ארכיון יומי: 11 ביולי 2022


חקרי מערב-משה בר-אשר-לשונות היהודים והעברית-הערות מבוא

לשונות היהודים והעברית

הערות מבוא

מחקר לשונות היהודים מלווה כמעט תמיד בשני מסלולי חקירה נוספים: (א) בחינת הזיקות של הלשון היהודית ללשון הסביבה הלא־יהודית, בין שמדובר בשתי לשונות שהן דיאלקטים שונים של לשון אחת, כגון הערבית היהודית בתוניסיה ליד הערבית המוסלמית, ובין שמדובר בשתי לשונות, שאין להן זהות מוצא, כגון ספרדית יהודית בארצות הבלקן; (ב) בחינת הקשרים של הלשון היהודית עם העברית, היא הלשון שהייתה כמעט תמיד לשון התרבות והחיים היהודיים של עם ישראל בתפוצות הגולה. מובן שהדבר הזה היה תקף במיוחד במקום שהייתה שכבה משכילה ושכבה של יודעי קרוא וכתוב שהיה לה קשר קבוע עם העברית.

בעיון הזה אני בא להתמקד בבחינה של הקשרים בין לשונות היהודים והלשון העברית. עיון זה ייעשה תוך דיון קצר בנושאים אחדים שהמחקר עסק בהם מאז הוחל במחקר הלשונות הללו. מובן שבעיון הזה אעלה גם את זווית הראייה שלי בנושאים האלה. בסיכום מוקדם שערכתי לי לפני זמן מה ריכזתי שורה ארוכה של נושאים שהעסיקו את מחקר הקשרים בין לשונות היהודים לעברית. מחמת צמצום היריעה אדון כאן בקצרה רק בשמונה מהנושאים הללו, ואלו הם: (א) חלוקת התפקידים בין הלשון היהודית והעברית; (ב) לשונות יהודים עתיקות ולשונות חדשות; (ג) מעמדה המיוחד של הארמית; (ד) המרכיב העברי והארמי והיקפו; (ה) השדות הסמנטיים שבהם משמש המרכיב העברי; (ו) לשונות סתר; (ז) מסורות הלשון הניבטות מהמרכיב העברי; (ח) העברית כלשון חיה בתוך הלשון היהודית. מן הראוי היה לעסוק גם בהיבטים ובנושאים אחרים חשובים ביותר, כגון מקומן של לשונות היהודים בתחיית הדיבור העברי, אך צמצום היריעה אינו מאפשר לי לעשות זאת במסגרת הזאת.

הערת המחבר:חלק מהפרק הזה נישא כהרצאה הנעילה בכינוס על לשונות היהודים שהיה במכון למדעי היהדות של אוניברסיטת אנטוורפן בי״ט בתמוז תשע״ג, 28 ביוני 2013 (נוסח אנגלי של הפרק נתפרסם ב־(2016) 4,2 jjl עבד 140-125).ע"כ

נושאים שנידונו במחקר התחום

א. חלוקת התפקידים בין הלשון היהודית והלשון העברית בכל קהילה יהודית

נושא חשוב הוא חלוקת התפקידים בין הלשון היהודית והעברית. ברוב הקהילות הלשון היהודית הייתה לשון הדיבור, ובה התנהלו החיים היהודיים בכל התחומים. יש לשונות דיבור יהודיות שלא הפכו מעולם ללשון כתובה. עם זאת, לא מעט לשונות יהודיות זכו להיכתב, ואלו שהועלו על הכתב נכתבו על פי רוב בכתב עברי. בכמה מהלשונות הכתיבה הצטמצמה לענייני יום־יום, כגון מכתבים וסיפורי עם, ושירים וקינות שהועלו על הכתב. ויש לשונות יהודים שנכתבה בהן ספרות תורנית ענפה, הכוללת דרשות וענייני הלכה, וגם נושאים אחרים, כגון הספדים, שירה דתית ופזמונים לחגים ולשמחות ועוד.

בזמן החדש יש לשונות שנכתבה בהן גם עיתונות ברמה טובה וספרות יפה הכוללת רומנים וספרות אחרת. דוגמות מובהקות לכתיבה משוכללת בלשונות כאלה הן היצירות של גדולי הסופרים ביידיש – מנדלי מוכר ספרים, י״ל פרץ, שלום עליכם ואחרים – שנכתבו במאות התשע־עשרה והעשרים ונחשבות לקלסיקה. וכך הן הספרות הענפה והעיתונות שנכתבו בספרדית יהודית בארצות הבלקן ובטורקיה ובערבית יהודית בארצות המזרח ובארצות המגרב.

בלא מעט לשונות יהודיות נתגבשה ספרות בעל פה בעלת ערך לא מבוטל, כגון הספרות שכללה חומרי לימוד שנועדו לילדים ולמבוגרים כאחד. הכוונה לספרות שהעבירה בעל פה מדור לדור במשך מאות בשנים טקסטים מתורגמים מהעברית ללשון היהודית – כמו השרח, שהוא התרגום למקרא ולספרות יהודית אחרת, שנהג בהרבה מהקהילות היהודיות במזרח ובמערב ונתחבר בדיאלקטים של הערבית היהודית, וכמו תרגומי המקרא ללאדינו. גם סיפורי עם רבים הילכו בעל פה בכל לשונות היהודים. על פי רוב, ספרות זו לא עלתה על הכתב אלא בהיקפים מועטים ביותר, אבל במאות השנים האחרונות הלכה וגדלה כתיבת הטקסטים האלה ואף נדפסה בידי בני הקהילות או בידי חוקרים שתיעדו אותה.

לעומת זאת, העברית הייתה לשון התרבות ששימשה בעבודת הקודש בבית הכנסת. בכל הדורות התפללו יהודים בעברית, ורק טקסטים מועטים שלשונם לא הייתה עברית נכנסו לתפילה. ברוב תפוצות ישראל לימדו את הבנים את קריאת העברית, וזו שימשה אותם קודם כול בתפילה בבית הכנסת. רוב הציבור שידע קרוא וכתוב לא נדרש לעברית מחוץ לשימוש בה בבית הכנסת.

עם זאת בכל מקום שהקהילה הייתה קהילה גדולה או קהילה בעלת ערך שזכתה להנהגה רוחנית, היו בה גם לימודים בשלבים מתקדמים. לימדו ולמדו תנ״ך ומשנה ותלמוד וטקסטים אחרים. קהילות חשובות היו בהן גם בתי מדרש וישיבות, וגדולי יודעי העברית בקהילות הללו כתבו חיבורים מסוגים שונים בעברית. רבים מהם פרסמו ספרים בסוגות שונות, בהלכה ובאגדה, בשירה ובלשון ובתחומים אחרים. כך נבנתה הספרייה היהודית הגדולה שנוצרה בעברית בימי ישיבת ישראל בגלות.

דווקא בדור האחרון הולכת ומתמעטת ידיעת העברית בחוץ לארץ גם בקרב הציבור הדתי והחרדי. אפשר לקרוא לציבור הזה ציבור ״צרכני התרגום״, הדואג לקרוא הכול בלשונו שלו ולא בעברית. לא רק ספרות עברית מודרנית אלא גם ספרי הלכה וספרים שנועדו לציבור שומרי המצוות מתורגמים לשפות אחרות, למשל ספרי ההלכה המהלכים, כגון ״משנה ברורה״ בשביל הקהל האשכנזי ו״ילקוט יוסף״ בשביל הספרדים, תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אחרות.

בכל הדורות יצר לימוד העברית בידי שכבת המשכילים מאגר מתמיד שהזין את הלשון היהודית באוצר מילים עברי וארמי, נוסף על אוצר מילים בסיסי עברי וארמי שכבר היה בכל לשון יהודית, משחר המעבר מהעברית ללשון דיבור זרה כלפני אלפיים שנה. כידוע, המעבר הראשון של מילים עבריות אל לשון יהודית שאנחנו יכולים לעקוב אחריו התרחש בסמוך לשנת 200 לספירה, כאשר פסק הדיבור העברי והיהודים עברו לדבר ארמית, והעבירו לדיבורם הרבה מילים עבריות השייכות לאורח החיים היהודי.

אפשר לומר כי גם לשונות היהודים הזינו במידת־מה או במידה נרחבת את הכתיבה העברית ואת הדיבור בעברית שהיה מתקיים לעת מצוא. השפעות של לשונות הדיבור של היהודים על העברית ניכרו בעיקר באוצר מילים מחיי היומיום שחדרו לכתיבה העברית והפכו חלק מאוצר המילים שרווח בהרבה מהתפוצות. דוגמה מובהקת היא המילה יארצייט שחדרה לכתיבה ולדיבור היהודי גם בארצות ערב. ופעמים שמוצאים גם השפעות בדקדוק, כמו שינוי המין הדקדוקי של שם עברי, כגון ״לילה ראשונה״ בנקבה במקום ״ליל ראשון״ בלשונו של רש״י בהשפעת המין הדקדוקי של השם המקביל בצרפתית שהייתה בפיו, או ״בית הכנסת הגדולה״ בכתיבה(ובדיבור) של תלמידי חכמים במרוקו, בהשפעת המין הדקדוקי של צלא/ sla (=בית כנסת) בערבית.

ההבחנה בין לשונות יהודיות עתיקות ללשונות חדשות

בכל נושא הנוגע לקשרים בין לשונות היהודים והעברית הכרחי להבדיל בין לשונות יהודיות עתיקות ולשונות יהודיות חדשות. הלשונות העתיקות, ככל שהן ידועות לנו, מוכרות לנו רק מטקסטים כתובים. ואף אם הנתונים שלהן מרובים, לא כל מה שנהג בהן יכול להיות ידוע לנו. לעומת זאת הלשונות החדשות, במיוחד אלו שתועדו מפי דוברים אותנטיים שלהן לפני היעלמותן, כמעט כל סוגיה בלשנית בהן ניתנת לחקירה וללימוד. כמובן, הקביעה הזאת נכונה רק לגבי שפות שיש בידינו תיעוד נרחב שלהן. במיוחד ניתן לתאר משָׁלֵם את תורת ההגה ואת מערכת התצורה שלהן. תיאורים כאלה הם בלתי־אפשריים, ובמקרה הטוב עשויים להיות מצומצמים בהיקפם, כאשר מדובר בלשונות העתיקות.

ברור שיש לשונות יהודים עתיקות רבות־ערך, כגון הלשון היוונית של יהודי מצרים שהותירה ספרות ענפה המשתקפת בתרגום השבעים, בכתבי פילון האלכסנדרוני ובחיבורים אחרים. אינני בטוח אם אפשר בכלל להציג את היוונית הזאת כלשון יהודית בכל מרכיביה. מסתבר שהיא חלק מהיוונית שהילכה במזרח במאות האחרונות לפני הספירה ולאחריה. הסימנים היהודיים בה וזיקתה לעברית מצטמצמים לצדדים אחדים בלבד, כגון קיומה כלשון תרגום למקרא שמציגה את הפסוק המקראי כסדר מילותיו בעברית, ובשל כך מהדהדים בה קווי תחביר של העברית. ומצויות בה גם מעט מילים מהעברית ומהארמית, כגון גיורא, פסחא.

וידועות גם לשונות אחרות עתיקות שהיו בפי יהודים. כאלה הן הצרפתית והפרובנסלית של ימי הביניים, שיהודים דיברו בהן ועשו בהן שימוש מרובה בכתיבתם העברית. לשונות אלו ידועות לנו בעיקר מגלוסרים מקיפים שיהודים כתבו, וגם משפע של מילים ושל צורות דקדוק שפרשנים למקרא הביאו בפירושיהם בתרגומן של מילים עבריות ובביאורן של צורות דקדוק מהעברית. דוגמה אחת מני רבות היא השימוש שרש״י עשה בלעז הצרפתי בפירושיו. טובי החוקרים עסקו גם בלשונות אלו וביררו בהן סוגיות חשובות. האחרון שבהם היה פרופ׳ מנחם בנית המנוח.

משה בר-אשר-לשונות היהודים והעברית-הערות מבוא

עמוד 37

״שימושי קֻראן״: נוסחאות מוסלמיות בקונטרס השבעות יהודי ממרוקו-אבישי בר־אשר

עיונים בתרבותם של יהודי מרוקו

״שימושי קֻראן״: נוסחאות מוסלמיות בקונטרס השבעות יהודי ממרוקו

אבישי בר־אשר

האוניברסיטה העברית בירושלים

 

כתב יד  MS.1825.1054 בספריית אוניברסיטת ייל בניו הייבן מחזיק קובץ חיבורי מאגיה שהעתקתו נחתמה בשנת תרצ״ד (1934) במרוקו. המעתיק, מדרבי עמאר, קיבץ בו מגוון עניינים מאגיים, ובהם סגולות, רפואות, גורלות והשבעות בכמה לשונות ומכמה מקורות. באמצע המחברת העתיק עמאר חיבור מאגי בערבית, שעיקרו השבעות, והוא מעורר עניין מיוחד בשל הנוסחאות המוסלמיות הרבות בו. כפי שיתבאר להלן, חיבור זה החל להיערך ככל הנראה בידי עמאר עצמו, ומקורו מוסלמי. עמאר התאימו לשימושו הפרטי והועידו לקהל שרובו או אף כולו יהודי. במאמר זה אבקש למסור תיאור שלם של כתב היד כולו ותיאור מפורט של החיבור האמור והמרשמים המאגיים שבו, ולהציג מהדורה של חלקו העיקרי.

 

א. תיאור כתב היד

כתב יד MS.1825.1054  מן המאה העשרים נכתב במרוקו בכתיבה מערבית מאוחרת

בכתב חצי קולמוס בדיו שחורה. אורך העמוד 23 ס״מ. כתב היד נעתק בידי מרדכי עמאר, ונסתיימה העתקתו ביום ר, י״ט אייר תרצ״ד(שנת ותפר״ח = 4.5.1934).

 

הערת המחבר: * תודתי נתונה לפרופסור גדעון בוהק אשר קרא את המאמר והעירני הערות חשובות. במחברת הכרוכה 78 דפי נייר שורות(מקצתם ריקים) בלא עימוד מקורי(העימוד הנוכחי נוסף בעיפרון בידי המהדיר).

 

עמ׳ 1: שער מעוטר.

עמ׳ 3-2: פתיחת אליהו ה נביא,על פי הקדמת ״תקוני זוהר״ הנדפסת בפתחם של סידורים רבים.

עמ׳ 36-4: אוסף גורלות, סגולות ורפואות ממקורות שונים ולמטרות שונות (לשמירת הבית, מאגיה ארוטית, לפוריות, לרפואות ועוד). עמודים אלו נפתחים בנוסח:

אויב רחש לבי דבר טוב אמרתי לגלות לך פניך ולהועילך קורא נעים קח נא את סגולתי הטובים יקרים מפנינים אשר הם מגן וצנה מפני האויבים והבעלי לה״ר [=לשון הרע] וז״ס [וזה סוד] ליראי ה׳ ולחושבי שמו: אם תכתוב זה השם בקדו״ט [=בקדושה וטהרה] נוק״ץ [?] ותתלהו בדלתות הבית חוצה או בתוך הדלתות עצמם אפילו יבאו האויבים והשוללים לעיר ב״מ [בר מינן] לא יכנסו לביתך כלל […] ואת הדלת סגרו […] ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוירם[!] למקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח […].

 

עמ׳ 39-25: קמעות (כולל שרטוטים ואיורים) לכל מיני מטרות.

עמ׳ 79-40: שער האהבות – אוסף מרשמים מאגיים וקמעות בערבית, כולל בעיקר מאגיה ארוטית. נפתח במילים: ״אתחיל לכתוב שער האהבות״.

עמ׳ 111-90: עמודים ריקים.

עמ׳ 138-112: חיבור מאגי בערבית שיידון בהרחבה להלן.

עמ׳ 145-139: שימושי שדים – סימנים מאגיים ונוסחאות פסידו־לטיניות שמקורן בכתבי יד מאגיים יהודיים מוקדמים. נפתח במילים: ״בס״ד צלחתי את ידי לבאר סודות נוראות אשר נמנעו בהק כל מבקש הרוצה לשמש את השידין ולא יוכלו להזיקו וימשול עליהם ובך לא ימשולו […]״.

הערת המחבר: וראה בעיקר הלחשים בעמ׳ 143: ״גיפטוש אשפרישוש משגרשוש […] גוואספרו פרוט מיררס טורישש מילכיאון בלזר […] אברום אוטריאה קווישקוס פורט […] ווירט דומיני ריאום סוויטור אמורנום פייטר טרודידו״ וכולי. לחשים מעין אלו במקורות קדומים יותר ראה בוהק, לכידת גנב. מקצת השמות בלחשים אלו מוכרים היטב ולקוחים מן המאגיה הנוצרית, בהם שמות המכשפים שבירכו את ישו בלידתו.

 

עמ׳ 184-183, עמ׳ 209-192 ועמ׳ 223-221: מאגיה וקמעות בערבית באותיות עבריות. חלק זה נפתח במילים: ״באב לכאנקאנתירא לקבירה״.

הרשימה דלקמן ממחישה היטב את אופייה הלקטני של המחברת, הנתמך גם בהצהרתו המפורשת של המעתיק בשער:

זה הספר שלי אני הצ[עיר] מרדכי עמאר הי״ו רציתי לכתוב דברים נאים לקורא אותם ומסוגלים עניניו עניני רפואה ושמירות כפי אשר העתקתי מספרים קדמונים חדשים גם ישנים סגולות ורפואות וגורלות דבר נאה את הכל עשה יפה בעטם כי אנחנו בגלות זה המר והנמהר לא אתנו נביא ולא כה״ג [כהן גדול] שיורה לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר יעשו אבקשה מאל חי גואלי שיביא לנו משיח צדקנו ויגאלנו וכה״ג באורים ותומים ומלאה כל הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים הלכ״ד [=הלוא כל דברי] קטן יוקטן מעטן מן המעטן אשר ברית האל שמר הצעיר מרדכי עמאר הי״ו יום ו' בשב״ק י״ט לחדש אייר שנת ותפר״ח כחבצלת" לפ״ק.

 

ככל הנראה ביקש עמאר לסדר את החטיבות לפי שערים וליצור קונטרס מאגי חדש. הימצאם של עמודים ריקים בין החטיבות, שהועתקו לצד דילוגים והשמטות בתוך החטיבות עצמן, מחזק את ההשערה שמלאכתו לא הושלמה. הוא כינס במחברת חיבורים בארמית, בעברית, בערבית ובערבית יהודית.

מלבד שמו, מרדכי עמאר, קשה לדלות מכתב היד מידע נוסף על אודות המעתיק.

על יסוד תוכן החומר היהודי במחברת ודרכי העתקתו אפשר להניח שלכל הפחות רכש השכלה מסורתית בסיסית. לצד זאת, לפי עדותו בשער המחברת ולפי המקורות שכינס בה, ניכרת בקיאותו במסורות מאגיות, ואין סיבה להניח שלא שלח ידו בכתיבת קמעות ובשימוש מעשי בהשבעות.

 

ב. מקורו המוסלמי של החיבור

מתכונתו המאגית של החיבור מבוססת באופן מובהק על מקור מוסלמי, ולכל אורכו אין ולו ראיה אחת למאמץ להצניע או לטשטש את היסודות המוסלמיים שבו. עם זאת, אפשר למצוא כמה ביטויים לניסיונות קלים ״לייהדו״, דהיינו לשוות לו נופך יהודי בעזרת מרכיבים ממסורות מאגיות יהודיות, ככל הנראה כדי להקל בהתאמתו לשימושם של מכשפים יהודים. כך למשל לבד מהעברת המקור מאותיות ערביות לעבריות בולט הניסיון ״לתרגם״ את נוסחאות צירופי האותיות הנשענות על שימוש פעיל באותיות האלף־בית הערבי ובסדרו למקבילות חדשות בעברית. כדי להתגבר על הפער שבין עשרים ושמונה האותיות בערבית – מספר המנחה את המרשם המאגי כולו – לעשרים ושתיים האותיות בכתב העברי, הוסיף המעתיק לחשבון את חמש האותיות הסופיות וכן נאלץ לכפול את השימוש באות אל״ף. בדומה לכך טרח הרבה בהעתקת הרשימות האלף־ביתיות של סממני העשבים (אלעאקאקיר מינא לעושוב / العقاقير من الغُشب            הנשחקים והנשרפים לצורך עישון הקמעות – בסדר חדש התואם לסדר האותיות העבריות.

 

 כאן ניסה לשווא להתאים את העיצורים בערבית לאותיות בעברית, ולשם כך נזקק שוב לאותיות הסופיות, אך משלא עלה בידו הדבר, זנח את ניסיונו באמצע, והותיר רשימה חלקית בלבד. גם חלוקת האותיות בערבית לארבע קבוצות של שבע אותיות כל אחת, המתאימות לארבעת יסודות החומר, נוצקה בתבנית שרירותית במעבר לעברית.

 

לרשימות המלאכים, השדים והמזיקים וחילותיהם שמצא במחברת המוסלמית המקורית נוספו בהעתקה שלפנינו שמות מן האנגלולוגיה היהודית, אם כי מקצתם הופיעו כנראה גם במקור. בגוף ההשבעות מושבעים שבעת המלאכים, ובכמה מקרים פנה המעתיק אל השם המקביל הנהוג בעברית: רוקיאל, ג׳בריאל, סמאל, מיכאל, שרפיאל, עניאל, קפציאל; וסגניהם: מודהב, מוררה, חמר, בורקאן, שמהרוש, אבייץ׳, מימון. בהקשר זה מעניין במיוחד אזכור המלאך שרפיאל אנאפיכי פצור(=שרפיאל התוקע בשופר), ככל הנראה כתעתוק השם إسرافيل מן המקור הערבי וכן על זה הדרך שמותיהם של יתר מלאכי הפנים: מיכאל(ميخائيل) גבריאל אך גם ג׳בריאל (جبريل) עזריאל (عزرائيل) ועוד.

 

הערות המחבר: ראה עמ׳ 116-115. בעמ׳ 116 אף ציין(בעברית): ״אני טועה״, והותיר כמה לוחות חלקים לגמרי.וראה בייחוד עמ׳ 117, שבו נעתק לוח האותיות וצירופיהן שיצק המעתיק באותיות עבריות לפי החלוקה בין חורופ אנארייה, אריחייה, אתוראבייה, ולמאוויא, דהיינו האותיות המתאימות לאש, לאוויר, לאדמה ולמים.

ראה בייחוד עט׳ 121-120, שם נקב בשמותיהם של רפאל, גבריאל, סמאל, מיכאל, שרפיאל, עניאל וקפציאל(ואולי בטעות גם צדקיאל?). בהמשך קובץ ההשבעות נזכרים גם: קטריאל, טהריאל, דניאל, עזריאל, חקריאל, קדשיאל, נוריאל, ורדיאל ועוד לצד מלאכים ומזיקים מהמסורת המוסלמית.

על מסורת מוסלמית זו ראה להלן הערה 27 – הוא שרפיאל התוקע בשופר إسرافيل שאינו נזכר בשמו בקוראן.אך ראה למשל סורה 39 פסוק 68 ע"כ

 

״שימושי קֻראן״: נוסחאות מוסלמיות בקונטרס השבעות יהודי ממרוקו-אבישי בר־אשר

עמוד 117

תהלה לדוד-רבי דוד בן אהרן חסין-אפרים חזן ואנדרה אלבז-אוֹר שֶׁמֶשׁ חָשַׂךְ וְנֶעְתָּם

תהלה לדוד

קלג. אור שמש חשך ונעתם

קינה על מות רבי יעקב טולידאנו בתבנית מעין אזורית הכוללת מעין מדריך דו-טורי ו- יא מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורים. הטור השלישי הוא טור מעין אזור. טורי ה׳מדריך׳ והטורים המעין אזוריים מתחלקים לשניים. הצלע הראשונה בטור המעין אזורי חורזת בטורי הסטרופה.

חריזה: א/בא/ב גגג/ב דדד/ב.

משקל: שמונה הברות בטורי הסטרופה ובצלע א בטורי האזור, חמש הברות בצלעות השניות שבאזור.

כתובת: קינה קוננתי על החכם השלם הדיין המצויין כמוהה״ר יעקב טולידאנו זלה״ה שנתבש״מ באייר אשרי״ך ישראל לפ״ק תמרור אערוך קינה ויללה. סימן: אני דוד בן חסין.

מקור: א-סא ע״ב; ק-עט ע״ב.

אוֹר שֶׁמֶשׁ חָשַׂךְ וְנֶעְתָּם / נָסוּ צְלָלִים
לְחֶסְרוֹן
 יַעֲקֹב אִישׁ תָּם / יֹשֵׁב אֹהָלִים

נְהִי
 וְנִהְיָה אֲחַדֵּשׁ
צוֹם
 וַעֲצָרָה אֲקַדֵּשׁ
5-מִדֵּי
 שַׁבָּת מִדֵּי חֹדֶשׁ / שָׁלוֹשׁ רְגָלִים


יִשְׂרָאֵל
 קָהָל וְעֵדָה
סִפְדוּ
 בְּקוֹל מַר וּרְעָדָה
אוֹי
 לִסְפִינָה שֶׁאָבְדָה / רַב הַחוֹבְלִים

דָּאוֹג
 תִּדְאֲגוּ תִּשְׁאָגוֹ
10-כִּבְנוֹת
 יְעֵנִים תַּעְרֹגוּ
לְדוֹר
 שֶׁאָבַד מַנְהִיגוֹ / שָׁבוּ אֻמְלָלִים

וְקִרְעוּ
 יַחַד כֻּלְּכֶם
לְבַבְכֶם
 וְאַל בְּגַדֵיכֶם
כִּי
 נָפַל עֲטֶרֶת רָאשֵׁיכֶם / רַב פְּעָלִים

 

15-דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ
שָׁלֵם
 וּשְׁלֵמָה מִשְּׁנָתוֹ
הוֹן
 יָקָר נִמְצָא אִתּוֹ / קֻפַּת הָרוֹכְלִים

בַּר
 לְבָב וּנְקִי כַפָּיִם
תּוֹרָתוֹ
 לְשֵׁם שָׁמַיִם
20-מַעְיַן
 גַּנִּים בְּאֵר מַיִם / חַיִּים נוֹזְלִים

נֶאֶבְדָה
 חָכְמָה מִבָּנִים
חָדְלוּ
 פָּסְקוּ הַשַּׁקְדָנִים
וְגַם
 בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים / מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים

 

חָסִיד קָדוֹשׁ לוֹ יֵאָמֵר
25-וּמִצְוַת
 אֱלֹהָיו שׁוֹמֵר
רָץ
 כַּצְּבִי עַז כַּנָּמֵר / כִּנְשָׁרִים קַלִּים

סָפְרָא
 רַבָּא, תָּדִיר עָסִיק
בְּאוֹרָיְתָא
 וְלָא פָסִיק
אוּף
 מְתוּן מְתוּן וּמַסִּיק / דַּעַת גְּדוֹלִים

30-יָהּ
, שִׂים כְּבוֹד מְנוּחָתוֹ
נִחוּם
 שָׁלֵם לִבְנֵי בֵּיתוֹ
נְטִיעָיו
 יִהְיוּ כְּמוֹתוֹ / קֹדֶשׁ הִלּוּלִים

נְעִימוֹת
 בִּימִינְךָ נֶצַח
תַּשְׁבִּיעַ
 נַפְשׁוֹ בְּצַחְצַח
35-וְשֶׁמֶן
 קֹדֶשׁ לוֹ תִּמְשַׁח מֹר וַאֲהָלִים

 

  1. 1. ונעתם: אפל והוקדר, על-פי יש׳ ט, יח. נסו צללים: על-פי שה״ש ב, יז. 2. לחסרון: עלחסרון, על מותו. יעקב… אהלים: על־פי בר׳ כה, כז, וכתרגום אונקלוס שם, ועל-פי מדרשו בבר״ר סג, י, ורמז לספרו של הנפטר ׳אהל יעקב׳.3. נהי ונהיה: על-פי מי׳ ב, ד ופירושו – קינה ומספד. 4. ועצרה אקדש: אזמן, על-פי יואל א, יד. 5. מדי… חדש: על-פי יש׳ סו, כג. שלוש רגלים: ריבויקינות בכל עת. 6. ישראל… ועדה: על-פי שמ׳ יב, ו. 8. וי…חובלים: על-פי ב״ב צא ע״ב: ׳אוי לה לספינה שאבד קברניטה׳. 9. תדאגו, תשאגו: מתוך דאגה וצער תשמיעו דברי שאגה ויללה, וראה שבת קו ע״א. 10. כבנות יענים: שהם סמל לאבל ולמספד, למשל מי׳ א, ח. 11. לדור… מנהיגו: כדלעיל בשורה 8,על-פי ב״ב צא, ע״א: ׳ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו׳. שבו: נעשו, הפכו להיות. 13-12. וקרעו… בגדיכם: על-פי יואל ב, יג. 14. נפל… ראשכם: על-פי איכה ה, טז. רב פעלים: שמ״ב כג, כ¡ וראה מדרש הפסוק בברכות יח ע״א,שריבה וקיבץ פעלים לתורה. 15. דן… לאמתו: תיאור רבי יעקב כדיין צדק, וראה: סנהדרין ז, ע״א: ׳כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל׳. 16. שלם… משנתו: על-פי שבת לג ע״א, ועוד. 17. הון… נמצא: על-פי מש׳ א, יג. קופת הרוכלים: על-פי משנה, שבת ט, ז. 18. בר… כפים: על-פי תה׳ כד, ד. 20. מעין… נוזלים: על-פי שה״ש ד, טו. 21. נאבדה… מבנים: על-פי יר׳ מט, ז. 22. פפקו השקדנים: על-פי סוטה מט ע״ב: ׳משמת בן עזאי בטלו השקדנין׳. 23. וגם… הדרשנים: שם, שם:׳משמת בן זומא בטלו הדרשניף. מושלי משלים: על-פי יח׳ כא, ה. 26. רץ… קלים: ציור לצדקתו של רבי יעקב, על-פי משנה, אבות ה, כ. 27. ספרא רבא: סופר גדול. על-פי אונקלוס לדב׳ לג, כא: ׳וימת שם משה ספרא רבה דישראל׳. 27־28. תדיר… פסיק: עוסק תדיר בתורה, ולא פוסק. 29. אוף… ומסיק: על-פי הוריות יד ע״א: ׳… רבי זירא חריף ומקשה, ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק׳. 30. שים… מנוחתו: על-פי נוסח תפילת האשכבה ׳ותשים כבוד מנוחתו ולקץ הימין יעמוד׳. 32. נטיעיו… במותו: על-פי תענית ה ע״ב: ׳יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך׳. קדש הילולים: על-פי וי׳ יט, כד, והכוונה: שבניו ישבחו ויהללו את הקב״ה כמוהו. 33. נעימות… נצח: תה׳ טז, יא. 34. תשביע… בצחצח: על-פי יש׳ נח, יא. 35. ושמן… תמשח: על-פי במ׳ לה, כה;תה׳ פט, כא, וראה תענית כה ע״א. מור ואהלים: על־פי מש׳ ז, יז.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2022
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר