ברית מספר 30 – כי"ח – אליאנס – תיעוד והיסטוריה..מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים


אלישבע שטרית תמונה

גיליון " ברית " בעריכתו של מר אשר כנפו הקדישה את החוברת מספר 30 – קיץ תשע"א לכבוד 150 שנה לאליאנס – כל ישראל חברים.

בגיליון זה בן  למעלה משלוש מאות עמודים, כוללת בתוכה מאמרים בעברית וחלק נכבד ומכובד גם בשפה הצרפתית. המידע הינו יקר ערך כפי שניווכח להלן.

בהזדמנות זו רוצה אני להודות לאיש היקר הזה מר אשר כנפו על פועלו למען הקהילה כולה ותרומתו הכבירה בהבאה, ריכוז והפצה של נושאים מעניינים אודות העדה הברוכה שלנו. 

מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים

בקהילות בודדות נמצאו כבר במחצית השנייה של המאה הי״ט, מוסדות לימוד אירופים, שבהם למדו גם בנות יהודיות, אבל רק מיעוט קטן, שנמנה עם העילית הכלכלית והחברתית של הקהילה, אותם בעלי חסות של מעצמה אירופית ( Protèges) שלחו את הבנות לבתי הספר האירופים. הדוגמה הבולטת לכך היא העיר מוגדור. בעיר זו פעל בית ספר לבנות מטעם חברת "אגודת אחים" הלונדונית, אבל הוא נועד רק לבנות העשירים, ואילו רוב רובן של בנות מרוקו נותרו, עד לשנת 1863 מחוץ למסגרת חינוכית כלשהי.

כידוע, חברת כי״ח הקימה בשנת 1862 את בית הספר הראשון לבנים בעיר תיטואן, וכעבור שנה, בשנת 1863 , היא הקימה בעיר גם בית ספר לבנות.

הקמת בית הספר הפך , כפי שעוד נראה להלן, לנדבך הראשון והחשוב ביותר בשינויים שהתרחשו במצבה של האישה היהודייה במרוקו. אולם, המשימה של כי״ח לא הייתה פשוטה או קלה, כי במרבית הקהילות של מרוקו התנגדו ראשי הקהילות לפתוח בתי ספר לבנות והם התנגדו להשתתף באחזקתם השוטפת בטענה שבתי הספר האלה אינם נחוצים בקהילה כלל וכלל. לכן, ברוב הקהילות נוסדו בתי הספר לבנות מספר שנים אחרי ביה״ס לבנים. בטנג׳יר, למשל הוקם ביה״ס לבנים בשנת 1865 ושל הבנות רק בשנת 1874. בפאס, נוסד ביה״ס לבנים בשנת 1881 ואילו זה של הבנות נוסד רק כעבור 18 שנים, בשנת 1899. זאת ועוד, ברוב הקהילות הוקמו בתי הספר רק בתקופת הפרוטקטורט הצרפתי, כלומר משנת 1912 ואילך.

גם אחרי שבתי הספר נפתחו, ניצבו המורים בפני קשיים לא מעטים והעיקרי שבהם היה: הנשירה הגדולה מבית הספר- נשירה שהייתה תוצאה של נישואי בוסר, כי בנות שהתארסו או הגיעו לפרקן עזבו את הלימודים . סיבה אחרת לנשירה נבעה מהמצב הכלכלי, כאשר בנות העניים הוצאו מביה״ס לפני שהשלימו את שנות הלימוד על מנת לעבוד לפרנסת המשפחה או כדי ללמוד מקצוע. על קשיים אלה יש להוסיף את האדישות הרבה שהפגינה הנהגת הקהילה אשר לא ראתה כל יתרון בחינוך הבנות ועל כן גם לא עודדה את התפתחותו.

ברם, מהיבטים שונים הפך בית הספר, על אף הקשיים הרבים, לנדבך הראשון והחשוב ביותר בתמורות שהתרחשו במעמד האישה ובמצבה במרוקו.

ראשית לכל, מבחינה מספרית: כשאנחנו בודקים את מצבת הלומדים בבתי הספר אנחנו מוצאים שברוב בתי הספר (הלוא מעורבים) מספר הבנות הלומדות היה גבוה בהרבה מזה של הבנים והיו מקומות שאף היה כפול ממנו. הנה כמה דוגמאות משנת 1939 : פאס: 641 בנים 902 בנות. מראכש: 675 בנים ו 803 בנות. מקנאס: 394 בנים 500 בנות.

יותר מכך, הלימוד בבית הספר חייב שבירת מוסכמות חברתיות, שהיו אבני יסוד בחברה המסורתית והכוונה כמובן, ליציאת הבת מהבית, ולעלייה בגיל הנישואין, שכן לא ניתן היה לקיים חינוך במוסד פורמאלי בחברה שקידשה את סגירת הבת בתוך הבית ומיהרה להשיא אותה בגיל צעיר.

בית הספר של כי״ח פתח, למעשה, בפני הנערה היהודייה – לראשונה בחייה – אפשרות ללמוד ולרכוש השכלה והציב לה אתגרים אינטלקטואליים שלא היו קיימים בעבורה בעולם הישן. ועל כך נוסיף שהיכולת האינטלקטואלית של הנערה זכתה להכרה עם קבלת תעודת סיום לימודיב יסודיים (certificat detudes primaries) או על יסודיים, וזכתה להערכה כאשר קיבלה פרסיב על הצטיינות בלימודים או מלגה כספית להמשך לימודים על יסודיים או קיבלה מלגה ללימודים ב- Ecole Normale( Israelite Orientale בורסיי, ומשנות השלושים של המאה הי״ט התפרסמו! שמות הבנות המצטיינות על גבי העיתונות האירופית המקומית – כל אלה פיתחו את מודעותד העצמית של הנערה וחיזקו את ביטחונה .

נקודה אחרת הראויה לציון נוגעת לבנות העניים: מאז הקמת ביה״ס הראשון לבנות בתיטואן דאגה כי״ח להחדיר את השפעתה דווקא בקרב השכבה העממית והענייה של הקהילה וזאת משום שהשכבה הזו לא מיהרה לשלוח את הבנות לבית הספר, כי בניגוד לתופעה שהתפתחה בקרב בתי הספר לבנים, שבהם לא מיהרה העילית של הקהילה לשלוח את הבנים לכי״ח, הרי שלגבי הבנות. המצב היה הפוך, בית הספר נתפס כסמל לסטאטוס חברתי, שהלימוד בו נאה בעיקר לבנות העשירים, לכן בנות העניים חששו לבוא בשעריו. מסיבה זו החליטה כי״ח, מהשנים הראשונות לייסוד בתי הספר לפתוח בהם סדנאות להכשרה מקצועית, בעיקר ללימוד מקצועות המחט (תפירה, רקמה, סריגה) ומההתחלה הפכה ההכשרה המקצועית לחלק אינטגראלי מתוכנית הלימודים. ״ בית הספר" כותבת אחת ממנהלות כי״ח "חייב לשנות את ייעודו ולהיות מעין סדנה מקצועית. הבנות תלמדנה את המוסר ואת הערכים דרך קוף מחט התפירה ומסרגת הצמר. העניות תבואנה לרכוש מקצוע מכנים לעתידן ואילו העשירות תרכושנה בו מקצוע להעסיק עצמן בשעות ־פנאי". לימוד המקצוע בצד רכישת השכלה הקנו לבנות כלים שעזרו להן להשיג מידה מסוימת של עצמאות כלכלית.

הקמתן של כיתות לימוד להשכלה על יסודית גם בעבור הבנות (הכוונה ל cours complementaires ולקולג'ים ) פתחו בפני האישה אפשרויות לרכוש השכלה גבוהה מחוץ למרוקו, והעניק לה את היכולת לרכוש מקצוע מודרני כמו: הוראה, פקידות, כתבנות, אחיות ומיילדות בבתי החולים. היו גם נשים, מעטות אמנם, שכבר בשנות הארבעים של המאה כ', עסקו בעריכת דין וברפואה.

העיסוק במקצוע מודרני בצד העבודה מחוץ לבית העלו את קרנה של האישה בעיני עצמה והעניקו לה מידה מסוימת של עצמאות כלכלית, במיוחד אם היה עליה לחיות בגפה (רווקה, גרושה, אלמנה).יתר על כן, בתקופות של משבר כלכלי חמור, כמו בימי השפל של שנות השלושים, הפכה האישה, במקרים לא מעטים, למפרנסת העיקרית, לאחר שהבעל פשט את הרגל או פוטר שעבודתו.

מן הראוי לציין, שהתקדמותה של האישה בתחום המקצועי בלטה מאוד במיוחד לאור העובדה שגברים לא מעטים נותרו קשורים למקצועם המסורתי. תופעה אחרת שאנו עדים לה בעניין הזה היא, שעבודת האישה הפכה בשנות השלושים והארבעים של המאה כ' לנורמה חברתית מקובלת עד שלעתים, אם היא סירבה לעבוד מחוץ לבית הפך הנושא עילה לגירושין.

למעשה, בית הספר שקד להעניק לנערה לא רק הכשרה מקצועית והשכלה כללית , אלא בראש ובראשונה ביקש לעצב את דמותה ברוח המודרנה ולפתח את המודעות העצמית של הנערה. כך כתבה העלמה קוריאט, המנהלת הראשונה של ביה״ס לבנות במראכש בשנת 1902, זמן קצר ־אחר הקמת בית הספר לבנות בעיר הזו:

עלינו לחתור לכך ולפעול על מנת שהילדות הבאות אלינו תהיינה בעתיד לנשים שונות מאימותיהן. בשיעורים שלנו אנו עושות הכול כדי לעזור להן בכך. אם כושר השיפוט והאינטליגנציה שלהן יהיו מפותחים יותר, הן לא תהיינה תלויות עוד בגחמות של הבעל. מן הדין שתינתן חשיבות לרצונן ולהחלטתן בחיים המשותפים; שגם הן תוכלנה להביע את דעתן בנוגע לילדיהן. עם מעט חינוך והדרכה מחשבתן תהיה בהירה יותר, והבעלים ימהרו לגלות שנשותיהם יכולות לשמש להם חברות לחיים. חברות שעצותיהן ודעותיהן ראויות להישמע. וכך האישה לא תהיה עוד חפץ מיותר או נלעג, אלא חברה שיש לה דעה עצמית משלה ותהיה עזר כנגדו…זוהי מטרתנו, וכל מאמצינו יהיו קודש להשגת המשימה הזו.

פיתוח המודעות העצמית היה נושא חשוב, אולי החשוב ביותר שהקנה החינוך המודרני לנערה, כי על ידי הרמת קרנה של האישה בעיני עצמה ואחר כך בעיני אחרים, היה טמון המפתח לשינוי במעמדה. כי, "רק אישה שיש לה דעה משל עצמה לא תחשוש עוד להביע אותה באוזני בעלה ובאוזני הזולת". לפיכך, החינוך וההשכלה היו האמצעי שבעזרתו יכלו הבנות לפתח את "כושר השיפוט והאינטליגנציה" שלהן.

אכן, החינוך בכי״ח השפיע על מצבה של האישה והשינוי בא לידי גילוי הן במישור האישי והן במישור הציבורי.

השינוי הבולט הראשון והמיידי, במישור האישי, היה בהמרת הלבוש המסורתי בלבוש אירופי. שינוי זה הצריך אומץ לב לא קטן מצד הבנות, שכן בקהילות לא מעטות (במיוחד באלה שנמצאו בפנים הארץ) לא מיהרו גברים להמיר את הלבוש המסורתי בחליפה אירופית (יש קהילות שבהן המשיכו הבנים ללבוש גילביה לבית הספר גם בסוף שנות השלושים של המאה העשרים).

שינוי אחר נוגע לצמצום תופעת נישואי הבוסר: ככל שהלימוד בכי״ח הקיף חלקים גדלים והולכים של החברה היהודית, וככל שהיה מחסור בכיתות לימוד בגלל הביקוש הגדל, כך הלך ועלה גיל הנישואין של הבנות (המנהלות , שעמדו בראש המאבק, למשל, סרבו לקבל נערות מאורסות או סילקו מבית הספר בנות שהתארסו במהלך הלימודים). בנקודה זו יש להוסיף שהבנות עצמן כבר לא הסכימו לכל שידוך שההורים הציעו ולא חסרו מקרים שבהם בנות ברחו מהבית ובלבד שלא יינשאו לאדם מבוגר מהן.

גילוי בולט אחר של השפעת החינוך נוגע להיעלמות הדרגתית של ההפרדה החברתית בין המינים, כאשר האישה מתחילה להשתתף ביחד עם הגברים באירועים חברתיים ומשפחתיים. וחשוב מכך, האישה מצטרפת לשולחן המשפחתי. אמנם היו נשים, מבוגרות בעיקר, שסירבו להצטרף לשולחן המשפחתי, אבל הדבר נבע מבחירתן האישית.

השינויים בתחום הפרט תרמו לכך שבמציאות החדשה שוב לא נעדר קולה של האישה מהשיח המשפחתי והחברתי, או מההחלטות שהתקבלו סביב השולחן. ולשותפות הזו של האישה בקבלת החלטות בתוך המשפחה הייתה השפעה גם על טיבן והדוגמה הבולטת לכך היא התערבותה בשאלת חינוך הבנים. לנשים, גם לאלה שלא למדו, היה חלק משמעותי בהעדפת החינוך המודרני על פני החינוך המסורתי והן עודדו את הבנים לרכוש השכלה כללית ומקצוע המפרנס את בעליו, שכן לדעתן :"בזמן הזה אין ללמוד תורה ותפילה, שצריכים אנו לפרנסה והזמן קשה… והבנים צריכים ללמוד חכמות חיצוניות ומלאכות כדי שיהיה להם במה להתפרנס ואם יתעסקו בתורה יהיו עניים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר