מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח
אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.
ד. העליות משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח
בפרסומים על תולדותיהם של יהודי שלוניקי פרקים לא מעטים דנים בזיקתם של הללו לארץ ישראל, בתרומותיהם לטובת היישוב בה ובעליותיהם אליה בדורות שונים. עם זאת, אין בידינו חיבור מקיף המוקדש לכל ההיבטים של הנושא, ועדיין לא זכו אף שמות כל האישים שעלו ארצה משלוניקי בזמן מן הזמנים, לרבות חכמים, לתיעוד ולרישום.
המקורות לחקר סוגייתנו הם, בראש וראשונה הספרות הרבנית – בעיקר ספרות השאלות והתשובות, אך גם דרשות, ספרי מוסר, אגרות ויומני דרכים. נוסך לכך, ניתן למצוא הדים לעליות גם במקורות חיצוניים, אירופיים ותורכיים כאחד.
גורמים רבים – פוליטיים, דתיים וכלכליים – חברו יחדיו ליצירת התנאים לעליות בדורות שאחרי כיבושה של ארץ ישראל על ידי העותמאנים : היחס הליברלי של השלטון אל היהודים ; הציפייה לגאולה ; והתחושה שחבלי משיח הנה באו.
זו ניזונה ממאורעות התקופה. כיבושה של קושטא בידי העותמאנים בשנת 1453, שהביא קץ על מלכות הרשע, היא ביזנטין ; גירוש ספרד ; והמאבק בין המעצמה המוסלמית לבין המדינות הנוצריות, וספרד הקתולית בראשם – כל אלה נתפשו כמלחמה גוג ומגוג, שאחריה יבוא המשיח.
אכן, אין זה מקרה שרבים מן העולים בחרו לשבת בצפת שבגליל, שלפי המסורת יתגלה בה המשיח. על אלה יש להוסיף את השיפור שחל הן במצב הביטחון בים, בדרך שבין הבלקן וארץ ישראל, והן בביטחון הפנים, לאמר, בהגנה מפני בידואים מתנפלים.
גם האפשרויות הכלכליות בארץ ישראל הלכו והשתפרו בימי סלים הראשון – 1512 – 1520, ויותר מזה שלטונו של סלימאן המפואר 1520 – 1566, שיזם פעולות בנייה ושיקום בארץ, בייחדו בירושלים. ואמנם שנות העשרים עד השבעים של המאה הט"ז נחשבות שנות פריחה ושגשוג ליישוב היהודי בארץ ישראל, שעיקרו מרוכז בשתי ערים : צפת וירושלים.
יהודי שלוניקי ממגורשי ספרד, בעלי יוזמה במסחר מקומי ובינלאומי ומיומנים באומנויות ומלאכות, כגון ייצור אריגים, מצאו בקעה להתגדר בה.
העליה משלוניקי לארץ ישראל במאות הט"ז – הי"ח
אליעזר בשן – שטרנברג – נולד בבודפשט בשנת 1925, הוא עלה לארץ עם משפחתו אשר התיישבה בחיפה בשנת 1935. הוא בוגר בית ספר " יבנה " בעיר. היה חבר בהגנה ובבני עקיבא, וריכז את סניף הכרמל עד להצטרפותו לקבוצות משואות יצחק בגוש עציון בשנת תש"ו.
במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני יחד עם מגיני גוש עציון. לאחר שחרורו מהשבי הקים את ביתו עם רעייתו דבורה לבית גור אריה במושב השיתופי משואות יצחק באזור שפיר. אליעזר היה מראשוני הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתולדות ישראל ולספרות עברית, ועשה את לימודיו בהתמדה ושקדנות בלא שיזניח את תפקידו ומשימותיו כחבר משק.
עידוד לעלייה.
חכמי שלוניקי עודדו את העלייה לארץ בתקופה ההיא. עדות לכך אתה מוצא בתשובותיהם לשאלות על רקע רצונו של אחד מבני הזוג לעלות ארצה לעומת סירובו של השני – בדרך כלל, הסירוב בא מצד האישה.
כך, למשל, כותב רבי שמואל די מדינה – הרשד"ם, מחשובי חכמי שלוניקי במאה הט"ז – רס"ו – חשון ש"נ – 1506 – 1589, בהקשר למקרה זה :
"איש הירא וחרד אל דבר ה' נדבה רוחו…לעלות לארץ ישראל ואשתו מוחה….פשיטא שגורעין במי שמוחה לבעל שלא יעלה, אחר שאמרו ז"ל שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. עוד אמרו, המהלך ד' אמות בארץ ישראל עוונותיו נמחלין.
וכל שכן בזמן הזה אנו רואים רבים והולכים לארץ ישראל, ואחר שהכל תחת ממשלת אדוננו המלך תוגרמה, הסכנה אינה על כך "
ברוח דומה כותב רבי משה בן יוסף מטראני ( המבי"ט ר"ס – ש"ס 1500 – 1580 ) שעלה משלוניקי לארץ ישראל והתיישב הצפת.
מתוך כתביהם של חכמי שלוניקי ושל חכמים אחרים ניתן ללמוד, כי במאה הט"ז, כמו בדורות הבאים, רבים עלו או ניסו לעלות ארצה גם ממקומות אחרים בבלקן : ממונסטיר, מלאריסה ומטריקלה, מלפנטו ומסופיה, מוולונה ומן האי כיוס, וכיוצא באלה.
סיבוכים אישיים שהתעוררו ביישובים אלה בהקשר לעלייה, כגון הצורך בהתרת נדר או בכפיית אישה לעלות עם בעלה אם היא מסרבת, וכדומה, הופנו אל חכמי שלוניקי. יש ואיזכורי העליות לארץ מופיעים ללא ציון שם המקום שממנו מבקשים לעלות, ויתכן שגם באלה הכוונה לשלוניקי.
צפת.
המרכז הרוחני והכלכלי בצפת במאה הט"ז ביבנה במידה רבה הודות לעלייתם של יהודים משלוניקי. רבים ממגורשי ספרד שהתיישבו בצפת היו ילידי שלוניקי או עברו דרכה, מהם שלמדו או לימדו בישיבותיה, והמשיכו את חיי התורה בגליל.
בין העולים, חכמים שהורישו יצירות חשובות בהלכה, בפרשנות המקרא והתלמוד, בקבלה ובשירה, שמממימיהם אנו שותים עד היום הזה : רבי יוסף קארו, מחבר ה " בית יוסף " וה " שולחן ערוך ", שבא לצפת בשנת רצ"ז בקירוב – 1537.
חברו לבית דין רבי משה בן יוסף מטראני שהוזכר לעיל ושעלה ארצה בגיל י"ח, בשת רע"ח לערך – 1518, ופעל בה עד פטירתו בשנים ש"ס – 1580. תלמידו רבי יוסף טאיטאצאק, וביניהם רבי אברהם שלום, רבי שלמה בן משה אלקבץ, שהתפרסם בפיוטו " לכה דודי " וחיבר פירושים למגילות.
רבי אליעזר אשכנזי, ורבי שמואל עתיה, מחבק פירוש לתהלים. מבין גורי האר"י ז"ל בצפת יש להזכיר את העולה משלוניקי, רבי יוסף בן משה בנבנישתי די שיגוביא.
כמה וכמה קווים משותפים להן לצפת ולשלוניקי, בשתיהן מצויים היו מרכזי התורה החשובים של אותה תקופה ; בשתיהן הייתה תעשיית האריגים הבסיס העיקרי של חיי הכלכלה ; בשתיהן התחילה ירידה הדרגתית כשפגע המשבר בתעשייה זו. שני במרכזים ניזונו זה מזה ובשניהם ישבו חכמים שהיו גם אנשי מעשה ועסקו ברפואה, המלאכות ובמסחר.
בין העולים לצפת היו גם בני קהל האשכנזים בשלוניקי. אחד מהם היה הגביר יהודה אבירלין, שעלה בשנת שכ"ד – 1564. הוא נודע מחמת הפולמוס שנתעורר סיבו, כשרצה להטיל מסים על תלמידי חכמים, שהיו בדרך כלל פטורים מתשלום מס, וזאת על מנת להקל על האמידים.
מקורותינו דנים על פי רוב בעליית בודדים, משפחות, או נשים, אף מפשוטי העם ולא רק מקרב תלמידי כחמים ואמידים. לעומת זה, נדירות הידיעות על קבוצות גדולות שעלו משלוניקי. ידיעה אחת מספרת על שמונים מיהודי שלוניקי שמגמת פניהם לצפת, אלא נישבו בידי אבירי מלטה בשנת שי"ד – 1554.