ארכיון יומי: 17 בינואר 2017


Meknes – Joseph Toledano Portrait d'une communaute juive marocaine

Meknes – Joseph Toledano

MeknesPortrait d'une communaute juive marocaine

Histoire, culture, humour et folklore

PORTRAIT D'UNE COMMUNAUTE

Pour son 11ème livre, Joseph Tolédano, spécialiste de l'histoire et de la culture des Juifs d'Afrique du Nord, dresse le portait en trois dimensions de la Communauté de Meknès. Dans la première partie du livre, il retrace les mille ans de son histoire de sa fondation à nos jours, replaçant son évolution interne dans la cadre global du judaïsme marocain et du royaume du Maroc.

Dans la seconde partie, il nous invite à un passionnant périple à travers les trésors de la culture et du folklore, sous la conduite du plus fiable des guides -l'humour.

Dans la postface, Meknès après Meknès, il illustre l'attachement sentimental à leur communauté des originaires de Meknès à travers le monde.

En dressant le portrait de la communauté de Meknès, considérée au XXème siècle comme la "Petite Jérusalem" du Maghreb pour l'érudition de ses élites et la ferveur religieuse de se ses membres, une communauté qui à force d'être particulière ressemble parfaitement aux autres, Joseph Tolédano résume tout l'esprit du judaïsme marocain dans son ensemble tant il est vrai qu'il n'y a d'universel que le particulier – quand il est-authentiqueivres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaïsme nord-africain en général et marocain en particulier, parus en français et judaïsme nord-africain en général et marocain en particulier, parus en français et en hébreu.

Format Livre d'art, couverture dure couleur, 578 pages, 170 illustrations

L'auteur ne faisant pas de publicité, vous serait reconnaissant de l'aider à la diffusion du livre en lui communiquant les noms, adresses, email de proches, amis qui pourraient éventuellement y être intéressés. D'avance merci

Joseph Toledano

Portable  052-6985233

הילולת הרמב"ם ורבי יעקב אביחצירא – כ' טבת. מאת: הרב משה אסולין שמיר

הילולת הרמב"ם ורבי יעקב אביחצירא – כ' טבת.אביר יעקב

מאת: הרב משה אסולין שמיר

                                   כ' טבת – יום ההילולה של הרמב"ם   

                                         הנשר הגדול – רבנו משה בן מימון

הרמב"ם – רבנו משה בן מימון, נולד בקורדובה שבספרד בערב פסח בשנת ד"א תתצ"ח [1138], ונפטר בפוספאט {קהיר הקדומה} שבארץ מצרים, ביום כ' טבת ד"א תתקס"ה [1204] .               

"ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר: משה, משה. ויאמר הנני". בהקשר לביטוי "ממשה רבנו ועד רבנו משה בן מימון, לא קם כמשה". ניתן לומר בדרך צחות, ממה שנאמר פעמיים משה. פעם כנגד – משה רבנו,   ופעם כנגד – רבנו משה בן מימון.

הרמב"ם הפך להיות הדמות התורנית המפורסמת והמשפיעה מאז תקופת הגאונים ואילך, והענק שבענקים שהשפיע על דורו ועל הדורות הבאים בכל תחומי היהדות, החל מפסיקת ההלכה, ראה ספרו המונומנטלי "משנה תורה לרמב"ם – היד החזקה", דרך הפרשנות – הפירוש למשנה, שמונה פרקים, ספר המצוות, אגרות השמד ותימן, וכלה במחשבת ישראל – "מורה נבוכים". כמו כן, ספריו בתחום הרפואה, וספרים  שאבדו.  כל היבול הזה בתקופה כל כך קצרה – 66 שנות חייו, כשבחלקן הגדול נדד ממדינה למדינה בגלל רדיפות המוסלמים. כבר בגיל 13, הרמב"ם ומשפחתו נדדו בתוך ספרד בגלל כיבוש ספרד על ידי המוסלמים-"המוחדון", ובשנת 1160, מגיעה המשפחה לעיר פס שבמרוקו שם שהתה עד 1165. אחרי זה, שוב בגלל רדיפות המוסלמים,  המשפחה עלתה לארץ ישראל, ומשם למצרים שם שימש כרופא המלך ונגיד עם ישראל כך שיכל לעזור לאחיו באשר הם כמו ביטול הגזירות על יהודי תימן. אביו של הרמב"ם, רבי מימון הדיין, השפיע רבות על הגותו, וכן רבו המובהק של רבי מימון – רבי יוסף אבן מיגאש. הרב מיגאש שהיה תלמידו של הרי"ף – רבי יצחק אלפסי, אמר על הרמב"ם בהיותו ילד:  "זה הילד אדם גדול יהיה, ולאורו ילכו כל בני ישראל ממזרח שמש עד מבואו".

גם הגויים העריכו מאוד את הרמב"ם. וכך כותב עליו סופר ערבי  מאותה תקופה: "בידיעותיו הוא עומד בראש רופאי דורנו, בחכמתו ריפא אף חולי הסכלות, אם יבוא אפילו הירח לבקש עזרה, מיד נתרפא …" הרמב"ם העיד על עצמו במכתב לתלמידו רבי יוסף: "ואודיעך כי נתפרסם שמי ברפואה בין הגדולים".

מרן הרה"ג עובדיה זצ"ל נשאל ע"י מלך ספרד חואן קרלוס: "מדוע מכונים בני עדות המזרח – ספרדים?  תשובתו:  הדבר נובע מייחוסנו ל"רמב"ם הספרדי" ואשר לאור תורתו אנו הולכים".

הרמב"ן מתאר את השפעתו הגדולה של הרמב"ם על יהודי תימן: "הרמב"ם האיר עיני היהודים אשר בתימן בהליכות התורה, והעמידם בקרן אורה, ויבטל מהם גזירות קשות וכובד המס"… שמעתי ממגידי אמת שבכל תימן קהילות רבות עוסקות בתורה ובמצוות לשמן, והיו מזכירים שם הרמב"ם בכל קדיש וקדיש: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון. הרמב"ם קבור בטבריה ששימשה כמרכז התורה בתקופת התנאים, ליד  רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו שהחלו לבסס את ההלכה לאחר החורבן דבר המבטא את המשכיות התורה כהמשך ישיר לתושב"ע.

צופן קצר, המתמצת את משנת הבריאות לרמב"ם המשלבת בין בריאות הנפש לבריאות הגוף

ב ר י א ו ת

בולם רוגזו, יגביל אכילתו, ויגביר תנועת

הרמב"ם עמוד התפילה

ההשגחה העליונה זיכתה את הרמב"ם לקבוע להלכה שמצוות התפילה היא מן התורה, וכך כתב בדברי קודשו: 

א. "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר: "ועבדתם את ה' אלוקיכם" (שמות, כ"ג, ה). מפי השמועה למדו שעבודה זו תפילה שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, י"ג). אמרו חכמים: איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה".

ב. ואין מניין התפילות מן התפילות מן התורה. ואין משנה{נוסח} התפילה הזאת מן התורה. ואין לתפילה זמן קבוע מהתורה".

(משנה תורה – יד החזקה, סדר אהבה, הלכות תפילה פרק א, הלכות א – ב).

האיש החסיד במבוא ל- "שמונה פרקים לרמב"ם".

"ברצות ה' דרכי איש", ננסה להאיר באור יקרות את מטרת הרמב"ם בכתיבת "שמונה פרקים" בהם הוא מפרט את מהותו של החסיד, המהווה את הדרגה הגבוהה בעבודת ה'.

הרוצה להיות חסיד, עליו לקיים דברי רבא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא – לקיים מילי דאבות" (ב"ק ל' ע"א). הגמרא מזכירה עוד שני דברים: לקיים מילי דנזיקין ומילי דברכות, לכן ננסה להתמקד במבוא ובפרק השישי מתוך שמונה פרקים הדן בהבדל בין החסיד המעולה  לבין הכובש את יצרו ומושל בנפשו.

כל זה משקף נאמנה את מטרת פרקי אבות מהם נוכל ללמוד איך להתחסד עם בוראנו, ושמונה פרקים מתווים עבורנו את הדרך בה נוכל להפוך את האמרות הטהורות של פרקי אבות לדרך חיים בהליכותינו היומיומיות.

הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים.

בהקדמתו הקצרה לשמונה פרקים, הרמב"ם מתייחס לארבע נקודות עיקריות המהוות תשתית לפירושו רב האיכות לאמרות הטהורות שבפרקי אבות.

א. דברים הנראים קלים להבנה, אך הם עמוקים – רובד גלוי ורובד סמוי. לכן יש צורך בפירוש רחב לפרקי אבות.

ב. התכלית של פרקי אבות – כיצד להיות חסיד.

ג. פירושו של הרמב"ם מבוסס ומושתת על רבותינו – חכמי התורה

ד. "שמע האמת למי שאמרה" – לרבות חכמי אומות העולם כמו אריסטו.

להלן אתייחס בקצרה לנקודה הראשונה כפי שהיא עולה במשנתו הזכה והטהורה של הרמב"ם.

הרובד הגלוי והרובד הסמוי בפרקי אבות.

מטבעות הלשון בהן משתמשים התנאים בפרקי אבות כתובות בלשון קצרה, ובמבט ראשון אף בהירה וקליטה להבנה, כך שהדברים שווים לכל נפש, והרוצה ליטול, יבוא ויטול.

הרמב"ם מדגיש בהקדמתו: "לדבר בזאת המסכת בעניינים מועילים ולהאריך בה קצת אריכות מפני… שאין כל העניינים מובנים מבלי פירוש ארוך עם היותה מביאה לידי שלמות גדולה והצלחה אמתית, ומפני זה ראיתי להרחיב בזה המאמר, וכבר אמרו רז"ל (בבא קמא ל' ע"א) "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות" – ואין אצלנו מעלה גדולה מחסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שכתבו רז"ל (עבודה זרה ב' ע"ב) – חסידות מביאה לידי רוח הקודש". באיגרת תימן (דף קע"ד) כותב הרמב"ם שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח.

פועל יוצא מדברי הרמב"ם הנ"ל, שהוא מייחס חשיבות רבה לאמרות הטהורות בפרקי אבות המהוות סולם בו יעלה האדם ויתעלה בעבודת ה' דרגה אחר מדרגה, עד למעלת מידת החסידות המהווה את היהלום שבכתר עבודת ה', ולכן הרמב"ם מדגיש שאמנם ישנם דברים שנראים קלים להבנה כמו "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (פרקי אבות פ' א' משנה ט"ז) שברובד הגלוי נראה פשוט – אם תבוא לידך הוראה בעניין שאינו מפורש, וצריך להשתמש בסברא, ולפי זה להורות הלכה למעשה, עשה לך רב כדי להתייעץ אתו, שלא תבוא תקלה על ידך (פירוש הרב פנחס קהתי).

 לדעת הרמב"ם יש בזה רובד עמוק, כך שניתן להסביר את הביטוי "עשה לך" כהידבקות בתורת הרב כפי שמובא בפרקי אבות (פ' א' משנה ד') "והווי מתאבק בעפר רגליהם, והווי שותה בצמא את דבריהם".

לדעת הרמב"ם מסכת אבות הינה ספר של משלים, אבל האמת עמוקה ונסתרת הרבה יותר, כפי שמובא בהקדמתו: "היותה מביאה לידי שלימות גדולה והצלחה אמתית". כלומר, יש ללמוד את הדברים, ולנהוג לאורם.

הרה"ג שלמה אבינר שליט"א אומר: "מטרת פרקי אבות לכוון את המהלכים הפנימיים נפשיים, המציאות מופשטת, לכן גם כלי ההסבר יהיו מתאימים לעניינים מופשטים…". ("שיעורים בשמונה פרקים לרמב"ם" עמוד 66)

הרב אבינר מדגים זאת באמצעות תקבולת ניגודית מתחום המצוות המעשיות כמו ציצית ותפילין שם ניתן להפעיל את מבחן התוצאה, היות והכל מוחשי. בפרקי אבות לעומת זאת, מדובר בהדרכות פנימיות לתוך נפשו של האדם, אותן יש להפנים ראשית כל, ורק אחר כך ליישמם הלכה למעשה. שנזכה אמן סלה ועד.

בעקבות כך, קבעו חז"ל שיראת ה' היא החכמה האחת , חייב להפנימה ולנהוג לפיה, כפי שחותם ספר קהלת:

"סוף דבר הכול נשמע, את האלוקים ירא, ואת מצוותיו שמור,  כי זה כל האדם" (קהלת י"ב פ' י"ג),

בעיני הרמב"ם, "שלמות האדם –  אשר בה יתפאר באמת, היא שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו,

    וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא,

   ויהיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה מתכוון בהם תמיד – חסד צדקה ומשפט".

(דברי הרמב"ם בסוף מורה נבוכים).

                           כ' טבת – הילולת ה"אביר יעקב"

                                     רבנו יעקב אביחצירא זצ

"ויחי יעקב בארץ…" (בר' מז, כח).

הפסוק "ויחי יעקב בארץ…" רומז {נוטריקון} לשם:

'אביר יעקב רבי  יעקב  אביחצירא'.

 אביר יעקב = {אותיות}  רבי עקיבא.

בדומה ליעקב אבינו שחי את שבע עשרה שנותיו האחרונות במצרים, גם ה"אביר יעקב חי את ארבע שנותיו האחרונות במצרים לאחר שהיה בדרכו ממרוקו לארץ ישראל דרך מצרים, ונאלץ להישאר שם כדי ללמד את  יהודי המקום תורה ומצוות. אכן הישוב היהודי קיבל אותו בכבוד מלכים כיאה למלך. "מאן מלכי? רבנן"  כדברי חז"ל.

החיד"א בספרו "שם הגדולים", מייחס את השם  אביחצירא לרבי שמואל אלבז – אבי שושלת משפחת אביחצירא שהיה מתבודד בחצרו בקדושה ועוסק בתורה, ומאז המשפחה נקראת  אביחצירא. סיבה נוספת שבגינה מכונה המשפחה אביחצירא, קשורה בנס שנעשה לרבי שמואל, שכאשר ביקש להפליג בספינה מיפו לאיסוף תרומות עבור לומדי התורה, לא היה בידו די כסף להפלגה. רב החובל סירב להסיעו בחינם, וכך התיישב לו רבי שמואל על מחצלת = חצירא על המזח, והחל בלימוד תורה. כאשר האנייה הפליגה, הנוסעים נדהמו לראות איך האיש על החצירא שט בעקבותיהם, וכך דבק בהם השם אביחצירא = אבי המחצלת.

רבי שמואל שלמד תורה אצל תלמידי רבי חיים ויטל בדמשק, הורה לבנו רבי יוסף לעקור מסוריה ולעבור למרוקו, וכך הגיעה  המשפחה לתפיללת במחוז ריסני.

ספריו הקדושים של ה"אביר יעקב".

1."פיתוחי חותם" על התורה   2. "דורש טוב" 3."יורו משפטיך ליעקב" 4. "גנזי מלך"   5. "פרוש בר"ז (207) פנים למילה בראשית. 6. "מחשוף הלבן" על התורה 7. "לבונה זכה" על התלמוד. 8. "מעגלי צדק" על תהילים. ועוד.

מסופר בשמו של רבי מאיר אבוחצירא שזקנו ה"אביר יעקב", הוא גלגול של רבנו "אור החיים" הק'. שניהם כותבים לאור הקבלה: ה"אביר יעקב" מפשט את הקבלה, ואילו ה"אור החיים" הק' נוהג בבחינת -"כבוד ה' – הסתר דבר".

 רבנו ה"אביר יעקב" – ואהבתו לתורה הקדושה.

על אהבתו לתורה של מרן ה"אביר יעקב" הוא כותב בספרו "לבונה זכה" (מהד' תשס"א עמ' קס"ט) על הפסוק: "מה אהבתי תורתך – כל היום היא שיחתי (תה' קיט' צז')  הוא כותב שמרוב אהבתו לתורה הוא זוכה שיתגלו לו רזי תורה נפלאים. כלומר, מכוח אהבת התורה הזכה, מופיעה אצלו רוח הקודש ומגלה לו רזי תורה מתוקים. "שיחתי"  = מלשון הופעת שיח רוח הקודש  המשוחחת אתו ומחדשת לו חידושים – ולהקב"ה יש הנאה מחידושיו. "שיחתי" – גם מלשון שיח הצומח ומתגלה לנגד עיננו. גם את ברכת כוהנים, מסביר רבנו יעקב אביחצירא בהקשר לתורה.

"כה תברכו את בני ישראל"- ברכת התורה.

 "אמור להם" – עיסוק בכל חלקי התורה".

"ושמו את שמי" – כנגד הסוד שהוא ידיעתו יתברך.

"ואני אברכם"אז, יקוים בנו המשך הפסוק: "ואני אברכם".

"שמירת העיניים"

אצל הרבנים לבית אביחצירא.

ה"בבא סאלי" נכד ה"אביר יעקב" נשאל פעם: מדוע הקב"ה אינו משיב ריקם את  תפילת רבני המשפחה? הוא אמר שגדולתם נובעת מכך ששמרו על "קדושת העיניים". את זה ניתן להסביר ע"פ הכתוב: "תנה בני ליבך ליועיניך דרכי תיצורנה (משלי כג' כו').  הקב"ה מבקש מאתנו את הלב – "תנה בני ליבך לי", דבר שניתן לעשותו ע"י שמירת העיניים ע"פ המשך הפסוק – "ועיניך דרכי תיצורנה". העיניים מהוות את השער לנשמה, לכן הן רגישות, בניגוד לנפש הנמצאת בכבד, והרוח בלב.

 רבני אביחצירא אכן נהגו להתעטף בצעיף שכיסה את ראשם והגיע עד עיניהם כדי שלא יכשלו בראיות אסורות.

"יהודה אתה יודוך אחיך, ידיך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך.

גור אריה יהודה…

לא יסור שבט מיהודה, ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה…" (בר' "ויחי" מט –יא).

רבנו ה"אביר יעקב" מסביר את הפסוקים הנ"ל בהקשר לפרשת יהודה ותמר. על פניו המעשה נראה תמוה. רבנו מסביר את המעשה לאור דברי רבנו האר"י הק' (שער הגלגולים סוף הקדמה ט"ו). יש נשמות קדושות כמו נשמותיהם של פרץ וזרח שהיו ביד הסטרא אחרא שאינה מאפשרת להן לצאת היות ושם יש להן חיות מרובה. הקב"ה גלגל את יציאת הנשמות הקדושות באמצעות מעשה שנראה כעוון גדול, כך שהסטרא אחרא תשחרר את הנשמות.

תופעה דומה הייתה אצל לוט ובנותיו מהן יצאה רות המואביה – אימא של מלכות. כנ"ל אצל דינה ושכם בן חמור מהם יצא שורש נשמתו של רבי חנינא בן תרדיון = "ארץ ר-ח-ב-ת = רבי חנינא בן תרדיון.

בברכתו ליהודה, יעקב אומר לו לעיני אחיו שהמעשה שעשה עם תמר, מכוון מן השמים, ולכן אחיו מודים לו –"יהודה, אתה יודוך אחיך". כמו כן, בשם "יהודה" רמוז שם הוי-ה. ואדרבה, בגלל המעשה עם תמר, "ישתחוו לך בני אביך". בהמשך אומר יעקב ליהודה כדברי "האביר יעקב": "ידך בעורף אויביך" – "מה שפשטת ידך בתמר הוא משום ש"אויביך", שהם הקליפות {הסטרא אחרא} – קשי עורף, וכשיש בידם נשמה עליונה, אינם מניחים אותה לצאת זולת בראותם מקום פגום, לכך אירע לו אותו מעשה… ועל זה "ישתחוו לך בני אביך".

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.

את יעקב איש וביתו באו" (שמות א, א).

ה"אביר יעקב" מסביר "שעיקר ביאת האדם לעולם הוא כדי להשלים רוחו ונשמתו, והשלמתה היא ע"י עסק התורה והדבקותו במצוות ובתפילה כראוי, וכשיזכה לתיקון נפש רוח ונשמה, בזה יזכה לחידבק בשכינה…". (ע"פ "ארבע מאות שקל כסף" לאריז"ל דף צ"ז דפו"ח). לכן את הפסוק הוא מסביר כך: בני ישראל הבאים מצרימה = גימטריא שכינה = 385. הם הצליחו בכך ששמרו על המידות הרמוזות בשם י-ע-ק-ב = יחוד – שמו יתברך. ענווה – בכל מעשיהם.. קדושה – יקדשו עצמם. ברכות – כיוונו בברכות. "איש וביתו באו" – קדושת המשפחה.

"אראנו נפלאות"

  לרבנו יעקב אביחצירא זיע"א.

אמו של ה"בן איש חי" – אצל ה"אביר יעקב".

היא נסעה דרך מדבריות מבגדד למרוקו כדי להתברך בזרע של קיימא אצל ה"אביר יעקב",

 ואכן נפקדה באורו של עולם רבנו יוסף חיים – הלא הוא "הבן איש חי".

ברכותיהם של רבני אביחצירא ידועות ומתקבלות בשמים,

ורבים נושעו מברכתם – כולל עבדיכם הנאמן.

"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' אלוקיך נקרא עליך" (דברים כ"ח, י).

אלו תפילין שבראש" (ברכות ו' א')

 בעיר מראקש שבמרוקו, ביקש ה"אביר יעקב" מסופר מומחה שיכתוב לו תפילין, ובתנאי שיטבול ויכוון לפני כתיבת שמות ה'. בתמורה, שילם לו שכר הגון. הסופר מילא את בקשתו, אך בשם ה' האחרון בתפילין של יד, הוא שכח לכוון, והוא התלבט האם למוסרם כך, או לכתוב מחדש את התפילין. לבסוף, החליט לא לתקן. ה"אביר יעקב" בדק את התפילין וגילה ברוח קודשו שהסופר לא כיוון כמו שצריך.

הסופר הצטער, וכתב מחדש את התפילין

"ארבע מאות שקל כסף – עובר לסוחר" (בראשית כג' יד').

בבא סאלי מספר על סבו ה"אביר יעקב" שלמד בספר "ארבע מאות שקל כסף" שחיבר רבי חיים ויטל זיע"א תלמיד האר"י הקדוש, ולהפתעתו גילה שחסרים בו 30 דפים. בבקיאותו כי רבה, השלים את 30 הדפים החסרים מהזיכרון. להפתעת כולם, כאשר הובא הספר המקורי, התגלה להם שה- 30 דפים אותם כתב, תואמים לספר המקורי "ארבע מאות שקל כסף".

במרוקו נהגו לשנן בע"פ. בהיותי תלמיד בישיבת "נווה שלום" בקזבלנקה,

נדרשנו לדעת בע"פ את דף הגמרא כולל התוספות. נדרשנו ללמוד משניות רבות בע"פ. תפילות ועוד.

שנזכה ללכת לאורם של מאירי ומאורי העולם

משה אסולין

רבי נסים יעקב ארדיטי – כוללות בית אל שנת ה׳ תרי״ח (1858)

רבי נסים יעקב ארדיטי

כוללות בית אל שנת ה׳ תרי״ח (1858)הקהילה והשדרים

השד״ר הנז׳ יצא בשליחות בית אל המקובלים והיה בצפרו בשנת תרי״ח כמש׳ במסמך הרצו״ב. ובספר שלוחי ארץ ישראל יערי עם 735 כתב ״בשנת תרי״ד 1854 נשלח בשליחות קהל המקובלים ״בית אל״ ר׳ נסים יעקב בר׳ יהונתן ארריטי שליח זה לא נודע ממקור אחר״. וראה שם בהערה 139, והמסמך שלפנינו הוא מקור מהימן, במסמך נזכר ג״כ רבי שלמה בר אברהם הוא ג״כ שד״ר מירושלים בית אל שיצא בשליחות שנת תרי״א

בהו'

דא תהי למקם ביד החבם השלם והכולל הותיק ידידינו אהובינו כמה״ר אהרן… אפיריית ולה״ר אליהו שלוש שבכח המסור בידי ממעלת הרבנים החסידים אשר בעיר עז לנו ע"ק ירושלים תובב״א העומדים בקהל קדוש בית אל יכונן בצדק אני מקנה… ואגבן אני ממני אותם מורשים גמורים לפקח ולהשגיח על קופת הקבועה פה ע״ת סיפרו יע״א לשם ק״ק בית אל יב״ץ נז' לשם מעלת הרבנים החסידים… בארץ המה ליגבות אותה בבל ראש חדש בבל בתי בנסיות ועוד יום אחד בשנה בכל החצרות ביום אחד בעשרת ימי תשובה ושום אניש לא ימחי בידיהון ובל המוחה בידם על ענין גביית הקופה נז' כאלו מיחה ביד הרבנים הנזברים לקדושים אשר בארץ המה ומעתה ומעכשיו שמתי יד הגזברים הנז' הי״ו כידי וקבלתם בקבלתי ודיבורם בדיבורי ופיהם כפי ובירכתם כברכתי וברכת הרבנים החסדים נז' זיע״א נ״ע ומחילתם כמחילתי ופשרתם כפשרתי והעמדתם לדין כהעמדתי באופן שכל מה שיעשו הגיזברים הנז' הי״ו בעינין הקופה נז' כאלו נעשה תיגמר על ידי הרבנים החם' נז' זיע״א מבלי שנוכל לומר לגיזברים נז' לתקוני שדרנוך ולא לעוותי אלא כך אני אומר להם זילו וסבו ודונו לעצמכם ולגרמכם ולחולקכם וכל מין דמיטעני מין דינא או מין פשרה עלינו להדר ובכח המסור בידי מהרבנים החסדים לקדושים אשר בארץ המה אני מבטל כל מין הרשאה שאניח השד"ר קודם ממני ר׳ שלמה בכר אברהם הי״ו על ענין הקופה נז' או איזה מדינה או חלק שיקחו מהקופה נז' כי אים כל מה שיעלה מגיביית הקופה נז' היא כליל לאישי״ם לקדושים אשר בארץ המה הרבנים החס׳ נז' זיע״א ואין לזרים איתם כי אים הקופה נז' עד שיבוא שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א וימסרו הכל בידו כמו מנהג כל שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א ואין לזרים איתם כי אים הקופה נז' כל מה שיעלה יהיה ביד טובים השנים הגיזברים נז' עד שיבוא שד״ר ממעלת הרבנים החסדים נז' זיע״א וימסרו הכל בידו כמו מנהג כל שד"ר שיבוא מירושלים תובב״א ושום אניש לא ימחה בידיהון וכל אשר יבוא לבטל ולהרהר אחריהם אפילו בדיבור בעלמא כאל מדבר אחר הרבנים החסדים לקדושים אשר בארץ המה זיע״א ואין רוח חכמים נוחה המינו והשומע לנו ישכון בטח ושאנן ובירכת הרבנים החסדים יחולו על ראשו כי כולם חייבים לחזק בידם שהיא להחזיק את בית אלוהינו בית אל ימצאנו ולחזק בירכים דרבנן כושלות ועץ חיים היא למחזיקים בה וכל זה נעשה מטוב רצתם של מעלת הרבנים החסדים ומטוב רצוני בקניית ארבע אמות קרקע מאחוזתי להטובים השני גיזברים נז' רבי אהרן אפיריית הי״ו ולה״ר אליהו שילוש הי״ו נז' בקגו״ש – בקניין גמור ושלם – שקנו אחרים בידי במדלב׳… כתחז״ל מעת׳ ומעכשיו והכל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' וחוח׳ כחוח׳ וכו' לדעת הרשב״א זלה״ה ולעולם יהיה נידון שטר הנז' לדעת המאשרו והמקימו ואפי׳ שתהיה סברא יחידית וזרה נגד כל הפוסקים ואפילו נגד מרן בית יוסף שקבלנו הוראותיו ואפי׳ שלא עלה על מזבח הדפום וליהיות האמת נהדרת באתי על החתום אני צעיר המשתלח תולעת יעקב פו עת' סיפרו יע״א בח״י לחדש תמת משנת תרי״ח בא סימן ושמרתם את דברי הברית הזאית לפ״ק והכ' שו"ב וקים הין די באר שבבח הרשאתי זאת יש בהם להניזברים נז' חכם ר׳ אהרן אפירייאט נרו׳ ולהר׳ אליהו שילוש הי״ו להרשות את אחרים וקים שנית

נסים יעקב בר יהונתן דידיע ארדיטי

ס״ט

ויהי בעת המלאח – יוסף טולדנו – משפחת בן עטר.

  משפחת בן עטר.ויהי בעת המללאח

משפחת בן עטר היא אחת מהמשפחות המיוחסות והמכובדות ממגורשי ספרד שהתיישבו במרוקו. תחילה ישבו בני המשפחה, כרוב המגורשים, בעיר הבירה פאס ולאחר מכן התפצלו בני המשפחה לענפים שונים בסאלי ומכנאס, תוך שמירת קשר ביניהם. בימי מולאי איסמאעיל יחסים אלו היו עדיין הדוקים ובני המשפחה נעו מעיר אחת לשניה לפי הצורך בניידות מפתיעה, אם נזכור את תנאי התחבורה וסכנות הדרכים בימים ההם. משה בן עטר נולד בסאלי למשפחה מכובדת שבניה נודעו בתורה ובמסחר. אביו שם-טוב היה נגיד הקהילה וניהל יחסי מסחר מסועפים עם אירופה במיוחד אנגליה, בשותפות עם אחיו רבי חיים בן עטר הזקן ( כך קוראים לו כדי להבדילו מנכדו ותלמידו רבי חיים בן עטר בעל " אור החיים " ). בסוף ימיו הוטלו על יהודי סאלי גזירות קשות על ידי המושל המקומי ורבי שם-טוב נאלץ לעקור מעירו ולמצוא מקלט במכנאס ליד בנו משה ושם מצא את מותו בשנת 1705.

משה, שהיה כמסורת המשפחה, סוחר, התיישב תחילה בעיר תארודאנת ושם רכש את אמון המלכה ובנה, מולאי זידאן – אחד מעשרות בני מולאי איסמאעיל. כשרונותיו הפיננסים הגיעו עד לאזני המלך שתמיד שמע בקולה של אם מולאי זידאן שהיתה האהובה בנשי בית הנשים הענק שלו. המלכה המליצה על משה בפני מולאי איסמאעיל שקרא לו לבוא למכנאס בתחילת המאה השמונה-עשרה. הוא נהפך לספק הארמון בתכשיטים וסחורות אחרות. שמו כסוחר הלך לפניו עם שותפו ראובן בן קיקי ועושרם היה לאגדה – אגדה מסוכנת שסכנה לא פעם את חייהם ודחפה המלך מעת לעת להטיל עליהם קנסות מבהילים שהותירו אותם ללא פרוטה. אולם מרוב כשרונותיו ידע תמיד למצוא מחדש שביל ללבו של המלך שלמרות הירידות והעליות שמר לו אמונים כל ימי חייו הסוערים. הוא נתן תנופה למסחר עם אנגליה ועל כן נחשב לחסיד הקו האנגלי בניגוד לקו הפרו-צרפתי של יריבו ולאחר מכן חתנו – אברהם מימראן.

כשרונותיו לא הצטמצמו למסחר והוא רכש את אמונו של הסולטאן שהטיל עליו שליחויות מדיניות עדינות ביותר. תרומתו היתה למשל מכרעת בהצלחת שיחות השלום עם אנגליה שהביאו לחתימת חוזה סחר ושלום בשנת 1721. היחסים בין שתי המדינות הידרדרו באמצע המאה השבע-עשרה לאחר כיבוש תנז'ה על ידי האנגלים. המרוקאים לא שקטו ולא נחו עד לסילוק  האנגלים מעיר הנמל ב 1688. המתיחות ביחסים עודדו  את שודדי הים בסאלי לתקוף אוניות משא אנגליות ולהרבות בשבויים כדי לקבל תמורתם כופר נפש. שאלת פדיון השבויים הרעילה היחסים בין שתי המדינות עד שבשנת 1717 נפתחו שיחות השלום שכמעט והוכתרו בהצלחה. המכשול האחרון היתה דרישת מרוקו לקבל תמורת השבויים כמות מסויימת של אבקת שרפה. משה בן עטר היה בין מנהלי שיחות אלה שנכשלו בגלל עמדתו הבלתי מקצועית והבלתי מתפשרת של הנציג האנגלי, אולם, משה שהיה מעוניין ביותר בחידוש המו"מ המשיך במאמציו אצל האנגלים בעזרת שותפו ראובן בן קיקי ומספר מתווכחים יהודיים בהולנד ובאנגליה. השיחות התחדשו בשנת 1721 הודות לעקשנותו של משה הסתיימו הפעם בחתימת חוזה שלום. בניגוד לאברהם מימראן זוכה משה במעמד רשמי והוא בין החתומים על ההסכם כ" גזבר הוד קיסרותו ". נוסח ההסכם משנת 1721 ישמש להבא בסיס לכל החוזים בין שתי המדינות במשך כל המאה השמונה-עשרה. כמקובל באותם הימים מעריפים האנגלים מתנות על אדריכלי הצלחת השיחות ובראש וראשונה משה בן עטר וכמובן גם הנגיד אברהם מימראן וראובן בן קיקי, אברהם בן עטר, אחי משה.  שנה לאחר מכן ניהל משא בהצלחה השיחות לפדיון שלוש מאות השבויים האנגלים הנותרים והיה גם מעורב במו"מ לשחרור השבויים ההולנדים.

ניהול עניני החוץ של המדינה מעיד כאלף עדים על גדולת מעמדו בעיני המלך. מסופר שבשנותיו הראשונות במכנאס עלה קרנו עד סיכון מעמדו של הנגיד אברהם מימראן. היריבות ביניהם היתה כה חריפה עד שיום אחד הלך משה והציע למלך סכום נכבד כדי שיסלקו מהחצר. לא איש כמולאי איסמאעיל ידחה הצעת שלמונים, אולם במקום להרחיק מפניו את אברהם קרא לו וסיפר לו על הצעת משה. בו במקום הציע אברהם סכום כפול לאותה משימה. המלך כנראה קיבל את ההצעה, אולם היה יותר מדי זקוק לשניהם ואמר להם " טפשים שכמוכם, תפסיקו היריבות ואתה אברהם תן את בתך למשה " וכך היה.

לאחר מות אברהם מימראן הוא נתמנה עם שותפו ראובן בן קיקי לנגיד הקהילה, מינוי שלא התקבל בברכה על ידי הקהילה אם להאמין לכתבי הרבנים. " אימתם היתה מועלת על הבריות ואין מי שיתן להם כתף כי הוא ואחיו נחשבו לראשי הדור ומנהיגו " ( יעב"ץ, משפט וצדקה ליעקב )

" המלך לא העמיד את זה האחרון ( ראובן בן קיקי ) לנגיד מפני חריפותו וחכמתו, רק שידע שהוא ורבי משה בן עטר היו רעים ושותפים יחד, ידועים ואמידים בנכסים, ומחמת הנכסים העמידו " ( רבי מרדכי בירדוגו ). בהזדמנות אחרת קומם הנגיד משה את הקהילה נגדו כאשר חנך בית כנסת ( שהיה ידוע בימינו כבית הכנסת הלביאה ( ובו חידוש מהפכני – עזרת נשים לראשונה בתולדות העיר, אבל מי היה יכול לעמוד נגדו.

סופו היה מר ככל משרתי המלך ההפכפן. בשנת 1717 הטיל עליו ועל שותפו קנס עצום בסך 50.000 כיכרות כסף. הם מכרו את כל רכושם כדי לשלם את הקנס. אולם לאחר מכן התאושש וחזר לחצר המלך ובשנת 1724 מינה אותו כנגיד הקהילה היהודית, משרה שלא החזיק בה זמן רב כי מת שנה לאחר מכן.לא נשאר מאומה מהעושר האגדי כפי שיווכח על בשרו חתנו, רבי חיים בן עטר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר