תולדות חכמי ורבני הספרדים ועדות המזרח-שמעון ואנונו

רבי אברהם ב״ר [דון] שלמה עקראארזי הלבנון

מחכמי ספרד. נדד לארצות מצרים, ארץ-ישראל, טורקיה ואיטליה. שמע תורה מפי האר״י [רבי יצחק לוריא]. בשנת ה׳שנ״ו ;1596 הוציא לאור בסלוניקי קובץ ספרים פרי-עטם של מחברים שונים, בשם ״אמרות טהורות״. חיבר כמה ספרים שלא נדפסו.

תולדות עם ישראל, בערכו

רבי אברהם ב״ר חיים נדאף

מחכמי תימן שעלו לארץ ישראל. רב, ראש ישיבה ומחבר. נולד בתימן בשנת ה׳תרכ״ו [1866]. נפטר בארץ ישראל בשנת ה׳ת״ש – 1940

כבר בנערותו כשהוא כבן 14 שנה החל בכתיבת תשובות וחידושים בהלכה. בשנת ה׳תרנ״א [1891] עלה לארץ ישראל, ומיד תפש מקום חשוב בין חכמי ירושלים. שימש גם כמנהיג קהילת התימנים בירושלים. ייסד תלמודי תורה וישיבות והוציא לאור חיבורים של חכמי תימן. עמד בראש ישיבת ״תורת משה״ ושימש דיין בבית הדין של הקהילה בראשות רבי שלום הלוי אלשיך. יצא לחוץ לארץ מספר פעמים בשליחות הקהילה למטרות שונות. היה הראשון שפירסם ביבליוגרפיה לחיבורי חכמי תימן.

אלו הם חיבוריו:

א]. ״ענף חיים״ – על ״עץ חיים״ למהרי״ץ [רבי יחיא צאלח];

ב. ״פתחון טוב״ – על התורה;

ג. ״זכורני איש" – שאלות ותשובות. מחידושיו פירסם בכתב העת התורני ״תורה מציון״.

אנציקלופדיה לבית ישראל

רבי אברהם ב״ר יהודה אבן טוואה

 רב מאלג׳יר, נכד הגאון הרב אברהם ב״ר יעקב אבן טוואה, ספרא רבא בישראל, העתיק שו״ת למר זקנו הנ״ל, חלק הנ׳ נפך [אחל דוד, ב' עמודים 768-765], חי בשנים ש״ל-ת׳ לערך [1640-1570].

מלכי ישורון, עמוד 25

רבי אברהם ב״ר יהודה בדיחי

מחכמי תימן. מרבני צנעא נולד בשנת תר״ט [1849]. נפטר בשנת תרצ״ט [1939]. רב לומד ומלמד. רגיל לדרוש ברבים במתק שפתיים, מתבל דרושיו בסודות הקבלה.

אטלס עץ חיים

רבי אברהם ב״ר יהודה מיוחס

 מחבר שו״ת בני אברהם ואחיו של רבי נתן מיוחס נחשב לדמות מרכזית בקרב חכמי קושטא במאה הי״ח. באדר ב׳ תק״ב [מרס 1742] כיהן כאב בי״ד איסור והיתר. כיהן בתור אב״ד בעיר כבר בשנת תצ״ז [1737] וכן בשנים תק״ד [1744], תק״ח [1748], תקכ״ד [1764] ובעוד תאריכים שלא נמסרו. בשנת תק״ד [1744] נזכר גט שסידר בגאלאטה. גם רבי שמואל חיים מזכיר את בית דינו. החיד״א כותב

עליו שהוא ״מפורסם ביושר העיון והסברא מהר״א מיוחס אב״ד ור״מ רק״ק קושטנרינא״. בי״ב תמוז תק״ו נו ביולי 1746] חתם שני בין רבני קושטא על כתב מינוי של פקידי ירושלים בעיר. התמנה ל״רב הכולל״ של קושטא בשלהי שנת תק״ז [1847]. באב תק״ט [אוגוסט – ספטמבר 1749] כתב הקדמה לספר ״מגלת ספר׳; מאת רבי בנימין קאזיש. בשנת תק״י [1750] חתם על תקנות מתווכי העיר ועל פסק שנשלח לליוורנו. בשנת ת״ק [1740] חתם עם רבני העיר על איגרת המלצה ובכי אדר א׳ תק״ח [19 בפברואר 1748] חתם על הפסק נגד המלבושים היקרים בירושלים. בחשוון תקי״א [נובמבר 1750] נימנה על רבני העיר המאשרים הסכמה של דייני או״ה. כתב הסכמה בראש רבני העיר על ספרים שנדפסו בעיר בשנים תקט״ו [1755] ותקט״ז [1756] ועל שו״ת הרמ״ז שנדפס בויניציאה בשנת תק״ך [1760]. בניסן תקכ״ב [מרס – אפריל 1762] חתם בראש רבני קושטא על איגרת שליחותו של רבי חיים מודעי ובאייר תקכ״ד [מאי 1764] על פסק שנשלח לתוניס. כמו כן נזכר בשנת תקכ״ד [1764] כ״חכם הכולל״ של העיר ע״י רבי שמחה מזלאזיץ שביקר בעיר. באייר תקכ״ט [יוני 1769] היה אב״ד העיר שאישר פסק של דייני או״ה. פסקיו לוקטו בש״ות ״בני אברהם״ שנדפס לאחר פטירתו בקושטא בשנת תקל״ג [1773]. חיבור זה כולל גם קונטריס על הלכות גיטין ודרושים. הספר כולל גם קונטריס מאחיו רבי נתן מיוחס בשם ״שבת אחים״. פסקים נופסים ממנו ״הרב המופלא׳/ וכן היה רבו המובהק של רבי נסים גבאי.

פנקס בית הדין כקושטא, עמוד 85

רבי אברהם ב״ר יהודה עוזיאל

חי במאה הג׳ והד׳. נמנה על רבני העיר חתום על כמה תקנות והסכמות בין השנים הש״ה-השכ״ח. [כרם חמר, תקנות יט, כב, כד, בה, כז, כח] ואף פירש כמה תקנות ובתקנה בענין חלוקת העזבון לאלה הנשואין בכתובה כמנהג המגורשים מצוטט על ידי הרבנים יעקב אבן דנאן וחיים עוזיאל ״פירש מורינו החכם השלם כמה״ר אברהם עוזיאל חי במאה הג׳ והדי. נמנה על רבני העיר חתום על כמה תקנות והסכמות בין השנים הש״ה-השכ״ח. [כרם חמר, תקנות יט, נב, נד, נה, נז, נח] ואף פירש כמה תקנות ובתקנה בענין חלוקת העזבון לאלה הנשואין בכתובה כמנהג המגורשים מצוטט על ידי הרבנים יעקב אבן דנאן וחיים עוזיאל ״פירש מורינו החכם השלם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל…״ [שם, יט]. הוא נזכר בכבוד גדול גם על ידי הר״ש דוראן [סימן מא] בתשובה לבנו רבי יצחק עוזיאל מתואר בתוארים נעלים ״.״ולאבותיו הקדושים אראלים ותרשישים… למרחוק שמעוהו… כלם יעידון יגידון כי אברהם ע״ה הנערב אשר היה פאר הדור והדרו ונשיאו ממזרח שמש עד מבואו הוליד את יצחק…״ גם רבי אברהם גאבישון שהיה ממגורשי ספרד היה ידיד ורע לרבי אברהם החליפו מכתבים ושירים ביניהם ובאחד מהם הוא כותב לרבי אברהם בחרוזים הן דבר רוח קדושה בך גבור, ערבי נבואות וחזונות החלום. קומה עבור לפני מתי חכמה השר, ולפה היה להם ואת עדים בלום…״ [עומר השכחה דפים קב, קנא, וקנה] רבי אברהם חיבר איזה ספרים ולא הגיעו לידינו חידושיו מצוטטים על ידי חכמי דורו וחכמי המערב. משירתו הגיע לידינו ״וידוי גדול״ שנוהגים לאומרו בפאס בכמה בתי כנסיות ביום הכיפורים בחזרת הש״ץ בשחרית.

פאס וחכמיה, עמוד 338

רבי אברהם ב״ר יהודה עייאש

 רב מאלג׳יר, בר אבהן ובר אוריין, בשנת תקט״ז הצטרף אל בית אביו ויצא מאלג׳יר לעלות לארץ ישראל. בשנת תקי״ח הגיע לירושלים ובשנת תקכ״ח יצא מן הקודש אל החו״ל. היציאה של הרב לא היתה לשווא כי מה׳ מצעדי גבר כוננו, רבי אברהם נתן דעתו למצוא אבידה יקרה, את החיבור ״וזאת ליהודה״ לאביו ז״ל. חיבור זה נמסר עוד בהיות רבי יהודה עייאש מכהן באלג׳יר לידיו של יהודי מגרמניה רבי דוד טעביל על מנת להדפיסו. ימים ושנים עברו ולא נודע מה היה עם החיבור, רבי אברהם מסר נפשו וכדבריו ״הקדשתי גופי לשמיא״ [הקדמת רני אברהם לספר וזאת ליהודה] ויצא מביתו כאמור, נסע ממדינה למדינה, ממצרים לאיטליה, מגרמניה לפולין ועד וילנא, נחשולי ימים ונהרות אדירים, לסטים ביבשה, קרח וחורב, ובדרך נס עלה בידי רבי אברהם לעלות על עקבות החיבור, והאבידה חזרה לבעליה. כעת עליו היה לחלות פני נדיבי עם ה׳ על מנת למצוא ממון להוצאת ההדפסה, ההצלחה האירה לו פנים ורבי אברהם זכה להדפיס חיבור וזאת ליהודה בזולצבאך [גרמניה] בשנת תקל״ו: ברא מזכא אבא. הרב אברהם כתב הקדמה חשובה לספר וזאת ליהודה, שב לאלג׳יר לביקור קצר, משום מה הרב השתקע שם ונלב״ע בשנת תקנ״ב [1792] באלג׳יר.

מלכי ישורון, עמוד 189

רבי אברהם ב״ר יהודה צפיג

רבי אברהם היה סגי נהור שלא ראה מאורות מימיו. נולד בטוניס ונמנה על חכמיה. היה חריף ובקי בכל חדרי תורה וכל למודו היה מפי השמועה.

הגיע לירושלם מטוניס בשנת תקל״ה [1775] והתבודד בה בישיבה ״חסד לאברהם״ תוך שקידה על התורה. אחרי שבע שנים נסע לאמסטרדם להדפיס שם את חידושיו ובבואו חלקו לו כבוד רב. בדרכו עבר בכמה קהילות ובכללן קושטא, פראג ואמסטרדם, בעיר זו הדפיס בשנת תקמ״ז את ספרו"עיני אברהם״. הרבנים המסכימים מפליגים בשבחו. רבי דוד הכהן די אוזידו, רב הספרדים באמסטרדם, כותב

בהסכמתו: ״הדור אתם ראו קומו צאו צאינה וראינה מפעלות אלוהים את הנ״ס למינהו הן בעל הנס אברהם הוא אברהם לא יגרע מצדיק עיניו חושך לא יחשיך תמיד יסובבהו… עפעפיו בל חזו שמש לא ראה מאורות מימיו מן השמים יעכבוהו אור יקרות חסורי מחסרא ומשנהו קב ונקי ערוכה בכל ושמורה… המאיר את העולם באספקלריה המאירה יוצר המאורות…״. רבי שאול אב״ד אשכנזים באמסטרדם כותב עליו ״לא ראה מאורות מימיו אבל הרבה צפה במרכבה מרכבת משנה התורה שלמד מפי השמועה מרבותיו המובהקים כי הקשיב לקולן של סופרים…״ בדרכו התודע אל רבי יחזקאל לנדא בעל ״נודע ביהודה״ שהסכים על ספרו וכתב עליו

גברא רבה גבר בגוברין, ודבריו מאירן ולעיניו קילורץ״.

רבי דוד פארדו כותב עליו: ״רב עויראי עמיה שריה נהורא״. כן הסכימו על ספרו ״עיני אברהם״ רבי אפרים ב״ר יהודה נבון, רבי יום טוב אלגאזי רבי אליהו צבי, רבי ישראל יעקב בורלא, רבי מנצור מרזוק, רבי מרדכי יוסף מיוחס ורבי יוסף בן רבי.

יצא בשליחות חברון ונמצא באדרינופול בחודש שבט תקס״ג הוא קיבל את ההקצבה משנת תקנ״ד, השנה האחרונה בה ביקר שליח מארץ ישראל בעיר זו. שליחותו חלה בימים קשים ליהודי חברון .חובות הקהילה עלו ל-120 אלף גרוש. שני שלישים לערביי חברון ושליש לפלחים בכפרים הסמוכים. הנושים הציקו להם מאד ורבי אברהם התנדב לצאת בשליחות לאסוף כספים למטרה זו. בשנת תקס״ד היה ברודוס.

לא ברור אם חזר לארץ ישראל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר