ארכיון יומי: 17 בינואר 2017


Meknes – Joseph Toledano Portrait d'une communaute juive marocaine

Meknes – Joseph Toledano

MeknesPortrait d'une communaute juive marocaine

Histoire, culture, humour et folklore

PORTRAIT D'UNE COMMUNAUTE

Pour son 11ème livre, Joseph Tolédano, spécialiste de l'histoire et de la culture des Juifs d'Afrique du Nord, dresse le portait en trois dimensions de la Communauté de Meknès. Dans la première partie du livre, il retrace les mille ans de son histoire de sa fondation à nos jours, replaçant son évolution interne dans la cadre global du judaïsme marocain et du royaume du Maroc.

Dans la seconde partie, il nous invite à un passionnant périple à travers les trésors de la culture et du folklore, sous la conduite du plus fiable des guides -l'humour.

Dans la postface, Meknès après Meknès, il illustre l'attachement sentimental à leur communauté des originaires de Meknès à travers le monde.

En dressant le portrait de la communauté de Meknès, considérée au XXème siècle comme la "Petite Jérusalem" du Maghreb pour l'érudition de ses élites et la ferveur religieuse de se ses membres, une communauté qui à force d'être particulière ressemble parfaitement aux autres, Joseph Tolédano résume tout l'esprit du judaïsme marocain dans son ensemble tant il est vrai qu'il n'y a d'universel que le particulier – quand il est-authentiqueivres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaïsme nord-africain en général et marocain en particulier, parus en français et judaïsme nord-africain en général et marocain en particulier, parus en français et en hébreu.

Format Livre d'art, couverture dure couleur, 578 pages, 170 illustrations

L'auteur ne faisant pas de publicité, vous serait reconnaissant de l'aider à la diffusion du livre en lui communiquant les noms, adresses, email de proches, amis qui pourraient éventuellement y être intéressés. D'avance merci

Joseph Toledano

Portable  052-6985233

רבי נסים יעקב ארדיטי – כוללות בית אל שנת ה׳ תרי״ח (1858)

רבי נסים יעקב ארדיטי

כוללות בית אל שנת ה׳ תרי״ח (1858)הקהילה והשדרים

השד״ר הנז׳ יצא בשליחות בית אל המקובלים והיה בצפרו בשנת תרי״ח כמש׳ במסמך הרצו״ב. ובספר שלוחי ארץ ישראל יערי עם 735 כתב ״בשנת תרי״ד 1854 נשלח בשליחות קהל המקובלים ״בית אל״ ר׳ נסים יעקב בר׳ יהונתן ארריטי שליח זה לא נודע ממקור אחר״. וראה שם בהערה 139, והמסמך שלפנינו הוא מקור מהימן, במסמך נזכר ג״כ רבי שלמה בר אברהם הוא ג״כ שד״ר מירושלים בית אל שיצא בשליחות שנת תרי״א

בהו'

דא תהי למקם ביד החבם השלם והכולל הותיק ידידינו אהובינו כמה״ר אהרן… אפיריית ולה״ר אליהו שלוש שבכח המסור בידי ממעלת הרבנים החסידים אשר בעיר עז לנו ע"ק ירושלים תובב״א העומדים בקהל קדוש בית אל יכונן בצדק אני מקנה… ואגבן אני ממני אותם מורשים גמורים לפקח ולהשגיח על קופת הקבועה פה ע״ת סיפרו יע״א לשם ק״ק בית אל יב״ץ נז' לשם מעלת הרבנים החסידים… בארץ המה ליגבות אותה בבל ראש חדש בבל בתי בנסיות ועוד יום אחד בשנה בכל החצרות ביום אחד בעשרת ימי תשובה ושום אניש לא ימחי בידיהון ובל המוחה בידם על ענין גביית הקופה נז' כאלו מיחה ביד הרבנים הנזברים לקדושים אשר בארץ המה ומעתה ומעכשיו שמתי יד הגזברים הנז' הי״ו כידי וקבלתם בקבלתי ודיבורם בדיבורי ופיהם כפי ובירכתם כברכתי וברכת הרבנים החסדים נז' זיע״א נ״ע ומחילתם כמחילתי ופשרתם כפשרתי והעמדתם לדין כהעמדתי באופן שכל מה שיעשו הגיזברים הנז' הי״ו בעינין הקופה נז' כאלו נעשה תיגמר על ידי הרבנים החם' נז' זיע״א מבלי שנוכל לומר לגיזברים נז' לתקוני שדרנוך ולא לעוותי אלא כך אני אומר להם זילו וסבו ודונו לעצמכם ולגרמכם ולחולקכם וכל מין דמיטעני מין דינא או מין פשרה עלינו להדר ובכח המסור בידי מהרבנים החסדים לקדושים אשר בארץ המה אני מבטל כל מין הרשאה שאניח השד"ר קודם ממני ר׳ שלמה בכר אברהם הי״ו על ענין הקופה נז' או איזה מדינה או חלק שיקחו מהקופה נז' כי אים כל מה שיעלה מגיביית הקופה נז' היא כליל לאישי״ם לקדושים אשר בארץ המה הרבנים החס׳ נז' זיע״א ואין לזרים איתם כי אים הקופה נז' עד שיבוא שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א וימסרו הכל בידו כמו מנהג כל שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א ואין לזרים איתם כי אים הקופה נז' כל מה שיעלה יהיה ביד טובים השנים הגיזברים נז' עד שיבוא שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א וימסרו הכל בידו כמו מנהג כל שד"ר שיבוא מירושלים תובב״א ושום אניש לא ימחה בידיהון וכל אשר יבוא לבטל ולהרהר אחריהם אפילו בדיבור בעלמא כאל מדבר אחר הרבנים החסדים לקדושים אשר בארץ המה זיע״א ואין רוח חכמים נוחה המינו והשומע לנו ישכון בטח ושאנן ובירכת הרבנים החסדים יחולו על ראשו כי כולם חייבים לחזק בידם שהיא להחזיק את בית אלוהינו בית אל ימצאנו ולחזק בירכים דרבנן כושלות ועץ חיים היא למחזיקים בה וכל זה נעשה מטוב רצתם של מעלת הרבנים החסדים ומטוב רצוני בקניית ארבע אמות קרקע מאחוזתי להטובים השני גיזברים נז' רבי אהרן אפיריית הי״ו ולה״ר אליהו שילוש הי״ו נז' בקגו״ש – בקניין גמור ושלם – שקנו אחרים בידי במדלב׳… כתחז״ל מעת׳ ומעכשיו והכל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' וחוח׳ כחוח׳ וכו' לדעת הרשב״א זלה״ה ולעולם יהיה נידון שטר הנז' לדעת המאשרו והמקימו ואפי׳ שתהיה סברא יחידית וזרה נגד כל הפוסקים ואפילו נגד מרן בית יוסף שקבלנו הוראותיו ואפי׳ שלא עלה על מזבח הדפום וליהיות האמת נהדרת באתי על החתום אני צעיר המשתלח תולעת יעקב פו עת' סיפרו יע״א בח״י לחדש תמת משנת תרי״ח בא סימן ושמרתם את דברי הברית הזאית לפ״ק והכ' שו"ב וקים הין די באר שבבח הרשאתי זאת יש בהם להניזברים נז' חכם ר׳ אהרן אפירייאט נרו׳ ולהר׳ אליהו שילוש הי״ו להרשות את אחרים וקים שנית

נסים יעקב בר יהונתן דידיע ארדיטי

ס״ט

ויהי בעת המלאח – יוסף טולדנו – משפחת בן עטר.

  משפחת בן עטר.ויהי בעת המללאח

משפחת בן עטר היא אחת מהמשפחות המיוחסות והמכובדות ממגורשי ספרד שהתיישבו במרוקו. תחילה ישבו בני המשפחה, כרוב המגורשים, בעיר הבירה פאס ולאחר מכן התפצלו בני המשפחה לענפים שונים בסאלי ומכנאס, תוך שמירת קשר ביניהם. בימי מולאי איסמאעיל יחסים אלו היו עדיין הדוקים ובני המשפחה נעו מעיר אחת לשניה לפי הצורך בניידות מפתיעה, אם נזכור את תנאי התחבורה וסכנות הדרכים בימים ההם. משה בן עטר נולד בסאלי למשפחה מכובדת שבניה נודעו בתורה ובמסחר. אביו שם-טוב היה נגיד הקהילה וניהל יחסי מסחר מסועפים עם אירופה במיוחד אנגליה, בשותפות עם אחיו רבי חיים בן עטר הזקן ( כך קוראים לו כדי להבדילו מנכדו ותלמידו רבי חיים בן עטר בעל " אור החיים " ). בסוף ימיו הוטלו על יהודי סאלי גזירות קשות על ידי המושל המקומי ורבי שם-טוב נאלץ לעקור מעירו ולמצוא מקלט במכנאס ליד בנו משה ושם מצא את מותו בשנת 1705.

משה, שהיה כמסורת המשפחה, סוחר, התיישב תחילה בעיר תארודאנת ושם רכש את אמון המלכה ובנה, מולאי זידאן – אחד מעשרות בני מולאי איסמאעיל. כשרונותיו הפיננסים הגיעו עד לאזני המלך שתמיד שמע בקולה של אם מולאי זידאן שהיתה האהובה בנשי בית הנשים הענק שלו. המלכה המליצה על משה בפני מולאי איסמאעיל שקרא לו לבוא למכנאס בתחילת המאה השמונה-עשרה. הוא נהפך לספק הארמון בתכשיטים וסחורות אחרות. שמו כסוחר הלך לפניו עם שותפו ראובן בן קיקי ועושרם היה לאגדה – אגדה מסוכנת שסכנה לא פעם את חייהם ודחפה המלך מעת לעת להטיל עליהם קנסות מבהילים שהותירו אותם ללא פרוטה. אולם מרוב כשרונותיו ידע תמיד למצוא מחדש שביל ללבו של המלך שלמרות הירידות והעליות שמר לו אמונים כל ימי חייו הסוערים. הוא נתן תנופה למסחר עם אנגליה ועל כן נחשב לחסיד הקו האנגלי בניגוד לקו הפרו-צרפתי של יריבו ולאחר מכן חתנו – אברהם מימראן.

כשרונותיו לא הצטמצמו למסחר והוא רכש את אמונו של הסולטאן שהטיל עליו שליחויות מדיניות עדינות ביותר. תרומתו היתה למשל מכרעת בהצלחת שיחות השלום עם אנגליה שהביאו לחתימת חוזה סחר ושלום בשנת 1721. היחסים בין שתי המדינות הידרדרו באמצע המאה השבע-עשרה לאחר כיבוש תנז'ה על ידי האנגלים. המרוקאים לא שקטו ולא נחו עד לסילוק  האנגלים מעיר הנמל ב 1688. המתיחות ביחסים עודדו  את שודדי הים בסאלי לתקוף אוניות משא אנגליות ולהרבות בשבויים כדי לקבל תמורתם כופר נפש. שאלת פדיון השבויים הרעילה היחסים בין שתי המדינות עד שבשנת 1717 נפתחו שיחות השלום שכמעט והוכתרו בהצלחה. המכשול האחרון היתה דרישת מרוקו לקבל תמורת השבויים כמות מסויימת של אבקת שרפה. משה בן עטר היה בין מנהלי שיחות אלה שנכשלו בגלל עמדתו הבלתי מקצועית והבלתי מתפשרת של הנציג האנגלי, אולם, משה שהיה מעוניין ביותר בחידוש המו"מ המשיך במאמציו אצל האנגלים בעזרת שותפו ראובן בן קיקי ומספר מתווכחים יהודיים בהולנד ובאנגליה. השיחות התחדשו בשנת 1721 הודות לעקשנותו של משה הסתיימו הפעם בחתימת חוזה שלום. בניגוד לאברהם מימראן זוכה משה במעמד רשמי והוא בין החתומים על ההסכם כ" גזבר הוד קיסרותו ". נוסח ההסכם משנת 1721 ישמש להבא בסיס לכל החוזים בין שתי המדינות במשך כל המאה השמונה-עשרה. כמקובל באותם הימים מעריפים האנגלים מתנות על אדריכלי הצלחת השיחות ובראש וראשונה משה בן עטר וכמובן גם הנגיד אברהם מימראן וראובן בן קיקי, אברהם בן עטר, אחי משה.  שנה לאחר מכן ניהל משא בהצלחה השיחות לפדיון שלוש מאות השבויים האנגלים הנותרים והיה גם מעורב במו"מ לשחרור השבויים ההולנדים.

ניהול עניני החוץ של המדינה מעיד כאלף עדים על גדולת מעמדו בעיני המלך. מסופר שבשנותיו הראשונות במכנאס עלה קרנו עד סיכון מעמדו של הנגיד אברהם מימראן. היריבות ביניהם היתה כה חריפה עד שיום אחד הלך משה והציע למלך סכום נכבד כדי שיסלקו מהחצר. לא איש כמולאי איסמאעיל ידחה הצעת שלמונים, אולם במקום להרחיק מפניו את אברהם קרא לו וסיפר לו על הצעת משה. בו במקום הציע אברהם סכום כפול לאותה משימה. המלך כנראה קיבל את ההצעה, אולם היה יותר מדי זקוק לשניהם ואמר להם " טפשים שכמוכם, תפסיקו היריבות ואתה אברהם תן את בתך למשה " וכך היה.

לאחר מות אברהם מימראן הוא נתמנה עם שותפו ראובן בן קיקי לנגיד הקהילה, מינוי שלא התקבל בברכה על ידי הקהילה אם להאמין לכתבי הרבנים. " אימתם היתה מועלת על הבריות ואין מי שיתן להם כתף כי הוא ואחיו נחשבו לראשי הדור ומנהיגו " ( יעב"ץ, משפט וצדקה ליעקב )

" המלך לא העמיד את זה האחרון ( ראובן בן קיקי ) לנגיד מפני חריפותו וחכמתו, רק שידע שהוא ורבי משה בן עטר היו רעים ושותפים יחד, ידועים ואמידים בנכסים, ומחמת הנכסים העמידו " ( רבי מרדכי בירדוגו ). בהזדמנות אחרת קומם הנגיד משה את הקהילה נגדו כאשר חנך בית כנסת ( שהיה ידוע בימינו כבית הכנסת הלביאה ( ובו חידוש מהפכני – עזרת נשים לראשונה בתולדות העיר, אבל מי היה יכול לעמוד נגדו.

סופו היה מר ככל משרתי המלך ההפכפן. בשנת 1717 הטיל עליו ועל שותפו קנס עצום בסך 50.000 כיכרות כסף. הם מכרו את כל רכושם כדי לשלם את הקנס. אולם לאחר מכן התאושש וחזר לחצר המלך ובשנת 1724 מינה אותו כנגיד הקהילה היהודית, משרה שלא החזיק בה זמן רב כי מת שנה לאחר מכן.לא נשאר מאומה מהעושר האגדי כפי שיווכח על בשרו חתנו, רבי חיים בן עטר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר