מורשת יהדות מרוקו

1499 – 1549; יוצאי פורטוגל במסחר בדיפלומטיה ובחברה במרוקו; בני זמרו באזמור

פרק נוסף בהתבססותם של המהגרים היו פליטי השמד הפורטוגזיים.

את המאמר של מריח חוסה טאבארש שרובו ככולו מוקדש ליהודי פורטוגל במרוקו על פי ארכיוני פורטוגל היא סיימה ברוח זו:

״יהודים אלה פעלו כפי שפעלו ׳ברשות׳ האינקביזיציה: אין זה אלא מן האירוניה של החסטוריה שהאנוסים הנמלטים שימשו מתורגמנים ומרגלים בשירות מלכי פורטוגל. הם נסעו בחירות ובבטחון בנתיבות היבשה בנמלי הים, כאשר חם משמשים את אדונם המרוקני. מבחינה חוקית חם הפרו את חוקי האינקביזיציה, אך בגיבוי ליסבון הם תרמו תרומה מדינית כלכלית ותרבותית למלכי פורטוגל שלא תסולא בפז ושרק תמול שלשום חם אנסו אותם לשמד.

באפריקה ובמזרח היו היהודים שותפים למלכי פורטוגל במילוי תפקידים רבים ובפרט במסחר שבו הם שימשו מתווכים בין הנוצרים לבין התורכים והמאורים, פעמים כסוכנים כפולים. רבים מחם ידעו שפות רבות: פורטוגזית, קסטילינית, איטלקית, לטינית ערבית עברית ולדינו״.

[נושא זח זכה למחקר רב באופן יחסי בעיקר במחקריהם של ח׳׳ז חירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית ירושלים ונשכ״ה, 245-207; ד׳ קורקוס,]

היהודים הראשונים מבין האנוסים הגיעו לארזילה, על פי רשות מן המלך עמנואל לצאת לחופשי בשנת 1499 למלכות פאס, תמורת 30,000 ריאל. אומנם חלק מהם העדיפו להישאר בנצרותם במקום.

במושבות הפורטוגזיות בספי ובאזמור נמצאו שתי קהילות של יהודים. האחת, זו של ר׳ אברהם בן זמרו שבה הוא זכה לחיות עם רבים מיוצאי פורטוגל, ר׳ אברהם גם זכה לקבל כתב זכויות מעמנואל בשנת 1509, בלי לכפותו להיטבל לנצרות. בשנת 1514 הוא נתן כתב זכויות ליהודי אזמור תמורת תשלום של 11 דורוס לבית, וכמו כן הוא מינה את יוסף אדיבה לראש היהודים. זאת ועוד, עמנואל התיר ליהודים לפעול לא רק בשתי קהילות אלה, אלא גם במקומות פורטוגזיים אחרים שבחם ניתן ליהודים לחיות באופן זמני אפילו בבתים של אנוסים, מצב הרה אסון בעטין של הגבלות האינקביזיציה ומשפטה, הגם שלמן המלך יוחנן השלישי נהגה זו בחומרה פחותה.

רצונם של מלכי פורטוגל לפתח את סחר החוץ של מדינתם ואף לקנות לעצמם מעמד מרכזי בסחר הבינלאומי של אותה תקופה נסתייע ביוזמה המרובה ובקשרים משפחתיים הדוקים של האנוסים שהתפרשו על פני מקומות רבים. משפחת בן זמרו, למשל, חיה ופעלה בסאפי ובאזמור, ריקר מהסס את מי הם שירתו, את סאפי או את אזמור. משפחה זו מקורה באבורה שבפורטוגל, שם זכו שניים מבני המשפחה לשתי פריבילגיות נפרדות, האחד אברהם בעלה של ג׳אמילח והשני מאיר.

ב-1508 סחר אברהם בעורות תיישים עם פורטוגל.

הבולט ביותר בפעילותו מבין משפחה זו במרוקו היה ר׳ אברהם הרופא. הוא התכתב עם מלך פורטוגל בשנת 1509, שימש מתורגמן בין הפורטוגזי דיוגו די אזמבוז׳ה ובין הממונה על האורוות ועל הנמל. ב-1510 הוא חיה בחצר עמנואל משם הוא הביא כתבים למושל סאפי. כמקובל בקהילות רבות זכו יהודים מכוח שירותיהם הכלכליים והמדיניים לתפקידים ציבוריים נכבדים בקהילה היהודית. כך קרה שביוני של השנה הנזכרת מונה אברהם לרב ולראש הקהילה של סאפי.

נכבד אחר של המשפחה היה יצחק אבן זמרו. הוא שב לפורטוגל כדי לתווך בחוזה שלום בין אזמור לבין הפורטוגזים. בכתב ההמלצה שכתבו מושלי סאפי על יצחק העלו על נס את החריצות ואת הנאמנות שאפיינה את פעילות היהודים הפורטוגזים בימים ההמה. האימון בשירות היהודים למען פורטוגל היה מלא עד שהמפקדים ממליצים לתת בידיהם נשק במקרים מיוחדים, ואף להרשות לדיוגו לקחת יהודים לתגבר את הגנת העיר.

המלצות אחרות קשורות לאחיו של יצחק, ר׳ אברהם הנזכר. עמנואל כותב במפורש להעדיף את שני היהודים האלה על פני סוחרים אחרים ברכישת חיטה ושעורה, ולאפשר להם להגיע בבטחון מלא לאזמור וממנה. ובכלל מותר לאברהם לסחור בכל סחורה לבד ממסחר בנשק. ובאמת מצינו שר׳ אברהם עסק גם בפדיון שבויים פורטוגזים, סוג של תיווך שבו זכו יהודים ונוצרים לרווחים מרובים.

עם מות אברהם נתמקדה הפעילות הענפה של המשפחה בידי יצחק שגם אותו מינה עמנואל לרב של סאפי, ובד בבד הוא התחיל בקריירה מסחרית בהיקף גדול. רק בעסקה אחת למשל, הוא שילם 10,000 ריאל עבור הרשות לייבא סחורות לסאפי. הוא תיווך במשא ומתן בין הפורטוגזי נונו פרננדס די אטיידה ( de Ataide ) לבין המרוקנים. הגדיל לעשות בהגנה על אזמור מפני התקפות המאורים בשנת 1512. עם אחיו מאיר הוא ארגן שתי פריגטות ומאתיים מיהודי המקום, ובפיקודו של הפורטוגזי רודריגו די נרונהה נהדפה ההתקפה.

דיפלומטים ומתורגמנים; משח דרדרו ובני אדיבה בסאפי

עד כמה מיקדה העיר סאפי את המסחר עם ערי פורטוגל אנו למדים מיחסי המסחר המרובים עוד במאה ה־15. מאזור האלגרבה הפורה ייצאו יהודים תאנים למרוקו וקשרים כלכליים נתקיימו בין יהודי מלגוס ליהודי העיר הזו.

שליטתם של היהודים בספרדית ופורטוגזית מחד ורכישתם את השפה הערבית וידיעותיהם בעברית הפכו אותם לדיפלומטים ולמתורגמנים טבעיים. בשירות עמנואל ויוחנן השלישי שירתו כמה יהודים בסאפי, באזמור ובפאס, בשירותם ובשירות מלך מרוקו כאחד. דוגמא מצויינת הוא משה דרדרו שזכה גם לכינוי ׳היהודי של סאפי׳. תמורת תיווכיו בין השריפים, המושבות הפורטוגזיות ומלך פורטוגל הוא שילם לזה 6400 ריאליס בשנת 1510.

בשנת 1512 נרצח משח במרכז העיר המוסלמית ה׳מדינה׳. כידוע שררה להלכה מלחמה בין פורטוגל לבין מרוקו, והג׳יהאד שבו נתעטפו המרוקנים נגד הכופרים התרים אחרי כיבוש נתחים ממלכתם נתפרש להמוני העם מלחמה ממשית ויומיומית נגד הפורטוגזים אך גם נגד היהודים ששירתו את אלה בנאמנות.

פעולה רבה פעלה משפחת אדיבה במאה ח-16 בסאפי. הראשון חיה יעקב: כאשר הוא ברח מרודפיו המוסלמים באזמור שפר מזלו כשנתקל בדוכס ברגנצ׳ה שמילט אותו למקום מבטחים. הוא זכר לו את החסדים הרבים שעשה עמו לפנים. ב-1514 מינה עמנואל את יוסף לרב העיר.

באותה שנח מילא בן אחר של המשפחה, יחיא, שליחות במסירת אגרת קלף על מצב העסקים בפאס. יחיא פעל בליסבון אך גם שימש מתורגמן בסאפי וסוחר בין חומות הז׳ודריה תמורת 4000 ריאלים. ב-1517 ירש בנו, גם כן יחיא, את תפקידו זה.

בנים אחרים של המשפחה קידמו הצעת שלום עם נסיכות סאלי, הצעה שאושרה בידי הפורטוגזים עם השגות קלות

1499 – 1549; יוצאי פורטוגל במסחר בדיפלומטיה ובחברה במרוקו; בני זמרו באזמור עריכה שלום בר אשר

עמוד 9