רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

תורת חסד

ועוד סיבה שלכן היה מוכן רבנו להשקיע את זמנו ללימוד אחרים, והיא כפי שרבנו היה תמיד מעורר עליה: שכיון שאדם צריך לעשות חסד וגם ללמד תורה, את שניהם יוכל לבצע בלימוד אחרים, ובלימוד יש גם ׳נדיבות הלב׳. (והדברים תואמים עם מאמר חז׳׳ל במסכת סוכה מט: שהלומד על מנת ללמד זוהי תורת חסד.)

ישיבת כתר תורה

כיון שהלימוד היה בשעות הערב בערך עד השעה אחד עשרה בלילה קרא רבנו לישיבתו ׳כתר תורה׳ ע״ש מאמר הרמב״ם שכתב ״הרוצה לזכות לכתרה של תורה לא יאבד לילה אחד מבלי לעסוק בתורה (פ״ג מהלכות תלמוד תורה הי״ג) ורבנו שקיים זה כל חייו, רצה ליישם רמב״ם זה גם בתלמידי הת״ת המבוגרים המובחרים שנפשם חשקה בתורה בני 14 – 18. בתחילה היה בלימוד הרמב״ם הלכות מדע, לאחר מכן למדו את כל הרמב״ם על הלכות החגים, לאחר שסיימו את הספר רצו להשיג כמה ספרים מחלק אחר של הרמב״ם, ולא היה בנמצא כי אם ספרים בודדים מכל חלק, על כן עברו ללמוד גמרא בגמרות שבסדר נשים עם שולחן ערוך אבן העזר, לאחר מכן למדו בגמרות שבסדר נזיקין עם ההלכות שבשולחן ערוך חושן משפט. לאחר מכן למדו בישיבתו מסכת חולין עם לימוד ההלכה בטור ב״י שו"ע ונושאי כלי השו״ע, ואיתם ליבן את חידושיו שבספרו מזרח שמש, תלמידיו השתלמו אצלו גם בלימוד השחיטה והניקור, ותודות לה׳ יתברך יצאו מן הישיבה עשרות מנהיגים רוחניים ומרביצי תורה בקהילות חשובות ומהם מכהנים ברבנות בדיינות ובהרבצת תורה, כשאת ראשית לימודם והתקשרותם באהבה לתורה, כשאת הסמיכה קבלו התלמידים מהאב״ד רבי יהושע בירדוגו זצ״ל.

עמוד ואתה נוטל שכר כנגד כולם

גם בזמן שמועד לבטלה, כמו בזמן הדלקת נרות חנוכה, גם באותו הזמן המשיך רבנו ללמד. כפי שמספר רבנו בספרו שמש ומגן ח״ב/ה "והייתי רגיל להדליק נרות חנוכה קודם הרב מור אבי ז״ל, כי באותו העת היה לי עת קבוע ללמוד עם התלמידים.

שרשת הזהב.

כתב המהר"ל בספרו נתיבות עולם, " החכמים הם עצם התורה, וכמו שנתן ה' תורה לישראל, כך נתן להם החכמים " הופעת חכמי התורה בישראל, מגלה לנו המהר"ל שהם כעין נתינתה של התור.

הורידי כנחל דמעה

חינוך ילדי ישראל בדרך ישראל סבא, היתה אצל רבנו במעלת ערך גבוהה מאוד, גם בהיותו בירושלים לעת זקנותו, וכפי שהסיפור הבא ימחיש מעט את זאת, וכך היה: ביום מן הימים נכנסו לרבנו זוג הורים מתלוים בבנם הצעיר, לאחר הדרישה בשלום רבנו, שאלם רבנו מה הביאם לבוא אליו, וההורים ענו ואמרו שבימים הקרובים חוגגים הם לבנם את חגיגת הבר מצוה, ובאו לקבל מרבנו ׳ברכה׳, רבנו כדרכו ענה להם שבשמחה יברך אותו ברוחניות ובגשמיות, בנחת ולא בצער עד עולם. לאחר מכן החל רבנו מתעניין ושואל את הנער איזה גמרא הוא לומד? ענה לו התלמיד שאינו לומד גמ', חשב רבנו שהוא לומד בבית ספר תורני אבל לא לומדים שם גמי, החל מתעניין רבנו ושואלו בעניני הלכה – ומתברר לו שאין לו שיג ושיח בהלכה, ואפי׳ בחומש לא היתה לו שום ידיעה, עד שהסבירו לרבנו שהוא לומד בבית ספר לא דתי, אזי החלו דמעותיו של רבנו יורדות ללא הפוגה, שלא האמין למשמע אזניו, לראות ילד יהודי בירושלים ריק מכל תוכן רוחני, עד שאפי׳ עשה על זה קריעה… (מפי הרה׳׳ג י.א. י־ם)

רגע לא לבטלה

ומספר רבנו על השנים שבהם ניהל את התלמוד תורה, וזה לשונו: ״ואף שהשקעתי במלאכה זו כל היום, עם כל זה לא יכולתי לעצור ברוחי להתנתק מעולם הישיבה, ופתחתי ישיבה שבה הייתי מלמד בלילות, ותודה לה׳ יתברך על הזמן שביליתי בתורה, ושאף רגע לא הלך לריק בתורה רק בתורה ובמצוות.

והרבה מהתשובות שבספריי תבואות שמש או׳׳ח ויו"ד נכתבו אז לראש אשמורות, (וזה בנוסף למה שהיה משכים קום לצורך הכנת שעוריו) ובהמשך דבריו משבח רבנו את קהלת מקנס שבזכות הסיוע הכספי שסייעו בידו, יכל לשבת על התורה ללמוד וללמד ובזכותם הרבה תלמידים זכו ללמוד, ומהם רבים תלמידים כבר ראויים להוראה. וכל ענייני קודש אלו וכיוצא בהם, מנעו אותי מלרדוף אחר הכבוד המדומה. (מתוך ההקדמה לספרו מזרח שמש). ואכן כל זמן שהצליח ללמוד ולהעלות חידושיו ותשובותיו על הכתב ראה בזה רבנו סייעתא דשמיא גלויה, כי לפי הטבע, לא היה צריך להיות לו זמן פנוי, אך כבר אמרו חז״ל: בתחבולות תעשה לך מלחמה, ולהיות ערום ביראה, ואכן על ידי שקבע זמנים בל יעבורו ללימוד, שם קץ וסוף לעיסוקים השייכים לתלמוד תורה. חמש וחצי שנים לימד רבנו בישיבה, מי׳ אדר תש״ד עד סוף שנת תשט׳ בה נתבקש לכהן כדיין בעיר קזבלנקא לאחר פטירת הראב׳׳ד, והיה מוכרח להיענות לבקשתם של הרבנים והקהילה בקזבלנקא, אמנם קול התורה לא פסק בישיבה, ועוד בשנת תשכ״ב מספר רבנו בהקדמה לספרו מזרח שמש, שעדיין הישיבה היתה קיימת בראשות רבו רבי יצחק סבאג.