ארכיון יומי: 2 בנובמבר 2015


היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: יצחק אבישור

מקדם ומים כרך ה'רבי דוד חסין על העיר טבריה

דברי הכנס שנערך בימים ה-ו בניסן תשמח"ח – 23-24/1988

באוניברסיטת חיפה

בעריכת : יצחק אבישור – שלמה מורג

הפקולטה למדעי הרוח אוניברסיטת חיפה.

מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל

המכון למדעי היהדות – האוניברסיטה העברית בירושלים

חיפה ירושלים תשנ"ב – 1992

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון

יצחק אבישור

  1. 1. מילונים לערבית יהודית ומילונים ליסודות העבריים?

יש משום העזה בהרצאה על הבנת מילון ליסודות העבריים והארמיים שבתוך הערבית היהודית החדשה, שהרי ידוע לכול, שמחקר הערבית היהודית החדשה עדיין בחיתוליו, ואין בו כדי להשביע רצון מבחינות אחדות. כמעט שאין לנו מחקרים בנושא היסודות העבריים והארמיים בדיאלקטים השונים של הערבית היהודית החדשה, אולי להוציא את מחקר הדיאלקט הערבי־יהודי במרוקו, אף אין לנו מילון אחד שלם, ובמקרים רבים אף לא מילון חלקי של להג מלהגי הערבית היהודית החדשה. וזאת בניגוד ליידיש; וגם חלקה של הלאדינו שפר בנושא זה מן הערבית היהודית החדשה. כשדן אלוני המנוח בנושא היסודות העבריים והארמיים במילונו של אלפסי, בן המאה העשירית, גאמע אלאלפאט, הביא להשוואה תשעה מילונים ליידיש ואחד ללאדינו, ולא היה לו אפילו מילון אחד של הערבית היהודית, לא הבינונית ולא החדשה, להשוואה זו.

אף על פי כן באתי לדבר היום בנושא המילון של היסודות העבריים והארמיים שבתון הערבית היהודית החדשה בי נראה לי שדיון בנושא זה, כאשר המחקר עדיין בראשיתו, יכול לתרום בהכוונה להכנת המילונים. ההכוונה תתבטא בהכנת תשתית משותפת בעלת סימנים אחידים שתסלול את הדרך למחקרים משווים שיבואו לאחר מכן. כוונתי בראש ובראשונה להכנת התשתית לאטלס תפוצת היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית, ואולי אף לאטלס הדיאלקטים של הערבית היהודית החדשה במזרח ובצפון־ אפריקה, כדוגמת האטלס הגאוגרפי ללשונם ולתרבותם של היהודים דוברי יידיש הנמצא עתה בהכנה.

השאלה המכריעה בנושא זה היא: האם יש די מקורות למחקרים על היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה? והאם יש די חומר המצדיק את הדיבור על הכנת מילונים?

במסגרת כנם זה נשמע מספר הרצאות על היסודות העבריים שבערבית היהודית. ההרצאות יקיפו שלושה מרכזים שיש הבדלים ביניהם. הרצאות אחדות יעסקו במרכיב העברי והארמי בערבית היהודית של צפון־אפריקה, שתי הרצאות תיוחדנה למרכיב העברי והארמי בערבית היהודית שבתימן, הקובעת ייחוד לעצמה, ואת החסר אמלא בהרצאתי על נושא זה בדיאלקטים הערביים של שלוש קהילות יהודיות מרכזיות במזרח התיכון, של עיראק, של סוריה ושל מצרים.

  1. קורפוס הערבית היהודית החדשה בסוריה

יש לציין, שלא זו בלבד שלא נכתב דבר עד עתה על היסודות העבריים והארמיים של יהודי סוריה, אלא אין לנו אפילו מאמר אחד על הערבית היהודית בסוריה. ברם אין זה אומר שאין מקורות לנושא. בשש השנים האחרונות איתרתי כעשרים בתבי־יד בערבית היהודית של סוריה שזמנם מן המאה ה־16 ועד המאה העשרים. כמו כן נמצאים בידינו קונטרסים וספרים בערבית היהודית הסורית שנדפסו בארם־צובה ובירושלים במחצית השנייה של המאה ה־19. ולאלה יש להוסיף את ההקלטות שנעשו על ידי מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל ועל ידי. שלושה סוגי מקורות אלה מספקים לנו חומר רב בערבית היהודית של יהודי סוריה, הכולל תרגומים שלמים לספרי התנ״ך(להוציא עזרא ונחמיה ודברי הימים), פירושי תנ״ך, פרפחות לסיפורי התנ״ך בשירה ובפרוזה, תרגומים מספרות עברית בתר־מקראית, כמו תרגום ספר הישר, וכן טקסטים ליטורגיים כמו קצת חנה, שרח האזהרות ושרח עשרת הדיברות ועוד.

ב. קורפוס הערבית היהודית החדשה במצרים

לאחר סריקה ממושכת שערכתי בשנים האחרונות בספריות ובמכונים בארץ ובחוץ־לארץ אחר מקורות בערבית היהודית המצרית ניתן לומר, שעבר הזמן שמחקר דקדוק הערבית היהודית המצרית התבסס על קטעי עדות אחדים בתוך ספר אחד של שאלות ותשובות. כוונתי למחקריו החשובים של פרופי חיים בלנק המנוח, שהתבססו על קטעי העדות שבערבית היהודית המצרית שבתוך הספר דרכי נועם מן המאה ה־.17 כיום ניתן לדבר על כתבי־יד ודפוסים המכילים טקסטים רבים הכתובים בערבית היהודית החדשה של מצרים שבהם תרגומי תנ״ך ופירושים, שרח ההגדה ומגילת מצרים, דרשות ומעשיות עממיות וטקסטים אחרים. לאלה יש להוסיף את הספרים והקונטרסים בערבית־יהודית מצרית שנדפסו באלכסנדריה. בנושא זה עדיין מורגש חסרונן של הקלטות בערבית יהודית מצרית, אך אנו מקווים שגם דבר זה ייעשה כל עוד הוא אפשרי.

  1. קורפוס הערבית היהודית החדשה בעיראק

לגבי הערבית היהודית העיראקית אני פטור מלפרט כאן, שכבר פירטתי במקום אחר. אציין רק, שיש טקסטים רבים של עשרות חוברות וספרים שנדפסו בבגדאד ובערי הודו בקרב יוצאי עיראק. ויש עשרות רבות של כתבי־יד בערבית יהודית מן המאה ה־14 עד המאה העשרים, ויש לנו הקלטות רבות בתחומים שונים. כל אלה מאפשרים לנו מחקר מסועף על היסודות העבריים והארמיים ומילון מקיף ליסודות העבריים והארמיים שבערבית היהודית העיראקית..

זעקת יהודי מרוקו

ח"כ אשר חסין

נולד ב־1918 בקזבלנקה. למד בחדר, בבית־ספר כי״ח וב״מגן־דוד״ (שעורי עברית). שמש בהוראה ובהנהלת בית מדרש למורים ״מגךדוד״, היה חבר הפדרציה הציונית מיום הוסדה, פעל למען העלית, פקח על מוסדות חינוך עברי מטעם ״מגן־דוד״. יסד בתי״ס עבריים במרוקו. עלה לארץ ב־1948 ומאז טפל בעלית יהודי מרוקו לישראל. מ־1958 חבר־כנסת, בועדות החינוך והשרותים

ח"כ דניאל לוי

חבר כנסת מטעם המפד״ל ומ־1964 נבחר לועד הפועל הציוני. נולד בשנת 1917 בסיאוטה, הנקודה הצפונית בצפון-אפריקה השייכת לספרד. למד באוניברסיטה קדיס שבספרד. אביו ר׳ יצחק לוי זצ״ל יליד טנג'יר מתלמידי הרב מ. בן נאים רבה הראשי של גברלטר, השאיר כ״י. הקורדנציה לפסוקי התנ״ך. דודו, ש. ד. לוי, פעיל מרכזי בכל השטחים היהודיים במרוקו, יו״ר הקק״ל במשך שלשים וחמש שנים, נציג בקונגרס ״להודי העולמי בשנת 1944.

מר לוי היה מזכיר כללי של תנועת ״הפועל המזרחי״ במרוקו. יסד ארגון ״קרל נטר״, ארגון נוער יהודי מקיף, שקבל הכשרתו גם בהכשרה חקלאית בקזבלנקה שבמרוקו. פעיל עליה ב׳ מגויס ל״הגנה״, ממארגני ההגנה העצמית במקרה של פוגרומים.

עלה לארץ ב־1957. היה יו״ר הסניף באשקלון מטעם מפד״ל. יסד ״קרן-עמית״, לעזרת יהודי צפון־אפריקה. הקים סיעה ספרדית במפד״ל. בהיותו חבר הנהלת מפד״ל וחבר הועד הפועל שלה הפך להיות דברם של הספרדים בתנועה ובכנסת הששית. השתתף בשני קונגרסים ציוניים ב־1960 וב־1964. אחד מתומכי.ישיבת ״פורת יוסף״ וממיסדי ישיבת ״בית־דוד״. ח״כ ד. לוי הפך להיות אישיות מרכזית בכנסת הששית המייצגת בין השאר בעיות יהודי צפון־אפריקה והיהודים הספרדו־מזרחים במדינה.

חנניה דהן

חבר מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לקליטה ,וארגוני עולים מטעם םפא״י, סגן חבר ׳הועד הפועל הציוני, סגן חבר הועד הפועל של ההסתדרות ומזכיר מפא׳יי בבת־ים.                                                                                    

נולד ב־1916 בסלה ״שבמרוקו. חבר הפדרציה הציונית במרוקו. יו״ר תנועת הנוער בוגרי כי״ח. מיסד בי״ם עברי ראשון במרוקו. מזכיר ארגוני של הקהילה ומוסדות הקהילה בסלה. מנהל ביה״ם העברי שבמרוקו. עלה לארץ בשנת 1948. תושב בת־ים. בארץ — מרצה במחנות הצבא. מרצה נודד מטעם מרכז התרבות והחינוך של ההסתדרות ומטעם מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית .במחנות עולים החל משנת 1951 ועד היום. לשעבר פקיד במחלבת הקליטה של הרכז מפא״י, מנהל המחלקה לעדות המזרח ומרכז המדור ליוצאי צפון-אפריקה. פעמים היה ציר לקונגרס הציוני מטעם מפא׳יי.

מר .דהן עוסק בחקירת תולדות יהודי מרוקו, כולל הפולקלור והאמנות. פרסם מאמרים על יהודי עדות המזרח; ובפרט על יהודי צפון־ אפריקה בארץ.

יהודי צפון-אפריקה  בישראל

יהודי צפון-אפריקה (הצרפתית) שהגיעו לישראל, אינם מהוויה חטיבה אחת. הם עלו ממרוקו, מאלג׳יר ומתוניס, ששונים 'בהם התנאים ׳הגיאופרפים, המדיניים והכלכליים. אף על פי כן הנם מהווים קבוץ'אחיד.  ביהדות צפון-אפריקה . בכלל נתן להבחין בארבע קבוצות יסוד:

 א) יהודים מסביבה בארבארית, שמורגל בפיהם ניב מיוחד, הניב ה״שליחי״ ובכלל יהודי בר.

 ב) יהודים דוברי ערבית, ובהם יוצאי ספרד המוסלמית.

 ג) ספרדים, שהגרו מספרד הנוצרית והתישבו בערי החוף. ׳אלה נכרים בשפתם הספניולית, הלדינו.

ד) המתישבים המאוחרים, שבאו במאות ה־19 וה־20.

,בשל היותם טפוס מיוחד הדוברים בשפה אחידה, להם מסורת ואורח־חיים ,כמעט דומה. ביהודי צפון־אפריקה היו הבדלים נכרים .בין אלה, שגרו בעירות הקטנות והכפרים לבין יושבי הערים הגדולות. יהודים אלה מתחלקים גם למסורתיים ולא־מסורתיים, לשכבות אמידות פחות ושכבות עניות ביותר.

 היחוד הדתי־לאומי אצל המסורתיים מתבטא בשורה של גלויים חיצוניים — מנהגים וצורות. חיים מסורתיים אך יש הלק ביהודי צפון־אפריקה, שבהם התודעה היהודית חזקה יותר וקשורה בצפיה משיחית .חזקה. בעיקר היה מורגש הדבר בתוניס ובמרוקו, שם התנהלו פעולות החינוך ״בחדר״ ובתלמוד תורה ובישיבות והלשון העברית נפוצה למדי. ,חלק. קטן מיהודי צפון־אפריקה השתלב בחברה האירופית, והתערה בחיים ,הכלכליים נוסח אירופה. חלק זה כלל בעלי עמקים גדולים, שקשרים בין־לאומיים ,להם ובעלי מקצועות חפשיים, שעלו ״לעמדות גבוהות בחברה האירופית.                                             

הדחף של יהודי צפון־אפריקה.לעלות לישראל נעוץ בסיבות שונות, והם אמונה במסורת ישראל ובתורתו, חיבה, לארץ־ישראל, הכמיהה המשיחית בחוגים, הדתיים והמסגרתיים, התבדלות, מחיי החברה האירופית. הדבר המציין את עלית יהודי צפון-אפריקה, בעיקר של יהודי אמ״ת (אלג׳יר, תוניס ומרוקו) היתה עלית משפחות ואורגנה על־ידי שליחים של הסוכנות היהודית. 

מאז קום המדינה ב־1948 ועד סוף 1960, כלומר במשך 12 שנים, עלו משלוש הארצות: אלג׳יר תוניס,ומרוקו 170 אלף יהודים. החלק העיקרי של העולים באו ממרוקו. אולם עד 1967, כלומר במשך 19 שנים של קיום המדינה עלו ממרוקו כ־250 אלף, מתוניס כ־50 אלף ומאלג׳יר כ־15 אלף. אם נוסיף את העליה הפנימית במשך שנים אלה, הרי שיהודי אמ״ת בלבד נתנו כ־350 אלף יהודים למדינת ישראל, והם מהווים את החלק הארי של העולים הספרדו־מזרחים. נותרו במרוקו כ־80 אלף, בתוניס כ־25 אלף׳ באלג׳יר כ־3 אלפים ובצרפת כ־250 אלף יהודים, שהגרו אליה מארצות אמ״ת, לפי הערכה בסוף שנת 1966.

Dr Sonia Sarah LIPSYC-ALEPH, un centre singulier d'études juives contemporaines

ALEPH programme également des colloques ou des journées d'étude interactive ainsi dans le cadre du Festival Sépharad

«Education juive et conjugaison des savoirs» avec l'Alliance Israélite Universelle et l'Institut de la Culture Sépharade, ou « La journée mondiale de l'étude juive » qui marquait l'achèvement de la traduction du Talmud en Hébreu par le rabbin Adin Steinsalz en partenariat avec Bronfman Jewish Education Center (BJEC). A cette occasion, une centaine de personnes se sont partagées durant trois heures entre trois ateliers d'étude talmudique pour étudier un passage du traité Taanith du Talmud de Babylone. Traité qui fut étudié dans le monde entier le 7 novembre 2010. Le public de ALEPH assista également en vidéo conférence, avec d'autres communautés juives du monde, à la cérémonie officielle en direct de Jérusalem

ALEPH établit également institutionnellement des liens avec le monde universitaire. Nous avons ainsi mis en place en 2009 pour l'Université d'été un partenariat avec la Faculté de théologie et de sciences des religions de l'Université de Montréal et proposé un séminaire d'une semaine avec six cours sur : « Les figures de l'autre dans la pensée juive » avec notamment le professeur Dr Pierre Anctil (Université d'Ottawa), Joseph Lévy (UQAM) et le Dr. Sharon Gubbay-Helfer. Ce séminaire donnait droit à des points ou crédits universitaires pour les étudiants qui souhaitaient rendre leurs travaux. Le séminaire « Le vivre ensemble entre Juifs laïques et religieux en Israël et ses conséquences en diaspora » que j'animerai cette année 2011-2012, se déroulera également en partenariat avec une université montréalaise.

Enfin, la culture étant une dimension du monde intellectuel et spirituel juif, nous avons initié deux activités : le Café littéraire et le Café théâtral

Le Café littéraire est trimestriel, il se déroule au Centre Segal des Arts et de la Scène. Nous rendons compte sous forme de chroniques avec le jeune journaliste Joseph Elfassi de l'actualité  littéraire juive, en général, et québécoise en particulier, en invitant des auteurs d'ici, ainsi que d'autres chroniqueurs comme Maurice Chalom. Ce café littéraire est rythmé, à l'accordéon, par le musicien Arnaud Nobile

Le Café théâtral est programmé au gré de l'actualité, il s'agit généralement de débats dans les théâtres après une pièce touchant à la culture juive ou israélienne comme, par exemple, un échange sur le dramaturge israélien Hanoch Levin avec le metteur en scène Claude Lemieux au Théâtre Prospero où se jouait la pièce YEL

ALEPH apparaît ainsi comme un Centre d'études et de cultures juives ancré dans la cité québécoise. Il joue aussi le rôle d'un centre de ressources car régulièrement des interlocuteurs nous sollicitent afin d'être guidés dans leurs recherches sur un aspect du Judaïsme. Il se présente comme une passerelle entre des mondes. Depuis son inauguration en mars 2009, ALEPH a proposé plus de soixante-dix événements qui comprenaient une centaine d'activités. Cent vingt intervenants, en majorité locaux mais aussi internationaux (Israël, Etats-Unis, France) ont eu l'occasion d'apporter leur contribution et de transmettre leurs connaissances au public de ALEPH. Chaque activité d'étude est accompagnée d'un livret pédagogique avec textes, traductions et références bibliographiques. L'intervenant est tenu, au cours de son enseignement, de traduire chaque terme d'Hébreu qu'il emploie et de mettre, de façon pédagogique, à la portée de tout un chacun son savoir

Le public est au rendez-vous, entre trente et cinquante personnes en moyenne par activité. La majorité est constituée de femmes car elles sentent qu'elles ont là un accès aux connaissances juives sans discrimination

 De nombreux non affiliés fréquentent ALEPH ainsi que quelques anglophones et non Juifs philosémites. Les activités du centre sont ouvertes à tout public, cependant, dans l'ensemble, ce sont des personnes traditionalistes ou sans pratique qui assistent aux cours de ALEPH. Lorsqu'un public plus religieux assiste à une conférence le plus souvent car il souhaite suivre le cours d'un rabbin qu'il connaît, il est toujours surpris de la qualité de l'accueil et de l'écoute des participants. L'ambiance est conviviale, ouverte et studieuse. La participation aux frais est modeste et permet à chacun de suivre les cours qu'ils ou elles souhaitent (environ 7$ par séance ou 20$ pour une journée thématique)

השנים שע"א – שפ"ו – 1610 – 1626-תיאור הפרעות ביהודי מרוקו

תולדות. הירשברג

וגוי א' היה עמהם נהרג גם הוא. ותהי צעקה גדולה אשר כמוה לא נהייתה ואנחנו האומללים בבכייה גדולה שלא יתעלל עלינו אביהם הרשע. והיו אלה האנשים בני חמדון גיבורים ובעלי נפש. וכאלו הבוקר באו הוציאם מן האלמללאח והרשע התעולל על היהודים והמלך שלא היה בעיר היא רפואה למחלתינו.

ואני הצעיר נחבאתי בבית שר הערביים, מי יוכל לספר הצער שעבר עלינו. והרשע מבקש עלי בכל יום ומתעולל על היהודים ואומר שהיהודים הרגו את בניו. ומן המקום שהייתי מוסגר שם שלחתי רץ לקראת רץ רבו מספר לכל שרי המלך ולנגיד כבור הרב יעקב רותי יצ"ו שהיה עם המלך וברוב שוחדות יצאנו מאפלה לאורה השם יתברך יאיר אפלתנו כן יהי רצון.

והרשע הלך אל המלך והמלך הכזיבו על פניו ואמר לו שהגנבים הם שהרגום והאלקאדי שבפאס לבאלי שלח לו כי הגנבים הם שהרגום ועוד יהרגו לאביהם כן יהי רצון. השם יתברך יראנו נקמה באויבינו כן יהי רצון.

וכמה פתקאות הוא מביא מזייפים בכל שבוע לגבות מה שהוא רוצה מלבד החוק המוטל עלינו משומרים ויין ומים שרופים קרוב לתתק"ם ( 900 מתקאל ) בכל שבוע.

בחודש חשון שנת שפ"ג -1622 הלך המלך לעיר אלקצאר שבאה שמועה לו שאחיו מולאי מחמד גרשו אותו אנשי לקצאר. בט"ו בכסלו באו הגנבים לביתי בחצי הלילה ורצה לעלות מן החלון אחד בהאלסלבא ( חבל ), וקודם שיגיע אותו בעולה לחלון הקיץ בן אחי רבי דוד ונשמע קול בחלון בעליית הרשע , וישקף בעד החלון כי ראה אותו פתוח וירא והנה  איש קרוב אליו ויצעק צעקה גדולה ומרה טיבט בחלון וירא והנה כמו עשרה אנשים והשליכו לו בקשת.

ויבא הברזל של חוץ בקורת בעלייה והאנשים הכירום מן אנשי לאבלאד והצילנו הקב"ה ברחמיו והשלכנו עליהם אבנים גדולות וברחו מעלינו והכלו להם לבית מנחם סאנאניץ ושברו פתח הבית שלו להכנס והשליכו גם הם עליהם אבנים והלכו.

בזה החודש הלכתי לצפרו מגודל החמס ושוד עניים ואנקת אביונים. וישבתי שם ט"ו ימים ושלחו הקהל בעדי פתקאות מאת המלך השרים לשיך עלי ששולט בכפר צפרו שישלחני על כל פנים בכבוד וכן עשה. והיהודים כבדו אותי ושלחו אותי.

ומגודל החמס שנעשה בעניין המס הפרשתי עצמי מן הציבור והנני בביתי, ואיני יוצא לשוק עד אוכל לתקן עוות הזמו.

אמר שאול : אם אמרתי אספרה קצת מהתלאות תכלה המגילה והדברים לא יכלו, לכן אקצר. ועולה כי קצת יחידים הפסידו ממונם מהמלשינות וקצת ברחו ונגזלו בדרך, ושמועות רעות הבהילוני שבאו בחודש זה מעיר לקצאר.

כי קצתם מתו ביוקר השער וקצתם ירדו מנכסיהם, וזה סבאב ( בסיבת ) מולאי אבן חמד, שקמו עליו אנשי העיר ויצא בורח ובאו עמו משפחות ערביים והביאו העיר במצור וידל ישראל עד מאוד.

עוד זה מדבר וזה בא ויאמר על חרבן והשממות אשר היה בעיר תאפילאלת מקאיים אחד שקם ושמו סידי בוזכרי ויהיו היהודים במצור. ויהי ראש חמור נמכר בשני אוקיות והיהודים מתו רובם ברעב והנשארים מתו בחרב בהיותם בורחים.

וכמה נשים נשבו ונמכרו בין הישמעאלים וכל בתיהם נהרסו ובתי כנסיות נחרבו וספרי תורה נרמסו. ונגיד שלהם תלו אותו על עץ חי עד שמת והוא צלוב במסמרים. לזאת אספדה ואילילה השם יתברך יאמר די לצרותינו.

ערב ראש חודש סיון, שנת שפ"ג – 1623, חלה המלך חולי גדול השם יתברך יוציאנו לאור. ליל י"ד בסיון מת המלך מולאי עבד אללאה ואחר קברוהו המליכו אחיו מולאי עבד למאלך והוא כבן ט"ו שני.

יהיה סימן טוב לישראל שבח לאל, שהאיר אפלתנו ועושה כמה נסים עמנו ורב את ריבנו ונקם את נקמתינו, והדרכים התחילו להתקן זולת קצת רשעים מן האלמטיים שלא השלימו והיהודים היום הזה הולכים לבדם לכפר צפרו. השם יתברך יגמור עלינו לטובה אמן כן יהי רצון.

LE "GARDIEN DU SABBAT" ET SA SOEUR

 

LE "GARDIEN DU SABBAT" ET SA SOEUR

Il y a longtemps de cela, les membres des tribus du Maroc avaient l'habitude de faire la guerre aux Juifs et chaque fois qu'ils le firent ils en tuèrent un grand nombre. Il arriva que, par hasard, un homme et sa soeur de la tribu juive "Fils de Moïse", se rendirent au Maroc; ils organisèrent la résistance contre les agresseurs et en tuèrent un grand nombre. Les Arabes donnèrent au Juif courageux le surnom de "Le Gardien du Sabbat".

Au terme d'une lutte sanglante, après que les membres des tribus locales eurent subi une grave défaite, le guerrier des Fils de Moïse s'aperçut qu'une goutte de sang était tombée sur son vê­tement. Il sut alors qu'il était impur et qu'il ne pouvait plus retourner à sa tribu. Que faire? Il se suicida. Les Arabes trou­vèrent le corps du Juif et savaient qu'il n'avait pas été tué par eux. Ils l'enterrèrent avec beaucoup d'honneurs et construi­sirent sur sa tombe une magnifique maison. Chaque jour, ils priaient sur cette tombe et un jour, le mort qui y était enterré, fut considéré comme un saint de la religion musulmane.

La soeur du "Gardien du Sabbat" était, elle aussi, très forte et courageuse et tua de sa main de nombreux ennemis arabes. Lorsqu'elle vit son frère étendu par terre, sans donner signe de vie, elle se suicida, elle aussi.

Cette femme aussi, les Arabes l'enterrèrent avec beaucoup d'hon­neur; L'endroit où elle est enterrée est un lieu saint de la religion musulmane jusqu'à ce jour

Yaacov Avitsouc (enregisteur; textes Nos. 1 à 23) : est né en 1924, à Vasloui (Roumanie), sixième enfant de David et Rahel Itzkovits, qui eurent, en tout, neuf enfants. Le père de Yaacov était tapissier. L'enfant fut élevé au Hêder et dans une école juive dont le programme accordait une place modeste à l'enseignement de l'hébreu. La famille Itzkovits était pratiquante et Yaacov fut membre des mouvements sionistes Gordonia et Bousliya; il fit sa hakhchara avant de venir en Erets-Israël. Durant la Deuxième Guerre, il travailla dans des camps de travaux forcés hitlériens

Yaacov se rendit en Israël en 1946, à bord du bateau "Hagana" qui transportait des immigrants "illégaux". A son arrivée en Erets- Israël il fut interné au camp d'Atlith. A sa libération, il se joignit à un noyau de pionniers, au Kibouts Ayanoth (Ramath David). En 1948, le groupe passa à Hédéra comme unité indépendante, puis s'établit sur ses terres à Tel Guézer, à proximité de Latroune. Après la Guerre d'Indépendance, le kibouts ne put se maintenir et fut dissout. Yaacov travailla comme moniteur de jeunesse dans des villages de nouveaux immigrants. En 1955, il obtint le diplôme qui lui permit d'enseigner à l'Ecole Normale de Beerchéva, puis il enseigna au Centre de Jeunes de Kiryath Gath et aux écoles des villages Arougoth et Talmé Yéhiel. Pendant un certain temps il fut instituteur au Centre de Jeunes de Kiryath Malahi, où il commença à écrire: articles de journaux, nou­velles et poèmes. En 1961 il fit paraître une plaquette de poèmes

Yaacov Avitsouc compte parmi les meilleurs enregistreurs des "Ar­chives Israéliennes du Conte Populaire". Il a enregistré 136 histoires dont quelques-unes lui furent transmises par des membres de sa fa­mille, mais dont la grande majorité furent recueillies parmi les ha­bitants du village d'immigrants de Kiryath Malahi qui compte des représentants de nombreuses communautés 

Avraham (Albert) Allouche (narrateur; textes Nos. 1 à 12): Est né à Mogador, ville portuaire, en 1918. Sa mère était la fille d'un cordon­nier qui avait sa boutique au marché arabe. Son père était mar­chand de fruits

Quand Avraham avait cinq ans, sa famille se fixa à Casablanca et c'est là qu'il passa sa jeunesse avec ses trois soeurs (dont deux se trouvent maintenant à Paris) et ses cinq frères (dont deux sont établis aujourd'hui à Acre et à Beerchéva). Avraham a épousé, à l'âge de 26 ans, Sultana, fille d'un inspecteur du domaine de Léon Corcos, qui est l'un des Juifs les plus riches du Maroc. Avraham a cinq fils, dont l'aîné qui a été élevé au Kibouts Afikim, accomplit aujourd'hui son service militaire. La famille est pratiquante et, au­jourd'hui encore, la langue parlée à la maison est l'arabe marocain. Avant sa venue en Israël, en 1955, Avraham était mécanicien, mais aujourd'hui il possède un camion et exerce le métier de chauffeur à Kiryath Malahi

Avraham a entendu les histoires de Yaïch Odmizguine aujour­d'hui âgé de 90 ans, qui a exercé pendant longtemps le métier de pêcheur. Yaïch était ami de la famille Allouche et le soir il aimait raconter des histoires aux enfants de la famille. Il habite en­core aujourd'hui à Casablanca avec un des frères Allouche. Avraham, qui a transmis ses histoires à Yaacov Avitsouc, nous informe que le vieux Yaïch est une véritable mine de contes et de légendes. "Je re­grette", nous dit-il, "qu'il ne soit pas venu en Israël, car il aurait pu me raconter un grand nombre d'histoires.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר