ט"ו באב-משה שמיר
ט"ו באב
אמר רשב"ג: "לא היו ימים טובים לישראל,
כ- ט"ו באב וכיום הכיפורים" (תענית ל ע"ב)
יום החיבור – בין הקב"ה לעם ישראל.
יום החיבור – בין חלקי עם ישראל.
יום החיבור – בין עמ"י לגאולה, ולבניין המקדש.
מאת: הרב משה אסולין שמיר
אמר רשב"ג: "לא היו ימים טובים לישראל,
כ-ט"ו באב וכיום הכיפורים:
א. הותרו שבטים לבוא זה בזה". החיבור בין חלקי העם.
ב. יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל". החיבור בין חלקי העם.
ג. יום שכלו בו מתי מדבר". החיבור בין הקב"ה לעמו.
ד. יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם, שלא יעלו לרגל". חיבור בתוך עמ"י.
ה. יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה". החיבור בין הקב"ה לעמו.
ו. יום שפסקו מלכרות עצים למערכה". החיבור בין העם לבית המקדש (תענית לא ע"א).
הקשר בין הקב"ה לעמו, בין חלקי עמו, ובין העם למקדשו.
א. הקשר בין הקב"ה לישראל עמו.
ב. החיבור בין עם ישראל למולדתו.
ג. הקשר בין עם ישראל למקדשו.
ד. החיבור בין עם ישראל לתורתו.
ה. אהבה ואחווה בין אדם לחברו, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך".
הקשר בין יום הכיפורים לט"ו באב.
ביום כיפור קיים חיבור בין הקב"ה לעמ"י, בכך שמכפר על עבירות שבין אדם למקום, בכפוף לתשובה.
ביום כיפור
קיים חיבור בין חלקי העם המוחלים איש לרעהו על עבירות שבין אדם לחברו.
ביום כיפור
קיים חיבור בין עמ"י למקדש, ע"י עבודת הכהן הגדול בכיפור, שבזכותה הקב"ה מכפר לישראל.
ביום ט"ו באב –
קיימות התופעות הנ"ל בששת המקרים הנ"ל, אותן הזכיר רשב"ג.
ביום ט"ו באב,
הותרו השבטים לבוא זה בזה כנזכר בסעיף א', והותר שבט בנימין לבוא בקהל כמובא בסעיף ב', וכן יום שביטל הושע בן אלה את ההגבלות על עליה לרגל לירושלים המוזכר בסעיף ד', אותן הטיל בזמנו ירבעם בן נבט, דבר שגרם לנתק בין מלכות ישראל למלכות יהודה, דבר הרומז לחיבור ולקשר בין חלקי עמ"י.
ביום ט"ו באב
קיים קשר בין הקב"ה לעמו, בכך שעשה נסים לעמ"י כמוזכר בסעיפים ג', ה', בהם פסקו למות מתי מדבר, והרוגי ביתר ניתנו לקבורה.
ביום ט"ו באב
קיים קשר בין העם לבית המקדש, בכך שפסקו לכרות עצים למערכה.
להתבשם באור החיים
למוצש"ק.
סיפור על רבי אמי – המחפש שינויים אצל אשתו ובית חמיו,
במקום לחפש את השינויים אצלו.
כמו אצל רבי אמי – כך זה קורה אצל כל אחד מאתנו.
הגמרא מספרת על רבי מני שביקש מרבו רבי יצחק בן אלישיב מספר בקשות, בתחום המשפחה:
א. בית חמיו "מצערים" אותו בגלל עושרם. רבי יצחק רבו, התפלל עליהם שיהיו עניים, וכך נהיה.
ב. בגלל עוניים, הם "דוחקים" אותו יותר, מאשר כשהיו עשירים. רבי יצחק התפלל, והתעשרו מחדש.
ג. אמר לרבו: "לא מקובלת עלי אשתי חנה" [לא יפה]. הרב התפלל: "תתייפי חנה, ונתייפתה".
ד. "אמר לרבו: מתגאה עלי" [בגלל יופייה]. "הרב אמר: אם כך, תחזור חנה לשחרותה, וחזרה.
המסר של הסיפור.
רבי אמי אינו מרוצה מאשתו חנה בגלל מיעוט יופייה, ומהוריה שמצערים אותו. הוא פונה לרבו, מתוך שאיפה לערוך שינויים בחייו, כאשר את השינויים הוא תולה באחרים, לכן הוא מבקש על אשתו שתתייפה, ועל בית חמיו שיהיו עניים, וכך יהיה לו טוב.
רבו עושה כרצונו, כדי להעביר אותו ואותנו סדנה חינוכית, דרכה אנחנו נבין, שלמרות השינויים אצל אשתו וחמיו, המצב חזר לקדמותו.
את השינויים, יש לעשות אצלנו, ולא אצל אחרים.
כמו כן, עלינו לקבל את הזולת, ובפרט את נוות הבית ע"י בעלה, וכן את הבעל ע"י בת הזוג, כמות שהם, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך.
תפקידו של כל אחד מבני הזוג, להשלים את השני –
"אעשה לו עזר כנגדו."
"לו" – שיתנהגו כמו ל"ו צדיקים, וזו הדרגה האידאלית בחיי משפחה.
"עזר" – דרגה שניה, לעזור אחד לשני – "איש את רעהו יעזרו – ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מא, ו).
"כנגדו" – מכת מדינה, כאשר בני הזוג מחליטים לקיים "ונהפוך הוא – אשר ישלטו" איש/אישה על רעהו…
בציפייה לישועה ובנין בית הבחירה,
מתוך חסד ורחמים
משה שמיר