סאלי וחכמיה-אורי חנניה אלנקוה- התשס"ד.

המשפחה

רבי אפרים ב״ר אליהו אלנקאוה.

רבי אפרים, מתלמידי החכמים החשובים במשפחה בדורות האחרונים, קרוי ע״ש של רבי אפרים הקדמון. הוא נולד בשנת התרמ״ו. רבי אפרים, יליד סאלי, למד בישיבתו, של רבי רפאל ונתעלה בה מאד. הוא נשלח למרקש כדיין ומאוחר יותר נתמנה לראב״ד אוג׳דה. בערוב ימיו זכה לעלות לארץ ישראל והתיישב בירושלים בשנת התשט״ז. התיידד עם הרב סלמן מוצאפי זצ״ל והתפלל עימו בבית הכנסת ״אהל רחל״. רבי אפרים הותיר אחריו משפחה מפוארת של רבנים ואברכים יראי שמים המפיצים תורה בישראל ובראשם הרב עמרם בנו, ראש כולל ״שער אפרים בית רפאל״ שהוציא לאור רבים מכתבי רבני המשפחה. אחיו הרב מאיר עוסק אף הוא בתורה וממשיך בדרך האבות הקדושים.

רבי מרדכי ב״ר יוסף אלנקאוה

רבי מרדכי הוא בנו של רבי יוסף, בנו של מו״ז רבי מסעוד. רבי מרדכי הוא מתלמידיו החשובים של רבי רפאל ובישיבתו למד תתגדל.

כאבותיו וכיתר תלמידיו הנבחרים של רבי רפאל, למד לרבנות ולדיינות ונשלח לעיר טאנג׳יר במרוקו הספרדית, שם שימש כרב ראשי וכדיין.

בשנים המאוחרות יותר הגיע לקראקס שבוונצואלה, שם שימש כרב עד שנלב״ע .

תפילת חנה

קטע זה אייחד לאישה נדירה בצדקותה, במידותיה ובהנהגותיה, סבתי הרבנית חנה, אשת רבי עמרם אלנקאוה. בילדותה נתייתמה מאביה רבי יעקב סבע, צאצא של רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד מחבר ״צרור המור״. אימה הצדקת עיישא, נסעה אל רבי רפאל אלנקאוה עם שני בניה וביתה. רבי רפאל לקח אותה ואת משפחתה תחת חסותו, הקצה לה בית ודאג לכל מחסורה.

בנה רבי אברהם, אודותיו ידובר לקמן, למד בישיבתו של רבי רפאל. בראות רבי מסעוד את אצילותה של הבת חנה, השיאה לבנו רבי עמרם.

זכורני בילדותי את מסירות הנפש שלה בניצוח על מלאכת הבית, על הטיפול בנכדים. בכל עת היה שם שמים שגור בפיה ושלוש תפילות ביום התפללה ליד החלון.

ביתה בסאלי היה פתוח לרווחה, לעניים, לתלמידי חכמים ולשדר״ים מארץ ישראל. בין באי ביתה החשובים היו בקבע הרב רפאל אלנקאוה, בנו הרב מיכאל, השד״ר הרב רפאל ביבאס, הרב אפרים חסאן ועוד. בכל שעה ידעה את השעה המדויקת מבלי להסתכל בשעון, כי ליבה היה מתכונן לחילוף האשמורות כדי להתפלל בביתה [בנץ ובשקיעה] .

זכורני כילד שלאחר שראיתי יהודי מבוגר משה אבוקסיס ז״ל קופץ על גחלי המדורה [במוצאי סוכות כששרפו את ענפי הסוכה], החלטתי גם אני לקפוץ על הגחלים עם חברי. אחת מעקבי רגלי נכוו והגעתי לביתי בוכה ומתייסר. סבתי הרבנית חנה, במתק לשונה ובתבונתה, טיפלה בי בצורה מיוחדת שלא אשכח. היא נלב״ע ללא יסורים ב-י״ט בשבט התשכ״ז.

לאחר שנפטרה הגיעה לביתנו, חברתה הטובה אסתר וסיפרה בהתרגשות רבה שנצלה בזכותה. בליל שבת ישנה בביתה גברת אסתר והנה היא חולמת שחברתה הרבנית חנה מעירה אותה ואומרת לה: ״קומי, נרות השבת נפלו ויש שריפה בביתך, קומי והנצלי״. גברת אסתר קמה ואכן מצאה שהבית החל לבעור, היא נמלטה ושכניה סייעו לה. זכות חנה הצדקת שתפילותיה אינן שבות ריקם, תעמוד לנו ולכל ישראל.

רבי יעקב סבע

מו״ז רבי יעקב, הינו צאצא של רבי אברהם סבע הרב המקובל הדגול ממגורשי ספרד מחבר ״צרור המור״, ״אשכול הכופר״ ועוד. רבי יעקב היה איש תורה ועבודה, אוהב הבריות וממנהיגי עדתו. הוא נפטר בקדושה בצעירותו בביהכנ״ס בשעת מוסף של יוה״כ, בהותירו את אשתו הצדקת, עיישא עם שלושת ילדיהם – הרב אברהם סבע, אודותיו נקרא להלן, סבתי הצדקת חנה ובן נוסף שנפטר בצעירותו.

האלמנה עיישא באה אל רבי רפאל אלנקאוה וסיפרה לו שבעלה נפטר. רבי רפאל הקצה בית עבורה בסאלי, לקח את משפחתה תחת חסותו, דאג לכל מחסורם ואת בנה אברהם הכניס לישיבתו. מו״ז רבי מסעוד בראותו את מידותיה הנעלות של ביתה חנה [סבתי] לקח אותה לכלה לבנו רבי עמרם.

כאן נולד מנהג המשפחה לקרוא הפטרות ביוה״כ. מפאת מות אביו רבי יעקב, נהג דודי רבי אברהם לקרוא את הפטרת שחרית ביום הכפורים. חתנו, סבי, רבי עמרם, נהג לקרוא לעלוי נשמתו את הפטרת יונה של מנחת יוה״כ.

שם המשפחה

את שם המשפחה אנו מוצאים בצורות שונות: אלנקוה, אלנקאוה, אלנקאוא, אנקווא, אנקווה.

הסדר בו רשמתי את הצירופים אינו מקרי, הוא יכול לרמז לתהליך שחל ברבות השנים.

ידוע שספרד בה ישבה גלות יהודה מחורבן בית שני, נשלטה תקופת מה ע״י שלטון ערבי שהשפיע עליה מבחינה לשונית ותרבותית. בשפה הערבית, כאשר תבוא ה״א הידיעה הערבית – אל, לפני אותיות מסוימות, תישמט הלמ״ד וכך נתקבלה הצורה א – נקוה במקום אלנקוה. כמו כן ה – וא״ו בערבית (כמו בעברית בהיגוי הנכון) נהגית כ -W הלועזית.

למקור השם אלנקוה, נמצאו כמה הוכחות וכן סברות המתקבלות על הדעת.

גלות ספרד הגיעה מארץ ישראל והשמות היו עבריים, כפי שנשתמרו כמה שמות כבן עזרא.

רבי אברהם אלנקאוה מביא בספרו ״קול תחינה״, קינות שכתב. בד״כ, בראשי הבתים חתם אני אברהם אנקווא חזק (למשל בקינתו ״אללי לי ואויה לי״) והנה באחת מתחינותיו למנחת תשעה באב – ״אומרה לך עיר הצדק״, חתם שמו בראשי הבתים – אברהם אלנקוה חזק.

כך בספרו ״בינה לעיתים״ כתב פיוט לפדיון הבן – ״אבי צור פודה״ וסימנו אברהם אלנקוה חזק. כך הוא גם חותם בהקדמתו לספרו שו״ת ״כרם חמר״.

יש בזה שם צליל של תקוה לתשועה כדברי הנביא: (א) ״מקוה ישראל מושיעו בעת צרה״

מִקְוֵה, יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ, בְּעֵת צָרָה-ירמיהו י"ד ח'

כך היו רבני המשפחה תקוה, תוחלת ומרפא לקהילה. המשך הפסוק מגלה לנו את גלות ישראל וסבלו לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן״, כאן מתאר הנביא בנבואתו את מצב ישראל לפני חורבן ביהמ״ק הראשון ונמצא תיאורים דומים לסבל שעבר על יהדות ספרד. בהמשך אומר הנביא ״הלא אתה הוא ה׳ אלוקינו ונקווה לך״.

סאלי וחכמיה-אורי חנניה אלנקוה- התשס"ד-

עמוד רטו