ארכיון יומי: 3 ביוני 2016


עליית הנוער ממרוקו, פשע ללא תועלת-יגאל בן-נון

בס"ד מוסר בלערבי פרשת בחוקותי בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד     מוסר בלערבי פרשת בחוקותיתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי בחקתי. פיהה 7 מצוות עשה.ו5 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן. 1] באש נקוומו לעבד אלי קאל ערכי עלי. או ערך פלוני עלי 2] באש אידה כאן ואחד ענדו קרבן וקאל לקדושה מתאע לבהמה האדי תתבדל פי בהמה אוכרה. לקרבן ולבהמה התאניה יווליו קדש 3] באש נקוומו הזואייל. אלי אידה כאן ואחד קדש בהמה אלי תתקרב וולא פיהה מום. או קדשהה לבדק הבית. או קדש בהמה אלי מה תתקרבשי 4] באש נקוומו אידה כאן ואחד קדש דאר. או חאזאת אוכרין 5] באש נקוומו אידה כאן ואחד קדש שאניה. קדאש תתבאע חתה לליובל 6] באש נחכמו חכומאת לחרמים. אידה כאן ואחד יחרים חאזה מן רזקו. סתם חרם ללכהנים. ומה ירזעשי פליובל. כאנשי אידה כאן קאל לבדק הבית 7] באש נחיו מעשר בהמה פי כל עאם. ומצוות לא תעשה המאן 1] באש מה נבדלושי בהמה אלי קדשהה ללקרבן. בואחדה אוכרה 2] באש מה נבדלושי לקדשים. מן קדושה לאוכרה 3] לחרמים מה יתבאעושי. כאנשי באעד מה יאכדהם לכהן 4] לבעלים מה יפדיוושי לחרמים. כאנשי באעד מה יאכדהם לכהן 5] מה נביעושי ומה נפדיוושי מעשר בהמה.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. פשט לפסוק רבבי יקוללנה אידה כאן נמשיו פלחוקים מתאעהו מאענאהה למצוות אלי מה פיהמשי טעם עלא קד לעקלייה מתאענה. ונחפצ'ו מצוות לא תעשה. ונעמלו מצוות עשה. וקתהה יעטינה לכיר לכל. הרש"י ז"ל פי דבור אם בחקותי תלכו. יכול זה קיום המצות. כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו וכו'. הרי קיום המצות. הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו. שתהיו עמלים בתורה. מאענאהה לפסוק כתב אם בחקותי תלכו. כננה נגלטו ונפסרו מאענאהה תתבית למצוות. וקתלי לפסוק כמללי ואת מצוות תשמרו ועשיתם אותם. האדה הווא קיום למצוות. המאלה האש מאענאהה אם בחקותי תלכו. שתהיו עמלים בתורה.

הוני תממה זוז נשדאת. האש מאענאהה עמלים בתורה. חקו כתב שתלמדו התורה. הנשדה התאנייה. עלאש קראיית התורה סמאהה חוקה. אלי חוקה מאענאהה חאזה מה פיהאשי טעם. וקראיית התורה פי טעם וואצ'ח. אלי נקראוו התורה באש נערפו נתבתו למצוות.

פי מסכת מנחות. אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם. כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם. מאענאהה. עלאש לפסוק כתב זאת תורת פלאשם ולחטאת. באש יעלמנה אלי יקרא פלקרבנות כיף אלי קרבהם. הוני תממה נשדה. עלאש כתב העוסק. חקו כתב הלומד. אלי כלמת העוסק מה תתוקאלשי עלא לקראייה. תממה נשדה אוכרה. והאדה קראיית התורה השכר מתאעהה אכתר מן למצוות. ובהאדה השנווה לאמתייאז אלי כתבהולנה הונה לפסוק. בלעכס טייחלו מן לקימת מתאע לכרה מתאעהו. אלי יקרא התורה לכרה מתאעהו אכתר מן אלי יקרב קרבן.

הזוואב הווא. אלי הוני יקצד כלף לכרה מתאע קראיית התורה. ענדו כרה אוכר כיף אלי קרב קרבן. ובהאדה כתב העוסק. מוש קראייה איכאך אלי יקרא התורה כמצליף. כאנשי יתבת פיה הדינים מתאעהה כיף אלי גדוה חיקרב קרבנות. כיף מה ואחד יקרא דיני שבת האו דיני ברכות וכל הדינים אלי נסתחקוהם תווה. אלי כל עבד יקראהם בפהאמה באש יערף הדין וקתלי יסתחקו. חתה דינים מתאע לקרבנות. וקתלי יקראהם בפהאמה חתתה ואלו מה יסתחקומשי. כלף לכרה מתאע קראיית התורה. ענדו כרה כיף אלי קרב לקרבנות. ובהאדה כתב העוסק. אלי יקרא כיף אלי חאזתו באש יעמל קרבנות.

ולאכן ואחד ינשד. מאדאם תווה בית המקדש מכלייה ומה חאזתנאשי בלקרבנות עלאש נקראווהם ונתבתו פיהם מליח. כאן עלא וקת למשיח תווה אלייהו הנביא יוורילנה כיפאש. עלא האדה לפסוק קאל אם בחקותי. אלי סמאהה חקה. מן גיר מה תערף הטעם מתאעהה. והרש"י ז"ל פסר. שתהיו עמלים בתורה. אלי תקראוו התורה ותסקאוו פיהה באש תפאהמו מליח חתתה לדינים אלי מה עאדשי נעמלוהם תווה. וענדנה זוז כראוואת. קראיית התורה. ותקריב לקרבן. וכאן תנשד האש נעמלו ביהה לקראייה האדי. כתבלנה לפסוק בחקותי. חקה היא מלפני.

אכוואני לעזאז. למצוות והתורה מוש כיף חוואייז מתאע עולם הזה. אלי אידה כאן ואחד יסתחק באש יאכל יאכל. יסתחק באש יבני יבני. מה סתחקשי מוש לאזם. התורה ולמצוות הומאן חייבים ביהם דימה. ומוש כאן חייבים ברך. כאנשי שתהיו עמלים. אלי נזריוו עליהם באש נעמלוהם. כיף מה נשופו פי בלאדנה. אידה כאן תממה מילה האו ערס האו לא אליכם נפטר הנאס לכל תזרי באש תשארך פלמצוה האדי. ולאכן מוש כאן לחאזאת האדון ילזמנה נזריוו עליהם. כאנשי עלא כל מצוה ומצוה ילזמנה נזריוו עליהה. וואחדה מנהם הבאת שלום בין אדם לחבירו. אלי הייא ואחדה מן למצוות אלי לכרה מתאעהה חתתה פי עולם הזה. ולמצוה האדי מה ינזמשי ואחד יקול האנה האש יהמני. לעבד אלי יגד באש יעמל השלום ומה יעמלשי קאעד יבטל מצוות עשה. ומוש כאן בין זוז מנאס האכהוו. כאנשי חתתה פלחאלה מתאע לבלאד מתאענה אלי למחלוקת כבירה יאסר ילזם לקהל יחאוול באש ירזע השלום ללבלאד. ומה נתכלו כאן עלא רוחנה. אלי מה יחך לחמך כאן צ'פרך. ולקהל יערף למאשאכל אלי פלבלאד לכל והווא אלי ינזם ידככל ויצלח. לאכן למושכלה הוני אלי לקהל מתאענה שלבי. וקאעד יבאעד רוחו. וחתה למוחאוולאת אלי נצארו מה תעמלושי עלא קאעדה. ובהאדה לקהל ילזמו יתלם וינאקש לווצ'ע כיפאש יתצלח. הנאס תקול השנווה נזמו נעמלו. לקהל ינזם וינזם. לאכן ילזמו ישוף טריקה צחיחה. מוש טריקה מכלכלה אלי באעד זמאעתין יטיח כל שיי פלמה. השרט לאוול אלי מה נכממושי האשכון ענדו לחק והאשכון לגאלט. האדאך חשאב אוכר יזי מן באעד. ילזמנה נעמלו טריקה כיף לקאנון אלי תתמששה ביה לבלאד. ויתעדדה עלא התלאת הטראף למותאנזעין וכל ואחד יצלח פיה האש יחב. ולקהל ינאקש לאצלאחת אלי תעמלו. ולחאזה לבאהייה יצלחהה ואלי מה תעזבושי ירפצ'הה. ויעאווד יעדדי לוורקה למצלחה לתלאת מנאס האדון. חתתה אלי נווצלו לחל. ממכן פי וקת זגיר נווצלו לחל וממכן יחבלנה ווקת כביר. לאכן תממה מובאדרה מתאע חל חתתה אלי נווצלו ללחל. ווקתהה אלי מה יטבקשי יוולי הווא לגאלט ולקהל יחאשבו. לאכן ילזם לקהל יתלם ויאכד לקאראראת אלי ילזמהום יתאכדו. אלי איכה לבלאד מקסומה עלא זוז וכל ואחד שאדד תרכינה ויקול פלאן גאלט ופלאן צחיח האדה מוש חל. וחתתה חד מה ינזם יפטר רוחו ויקול האנה האש מדכלני. ולחאזה האדי פי ראס כבאראת לקהל אלי הומאן ינזמו ילממו הנאס באש יתנאקשו פלמוצ'וע האדה. וכאן צ'ייעו באעץ' שוואייע פי ניקאש אלי הווא מצלחת לבלאד לכל האש חייוולי. שוייה ווקת אלי קאעדין נצ'ייעו. האדה ראיי וכבאראת לקהל יקררו האש יחבו. ונזיבו הוני מעשה אלי יצחק ומשה זיראן. הזוז נאס מלאח וכאייפין רבבי יאסר ומן הצלה ללכדמה ומן לכדמה לדאר ומן הדאר לצלה. הנאס לכל תחתארמהם. ולאכן תממה חאזה אלי מקלקה לעבאד יאסר. אלי יצחק ומשה מלי יערפוהם מה יתכלמושי מעה בעצ'הם. ימכן הזיל לקדים יערף עלאש מה יתכלמושי מעה בעצ'הם. לאכן הזיל אלי עאייש תווה מה יערפשי. וכאנת לחאלה האדי תקלקהם יאסר. אלי

הזוז כאנו מחבובין ענד לקהל יאסר. אלי הומאן כאנו נאס מלאח יאסר ומה תמאשי האשכון צטחקלהם ומשאלהם והומאן יגדו יעאוונו ומה עאוונוהושי. תסמע ברשה מראת כלאם פשארע האו פצלה אקבל מה יוצל וקת הצלה עלא למושכלה האדי. ולאכן חתתה חד מה נזם יזיב לכבר עלאש מה יתכלמושי מעה בעצ'הם. וחתתה חד מה תזררה באש ימשי ינשדהם. נהאר זא שאכן זדיד לשכונה האדי. הזמעה לאוולה קעד יתבת פשכונה כיפאש לעישה מתאעהם באש מה יוולישי מסכרה ענד לעבאד. תערף עלא הנאס. קאלום אלי הווא כאן יסכן פי צפת. ולאכן לבאנכה אלי יכדם פיהה חוולתו ללבלאד האדי והווא כרה הוני. נאס השכונה כאנו נאס מלאח ותקבל ענדהם בפרחה ובלאכץ אלי הווא כאן שאעבי וידכל מעה לעבאד לכל. באעד וקת צגיר פאק בלחאלה מתאע יצחק ומשה. נשד עליהם קאלולו מה יערפושי. קאלום ועלאש מה נשדוהמשי. קאלולו חשמנה. קאלום תווה האדה כלאם חאשמין באש תערפו השנווה לכצומה אלי בינאתהם ותחאוולו תעמלו השלום בינאתהם. האנה הלילה נמשילום. באעד ערבית תעששה ומשה לדאר יצחק. פרח ביה באעד השאלאם אסתפסר מאוו לאבאש. קאלו בצאראחה נחב נפהם השנווה למשכלה אלי בינך ובין משה. קאלו משה האדה מן בררה אללא אללא ומן דאכל יעלם אללא. קאלו האש עמלך. קאלו פי זגרי כנת חנאכד מרה תקדמתלהה וכננה קריב באש נערסו. נהאר קאלתלי בטלת ומה נחבשי נאכדך. נשדתהה עלאש. פלאוול מה חבתשי ומן באעד קאלת אלי משה נצחהה וקאללהה אלי הווא מריץ' וגדב עליהה קדאש מן גדבה. תווה האדה יזי עבד. הראזל האדה סתעזב. קאל תווה נמשי למשה נשוף לחכאייה. משה למשה. חתתה הווא פרח ביה. קאלו נחב נשדך השנווה אלי בינך אנתין ויצחק. קאלו מה נערפשי. כננה צחאב יאסר. נהאר נכלם פיה מה חבשי יכלמני. וקד מה חאוולת נכלמו שיי. מה נערפשי עלאש. חכאלו עלא למרה. קאלו גדווה נתקאבלו לעשייה נפאהמך כל שיי. תקאבלו אזו מעאהו לתל אביב. וצלו בחדה מלכה קאעדו פי בנך פזנינה. קאלו השנווה אלי חתפאהמני. קאלו סתננה שוייה. באעד ווקת קאלו שוף. קאלו האש תממה. קאלו שפת הזוז בנאת וולד האדוך. קאלו שפתהם. קאלו האש קוולך פיהם. קאלו פי השנווה. פי לבאשהם ומצ'הרהם. קאלו מאו תערף תל אביב פיהה יאסר חילונים. קאלו האדון זגאר למרה אלי כאן חייאכדהה יצחק. קאלו ממכן כדאת ראזל חילוני. קאלו עזב. מה תערפשי אלי הרבאייה מתאע הזגאר לכתרה עלא למרה. סתנאוו שוייה. קאלו שוף האך למרה. חתתה הייא עזוזה ולבאשהה חמום. קאלו האדי הייא למרה אלי כאן חייאכדהה יצחק. והאנה נשדת עליהה וערפתהה אלי מה תצלח שיי. כאן חנקול ליצחק מה חייצדקנישי וחייקולי קאעד תנגר מני אלי הייא כאנת מזייאנה יאסר. והאנה נערף אלי באעד לערס מה יקעד כאן לפעל. ופעלהה מוש באהי. ובאהדה עמלת חילה באש נמנע הזוואז האדה מן צאחבי. קאלו באהי הלילה נמשיוולו. קאלו נמשיוולו. פליל משאוולו וגאדי ווצ'חו כל שיי. ומשה חכה ליצחק עלא כל פעאייל למרה אלי כאן חייאכדהה. קאלו פעאייל באהיין האו דוניין. קאלו מוש באהיין. ואנתין פי עלמך ביהם האו לא. קאלו פי עלמי. ועלאש מה סלמתשי. קאלו כנת נכמם אלי נצאוובהה. קאלו האנה מה נרדאשי באש צאחבי ידכל פי מגארת ציודה ויקול תווה נגלבהם. הוני יצחק קאם יבכי וקאלו תווה ערפת אלי אנתין צאחבי בלחק. מן גדוה הנאס לכל שאפת יצחק ומשה דאכלין מעה בעצ'הם לצלה. משאוו לראזל האדה קאלולו האש עמלתלהם. קאלום אלי אנתון מה חביתושי תעמלו משלבייה מתאעכם עמלתו האנה פי נהאר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

La voie sinueuse du judaïsme nord-africain vers le sionisme

עולים במשורה- אבי פיקאר- דימוים של יהודי צפון אפריקה

עולים במשורה

אישיות אחרת בעלת גישה משלבת הייתה דוד בן־גוריון. בשל מרכזיותו, לא רק בקבלת החלטות אלא גם בעיצובה של החברה הישראלית, חשוב להרחיב על יחסו ליהודי ארצות האסלאם בכלל וליהודי צפון אפריקה בפרט. רבות הן התבטאויותיו המביעות רצון לקלוט, לקבל ולקרב את יהודי ארצות האסלאם.

הערת המחבר :   צור, קהילה קרועה, עמי 240; מאיר־גליצנשטיין, ממזרח אירופה, עמי 34. הדברים בולטים אם משווים את עמדת בן־גוריון לעמדתם של אישים משפיעים אחרים מקרב חברי הממשלה והנהלת הסוכנות, כמו למשל לוי אשכול ונחום גולדמן, שהיו בעלי עמדה עקיבה ומסתייגת מיהודי ארצות האסלאם ומיהודי מרוקו בפרט.

מצד אחר ידוע שבן־גוריון הסתייג מקבוצות עולים רבות. הניב המפורסם שטבע, ׳אבק אדם׳, נאמר לא רק על ׳יוצאי ארצות חשוכות, נידחות, מדוכאות ועשוקות׳, שהן ארצות תחת שלטון קולוניאלי, אלא גם על ניצולי מחנות ההשמדה הנאציים. אולם גם אצל בן־גוריון היה סדר היררכי של הגלויות והסתייגותו מיוצאי ארצות האסלאם הייתה חריפה יותר מהסתייגותו מיוצאי מזרח אירופה. הוא גרס שאפשרויות החינוך שהיו ליהודי אירופה היו טובות מאלו שהיו לרוב יהודי ארצות האסלאם והן שיצרו את ההבדלים בין אלה לאלה.

 את הקשיים בקליטת העלייה ההמונית הוא הסביר בכך ש׳הטילה עליית יהודי המזרח (בשנים 1953-1948) על המדינה הצעירה משימות תרבותיות וחברתיות יחידות במינן ש״הישוב״ לא נתנסה בהן בממדים כאלה׳. זה לא היה יחסו לכל עולי העלייה ההמונית. על העלייה ממזרח אירופה באותן שנים הוא כתב: ׳בעלייה זו לא היה הבדל חברתי ותרבותי ניכר מהעליות שלפני הקמת המדינה׳. באותו מאמר תיאר בן־גוריון את יהודי ארצות האסלאם במונחים של הסדר הקולוניאלי, הווה אומר הוא תרגם את היחסים ההיררכיים בין אירופה לבין ארצות אסיה ואפריקה ליחסים היררכיים בין יהודי אירופה ליהודי אסיה ואפריקה. אמנם הנחת היסוד שלו הייתה ש׳אין כל שבט – אם נציין בשם זה מרכז יהודי גיאוגרפי מסוים – נופל מחברו או עולה עליו ביכולתו התרבותית ובתכונותיו היסודיות׳. אולם בהמשך הוא סייג קביעה זו באמרו ש׳במאות השנים האחרונות שקעו ארצות הקדם בבערות, בדלות ובעבדות ופיגרו לאין ערוך מאחורי התקדמותם המהירה של עמי אירופה. וכמצב הגויים כן מצב היהודים. נסתלקה השכינה מעדת יהודי המזרח והשפעתם בעם היהודי פחתה או חדלה לגמרי.

במאות השנים האחרונות עמדה יהדות אירופה בראש העם, גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות. יהדות אירופה משמעה בעיקר יהדות מזרח אירופה׳. בהתייחסות ספציפית ליהודי צפון אפריקה הסביר בן־גוריון את הצורך בקליטת עולים ממרוקו במסגרת גדודי עבודה שכן ׳הבחורים האלה עולי צפון אפריקה ומרוקו, אם כי הם פראי אדם אבל הם אוהבים שמעבידים אותם בפרך, כי הם מרגישים שמשהו ניתן להם והם משמשים גורם׳.

העמדה המסתייגת, פרי המורשת הקולוניאלית, לא הייתה אפוא זרה לחלוטין גם לאישים כבן־גוריון ורפאל. בנובמבר 1951, כשנידונה תכנית הסלקציה בהנהלת הסוכנות ובמוסד לתיאום, תמכו גם בעלי הגישה המשלבת במדיניות העלייה הסלקטיבית.

קובעי מדיניות בממשלה, בהנהלת הסוכנות ובמנגנון הציבורי היו שותפים במידה זו או אחרת להסתייגות מיהודי צפון אפריקה וגישה זו השפיעה על החלטותיהם. לעתים הייתה ההשפעה עקיפה. דובקין למשל תלה בדימוי השלילי את הדרישה לסינון העלייה. הוא אמר שהרכב העלייה מצפון אפריקה תרם לדימוי השלילי של עולים אלה בארץ. ׳עשינו משגה גדול בשנים עברו כשהעלנו מארצות אפריקה הצפונית חומר שזכה כאן לשם לא כל כך מוצדק כמו ״מרוקנים׳״.

הערת המחבר : דובקין בהנהלת הסוכנות, 4.11.1950 (לעיל, הערה 46). טיעונים בדבר רמתם התרבותית הירודה של העולים עלו בהזדמנויות שונות בעת הדיונים על מדיניות העלייה הסלקטיבית, למשל בדיוני הנהלת הסוכנות, 13.11.1952 (לעיל, הערה 35); 9.3.1953, אצ״מ, 8100/85; 9.3.1953, שם, 8100/88

מדבריו אלו עולה שבעיניו ובעיני אנשים כמוהו יוצרי הדימוי של יהודי צפון אפריקה הם העולים עצמם ולא מערכות מושגיות ודרכי חשיבה בחברה הקולטת. לכאורה יש מקום לתלות את הדימוי השלילי בריחוקם של עולי צפון אפריקה מתרבות המערב ובנתוני השכלה נמוכים. אולם השוואת כמה מנתוניהם לנתוני היהודים מתפוצות אחרות מצביעה על מציאות מורכבת יותר. מבחינה עובדתית לא היו יהודי צפון אפריקה התפוצה המרוחקת ביותר מהתרבות האירופית. הם גם לא היו בעלי ההשכלה הפורמלית הדלה ביותר. הקולוניאליזם הביא ליהודי מרוקו ותוניסיה את התרבות הצרפתית ואך מעטים מהם לא נחשפו כלל לחינוך אירופי. רבים מהילדים למדו בבתי הספר של כי״ח ושלטו בצרפתית. החשיפה

לתרבות המערב הביאה לכך שלרוב העולים, גם אלה שבאו מהמגזר ה׳ילידי׳, הייתה ההיכרות עם התרבות המודרנית טובה מזו שהייתה לעולים שלא נחשפו כלל לתרבות זו כמו אלה מתימן ומעדן.

קריאת עשרת הדברות בשבועות אצל יהודי מרוקו – רפאל בן שמחון

קישוט ההיכל

הכתובה בין ישראל לתורה

הכתובה בין ישראל לתורה

אוירת חג השבועות בבית־הכנסת, שונה מיתר חגי השנה. במרוקו לא נהגו לשטוח עשבים או לקשט את בית־הכנסת בפרחים. בית הכנסת קושט רק במרבדים ובשטיחים יפים, הוקם היכל נוסף מקביל להיכל הקיים, וכולו מרופד בשטיחים יקרים ומזרונים, עליהם הונחו ספרי תורה. ההיכל החדש נקרא ״טאלאמון׳ (אפיריון) והוא הוקם כרמז לאפיריון שנוהגים להכין לכלה ביום הכלולות. גם ספרי תורה קושטו בצעיפים רקומים, מטפחות משי, שהנשים הביאו לבית־הכנסת לכבוד התורה ההדורה וכדי להעשיר עוד את המעמד החגיגי.

פעם נהגו בתלמסן שבאלג׳יריה, לעשות הקפות בליל החג אחרי תפילת ערבית חגיגית ובהזדמנות זו, הוציאו את כל ספרי תורה שבהיכל ורקדו עימם, אולם מנהג זה נעלם עם הזמן.

קריאת עשרת הדברות

לעשרת הדברות נודעת חשיבות רבה. התרוממות הנפש הגיעה לשיאה בעת אמירתן מפי החכם הזקן ביותר שבבית־הכנסת, כי רק לו נועדה העליה הזו לתורה והוא בעצמו קרא את הקטע בטעם עליון, כאשר כל הקהל עומד על רגליו ביראת כבוד. הס הושלך בשעה זו, בעת קריאתן כרמז לנאמר:

כשנתן הקב״ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש. . . (שמות רבה, עב ב)

הערת המחבר : אף על־פי שהרמב״מ כתב כי ראוי למנוע מנהג זה, עם זאת, יהודי מרוקו נוהגים עד היום לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות. ראה: שמ״ש ומגן לר׳ שלום משאש, סי׳נז; שם משמואל מאת ר׳ ש. בן הרוש; קהלת צפרו, ח. ד. עמי י׳; ר׳ ברוך, ר טולידאנו, קיצור שו״ע, סי׳ סג.

אזהרות הבוקר

אחר תפילת מוסף, קהל המתפללים פתח בקריאת האזהרות לר׳ שלמה אבן גבירול. אזהרות הבוקר נאמרו בקול רם מפי כל קהל המתפללים ובניגון מיוחד:

אמון יום זה, נחלו עם זה,         על יד חוזה, איש האלהים.

נוטה עליה, ויוסד נשיה,         לך דומיה, תהלה אלהים. . . .

חי גואלנו, זקוף ידינו,                        וחיש תראנו, בישע אלהים…

אחרי פתיחה זו, שני המסדרים הקבועים של בית־הכנסת, סידרו את האזהרות ליום ראשון על מצוות עשה כשכל אחד מהם קורא פסוק:

שמור לבי מענה, היה במאד נענה,

                                                         ירא האל ומנה, דבריו הישרים:

והוא יסלח אשמה, והוא ירבה עצמה,

                                                         והוא יתן חכמה, להבין נמהרים:

הטעם הטוב שהיה באזהרות, הם הסילסולים שבסוף כל פסוק, הניגונים והלחנים המיוחדים, כל אלה הפכו את האזהרות לחוייה נעימה ובלתי נשכחת.

אחר סעודת היום, כל הגברים תושבי ה־מללאח, מבוגרים וצעירים הלכו בהמוניהם לבתי־הכנסת לקרוא תהלים, כי לפי המסורת, נפטר דוד המלך ביום השני של חג השבועות.

מגילת רות

לפני תפילת מנחה, נוהגים לקרוא את מגילת רות בתרגום ערבי־יהודי ובלחן מיוחד. את קריאת המגילה מחלקים ליומיים של החג. חציה ביום הראשון קוראים עד ״ויהי בחצי הלילה״ וחציה ביום השני. סיבות רבות לקריאת מגילת רות שהיא מגילת הגרים, גרי־הצדק, והמעשה ארע בין קציר השעורים וקציר חטים, היינו בעונת הקציר, דוד המלך נולד ומת בחג השבועות, ובמגילה מסופר על שושלת בית דוד שהוא מצאצאי רות המואביה . כמו־כן עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות וגם רות התגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה בימי קציר חטים.

את קריאת מגילת רות מסיימים בפסוק: ״ישלם ה׳ פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה׳ אלהי ישראל אשר־באת לחסות תחת כנפיו״ וגם מתרגמים את הפסוק:

ייכ'ללס אללאה פועאךיחכ, ותכון איזארתיכ כאמלא, מעאנד אללאה איללאהא ישראל, די זית ליתדרראג זנאחו .

אחר תפילת מנחה, מתחילה קריאת ה״אזהרות״ אשר קריאתן לוקחת למעלה משעה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר