ארכיון יומי: 8 בינואר 2017


הספריה הפרטית של אלי פילו – כקליפת אגוז – עוזיאל חזן

כקליפת אגוז%d7%9b%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%9f

עוזיאל חזן

מחזה בשלוש מערכות

מכון בן צבי

לחקר קהילות  ישראל במזרח

תשנ"ח – 1998

כקליפת אגוז״ הוא מחזה המעלה על נס את סיפורה הדרמטי של העלייה החשאית ממרוקו, שאחד משיאיה הטרגיים הוא טביעת הספינה ״אגוז״ בינואר 1961.
עלילת המחזה מתרחשת במרוקו ובארץ-ישראל בעת ובעונה אחת, וגיבוריה הם יהודי מרוקו, פעילים מקומיים של ״המוסד״ ושליחים ממדינת ישראל. בכישרון רב שוזר המחבר את העלילה המגיעה לשיאה בטרגדיה של טביעת הספינה.
במבוא ההיסטורי, שנכתב בידי ד״ר חיים סעדון, שולבו קטעים ממסמכים חסויים של ״המוסד״, המתפרסמים כאן לראשונה, ומבחר הפעלות לבתי-הספר.
מחבר המחזה, עוזיאל חזן, נולד בקזבלנקה ונודע בכתיבתו על חיי היהודים במרוקו. לאחרונה זכה בפרס ראש הממשלה לספרות יפה על ספרו ״מבחן החלב״.

כקליפת אגוז – עוזיאל חזן

כקליפת אגוז

עוזיאל חזן

מחזה בשלוש מערכותאגוז - הנספים

מכון בן צבי

לחקר קהילות  ישראל במזרח

תשנ"ח – 1998

נר לזכר אברהם סלוק נולד בשנת 1935 בקזבלנקה נפטר בשנת 1995 בירושלים ממייסדי תנועת ״ביחד״ ומראשי המאבק להעלאת חללי ״אגוז״ ולהנצחת זיכרם.

בהקדשה ובהערצה לאלה שנפלו בדרך ולמי שנתנו מחייהם

דו״ח ״המוסד״ על הספינה ״אגוז״

א. הקדמה

מאוג חיים סעדון

סיפורה של הספינה אגוז ששקעה במצולות בינואר 1961 הוא סיפור עצוב של ילדים, נשים וגברים שביקשו לצאת ממרוקו לארץ-ישראל. זהו סיפור עצוב על גורל שתעתע דווקא בקבוצה קטנה זו של 44 אנשים ולא באותם אלפים ועשרות אלפים שברחו בחשאי ממרוקו. הפלגת אגוז לא הייתה ההפלגה הראשונה של ספינה זו, ממקום זה ובדרך זו. קדמו להפלגה זו שתים־עשרה הפלגות באותה ספינה. אותם אנשים שארגנו את ההפלגות הקודמות הם אלה שארגנו גם את ההפלגה האחרונה, באותן שיטות ובאותם אמצעים, מבלי לדעת כי הם ״מובילים״ את המעפילים עצמם לגורל כה אכזר.

מאז מלחמת העולם השנייה(1945-1939) חיפשו יהודים דרכים לצאת ממרוקו ולהגיע לארץ-ישראל. בין השנים 1949-1945 יצאו ממרוקו באופן בלתי לגלי 14,000 יהודים בקירוב. הם ברחו לאלג׳יריה ומשם לארץ-ישראל, לרוב דרך מרסיי. במאי 1947 הפליגו חלק מיהודים אלה באניית המעפילים ״יהודה הלוי״. קבוצה אחרת הפליגה בחודש יולי 1947 באניית המעפילים ״שיבת ציון״. אניות אלה לא הגיעו לחופי הארץ. הן נעצרו בידי הבריטים, ומעפיליהן, רובם יהודים ממרוקו, גורשו לקפריסין. מרבית היהודים שברחו ממרוקו ולא הפליגו על סיפונן של אוניות המעפילים המתינו באלג׳יריה לקראת הפלגתם. אלה יצאו באופן מסודר, אך בדרכונים מזויפים ובאשרות מעבר מיוחדות, במהלך החודשים ספטמבר 1947 – יולי 1949 למרסיי שבצרפת, ומשם הגיעו לארץ. ההעפלה בשנים אלו הייתה השלב הראשון בעליית יהדות מרוקו לארץ־ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה.

השלב השני בעליית יהודי מרוקו החל במרס 1949 ונמשך עד לעצמאות מרוקו. היה זה השלב של העלייה הרשמית למחצה והמאורגנת. לא עוד יציאה בלתי לגלית אלא יציאה בהתאם למכסות הגירה שקבעו רשויות השלטון הצרפתי, ששלטו במרוקו מאז 1912, והסוכנות היהודית. המועמדים לעלייה עברו מיון קפדני הידוע בשמו ״הסלקציה״ ושהשאיר צלקות רבות בקרב יהודי מרוקו. בתקופה זו עלו מעל 90,000 יהודים. מרביתם, כ-60,000, עלו בשנים 1956-1955 כאשר היה ברור שמרוקו עומדת לקבל את עצמאותה וחששם לעתידם במרוקו העצמאית.

משקיבלה מרוקו את עצמאותה, במרס 1956, נאסרה עלייה של יהודים למדינת ישראל. משנה זו ועד שנת 1962 הייתה יציאה חשאית של יהודים ממרוקו, וארגנה אותה מדינת ישראל, ליתר דיוק המוסד לתפקידים מיוחדים. העלייה החשאית היא השלב השלישי של עליית יהודי מרוקו. בתקופה זו עלו כ-40,000 יהודים ממרוקו. סיפורה של התקופה הוא סיפורם של שליחי מדינת ישראל, של פעילים מקומיים ושל יהודים שחיפשו כל דרך לצאת את גבולות מרוקו, תוך סיכון נפשות רב. על התקופה נכתבו מחקרים שהחשובים ביניהם הם מחקרו של ש׳ שגב ״מבצע יכין״ וספרה של אנייס בן סימון ״חסן השני והיהודים״. בביבליוגרפיה המצורפת ניתן למצוא ביטוי להיבטים השונים של המחקר והכתיבה בנושא.

החומר המוגש בזה אינו מחקר על העלייה החשאית של יהודי מרוקו. לא זו הייתה המטרה שעמדה לנגד עינינו. בחרנו לתאר את התקופה באמצעות קטעים מתוך דו״ח מיוחד במינו. לאחר טביעת הספינה ״אגוז״ מינו ראש הממשלה וראש המוסד את אליעזר שושני, איש הפלמ״ח וחבר קיבוץ יפעת, לחקור את הפרשה. שושני חיבר דו״ח מפורט מאוד על העלייה החשאית של יהודי מרוקו. לדו״ח קרא ״תשע מתוך אלפיים״. זהו דו״ח סודי, ובמשך שנים רבות נאסר אפילו פרסום דבר קיומו. נתאפשר לנו לפרסם לראשונה קטעים מסוימים מתוך הדו״ח, והם עדיפים על פני כל תיאור שיכולים היינו לתאר.

מתוך הדו״ח אנו מפרסמים שני קטעים. לראשון קראנו בשם ״דו״ח סודי על ספינת אגוז״. בקטע זה מספר נושאי משנה: יחסם של יהודי מרוקו לעלייה החשאית, חלוקת תקופות העלייה החשאית (1962-1956) לתקופות משנה, דו־שיח דמיוני בין איש ״עלייה ב׳״ (שפעל בשנים 1961-1956) לבין איש ״עלייה ג״׳ (משנת 1961 ואילך, בתקופת מבצע יכין) על דרכי העלייה ומשמעותה, ולבסוף משמעות טביעת ״אגוז״ ומבצעי בזק. מכלול עניינים ונושאים אלה חושף את ייחודה של התקופה. הקטע השני נקרא ״מסקנות״ ובו קטעים מדו״ח שהותר לפרסום ביום א׳ באלול תשנ״ג, 18 באוגוסט 1993, על־ידי ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין. ה״מסקנות״, שנכתבו על-ידי אליעזר שושני, לקוחות גם הן מתוך ״תשע מתוך אלפיים״ והן פורסמו לאחר לחץ קשה של משפחות הנספים באסון. כמו כן הוספנו למבוא את דבריו של פרופסור שמעון שטרית, אז שר הכלכלה, שטיפל בפרסום הקטעים מתוך ״תשע מתוך אלפיים״ והביא לידיעת הציבור את מסקנות הדו״ח. דבריו בישיבה מיוחדת של הכנסת לציון אסון הספינה ״אגוז״ קושרים בין עבר לבין הווה, בין עברה של יהדות מרוקו לבין תרומתה לחברה הישראלית היום.

עו״ד עוזיאל חזן, סופר יליד מרוקו, חיבר מספר ספרים: ״נביחות אל ירח כבוי״ (1976), ״ארמנד – נובלה מרוקנית״ (1981) – הספר זכה בפרס ספרותי לרגל שנת היובל לעליית הנוער, ״אל שלגי האטלס״ (1987), ״חותם ברבריה״ (1991), ״מבחן החלב״ (1996) – זכה בפרס ראש הממשלה לספרות יפה 1997. ״כקליפת אגוז״ הוא מחזה עלילתי, המעניק למחבר חופש לעצב את הדרמה כראות עיניו גם אם אין היא מתאימה במלוא פרטיה למציאות ההיסטורית. אין זה מחזה דוקומנטרי. זהו סיפור עלילה המיועד להמחזה בבתי הספר. לקראת פרסום זה עדכן עוזיאל חזן את מחזהו לאור הערותיהם של מר מאיר קנפו, יו״ר ארגון פעילי המחתרת במרוקו, ומר גד שחר מקיבוץ רגבים, שהיה שליח במרוקו בתקופה זו.

במשך שנים רבות טיפל מר סם בן שטרית, אז יו״ר תנועת ״ביחד״, בהעלאת עצמות הנספים לקבורה בישראל. מבצע זה זכה לשם מבצע ״איילת השחר״ והוא נמשך כתשע שנים, משנת 1983 עד שנת 1992. סם בן שטרית פנה לראשי מדינות והפעיל לחץ על ראשי הממשלה בישראל לא לזנוח ולו לרגע את הטיפול בפרשה אנושית ומוסרית זו. בסוף שנת 1992 נשאו מאמציו ומאמצי רבים אחרים שסייעו לידו, פרי, ועצמותיהם של 22 מתוך 44 הנספים בספינה ״אגוז״ הובאו לקבורה בישראל, כמחווה מיוחדת של חסן מלך מרוקו. סם בן שטרית היה הראשון לשאת קדיש על קברותיהם לאחר שנים רבות של חיסיון.

ב־28 בדצמבר 1980 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפיה נקבע כ״ג בטבת ־ הוא יום טביעת ״אגוז״ ־ בכל שנה כ״יום ההעפלה ולוחמי המחתרות בצפון אפריקה״.

תחום מורשת יהדות המזרח במינהל חברה ונוער, שבמשרד החינוך התרבות והספורט הכין לבתי-הספר צרור של הפעלות הקשורות במחזה. בית-הספר יבחר כיצד להיעזר בהפעלות אלו באמצעות מנחי מורשת יהדות המזרח הבית-ספריים או המחוזיים. כמו כן הוספנו לספר זה את כתובותיהם של ארגון פעילי המחתרת, ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה, של הציירת פנינה מואטי, ביבליוגרפיה נבחרת, לוח זיכרון למ״ד הנספים באסון ולוח תאריכים מרכזיים לתולדות העלייה החשאית של יהודי מרוקו.

במעלות קדושים וטהורים – לזכרם של הנספים ברעידת האדמה באגדיר

בסוף חודש פברואר ימלאו 57 שנים לאסון באגדיר…מתוך ספרה של ד"ר אורנא בזיז, אני מביא את שמות הנספים בחלקים ….
יחד עם זה מכתבו של הראשון לציון הרב שלמה עמאר….במעלת קדושים וטהורים

 

אביסרור בנימין בן מארי ויצחק

**************

אביסרור אסתר (קוק׳) לבית שוקרון

אביסרור דוד

אביסרור ז'אקוביטו בן אסתר ודוד (בן 2)

***************

אביסרור  ז'ורז'

*************

אביסרור  נסים

***************

אביסרור רוזה בת מירה ואלי(בת 18)

********************

 

אביסרור ז'ול״ט בת אסתר ושלמה אדרי(בת 31)

אביסרור שארל׳ בן ז'ול״ט וחיים

 אביסרור רפי־ז'ואל בן ז'ול״ט וחיים

*********************

אביסרור מרים אסתר לבית שוקרון

 אביסרור רוזט

אביסרור שמעיה

**********************

אביסרור פיב׳ בת מסעודה ורפאל(בת 32)

********************

אבנח״ם מוריס

******************

אבקסיס אסתר

 אבקסים רחל

אבקסים סימון

 אבקסים אניטה

*****************

אבקסים לאה

אבקסיס מרדכי

אבקסים ארמנד בן לאה ומרדכי

אבקסים אליהו בן לאה ומרדכי

אבקסים פלור׳ בת לאה ומרדכי

 

**************

אדרי מרגלית בת ז'וזף וסטיבה לוי (בת 19)

אדרי ז'אנו בן אסתר ושלמה (בן 24)

אדרי ליז בת מרגלית וז׳אנו

**********************

 

אוחיון חסיבה בת עוולה ומאיר בסידן (בת 47)

אוחיון אברהם בן זהרה וסאלם (בן 52)

אוחיון חיים בן חסיבה ואברהם(בן 17)

*******************

אוחיון ימנה

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי- רבי דוד הלוי דראע

צדיקי מרוקו

באיזור דראע היה רבי דוד דראע הלוי, עליו השלום. אותו ראיתי פנים אל פנים. זה קרה בהילולה שלו. הייתי קורא בלילה ליד הקבורה שלו, ליד הדקל וקרה לי המעשה של ר׳ שמעון. הוא גילה לי את שמו ואת עצמו. מה שנתן לי קיבלתי. הוא נתן לי כוס וביקש שאני אשמור על הכוס הזאת. לאחר-מכן מולד לי בן וקראתי לו על שמו של ר׳ דוד. אם הקדוש נותן לך כוס, זה סימן שיוולד לך בן הכוס היתה מוזהבת ויפה. באותה שנה נולד לי בן.

רבי דוד דראע הלוי, הודות לזכות שלו. הבת שלי היתה סגורה. כל מי שבא להתארס איתה, באו בני עשירים, בני אנשי ועד הקהילה, באו והיא לא  רצתה להתארס אתם. לא אהבה אותם וזה בגלל כל מה שעשו לה. עשיתי כל מה שיכולתי לעשות. הלכתי לכותבים ולמגידי עתידות, עד שבאה אחת יהודיה ואמרה לי שאקח את בתי לקדוש ר׳ דוד דראע, ושם גרה אמא מרים, אשה זקנה והיא שתעשה לה ׳אל פסוך. הגעתי אל הקדוש עליו השלום. שכרתי חדר בארבע מאות ריאל, חדר גדול. השכיר לי אותו מר דוד אלקיים. לקחתי את כל חפצי. ישבתי שם שבעה ימים. נגמר לי האוכל והביאו לי אוכל לעוד שבעה ימים. אז קרה המקרה של אודיט. לא שמעת עליה? היא הגיעה לשם והתארחה אצל בנו של הקאדי. שם רקדה ריקוד האש. הזמינה את האנשים לבוא לריקוד האש. באותו לילה היו 30 עד 40,000 איש. היתה סערת אבנים. הנחל עלה על גדותיו והתחיל שספון וכמעט סחף את כולם. יצא דוד אלקיים וצעק: עבדי אלוהים, כל אשה שיש בה משהו שתצא. מסרו לו על אודיט. הוא צלצל לקאדי והקאדי הוציא אותה משם. שלח אותה לתאחנאות ואז העולם נרגע. אז המשיכו לשמוח ולרקוד כל הלילה. אני נכחתי במקרה הזה. לקחתי איתי את בתי. קראתי לאותה אשה. היא לקחה אותה למקום בשם מעיין אמא מרים. אנשים יורדים לשם ומתרחצים שם. הלכתי אתה ליד המעיין. יש ברכה. לא יודעים מאיפה באים המים. הורידה אותה ועשתה לה ׳אל בכור׳. זרקה את הבגדים שלה, הלבישה אותה בגדים חדשים והיא החזירה אותנו מדרך אחרת. רק אז רצתה בתי להתארס. חודש לאחר-מכן באו להתארס אתה והתחתנה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר