ארכיון יומי: 25 בנובמבר 2024


ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון-דוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט.

דוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט

דוד בוזגלו התאהב בפיוט ובמוסיקה האנדלוסית. אהבה זו שינתה את חייו והיתה בבחינת מהפך: ממורה ללשון העברית ולמקצועות היהדות הפך במשך השנים לגדול המשוררים והפיטנים של יהדות מרוקו. הוא השתמש בתכונותיו שציינתי בראשית הפרק: יכולת קליטה ותפיסה מהירה של חומר, זיכרון יוצא מן הכלל והפעם, גם אוזן מוסיקלית נדירה ועצמת קול יוצאת דופן.

ייתכן והשנים שבהן עשה בצעירותו במחיצת אביו, עת השתתפו בערבי ״שירת הבקשות״, עשו את שלהן והוא החליט, כי הכיוון שלו יהיה פיוט ומוסיקה אנדלוסית ערבית מקורית. ראשית דרכו היתה אצל ר׳ חיים עטר, הפיטן הידוע ממרקש שהיה בא במיוחד לקזבלנקה כדי ללמד את דור הצעיר את אמנות הפיוט. ר׳ חיים עטר (1955־1893) למד מערבים את המוסיקה האנדלוסית, שהיא מרכיב בסיסי וחשוב בלחני הפיוטים ב״שירת הבקשות״. הוא למד ממוסיקאים ערבים שחיו אז במרקש. ר׳ חיים עטר ניהל את חבורת הבקשות בבית ־ הכנסת ״סאבא״ שבמרקש, ובין השאר שימש כנגן תוף בתזמורת אנדלוסית יהודית.

הערת המחבר: את המידע על ר׳ חיים עטר שמעתי מפי המכר יוסף עטר, איש דימונה, שאביו הינו דודנו של ר׳ חיים עטר. בנו חי כיום באשדוד. מהמידע שנמסר לי על ידו אפשר לומר, כי היה לו מעמד נכבד בקרב חובבי השירה במרקש.

את זמנו הקדיש לאמנות הפיוט ולמוסיקה האנדלוסית, כך שעול הפרנסה נפל על כתפיה של אשתו(נפטרה לא מזמן ב־ 1995), שתפרה בגדים לחיילי הצבא הצרפתי שהוצבו אז במרוקו. ביום פטירתו ספד לו ר׳ דוד בוזגלו תלמידו בבית הכנסת ״אל עזאמה״ שבמלאח.

מההקדמה ל״שיר ידידות״ אפשר ללמוד על כך, כי קובץ זה יצא לאור ״בהשתדלות החכם המרומם המנוח ר׳ חיים עטר ז״ל, אשר יגע בו בכל כוחו״. בו זמנית, למד דוד בוזגלו הצעיר את אומנות המוסיקה האנדלוסית מפי ערבים ־ אמנים מוסיקאים שחיו אז בקזבלנקה. את השיעורים הוא מימן מכספיו האישיים, שקיבל תמורת עבודתו כמורה ללשון עברית.

החיבור הזה של מוסיקה אנדלוסית ופיוט, עליו הורכבה מוסיקה זו, עשו את שלהם; ועד מהרה שלט דוד בוזגלו בכל 11 הנובאת האנדלוסיות ובפיוטי ״שירת הבקשות״, כפי שהופיעו בקובץ ״שיר ידידות״ (הקובץ עצמו נערך עת הוא היה בן 19 שנה בלבד). שליטה זו בפיוטי ״שירת הבקשות״ לא היתה מתקיימת לולא חנן ה׳ את דוד בוזגלו בתכונות שכבר הזכרתי. הוא אף למד לנגן בעוד יחד עם חברים יהודים נוספים.

בשנות ה־ 20 העמיק דוד בוזגלו הצעיר את ידיעותיו בפיוטי הבקשות בפרט ובפיוט היהודי המרוקני בכלל. הוא העמיק כמו כן את ידיעותיו במוסיקה האנדלוסית. בשנות ה־ 30 לחייו הוא מבסס את עצמו כפיטן מוביל. הפיטן הצעיר זוכה לאהדה ומתקבל בשמחה רבה בכל בית ־ כנסת שאליו הוא נכנס ולערבי פיוט בבתים פרטיים אצל אחדים מגבירי קזבלנקה. עד מהרה מתחילה להתקבץ סביבו של דוד בוזגלו חבורת תלמידים מעין ״פרחי פיוט״, אשר שומרת בקנאות על קירבתה לכוכב העולה ומנסה ללמוד ממנו את אמנות הפיוט.

דוד בוזגלו לא נח ולא שקט לרגע. תמיד היה בתנועה מתמדת להספיק כמה שיותר. הוא מוכיח את גדולתו כפיטן בבתי הכנסת, בערבי ״שירת הבקשות״ ובערבי פיוט בבתים פרטיים. במקביל הוא התחיל לקבל הזמנות להשתתף בתפילות בבתי ־ כנסת שונים, וכך הוא עובר מבית ־הכנסת הקבוע שבו התפלל, בית כנסת ״מימון״ שברחוב ״שחומאט״, לבתי ־כנסת אחרים כמו בית־ כנסת ״אל עראיישין״. לא היו קלים חייו של דוד בוזגלו, עוד מגיל צעיר מאבד את עינו האחת, דבר שהקשה עליו לתפקד. אך עקשותו להמשיך ולהפיץ את הפיוט,כמו גם להמשיך ולשורר בערבי ״שירת הבקשות״, דרבנו אותו להתעלם מפגם הראיה, שהיה בו מצעירותו. לפני שאיבד את מאור עיניו, הוא חבר לנגנים ערבים והופיע יחד איתם בשירי ״אלא״ ערביים. התחברותו עם נגנים ועם זמרים ערבים העמיקה את ידיעותיו במוסיקה האנדלוסית, ויחד עם יכולתו הידועה להיות כעין ״בור סוד שאינו מאבד טיפה״, קלט וזכר ולמד באופן עצמי מכל מי שרק אפשר ללמוד ממנו. מאוחר יותר, הוא יהפוך בר־סמכא בעיני כול בכל הקשור למוסיקה האנדלוסית.
{ נוּבָּה היא יצירה במוזיקה האנדלוסית הצפון אפריקנית, הכוללת סולם מוזיקלי (בדומה למקאם המקובל במוזיקה המזרחית) ומערכת חוקים שעל פיהם נבנית היצירה. }
[מקאם (בערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים ומהלכים מלודיים אופייניים …]

ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיוןדוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט.

עמוד 145

ליקוטים לפרשת תולדות מאת יצחק פריאנטה

בס"ד

ליקוטים לפרשת תולדות מאת יצחק פריאנטה

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את השם [כה/כב] אומר אהבת חיים והנה יש לשאול מדוע כתוב בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה ולא כתיב ויתרוצצו הבנים בבטנה כמו שכתוב שני גוים בבטנך? אלא שבקרבה אותיות [רבקה]  ורבקה שאלה שתי שאלות ? השאלה הראשונה הייתה שבקשה מבעלה שיתפלל שתלד בן ולא תהיה עקרה, כיון שראתה עצמה בהריון והיה לה צער גדול , הלכה לדרוש את השם, השיבו לה מהשמיים שני גוים בבטנך, ושני לאומים ממעיך ייפרדו, כלומר מפני חוסר זכות מעיים שבאה מבית בתואל לכן יהיה לה בן רשע. אז התפללה שלא תלד עוד והשם קיבל תפלתה, אמרו חכמינו הייתה ראויה רבקה שיצאו ממנה 12 שבטים ועל ידי תפלתה שאמרה למה זה אנוכי, [זה] בגימטרייה 12, נתנו 12 שבטים ליעקב הנה בזה אנו רואים הבדל גדול ביו רבקה לשאר הנשים, כי סתם אישה היא ההרה וסובלת, היא דורשת וחוקרת אצל רופאים, אבל רבקה לא עשתה כמו שאר נשים אלא ותלך לדרוש את השם, אמר הקב"ה כיון שרבקה לא עשתה כשאר נשים, אלא באה לדרוש ממני, לכן אני מבשר לה בשורה טובה, וזהו שני גוים בבטנך, אמרה רבקה: ריבונו של עולם איזו טובה זו? בעלי עולה תמימה פשט צווארו ונשחט עורו, צדיק כזה יהיה לו בן רשע ? והבריות יאמרו האם זה בנו של יצחק? אמר הקב"ה: רבקה, דעי לך שמה שיולד עשו זה תועלת ליעקב כמו שכתוב ואלה הגויים אשר הניח השם לנסות בם את ישראל , אמר הקב"ה אני מכין רצועת מרדות לישראל להדריכם בדרך טובה, וכמו שכתוב במסכת מגילה גדולה הסרת טבעת יותר 48 נביאים.

ויאמר ה" לה שני [גיים] גוים בבטנך ושני לאומים ממיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר [כה\כג] אומר רבינו סעדיה בו אור בספרו ערוגות הבושם פירש רש"י שני [גאים], אלו אנטונינוס ורבי והם היו בבחינת יעקב ועשו. ואנטונינוס אמר לרבי מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. ולמדנו מזה איך רבי השפיע השפעה רבה על אנטונינוס, וקיבל ממנו ניצוצות של ברכה. ועל זה מספרת לנו התורה כי יצחק אבינו זכה להעמיד שתי תולדות, אחד הוא עמוד ויסוד העולם, הוא יעקב אבינו, והשני עשו אשר הושפע מיעקב, דכתיב: וידו אוחזת בעקב עשו, כלומר שיעקב מונע מעשו להיות שופך דמים ולהחריב בתי הבריות ולרדות בהם.רבינו האריז"ל כותב כי רבי יהודה הנשיא הוא גלגולו של יעקב אבינו. רבי היה נשיא ישראל "הנשיא" ראשי תיבות הוא ניצוץ של יעקב אבינו. אנטונינוס קיסר רומי היה ניצוץ של עשיו הרשע. לכן הוא בא לעולם כדי לרצוח את יעקב אבינו-שרבי הוא גלגול נשמתו- על מה שעשה לו עשיו מחייו, בין רבי לאנטונינוס שררה ידידות קרובה ביותר. אנטונינוס היה מגיע לרבי דרך מנהרה שהובילה מביתו אליו. הוא הכיר בחוכמתו של רבי והיה מתייעץ עימו בעיניינים ציבוריים ופרטיים.

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב [כה\כו] אומר רבינו סעדיה בן אור. הנה חז"ל כינו את יעקב אבינו בחיר שבאבות. גם מצאנו כי תולדות יעקב אבינו נרחבות יותר משאר האבות אברהם ויצחק, כי תולדות אברהם אבינו מבוארים בשלוש

–         ת  ו  ל  ד  ו  ת  –

פרשיות לך לך , וירא, חיי שרה, ויצחק אבינו בפרשה אחת תולדות, אבל תולדות יעקב אבינו מבוארים בשש פרשיות ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי. ומכאן נמצינו למדים תוקף גדולתו והוד קדושתו של יעקב אבינו, יותר משאר האבות הקדושים אברהם ויצחק.

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב [כה/כח] אומר שמנה לחמו  ויאהב לשון עבר, שמתחלה אהב אותו כאשר לא ידע ממנו את רוע דרכיו ומעלליו, והיה ציד את אביו ומרמהו , אבל אחר כך כאשר נודע לו דרכיו ומעלליו אשר לא טובים, לא אהבו עוד. ורבקה אוהבת את יעקב לשון הווה שתמיד הייתה אוהבת  את יעקב, ותמיד הוסיפה לו אהבה על אהבתה.

וייעתר יצחק לשם לנוכח אשתו כי עקרה הוא וייעתר לו השם ותהר רבקה אשתו [כה/כא] אומר אור החמה.

יש לדקדק למה הוצרך לומר ותהר רבקה אשתו. והרי כבר אמר וייעתר לו השם? ואפשר לומר אף על פי מה שכתב הרב בעל הטורים על פסוק כי עקרה היא, כתוב [הוא] וקרינן היא, לומר לך שאף הוא היה עקר והנה כתבו רבותינו בגמרא המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה ולפי זה מיושב היטב, שיצחק התפלל על רבקה תחילה כמו שכתוב: לנוכח אשתו, ולכן הוא נענה תחילה, שנאמר וייעתר לו השם כלומר, התפלה הועילה לו שמאז לא נעשה עקר, ואחר כך ותהר רבקה אשתו.

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים גררה כו/א] אומר ילקוט שמעון עשרה רעב ירדו לעולם מאדם הראשון עד ימות המשיח, תשעה באו ואחד נשאר, ותשעה שבאו כנגד ירחי לידה כמו שאמרו [רעב ימים 272] הילד במעי אמו, וזה רמז שאמרו תשע פעמים רעב כנגד תשעה ירחי לידה ,וימות המשיח הוא חבלי משיח חבלי לידה שיבוא, עוד רעב בסוף העולם ואלו הם1] בימי למך כדכתיב אררה האדמה, 2] בימי אברהם כדכתיב ויהי רעב בארץ 3] בימי יצחק, 4] בימי יעקב, 5] בימי רות המואבייה, 6]בימי דוד, 7] בימי אליהו, 8] בימי אלישע בשומרון, 9]חוזר ומתגלגל בעולם, 10] יהיה לימות המשיח וזה שכתוב ויהי רעב בארץ ואומר הנביא: הנה ימים באים נאום השם ושלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי השם.

ויעקבני זה פעמיים אומר ילקוט שעון בשם ספר כסא רחמים  המילה [זה] לכאורה מיותרת ומה משמעותה בפסוק, אלא יש לומר:  שעשו ראה את הקערה שלפני אביו שהיא אותה הקערה שנתן לו בה יעקב עדשים , ויעקב תוך פחד ששמע קול רגלי עשו הוא יצא מהר, ולא הספיק לקחת את הקערה, וזה שכתוב ויעקבני זה פעמיים רוצה לומר בכלי [הזה], מקודם נתן לי בה עדשים ולקח את הבכורה, ועכשיו לקח ממני גם את הברכות.

ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב השם לנו ופרינו בארץ [כו/כב] אומר ילקוט מעם לועז  למה מספרת לנו התורה כל זה לכאורה הם דברים לא כל כך חשובים וכי מה תועלת יוצאת מזה לדעת כמה

–         ת  ו  ל  ד  ו  ת  –

בארות חפר יצחק, אבל דעו שכל זה היה רמז לבאות , לפי שהבאר הראשון שנקרא [עשק] , ומזה על בית ראשון, והבאר השני הוא הבית השני שנחרב בעונות בגלל עוון שנאת חינם , וכך נקרא הבאר הזה [שטנה], כי שנאת חנם היא המצאתו של השטן שבני אדם מריבים זה עם זה בלי סיבה, השלישי שלא הייתה בה שום מחלוקת מכוון כנגד בית  המקדש השלישי שהוא עתיד להבנות, שיהיה בשלום ובאהבה בעזרת השם, וכן אומר בבאר השלישי, כי עתה הרחיב השם לנו רוצה לומר בניין המקדש השלישי תלוי בידנו שאם היום נחזור בתשובה נגאל.

וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו: ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן [כז/יד-טו] אומר ילקוט מעם לועז ועשו היה זהיר בכבוד אב כשבא לשרת את אביו היה לובש את בגדי החמודות אמר: אין כבוד לאבא לשרתו בבגדים פשוטים אלא בבגדי מלכים וגם כתבנו שלעשו היה בגד של עור יקר מאוד, שהיה של אדם הראשון , וכמו כן יקר היה שהיה נראה כבגדי מלכות. ולכך החזיק אותם בתיבה של אמו, כדי שיהיו מוכנים לו, שאם יקראהו אביו יוכל ללבוש אותם מיד. ואמר רבי שמעון בר יוחאי : לא היה בעולם אדם שקיים מצוה זו של כבוד אב כמו עשו, וליו הכתוב אומר: בן יכבד אב [מלאכי א] , ובזכות זה הוא שולט בעולם. ובגלל עוד סיבה החזיקם אצל רבקה שבהיותם יקרים כל כך לא האמין לנשותיו אף על פי שאהבם מאוד, מפני שהיו מרושעות והניחם אצל רבקה אף על פי שלא אהבה כל כך אבל האמין לה, לפי שהייתה חסידה. ואף על פי שעשו היה הולך לציד, לא היה לובש את הבגדים האלו הואיל ולא היה צריך להם אלא במקומות רחוקים של חיות רעות, ואולי לקח חלק מהם. שהרי בוודאי לא היה זה בגד אחד. שכן קורא להן: כותונות עור ונראה מכאן שהיו הרבה. וכן אומר : בגדי עשו ויש אומרים שבאותו יום לא לקח עמו הבגדים האלה, ולכן השתהה כל כך הרבה זמן בשדה שלא כפי הרגלו. ויש אומרים שהבגדים האלה היה לובש הבכור, כי באותם הימים היו הקורבנות נקרבים על ידו, וכך לבשם אדם הראשון ראשונה ונתנם לשם בן נח שהיה בכור. ושם מסרם לאברהם ליצחק ויצחק לעשו שהיה בכור, אבל משראה יצחק שנשותיו של עשו עובדות עבודה זרה, לקח הבגדים ונתנם לרבקה שתשמרם. ומפני שלרבקה נודע מכר הבכורה ליעקב, אמרה: ראוי ליעקב ללובשם  שהוא הבכור.

ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש [כז/כח] אומר ילקוט מעם לועז עכשיו מודיענו הכתוב את נוסח הברכות שבירך יצחק את יעקב. וכבר כתבנו בפרשת וירא שפעמים מדברים הנביאים דברים שהם עצמם אינם מבינים פשרם. כי הקב"ה שם בפיהם כדי לאומרם. אף ביצחק היה כך. הוא היה סבור שמברך את עשו, אבל הקב"ה זימן לו בפיו ברכות טובות שהיו מתאימות ליעקב. והם 7 ברכות. ויש אומרים שבירכו בעשר ברכות כנגד עשרת הדברות שבהם נברא העולם. ואלו הדברים שאמר הקב"ה ייתן לך ויחזור וייתן לך מן הטללים הטובים היורדים מן השמים ומן המעיינות הטובים העולים מן הארץ , ומגדלים את הצמחים. ויהיה לך הרבה דגן ויין וייתן לך כוח ועוצמה. והברכות האלו יהיו לך נוסף על הברכות שברכני ה" אחרי פטירתו של אברהם אבי. השם ייתן לך מן מלמעלה שיהיה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
נובמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר