישראל (בבלי ברכות ס ע״ב). 3. יה…נבערה: ה׳ בחר בישראל מכל חאומות הנבערות. 4. יום…נבחרה: על פי בבלי שבת קיז ע״ב ׳לעולם ישכים אדם להוצאות שבת שנא׳ ׳והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו׳(שמות טרה) ושו״ע שם סימן רן סעיף א. 5. אל…ושררה: אל תחוס על כבודך. 6. מאמר קדישין: דברי חכמים הקדושים על פי בבלי שבת קיט ע״א (ראה בפיוט הקודם הערה 22). שים ;עטרה: לראשך. 7. קליש: קלוש. נגד… בעפרא: הנחשב לעפר בהשוואה לחכמים. 8. לכבוד…הממון: אל תחוס על ממונך ־צמצם בהוצאות השבת. בי לא תירא: לא תפסיד. 9. בתשרי קצבה נעדרה: על פי בבלי ב־צה טז ע״א ׳כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.

  1. 10. לכל…תחפש: ללמוד, בשורה: כהלכה. 11. צפרניך…נאמרה: ראה שו״ע או״ח הלכות שבת סימן רס סעיף א. 12. כי…בוערה: את הציפורניים יש לשרוף על פי בבלי נדה יז ע״א ׳השורפן חסיד, קוברן צדיק והזורקן רשע׳. תלהט רשעים אש: על פי תה׳ קו,יה. 13. בעוד שמש בגבוהה: מבעוד יום. 14. לקךש…טהרה: לטבול בערב שבת. האר״י היה טובל לאחר קריאת שמו״ת, שאז יש באדם כוח לקבל תוספות קדושת שבת (שעה״ב עמ׳ כה). מקור לטבילה בערב שבת על פי שעה״כ שם הוא על פי — תרומה קלו ע״ב ׳דרב המנונא סבא עליו השלום היה סליק מנהרא כל ערב שבת׳.
  2. 15. אז…גברה: לאחר הטבילה תחוש את הקדושה. 16. במים…שתרחיץ: על פי בבלי שבת כה ע״ב ׳כך היה מנהגו של ר׳ יהודה בר אלעאי ער״ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו/ וראה שו״ע הלכות שבת סימן רם סעיף א. 17. יש…דבירא: על ידי רחיצת פנים ידיים ורגליים בחמין ערב שבת מכניעים את הקליפה של מעלה ומסירים את הזוהמה הדבקה באדם במקומות אלה: פנים, ידיים, רגליים (שעה״ב שם, עמ׳ כח-כט ופע״ח ב, עמ׳ שפד). 18. מצוה…סדורה: מצווה גדולה ויקרה ללבוש ארבע בגדים לכבוד שבת. ראה בבלי שבת קיג ע״א ׳וכבדתו מעשות דרכיך׳(יש׳ נח,יג) שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול׳ ושו״ע שם סימן רסב סימן ב ׳ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת׳. 19. סודם…בקדש: על פי שעה״ב(שם, עט׳ ל) ארבע בגדים לשבת הם סמל גם לבגדי כהונה ולכהן גדול המשרת בארבע בגדים לבנים. רמוזים לאותיות הנורא: רמז לארבע אותיות שם הוי״ה(שעה״ב שם). 20-עוד…לאורה: שמן זית מצווה מן המובחר (שו״ע או״ח הלכות שבת סימן רסד, סעיף ו).

21-שני ….מנורה: מצווה להדליק שני נרות בצד דרום בבחינת ׳שולחן בצפון ומנורה בדרום' (בבלי יומא כא ע״א). 22. בתפלות ארבע: ערבית, שחרית, מוסף ומנחה. מתניף שנס: התחזק. 23-יהי שלום בחילך: על פי תה׳ קבב,ז. ותשיש…במורא: תקיים את הסעודות בדחילו ורחימו. 24-חתם…חל: הימנע מכל דיבור של חול. לזךא: לגיעול. 25. צריך…הרהורא: להימנע מכל הרהור של חול. 26. בפרדס: בקבלה. משנה…בתדירא: בנוסף ללימודך התדיר יום יום. 27. התלמד…וספרא: למד הלכות שבת מסופרים וספרים. 28. את…תבקש: ללמוד הלכות שבת וט״ל מלאכות (משנה שבת ז,ב). בתולדותיהן לך לחמרא: אבות – תולדותיהם כיוצא בהן(בבלי קמא ב ע״א). 29. חזק…בפרץ: לשמור את השבת כהלכתה. אז…גמורה: בעוה״ב.

30-זכר…אמירא: על פי בבלי רה״ש כז ע״א ׳זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו׳. סיני בקידש: על פי תה׳ סח,יב. 31. כעיר וקדיש: כמלאך וקדוש. לבר…בישרה: תדמה למלאך באמת. 32. עלינו..שלומו: יגן עלינו. 33. ממעון…ויציץ: כמו ׳השקיפה ממעון קדשך מן השמים׳(דב׳ כו, טו). קץ …במהרה: קץ הגאולה. 34. ישלח משיחנו: אלינו. הוא בן פרץ: מצאצאי פרץ בן יהודה על פי רות ד,יח. אז…אזמרה: של הגאולה. 35. בעיר…חברה: על פי תה׳ קכב,ג. היא ירושלים העושה את כל ישראל חברים(ירושלמי חגיגה ג, ו).

סיכום

שירתו של ר׳ ישראל עשירה במקורות. מקרא, תלמוד, מדרש, הלכה וקבלה חוברים בה יחדיו להבהיר רעיונות, להעשיר את החוויה של הגאולה, של התוכחה ושל השבת ולעצב דמויות הצדיקים: אליהו הנביא, ר׳ מאיר בעל הנס, רשב״י,… שירתו גם מאירה באור כלולות אלגורי ייחודי את דמויות הרעיה ישראל עם דודה ודמות השבת כבת זוג לישראל. זו גם שירה דידקטית מחנכת הבאה להשפיע על הקורא להתקרב אל אמונת הגאולה, לעשות חשבון נפש על מעשי האדם החי בעולם באופן ארעי, לחוות את חוויית השבת ולקיים את מנהגיה והלכותיה וללמוד מן הדמויות הקלאסיות של עם ישראל. שירתו של ר׳ ישראל שופעת אופטימיות וראייה של עין יפה הן בנושא הגלות ואפילו בשירי התוכחה לאדם החוטא.

אמצעים דידקדטיים ואמנותיים ניכרים בשירה זו להצגת תכנים ורעיונות: א. מבע עשיר של תארי חיבה והערכה הן לדמויות ישראל והשבת והן לדמויות הצדיקים. ב. תיאור הכלולות האלגורי בשירי הגאולה והשבת המוסיפים חן ומרככים את האווירה שבגלות הדוד והרעיה והן את אווירת ההלכה הנוקשה בשירי שבת.

רעיונותיו של ר, ישראל בשירתו מובעים בצורה בהירה וברורה הן על ידי הפנייה אל השכל והן על ידי הפנייה בדבר התועלת הרוחנית הכדאית כמו בקיום מנהגי השבת.

הטיעון וההנמקה מלווים את המסרים ובמיוחד בשירי התוכחה ובשירי השבת. הנומרולוגיה שבה מעוצבות הדמויות מגוונת את השגרה הפיוטית ומוסיפן פן מסתורי של תורת החן.

זוהי שירה ידידותית מובנת ובהירה לקריאה, מלאת חן ותקווה, אף־על־פי שמכנסת בתוכה מגוון מקורות ומגוון רבדים לשוניים. השירה עשויה גם על פי כללי הפרוסודיה, וכללי הכתיבה בתבנית, בחריזה ובמשקל נהירים לו למשורר.

קובץ זה על פיוטי ר׳ ישראל אביחצירא מצטרף לקובץ הקינות האישיות של המשורר, המופיע במהדורה זו במדור הקינות ושניהם משקפים את השכלתו התורנית העשירה של ר׳ ישראל המוכיחה, כי המחבר הוא בו בזמן תלמיד חכם וגם משורר אמן. שני הקבצים נשלחו בזמנם לפרסום בכתבי עת של אוניברסיטת בר אילן.

ר׳ ישראל ב״ר מסעוד אביחצירא – חייו ויצירתו-מאיר נזרי

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 183 מנויים נוספים

דצמבר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר