ט"ו באב-משה שמיר
ט"ו באב
אמר רשב"ג: "לא היו ימים טובים לישראל,
כ- ט"ו באב וכיום הכיפורים" (תענית ל ע"ב)
יום החיבור – בין הקב"ה לעם ישראל.
יום החיבור – בין חלקי עם ישראל.
יום החיבור – בין עמ"י לגאולה, ולבניין המקדש.
מאת: הרב משה אסולין שמיר
אמר רשב"ג: "לא היו ימים טובים לישראל,
כ-ט"ו באב וכיום הכיפורים:
א. הותרו שבטים לבוא זה בזה". החיבור בין חלקי העם.
ב. יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל". החיבור בין חלקי העם.
ג. יום שכלו בו מתי מדבר". החיבור בין הקב"ה לעמו.
ד. יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם, שלא יעלו לרגל". חיבור בתוך עמ"י.
ה. יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה". החיבור בין הקב"ה לעמו.
ו. יום שפסקו מלכרות עצים למערכה". החיבור בין העם לבית המקדש (תענית לא ע"א).
הקשר בין הקב"ה לעמו, בין חלקי עמו, ובין העם למקדשו.
א. הקשר בין הקב"ה לישראל עמו.
ב. החיבור בין עם ישראל למולדתו.
ג. הקשר בין עם ישראל למקדשו.
ד. החיבור בין עם ישראל לתורתו.
ה. אהבה ואחווה בין אדם לחברו, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך".
הקשר בין יום הכיפורים לט"ו באב.
ביום כיפור קיים חיבור בין הקב"ה לעמ"י, בכך שמכפר על עבירות שבין אדם למקום, בכפוף לתשובה.
ביום כיפור
קיים חיבור בין חלקי העם המוחלים איש לרעהו על עבירות שבין אדם לחברו.
ביום כיפור
קיים חיבור בין עמ"י למקדש, ע"י עבודת הכהן הגדול בכיפור, שבזכותה הקב"ה מכפר לישראל.
ביום ט"ו באב –
קיימות התופעות הנ"ל בששת המקרים הנ"ל, אותן הזכיר רשב"ג.
ביום ט"ו באב,
הותרו השבטים לבוא זה בזה כנזכר בסעיף א', והותר שבט בנימין לבוא בקהל כמובא בסעיף ב', וכן יום שביטל הושע בן אלה את ההגבלות על עליה לרגל לירושלים המוזכר בסעיף ד', אותן הטיל בזמנו ירבעם בן נבט, דבר שגרם לנתק בין מלכות ישראל למלכות יהודה, דבר הרומז לחיבור ולקשר בין חלקי עמ"י.
ביום ט"ו באב
קיים קשר בין הקב"ה לעמו, בכך שעשה נסים לעמ"י כמוזכר בסעיפים ג', ה', בהם פסקו למות מתי מדבר, והרוגי ביתר ניתנו לקבורה.
ביום ט"ו באב
קיים קשר בין העם לבית המקדש, בכך שפסקו לכרות עצים למערכה.
להתבשם באור החיים
למוצש"ק.
סיפור על רבי אמי – המחפש שינויים אצל אשתו ובית חמיו,
במקום לחפש את השינויים אצלו.
כמו אצל רבי אמי – כך זה קורה אצל כל אחד מאתנו.
הגמרא מספרת על רבי מני שביקש מרבו רבי יצחק בן אלישיב מספר בקשות, בתחום המשפחה:
א. בית חמיו "מצערים" אותו בגלל עושרם. רבי יצחק רבו, התפלל עליהם שיהיו עניים, וכך נהיה.
ב. בגלל עוניים, הם "דוחקים" אותו יותר, מאשר כשהיו עשירים. רבי יצחק התפלל, והתעשרו מחדש.
ג. אמר לרבו: "לא מקובלת עלי אשתי חנה" [לא יפה]. הרב התפלל: "תתייפי חנה, ונתייפתה".
ד. "אמר לרבו: מתגאה עלי" [בגלל יופייה]. "הרב אמר: אם כך, תחזור חנה לשחרותה, וחזרה.
המסר של הסיפור.
רבי אמי אינו מרוצה מאשתו חנה בגלל מיעוט יופייה, ומהוריה שמצערים אותו. הוא פונה לרבו, מתוך שאיפה לערוך שינויים בחייו, כאשר את השינויים הוא תולה באחרים, לכן הוא מבקש על אשתו שתתייפה, ועל בית חמיו שיהיו עניים, וכך יהיה לו טוב.
רבו עושה כרצונו, כדי להעביר אותו ואותנו סדנה חינוכית, דרכה אנחנו נבין, שלמרות השינויים אצל אשתו וחמיו, המצב חזר לקדמותו.
את השינויים, יש לעשות אצלנו, ולא אצל אחרים.
כמו כן, עלינו לקבל את הזולת, ובפרט את נוות הבית ע"י בעלה, וכן את הבעל ע"י בת הזוג, כמות שהם, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך.
תפקידו של כל אחד מבני הזוג, להשלים את השני –
"אעשה לו עזר כנגדו."
"לו" – שיתנהגו כמו ל"ו צדיקים, וזו הדרגה האידאלית בחיי משפחה.
"עזר" – דרגה שניה, לעזור אחד לשני – "איש את רעהו יעזרו – ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מא, ו).
"כנגדו" – מכת מדינה, כאשר בני הזוג מחליטים לקיים "ונהפוך הוא – אשר ישלטו" איש/אישה על רעהו…
בציפייה לישועה ובנין בית הבחירה,
מתוך חסד ורחמים
משה שמיר
יהדות מרוקו-אבותינו ואמותינו ספרו לנו-משה חיים סויסה-הגענו לימות המשיח
הגענו לימות המשיח
רבנים, מחברי חיבורים וספרים, היו מסיירים בקהילות רבות כדי למכור את חיבוריהם. בדרך כלל הם היו נושאים דרשה ביום שבת בבית הכנסת, לאחר קריאת התורה, ומדברים על תוכן חיבורם: חידושי תורה, פסקי הלכה ועניינים אחרים. מבלי להוסיף שקוני הספר עושים גם מצוות צדקה גדולה לסייע לרב המחבר, שבדרך כלל היה מדלת העם ואין בידו צרכי קיום.
שבת אחת הגיע לעיר סאלי רב, והביא עמו כמות מסוימת של אחד החיבורים שהוא חיבר. באותה שבת הגיע לבית הכנסת של רבי רפאל אנקאווה, רבה הראשי הראשון של מרוקו. לפני הדרשה, מסר בידי הרב עותק אחד מספרו, וגם עותק לרבי אברהם יצחק מויאל, החזן הקבוע של בית הכנסת. אותו הרב סיים את הדרשה, והלך להסתובב בבתי כנסת אחרים.
ניכר היה כי רב זה אינו תלמיד חכם.
למחרת היום, שאל רבי רפאל את רבי אברהם החזן: ״האם עברת קצת על אותו ספר שאין בו דבר של ממש?״. ורבי אברהם השיב לו: ״גם אני עיינתי באותו ספר, ולפי דעתי הגענו לימות המשיח״.
״מה הכוונה?״, שאל רבי רפאל.
״פשוט מאוד", השיב לו רבי אברהם, ״הרי אנו אומרים שבתלמוד כאשר ישנה סוגיה שנחלקו בה ואין כל הכרעה, אזי בתלמוד נכתב המילה ׳תיקו׳, שהיא ראשי תיבות: ׳תשבי יתרץ קושיות ובעיות', וכידוע שבימות המשיח ייתמו כל החידושים בתורה ויינתן פירוש לכל בעיה וקושיה. כנראה שבעל חיבור זה הגיע לתחתית השק של החידושים בתורה, וכתב דברי הבל ורעות רוח מכל הבא לראשו״.
״לא על סופרים כאלה נאמר ׳חכמת סופרים תרבה חכמה״׳, אמר לו רבי רפאל,והמשיך: ״צדקת! אכן הגענו לימות המשיח. רב זה הגיע לסוף החידושים ולא היה לו מה להוסיף על מה שכתבו אחרים. דבריו בטלים ואין בהם כל משמעות מיוחדת. אבל בכל זאת, כשיחזור, תן לו ממני סכום כסף זה, כמעשה צדקה בלבד, ואסוף לו גם תרומות מהקהל, כי בכל זאת, על אף עניותו, הוא עסק בדברי תורה, לפי מידת שכלו והבנתו״.
כך היו חייהם של אבותינו ורבותינו במרוקו. אדם שנחשב לגדול בתורה, יכול היה להוציא חיבור, כדי שגם אחרים ייהנו מתורתו. זו אחת הסיבות שרבים מכתביהם של חכמינו לא נדפסו, כי לא ראו בעצמם כראויים לכך, והכתבים בלו והושלכו לגניזה. אולם מי שלא היה גדול בתורה – לא העלה בדעתו לעשות מעשה תלמיד חכם. וכך גם בענייני הלכה, שנאמר בהם כי נאמרו לאנשים יראי שמיים ותלמידי חכמים, כמו הנחת תפילין כשיטת רבינו תם בנוסף להנחת תפילין כשיטת רש״י, שנפסק להלכה שיניחם רק מי שהוא מוחזק ומפורסם בחסידות(שרע לד, ג), ולכך רוב העם במרוקו לא הניח תפילין של רבינו תם, כי לא ראו בעצמם עונים על הגדרה זו.
(חנניה דהן / עין רואה ואוזן שומעת, עמי 43)
יהדות מרוקו-אבותינו ואמותינו ספרו לנו-משה חיים סויסה-הגענו לימות המשיח