ארכיון יומי: 29 ביוני 2016


תמורות במעמדם של רבני מרוקו המסורתיים משה שוקד

תמורות במעמדם של רבני מרוקו המסורתייםדור התמורה

משה שוקד

הדת היתה מרכיב בסיסי בחייהם של מרבית העולים שהגיעו מצפון־אפריקה. חכמי התורה ונושאי התפקידים הדתיים מילאו תפקיד מרכזי בהנהגת קהילותיהם. העלייה לארץ העמידה הן את מסורות התרבות והדת שאותן הביאו העולים, והן את המנהיגים הדתיים, בפני התמודדות קשה עם תנאי־סביבה־וחברה חדשים. החברה הסובבת את העולים בישראל היתה מעיקרה חילונית, וארגון השירותים הדתיים בה היה מבוסס על עקרונות שונים מאוד מאלו המוכרים בחלק מקהילות צפון אפריקה. בפרק זה נדון בתהליך התמורה שחל במנהיגות ובאורח־החיים הדתיים בקהילה של יוצאי הרי האטלס. לצד ביטויי התעלות דתית אישית, מגלה מחקרנו תופעות של עקירת המנהיגות הדתית המסורתית, וקשיים בניהול הפעילות של בית־הכנסת. אנו רואים בתופעות אלו סימני תהליך־מעבר ממנהיגות דתית בעלת תכונות כריזמטיות, שהיתה משולבת באליטה הכלכלית והפוליטית המסורתית, להנהגה דתית פורמאלית, הפועלת מכוחו של מינוי מינהלי.

העלייה לישראל זיעזעה את סדרי הקיום הפיזי, החברתי והרוחני, הן של היחיד והן של הציבור, בקרב יוצאי הרי האטלס. בפרק זה ובפרק שאחריו נתאר כמה מהמתחים והשינויים שהתבלטו בחיי הקהילה. הסדר המעמדי עורער על־ידי ההזדמנויות השוות שעמדו בפני כל העולים, וכן על־ידי ההסתגלות הכלכלית האישית השונה של כל אחד מהם. כך נתאפשר לאלה שהיו דלי־אמצעים במרוקו להתחרות בהצלחה עם אלה שהיו אמידים ובעלי־השפעה. בהגיעם בשנת 1957 לרוממה שייכו המתיישבים את עצמם לאחת משלוש קבוצות־קרובים, שנודעו על־פי שמות המשפחה: סבאג, ביטון ומכלוף וכך אף זוהו על־ידי אחרים. באסאמר נהנו בני סבאג, שמרביתם עסקו במסחר, ממעמד כלכלי וחברתי טוב יותר משל בני ביטון, שרובם היו בעלי־מלאכה נודדים. בני מכלוף, שהיו אומנים בעלי מיומנויות גבוהות יותר ומקרבם יצאו כמה מלמדני הקהילה, נמצאו בעמדת־ביניים. ברוממה פחת מספרם של בני מכלוף. בני סבאג ניסו לשמור על עליונותם הקודמת, בעוד בני ביטון ניסו לדחוק את בני סבאג ממעמדם הקודם. אנשי רוממה התחרו ביניהם בתחומים אחדים: בתחום הכלכלי, הדתי וכן בתפקידי ההנהגה במושב. בפרק זה נבחן את התופעות המעידות על שינויים עמוקים המתחוללים בעדה זו, כפי שהם משתקפים בעמדה המתערערת של המנהיגות הדתית הקהילתית. נראה כיצד המנהיגות המסורתית, שהיתה בעלת תכונות כריזמטיות ותכופות נחלתן של משפחות מסוימות, הודחה והורחקה מהקהילה (על־ידי גורמים חיצוניים ופנימיים כאחד), אף שלכאורה נראה היה כאילו פרשה מרצון. עם זאת, מתברר כי דווקא לאחר שהורחקו, עלה בידם של מנהיגים אלה להפעיל חלק מסמכותם המוסרית והרוחנית על בני קהילתם. בני העדה שנותרו בלא מנהיגות העבר שרויים היו במבוכה ובערעור הסדר בתחום הדתי. תנאים אלה עשויים להביא למיסוד דפוס ארגוני חדש של חיי הדת.

אנשי רוממה, צעירים וזקנים כאחד, הקפידו בשמירת מצוות, קלות כבחמורות. עם זאת היו חיי הדת במקום מלאי סתירות. תכופות ביטאו אנשי רוממה את התחושה, כי מאז הגיעו לישראל השתפר מעמדם הדתי האישי לבלי הכר (וזאת בניגוד גמור לג׳רבאים תושבי צפונית: ראה פרק שישי), אך הם גם הרבו להתלונן על ירידת המוסר והאמונה סביבם. החוויה הדתית, שבה התנסו בארץ, הושפעה עמוקות מהחייאת השפה העברית, שאיפשרה להם להבין את ספרי הקודש ואת התפילות. כך, לדוגמה, אחד המתיישבים שהיה במרוקו סנדלר עני, התוודה באוזני יום אחד בתום ברכת המזון: ׳רק בישראל התחלתי להבין את התפילות. במרוקו אמרנו את ברכת המזון כאילו היתה זו פקודה של בעל־הבית, מבלי להבין את הסיבה. כאן, ברוך השם, כשאני אומר ״ברוך אלוהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו״, אני יודע על מה אני מודה לה״. פני האומר נהרו שעה שהסביר גילוי זה. בהזדמנות אחרת, במסיבה שערך אחד המתיישבים לציון רכישת ספרי הזוהר, התעורר ויכוח בין עזיז סבאג, בנו של ראש הקהילה האחרון באסאמר, לבין הרב של רוממה (שלא היה מאסאמר, אלא נתמנה לתפקידו מטעם משרד הדתות), סביב השאלה: האם בת פרעה ובת יתרו היו מזרע אבותיהן. עזיז טען כי שתיהן נשלחו על־ידי מלאכי שמיים ואומצו לבנות על־ידי אבותיהן. לביסוס טענתו רצה עזיז להביא ראיה מספר שהיה לו בביתו. לפני שיצא להביא את הספר העיר: ׳במרוקו היינו עם הראש, בישראל נעשינו לעם הספר׳. הוא הסביר שבמרוקו רווחו סיפורים שנשתמרו בזכרונם, ואילו בישראל יכולים הם ללמוד ולבדוק בספרים. מהפכה תרבותית זו היוותה מקור לסיפוק דתי עמוק בקרב רבים מאנשי רוממה. הישג זה נתבלט עוד יותר עקב האפשרויות הכלכליות החדשות שאיפשרו למספר גדל של מתיישבים, ובעיקר לאלה שהיו חסרי רכוש והשפעה במרוקו, לרכוש ספרי קודש, כדוגמת ספרי הזוהר, ואף ספרי־תורה שעלו כסף רב. בבעלותם הפרטית של אנשי רוממה, שמנו פחות מארבעים משפחות, היו שמונה ספרי־תורה (ספר־תורה נוסף נתרם על־ידי משרד הדתות). מספר זה עולה על הדרוש לתפילה בציבור, והוא יותר מן הממוצע של ספרי־התורה במושבים ובערים השכנות.

בני רוממה הביעו את דבקותם הדתית ואת שביעות־רצונם מהישגיהם בישראל גם במתן תשורות יקרות ותרומות כספיות נדיבות לקישוט ולהרחבת בתי־הכנסת שבמקום. הם נדבו סכומי־כסף גדולים בעת מכירת מצוות, וכן נדבו לצדקה ולתמיכה בתלמידי־חכמים, שבאו לשהות בשבת או בחג אצל משפחות המקום. אף שבני רוממה התמרמרו על נטל המסים, ולעתים סירבו לשלם את חלקם במימון השירותים והמוסדות של הכפר, גילו נדיבות רבה בתרומותיהם למוסדות דתיים שונים, שנציגיהם ביקרו בקביעות בכפר, וכן לתלמידי־חכמים ממוצא מרוקאי שטענו לזכות אבות. בני רוממה אף הוטעו לעתים על־ידי מתחזים, אשר ניצלו לרעה את נדיבותם ומידת הכנסת־האורחים שלהם.

פורטוגל : מקלט מאושר – דון יצחק אברבנאל-בנציון נתניהו

דון יצחק אברבנאל

מגפת הדבר שקטלה את אלפונסו V הוסיפה לעשות שמות בפורטוגל, וביחוד השתוללה בערים הגדולות. במשך שלוש שנים, עד שוך המגפה, התגורר אברבנאל עם משפחתו מחוץ לעיר, ולעיתים קרובות היה עובר ממקום למקום מחמת התפשטותו של הנגע. יתכן שגם עובדה זו תרמה במידה מסוימת להתרופפות קשריו עם החצר, וכשהחליט סוף־סוף לחזור לבירה מצא שהמצב נשתנה מיסודו. באיגרת לידידו יחיאל מפיזה, שנכתבה ב־4 באוקטובר,1482 לרגל מות רעייתו של יחיאל, אנו מוצאים את הדברים הבאים, המשקפים את מצב רוחו בימים ההם:

מיום שנהרסה עירנו, חרב מקדשנו וגלה עמנו, לא ידענו לא שלום ולא מנוחה. האומות שבתוכן אנו יושבים אינן פוסקות מלחרוש עלינו רעה ולחשב דרכים להתנפל עלינו ולהרע לנו: ואם עד ארגיעה נדע שליו, חיש מהר יבעתונו בשורות אימים שבאות מכל פינות הארץ על רדיפות אכזריות נגד שארית ישראל. מי אדם אשר כל ימיו יבהלוהו אויבים ולא ימצא מנוח כי ידאב בבוא שעתו האחרונה? על אחת כמה וכמה כך הוא בבני ציון האצילים, הרואים עתה שוב ושוב, בגבור הרעה, בהיות כבודם למירמס ושמם לחרפה. איך יחשבו בעיניהם חיי הצער אשר יחיו ולא יגילו ברדתם קבר? אל תבכו לנספים מישראל ואל תספדו להם! בכו להולכים מדחי אל דחי ולאשר סגר אלוהים בעדם כל דרך ישועה. כי גלה כבוד מישראל, ומי יתן ומתנו [כולנו] ולא נהיה עוד למשל ולשנינה, מובזים ומושפלים.

דברים פסימיים ומרים כאלה יכול היה לכתוב רק מי שהתנסה בעצמו בתנאים שגורמים למצב־רוח כזה. ברור שאברבנאל נפגע קשות. כבודו חולל, ולא קשה לשער מה עבר עליו קודם שנתפס לאותה הרגשת דיכאון. מסתבר שהמלך, ואולי גם כמה מיריביו בחצר, התעמרו בו, וביחס שגילו כלפיו הבחין בבירור לא רק בהתנגדות אישית או מדינית, אלא גם בסימנים שמעידים על שנאת ישראל. הוא חש שחורשים רעה על יהודי פורטוגל, וכמנהיגם הבין בלי ספק שנפילתו, אם תבוא, עלולה להתפרש על־ידיהם כראשית הקץ. העתיד נראה קודר והרה שואה, חסר כל סיכוי סביר לשיפור. אף־על־פי־כן החזיק במעמדו השנוא בעוד הוא חרד ונעלב עד עומק נפשו, אולי מפני שאחריותו לגורל אחיו חייבה התנהגות כזו, או מפני שעדיין נותרה בלבו תקווה קלושה שתינתן לו הזדמנות להיאחז במשהו שיוכל לזכות אותו בחסדו של המלך.

אולם הזדמנות כזו לא באה מעולם, כי האווירה המדינית נעשתה רוויה יותר ויותר בשנאה וחשדות. המאורעות התגלגלו במהירות וללא מעצור לנקודת שיא משעה שגילה ז'ואן, חודשים אחדים קודם לכן, התכתבות חשאית בין הדוכס ובין פרדיננד מלך אראגון. מאותה שעה עקבו אחר הדוכס כאילו היה בוגד בכוח או בפועל. קשה להטיל ספק בדבר, שקשר מסוים אמנם התרקם – לפחות אחד מאחיו של הדוכס, המרקיז של מונטמור, הטיף למרד מזוין נגד המלך. אין אנו יודעים אם תוכניותיו עברו משלב של נכונות לשלב של החלטה, אולם העובדה שתוכניות אלו נידונו שימשה לז׳ואן אַמשָלה לעלות על מסלול פעולה נועז. הוא החליט על טיהור שיקיף את כל אנשי האצולה הנרגנים, ובראש וראשונה את נסיכי בראגאנצה.

אברבנאל נמנה עם המועמדים לטיהור זה, אף־על־פי שלא היה אציל פורטוגלי. נראה שהמלך התחיל חושד בו שהוא פועל בחצר המלוכה כסוכן של הדוכס. אם אמנם התכונן הדוכס למעשה בגידה, כפי שעלול היה ז׳ואן 11 להשתכנע, ברור היה למלך שאברבנאל מעורב בדבר. אף אם לא היתה לו, לאברבנאל, יד בקשירת־קשר, יכול היה המלך להאמין שהיתה לו ידיעה על כך ולהסיק מאמונה זו ששתיקתו של אברבנאל היה בה משום שותפות פלילית. חוץ מזה, אברבנאל היה יהודי ונוסף על כך היה עשיר. חיסולו יגרום קורת רוח לשונאי ישראל, ועושרו יוכל להוסיף נכסים של ממש לנחלות הכתר.

אברבנאל ידע, כמובן, על הידרדרות היחסים בין המלך והדוכס, אבל רחוק היה מלהאמין שמישהו מבני בראגאנצה יתכוון ברצינות בזמן מן הזמנים למרוד במלך. מכל מקום מעולם לא העלה על דעתו שיחשדו בנאמנותו שלו. עמדתו לגבי יחסו של ז׳ואן לבית בראגאנצה – יחס, שנראה בעיניו חסר כל הצדקה – היתה ודאי בגדר סוד גלוי. אך אברבנאל גם ידע שבכל הזמנים שירת את המלך בתכלית הנאמנות בכל תפקיד שנתבקש למלא ובכל דרך שנראתה לו נאותה, והאמין שגם דבר זה גלוי, מובן וידוע לכול.

היחסים בתוך הקהילה- דבדו עיר הכהנים-אליהו מרציאנו

היחסים בתוך הקהילהיחס דבדו 14

סכסוכים ומחלוקות בתוף הקהילה הובאו לידיעת חכמי פאס, מכנאס, צפרו.

הסכסוכים פרצו בתוך הקהילה בשנים ת״ן — ת״ף עקב מחלוקת בין ראשי משפחות הכהנים וראשי משפחות מרציאנו על שררה בבית כנסת. בשנת תר״ל היה סכסוך על מגבית שד׳׳רים. בשנת תרץ היתה מחלוקת בין הכהנים והעם בענין הצבת חיילי המלך לשמור על שכונת היהודים מפני תוקפים ומפני מתנפלים מוסלמים: כת אחת בעד הצבת השמירה וכת אחרת נגד הצבתה. בין השנים תרמ״ד—תר״ס בעקבות ביקור דה פוקו ובין השנים תרס״ב— תרס״ז גבר הסכסוך בין הכהנים והעם. המורד בוחמארה חזק את ידי הנגיד דוד בן חידא כהן, שאר ראשי הקהל שם במעצר רחוק מדבדו בכפר זא. החשדנות והמרירות בין הכתות גברו. בשנים אלה של מתח גדול, כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ימי שוד וביזה ברכוש היהודים, ימי הפסקת המסחר כשהדרכים בסכנה ומשפחות רבות הגיעו לחרפת רעב, הגיע הסכסוך לשיא.

פריסת חסות צרפת על מרוקו בשנת תרע״א שמה קץ לסכסוכים ולליבוי היצרים בין הכיתות, התעוררות המסחר והבטחון בדרכים נתנה תעסוקה מלאה לאנשים והגירת רבים מבני הקהילה לנקודות יישוב חדשות במזרח מרוקו תרמה לסיום הסכסוך והמאבק החריף בין הכיתות. בשנים תר״ץ — תר״ף התלכדו נציגי הכהנים והעם ברשימה אחת לוועד הקהילה. סיבת הסכסוכים היתה קשורה באהבת המחלוקת ובכיתתיות שאיפיינה את קהילת דבדו, והם הסיבה העיקרית למתח חוזר וניעור בקהילה. כבר גילו לנו חז״ל במסכת שבת דף קמ״ט: הכהנים הם רברבנים ורגזנים כדברי הושע הנביא ״ועמך כמריבי עם״. וכן במסכת קידושין דף עי: יש לכהנים עזות מצח, ומהרש״א מסביר: הכהן מתוך יחוסו וחשיבותו הוא עומד במריבה. שאפתנות בני מרציאנו לאמר אני אמלוך היתה גם להתגרות בכהנים. הסתגרות כל מחנה בתוך עצמו גרמה לכתתיות שאיפיינה את קהילת דבדו.

מאידך גיסא יראת שמים כנה, איתנה וחסידות בני הקהילה הקנו לקהילה מקום מכובד במרוקו. דה פוקו שלא חשך שבט פיו מיהודי מרוקו מצא בדברו ״יהודים ששימשו דוגמא של התנהגות טובה״. לפניו כתב ר׳ משה אדרי שהתושבים המוסלמים מוקירים מאד את יהודי דבדו. חברת כל ישראל חברים דווחה באחד מפרסומיה: יהודי דבדו מכובדים ואינם עוסקים בקבצנות בשום מקום. אצילות יהודית וכבוד עצמי היו מסימניהם של יהודי דבדו. סלושץ כתב: אורחות חיי יהודי דבדו מתוקנים יותר מאשר במקומות אחרים, המדות טובות, דרך ארץ, והצניעות היו לקו יושביה. היהודים מכבדים ומתכבדים!

מנהיגי הקהילה:

מנהיגי הקהילה וראשיה היו דייני הקהל וראשי חברה קדישא אך את עניני הקהילה יום יום ניהלו בעיקר ראשי משפחות הכהנים וראשי משפחת מרציאנו. בידי השיך היו נחתכים ענינים רבים. משרת הנגיד הוזכרה לראשונה בקשר לדבדו כשיהודי תלמסאן ובראשם הנגיד נמלטו לדבדו מסיבת מלחמה בעירם. בשנת ת״פ היה נגיד בדבדו בשם ר׳ דוד מרציאנו. בתקע״א ר׳ יהודה בן חמו הוא נגיד בדבדו. בשנת תק״פ הנגיד הוא ר׳ יעקב דוד הכהן בשנים תר״ן— תרס״ו מן הכהנים הנגיד הוא ר׳ דוד הכהן בן חידא ומן משפחות מרציאנו סבי ר׳ משה מרציאנו. בשנים תר״ע — תרפ״ה מן הכהנים ר׳ יצחק כהן ומן משפחת מרציאנו סבי ר׳ אליהו מרציאנו וכן ר׳ ציון מרציאנו. בשנים תש״ה— תשך — ר׳ דוד מרציאנו בן עקו הוא השיך האחרון בקהילת דבדו. ר׳ דוד ז״ל מילא תפקידו ביד רמה ובאומץ. המושל הצרפתי של דבדו שלח פעמים רבות בעלי ריב ל״שיך דוד״ לפשר ביניהם, ולא הפנה אותם לקייד המוסלמי.

מפעולותיו הברוכות של הנגיד שמירה על קדושת השבת. הוא תבע מהמושל שבית הספר הממלכתי יפתח ללימודים ביום ששי יום המנוחה למוסלמים, וביום שבת ייסגר כך שהתלמידים היהודים לא יחללו אם יום השבת. המושל נענה לבקשת השיך — ר׳ דוד דאג לשפץ בתי כנסת.

הצרפתים הנהיגו סדר חדש בקהילות ישראל ומינוי הדיין היה מסעם הרבנות הראשית בראבאט. וועד הקהילה ונשיא הקהילה, במקביל למשרת שיך, נבחרו בבחירות כלליות. כנשיאי הוועד שימשו יעקב מחניאנו בן עקו, דוד מרעיאנו, סעידו מרציאנו.

פרק 12: המוסדות

א. בתי כנסת

ברוב בתי הבנסת היו בהם מקומות ישיבה סביב לכתליו. בתקרה היו קבועות כוסות גדולים, שמילאו במים ובשמן והדליקו בהם. בדבדו היו רק בתי־כנסת משפחתיים. כל בתי כנסת של דבדו הם של יחיד, לא של צבור, ונוהגים בהם משנים קדמוניות דין שררה. בית דין ישב בבית כנסת של כהן צבאן הוא בית כנסת העתיק בדבדו, כמו ברוב קהילות צפון אפריקה. שימש בית כנסת מושב בית דין, מקום לתלמוד תורה ולישיבה, ובדבדו שימש גם כמקום כתיבה לסופרי סת״ם. נהגו לדון בבתי כנסת דיני גוד או אגוד להשכין שלום ולהשבית ריב ומדון.

בתי כנסת בדבדו

1 – בית כנסת בן חמו. שטח עשרים ממ״ר.

2 – בית כנסת ענקונינא (מלפנים של משפחות בן צולטאן). שטח כעשרים ממ״ר.

3 – בית כנסת ר׳ דוד מרציאנו(מלפנים של משפחת כהן מריקא). היא בית כנסת הנקראת לדוגם. מבתי כנסת העתיקים בדבדו, תהילה והוד אופפים את הבית הקדוש והמקודש בעיני יהודי המקום. שטח כארבעים ממ״ר.

4 – בית כנסת ר׳ שלמה דנפאח (מלפנים של משפחת כהן מטיס). שטח של שלושים ממ״ר.

5 – בית כנסת מרציאנו בן עקו. בית כנסת ששופץ ע״י הנגיד ר׳ דוד מרציאנו. שטח של ארבעים ממ״ר. ארון הקודש מקושט, תיבת עץ באמצע בית הכנסת. אין עזרת נשים.

6 – בית כנסת מרציאנו להרהאר. בית כנסת חדש ששופץ בשנות תר״ץ. תיבה והיכל עבודת יד עץ. שטח של שלושים ממ״ר.

7 – בית כנסת די דאר צבאן. נקרא צלאת ארבי, מלפנים בית כנסת של אולאד דווד המיוחסים. שימש מושב בית דין. שטחו כשלושים ממ״ר. שופץ בשנים תר״ע — תר״ף ע״י הרש״ך ואחיו ר רפאל כהן צבאן ז״ל.

8 – בית כנסת די דאר למוכאלט. בנוי על בית כנסת די דאר צבאן.

9 – בית כנסת בן חמו. שטח של כחמישים ממ״ר. לא היתה עזרת נשים. על יד בית כנסת היו 4 חדרי לימוד ששימשו ישיבה בשנים קדמוניות.

10 – בית כנסת בן שושן(הנקראת אולד בן שמעון) משנות תרץ סגור.

11 – בית כנסת בן גיגי. שטח כשלושים ממ״ר. מקום ללימוד כתב רש״י וכתיבת שטרות ועוד. לא היתה בו עזרת -נשים.

12 – בית כנסת דאר בר מליל (נקראת צלאת שמאענא). היתה בו עזרת נשים. בקיץ שימש לכתיבת ספרי תורה. סגור משנות תר"ן.

13 – בית כנסת בן שושן. קשתות, שש עמודים. שטח של מאה ממ״ר. היתה בו עזרת נשים. שימש כישיבה של מו״ר ר׳ אברהם בן שושן. בהיכל היו עשרות ספרי תורה.

14 – בית כנסת דאר בלשגר (מרציאנו). לא היתה בו עזרת נשים. ארון מעץ מקושט. שטח כארבעים ממ״ר.

15 – בית כנסת עתיק. בדרך לבית עלמין. סגור משנות תר״ל

בית חברת הזוהר — לגורפא דזוהר בחצר ר׳ יוסף מרציאנו בן עקו.

בתי כנסת עתיקים: בית כנסת לדוגם. בית כנסת אצבאנין היא צלאת אולאד אהרן(יחם דובדו עמ' א׳) או אולי    זו היא בית כנסת אולאד דווד המוזכרת בשו״ת מעלות לשלמה עמ' ר״ב? כן היתה בית כנסת עתיקה משותפת למשפחת מרציאנו ולמשפחת בן נאים (יחס דובדו עמי ד).

תחנה שנייה: קבלת פני הכלה והחתן-מנהגי טקסי החינה- יוסף שטרית

תחנה שנייה: קבלת פני הכלה והחתן

טקס החינה

טקס החינה

לאחר שהתלבשו הכלה והחתן ועם הופעתם בפתח האולם בליווי הוריהם, כשהם לבושים בתלבושות המסורתיות, התבקש הקהל לקבל את פניהם במחיאות כפיים. לאחר מכן קראתי את הסטרופה השנייה של השיר:

בעולמנו עֶלֶם פּוֹגֵשׁ עלמה אם בְּפַּאבּ אם בארץ הַמַּהַטְמָה,

 יחד מבלים חדשים וְאַף שנים עד אֲשֶׁר מִתְרָצִים לַמְּזִמָּה.

בִקְהִלוֹתֵינוּ עֶלֶם הֵצִיץ בְּעַלְמָה וְעַל הוֹרָיו הֻטְּלָה הַמְּשִׂימָה

לִקְשֹׁר בין נפשו לנפשה ולהביאם בברית הַחֲתֻנָּה.

 הזיווג שִׁכְפֵּל את המזל של הבן והבת על פי הָאֱמוּנָה.

 

לאחר מכן ביצעה הלהקה את השירים האלה:

  • השיר ״אהלן וסהלן/ אהלן ביכום, פדחתו קלבי גפרח ביכום״ [־ברוכים הבאים, שימחתם את לבי ואשמח בכם].

להלן מחרוזות מתון השיר:

ו אהלן וסהלן, אהלן ביכום, פרחתו קלבי, נפרח ביבום. // ג׳יתו, יא חבאבי,

מרחבא ליום.      אהלן וסהלן, אהלן ביכום.

[-ברוכים הבאים, שימחתם את לבי, אשמח בכם. באתם, ידידיי, ברוכים הבאים היום.]

 

האד לילא סדזאל מזיאנא, ג׳אתני זדידא // וזגרטו עליהא ופרחו פיהא, מבארבא

[מסעודא.           אהלן וסהלן, אהלן ביבום.

[־ערב זה כמה הוא יפה, הוא חדש לי. צהללו לכבודו, ערב מבורך ומאושר.]

 

האד לקעדא סחאל תמניתהא, ג׳אתני ג׳דידא // ונגרמו עליהא, מבארכא

ומסעורא.           אהלן וסהלן, אהלן ביבום.

[-מסיבה זו כמה איחלתי לקראתו, ונתרום בו תרומות בהכרזה, ערב מבורך ומאושר.]

  • השיר ״זין לי עטאן אללאה״ [־היופי שהאל חנן אותן בו] לשבח יפי הכלה.,
  • להלן הפזמון של השיר, שכתב מוחמד למראכשי:

זין אלי עטאך אללאה, מתלו מא נלקאה (2) /

דימא פי באלי נהאר וליאלי.

האדסי מא ראח, פאש קלבי נג׳ראח (2) /

 אג׳י דאויני, ראני נתסנאך .

 

-היופי שהאל חנן אותך בו לא אראה כמוהו.

 הוא תמיד בלבי, ימים ולילות.

 זה מה שקרה, כשלבי נפצע

. בואי לרפא אותי, אני מחכה לך].

תחנה שלישית: הובלת החתן לפינת הישיבה המיוחדת

טקס החינה

טקס החינה – אלישבע שטרית

 ההורים של החתן וכן מוזמנים מן הקהל התבקשו להתלוות לעגלה המהודרת שישב בה החתן וללוות אותו

עם נרות דלוקים ביד לפינת הישיבה המיוחדת. פייטני הלהקה ליוו את התהלוכה בשירה. לפני תחילת התהלוכה קראתי את הסטרופה השלישית של השיר:

גילם הרך של אהובי הַמַּבָטִים וְנִתוּקָם מהוריהם החוסים

 דרשו ימים רבים של שדולים וגם הרעפת מחוות ופיוסים.

מכאן רבוי המִשתים והטקסים שהפגישו קרובי המהססים.

  • הלן מחרוזות מתוך השיר:

אהלן וסהלז, אהלן ביכום, פרחתו קלבי, נפרח ביכום. // ג׳יתו, יא חבאבי,

[מרחבא ליום.               אהלז וסהלן, אהלן ביכום.

[-ברוכים הבאים, שימחתם את לבי, אשמח בכם. באתם, ידידיי, ברוכים הבאים היום.]

  • האד לילא סחאל מזיאנא, ג׳אתני זדידא // ווגרטו עליהא ופרחו פיהא, מבארכא

[מסעודא.                     אהלן וסהלן, אהלן ביכום.

[־״ערב זה כמה הוא יפה, הוא חדש לי. צהללו לכבודו, ערב מבורך ומאושר.]

  • האד לקעדא סחאל תמניתהא, ג׳אתני ג׳דידא // ונגרמו עליהא, מבארכא

[מסעודא.                      אהלן וסהלן, אהלן ביכום.

[-מסיבה זו כמה איחלתי לקראתו, ונתרום בו תרומות בהכרזה, ערב מבורך ומאושר.]

  • להלן הפזמון של השיר, שכתב מוחמד למראכשי:

זין אלי עטאך אללאה, מתלו מא נלקאה (2) / דימא פי באלי נהאר וליאלי.

האדסי מא ראח, פאש קלבי נג׳ראח (2) / אג׳י דאויני, ראני נתסנאך .

[-היופי שהאל חנן אותך בו לא אראה כמוהו. הוא תמיד בלבי, ימים ולילות.

זה מה שקרה, כשלבי נפצע. בואי לרפא אותי, אני מחכה לך],

עד לחֻפה חברותיה של הכלה קנאו ותמכו בה בְּרִנָה

וחברי החתן נסו לשדלו לבל יִטֹּשׁ את צִוּוֵיי הַתְּבוּנָה

תוך כדי התהלוכה ולאחר שישב החתן במקומו ביצעה הלהקה את הקטעים המוסיקליים הבאים:

  • הפיוט ״שלום לן דודי הצח והארמון״ לר׳ שלמה אבן גבירול.

ב.         השיר העממי ״יא בנת בלאדי, סלבוני עיניך״ [=את בת עירי, עינייך הרהיבוני]."

ג.          ״תושיא דצלטאן [־ה׳׳תושיה״ של המלך] – קטע איסנטרומנטלי מן המוסיקה האנדלוסית על פי מסורת מרוקו.׳

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו- חנניה דהן

325 אל־כּלאם מעא סּארייא, ול־מענא ל־ג׳ארייא.חנניה דהן

דיבור עם אשתו – והרמז לשכנתו         

 

אל ישתה אדם בכוס זה, ויתן עיניו בכוס אחר.

      אליך אני פונה, בתי; הביני את,בלתי. (פתגם

 

326 לא תאמן בל־מרא אידא צלאת,

ב־נאר אידא עלּאת, ובל־כ׳יל אידא אולּאת.

אל תתן אמון באשה המתפללת, באש המשתלהבת, ומסוס הדוהר. 

 

הנשים הן צדיקות בכנסיה ־ מלאכים ברחוב ־ ושטנים בבית.(j. pine aux)

יש להיזהר מאשה מלפנים, מפרד מאחור, ומכומר מכל הצדדים.(105 שם)

סוס דוהר כמוהו כקבר פתוח. (דברים בשם אומרם 45)

אל תאמין באשה ואם היא משכלת. (גן שעשועים לילדי ישורון ח׳ 129)

רחק ממים אם יזעפו, ומאש עת תלהט, וממושל עת יקצוף. (משלי אסף ל׳ זי)

דק מן הדק הוא ההבדל בין אשה מלאך ואשה שידה. (צייטלין הי)

 

327 אל־ערוס ־ אוו קנדיל, אוו מנדיל.

החתן או שהוא נר מאור,

או שהוא סמרטוט שחור.

 

להינשא, זה להיכנס באומץ להגרלה, בה לא תמיד לוקחים את הברטים הטוב. melle de) (lespinasse

 

328 א־רפד אל ביד׳א מן אל־עוס וחרק אל־עוס.

קח הביצה מהקן, ושרוף הקן.

 

שבור החבית, ושמור את יינה. (ב. בתרא טז׳)

בחר לי היונה, ואסכים לקן שלה.sully)

אקח מן הנחש צרי, ורעל מדורתו אשליך. (ספר המחוזות, מעשה שמשון בטי)

תוכו אכל, קליפתו זרק. (חגיגה טוי)

אין לך משפחה שאין בה פסול. (פתגמים מקבילים ע׳ 143)

 

329- עביהא הייא, ונסה מנאיין הייא

קח אותה, ושכח מניין מוצאה

 

330 – חתא קדרא מא בקאת בלא כ׳טא.

אף סיר לא נשאר ללא מכסה.

גלות ישמעאל ותקומת מדינת ישראל – יצחק בן צבי

גולת ישמעאל ותקומת מדינת ישראלנדחי ישראל

הזעזוע העמוק, אשר עבר על כל העולם היהודי עם חורבנה של יהדות אירופה, פגע במיוחד בנפשה של היהדות המזרחית והספרדית, השרויה בגלות ישמעאל. יהדות זו ראתה לפניה, בגודלה של היהדות באירופה הנוצרית, את גורלה היא, הצפוי גם לה בארצות האיסלאם. כל התקוות אשר תלתה בשניים שלושה הדורות האחרונים בתרבות אירופה, שתגן עליה מפגי הקנאות והבערות בארצות האיסלאם, נכזבו. שום מוצא לא ראתה לפניה, מאחר שכמה מהיסודות המסורתיים אשר עליה נשענה יהדות זו התמוטטו, ומצד שני לא הוכשרה בקרבה הקרקע, בדורות הללו — כמו בקרב יהדות אירופה — לפעולה עצמית, לציונות, ל״אבטואמנסיפציה״.( שחרור עצמי )

והנה הגיעה הבשורה על תקומתה של מדינת ישראל. יהדות המזרח עמדה כולה לפני בשורה זו כחולמת, המומה ונרעשת. לפתע פתאום כאילו נבקע לפניה הרקיע ונתגלה מחזה הגאולה, אשר אליה שאפו דורות — חזיון משיחי שבא ״עם ענני שמיא״.

אולם ברגע שנבקעו לפני יהדות המזרח שערי השמים הרעים הרעם והבריק הברק. כל שליטי ערב נקבצו עם המוני גייסותיהם, עלו על ישראל להשמידו מעם. ויהדות המזרח מצאה עצמה במצב של בני תערובות, מוקפה מסביב מחנות אויב נוקם ונוטר.

בקרב יהדות המזרח פרצה פתאום תנועה כבירה של שיבת ציון ורצון עז לחיסולם המהיר של חיי הגולה, גולת ישמעאל. אמנם השאיפה לעלות לציון היתה חיה בלבה בכל הדודות, אולם תנועת־עם עצומה כזאת לא היה לה תקדים באלפי שנות הגולה! ואף בזמננו אנו אין דומה לה בכל שאר התפוצות. קמה התעוררות כוללת ומקיפה, התעוררות משיחית. תנועת ״חיבת ציון״ הראשונה והתנועה הציונית המדינית, אשר נולדו במאה שעברה — לידתן וגידולן היו באירופה ובשאר גלויות ״אֶדוֹם״, ואפס קצן נראה בארצות האיסלאם.

יהדות המזרח נשארה ברובה המכריע שלווה ושקטה על שמריה. אומנם יחידים נתעוררו ונתנו יד לתנועה הלאומית, לתנועת ציון, אולם אלה היו מועטים, ״אחד מעיר ושנים ממשפחה״, וההמונים לא זזו ולא נעו. יהדות המזרח היתה מרוחקה ומנותקה ממרכזי התנועה באירופה, דלה בכוחותיה החומריים והרוחניים ומועטה בכמותה בהשוואה ליהדות שבארצות הנוצריות. אולם היתה עוד סיבה מכרעת לפאסיביות של יהדות המזרח. יהדות זו היתה נתונה ברובה המכריע לשלטונה של עותמניה, וכל תנועה ציונית פעילה, אשר יצאה מגדר ההד הדתי ונכנסה לגדר של פעולה מדינית, ניתנה להתפרש כמרד במלכות וכבגידה בשלטון העותמני. והיהודים העותמנים ידעו מן הנסיון כיצד נהגה הממשלה העותמנית בעמי הבלקן: ביוונים, בבולגרים ובסארבים היושבים בתורכיה, בזמן התקוממות אחיהם בארצותיהם. יהדות תורכיה ידעה מה הגיע לאַרמנים ולבודדים ולשאר העמים שבאנטוליה ובכל ארצות הסולטן, כל פעם שנעשו נסיונות, או שגברו החשדים, להתקוממות. משום כך התרחקו היהודים מהתנועה הציונית, שהיתה חשודה בעיני השלטונות, כמטווחי קשת. רק היהדות הארצישראלית היתה יוצאת מן הכלל, ורק כאן נתקיימה פעולה ציונית במחתרת, לעתים — בחסות קונסולים של ממשלות זרות, אשר הגנו על נתיניהם היהודים.

עובדה היא שהעליה לארץ, אשר העלתה את הישוב העברי במאה התשע־עשרה משבעת אלפים נפש בראשיתה עד מאה אלף ערב המלחמה העולמית הראשונה, עליה זו היתה, בעיקר, אשכנזית, מיוצאי אירופה. ואמנם האשכנזים, אשר היוו בראשית שנות הארבעים רק שליש מהישוב, מנו כבר בתחילת המאה העשרים קרוב לשבעים אחוז.

עם העליות החדשות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ועם ההכרזה על ״הבית הלאומי״, גברה העליה, והישוב גדל בצעדי ענק. בעליה הזאת נטלו חלק גם יהודים מארצות המזרח, ומספרם עלה. אולם האחוז היחסי של בני העדות הללו בקרב האוכלוסיה היהודית הכללית ירד עד כדי 20—25% בערך, בעיקר מפני העליה המוגברת של יהודי פולין, ואחר־כך — גרמניה ואוסטריה, רומניה, הונגריה, צ׳כוסלובקיה וכו'. יהדות רוסיה כבר לא השתתפה בעליה זו עקב המשטר הסוואָטי.

כך היה המצב עד הכרת האו״ם על הקמת המדינה היהודית. הכרזה זו, שסיימה את תקופת המנדאט ופתחה את הדרך לחירות ולעצמאות, הרימה את הרוחות בכל העולם היהודי, ועם הכרזת נציגי ישראל על תקומת המדינה, ניתן האות במחנה היהודים בעולם המזרחי כי הגיעה שעת גאולתם.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יוני 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר