ארכיון יומי: 24 ביוני 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת בהעלותך בערבית יהודיתתוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת בהעלותך תוניסיה-רבניה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת בהעלותך. פיהה 3 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] אלי הווא טמא או בדרך רחוקה או אנוס או גלט ומה עמלשי פסח. יעמל פסח שני 2] באש יאכלו לחם פסח שני לילת 15 אייר. בלפטאייר ולמרור 3] באש יטלקו בלחצוצרות עלה אלקרבנות. אולה עלא כל צרה שלא תבא. מצוות לא תעשה המאן 1] באש מה יכליוושי מן קרבן פסח שני חתה לצבאח 2] באש מה יכצרושי לעצ'ם מתאע קרבן פסח שני. 
פלפרשה מתאע הזמעה האדי אלפסוק יחכילנה. אלי בני ישראל מה כאנו יספרו כאנשי וקתלי יטלע לענן מן עלא אהל מועד. מראת יקעדו נהאר האו תנין ויספרו. ומראת יעטלו. וספרו מן סיני ומשאו לפארן. ויתרו חב ירווח ומשה קאלו באש יקעד מעאהם. ובדאו הרשעים אלי פלעם יתסבלו. ולערב רב קאלו נחבו הלחם. וחתה ישראל תבעוהם. וקאלו צחיח אלמן אלבנה אלכל פיה. לאכן אלעין הייא אלי תאכל. ומשה קאל לרבבי מה נגדשי נהז לחמל אלכל ואחדי. ורבבי קאלו לם 70 ואחד מן זקני ישראל והומאן יעאוונוך. וכאן עלא אלחם תווה נעטיהם אלחם חתה יעיפו. ומשה קאלו כיפאש תעטיהם הלחם הומאן קאעדין יתסבלו מה יסתחקושי למעשה נסים. ורבבי קאלו תחבהם יקולו רבבי מה יגדשי חס ושלום. ומשה כמם כיפאש חיאכד הזקנים. וכאן כל שבט יזיב 6 יווליו 72 וכאן כל ואחד יזיב 5 יווליו 60. האש עמל כדה 72 ורקה וכתב עלא 70 זקן ועלה זוז מה כתב שיי. וקאלום אלי תזיהו זקן האדאך יקעד מעה הזקנים ואלי תזיהו פארגה מענאהה רבבי מה יחבושי. ואלדד ומידד. קאלו הזוז אלי חתזיהם פארגה חיתחשמו. האש עמלו מה משאוושי. וקאלו יווליו 70 ומה יתחשם חד. ולאכן רבבי יחב פיהם וזאתום הנבואה והומאן פלמחנה. ותנבאוו משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. וזא ולד יזרי למשה וקאלו אלדד ומידד מתנבאים במחנה. ויהושע מה כלאהושי יכמל. וקאל למשה חבשהם. זאוובו משה האנה מאדאבייה ישראל לכל נביאים. ורבבי הבטלהם השלו משיי נהאר מן כל זיהה. וטאיירין פלהוה מיטרו תקריב באש מה יצטחקושי יטבצו. ולממו יאסר מננו. הומאן מאזאלו יאכלו והאך הרשעים אלי כאנו יתסבלו רבבי קתלהם. וסמאו אלבלאצה האדיך קברות התאוה. 
ומן באעד יחכילנה אלפסוק. אלי אהרן ומרים דואוו עלא משה ושבהו כיף הנביאים אלכל. ורבבי תגשש עליהם וקאלום כיפאש תתכלמו עלא משה כדימי אלי מה זאשי ומה חיזישי נביא כיפו. ומן באעד לקאו מרים מצורעת. וקאל אהרן למשה צללי עליהה. וצלה עליהה. ורבבי קאלו בוהה מתגשש עליהה תקעד 7 הייאם. וסתנאוולהה ישראל חתה אלי בראת ומן באעד ספרו. ולחז"ל קאלו. מן הוני יביין אלי רבבי יעמל מדה כנגד מדה. ומוש כאן אלי יעטיהו עלא קד אלי עמל האכהוו. כאנשי אכתר ביאסר. כיף מה שפנה הוני. אלי ישראל לכל סתנאוו 7 הייאם למרים. אלי הייא סתנאת שעה למשה רבינו וקתלי אמו חטאתו פניל. הייא סתנאת שעה ואחדה לכוהה. רבבי כלה ישראל לכל יסתנאוולהה 7 הייאם. האדה כראהה פי עולם הזה. והשכר מתאע עולם הבא מכבבי. ועלאש למצוה האדי כדאת כראהה חתה פי עולם הזה. עלא כאטר הייא גמילות חסדים. וגמילות חסדים רבבי יכלץ חתה פי עולם הזה. מן גיר מה ינקץ מן לכרה מתאע עולם הבא.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. הרש"י ז"ל פסר עלא לפסוק בהעלותך את הנרות. עלאש תקרבת פרשת קרבנות הנשיאים לפרשת הנרות. עלא כאטר אהרון כאן מתקלק אלי לא הווא ולא השבט מתאעו קרבו קרבן פי חנוכת המשכן כיף בקיית השבטים. רבבי קאלו מתאעך כיר מן מתאעהום. אלי אנתין חתעמל למנורה. הוני ואחד ינשד מנין זאהו הרש"י ז"ל התפסיר האדה.

לחז"ל נשדו עלאש הדלקת למנורה לפסוק כתבהה באסם העלאה. וזאוובו אלי לפסוק חב יעלמנה אלי כאנת דרזה יטלע עליהה אהרון וקתלי ישעל למנורה. בהעלותך מלשון מעלה. וכלמת מעלה תתפסר חאזה אוכרה. מלשון מעולה. מאענאהה חאזה באהייה. ובהאדה נזמו נפסרו אלי הוני יקצד בהעלותך מלשון מעלה יתרה. מאענאהה אנתין וקתלי תשעל למנורה ענדך חאזה באהייה. ומנין נערפו אלי כיר מן הנשיאים. אלי כתבלי בהעלותך. חקו כתב בהעלות. עלאש זאד לכאף. באש יקוללנה למעלה מתאעך. מאענאהה אנתין מעולה אכתר.

והוני תתזאווב הנשדה מתאע לחז"ל. ויעש כן אהרון. מן הוני יביין אלי מה בדלשי. יאכי תממה האשכון יכמם אלי אהרון חייבדל עלא אלי קאלו משה רבינו מן ענד רבבי. תממה נשדה השנווה זאיידה למנורה אלי הייא ענדה מעלה אכתר מן לקרבנות. לאכן בלכלאם אלי קאלו הרש"י ז"ל יביין השנווה זאיידה. עלא כאטר אהרון כאן מסתכאייד. מן סירת אלי אהרון כאן מסתכאייד אלי מה נזמשי יעמל מצוה. ולאתלו למצוה מתאע למנורה אלי הייא אקל תכלפה ואסהל מן לקרבנות כיר מן לקרבנות. והוני לפסוק עלמני אלי אהרון טול עמרו כאן יעמל למנורה בטריקה האדי אלי ולאת כיר מן לקרבנות. מוש כאן למררה האדיך ברך.

אכוואני לעזאז. כל מצוה ומצוה אלי יעמלהה ואחד בחאמאס ענדהה קימה ענד רבבי כבירה יאסר. אלי כלף אלי ענדו כרה מתאע למצוה ענדו כרה מתאע לחאמאס אלי עמלהה ביה. כיף מה שפנה אלי שעיל לקנאדל ענד רבבי ענדו דרזה אכתר מן לקרבנות. מן סירת לחאמאס מתאע אהרון. והאדה בצ'בץ' אלי קאלולנה לחז"ל מי שחשב לעשות מצוה ולא עלתה בידו מעלין עליו כאלו עשהה. מה קאלושי יש לו שכר כאלו עשהה. כאנשי מעלין עליו כאלו עשהה. מאענאהה אלי לחאמאס ברוחו באש יעמל למצוה. לכרה מתאעו כיף אלי עמל מצוה. הזמעה האדי נפטר ואחד עזיז עלא לקהל לכל. אלי הווא מורה דוד קדושים ז"ל. אלי תקריב הנאס לכל סתנפעת מנו עלמנה לעברית וברשה חאזאת אוכרין. קליל האשכון מלי עאיישין יתפכר כיפאש תעמל למורה וכיפאש הנאס בדאת תקרא גאדי. כלנה נתפכרו אלי קרינה גאדי. וקתאש בדה והשנווה הצ'ורוף אלי בדה פיהה מה נערפוהאשי כאנשי שוייה מן לקהל לכבאר פלעמר. ואחד ינשד בינו ובין רוחו כיפאש דאוומת לבית ספר האדי קראבת הסתין סנה. ותווה ומה תבדל פיהה שיי. אלי לקראייה פלבית ספר האדי מלי אחנאן צגאר נערפוהה איכה. צחיח פשנין לאכראניין וקתלי מרץ' למורה בעיניה לרמה מתאע לקראייה נקצת. ולאכן קבל כאן פיהה קראייה מליחה. וכולנה תעלמנה יאסר גאדי חתתה ואלו אלי קרינה שוייה. שעה פנהאר וקראבת הסתה שבעה שנין האכהוו. כיפאש נזחת וכלאת באצאמאת פי נפסנה אלי הנאס לכל תקול תעלמנה יאסר גאדי. הסר הווא אלי כאן מנהל מתאעהה יכדם בחאמאס ויעארך באש תנזח. לחאמאס מתאעהו אחנאן מה נערפוהושי. לאכן אידה כאן נזיוו נתבתו נלקאו אלי אחנאן מן סירת לאסתינאס מה פקנאשי באלי כאן ענדנה. למורה מתאענה פאמילתו לכל לברה וכולהם כאנו יחבו באש יזי חדאהם. ולאכן הווא מה כאנשי יחב. תערפו עלאש. נשדו זגארו יקולולכום. האנה סמעתהה מן ענדו. קאל להאשכון נכליה התלאמדה מתאעי. כאן יכמם עלא התלאמדה אכתר מן הראחה מתאעהו. אחנאן וקתלי כננה נקראוו כננה נחשו פיה יכווף. יקולך זא מורה דוד לכיתה לכל תסכת. וכאן יתביינלנה אנסאן ואער. ולאכן לחקיקה מוש איכאך. האנה נערפו מליח. אנסאן סכיף יאסר. ובדאליל אלי וקתלי זגאר מה יתעדאוושי פלהעברה קדאש מן מררה וקתלי יזיוו אבאתם יאכד בלכאטר ויעדיהם. למורה כדם בחאמאס. ובהאדה נזח. כאן ענדו חאמאס כביר באש יעמל חאזה ללקהל. ועמל. אלי כללה וראהו

תלאמדה יאסר. אלי כלהם מה יתכלמו עליה כאן למליח ויחבו יאסר. נערפו אלי תממה האשכון מן לקהל אלי כאן ירפעו הצלה וירווח ביה כל יום. עלאש. עלא כאטר יחבו. ועלאש יחבו האש עמל מעאהו אכתר מן לעבאד. לאכן וקתלי נתפכרו כיפאש כאן יתעאמל מעאנה וקתלי כננה נקראו פלבית ספר. יזי. האדה הווא לאנסאן אלי וקתלי יכרז מן ענדך יכליך תחס בלכרזה מתאעהו. כיף מה פסר הרש"י ז"ל פי פרשת ויצא. וקתלי הצדיק יכרז מן לבלאד. יצא זיוה יצא הדרה. ונזיבו הוני מעשה פי דאר השייאב פי בלזיך נפטר ואחד. חאזה עאדייה כלהם כבאר. ולאכן האדה כאן יהודי. ובהאדה משהול דאר השייאב האדיך כלם ליהוד באש יאכדו וידפנו פי בית קברות מתאע יהוד. כביר לכומיתה מתאע לבלאד האדיך תאזר כביר ומערוף. וקתלי כלמו דאר השייאב כאן חדה ואחד תאזר מן אמריקה יתפאהמו פי כדמה. באעד מה כמל התליפון קאל ברוך דיין האמת. קאלו האשכון נפטר. קאלו ואחד פי דאר השייאב. לאמריקאני חס רוחו מה ינזמשי מה ינשדשי. קאלו השנווה אסמו. קאלו מה נערפשי. קאלו תעמל מזייה אנשדלי אסמו. קאלו עלאש. קאלו איכאך. מה נערפשי עלאש. נחס רוחי נחב נערף אסמו. קאם התליפון קאלולו יהושע זביסקי. וקתהה לאמריקאני קאם מן בלאצתו קאל נפטר. מה תעמלו חתתה שיי תווה נכלם נאכדלו קבר פי הר הזתים ונדפנו גאדי. לקבורה תלאת הייאם אוכרין. אעמל מזהודך באש באעד תלאת הייאם יוולי פי ישראל. וסלם חתתה פלכדמה וקאלו באעד לקבורה נכמלו נתפאהמו פלכדמה. ומשה וכאן כל יום יתאצל ביה באש ישופו וין ווצל פי הזאן לגופה לישראל. ובאעד תלאת הייאם זאת לגופה לישראל וכביר לכומיתה חתתה הווא זא מעאהה. ולאכן סתעזב. לקא מייאת מן לעבאד יסתנאוו פיה באש יחצ'רו לקבורה. סתעזב יאסר. באעד לקבורה נשד צאחבו האשכון האדה אלי נצארלו כבוד כביר יאסר פלקבורה מתאעו ופי חייאתו עאש ואחדו. קאלו האדון התלאמדה מתאעו. קאלו האשביכם מה פקתו כאן תווה. קאלו מה נערפושי וין קאעד. כאן זינה נערפו ראוו רפאענה בחדאנה ונזורו דימה. קאלו האדון לכל יסכנו פי ישראל? קאלו לא. האדון זאוו מן לעולם לכל. וכל ואחד יקול לתלאמדה אלי יערפהם חתתה אלי תלממו. ותממה תלאמדה מה סמעושי. קאלו ועלאש למחבה האדי לכל. קאלו תערף למורה האדה כאן צעיב יאסר מעה התלאמדה מתאעו. וכולנה כננה נכאפו מנו ונכרהו. ולאכן מן באעד פקנה בלמחבה לכבירה אלי כאן יחב כל תלמיד ותלמיד. וכאן יפהם התלאמדה מתאעו לכל. וכאן יחללהם למאשאכל מתאעהם מן גיר מה יוורי עלא רוחו. הזאוואלי כאן יצ'ברלו מה יצטחק ללקראייה לכל וכאנו יתבעתולו מן גיר מה יערף אלי בעתומלו למורה. כאנו יזיוו ויקולולו אלי אנתין לעאם אלי פאת כנת תלמיד מליח יאסר ועטאווך מתנה. וכל תלמיד כאן ענדו מושכלה כאנת תתחל מן גיר מה יפיק. נהאר ואחד מן התלאמדה מתעדדי קדאם לבלאצה אלי יקעדו פיהה למורים סמע כלאם וזא יקולולנה. קאללנה סמעת מורה נח יקול למורה יהושע האשביך תבכיה זאדה יאכי עקבת תלמיד ליום. קאלו הי עאקבתו. וקאעד נבכיה אלי קאעד נחס האש קאעד יחס הווא. ולאכן ילזמני נעאקבו באש יוולי ראזל. התלאמדה לכל סמעת בלחכאייה האדי וכל תלמיד יקול לצחאבו. ולאכן הזמעה האדיך כאנת אכר זמעה שפנה פיהה מורה יהושע תווה קראבאת לארבעין סנה. והאדאך עלאש רבבי זאבני בחדאך לווקת האדאך. באש אחנאן התלאמדה מתאעהו נעמלולו לכבוד מתאעהו לאכראני. ותווה כרינאלו זוז אברכים באש יקראוו למנוחתו עאם כאמל ויקולו עליה קדיש עאם כאמל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה. 

Histoire des juifs de Safi-Brahim Kredya

1.2. Les sultans étaient convaincus de l'habileté des juifs et de leur sagacité dans les affaires commer­ciales, dans les finances et dans les négociations avec les étrangers. Ainsi, ils leur faisaient particulièrement confiance pour des missions commerciales et diplo­matiques en Europe. Le sultan Sidi Mohammed s'appuya sur leurs compétences pour animer et faire réussir sa politique commerciale, soit en les introdui­sant dans le service des négociants étrangers, soit par le système de « commerçants du roi" ». Il les nomma également, comme son fils le sultan Moulay Abderrahman, consuls en Europe, chargés des missions diplomatiques difficiles.

         Les « commerçants du roi » (« Tujjar Al-Sultan ») est une expression qualifiant une élite de grands négociants juifs et les juifs fortunés qui avaient un contact direct avec le Makhzen central et aussi avec le Sultan. Cette élite bénéficiait d'avantages écono­miques divers, dont l'exonération des impôts de capitation, l'exclusivité dans l'importation et dans l'exportation de certaines marchandises, l'octroi de prêts sans intérêts accordés par le Trésor public pour le commerce extérieur, des facilités dans le rembour­sement des crédits et dans le paiement des arriérés des droits de douane… En contrepartie, le Makhzen les chargeait de développer le commerce extérieur et d'en élargir les horizons, ce qui augmen­tait les recettes des douanes et des autres impôts. Les familles Sombil de Safi et Corcos de Marrakech, Aflalou d'Agadir et Ben Soussan de Rabat (« commerçants du roi ») se sont illustrées sous le règne de Sidi Mohammed Ben Abdellah.

En considération de leurs services, ils accordaient à certains d'entre eux des dahirs d'honneur et de respectabilité et les exemptaient de toutes les taxes et de tous les impôts.

.- Les commerçants et les consuls étrangers préféraient traiter avec les juifs marocains dans leurs affaires commerciales et dans le domaine diplomatique, pour les raisons suivantes :

  1. Le désir des étrangers de profiter des compé­tences des juifs dans le commerce et le courtage et de les utiliser pour élargir leurs activités commerciales dans les régions du pays, eu égard à leur connaissan­ce précise et détaillée des lieux de vie de la population marocaine et à leur facilité d'accès à toutes les contrées – que ce soient les campagnes, la montagne ou le désert -, pouvant pénétrer dans toutes les agglomérations, proches ou lointaines, sans se préoccuper des obstacles naturels.
  2. De nombreux négociants juifs, par leur solide et vieille expérience dans les affaires d'importation et d'exportation, étaient considérés par les commer­çants étrangers comme de véritables concurrents qui pouvaient leur nuire, et « il convenait de s'en approcher et de les associer à leurs commerces ».
  3. De nombreux juifs marocains, en plus de parler la langue nationale, l'arabe et les dialectes amazighs, connaissaient quelques langues européennes comme le français et l'espagnol. Bien plus, le seul fait de connaître « quelques mots des langues européennes» suffisait pour que les consulats et les commerçants les engagent en qualité d'interprètes, de courtiers, et même de représentants consulaires dans les ports.
  4. Certains des négociants juifs importants et riches entretenaient des rapports étroits et directs avec beaucoup de personnalités du pouvoir à l'échelon local ou central. De telles relations profitaient aux commerçants étrangers en aplanissant les difficultés qui pouvaient gêner leurs marchés ou freiner l'exten­sion de leur commerce.

3.־ De nombreux juifs marocains aspiraient à se placer sous le protectorat consulaire afin de réaliser des profits dans leurs affaires personnelles. On notera :

3.1. Le désir de certains juifs de profiter des richesses que les courtiers recevaient des maisons de commerce, et des négociants qui leur accordaient leur protection pour acheter des marchandises maro­caines et pour s'acquitter des droits d'exportation. Les juifs s'excusaient au moment de régler les droits de douane et demandaient des délais supplémen­taires pour le paiement, ce que le Makhzen acceptait. Ils investissaient les sommes qu'ils conservaient dans leurs affaires commerciales ou dans leurs pratiques usurières.

3.2. La tentative de certains juifs, surtout les plus riches, d'échapper aux taxes que le Makhzen leur imposait. Plus même, une partie de ces Marocains réussit à se débarrasser définitivement de l'autorité du Makhzen et de ses conséquences juridiques et financières, après s'être rendus et avoir séjourné quelque temps dans l'un des pays d'Europe, et en en obtenant la nationalité. Ils retournaient ensuite dans leur patrie, libérés de ses lois et de ses devoirs, jouissant des mêmes droits que les étrangers en consi­dération, respect et avantages. Cela au préjudice du reste de leurs frères marocains, musulmans et juifs.

קצידה דלכאווי קינה על השרוף – מילים בצירוף הקצידא…..

קצידה דלכאווי

קינה על השרוף

 

אנא לכאווי בכווי מכפי, זרחי פרדאת בראלי

אני השרוף בצריבה סמויה, פצע גופי טרם השיג רפואתו

 

מן בעד אללא כווית וברית, וזראחי טאלו

אחר שנכוויתי והוטב לי, הנה יגון פצעי הוסיף ארוכתו

ייחיאוו חתתא יהוולוני, וונבאת נצהאר לייאלי

נותרו עד שהסעירוני, נשארתי סהרורי בליל אפלתו

 

זראח לחובב וולהווא, וולהזרא מאזאלו

פגעי אהבה ורגש, הבהלה והגעש נשארו

 

זראח להיז וולגראם או גיוואן ווססטנת באלי

פצעי הייגע ושברון הלב, ודכדוך הנפש דעתיח הסעירו

 

זראח לחובב ייאכ האדו ללקלב הוואלו

פצעי האהבה הנה הם, את הלב הפעימו

ביהום מסטון כיף קרא אוקדדר ענם לגני לעאלי

בהם נסער אני ורוגש, ככתוב אצל הגבוה במרומו

 

ווססאבקלי נצררפו וולוועד במיזאלו

מה שאיתרע בפרוטה אפרוט, והעתיד יגיע בזמנו ומקומו

 

לאזלת מלזאם צצבר צברי ללעיס פללייאלי

נדונותי מחויב ואסבול סבלי, כדי לחיות בלילות

 

וורפדת חמול להווא וותגדדרת בחמאלו

נשאתי מטעני אהבה, ונתאזרתי לכובד משקולות

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סיר אוכללי כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע.

 

לאס תלומוני האגדא זראלי, וואנא מן זראייחי נלאלי

למה נגדי תטענו וככה התרחש לי, ואני מפצעי תועה ונפגע

 

סאכי באכי מן המום קלובי ווהוואלו

מתלונן ובוכה, מטרדות לבי וגעש סערותי

 

טארא מול לגראם תאייה טארא חאלו יעוד סאלי

לפעמים המאוהב הוזה, לפעמים מצבו ימשיך באשליותיו

 

טארה יבקא המום האיים לא מא יזהאלו

פעם יוותר בטרדותיו עסוק, ודבר לא ינעם לו

 

לגראם מנהבטו מסיבא ווסגא ייאלאיימי סגאלי

האהבה עזה מצוקתה, ויגע ליגע אוספת לו

 

לגראב צעיב סוול מוואליה אללי זאלו

האהבה ממות קשה, שאל פגועיה שטעמו אותה

 

לגראם טווע אסלאטן, לאסייאמא ללי פחאלי

האהבה גם מלכים הכניעה, ואיש כמוני קיבל מרותה

 

דימא גדכאן מלמאסק מא כא ירתאלו

תמיד רגוע מאהבים, אין הבנה ולא התחשבות

 

טווע קסרא עלא נסאלו סללא קאסא מעא להלאלו

השלכתי שברוני מאחורי, וסיגי ושיחי עם סהר הגלגל

 

מטווע סיף וולגלאם וולעבסי וומתאלו

הועפתי בתנופת חרב, והרס ושברון כל משל

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

 

בעד נאס כמא ילומוני ויזידולי עלא הוואלי

בני אנוש טענות ומענות יוסיפו על סופתי

 

או בעד ננאס כא יקולו האדא עמראלו

ואחרים עוד אומרים, כזה הוא גורלו

 

האדא חאלי מעא להווא, מוללע מולוע בלגוואלי

זהו מצבי והרגשתי, ואני מנוגע ונגוע בפגעים

 

מרווע סאכני, וינדק מן גיר הוואלו

סוער לבי בפנים, ושלא מרצונו יביע אמרים

 

אילא נזכר הללפן, פחאלי יסתחו קוואלי

אם אמצא שוחרי אמנות, כמוני יעריצו מלותי

 

וויבכיוו עלא בכאיי נא לגיוואן יסאלו

יבכו בדמעה על בכיי, ועל כניעת הלב ידרשו אמרותי

 

וילאנזבר הללהום ילומו ויבטטלו סגאלי

וכאשר אמצא אותם, הם יטענו, ויתבטלו תוגותי

 

וויקולו ייא לאטיף, ראה תקוואת כלאלו

ויאמרו, האל ישמור ! הביטו ! כי נתעצם סערו

 

לאמוני פי פעאיילי, וופעלהום עדדא עלא פעאלי

תבעו אותי על פועל מעללי, ומעלליהם על מעשי גברו

 

לאכין גדדא כוללהא ייתחאסב בפעאלו

ואולם מחר כל אחד, דינו וחשבונו כמניין יספורו

 

עדרוני יייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, מדוע תטענו, הו ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

כממן וואחד לאמני, וומכתתר פיסייאלי

לא אחד טען כלפי, ומרבה דכאון חרתי

 

ידווי פייא כא יכפפף דנובי בקוואלו עאכפת

ישיח אודותי אולי יוקל עווני, אך בדבריו נכפפתי

 

תחקיק סירתי מא נגדר, אינסאן מא נכאלי

צדקת עלילתי לא אדרוש, ובני אנוש לא הרסתי

 

מא נזחד חדדי, מא נגדדבו וואלא נסגאלו

איש לא דחקתי ולא שיקרתיו, לא העסקתיו ואמיתי ?

 

קאבד חדדי וכא נסעאף, לגראם ללי פי דכאלי

בארבע אמותי וגם סובלני לאהבה אשר בקרבי

 

וונכממ פי חכאייתו, וואס יהננ פסאלו

אשקע למצולות עניינו, האם ימצא מנוח בתחומו ?

 

לון ממא לגראם כא נכממם וואלא נסהא עלא סגאלי

ורק על אהבים אחשוב, ופנאי לעניין אין לו

 

ייבלי מן לאם פיה, וויזררב מא יזראלו

יינגע הטוען נגדו, ינסה ויראה מה יקרה לו

 

יזררב בעדא גיר מררא, וואלא יזברלי הוואלי

ינסה לפחות פעם ולא ימצא תוכחות סערי

 

ווידוק מחאייני וותעבי וזראתחי וונסאלו

יטעם יסורי תחלואי, ופצעי סבלות סתרי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

מא ייעדר מן נכווא כיפי

לא יבין ויצדיק, רק מי שנצרב בשרפות כמוני

 

מללעוואלי בנזאל ללי יסופהום כאוי ייאעמאלו

איש גבורות הוא שיביט בם

 

מלכוני ביהא ולאחולייא זפני עלא מאלי

העסיקו אותי בה, והורידו לי עפעפי על אוצרי

 

מלכוני בלבהא או חסן לכדד מעא כאלו

העסיקוני בקסמה, וביופי לחייה ודמות תוארי

 

הומא הומא סבאב הוואייא, הומא הומא דווא עלאלי

המה המה גורמי מצב רוחי, הם הם רפואת מחלתי

 

הומא הומא זזהו, אולעשיק בסופת נזאלו

המה המה חדוות החיים, והתאווה בראי מורָדָם

 

הומא הומא ראחתי פדוניא, הומא ראס מאלי

המה המה שלוותי בעולם, הם הם רוב אוצרותי

 

אנא בעדא כדים ליהום, פאס ממא קאלו

על כן אני עבד להם, ודברם הוא פקודתי

 

ארא מללא יחבבהום, יראעי לייא ייאמתאלי

אם יש שאינו אוהבם, יחפש וימצא לי מִמְשָל

 

יזי חתתא יפידני, ונפידו וונסאלויבוא

אלי עם עצה, ואעוץ לו במשאלותַי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלןמוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל המצב, בהלך ילך ויפסע

 

נההית כתאם חאלתי, וסלאמי מא פאחת לגוואלי

גוללתי תואנת מצבי, ושלומי לא שעה לאמרותי

 

לרבאב וולפננ, ראה דדוהאת לעק ינאלו

ונגינות נבל האומן, המה יביעו עוצמת תאוותי

 

טאייעלהום פי זמאני לקה גסני ווזייאן חאלי

נטיתי לעברם כל ימי והזדקפו ענפי, ומצבי הוטב

 

המאם פססתאלה, לחת כבאלו,זורת ורווית ענד מדאלו

נותר ההרהור באופל, השלכתי סבכיו, ביקרתי ורוויתי כנדאָב

 

וועמר בחרי ועאד מאלי או כמל קסדי פאס זאני

גאה אוקיונוסי גדשו אוצרותי, והושלם חוסן גופי מחדש

 

ללי קאלו חפאדי רווא עלייא, והזמ לזחיד לא תבאלי

ואשר הגו נכדי שגשג, ותוקף הדוחק לא נרחש

 

ווללי זחדק גיר כלליה, פקבאחת פעאלו דאהר ימסי

הנה לזה הדוחק בך, ברוב מעלליו ימשיך ויצעד בכחש

 

בלחרוף או בזחיד, לממן נסגא קוואלי

ליודעים האות הכתובה ולא בדחיפה, אשא דברי ואומרם

 

זוז וסבעין, או זיד סבעא, האדאכ כמאלו

ובאותיות א-ב-ג, שניים ושבעים ועוד שבעה, שמי יושלם

 

נטלבו מן ללאה מול לקדרא, ממלא כפאה חאלו

ואבקש מהאל רב היכולת, לא נעלמה צדקתי ממרומו

 

ייעפו ענני ולא יואכדני זלל זלאלו

יחמול ירחם עליף ולא ייסרני בשבט זעמו

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני נאגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

זירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ילך ויפסע

 

قصيدة الكاوي نظم الشيخ بوعزة الدريبكي

قصيدة الكاوي    

   نظم الشيخ بوعزة الدريبكي                                   مبيت ثنائي   

                                                                                                           القسم الأول 

أنـَا الكـَاوي بـْكـَيْ مَخـْفي جَرْحِي فـَالذَّاتْ ما بـْرَى لِي
بـَعـْدْ لاّ كـْويتْ وَبـْريتْ جـْراحِي طـَالـُو

يـَحـْياوْ حـَتـَّى يْهـَوْلـُوني وَنـْعـُودْ نـْسَاهـَرْ اللـّْيـَالـِي
جْراحْ البِينْ وَالهـْوَى وَالهَجْرَا لا زَالـُو

اجْراحْ الـْهِيجْ وُ الغـْرامْ وُغيوانْ الشَّاطـْنـَاتْ بَالي
هَادُو مَنْ غِيرْ شَكّْ زَادُو لـَلـْقـَلـْبْ اهْوالـُو

بـِهُمْ مَشـْطـُونْ كيفْ رادْ وقدّرْ نَعْمْ الغْني العـَالـِي
السَّابَقْ لـِي انـْصَرّْفـُو وَالوَعْدْ بْمِجَالـُو

لا زَلـْتْ مْلازْمْ الصَّبَرْ صَبْري صَبـْرْ العيسْ فـَاللـْيَالي
ارْفـَدْتْ حْمُولْ الهْوَى وَتـْكـًََدَّرْتْ حْمَالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

                                                                                                القسم الثاني
لاشْ تـْلـُومُو هَكـْذا فـْحَالي وانـَا بكـًْرَايْحي نْلالي
شـَاكي بـَاكي مَنْ هْمُومْ قـْلـِبي واهْوالـُو

تـَارَا مُولْ الغـْرامْ تـَايَهْ تـَارا حَالـُو يْعُودْ سَالي
تـَارا يَبْقـْى هْميمْ هَايَمْ لا مَا  يَزْهَا لـُو

الغْرَامْ امْصِيبْتـُو امْصِيبَا اًصْغَى يَا لايْمِي اصْغَى لِي
الغْرَامْ اصْعِيبْ سَوَّلْ اَمـَّالِيهْ اللـِّي جـَالـُو

الـَغْرامْ طَوَّعْ السْلاطـَنْ لاسِيَّمَا اللـِّي بْحَالي
ديمَا غـَيْظـَانْ عَلْ العـَاشـَقْ مَا كَيَرْتـََا لـُو

طوَّعْ كِسْرى عْلـَى نـْصَالـُو وَمَا قـَاسَى مْعَ لـَهْلالـِي
وُمْطـَوَّعْ سيفْ وُالـْغـْلامْ الـْعَبْسي وَامْثـَالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

                                                                                           القسم الثالث
البَعْضْ فـَالنـَّاسْ كَيْلـُومُو وِيزيدُو فِي امْلامْ حَالي
وُبَعْضْ النـَّاسْ كـَيْقـُولـُو هَذا عَمْدَا لـُو

هَذا حَالي مْعَ الهْوَى مَنْ صَغـْرِي مَوْلـُوعْ بَالغـْوَالي
اتـْرَوَّعْ سَاكـْني وَنـْطـَقْ مَنْ غيرْ اسْوالـُو

وِلـَى نَجْبَرْ هَلْ الفـَنّْ بْحالِي يَسْتـَحْسْنـُو اقـْوَالي
يَبْكيوْ عْلـَى ابْكـَايْ نـَاسْ الغيوَانْ يْسَالـُو

وِلـَى نَجْبَرَ هَلْ اللـُّومْ يْلـُومُو وِيبَطـْلـُو اشـْغـَالي
ويقـُولـُو يَا لـْطيفْ رَاهْ تـْقـَوَّى تـَخـْلالـُو

لامُوني فِي افـْعَايـْلي وفـَْعَلـْهُمْ عَدَّا عْلـَى افـْعَالي
لـَكِنْ غْدَا كـُلـّْهَا يَتـْحَاسَبْ بَفـْعَالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

                                                                                              القسم الرابع
كـَمَّنْ وَاحَدْ لـَمْني وُمْكـَثـَّرْ عَجْبي مْعَ اسْآلي
يَدْوي فـِيَّا كَيْخـَفـَّفْ ذَنـْبي بَاقـْوالـُو

عَارَفْ تـَحْقيقْ سيرْتي مَا نَبْغـَضْ انـْسَانْ مَا نـْبَالي
ما نشْتـَمّْ حَدْ ما نـْغـَتـْبُو وَلا نـَصْغـَى لـُو

قـَابَضْ وَقْرِي وُكـَنـْسَاعَفْ لـَغـْرامْ اللـِّي في ادْخـَالي
انـْخـَمَّمْ في حْكـَايْتـُو واشْ يْكـُونْ فـْصَالـُو

لـُولـَى لـَغـْرامْ مَا نْخـَمَّمْ وَلا نـَسْهَى عْلـَى اشـْغـَالي
يَبْلي مَنْ لامْ فيهْ وِيجَرَّبْ مَا يَجْرَى لـُو

    ايْذُوقْ الحُبّْ غيرْ مَرَّا وُلا يَجْبَرْ ليهْ وَالي
ايْذُوقْ اغـْصَايْصُو وسَمُّو وَجْرَاحْ نـْكـَالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

                                                                                                          القسم الخامس
مَا يَعْذَرْ غيرْ مَنْ كـْوَى وَتْزَلـَّعْ كيفـِي مَنْ الغـْوالي
بَنـْجالْ اللـِّي بْحُبـّْهُمْ كـَاوِي عَمْدَالـُو

مَلـْكـُوني بَالبْهَا لاحُو ليـَّا جَفـْني عَلْ المَالي
مَلـْكـُوني يَا هْلِي بْحُسَنْ الخَدّْ مْعَ خَالـُو

هُمَا هُمَا اللـِّي سْبَابْ هْوَايَا هُمَا دْوَا عْلالي
هُمَا هُمَا يَاكْ لـَعْشيقْ عْليهْ يْسَالـُو

هُمَا هُمَا رَاحْتي فـَالدَّنـْيَا هُمَا رَاسْ مَالي
هُمَا هُمَا خـْديمْ لِهُمْ فـَاشْ مَّا قـَالـُو

أرَى مَنْ لايْحَبْهُمْ وَريوَهْ لِيَّا وُيَا امْثـَالي
ايْجي حَتـَّى ايْفـِيدْني وُنـْفيدُو وَنـْسَالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

                                                                                                 القسم السادس
نَهّيتْ بْيَاتْ حُلـْتي بَسْلامِي مَا فـَاحْتْ الغْوالي
لـَرْخـَاخْ الفَنّْ حَقّْ دُهَاتْ العَلَمْ يْنَالـُو

طـَايَعْ لِهُمْ فِي زْمَانِي ولـْقَـَحْ غـُصْني زْيانْ حَالي
غَزْلي بـَرْضى هْمَامْ فَاسْ اتْصَفـَّا تـَخْبَالـُو

زَرْتـُو وُ رْويتْ مَنْ مْدَادُو وعْمَرْ جَبْحي وعَادْ مَالي
وكْمَلْ قـَصْدي فـَاشْ جَاني ذََيّْ اللـِّي قـَالـُو

يَا حفـَّاظي رْوَى عـْلِيَّ وَلـْغي لـَجْحُودْ لا تـْبَالي
اللـِّي جَحْدَكْ سيرْ خـَليهْ فـْقـَبْحْ فـْعَالـُو

بَيَّنْ اسْمي فِي احْرُوفْ أبَجَدْ يَا مَنْ صْغَى اقـْوالي
جُوجْ وُسَبْعينْ زيدْ سَبْعَا لـَلاسَمْ كـْمَالـُو

نَطـْلـَبْ مَنْ لايْنـَامْ مُولْ القُدْرَا مَنْ لا خـْفـَاهْ حَالي
يَعْفـُو عَنِّي ولا يْحَافينِي جَلّْ جَلالـُو

عَذْرونِي يَا اهْلـِي وُلاشْ تـْلـُومُونِي هَكـْذَا فـْحَالِي
سِيرُو خَليوْ كـُلّْ حَالْ يْسيرْ عـْلى حَالـُو

אישה שפנתה לשר בבקשה לשחרר יהודים ממאסרם – 1790 – 1792

4 – נשים פונות לממשל ולסולטאןנשות חיל במרוקו

אישה שפנתה לשר בבקשה לשחרר יהודים ממאסרם – 1790 – 1792

בימי הסולטאן העריץ יזיד בן מוחמד שלט בשנים 1790 – 1792, שלח הסולטאן בשנת 1792 את אחד מהשריפים לאסור שלושה יהודים מראשי הקהל, שהיו חשודים בכך שהם מחזיקים בכספו של החזן, בבא מרדכי אשריקי, יועצו של מוחמד, אביו של יזיד המזיד, שנשרף בפקודתו של יזיד.

אלה הודו תחת לחץ, שהכסף בידם. לאחר מכן אסר יזיד המזיד את נכבדי היהודים והחכמים, שהוכו כדי לסחוט מהם כסף. חלק מהאנשים כבר שילם, עד שיאקות, אישתו של נגיד הקהל, יוסף בן עטייה, הלכה לשר בפאס, ששמו אלגנימי, שהיה בעל השפעה על יזיד, וסיפרה לו על תעלולי האיש וביקשה שיבוא לחלצם.

האיש הוכיח את העריץ, וכשהדבר לא הועיל פנה אלגנימי ליזיד. זה ציווה לשחרר את היהודים ממאסרם, והם לא נאלצו עוד לשלם את הממון.

אישה שפנתה לוזיר ונענתה – 1858.

מסעודה, אלמנת שלמה קורקוס, כתבה לוזיר אל טייב אבן אל ימאני, וזיר ושר החצר בין השנים 1820 – 1869, בימי הסולטאנים סולימאן השני 1792 – 1822, עבד רחמן השני 1822 – 1859 ומוחמד הרביעי 1859 – 1873.

מטרת פנייתה הייתה כנראה לשכך את רוגז השלטונות לאחר שבנה, אברהם קורקוס, קיבל את תפקיד סגן הקונסול של ארצות הברית במוגדור. מכתבה לא פורסם. פורסמה רק תגובת הוזיר ב-27 באוגוסט 1858, שאישר את קבלת מכתבה, שבו הזכירה את שני בניה, אברהם ויעקב.

הוא הרגיע אותה והביע את הוקרתו לבניה ולאביהם, בעלה המנוח, שנפטר בגיל מופלג. הוזיר שיבח את משפחתה ואותה וציין כי " את עבורנו היקרה ביהודיות ".

נראה שציפה לתגובה ממנה שכן כתב : " בעניין מה שהזכרת אודות מחלתך אין בכך כלום. אל תימנעי מלהודיע לנו על מצבך "

אלמנות שפנו למושל ולסולטאן לאחר שבעליהן נהרגו.

יהודים, שהלכו מעיר לעיר עם סחורות, מהם רוכלים שמכרו לכפריים, היו נתונים לסכנת שוד ורצח. לעתים נהגו לתת סחורה בהקפה וכעבור זמן באו לגבות את התשלום. היו מקרים, שבעקבות התערבות גורם ציבורי או דיפלומטי נעשו צעדים לתפוס את הרוצחים או להעניש את תושבי הכפר שממנו יצאו הרוצחים, או שהיו סמוכים למקום האירוע.

לעתים ניסו אלמנות הנרצחים לפנות למושל או לסולטאן בבקשה לקבל פיצויים, אך לא עלה הדבר בידן. הדבר מעיד על יוזמתן של הנשים שניסו לקבל את המגיע להן. על פי השריעה חובה לשלם כופר דם למשפחת הנרצח אם הוא מוסלמי.

על יהודי ש " קבל למלכות על דמי אחיו ההרוג ועל הנכסים שנטלו השוללים בשעת הריגתו " :  מונסונייגו תשי"ב. כך גם במשפט הקאנוני, אולם אין בכך  כדי לחייב אם הקורבן הוא " ד'מי ".

למרות זאת היו מקרים, שהסולטאנים פקדו לשלם פיצויים לאלמנת הנרצח היהודי או לבניו. ההחלטה הייתה תלויה במעמדו של הנרצח, בלחץ שהופעל על הסולטאן על ידי גורם בעל משקל כגון שגריר של מדינה זרה בעקבות פנייה של אגודה יהודית באירופה.

התערבות דיפלומטית לקבלת פיצויים לאלמנה.

דוגמה להתערבות דיפלומטית היא מכתב מה-16 באוגוסט 1877, שנשלח על ידי ג'והן דרומונד האיט לווזיר הראשי, מוסה בן חאמד. במכתב צוינה יוזמת הנציגים הזרים בטנג'יר לפנות לווזיר לענייני חוץ, מוחמד ברגאש, כדי להביא את רוצחי שבעת היהודים במחוז לאראש לדין, שכן הרוצח היה ודוע.

חוסר היענות יביא לדיווח אירוע זה ומקרים דומים של רצח לממשלות המיוצגות על ידי השגרירים ולנקיטת אמצעים אחרים. בכותב, שהיה ידוע כידידו של הסולטאן, הציע לשלוח פקיד מטעם הסולטאן ללאראש לחקירת הנושא וציפה, שהסולטאן יורה על מאסרו ורוצחיו של בעל האישה המסכנה, שנשארה עם שבעה ילדים, וכן שיוענקו לה פיצויים מתאימים.

במקרים מסוימים של רצח יהודים לא שולמו פיצויים כלשהם והמשפחות סבלו ממחסור. כך אירע למשפחת הנרצחים  בסאפי בשנת 1874 למרות פניותיו של שגריר בריטניה ולש אחרים. על שלושה מקרים כאלו סיפר קפטן בריטי, שנלווה אל שגריר בריטניה, ג'והן דרומונד האי, בשנת 1880, בעת ביקורו אצל הסולטאן.גובה הפיצוי לא היה קבוע, אלא היה נושא למשא ומתן.

לעתים סירבו האלמנה או הבן לקבל את הסכום שהוצע להם. על פי ידיעה משנת 1875 סירב בנו של פנחס בר ששת, שנרצח ליד לאראש, לקבל מאה פראנק, שכן קבלת סכום זה הותנתה בכך שיוותר על תביעה כספית נוספת. הוא החזיר את הכסף ותבע, שהרוצח יעמוד לדין.

לעתם חייבה קבלת הפיצויים את האלמנה והיתומים לפנות לגורמים העשויים לסייע בידם להשיגם, כגון להתדפק על דלתות שגרירים בטנג'יר במטרה להפעיל לחץ על הממשל במרוקני. אלמנות שפנו למושל או לסולטאן, לעתים בהצלחה ולעתים בחוסר הצלחה.

אישה שפנתה לסולטאן ולמושל עם מכתב מהסולטאן.

יהודים, שיצאו למסחרם בכפרים, היו לעתים קורבנות של רצח ( ביניהם דודי יוסף פילו, אחי אבי ז"ל, יהי זכרם ברוך – הערה אישית שלי – אלי פילו ).

על פי מקור מסוף המאה ה-18 או מתחילת המאה ה-19, הנזכר על ידי חכם שפעל ברבאט ובסאלה, פנתה אישה בעלת יוזמה לסולטאן ולמושל :

" אישה אחת, שהלכה וקבלה לפני המלך, ירום הודו, על שהרגו בעלה הישמעאלים באוהלי קידר ולקחנו ממנו ממונו והסחורות שהיה מוכר שם ממון שהיו נושים בו בעלי חוב. וכתב לה המלך, שתלך לפני השר המושל בהם ויתן לה מאתיים מתקאלים דמי כופר בעלה.

ובעלי חוב שנושים בבעלה, בעלי הממון, ילכו לפני השר ויפרע להם מה שנושים בבעלה. והלכה האישה לפני השר בכתב המלך שנתן לה, והיה דוחה אותה מיום אל יום ולא רצה לקיים מאמר המלך "

לאחר מכן אמר לה, שלא ייתן לה מאומה עד שתפטור אותו מבעלי החוב אך היא סירבה. הוא איים עליה, שאם לא תעשה כפקודתו יצווה להורגה. לבסוף נכנעה לרצונו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר