ארכיון יומי: 25 בנובמבר 2015


וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדם (לב, ד).

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדם (לב, ד). 

כתב רבי שלום הלוי זצ"ל רב באופרן, טהלה ובארץ ביבנה. בספרו נתיבות שלום, ויש להקשות דלמה היה צריך להשמיענו ששלח מלאכים "לפניו", בודאי שהשולח מלאכים הולכים לפניו ולא לאחריו. ועוד זה שאמר "אל עשו אחיו" וכי איננו יודעים שעשיו אחיו. ועוד אומרו "ארצה שעיר שדה אדום", מי אמר לו שהוא בארץ שעיר ושמא הלך למקום אחר, והיה ראוי לומר ששלח מלאכים סתם לכל מקום שימצאנו ואע"פ שכתוב "וישב עשיו בהר שעיר" שמא הלך אחר כך למקום אחר, מי יודע אם נשאר שם אם לאו. אמנם יובן כי הנה קודם ביאת האדם לזה העולם מזומנים לבוא עימו ב' מלאכים והם יצר הטוב והיצר הרע, יצר הטוב בימינו ויצר הרע בשמאלו כדכתיב "לב חכם בימינו ולב כסיל לשמאלו" )קהלת י, ב(, אבל היצר הרע הוא מקדים לבוא עם האדם לזה העולם וכצאתו
מרחם אימו הוא עימו, כדכתיב "לפתח חטאת רובץ" )בראשית ד, ז(. עוד אמרו רז"ל כי התורה שאדם לומד והמצוות שאדם עושה נבראים מהם מלאכים, וכמאמר התנא )אבות ד, יא(, עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד. וגם כן אמרו רז"ל כי
יעקב רמז ליצר הטוב ועשיו רומז אל היצר הרע, ויצר הטוב הוא מצד החסד שהוא לבן, ועשיו הוא מצד הגבורה שהיא אדומה, וכסף וזהב יוכיחו, ומצינו פסוק גם כן שאמר "הן עשיו אחי איש שעיר" )בראשית כז, יא(. ובזה נבוא אל הכתוב "וישלח יעקב" הוא יצר הטוב, "מלאכים" שנבראו מן התורה והמצוות שלו, "לפניו" רצונו לומר קודם בואו לעולם, כי הוא אינו בא עד אור לי"ד כלומר עד שנת הי"ד שהיא לאחר הבר מצווה. ולמי שלח אותם "אל עשיו אחיו" שהוא יצר
הרע שהיה אחיו כי שניהם מזומנים היו קודם בוא האדם לעולם הזה, והיכן ימצאו אותם המלאכים, לזה אמר "ארצה שעיר שדה אדום" רצונו לומר גוף האדם שבו מולך שעיר שהוא היצר הרע ומסעיר הגוף עד שעושהו כולו שדה אדום הרומז לדינים שהם מצד יצר הרע. ולפי שהוא מזומן להלחם עימו לכן שלח אליו. וזהו שסיים

"ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה", ירצה כי ציוה את המלאכים ואמר להם בזה הלשון "תאמרו לעשיו" שהוא אדוני, כמו המלך שיושב בתוך הבית ועבדיו ומשרתיו סובבים אותו לפי שהוא קדם לגוף ומלך עליו ואני עכשיו כמו עבדיך, "עם לבן גרתי" רצונו לומר עם החסד שהוא מעולם העליון "גרתי", ואין לי רשות לבוא, ועל כן "ואחר עד עתה" שהוא אור לי"ד.

 ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך עם לבן גרתי ואחר עד עתה (לב, ה). כתב הגאון רבי יהודה בן עטר זצ"ל בספרו מנחת יהודה, יעקב אבינו ע"ה, חשש פן מה יאמר עשו, כל מה שאומרים לי בשם יעקב הוא שוחד דברים ולא יקבל מהם, ויאמר בפני דוקא אומרים כן להחניף לי, ולא הוא אמרה. לכן אמר "כה תאמרון לאדוני לעשו", שיאמרו כה תאמרון. ולפי זה "כה אמר עבדך יעקב", – דבק עם "כה תאמרון", ולא עם לבן גרתי. ואמר "עם לבן גרתי" כלומר די לי –
עם מה שאמרתי שהיתי נושא ונותן בתחבולותיו שלא ירמה אותי, ולא השתדלתי בכבודך, ולכן "ואחר עד עתה".
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך )לב, ה ו(. – כתב הגאון רבי רחמים יוסף מאמאן זצ"ל מחכמי צפרו, בספרו חיגרא דיומ"א, יש לדקדק למה מודיעו עם לבן גרתי, ומאי נפקא ליה מינה. ועוד היה לו לומר בחרן גרתי ועוד מה שאמר ואחר עד עתה, מה צריך להודיעו שנתאחר עד עתה, הרי ראה וידע שנתאחר, ועוד מאי משנה הדבר, ועוד מה שאמר ויהי לי שור וחמור וכו', גם הודעה זו מה טיבה. ונלע"ד לפרש בהקדם הידוע, והוא שהאויב מבקש שלום אויבו מג' סיבות. א. אם יראה אויבו בצער גדול. ב. כשיאריך הזמן הרבה אחר הרעה שעשה לו, אז שוקט כעסו ונח. ג. אם הוא עשיר מבקש שלומו, כי מבקש ממנו הנאה. וזהו שאמר "עם לבן גרתי", שהוא רשע ורמאי כי רמהו כמה פעמים, בנישואין ובצאן שהחליף את משכורתו עשרת מונים. וזה שאמר "עם לבן גרתי" ולא אמר בחרן גרתי, רצה לומר שהייתי דר עם נחש בכפיפה, ואם כן כל הימים בצער, לכן יכרמו רחמיך עלי ועוד "ואחר עד עתה" זה עשרים שנה, ובאורך זמן זה ינוח כעסך וישקוט. ועוד "ויהי לי שור וחמור" שאני עשיר ויהיה לך הנאה ממני. וזהו שסיים "ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך", כי כל השלשה סיבות הגורמים השלום נקבצו באו בי. 

ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות (לב, ח). כתב הגאון הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל בספרו אמרי ברוך, צריך להבין מדוע הקב"ה לא הזהיר את עשו בחלום הלילה שלא יפגע ביעקב כמו שנתגלה ללבן בחלום והזהירו לבל יזיק את יעקב, ומדוע הביא את יעקב לפחד גדול כל כך. ואפשר לומר כי לגבי עשו שהיה אחיו של יעקב ידע הקב"ה שבהסברת פנים שיעשה לו תתעורר האחוה בלבו ולא יעשה
עמו רעה, ולכן לא היה צריך את הדרך הנס שה' יתגלה לו בחלום הלילה. אבל לבן שלא היתה לו קרבה ליעקב רק מאמו, אי לאו שמנעו ה' בחלום הלילה היה חשש שיזיק את יעקב. 

וכתב הרב יוסף בן הרוש זצ"ל בספרו אהל יוסף, "ויחץ את העם". הפסוק קשה מאד, למה לו לחצות לחלק לשנים. אפשר לתרץ, כי יעקב אבינו ע"ה גלגול אדם הראשון והיה מצטער שמא עדיין לא תיקנו, כמו שכתוב (בבא מציעא פד.), "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון". לזה אמר "ויירא יעקב מא"ד"
אותיות אד"ם, "ויצר לו" שמא לא תיקן פגמו. אז "ויחץ", קם בתיקון חצי הלילה הוא ובניו וכל העם אשר אתו, נדד משנתו. הע"ם ר"ת ה'יו ע'מו מ'לאכים שלו. שנבראו מפרי מעשיו הטובים. "והצאן" הם בניו שנקראו שה פזורה ישראל. "והבקר" היא אמו רבק"ה הם אותיות הבק"ר. "והגמלי"ם" הם גמילות חסדים – שהיה גומל, היא עמדה לו, לזה אמר מא"ד.
ברכת שלום שלום
הרב אברהם אסולין
a0527145147@gmail.comלתגובות

עשרת השבטים האבודים.סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

עשרת השבטים האבודים.סאלי וחכמיה

חכמים רבים ביקשו לתחקות אחר עקבותיהם של עשרת השבטים האבודים. כך העידו על תלמידו של הגר״א שניסה לחפשם.

אוהחה״ק שכל ימיו פעל לאקמא שכינתא מעפרא, נקט בפעולות שונות, ביניהן עלייתו לארץ ישראל עם קבוצה שמנתה 30 נפש. דבר זה נחשב לעליה חשובה, בעלת תרומה רוחנית אדירה. בין יתר פעולותיו, ביקש רבינו להפגש עם נציגי עשרת השבטים.

לאחר תעניות רבות, יחודים ותפילות, נסתייעה מילתא והוא קיבל רמז לאן ללכת. רבנו יצא את העיר והלך בדרך שהראו לו, עד שהגיע בערב שבת ליער גדול. בהכנסו ליער, ראה איש ענק חוטב עצים וקורא בקול גדול ״לכבוד שבת קודש״. כשהבחין באוהחה״ק, אמר לו, מנין אתה וכיצד נכנסת לכאן, למקום ששום אדם לא הגיע אלינו מאז שגלינו מארצנו. אמר לו רבינו, יהודי אני מא״י ונשלחתי משמיא להיפגש עם מנהיגיכם וללמוד על קורותיכם ואורחותיכם. לקחו הענק איתו ובדרכם סיפר לו כי, מאז הגלות, הם נמצאים במקום מסתור זה, בלא שיפריעו להם, ״אנו רבים ועצומים ואין אומה יכולה לנצח אותנו. בוא עימי כעת אל בית המדרש״.

בבית המדרש ההומה מאדם, פגש ענקים רבים ועל הבימה ישב נשיאם. הנשיא לא דבר עם רבינו ולא התייחס אליו כלל במהלך כל השבת. במוצאי שבת, הלך הנשיא לישון וחלם שאביו גוער בו על כי זלזל בגדול הדור, דבר שגרם לו להיענש בשמים ולרדת במדרגתו. אביו ציוה עליו לבקש מחילה מרבינו. הנשיא נגש למחרת אל רבינו וביקש ממנו סליחה ורבינו סלח לו, אך הנשיא נפטר למחרת. הבין רבינו שלא הגיעה השעה ואין לדחוק את הקץ וחזר לירושלים.

״ואומר לך בדמייך חיי״

בשנת התק״ב, כשבת המלך אוהחה״ק על כסאו בבית מדרשו בירושלים [ומאן מלכי – רבנן] הגיע לביתו השולטן הטורקי בבגדי עני. השולטן ראה, עפ״י הכוכבים, שיש אדם שנולד באותו יום, באותו חודש, באותה שנה ואף באותה שעה שהוא עצמו נולד. השולטן החליט לפגוש אדם זה. רבינו קבלו כמלך חשוב ולהערת השולטן על עניותו, השיב רבינו, אני שמח בחלקי ואין מי שיטרידני. אך אתה טרוד במלכותך וישנם המבקשים רעתך בעוד אתה מאמין להם.

השולטן המופתע מחכמת הרב התקשה להבין. רבינו הוציא מראה ואמר לשולטן, התבונן היטב במראה. השולטן התבונן וראה את עיר בירתו איסטנבול. בהשקפה שניה ראה את ארמונו ובהשקפה שלישית ראה את שני עבדיו, השרים הנאמנים, כשהם מתלחשים ביניהם ומבקשים להרגו ולקחת את מקומו. כעס השולטן תוך התפעלות מגדלות רבינו ושאלו מה לעשות, רבינו אמר לו לירות באקדחו בדמויות הנשקפות מן המראה. השולטן ירה ושני השרים הסוררים נפלו ומתו.

אמר רבינו, דע לך השולטן, יש במלכותך עוד שרים מושחתים המבקשים להעליל עלילה נתעבת על היהודים. שוב לארמונך ועשה עצמך כלא יודע וביום המשפט ערוך סעודה לכל שריך ואז אבוא לבקרך והאמת תיחשף ברבים.

כשחזר לארצו, הודיעו לו שריו, כי מצאו את שני השרים מתים קרוב לארמון ולאחר בדיקה ״התברר״ שיד היהודים היתה בדבר. הם ידעו שהדבר ילבה ויבעיר את השטנה כנגד היהודים. נכבדי היהודים נעצרו ופחד גדול נפל על היהודים בכל רחבי המעצמה הטורקית. האשמה היתה רצח. היהודים ״עשו״ זאת כדי לאגור דם גוים לצורך שפיכת דם עם יין ומים בסדר הגדת הפסח.

הדבר לא הפריע לשרים לשבת בסעודה הגדולה לכבוד שיבת השולטן לארמונו. בעוד הם חוגגים ואוכלים ושותים על הדם, נכנס אורח חשוב והדור פנים, השולטן יצא לקראתו והושיבו לצידו. במהלך הסעודה ביקש רבינו מהשולטן שירד עימו ועם כל שריו ומשרתיו למרתף היין, לבחור יין משובח וצונן. כשירדו כולם, לתדהמת השרים, נתפשט ריח איום ונורא במרתף. רבינו הצביע על מצבור חביות מסוים וביקש מהשולטן שיצווה על עבדיו להזיז אותן. חביות היין הוזזו ממקומן ולעיני כל, נתגלה קלונם של השרים, גוויותיהם של השרים ההרוגים נתגלו. לכל היה ברור שיד השרים היתה במעל. הם הוצאו להורג ולכל בני ישראל היה אור החיים במושבותם וזהו שנאמר:

״ואומר לך בדמייך חיי״

כח תורתו של רבינו ומסירות נפשו, הצילה יהודים רבים מגזירות המעצמה הטורקית הגדולה.

בנדיגאמוס אל אלטיסימו – סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-בתיה כרמי

פיוט האנוסיםסוד הפמוט - בתיה כרמי

בבתי האנוסים באמסטרדאם, בלונדון ובניו־יורק, נוהגים לשיר בליל-שבת, לפני ברכת-המזון, את הפיוט ״בנדיגאטוס״.

מספרת מתילדה כהן סראנו: הפיוט שנכתב בספרדית מסתיים במלים העבריות –

הודו לה' כי טוב

כי לעולם חסדו

מה מקור הפיוט ?

במאמרו, ברבעון ־ ״אמריקן ספרדי׳׳ משנת 1969 מגלה פר׳ הרמן סלומון, את גילגוליו המעניינים של הפיוט.

 הוא חובר במאה ה-20 בעיר בורדו שבצרפת, על-ידי האנוסים שברחו מספרד ומפורטוגל ושבו ליהדותם.

מבורדו, עבר הפיוט לפריס ומשם לקורסאו, שם הייתה קהילה יהודית נכבדה. מקורסאו, עבר הפיוט לקהילה הספרדית-פורטוגזית ״שארית-ישראל״ באמסטרדאם ובניו-יורק.

בשנת 1946 לימד ההיסטוריון ססיל רות את הפיוט, באוניברסיטת אוקספורד. הרב אריאל טואף, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, שלמד בזמנו בניו-יורק, העביר את הפיוט לתלמידיו ברומא.

בשנת 1979 נערן בפיימונטה שבאיטליה, מחנה קיץ למשפחות יהודיות.

מתילדה כהן־סראנו, מוסיפה ומספרת – השתתפתי באותה שנה במחנה הקיץ ושם שמעתי ולמדתי את הפיוט והבאתי אותו לשידור ולכתבה בתכניות המדור ללאדינו ב״קול-ישראל״.

בראיון שערן משה שאול ב״קול ישראל׳׳ בשנת 1990 הוא ראיין את שלמה פררה, שהוא צאצא לאנוסים הספרדים, החיים בבלמונטה שבפורטוגל וחוזרים כיום ליהדות. שלמה פררה סיפר – שהפיוט הראשון, שקהילתו החזירה לעצמה אחרי שחזרה לחיק היהדות, היה ה׳׳בנדיגאמוס״.

מתוך אתר " דעת "
הדים מספרד העתיקה

בכל בתי הכנסת נשמע בשבת קול התפילה בניגונים ספרדיים ובנוסח ספרד שמלפני הגירוש והאינקוויזיציה. רוב מנהגי הקהילה דומים למנהגי מרוקו, אולם חלקם משקפים את מנהגי ספרד שלפני הגירוש. עד היום נהוג לקרוא בשבת חול המועד פסח את שיר השירים בלאדינו, וכן לקרוא את פרקי אבות בין פסח לשבועות בלאדינו כפי שהיה נהוג בספרד לפני הגירוש. אחד השירים שלעולם לא יפסחו עליו בשולחן שבת של משפחות יהודיות בגיברלטר הוא השיר הידוע בנדיגאמום (נברך).

שיר זה הוא תפילה הנאמרת לאחר הסעודה, ומהווה מעין תחליף לברכת המזון. האנוסים בספרד ובפורטוגל שרו שיר זה, שאין בו סממנים יהודיים, כדי לא לוותר על ברכת המזון, ובמקביל לא לגלות את יהדותם כלפי האורחים הנכנסים לבית. כיום שיר זה נאמר בנוסף לברכת המזון המקובלת בבתים רבים של יוצאי ספרד בעולם כולו. השיר נאמר בשפת הלאדינו. לצורך פרסום השיר במאמר זה, נעשה מאמץ מיוחד לתרגם שניים מבתי השיר בנדיגאמוס:

 

בנדיגאמוס אל אלטיסימו

אל סניור קואה נוס קריו

דמוסלה אגראדסימיאנטו

פור לוס ביינס קואה נוס דיו

 

(הבה נברך לא-ל עליון

לאדוננו בוראנו.

תודה ניתן לו,

על הטוב אשר גמלנו.)

 

אלבאדו סי סו סנטו נומברה

פורקה סיימפרה נוס אפייאדו

לואד אל סנור קואה אס בואנו

קואה פרה סיימפרה סו מרסד

 

(את שמו נהלל

על רחמיו עלינו.

הודו לה' כי טוב

כי לעולם חסדו)

את הפיוט השלם ניתן למצוא באינטרנט……

עיונים בגזירות סיביליה במלאת חמש מאות שנה לגירוש ספרד של שנת רנ"ב-אליהו רפאל מרציאנו

גירוש קנ"א – 1391גירוש קנא

אליהו רפאל מרציאנו

עיונים בגזירות סיביליה במלאת חמש מאות שנה לגירוש ספרד של שנת רנ"ב

שני הגירושים של שנת קנ״א

מכון הרש״ם ירושלים, אירגן, בשנת תשנ״א, סדרת ערבי עיון לציון שש מאות שנה לבואם של ״מגורשי״ שנת קנ״א לארצות המגרב, כאשר אחת המטרות היתה הבלטת האומץ והתעוזה של קומץ אנשים, מבני עליה, הנוטשים ארץ מיושבת ומבוססת ומבקשים מקלט בארץ לא סדרים ועניה ברוח ובחומר. ההחלטה לעזוב את ספרד היתה מחאה חריפה נגד גזירת השמד האיומה והגסה של הנוצרים.

יהודים בעלי שאר רוח, ובראשם שנים מגדולי עמודי ההוראה שעליהם מתבסס מרן הבית יוסף רבותינו הריב״ש והרשב״ץ, העדיפו להמיר מולדתם בארץ לא ידועה ובלבד לא לבוא לידי נסיון ההמרה, עליהם רמז ושר דוד מלך ישראל:"… על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים … (תהילים, פרק מ״ו).

רבי יצחק בר ששת בֶּרְפֶת (1326 – 1408) – הריב"ש, מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן. הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך. הריב"ש הביע הסתייגות מלימוד חכמת הנסתר.

רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ1361 – 1444), היה מגדולי רבני אלג'יריה. מחבר שו"ת התשב"ץ וספרים נוספים. נולד בפלמה דה מיורקהספרד, בחודש אדר ה'קכ"א (1361), לרב צמח דוראן, ממשפחה נכבדה מפרובנס מצאצאי הרמב"ן, במיורקה נתוודע לרבי וידאל אפרים תלמידו של הר"ן, ולמד תורה מפיו. ממנו גם רכש ידיעות במדע ובחכמת התשבורתפילוסופיה ותכונה עיקר השכלתו הייתה ברפואה שבה התמקצע. לדבריו "החכמה ההיא תחיה בעליה" – בספרד, אולם לימים באלג'יר לא יכול היה להתפרנס מהעיסוק בה.

השתדלנו להדגיש מעלתם ויחוסם של מגורשי שנת קנ״א 1391 לעומת מגורשי שנת רנ״ב- 1492, ונגענו בקצרה בשאלה מרכזית: האם היה גירוש בשנת קנ״א?

תעודות שפרסם פרופ' חיים ביינארט מתייחסות במפורש לדרישת אנשי הכמורה הספרדים לגירוש היהודים (עיין לקמן פרק גירוש שנת קנ״א). הרב שלמה אלעמי אשר ראה זוועות הרס הקהילות מתייחס הוא לגירושם הרוחני של יהודי ספרד וז״ל:… בקום עליך עכו״ם להדיחך מאחרי ה' לגרשך מהסתפח בנחלתו… לך לך אל הארץ אשר תמצא לשמור דתו…, הנה בשנת קנ״א מצאנו יהודים נתונים לשני גירושים: גירוש רוחני וגירוש גופני. ספרד נקראת, משום כך, במקורות, ארץ שעבוד הנפש, כי היא כופה על היהודים שעבוד נפשי הוא הגירוש הרוחני, הוא השמח הגירוש הרוחני של שנת קנ״א קדם במאה שנה לגירוש רנ״ב. הקדשנו פרק מיוחד לחרם יהודי על ספרד והבאנו צרור מקורות בנושא. מחשבה ורעיון על הכרזת חרם יהודי על ספרד מצויים במקורותינו, חכמי ספרד התייחסו לחרם על ספרד, אך לא מצאנו ואין בידנו נוסח של החרם.

כמו כן פענחנו מהות וענין ימי פורים קטן שצויינו בקהילות מרוקו, אלגייריא ותוניסיא וביסודם קשורים הם ליחסי יהודים וספרדים. עוז רוחם ומסירות נפשם של בני עליה משנת קנ״א שימשו ומשמשים לנו דוגמה למופת והערצה.

הרב שמעון בר צמח דוראן

ועל זה סמכנו לעשות מעשה בעצמינו ליטול פרס מהצבור להתמנות רב ודיין עליהם ולא נתגנו היתר בעצמינו אלא אחר שנשאנו ונתננו בזה כמו שכתבנו בקונטריס ארוך שיש לנו וראו אותו גדולי הדור הזקנים ואמרו ישר ויישר. וכן ראינו היתר זה נהוג אצל הגדולים אשר לפנינו חסידים ואנשי מעשה הגאונים ורבנים אשר צפרנם עבה מכרסינו וידוע הוא כי תכלית תשמישנו לפני החכמים לא היה כדי לישב בראש כי נכסים היו לנו ומלאכת הרפואה למדנו אשר החכמה ההיא תחיה בעליה דרך כבוד בארץ אדום. אבל בעון הדור נגזר שמד בכל אותן ארצות והיתה לנו נפשנו לשלל והנחנו כל נכסינו שם והניצול בידינו נתננו אותו לעכו״ם כדי שיעמוד טעמנו בידינו ולא נבא לידי אונס. ודי לנו בזה פתח היתר במה שנהגנו בו כדי שתהיה תורתינו אומנותינו ויום ולילה לא נשבות. ואלו היתה מלאכת הרפואה מספקת בארץ הזאת אשר נשתקענו בה לא באנו לידי מדה זו אבל היא גרועה מאד ולשוב לארץ אדום לא רצינו מפני בלבול אותן מקומות ובכל יום נתחדשו שם גזירות ושמד ומאן דנכית ליה חיויא חבלא מדחיל ליה כמו שהזכירו במדר׳ רות ובמדרש חזית.

(מגן אבות, להרשב״ץ, ניו-יורק תש׳׳ו)

הזמן טלטלנו טלטלה גבר מעבר אל עבר והתהלכנו מנוי אל גוי וממלכה אל עם אחר אומות מתחלפות הלשונות, ודתיהם שונות, ומקהילות ארץ אדום אשר בהם גדלנו בנעורנו פסקו הישיבות כי נדדו ואינם מפני חרבות ובקהלות ארצות ישמעאל אשר אליהם נסחפנו מפני עול הגלות ותקפה…

(הקדמת הר׳ הרשב׳׳ץ לספרו יבין שמועה, ליוורנו תק׳׳ד)

רבי שלמה אלעמי

להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרי אמת לשולחיך, וכל הקורא באגרת הזאת אל ישים אשם נפשי בדברי… אבל כתבתי זה על המבוכה אשר הייתי נבוך זה כ״ד שנים כי כלתה אלינו הרעה בשנת הקנ״א לאמר מה זאת עשה אלהים לנו בכל דור ודור להכחידנו, לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו … אל תשמח ישראל אל גיל בעמים … ונגעה אלינו בדורנו התלאה, וקראת אותנו הרעה, באחרית הימים בגלילות קשטילייא לארכה ולרחבה ובמלכות קטלוניא בשנת הקנ״א אשר נשמדו כמה קהלות קטנות עם גדולות ואחרי כן בשתים ועשרים שנה, הנשארים בקשטיליא היו למשל ולשנינה…

(ר' שלמה אלעמי, אגרת מוסר, קושטא, של״ג לערך)

רבי שלמה אל עמי ז״ל מחכמי ספרד מבני גירוש ספרד דשנת קנ״א הלוך ונדוד נתיישב בתוגרמא ממנו יש ״אגרת המוסר״ תוכחה נמרצה בו מבאר סיבות הגירוש שבא מגיאות העשירים אינם מכבדים התורה חכמים, ומרבים מחלוקת וכו׳ ונדפס אגרת זה פעמים רבים.

L’histoire oubliée des camps marocains-Le camp Sidi El Ayachi

L’histoire oubliée des camps marocains

http://rol-benzaken.centerblog.net/2758-le-camp-sidi-el-ayachi

Après la Seconde Guerre mondiale ça été un cauchemar pour les juifs d’Europe. Mais ce que l’on connaît moins, c’est que des centaines parmi eux ont été contraints de « chercher refuge » enAfrique du Nord, particulièrement au Maroc, dans l’espoir de transiter vers des pays d’accueil en Amérique du Nord ou au Canada 

Cet ancien camp militaire, situé près d’Azemmour, au sud de Casablanca, à l’embouchure de l’Oum Rabi‘, fut transformé en camp régulier pour les réfugiés en transit, c’est-à-dire qu’il n’est pas à confondre avec les camps de travail. Il a reçu, à plusieurs reprises, la visite du consul américain à Casablanca dans le but d’y améliorer les conditions de séjour

Un rapport de la Croix-Rouge internationale, daté de Genève le 17 août 1942, nous apprend qu’il héberge à cette date 288 personnes (dont 138 hommes, 99 femmes et 51 enfants)

La plupart de ces réfugiés étaient espagnols (86 personnes), le reste composé de nationalités diverses. Ledit rapport constate que les conditions générales y étaient plutôt confortables ; mais il signale également que des marins belges et norvégiens qui y étaient internés en mai 1942 ont été transférés dans un camp à Oued-Zem après une tentative d’évasion

En l’absence d’un lieu de culte israélite sur place, les juifs de ce centre pouvaient se rendre à une synagogue à Azemmour

Parmi les « réfugiés » juifs qui ont séjourné à Sidi el Ayachi, mentionnons le cas du futur philosophe Stéphane Mosès, décédé à Paris en décembre 2007

C’est pendant l’été 1938, qu’il arriva en famille au Maroc venant de Hollande où ses parents s’étaient installés depuis qu’ils avaient quitté l’Allemagne en 1937

En 1939, la petite famille fut rejointe par les grands-parents en provenance de Berlin

Mais l’avènement de la guerre allait bientôt assombrir la joie des retrouvailles. Les uns furent internés comme « étrangers ennemis » (ex-Allemands) à la prison pour femmes de Casablanca, les autres incarcérés pour le même motif au pénitencier de Port-Lyautey (Kénitra)

Plus tard, en avril 1942, les autorités vichyssoises de Rabat procédèrent à l’internement de la famille Mosès, parce que juive, à Sidi El Ayachi qu’elle ne quittera qu’au lendemain du débarquement américain

AUTEUR Jamaâ Baïda

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר