ארכיון יומי: 2 בדצמבר 2021


יצחק גרשון-העזרה לפליטים יהודים במרוקו כמלחמת העולם השניה

הפליטים

אפשר להבחין בשני סוגי פליטים יהודים במרוקו, במלחמת העולם השניה; אלה שהובאו לשם בכוח על ידי גורם לא־יהודי, דהיינו: המתנדבים לשעבר לצבא הצרפתי, שהוגלו למרוקו לאחר מפלת צרפת; ואלה שהגיעו מרצונם, לרוב בעזרת אירגונים יהודיים, דהיינו: הפליטים מארצות אירופה הכבושות בידי הגרמנים, שחיפשו דדך הגירה למקום בטוח יותר, בעיקר ליבשת האמריקנית.

א. עצורי המחנזת

יהודים רבים ממזרח אירופה ומרכזה, ששהו בצרפת בעת פרוץ המלחמה, התנדבו – לפעמים הוכרחו להתנדב, אפילו על ידי היהודים הצרפתים – לשרת בצבא הצרפתי, כמתנדבים לצבא למשך המלחמה (-EVDG – Engagés Volontaires pour la durée de la Guerre). הם הוצבו בעל־כורחם בלגיון הזרים ונשלחו להתאמן במחנות הלגיון, בדרום צדפת ובצפון־אפריקה. לאפריקה נשלחו במיוחד נתינים גרמניים לשעבר, שלא נחשבו אמינים דיים. רק אלה שהתאמנו בצרפת נשלחו בסופו של דבר לחזית, והם לחמו באומץ לב, למרות תקופת האימונים הקצרה, ורבים מהם אף עוטרו באותות הצטיינות.

לאחד מפלת צרפת הורדו המתנדבים היהודים ממצבת כוח־האדם של הצבא. הם לא הפכו לאזרחים חופשיים, אלא נאסרו במחנות עבודה – מי בצרפת ומי בצפון־אפריקה – במסגרת קבוצות העובדים הזדים (GTE – Groupements de Travailleurs Etrangers או GTI – Groupements de Travailleurs
Israélites).  חלקם נשלחו אחרי יוני 1940 ממחנות בצרפת למחנות בצפון אפריקה. בסופו של דבר נשלחו האסירים במחנות בצרפת ברובם להשמדה במזרח אירופה, בגל השילוחים גדול של סתיו 1942, ואילו אלה ששהו בצפון־אפריקה נותרו רובם בחיים, למרות התנאים הקשים. גורל עיוור ואירוני הפך אותם לניצולים, שלא ביוזמתם ובמעט בעל־כורחם. על פי שאיקובסקי(-kowski (Szaj מדובר ב־000, 7,500-6 יהודים שהיו עצורים במחנות עבודה בצפון־אפריקה, אם כי מספרים אלה גדולים מהערכות שאר החוקרים.

מחנות אלה היו מפוזרים לאורך תוואי מסילת הברזל הטראנס־סהארית – חלום קולוניאלי צרפתי ישן, שממשלת וישי החלה במימושו בעיקר לצרכים של תעמולה פנימית – שהיתה אמורה להגיע מתוף הים התיכון ועד בקעת הניג׳ר. מסילה זו עברה על פי התכנית דרך מכרות הפחם של ג׳ראדה ובו־ערפה שבמרוקו המזרחית, המשיכה באלג׳יריה לקנארסה וקולומב־בשאר שבפאתי הסהארה, ומשם המשיכה דרומה. לאורך הקטע הצפוני, במרוקו, עד בו־ערפה, הוקמו מחנות רבים, כולל מחנות בהם עבדו על פרויקטים שונים ממסילת הברזל, כמו במכרות שהזכרנו לעיל. מחוץ לתוואי מסילת הברזל היו במרוקו עוד מתנות רבים. חלקם מחנות עבודה; חלקם מתנות משמעתיים, אליהם נשלחו עצירים ממחנות אחרים כדי לענוש אותם ו״לשבור״ אותם. חלקם היו מעין בתי־סוהר, וחלקם מחנות הסגר, שנקראו בלשון נקייה ״מרכזי דיור״ (Centres d’Hébergement), אליהם נשלחו בעיקר פליטים שהגיעו למרוקו בטראנזיט ונתקעו בה, אך היו בהם גם מתנדבים לצבא (EVDG) לשעבר. על מחנות אחרונים אלה והאנשים שהיו בהם ארחיב את הדיבור בחלק השני של פרק זה. לרשימת המחנות המובאת להלן צריך להוסיף את קבוצת העבודה שעבדה על הכביש למדיונה, הוא כביש מס׳ 539, סמוך לקזבלנקה (ראה המפה).

המחנות היו תחת אחריותו הניהולית של הייצור התעשייתי(-Production Industrielle)- גוף ממשלתי שמושבו ברבאט.

העצורים במחנות העבודה היו נתונים למשמעת קפדנית. שמדו עליהםלגיונרים לשעבר (רבים מהם גרמנים ואנטישמים) וחיילים סנגאלים מוסלמים (Goumiers Sénégalais). הם עבדו כ־10 שעות ביום, עליהן נוספה ההליכה מהמחנה עצמו עד מקום העבודה. בברגנט, למשל, היה מרחק זה ארבעה ק״מ, הם היו אמורים לקבל תשלום יומי בסך שמונה פראנקים. אך לרוב קיבלו הרבה פחות, ולפעמים לא הגיע הכסף כלל לידם ונעלם בדרך מסתורית, מבלי שמישהו יורשה לחקור בדבר. תנאי התברואה היו גרועים, ולא בכל המחנות היתה אספקת מים סדירה. התזונה היתה דלה: מעט נוזל דמוי־קפה בבוקר, ובצהריים ובערב מרק קטניות סמיך. מי שהתמזל מזלו, מצא עצם או אף חתיכת בשר בקערתו; האחרים הסתפקו בטבילת מנת הלחם היומית: 450 גרם. במתנות מסוימים קיבלו העצורים מעט יין בצהריים. השומרים המשגיחים על העבודה יכלו למנוע אוכל מהעצורים, כעונש, ואמנם עשו זאת בתדירות גבוהה. במחנות המשמעתיים, כמו עין־אל־עוראק, האוכל היה עוד יותר דל: משקל מנת הלחם היומית היה רק 250 גרם ואי אפשר היה לצפות לבשר או עצם במרק. על כל הפרת משמעת נענשו שם בעונשים קשים: מלבד מניעת אוכל היו גם מלקות ועינויים שונים, שהרגילים שבהם היו – ״הכדור״ (La pelote).־ הרצת העציר עם סל אבנים על ראשו עד להתמוטטותו; ״כלוב האריות״: כלוב מרובע עשוי חוט ברזל דוקרני, 1,80 מטר גובהו, בו הושאר האסיר, חשוף לשמש ביום ולקור המדברי בלילה, לפעמים עד 30 יום; ״העמוד״: אליו קשרו את האסיר במשך יום שלם; והגרוע מכל, ״הקבר״: בור באדמה באורך קומת אדם, שם השכיבו את האסיר, מבלי שיוכל לזוז, עם 100 גרם לחם ליום ומים, עד 30 יום. רבים מתו בעקבות עינויים אלה. במחנה מסוים, לשם נשלחו evdg שאינם כשירים לעבודה, התעללו בעצורים בצורה הפוכה: שם הוכרחו להסתובב כל היום בלא״ מעש ולא אופשרה להם עבודה קלה שבקלות – בכוונה לפגוע במוראל שלהם.

כפי שנראה להלן, שוחררו העצורים מהמחנות באביב 1943, אך רבים עוד נותרו בהם פרק זמן ארוך יותר. בשל ריחוק המתחנות מהערים הגדולות היה הקשר שלהם עם הקהילות דל מאוד. היה קשר חזק יותר כשהמחנה שכן קרוב לקהילה מסוימת, אך היו אלה בדרך כלל קהילות קטנות, שלא היה לאל ידן לעזור הרבה.

יצחק גרשון-העזרה לפליטים יהודים במרוקו כמלחמת העולם השניה

יהדות מרוקו- פרקים בחקר תרבותם-יששכר בן עמי-1975 – מעשה נסים. רבי דניאל השומר אשכנזי-בערית יהודית כולל תרגום לעברית

מעשה נסים. רבי דניאל השומר אשכנזי

לעילוי נשמת אחי מאיר שנפטר בן ל״ד שנים

מתוך הספר "צדיקי מרוקו ונפלאותיהם" יששכר בן עמי

ר׳ רניאל השומר אשכנזי (ארבע טוגאנה)

אחד הקדושים הנערצים ביותר על-ידי יהודי מרוקו, שנהרו לקברו בכל ימות השנה. במיוחד נודע ברבים עקב הניסים שחולל לריפוי הפרעות נפשיות למיניהן.

לפי המסורת, מוצאו מארץ־ישראל והגיע למרוקו בתקופה קדומה. נערץ גם על-ידי המוסלמים שקוראים לו סידי דניל. בארץ, ממשיכים יהודי מרוקו במקומות רבים לערוך הילולה לר׳ דניאל השומר בראש חודש אלול.

 

א. מבוא

תופעה נפוצה בין המאמינים הנמנים עם שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות היא הזיקה החזקה לצדיק, לקדוש, על־פי־רוב לאחר פטירתו של הלה, קשר הבא לידי ביטוי בדרכים שונות. קשה לעמוד על המורכבות של תופעה זו. האם בני האדם מרגישים את עצמם כה רחוקים מאלוהים שהם נזקקים לדמות ביניים שתתווך בינם ובין האלוהים ? פולחן הצדיקים פרץ גדר זו ובהרבה מקרים שם את הצדיקים כמטרה לעצמה. הצדיק הוא עתה מקור הכוח והוא הוא הנעתר לבקשות הנצרכים. בעיית יחסי הגומלין בין האדם לצדיק ובין הצדיק לאלוהים עדיין פתוחה, ואין ספק, שהיא תוסיף להעסיק חוקרים שונים.

ברצוננו לתרום לדיון זה כמה עובדות פולקלוריות הקשורות בצדיק אחד, ר׳ דניאל אשומר אשכנזי הקבור במארוקו. אחד הדברים המאפיינים את יהדות מארוקו היא המשיכה והנהירה לקברי קדושים שונים. קשר זה יונק בוודאי משרשים קדומים.

ר׳ דניאל אשומר אינו ידוע, יחסית, אצל רוב רובה של יהדות מארוקו. רק החל משנת 1944 התחילה להתקיים שם הילולא המונית. באותה שנה הוציא משה עמאר חוברת קטנה בשם ״מעשה נסים״, כתובה ביהודית־ערבית, ובה כמה וכמה עניינים הקשורים בקדוש זה. החוברת יצאה לאור במהדורה של 2,000 עותקים. והיום קשה להשיגה. בסעיף הסמור נביא את הטקסט של ״מעשה נסים״ כלשונו, ואחריו את תרגומו.

הערת המחבר: בקונטרס המובא להלן מופיע ״השומר״, ולא אשומר, שהוא נכון יותר. השם ״אשומר״ מצוי בכמה מקורות. בספרו של פרננדז מוזכר השם Abensomer; ראה: L. Suarez Fernandez, Do

522—520 .cimientos aceren de la Expulsion de los ludios, Walladolid 1964, pp

ידועים גם רבנים בשם זה במארוקו עצמה. ר׳ אברהם אשומר נזכר בספרו של ברדוגו, נופת צופים, קאזאבלאנקה 1938• בן־נאים, בספרו ״מלכי רבנן•/ ירושלים תרצ״א, עמ׳ מה, מזכיר את ר׳ יהודה אשומר, מחכמי פאס, שחי במאה הה׳. קוריאט אברהם בספרו ״זכות אבות״, פיזה תקע״ב, עם׳ נד, מזכיר את השם בן אשומר. אני מודה לידידי ד׳ קורקוס שהביא לידיעתי את הציון האחרון הזה.ע

 

ב. הטקסט של ״מעשה נסים״ ותרגומו

 [בשער החוברת כתוב:]

מעשה נסים

פהאד למצחאף מכתובין נסים די זראוו פצדיק הרב הכולל המלומד בנסים שמו נודע בשערים כמוהר״ר דניאל השומר אשכנזי זיע״א

די מנהום יפהם בנאדם לכה דצדיקים זכותם תגן עלינו ועל כל עמו ישראל אכי״ר נדפס בחדש סיון המוב״ת 5706

[מעבר לשער כתוב:]

זה הקונטרס מסודר ומוגה על ידי הפועלים במלאכת הקודש

החו״ן מתתיה בן סמהון יצ״ו אכי״ר והמסדר השני ע״ה אברהם גוזלאן הי״ו בבית הדפוס המשובח של האדון משה עמאר יצ״ו אכי״ר

 

תרגום

בספר זה כתובים נסים שקרו אצל ״הצדיק הרב הכולל המלומד בנסים שמו נודע בשערים כמהר״ר דניאל זיע״א״ שמהם יבין האדם את כוהם של הצדיקים זכותם תגן עלינו ועל כל עמו ישראל אכי״ר.

נדפס בחודש סיון המוב״ת 5706. זה הקונטרס מסודר ומוגה על־ ידי הפועלים במלאכת הקודש החו״ן מתתיה בן סמחון יצ״ו אכי״ר והמסדר השני ע״ר אברהם גוזלאן הי״ו בבית־ הדפוס המשובח של האדון משה עמאר יצ״ו אכי״ר.

 

1

אנא משה עמאר כא נטלב מן ישראל כוואננא באש די יקבד האד למצחאף יחדאז יקראה מן אלוול חתתא אללככר. ויררד באלו מליח באש יסוף נסים דצדיק הרב הכולל המלומד בנסים כמוהר״ר דניאל השומר אשכנזי זיע״א אכי״ר. תעארפו יא כוואננא באס אנא משה הנ״ז מן די כאנת ענדי פעמרי 14 לעאם כונת מרצ׳ת ואחד למרצ׳א כבירא. ל״א[לא אליכם א.פ]. אזזהד די מא כונת סי נקדר נעקקל עלא ראצי. ולפאמיליא דיאלי.

עבאווגי להאד צדיק למדכור. ופשעה די קררבת לצדיק חללת עיניא וברית פהאדיק סאעא ש״ל[שבח לאל א.פ] פחאל אילא מא כאן ענדי חתתא סי מרצ׳ כלל.

ופרחת אנא ולפאמיליא דיאלי וזורת מן צדיק ורזעת בריאן ש״ל, וכממת פי באלי באש אילא עאווני השי״ת נבני בית פצדיק הנ״ז. ונהאר חבני השי״ת ווצל לואקת פאש נתבבת נדר דיאלי ומשית פר״ח אייר די עאם תש״ד (1944) וסרית מוצ׳ע מן ענד למסלמין פאש נבני בית ובדית כא נבני ופהאדאך טינפו ציבת למסלמין כא יחרתו האדיך למערה דצדיק הנ״ז. וחתא יהודי מן האדוך לכפרים די קראב לצדיק מא כא יקדר סי יהדר מעאהום ויקוללהום באס מא יחרטו סי פלמערה. ועמלת זהדי בחכמה מעא למסלמין הנ״ז, וקולתלהום עלאס כא תחרתו פלמערה די הייא דליהוד.

ועיית נעמל בחכמה באש נמננעהום מן האדאך לחרט ומא קדרת שי. וטלבתלהום באש יביעולי האדאך למוצ׳ע, וטלבולי ואחד לעאדאד כתיר. ומן די כא נסוף מא נקדר סי נעטי האד סך די טלבולי, דכ׳לת לצדיק כא נבכי וכא נקרא תהילים. וכא נטלב לצדיק באש יעאוונני ויבייגלי שי טריק באש נקדר נחייד מן ידיהום האד למערה ומא יבקאוו שי יחרטו פיהא.

 

תרגום: אני משה עמאר מבקש מישראל אחינו שמי שיקה ספר זה חייב לקראו מן ההתחלה עד הסוף, וישים לב היטב על מנת שיראה את נסי הצדיק הרב הכולל המלומד בנסים כמוהר״ר דניאל השומר אשכנזי זיע״א אכי״ר.

ידוע לכם, אחי, שאני משה הנ״ז משהייתי בן 14 חליתי במחלה קשה ל״א (לא אליכם)

עד כדי כך שלא יכולתי לזכור מאומה. משפחתי לקחה אותי לאותו הצדיק הנזכר, ומאותו רגע שהתקרבתי לצדיק פקחתי עיניים ונרפאתי מיד ש״ל (שבח לאל) כאילו לא הייתי חולה כלל וכלל. ושמחתי אני ומשפחתי וביקרתי בקבר הצדיק וחזרתי בריא ש״ל וחשבתי שאם השי״ת יעזור לי אבנה בית לצדיק. וביום שרצה השי״ת הגיעה העת לקיים את נדרי. והלכתי בראש חודש אייר בשנת תש״ד וקניתי מקום מן המוסלמים על־מנת לבנות בית והתחלתי בבנייה. ובאותו הזמן גיליתי, שהמוסלמים היו מעבדים את אדמת בית־הקברות, ושום יהודי מאותם הכפרים הקרובים לצדיק לא היה יכול לדבר אתם ולומר להם, שלא יעבדו את אדמת בית־הקברות. השתדלתי לנהוג בחכמה עם אותם המוסלמים, והוכחתי אותם על שהם עובדים בבית הקברות היהודי. השתדלתי רבות על־מנת למנוע מהם את העבודה החקלאית, ולא הצלחתי. ביקשתי מהם, שימכרו לי את המקום, והם ביקשו סכום מופרז. וכשראיתי, שאיני יכול לתת מה שביקשו ממני, נכנסתי לצדיק, בכיתי וקראתי תהילים ביקשתי מן הצדיק שיעזור לי, ויראה לי דרך על־מנת שאוכל להוציא מידיהם את בית- הקברות.

 

2

וקבל מא נמשי ביומאיין באש נבני לבית כאנת ואחד למסלמא מאתלהא בנהא ל״א ומשאת רפדת תלאתא דלחזאר מן אוצט למערה, וסקקפת ביהום לקבר די בנהא ופליל זאהא ואחד פלחלום וכא ידרבהא ויעדדבהא וקאללהא עלאש תרפד לחזאר מן למערה. ופצבאח זאת לענדי וכא תקוללי כיף תעמל באש יסמחלהא לחכם ראה רפדת לחזאר מן למערה וקולתלהא לאזם תררד לחזאר למוצ׳עהום. ותזיב דביחא ללחכם ויסמחלהא וכן היה. זאבת לחזאר וזאבת דביחא וכא תטלב סמאחא מן צדיק, ומא בקא שי יזיהא חתתא שי עדאב פליל ובראת.

 

תרגום: יומיים לפני שהתחלתי לבנות סביב קבר הקדוש נפטר בנה של מוסלמיה ל״א, והיא הלכה ולקחה שלוש אבנים מאמצע בית־הקברות, ובנתה בעזרתם את קבר בנה. בלילה בא אליה אחד בהלום, היכה אותה והציק לה ואמר לה: למה לקחת אבנים מבית הקברות ? למחרת באה אלי ושאלה אותי איד תעשה על־מנת שהחכם יסלח לה על לקחה את האבנים. אמרתי לה: את חייבת להחזיר את האבנים למקומן, ולהביא קרבן לחכם ואז יסלח לה וכן היה. היא הביאה את האבנים ואת הקרבן וביקשה סליחה מן הצדיק ושוב לא הציקו לה בלילה, והיא הבריאה.

 

 

3

ופהאדאך זמן די כונת כא נבני כאנו יזיו למסלמין וכא יעאודולי בסחאל דנסים די כא יזראולהום פצדיק: לגוי לולי די זאני, הווא בציר מן עיניה ל״א וסאכן חדא צדיק. וכא יעאודלי באיין כאנו זאווה זוז דלמסלמין סחחארין. וקאלולו באיין כאיינא ואחד לכ׳זנא פהאדאך סייד דליהוד. וקאלולו באש ימשי מעאהום פליל וירפדו לכ׳זנא מן צדיק והאכדאך כאן. וגיר הומא אוצלו ללמערה ועטאולו לפאס פידו באס יחפר חדא למצבה דצדיק לאיין קאלולו הווא מול לבלאד ומא יתכ׳לעס. ורצמולו למוצ׳ע פאיין יחפר. וגיר הווא בדא כא יחפר, והווא כא ישמע ואחד לחמס חדא אודניה, פחאל אילא זאווה שי מחאלל דלעסק׳ר ותכ׳לע. ומא כאיין חתתא שי קצם דלמאגאנא. חתתא דזבאדלו ואחד לייד מן האדיר למצבה וטרצו עלא עיניה. וטלע פהאדיך שאעא עמא לצ׳ארו. כן יאבדו כל אויביך ה׳.

 

תרגום: באותו פרק־זמן שבניתי היו באים המוסלמים ומספרים לי את הנסים שקרו להם אצל הצדיק. הגוי הראשון שבא אלי היה סגי נהור ל״א והיה גר ליד הצדיק. הוא סיפר לי, שבאו אליו שני מכשפים מוסלמיים, ואמרו לו, שיש אוהל ליד צדיק היהודים. וכאשר הגיעו ליד בית־הקברות, נתנו לו מכוש על־מנת שיחפור ליד מצבת הצדיק, ואמרו לו, שהוא בעל המקום ואין לו מה לחשוש. והם תחמו לו את מקום החפירה. אד התחיל הוא שמע רעש באוזניו, כאילו הגיעו אליו מחנות צבא, והוא פחד. ולא עברו אפילו חמש דקות עד שהופיעה יד מן המצבה וסטרה לו על עיניו. והוא חזר עיוור לביתו. כן יאבדו כל אויביך ה׳.

יהדות מרוקו- פרקים בחקר תרבותם-יששכר בן עמי-1975 – מעשה נסים. רבי דניאל השומר אשכנזי-בערית יהודית כולל תרגום לעברית

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 183 מנויים נוספים

דצמבר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר