ממזרח וממערב-כרך ג'-להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545 – 1619 – חיים בנטוב

1 – להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס  1545 – 1619 – חיים בנטוב

הרי שני פירושים בפסוק שניהם לפשוטו של מקרא מבוססים על המשנה ועל המדרש בפרשת נשא. דוגמה אחרת לפרשנות המדרש, המצביעה על שיטתו הפשטנית בפירוש המדרשים, מצויה בפסוק: ״ותשב מצד הקוצרים״. הוא מביא את המדרש ברות רבה ה, ו:

ותשב מצד הקוצרים ודאי. לא דבר נכונה הר״ש אלקבץ במה שפי׳ על זה. אבל תוכן הדבר כאשר התחיל הוא עצמו. לפי שלמעלה דרשו מיני דרשות על הכתוב, שלא כפשטו, אמר עתה דרשה אחרת כפשטו של כתוב. וזהו ודאי — כמשמעו. כי הדבר שיפורש כמשמעו הוא ודאי פירושו. אבל כשיוציאו אותו מחוץ לפשטו יסבול הרבה פירושים, והדבר ספק. לזה תארו הדבר שהוא כפשטו. במלת ודאי.

גם בב״ר יש אחר דוגמ׳ זה: גם בת״כ פ׳ שמיני, אמרו ואותו תשבורו יבול ישברנו ודאי ופו׳

תשומת־ לב מקדיש הוא גם לענייני לשון ודקדוק. על הפסוק ברות ״וישבו שם כעשר שנים״, אומר:

״:המדקדקים אומרים כי הכף תורה על ב׳ דברים או לדמיון… או… לשיעור… מבואר בפרקי אליה… והגד. חז״ל לא יסברו כן אלא הכל חוזר אל דמיון, שהוא שמוש והכף לבד״(רות, דף לה ע״א).

לדעתו, חז״ל במדרשיהם פעלו לפי כללי דקדוק שונים. ובמפורש אומר זאת באסתר על הפסוק: ״אשר הגלה מירושלים״, ודברי רבא עליו במגילה יג ע״א ״שגלה מעצמו״, הוא מביא דיון דקדוקי ארוך ובסופו אומד:

ואשר אאמין אני כי דרך ז״ל בדקדוק דרך אחרת נתבאר שם בפי בראשית כי יודע ה׳ דרך צדיקים — הודיע דרך צדיקים. וכן והאדם ידע — לימד דרך ארץ לכל; וכן… דרשו כי עתה ידעתי — הודעתי לכל…; וכן סוברים כי פי׳ הגלה — הוא מעצמו כן דרשו במלה דומה לה ממש: הוקם המשכן — שמעצמו הוקם; וכן בריש מדרש חזית — כל כלי ברזל ילא נשמע בבית בהבנותו — שמעצמו נבנה (אסתר, דף פה ע״א).

כיוון ששלט היטב בשפה הערבית נעזר הוא בפירושיו בשפה זו. לפסוק: ״בנות צעדה עלי שור״, אומר: ״בלשון הערבי יבוא לשון רבים כן: תקול אלפלס־ פה״ (״צוף דבש״, פרשת ויחי, דף ה ע״א) [הפועל בלשון יחיד, והנושא רבים]. לפסוק בתהילים, ב: ״נשקו ,בר פן יאנף ותאבדו דרך״, הוא כותב: ״בראות האדם יחשך עולם בעדו, יצרו צעדי אונו ולא ימצא מנוח לרגלו, ובשום צד יקרא זה אבידת דרך כאשד יאמר משל הדיוט חארת אדינייא בינא״ (תרגום: נבוך העולם בגו) (״אוצר נחמד״, דף מג ע״ב).

הגותו

כיוון שספריו הם ביאורים למקרא, אין לצפות מהם לתיאור שיטתי של מחשבתו הפילוסופית־דתית. אך דרך פירושיו הוא שוזר רעיונות, הגיגים וביטויים, המשק­פים את מסכת רעיונותיו. אולי אין מקוריות במחשבתו, ורוב דבריו מצויים במשנות קודמיו, אך חידושו הוא בבחירתו. הדברים שהוא בוחר מכל אחד ואחד, מעמידים אותנו ׳בהצטברותם על השקפת־עולמו ׳במלואה. הדגר חשוב לנו גם מפן איחר, כי מן הסתם, מחשבותיו של ר׳ וידאל אינם ,מלמדים עליו בלבד, אלא מרמזים הם על עולמם של חכמי המגורשים בדור השני במארוקו בכלל, הם מגלים לנו עם ,אילו בעיות רוחניות נאלצו להתמודד חכמים אלד. ומה תשובה נתנו עליהן. חשוב לנו לדעת גם מה היתד. האווירה התרבותית היהודית בפאס של של המאות ה-16-17. להלן נביא כמה מחשבות־ רעיונות מרכזיים שבספריו.

האמונה והמעשה

אף־על־פי שהוא משתמש הרבה בדברי הוגי־הדעות הראציונאליסטים כרמב״ם ורלב״ג, ומביא את דברי הפילוסופים, אין הוא ראציונאליסט, אלא במרכז השקפת־עולמו עומדת האמונה. האמונה שעניינה מסירת דעות אמיתיות על־ידי התגלות התורה עדיפה בעיניו מהדעות המושגות באמצעות חקירה ועיון. על הפסוק בתהילים עח, ״ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוד. את אבותינו להודיעם לבניהם״, אומר הוא: ״כי האבות לא ינחילו לבניהם רק דעות אמיתיות. וישימו באלקים כסלם — לשון מחשבה שהאמינו בו אמונות אמיתיות, :בזה מצותיו עצות״ רוצה לומר, שהאמונה שבדרך זו היא מביאה את האדם לקיום המצוות.

את רעיון הזיקה והקשר שבין אמונה למעשה מפתח הוא בהקדמתו למגילת אסתר:

ידוע תדע כי כאשר המעשה הטוב צריך אל האמונה ככה האמונה תצטרך אל המעשה… טוב ההשתדלות בעשיית המצוות, עד ממהר לענות על היות האמונה אצלו מצויירת… וזה אמרם בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה שהעיקר שהכל תלוי בו הוא האמונה כי בציירם כי יש משגיח על ענייניהם… מורו אחור ממעשיהם הרעים ונהרו אל המעשים הטובים.