ארכיון יומי: 28 ביוני 2016


ספר במדבר – פרשת "קרח", מאת: הרב משה אסולין שמיר.טללי אורות

ספר במדבר – פרשת "קרח",Asilah

ולכבוד ההילולה |חמישי כה סיון} של הראשל"צ המקובל חכם מרדכי אליהו זיע"א – אוהב שלום ורודף שלום.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"זכרון לבני ישראל…

ולא יהיה כקרח וכעדתו, כאשר דיבר ה' ביד משה לו" (במדבר, יז, ה).

"אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח…" (סנהדרין קי ע"א).   

"השלום – כלי המחזיק ברכה – וישם  לך שלום" (ביטוי החותם את ברכת כהנים)

מחלוקת = מ – חלוק – ת  =  מת + חלוק.

מסקנה: להחזיק בשלום – ולהתרחק מהמחלוקת היכולה לגרום אף למוות.

 

מסופר על דרשן אחד שידע לדרוש רק על פרשת קרח. כאשר עלה לבמה, עשה את עצמו כ"מחפש" את הממחטה לניגוב הזיעה, ואז "פלט": שוב בלעה אותה האדמה כמו שבלעה את קרח?. כמובן ש"מצא" את הממחטה ואז השיב כדרכו בקודש: "אם כבר הזכרנו את קרח, בואו נדבר על קרח, ובפרט על "מחלוקת לשם שמים ושאינה לשם שמים".

רש"י הק' אומר: "ויקח קרח. פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא: לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה, לעורר על הכהונה… להחזיק במחלוקת".

"ובני קרח לא מתו". רש"י מדגיש: "פרשה זו יפה נדרשת" היות ובני/תלמידי קרח האוחזים במחלוקת לא מתו, והם ממשיכים ללוות אותנו (במדבר ג, ל) בכל מצב, ובפרט בדורנו דור התקשורת האינטרנטית בו ניתן  להבעיר את אש המחלוקת בקרב רבבות – בלחיצת כפתור.

השל"ה הק' אומר שלאורך פרשת קרח, לא שומעים את תגובת אהרון למרות שביזו אותו וטענו נגדו "ובקשתם גם כהונה". לכן, חכמי המשנה מציינים "מחלוקת קרח ועדתו", ולא אומרים "מחלוקת קרח ואהרן" עליו חלקו.

 מסר חשוב: אהרון הכהן מלמד אותנו איך לא ליפול למלכודת המחלוקת: פשוט מאוד –   תברח מהמקום, היות ובשביל לריב צריך שניים. לצערנו, קורה לעיתים שמריב קטן נולדים ריבים רבים ההופכים למריבה רבתי. בסופו של עניין, רבים מתקשים לזכור על מה ולמה פרצה המריבה. אכן, אהרון הכהן קנה לעצמו בזכות ולא בחסד, את האמרה: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות – ומקרבן לתורה" (אבות ה, יז).

את קרח ועדתו – האדמה בלעה – מדוע עונש כזה חמור?

האחדות האלוקית בעולם הבריאה – כדגם לאחדות בין בני אדם.

' המילה 'שלום' לקוחה מהשורש 'שלם', כלומר – שלימות.

הקב"ה בחר בעונש כזה חמור כלפי קרח ועדתו, היות והקב"ה סולד מאלה המחזיקים במחלוקת, שכל מטרתה אינטרסים צרים למחזיקים בה, דוגמת קרח שרצה להתמנות לתפקיד נשיא קהת, והקב"ה העדיף את אליצפן בן עוזיאל שהיה במקום הרביעי בהיררכיה המשפחתית, ואילו קרח היה במקום השני. יש פה שילוב של קנאה וכבוד, והרי קראנו בפרקי אבות שהקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. הקב"ה הוא סמל האחדות כפי שאנו קוראים פעמיים ביום בפסוק הראשון של קריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוקינו – ה' א-ח-ד".

אחדותו המוחלטת של הקב"ה, משתקפת  ממעשה הבריאה בעולם הטבע כמו גרמי השמים, דרך עולם החי ועולם הצומח היוצרים הרמוניה מושלמת, בבחינת "שירת הבריאה" השרה לקב"ה.

כדוגמא, אציין את שירו של רבי שלמה אבן גבירול "ראה שמש", וכך הוא כותב:

"ראה שמש לעת ערב אדומה / כאילו לבשה תולע למכסה.

תפשט  פאתי צפון וימין / ורוח ים בארגמן תכסה.

וארץ עזבה אותה ערומה / בצל הלילה תלין ותחסה.

והשחק אזי קדר, כאילו / על מות יקותיאל מכוסה".

דרך השיר הקטן הנ"ל, רשב"ג תיאר במטאפורה אחת שלמה איך מעשה בראשית מתאבלים על פטרונו השר יקותיאל, שתמך בו מבחינה כלכלית ומעמדית. המשורר עמד לכיוון מערב כשקרני השמש שוקים ומשלבים בגווני הים.

שירים אחרים נכתבו על גני החצר בתקופת "תור הזהב" בספרד,  בהם כל פרח בנוי לתלפיות באופן מושלם וסימטרי. איך מערכת הטבע פועלת באופן מופלא, ועלינו רק להתפעל מעולמו המופלא של הקב"ה בבחינת הכתוב: "השמים מספרים כבוד א-ל וכו'".

נדגים בקטע קצר משירו של רבי משה אבן עזרא "כתנות פסים" בו משתמש במטאפורה מושלמת בין צבעי "כותנת פסים" של יוסף, לבין הצבעים המרהיבים של פרחי הגן, כאשר בראשם צועד פרח השושן אותו מדמה למלך הגן, הרומז ליוסף שהיה משנה למלך מצרים. וכך הוא כותב בשיר:

"כתנות פסים לבש הגן / וכסות רקמה מדי דשאו.

ומעיל תשבץ עטה כל עץ / ולכל עין הראה פלאו.

כל ציץ חדש לזמן חודש / יצא שוחק לקראת בואו.

אך לפניהם שושן עבר / מלך כי על הורם כסאו" וכו'.

על השירים הנ"ל כתבתי מאמר שלם במסגרת עבודה על "ציורי לשון מטאפוריים בשירה, וזו חוויה אמנותית אמונית אמינה ונעימה.

המריבות הפנימיות בין בני אדם, נובעות לרוב מתוך קנאה, כבוד ושיקולים אנוכיים צרים הסותרים את ההרמוניה של הבריאה האלוקית, ופוגמות בה (בבמדבר רבה, י"א ז).

לעיתים, כאשר מנסים לבדוק את מקור הסיבות האמתיות שהובילו את הריב הקטן למריבה רבתי, נופתע לגלות שלא היה מקום למריבה, ומספיק שיה קם מבוגר אחראי כדי למנוע אותה. כל זה מנוגד להרמוניה האלוקית ורצון ה', שכל מהותו שלום בו חותמת ברכת כהנים: "וישם לך שלום".

מקורה של המילה 'שלום' הוא מהשורש 'שלם', כלומר – שלימות. ה'שלום' איננו רק היעדר מלחמה, אלא יצירת מערכת יחסים  המושתתת על שיתוף פעולה ויחסים הוגנים, בה כל אחד מן הצדדים מסייע לרעהו, בבחינת הכתוב בישעיה "איש את רעהו יעזרו – ולאחיו יאמר חזק".

איך ניצלים ממחלוקת? הדרך הבטוחה והמנוסה ביותר להימנע ממריבה ומחלוקת, היא פשוט לא לקחת בהן חלק!

"זכר תזכור": דרושים שני אנשים לריקוד טנגו המחלוקת!

היות ועברתי לגור בירושלים, ננסה לחלק את המילה ירו – שלם" = השלום יראה. |{ו = א+ה}

"עין טובה" מול "עין רעה".

לכל אחד מאתנו יש "עין טובה" ו"עין רעה", ומחובתנו להשתמש ב"עין הטובה" כלפי הצלחת הזולת כמו יוסף הצדיק עליו נאמר: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין", ולכן לא שלטה בו "עין הרע". כמו כן,  לא לפעול כבלעם הרשע עליו נאמר "שתום העין" – {עין סתומה"}, שכל כך קינא בעם ישראל, וחיפש כל דרך כדי לקללם, דבר שגרם לכך שייהרג בחרב. גם סופו של קרח ידוע – האדמה בלעה אותו.

רבי מאיר זכה להיות "בעל הנס" = בעל מפתח הנס, היות ובעת צרה ל"ע, מנדבים צדקה לע"נ רבי מאיר בעל הנס, מקבלים קבלת התחזקות בעבודת ה', ואומרים ג' פעמים "אלהא דמאיר עניני". מניסיוני ושל רבים, ישועת ה' כהרף עין לא איחרה לבוא, בזכות רבי מאיר. הוא גם זכה להיות גדול תלמידיו של רבי עקיבא, וההלכה נקבעה כמותו בסתם משנה כדברי רבי יוחנן: "סתם מתניתין רבי מאיר" (סנהדרין פו ע"א).

 כל זאת, בגלל שהיית ברבי מאיר "עין טובה" בכך שקבע שבני ישראל נקראים – בנים של הקב"ה בבחינת הכתוב: "בנים אתם לה' אלוקיכם" גם כשהם חוטאים, ולא עבדים כדברי רבי יהודה שקבע, שרק כאשר אנחנו טובים נקראים בנים, ואילו כאשר לא עושים רצונו של מקום, נקראים עבדים (קידושין לו, ע"א). דיון רחב בנושא, מופיע במאמר ליום ההילולא של רבי מאיר ב'"ד באייר.

רבנו "אור החיים" הקדוש מתאר בהרחבה את הסיבות שהביאו את קרח למרוד במנהיגות משה, לאחר שמביא את המדרש (במד"ר יח, א): "עיקר מחלוקתו של קרח הוא, על אליצפן בן עוזיאל שנתן לו משה את הנשיאות". 

קרח אמר לעצמו: לסבא שלי יצהר יש ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון, עוזיאל. לבכור עמרם מגיע פי שניים, לכן מגיע לו ששני בניו משה ואהרון יקבלו תפקידים. עכשיו מגיע התור שלי לקבל את תפקיד הנשיאות כאיש השני בהיררכיה השבטית, אז מדוע דילגו עלי כאשר את תפקיד הנשיאות נתנו לאליצפן בן עוזיאל שהוא במקום הרביעי. הוא רק "שכח" שהמינוי היה ע"פ הוראה אלוקית שהכיר את נבכי נשמתו הגאוותניים של קרח, ולכן לא בחר בו.

קרח כידוע, היה עשיר מופלג כדברי הביטוי "עשיר כקרח", וגם חשוב מבחינה רוחנית היות והוא השתייך לאריסטוקרטיה הקהתית –"קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", שהייתה מופקדת על משא כלי המשכן המקודשים ביותר כמו ארון הברית והמנורה, והוא בעצמו היה מבין "טועני הארון", כך שלכל הדעות קרח היה מסודר עד לב השמים מבחינה כלכלית ורוחנית כאחת. אלא מה, "עינו הטעתה אותו" כדברי חז"ל. "עינו" – עין אחת רעה שהייתה בו, עין של קנאה בבן דודו אליצפן בן עוזיאל שהתמנה ל"נשיא בית אב למשפחות הקהתי" (במדבר ג, ל).

 הקנאה, הגאווה ותאוות השררה של קרח, גרמו לו להתנפחות והתקרחות דוגמת מים שקפאו והפכו לקרח, ההופכים להיות אטומים, ואף גדלים ב-10 אחוז בנפח = גאווה. (כידוע, בקבוקים מלאים עד הסוף, מתפוצצים בהקפאה),

 קרח  מלשון קרח = בשיער – "יצא קרח מכאן ומכאן" בכך שאיבד את שני העולמות: עולם הזה ועולם הבא.

 אותיות קרח = רחק = חקר. קרח הרחיק את עצמו בגלל גאוותו מתורת השכל הישר, והחליט לחקור במופלא ממנו למרות שנאמר "ובמופלא ממך אל תחקור" כדברי המשורר הלאומי רבי יהודה הלוי.

 ועוד, כנגד משה רבנו שעולה השמימה כמו שאנחנו עולים במעלית הזמן, וכל דבריו ומעשיו דברי אלוקים חיים.

 רבנו הרמב"ן אומר שקרח ניצל את פרשת המרגלים בה נגזר על עם ישראל להישאר במדבר 40 שנה, "ואז מצא קרח מקום לחלוק על משה" – כלשון קודשו. לכן, גיבש סביבו קואליציה של כל המאוכזבים והנפגעים כמו  250 הבכורים המקופחים, היות ונלקחה מהם הבכורה והועברה לשבט לוי ככתוב: ודתן ואבירן ואון בן פלת בני ראובן".

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים"  (פרקי אבות ה, יז ).

השלום – הוא כלי המחזיק ברכה, ע"כ חתם בו ה' את ברכת כהנים "וישם לך שלום".

 כמו שהמרגלים היו אנשים חשובים: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה". כך גם עדת קרח: "נשיאי עדה, קראי מועד, אנשי שם". "קראי מועד" – שהיו מוזמנים לאוהל מועד כדברי רבנו אברהם אבן עזרא. "אנשי שם" – ידעו להשתמש בשם המפורש. ושוב מתעוררת אותה שאלה שעלתה עם המרגלים. איפה הם טעו? התשובה לכך רמוזה (בפרקי אבות ה, י"ז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו".

הביטוי הנ"ל "מחלוקת לשם שמים" המופיע בפרקי אבות מתמצת למעשה את ההיבט החיובי של מחלוקות חכמים בגמרא, עליהם נאמר: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך". (ישעיה נד, יג.). כלומר, חכמי ישראל הכל כך נחלקים בגמרא, בונים את השלום. כמו כן, נאמר בתהלים (קיט, קסה)  "שלום רב לאוהבי תורתך, ואין לנו מכשול" – בלימוד תורה מתוך אהבה לשמה, גם כאשר חולקים, לא יגרם שום מכשול על ידם כפי שזה בא לידי ביטוי בדברי הגמרא הבאים: "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם, עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ-ה-וָ-ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" (במדבר, חקת כא, יד). – אל תקרי בסוּפה [עם שורוק],  אלא בסוֹפה [עם חולם]. (קידושין ל ע"ב).

רבנו "אור החיים" הק' מביא את דברי הגמרא הנ"ל שפה מדובר "במלחמתה של תורה שהיא מלחמת ה', שהגם שנעשים שונאים זה לזה בהלכה, נעשים אוהבים לבסוף, והוא מאמר בסופה".

מוסר השכל מהסיפור הנ"ל: במהלך לימוד תורה, ניתן להגיע למחלוקת גם בין אדם לבנו העוסקים בתורה, אבל נשארים אוהבים זה את זה בסוף הלימוד, ללא מחלוקת.

השלום הוא כלי מחזיק ברכה בו בחר ה' לחתום ברכת כוהנים: "וישם לך שלום", כן יהיה לנו ולכם.

הסיפור הבא בגמרא יראה לו איך צריכים להיזהר כשחולקים גם בלימוד תורה. רבי יוחנן הקפיד על כך שרבי אלעזר לא אמר הלכה בשמו. רב אמי ורב אסי עלו לפייסו וסיפרו לו מעשה בשני תנאים: רבי אלעזר ורבי יוסי שנחלקו בבית כנסת בטבריה "עד שנקרע ספר תורה בחמתן". נכח שם רבי יוסי בן קיסמא שאמר להם: "תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זה עבודת כוכבים. וכן הווה". (יבמות צו, ע"ב). זהירות! גם במחלוקת תורנית.

איך אפשר להרבות בשלום במהלך לימוד תורה,

כאשר ברקע – יש מחלוקות בין חכמים?

אמר רבי ינאי: "אילו ניתנה התורה חתוכה {הלכה פסוקה}, לא הייתה לרגל עמידה. מה הטעם "וידבר ה' אל משה", אמר לפניו: הודיעני הלכה פסוקה. ענה לו ה': אחרי רבים להטות… כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא,  ומ"ט טהור" (סנהדרין ירושלמי פ"ד, ה"ב).

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי.

 ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו". (פרקי אבות ה, יז).

א. רבנו עובדיה מברטנורא מפרש את המשנה הנ"ל כך: מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים – ואני שמעתי פירוש "סופה" – תכליתה המבוקש מעניינה.

  1. 1. והמחלוקת שהיא לשם שמים: התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים, כמו שאומרים "בתוך הוויכוח, תתברר האמת", כמו שנתבאר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל.
  2. 2. והמחלוקת שאינה לשם שמים: תכליתה וסופה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח. וזה הסוף אינו מתקיים, כמו במחלוקת קרח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם הייתה – בקשת הכבוד והשררה".

ב. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". "אמר רבי אבא… שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם, והלכה כבית הלל.

שאלה:  מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מדוע נקבעה הלכה כבית הלל?

תשובה: מפני שבית הלל היו נוחים ועלובים {צנועים}, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם" (עירובין יג ע"ב).

ג. רבנו נחמן מברסלב: ועיקר השלום הוא לחבר שני הפכים: ואל יבהילך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא ההיפך הגמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק עמו בשלום… אדרבא, זה עיקר שלמות השלום – להשתדל שיהיה שלום בין הפכים". (ליקוטי מוהר"ן, חלא א).

רבנו נחמן גם אומר: המחלוקת דומה לגרעין: בעצם, כאשר חולקים על האדם – עושים לו טובה בכך שיכול לצמוח.

זה דומה לזריעת גרעין באדמה, השורשים מתפתחים ומבקעים את האדמה, ורק אז זוכים לפריחת "עץ החיים", כנ"ל לגבי האדם עליו חולקים. על ידי שחולקים עליו, הוא זוכה להתגדל ולצמוח. הדוגמא לכך היא רבנו נחמן שככל שחלקו עליו בימיו הקצרים, זכה לתהודה ותפוצה בתפוצות ישראל עם השנים, ובפרט בימינו.

ד. הרב יחיאל אפשטיין בעל "ערוך השלחן" אומר: המחלוקת בלימוד התורה דומה לתזמורת בה כל כלי נגינה כמו חליל, כינור, פסנתר וכו', מביא לידי ביטוי את ההרמוניה הכללית. כך בתורה, כל חכם מביא את מה שקבלה נשמתו בהר סיני. זה דומה לראייה דרך משקפים עם עדשות צבעוניות. הרקע יהיה בהתאם לצבע העדשות.

ה. הרב קוק: על ידי המחלוקת מתרבים הצדדים והשיטות דבר שמוביל לשלום אמיתי. (סידור עולת ראיה כרך א).

"זאת תורת המנהיגות והשלטון במורשת ישראל – שיהיו סובלים כל ואחד… זהו סודן הגדול של הסובלנות ושל ההקשבה לזולת, וזהו כוחה הגדול של זכות הבעת הדעה לכל אחד ולכל ציבור… שלא זו בלבד שהכרחיים למשטר תקין ונאור, אלא אף חיוניים לכוחו היוצר, שהרי בעולם הריאלי – שני יסודות מתנגדים זה לזה מתלכדים יחד ומביאים לידי הפריה, {כמו פלוס ומינוס בחשמל}, וכל שכן בעולם הרוחני". (הרב קוק, הניר, תרס"ט, עמ' 47).

ו.  רבי חיים בצלאל אחי המהר"ל מפראג: "הרואה אוכלוסין מברך ברוך חכם הרזים, שאין פרצופיהן דומים זה לזה, ואין דעותיהם דומות (גמרא ברכות נח, א)   "וכמו שטבע היצירה עושה עוד היום שפני כל אדם שונות זו מזו, כך יש להאמין שהחכמה נחלקת עדיין בלב כל אדם – זו משונה מזו". (מתוך "ויכוח מים חיים", בהקדמה).

"אמר רבי יוחנן: ג' שלומות הן: נהר, ציפור וקדרה". הנהר מורכב מטיפות היוצרות נהר, כך שהטיפות מאבדות את הייחודיות. הציפור: הציפורים יוצרות להקה בשמים, וכל ציפור שומרת על ייחודיותה בלהקה. הקדרה: בקדרה מבשלים ירקות שונים ומנוגדים היוצרים תבשיל טעים. יוצא שגם מדברים מנוגדים ניתן ליצור דבר טוב מאוד.

"לכל איש יש שם" – נומרולוגיה קבלית בתורת השמות.

"טוב שם – משמן טוב".

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר: "כל השמות שקוראים האבות לבניהם – הם השמות העיקריים שקורא ה' לנשמה בעולם העליון, וה' נותן בלב האדם לקרוא את השם ההוא לבניו, כשם שקרא ה' לנשמה" ("חפץ ה'" לרבנו, ברכות ז:)

השיר "לכל איש יש שם", מבוסס על אוה"ח הק' והזוהר לפרשת נח. נח = חן = 58 = הוי-ה {במילוי} = 58.

 שם האדם מנבא את מהלך חייו – "דכולא שמא גרים" כדברי הזוהר בפרשת נח ככתוב "לכו חזו {נבואה} מפעלות אלוקים אשר שם שמות  בארץ" (תהילים מו, טו). וכן כדברי רבי מאיר שקבע: "שמא גרים".

 ספר חייו של האדם רמוז בשמו.  שם: {בגימטריא} = 340 = ספר.

בכל שם יש חיובי ושלילי, ועל האדם להכיר בכך כדי להפעיל יותר את הצדדים החיוביים בהתנהלותו היום יומית.

דוגמא בפיענוח שם האדם במשנת רבנו "אור החיים" הק':   "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי"

קרח:  בחיובי: חקר. לחקור. בשלילי: רחק.   קרח: {בהקשר למים קפואים} = אטימות. לא הקשיב למשה רבנו.

יצהר: בחיובי: קיבל קדושה מאביו כ-צהרים. בשלילי: פגם בשרש נשמת אביו כשמש ב – צהרים.

קהת: בחיובי: קיבל קדושה מסבו עד שנשמתו הקהתה את שיני רואה גדולתו. בשלילי: הקהה את שיני סבו.

לוי:    בחיובי: הפקיד אצלו נשמה הראויה להתלוות לשכינה. בשלילי: נשמתו התלוותה לגהינום.

"אדוני! תתאזר בסבלנות…"

 סבלנות מול סובלנות.

המונח סובלנות כמו גם המונח סבלנות, נובע מהשורש: ס' ב' ל', כך שלמען הסובלנות, נדרש מאתנו לסבול. פציינט המחכה בתור לרופא, חייב להצטייד בסבלנות הכרוכה בסבל, עד שיגיע תורו. לרבים – אין סבלנות.

הסובלנות לעומת זאת, פירושה המשך המאבק כנגד דעת היריב מבלי לפגוע בכבודו, בגופו ובממונו של היריב.

ההבדל בין יריב למונח אויב, מתבטא בכך שהאויב מפעיל את כל כוחו כדי להרוס את אויבו כפי שמנסים לעשות הערבים, והקב"ה מצילנו מידם. היריב לעומת זאת, שייך לאותה חברה, אלא מנסה להציג דרך חלופית.

הסובלות כוללת 3 יסודות: 1. התנגדות לדבר מסוים. 2. יכולת להתנגד 3. התגברות על תחושת ההתנגדות ושימוש בפתרונות בדרכי שלום תוך התחשבות בדעת הזולת כפי שנהגו בית הלל שכאשר נשאלו בהלכה, הזכירו קודם את דעת בית שמאי שחלקו עליהם, ורק אח"כ הציגו את דעתם בגלל ענוותנותם, ולכן נקבעה הלכה כמותם.

הכעס גורם למחלוקת:  כאעס = קנא = מקוה = 151.

רבנו "אור החיים" הק' אומר: יש להיטהר במקווה אחרי הכעס היות וחלילא, פוגמים בה' המכונה בתורה "א-ל  ק-נ-א שמו". ק-נ-א = 151.

 חשיבה חיובית – מהווה סגולה לשמחה המנטרלת כעסים, ומשפיעה על בריאות איתנה.

בקבר רחל, מתקיים מניין שחרית ברסלבי בשירה ובריקודים מידי יום. ביום בהיר, מגיע יהודי ומבקש מהחזן לתקתק את התפילה. החזן הברסלבי עונה לו: בשמחה, בשמחה… האיש הבין את המסר והשתתף בשמחה. 

מחשבה = בשמחה. להיות בשמחה 23 שעות, ובשעה ה – 24,  להיות בהתבודדות והתבוננות (רבנו נחמן מברסלב).

דוגמא אחרת לחשיבה חיובית ושמחה: בארץ, רבים דואגים מהמפלס הנמוך של הכנרת. כטברייני לשעבר שנהג לפקוד את מימי הכנרת ושמח בהם, אינני מודאג, היות וחכמי הח"ן אומרים שמימי הכנרת ימשיכו לזרום ולהשקות את עם ה' לעד ולעולמי עולמים, היות ובאר מרים שוכנת לה במימי האגם. כמו שעם ישראל במדבר הרווה את צימאונו מבארה של מרים, כך בארה של מרים תמשיך להרוות את צימאונם של היושבים בציון לעד.

"לשם שמים" – מקורו של הביטוי.

 הביטוי "לשם שמים" לקוח מהבריאה ביום השני בו ברא הקב"ה את השמים = שם – מים, לאחר שחילק {מחלוקת} בין המים העליונים לתחתונים, לכן לא נאמר בו כבשאר הימים "כי טוב". "יום שני", מלשון שניות שלא כמו יום א' עליו נאמר "יום אחד" מלשון אחדות.  ביום שני אומרים בתפילת שחרית  "שיר מזמור לבני קרח", דבר הרומז למחלוקת קרח. "עושה שלום במרומיו" – ה' עושה שלום בשמים בין גבריאל שר האש ומיכאל שר המים, וע"י כך ה' יצר משניהם "שמים". כלומר, גם מדברים מנוגדים, ניתן לייצר דבר טוב כמו שמים = אש ומים.

חפץ ה' בתפילת בשר ודם – יותר מתפילת המלאכים,

במשנת רבנו "אור החיים" הק'.

"ויפלו על פניהם ויאמרו: אל אלוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף" (קרח טז, כב).

"עוד נתכוון לדבר לפניו, דברי ריצוי המתקבל לפניו… האחד, הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה {המלאכים}. למעלה ממנו, שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים. אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה… ואוצר ב' של נשמות שבאו לעולם הזה, וחזרו וניתנו באוצר החיים…

למעלה מהם, השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר… {הכוונה אלינו}, ולזה נתחכם משה וריצה את ה' בדבר שהוא חפץ בו, ואמר {בפסוק} "אלוקי הרוחות לכל בשר", שאתה חפץ שאלהותך תהיה לרוחות, בזמן שהם בבשר". כלומר, הקב"ה חפץ בתפילת "הרוחות" = אנשים חיים כמוך.

"אעשה נפלאות" –

 להרוגי מלכות: רבן שמעון בן גמליאל, רבי ישמעאל כהן גדול, ורבי חנינא סגן הכהנים.

 וכן לראשל"צ חכם מרדכי אליהו ע"ה, שנפטרו באותו יום – כ"ה סיון.

"רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש ונח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה". (פרקי אבות ג, יב).

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ימי גדלתי בין חכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש עיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים – מביא חטא" (פרקי אבות א, יז).

רבי חנינא סגן הכהנים: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (פ. אבות ג, ב).

הוא אמר גם: "גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית" (ספרי במדבר פיסקא מב).

הראשל"צ חכם מרדכי אליהו זצ"ל שגם הוא עלה לגנזי מרומים ביום כ"ה בסיון – יום ההילולא של שלושת התנאים הקדושים הנ"ל שנהרגו על קידוש ה' בידי שלטון הרשע הרומאי, הלך לאורם של המאורות הנ"ל, בכך שעסק כל חייו בהפצת התורה בעם ישראל כדיין, רב ראשי, פוסק הלכה, ומעל לכל, קבלת קהל לעצה וברכה –  מתוך ענווה ושמירת הלשון כדברי רבן שמעון בן גמליאל, מתוך שמחה בה קיבל כל אדם כדברי רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, וכן מתוך שלום ואחדות כדברי רבי חנינא סגן הכהנים שהזהיר על כך, היות והוא ראה את שנאת חינם בעם ישראל ערב החורבן, דבר שכאמור הוביל בימיו לחורבן הבית השני.

חכם מרדכי ע"ה היה ידוע ומפורסם באהבתו לדברי שלום ואמת דבר שבא לידי ביטוי במאור הפנים בו קיבל כל יהודי, דבר שאותו חוויתי גם אני בהיותי אצלו מספר פעמים, ועליו נאמר: "כי מרדכי היהודי… גדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו – ודובר שלום לכל זרעו" (סוף מגילת אסתר).

כדוגמית להנהגתו כ"נאה דורש ונאה מקיים", נציין את דברי הרב טוביה ליצמן (מתוך הספר: סיפורים שאהבתי לספר). תחת הכותרת "מי כאן הלל"?  (שבת ל ע"ב). הוא מספר על יהודי ששמע את הדרשן מדבר בדרשתו על חשיבות מידת "נאה דורש ונאה מקיים" בעקבות הסיפור המפורסם על הלל הזקן שלא כעס על יהודי שהתערב עם חברו על סכום גבוה של ארבע מאות זוז, שיכול להרגיז את הלל שהיה ידוע בסבלנותו כי רבה. הוא הגיע לביתו של הלל מספר פעמים בערב שבת בזמן שהתקלח לכבוד שבת, וניסה להקניטו בשאלות קנטרניות, אבל הלל שהיה באמצע המקלחת לכבוד שבת, "נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל! – מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות {עגולות, והלל כידוע היה בבלי}. אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת – מפני שאין להם חיות {מיילדות} פקחות {מומחיות}. הדבר חזר על עצמו ג' פעמים, ולא כעס,

עד שהאיש נכנע לבסוף, והפסיד בהתערבות.

האיש שלנו החליט לנסות כמה רבנים של תקופתנו, אם אכן הם מקיימים את הנאמר: "נאה דורש – נאה מקיים".

הוא החליט להתקשר בשלוש לפנות בוקר לכמה רבנים ולשאול אותם: "מה מברכים על תפוח מצופה בסוכר? רב אחד טרק לו את השפופרת. השני, הוכיח אותו על כך שמפריע לו לישון וטרק לו את הטלפון. הרב מרדכי אליהו זצ"ל לעומת זאת, ענה לו כך: "רק תאמר לי האם השאלה סובלת דיחוי עד שאטול את ידי?". האיש הסכים. לאחר נטילת הידיים, הרב ענה לו בפרוטרוט על השאלה, וביקש ממנו שיתקשר אליו בכל נושא ובכל שעה.

אכן זהו האיש הגדול בענקים בהתגלמותו .

על "יום ירושלים", הרב אליהו ע"ה מביא בספרו "ויאמר מרדכי – דרשות על מעגל השנה" את דברי הכתוב בתחילת פרשת "בחוקותי: "ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" (ויקרא כו, ה-ו). הרב מביא את דברי רבנו "אור החיים" הק'. "וישבתם לבטח בארצכם – שכל העולם יכירו וידעו כי היא ארצכם, ואין לזרים אתכם חלק בה. ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש, ותשבו בטח". על השאלה אם זוכים לשלום, מה משמעות המשך הכתוב "ונתתי שלום בארץ"? על כך מביא דברי רבנו "אור החיים הק': "ואולי שיכוון על עם ישראל עצמם, שלא יהיה להם פירוד הלבבות, שיטע ה' ביניהם שלום וריעות".

קודם לכן הוא הביא את דברי רבנו אברהם אבן עזרא העונה במלה אחת: "ביניכם". הרמב"ן: "ולא תלחמו איש באחיו". דברי הפרשנים הנ"ל אפיינו את אהבתו ודאגתו לשלום בין כל חלקי עם ישראל. כמו כן, את אהבתו למשנתו של רבנו חיים בן עטר זיע"א בעל ה"אור החיים" הק' אותה ביטא ברבים מדרשותיו ובספריו.

במוצאי שבת אחד, חלמתי שאני מלווה את הרב מרדכי זצ"ל מביתו למכונית. למחרת התקשרתי לאחיו הרה"ג נעים אליהו ע"ה שיסדר לי פגישה עם הרב, היות והרב נעים חיתן אותי, ונהגתי להתייעץ אתו לעיתים. כאן המקום לומר שהרב נעים זצ"ל היה בקיא בנסתרות כמו בנגלות.

בפגישתי המרגשת עם חכם אליהו ע"ה, שאלתי אותו: אני קצת לומד ומלמד "אור החיים" הק', ואני חושב לכתוב ספר על משנת רבנו "אור החיים" הק'. האם לנסות לכתוב? תשובתו הייתה קצרה: "תכתוב, תכתוב". חלפו ימים ושנים, ודברי הרב הולכים ומתגשמים קמעא קמעא. בקרוב, יזכה אותנו הקב"ה לברך על המוגמר.

בדברי זיכרון לרה"ג שלום משאש זצ"ל – הרב הראשי למרוקו ולירושלים, כותב הרב אליהו ע"ה: "על הרב משאש היו אומרים שיש לו בפיו "כפית זהב עם דבש", דהיינו שהיה מסביר את דבריו בצורה נעימה וברורה, עד שאי אפשר לערער אחריו… שלום שמו, ושלום שם בין תלמידי חכמים… ידע לחבר ולאחד את כולם יחד".

את אישיותו של הרב משאש הוא מדמה לרב שלמן שפתר לחכמים את השאלה על מה לבצוע בליל הסדר. על שתי מצות שלמות, או על מחצית המצה? תשובתו שהתקבלה להלכה: שתיים שלמות וביניהן חצי מצה. שמחו ושאלו לשמו? שלמן השיב. אמרו לו: "שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים". (ברכות לט ע"ב).

שבת שלום ומבורך – משה שמיר

0523-240-298.  shamir240298@gmail.com

לע.נ. אבא מארי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. אמו"ר הצדיקה זוהרה בת חנה ע"ה. סבי החכם הכולל הרב אברהם בר אסתר ע"ה. זקני המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. אמא עליה בת מרים ואמא חניני בת מרים ע"ה.

 רבי יששכר בן נז'י ע"ה. בתיה בת קנדוב ע"ה.  קנדוב בת שושנה

פרשה עלומה מפעילותו הציבורית של הרב מכלוף אלדאודי , חכם באשי של עכו וחיפה: תעודה מוערת- יפה סקלי

אל-דאודי 3

עמד הרב חמוי  שבא עם המבקרים ואמר: 'רבותי אני מיעץ לכם זאת: הבה נלכה כולנו לביה"כנ [לבית הכנסת] נלמד תהלים ובזה נוושע/ אבא השיב לו: 'כן, טובה עצתך מאד בודאי ובודאי שתפילה ותחנון ולמוד התהילים תהיינה עזרה בצרות, ואף על פי כן צריכים אנו למשוח את ידי פקידי הממשלה במשחת הבקשיש שיעמדו לצדנו להניא את הבנות האלה מלבצע את מזימתן שיזמו לעשותו. בכן רבותי אני סובר לגשת תכף בפעולה הזאת שאני בא לעשותה היום, והיא, בהיותי אני נמצא בקשר תמיד עם הממשלה בעכו לרגלי תלונות ותביעות שמריצים אלי הקהל מבני עמנו צפת, טבריה וחיפה על-כל צרה שלא תבוא, להגן עליהם בשער העליון  פה בממשלה. אני אקדים להתיעץ עם שיך אחד נכבד פה בעיר ואסביר לו את הענין והוא ילך אצל פקידי הממשלה ויגמור אתם על הסכום שאני צריך לשלם להם בראשונה, לגמור את הענין לטובתנו. מובן מאילו שהסך שמקבלים ממני שאני משחד אותם ע"י השיך הנ"ל נשמר בסוד. ובכן אני היום קורא להשיך הזה לבקר אותי בבית ואסביר לו את הענין של הבנות, שאם יעמדו במרדם וילכו לסאראיה להמיר את דתן, אותם הפקידים הממונים בענין המרת הדת, לא יקבלום אותן אלא יגרשום ויחבלו את מעשיהן זה. והוא, ז"א השיך יתפשר עם הפקידים כמה עלינו לשלם להם. ואתם היום תספיקו לשמוע את הידיעה שהוא יודיע לי הסכום כמה גמר עמהם טרם חזרתכם בעגלות חיפתה. וכשנדע את הסכום שדורשים הפקידים הממונים הנ"ל נתיעץ ברבר מה לעשות.

הערת המחבר : הזיכרונות נכתבו שנים רבות לאחר האירועים. יתכן שהמחבר בלבל בין שני רבנים, שהכיר, אשר שמותיהם דומים – הרב המצי מחיפה והרב המוי מטבריה. כנראה הכוונה כאן לרב אלעזר הכהן תמצי , יליד איזמיר, שהיה רב העדה של הקהילה הספרדית בחיפה. הרב מנשה ב"ר עזרא תמוי מטבריה, נבחר לייצג את הקהילה היהודית במועצת עיריית טבריה ופעל בתפקיד זה עד לשנת 1890 . כן פעל כשד"ר הקהילה בארצות צפון אפריקה. נפטר בטבריה בשנת 1930 . ראו עליו : ז' וילנאי, 'חיפה', אנציקלופדיה אריאל, תל-אביב תשל" ו , הערך 'חיפה', עמ' 2341 ע' אבישר, ספר טבריה, ירושלים תשל"ג , עמ' 298

האדונים המבקרים הסכימו להצעת אבא והלכו על מנת לחזור אלינו לפנות ערב, לפני נסעם בחזרה חיפתה. אבא שלח אותי לבית השיך להודיע לו כי יואיל לכבדנו תכף בבית, בדבר נחוץ אחד שהוא רוצה להועץ אתו. אני מלאתי את השליחות, והשיך אמר לי כי בעוד שעה אחת יבוא. כך כשבא השיך הסביר לו אבא את הענין ובקשחו שימהר להודיע לו את סיומו המוצלח, כמה עלינו לשלם להם. כעבור שעתיים חזר השיך אלינו והודיע לאבא שהסכום האחרון שקצבו לו הפקידים אחרי שקלא וטריא אתם הנו סך חמישים נפוליון. והוסיפו לזמר להשיך כי הסכום הנ"ל שקצבו לקבל הוא אם יגמר הענין בלי ידיעת הפחה. אחרת אם ידע הפחה בזה, אז צריכים להוסיף עוד חמישים נפוליון לפחה. 'ובכן', אמר השיך: 'הדבר תלוי ועומד לרשותו ורצונו של אדוני, אם ימהר להמציא את הסכום הראשון ולשלם אותו בזמן הכי קרוב, לפני שיתפשט הדבר ותגיע השמועה לאזני הפחה, אז יגמר הענין בתשלום הראשון, ז"א בחמישים נפוליון'. כך סכמו את דבריהם הפקידים, שקרא השיך את שמותיהם בסוד.

אבא השיב לו שהוא ישתדל בעזרת האל לגמר הענין בקרוב- זמן. השיך יצא ואנשי חיפה באו שוב לביתנו לשמוע מה נגמר הענין. אבא הגיד להם ממה שהודיע לו השיך בפרוטרוט והוסיף לומר: 'דעו לכם רבותי, אני נשבע לכם בהן צדק שלי, שאני איני נהנה מהסכום הנ"ל שעליכם לשלם אף בפרוטה, אלא בעשית המצוה הזאת תהי שכרי.

אז נגש האיש אב הבת הספרדיה שהיה איש אמיד ובעל בית בחיפה ואמר: 'מכיוון שהסכום הנדרש בעד שתי הבנות הוא חמישים נפוליון, ז" א עשרים וחמישה נפוליון לכל אחת מהן, ובכן אני אשלם את חלקי שעלה בעד בתי עתה. אך בעד הבת המשרתת איני חייב לשלם. הן אמנם אני יודע שהורי הבת הם עניים ואין ידם משגת לשלם מאומה, ברם מחובת הקהל החיפאי להמציא את הסך הנשאר מקופת העדה ולשלמו בעדה.

הוציא האיש מכיסו לשלם לאבא, אולם אבא לא רצה לקבל את הסך לידו, ואמר לו, אתה תוכל להפקיד את כספך זה ביד ראש העדה בחיפה או ביד הסוחר עובדיה מחרז פה בעכו לעת עתה. אבי הבת הניח את הסך הנ"ל ביד הסוחר עובדיה לפקודת אבא שיוכל לקבלם בכל עת שירצה. בעוד האדונים מתיעצים ביניהם איך לקבץ את הסכום הנשאר ז "א עוד עשרים וחמישה נפוליון. והנה בן משק ביתו של המופתי בא לביתנו ובידו מכתב לאבא ובו כתוב כדברים האלה:

'לכבוד החכם-באשי לאיזור עכו

אחרי השלום הנני מודיע לכבודו כי אתמול בשעה מאוחרת בלילה הגיעו לביתי שתי עלמות יהודיות מחיפה ויגידו שהן רוצות ללכת מחר לבית הממשלה ולהביע את הצהרתן המוחלטת להתאסלם. אני הגדתי להן שע"פ החוק העות'מני אי אפשר לקבל את הצהרתן זו בממשלה מבלי נוכחות החכם-באשי. לפיכך אני שולח את מכתבי זה להודיעני מהי דעתו בזה, הנני מעכב את העלמות בביתי עד קבלי תשובתו.

בכבוד רב

פ' מופתי בעכו'.

 

הערות המחבר : משפחת מחרז הייתה משפחה עכואית ותיקה שבניה נזכרו כבר במפקד מונטיפיורי הראשון בשנת 1839 . שלושה מבניה קבורים בכפר יסיף, אברהם, עובדיה )עבדאללה( ושרה רעייתו. ראו : נ' אילן , 'משה דרוויש צורי : מנהיג הקהילה היהודית בעכו בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית השלטון הבריטי' , קתדרה, 87 )ניסן תשנ"ח( , עמ' 91

הערת המחבר : המחבר אינו מזהה את השיח' – המופתי ידידו של האב. הידידות נבעה בשל תפקידם המקביל. המופתי, ראש העדה המוסלמית, והחכם באשי ראש העדה היהודית. ככאלה הופיעו בפני בית המשפט וייצגו את ענייני עדותיהם. הליך ההמרה הצריך הופעת החכם באשי בעת ההמרה, כנציג הקהילה היהודית. הבנות הגיעו אל המופתי , והוא דיווח לחכם באשי על הגעתן והסכים לאכסן אותן בביתו. את תפקידי הפקידות מילאו בדרך כלל אנשים מקומיים מבין המשפחות המכובדות בעיר. בתקופה זו ידועים כמה אישים שמוצאם ממשפחות מכובדות בעכו , וששירתו במשרת מופתי בעיר: אהד הוא שיח' אסעד אלשוקירי. בילדותו למד בבית הספר על שם ג'זאר בעכו , והמשיך את לימודיו באלאזהר בקהיר. הוא התמנה לקאדי בניפרעם, ואחר כך למשרה בכירה בבתי המשפט המוסלמיים בירושלים, בעכו ובלטקיה. מאוחר יותר עבר לקושטא ומונה לספרנו של הסלטאן עבד אלחמיד השני. אחר כך מונה לשופט ולנשיא בתי הדין לערעורים במחוזות שוגים. כן נבחר לציר לבית הנבהרים התורכי מטעם עכו. בתקופת המנדט הבריטי היה בן למעלה משמונים שנה. קרנו ירדה משום שנחשד בחיבה יתרה לציונים. אחר הוא עלי אפנדי מיר , שבתוקף תפקידו היה גם הבר המג'לס אלאדארי , המועצה המנהלית המקומית. בעל תפקיד אחר היה עבד אלמג'יד, ששימש באמצע שנות השבעים כאתב )פקיד( בבית הדין המוסלמי שבעיר, ובשנות השמונים כיהן כשופט בו.

 הערת המחבר : הבת הספרדייה, בת הסוחר , לא הייתה מעורבת בין הבריות – 'בת מלך כבודה פנימה'. בביתה דיברה לדינו , ותקשרה בשפה הצרפתית, שנחשבה לשפת התרבות וההשכלה. לא היה לה צורך לשאת ולתת בשווקים, ולכן לא למדה ערבית, שפת הארץ המדוברת. ועברית, שפת התפילה, למדו בדרך כלל רק הגברים. בתקופה זו רק החלה המהפכה העברית, והיא התחוללה בעיקר במושבות. העברית עדיין לא הייתה שפה מדוברת. לעומתה העוזרת באה מבית עני, ודיברה לדינו וערבית שפת הארון. החכם באשי למד לדבר שפות רבות, בין השאר שלט בשפות המדוברות בקרב העדות הספרדיות, דיבר מעט תורכית, ושלט בשפה הערבית, שפת הארץ, שהייתה שפת הדיבור בבית משפחתו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר