ארכיון יומי: 6 בינואר 2017


בס"ד מוסר בלערבי פרשת ויגש ביהודית תוניסאית

בס"ד       מוסר בלערבי פרשת ויגש 

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. חכאלנה לפסוק. עלא השבאייל מתאע יוסף אלי עמלהם מעה כואתו. באש יערף אידה כאן נדמו עלא אלי באעו. ואלי יחבו בנימין כיף כוהם האו לא. וכיפאש שבל עלא בנימין אלי שרק לכאס מתאעהו. ורזעו לכואת לכל למצר. וקאלו יהודה אלי כלהם יווליו כדאמה ענדהו. ואלי יוסף מה חבשי. וקאלום מה נאכד כאן בנימין. וקתהה יהודה כמם אלי מוש מדנוב אלי באעו יוסף נצארלהם למאשאכל האדון. עלא כאטר בנימין מה כאנשי פלביעה מתאע יוסף. והווא מה יחב כאן בנימין. וקאל האדה מה ינפע פיה כאן לקווה. ווקתהה למלאכים אלי פשמים הבטו באש יתצנטו הניקאש אלי חינצאר בין יהודה ויוסף. אלי הומאן זוז מלכים. ויהודה אקתארח עלא יוסף. קאלו נשד האנה פי בקעתו. אקוה מנו יאסר ונקצ'ילך כיר מנו. יוסף מה חבשי. קאלו אנתין מביין פיך קויי יאסר. ואידה כאן תתגשש תקום תקתל באעד לחד. תווליש כל יום זנאזה הוני. נחב ואחד מרכי. וזאד גש יהודה. ותקרב קדאם יוסף לבלאצה אלי מה ענדושי חק יתקרבלהה. ויוסף וקתהה בעת באש יזיבולו עסכר קויין חדה. כאף יהודה יעמלשי באעד להרזה. ויהודה קאלו מה תתגששי עלייה. מאענאהה חיתכלם מעאהו כלאם אלי יגשש. וקאלו נחשבך כיף פרעה. כלמה מסכרה ופסרהה כיף מה תחב. נקצ'רך כיף פרעה אלי הווא מלך. ראו חתתעאקב כיף מה פרעה תעאקב עלא שרה אמנו. כדאב כיף פרעה. ואידה כאן תגששני נקתלך אנתין ופרעה מתאעך. ובדאו פניקאש. ויהודה קאלו אנתין מלי שפתנה קעד תתסבל עלינה. בוכם מאזאל חיי האו לא. ענדכמשי כו אוכר. יאכי באש תנאסבנה. ואחנאן מה כבינה עליך שיי. וקלת זיבו כוכם הזגיר ונעס עליה. ואנתין תתסבל באש תאכדו. ויוסף כאן יזאוובו. וקאלו האשביכם כוכם לוכר מה זריתושי עליה כיף האדה. וכאן יקולו לכלאם אלי יערפו מה יחבושי. תגשש יהודה וכדה חזרה כבירה כאנת קדאמו. ועיינהה לפוק וקאבלהה בידו. וגפצהה תחת רזלו רזעהה תראב. קאם מנשה אלי וקתהה עמרו 8 שנין עמל כיפו. ויוסף זאד נרפז יהודה. וקאלו פי באלך מה קויי כאן אנתין. ענדי האשכון אקוה מנך. ועייט עיטה יהודה בלגש מתאעהו. ביהה רמאו לחבלאת לכל אלי פי מצר. והשייאבן לכל טאחולום השנין אלי מאזאלולום פי פמהם. ולמראץ' בלקלב מה צאת פיהם חד. ולעסכר אלי כאנו חדה הרבו. ורפשו בעצ'הם ומאתו מנהם יאסר. ויהודה כאן ענדו שערה פי שדרו. ווקתלי יוצל לקמת אלגש. תוקף ותנקב חואייזו ותביין לברה. ויוסף וקתלי שאפהה קאל למנשה אצ'רב עלא כתף יהודה בשוייה וברדו. ועמל איכאך וברד יהודה שוייה. ויהודה קאל לנפתלי בארה שופלי קדאש תמה חומה פי מצר. ויוסף וצא וזאבולו עסכר אכתר קויין וזאו. וכלט נפתלי וקאלו תמה 12 אן חומה. קאלום אנתון כל ואחד ישד חומה יכליהה. והאנה נכמל האך התלאתה לוכרין. ויוסף זאד ידוי מעה יהודה באש מה יכליהושי יבדא פתכמאם אלי כמם. וזאד נרפזו יאסר. ועייט עיטה אוכרה יהודה. אלי בלחס מתאעהה טאח הצור מתאע מצר. וחתה פרעה טאח מלכרסי מתאעהו. ווקתהה חושים ולד דן תקווה עליה הזוע. וקאל האשביהם עטלו. וכרז ישופהם קריב יוצלו האו לא. וקרב חתה לחדוד מצר. וסמע לעיטה מתאע יהודה. קאל האדה עיטת עמי. ותבע לחס ומשה יזרי באש יעאוונו. ופרעה נשד עלא אלעיטה האדי. וחכאוולו. בעת ליוסף קאלו שייב עלינה מנהם נאוי תכלי מצר. הומאן מאזאלו פלכומאצ'ה האדי. וכלט חושים. הנאס אלי גאדי ולאו לכל ירעשו. קאלו הומא 10 ואחנאן כאייפין. וזאד עליהם ואחד אוכר. וקתהה יוסף תאכד אלי כואתו יחבו בנימין. ומוסתעדין יחארבו מצר כאמלה עלא כאטרו. ואלי הומאן נדמו אלי באעו. קאלום כרזו לעבאד לכל מן קדאמי כליווני האנה ויאהם ראס ראס. עלא כאטר מה יחבשי ישופו כיפאש כואתו חיתחשמו מנו. והנאס לכל פרחו. קאלו אכטה ראסי ואצ'רב. כליהם יתלתהאו ביה. ווקתלי כרזו הנאס לכל. קאלום יוסף אידה כאן נזיבלכם כוכם לוכר אלי בעתו למצר. קאלולו תעמל עלינה אכבר מזיה ואלי תטלב נעטויווך. קאלום כוכם קאעד ענדי. קאלולו וין. קאלום

 אלי ואקף חדאכם. ותבאהדלו. קאלום האנה כוכם יוסף. ובאס בנימין. ובאסהם לכל. וקאלום מה תכאפושי. כיף מה ענדי חתה שיי עלא בנימין. מה ענדי פי קלבי חתה שיי עליכם. ותקרבולו וכלמו. ויוסף קאלום בארו זיבו בוייה חדאיה. וקולולו אלי האנה למלך מתאע מצר. ופרעה סמע אלי האדון כואת יוסף ופרח מן חאזתין. אלי לבלאד מה חתכלאשי. ואלי יוסף מוש כדים. והווא מן פאמילייה מליחה מתאע אברהם אבינו. וקאל ליוסף אבעת זיב בוך וכואתך חדאך. ויוסף עטה אמארה ליהודה באש בו יאמן. וקאלו אלי וקתלי כרז מן חדה כאנו יקראו פדין עגלה ערופה. ווקתהה חלו לחרם אלי עמלו באש מה יכשף חד. וערפת שרח בנת אשר האש נצאר לכל ברוח הקדש. ומשאת באש תבשר יעקב בשוייה. וגנאתלו גנאיה ותקוי חסההה בשוייה. חתה אלי בדא יסמע כלמת יוסף. ועאוודתהאלו קדאש מן מרה. ופהם וערף אלי יוסף חיי. ובארכהה יעקב אבינו באש מה תשופשי למות. וכאנת עאיישה חתה וקת לגמרה. ומן באעד טלעת לסמה חייה. וכלטו השבטים וקאלולו אלי יוסף בעתלו באש יזי חדה. ועטאוו לאמארה. ויעקב אבינו כאן כאייף יהבט למצר. וכאן יחב ישוף יוסף. ורבבי קאלו אמשי למצר ומה תכאפשי האנה מעאך. ומשה יעקב הווא ולפמילייה מתאעו למצר וקאבל יוסף. ויוסף קאבלו בפרעה הווא וכואתו למרכיין. באש מה יאכדומשי ללעסכר. וקאלום קולו לפרעה אחנאן ראעיין גנם. אלי הווא לעבודה זרה מתאע מצר. באש ימשיו יקעדו פי ארץ גושן וחדהם. ויעקב בארך פרעה אלי וקתלי ימשי חדה הניל יטלע וישקי מצר לכל.  ופשנין הזוע למצריין ופאוולום לפלוס. ומשאו ליוסף. וקאלום זיבו זואייל מתאעכם. וופאו הזואייל. וקאלום נשרי עליכם לוטיאן. וחוולהם מן בלדאנהם באש כואתו מה יסתמאוושי בראנייה ויחשמו. כאנשי לביבאצה מה סראשי מן ענדהם. וכאן יעטיהם למאכלה. אלי הומאן פי ביעת מרת פוטיפר. קאלו לחק מעה יוסף. ורזעלום יוסף למזייה מתאעהם תווה. ווקתלי זא יעקב אבינו. בזכות מתאעהו ופא הזוע. ויוסף עטה ללמצריין וטיאן באש יזרעו. וקאלום אלי יזיבו 20 פלמיה לפרעה. ויעקב וזגארו קעדו פי ארץ גושן. ורבבי בארכהם וכתתרו ותמרו פיהה יאסר. 

הרש"י ז"ל פסר פי דבור ואל יחר אפך. מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. הוני ואחד ינשד. עלאש הרש"י פסר איכה. וכאן עלא כאטר קאלו מה תתגששי. והאדה לקינה פי בקעה אוכרה אלי תמה הנוסח האדה ומוש יקצד אלי חידבר קשות. אברהם אבינו וקתלי כאן יתכלם סניגוריה עלא סדום ועמורה. קאל לרבבי אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם. המאלה חתתה הוני חידבר קשות. גאדי ואצ'ח אלי אברהם אבינו קאעד יקול לאחתיראם מתאע רבבי באלכשי קאעד נטוול יאסר פדווה מתאעי. חתתה הוני נזמו נקולו אלי יהודה קאעד יקול איכאך אחתיראם ליוסף.

לאכן לפרק הוני. אלי מן באעד יהודה קאל ליוסף כי כמוך כפרעה. רבט כלמת אל יחר אפך בעבדך. מעה כלמת כי כמוך כפרעה. כיף אלי קאעד יקולו קאעד נקולך איכה עלא כאטר נערפך תתגשש פיסע כיף פרעה. הוני אחנאן מה נערפושי פרעה יתגשש פיסע האוולה מה יתגששי פיסע. ולאכן מן פרשת וישב יביין אלי פרעה יתגשש פיסע. לפסוק קאל גאדי. פרעה קצף על עבדיו. וטול רמאהם פלחבס. ומה תפכרהם כאן באעד עאם. מאענאהה שאפהם גלטו מן גיר מה יתבת תגשש ורמאהם פלחבס. הוני לכלאם ולא וואצ'ח. יהודה קאל ליוסף נערפך תתגשש יאסר כיפך כיף פרעה. ובהאדה מה תתגששי עלייה. אידה כאן בדה בלקבאחה פי פרעה. ודאי אלי תקבח פי יוסף. ובהאדה הרש"י ז"ל כתב. מכאן אתה למד. מן הוני תתעלם. מוש כלמה ואצ'חה. לאכן כאן תזי תבת תערף אלי דבר אליו קשות.

אכוואני לעזאז. לכעס הווא מדה דונייה יאסר. אלי וצלו קאלו לחז"ל. אלי יתגשש ויכסר חאזה בתגשיש מתאעהו. כיף אלי קאעד יעבד עבודה זרה. וק"ו אידה כאן ידרב צאחבו בתגשיש מתאעהו. אלי משה רבינו שמה לאלי מד ידו באש ידרב ומה דרבשי רשע. כליך אידה כאן ידרב. ובלגש. ילזמו יעמל תשובה כיף אלי עבד עבודה זרה. הוני

 תממה נשדה. אידה כאן כסר כלים. האש חייולי. נווצלו נקולו כיף אלי עבד עבודה זרה. אלי הייא ואחדה מן התלאת עבירות אלי יהרג ואל יעבור. לאכן אידה כאן נכמלו כלאם לחז"ל אלי קאלו. אלי יצר הרע ליום יקולו כסר ויזבדו חתתה לעבודה זרה. תזיד הנשדה תקווה. עלאש כאן וקתלי יכסר כלים יווצלו לעבודה זרה. עלאש מוש פי בקיית לעבירות. הזוואב הווא. אלי לחז"ל יקצדו יכסר כלים. מוש כלים סקוף האו בלאר. יקצד עלא קלוב מתאע עבאד. אלי וקתלי יתגשש מה יערפשי האש יכרז מן פממו ויזרח לעבאד. אלי הדרב באעד וקת תופה הדרבה ויתנססה. לאכן הזרח ותכסירת לקלב מה תתנסאשי טול לעמר. ובהאדה ילזמנה נסתחפצ'ו יאסר פי כלאמנה. ובלאכץ וקת לגש מתאענה. אלי אחנאן מה קאעדינשי נסתחפצ'ו מליח חתתה ואלו מוש מגששין. וכליך וקתלי נתגששו. ובהאדה לחל לואחיד וקת לגש נסכתו. ולאכן תממה עבאד מה יברדושי פיסע. השנווה לחל. ילזמנה וקת לגש מתאענה נבעדו עלא לכצם מתאענה. ונתפכרולו לחאזאת למלאח אלי עמלהם מעאנה. ולחאזאת הדוניין אלי עמלנאהם אחנאן מעה. איכה נברדו. אלי אחנאן נעמלו למליח ונעמלו הדוני. מראת נפיקו ומראת מה נפיקושי. וודאי כל ואחד עמל מעה צאחבו חאזאת באהיין חתתה פי נציחה. נתפכרוהאלו תווה נברדו. ונזידו נתפכרו אלי מראת אחנאן עמלנה חאזאת דוניין מעאהו ומעה צחאבנה לוכרין. תווה נברדו. ונמשיו לצאחבנה ונתסאמחו מעאהו. ונזיבו הוני מעשה זוז זיראן פי מלכה משכורין יאסר ענד לעבאד. ולאכן מה כאנושי יתכלמו מעה בעצ'הם. ומחרמין עלא זגארהם באש מה יתצאחבושי מעה הזיראן אלי קבאלה. וחתתה צבאח לכיר מה תתוקאלשי בינאתהם. וחתתה וקתלי יתקאבלו באש יהבטו. אלי דכל לאוול לאצנצור התאני מה ידכלשי וראהו. באש מה יברקושי פי בעצ'הם. שנאה כיף האדי חתתה ענד לחילונים מה תלקאהאשי. תוולי חאזה מעזבה ענד זוז כאייפין רבבי. מה תפותהם חתתה צלה במנין. וכל לילה יקעדו לשיעור. וענדום מה יקולו פי רוחהם פלקראייה. לבלאצה לואחידה אלי יתקאבלו פיהה הייא הצלה. וכל ואחד יקעד פי תרכינה בעידה עלא צאחבו. הרבי מתאע הצלה. מאענאהה אלי יקרא ביהם הספר ויצללי ביהם. כבר ומה עאדשי ינזם יצללי ביהם מליח. ודימה תשדדו לכחה וקת הצלה. כממו באש יזיבו רבי זדיד. וחתה הרבי מתאע הצלה טלב מנהם באש ישופו רבי אוכר. הוני שעלת בין הזוז זיראן האדון. אלי כל ואחד אקתרח רבי אלי יעזבו. וכל ואחד שאדד צחיח. ולאד הצלה קאלולום לא האדה ולא האדה נזיבו ואחד אוכר זמלה. הוני קאם ואחד מן הזיראן וקאלום האדי צ'בארת זארי באש מה תזיבושי הרבי אלי נחבו האנה. קאם זארו קאלו דימה תקעד בקלב דוני. נשית. נפכרך קדאש עמלת מעאך מליח. ובדה יקולו עלא לחאזאת אלי עמלהם מעה. ופלאכר נהאר אלי טלבתך באש תסלפני פלוס לדמת תפלין מתאע ולדי קלתלי לא. קאלו אנתין אלי ענדך קלב דוני. קדאש מן מררה סלפתך ולא עמרי קלתלך וקתאש תרזעהם. ווקתלי כנת תחב אנתין תרזע. תתכלם עלא מררה אלי האנה וקתהה וצית עלא סלעה כבירה ודאכלה באעד נהארין וילזמני נכלצהה לכל. וקתהה מה ענדישי. קאלו נערף אלי ענדך. קאלו דכלת לכאסה שפתהה. והאשכון צ'מן פיך ענד לבאנכה. מאו האנה. קאלו והאנה מוש חטית דארי צ'אמאן עלא כאטרך פלבאנכה וקתלי חלית לחנות. קאלו מה קלתשי לא. וחתתה האנה וקתלי פתח עלייה רבבי מה עמרי מה כליתך. קאם ואחד קאלום תווה קאעדין תדארבו עלא חאזה ואחדה פיהה ועליהה. ותחכיוו השנווה למלאחה אלי עמלתוהה מעה בעצ'כם. הווא אלי מלי מה סלפתושי ולא מה עאדשי יתכלם מעאייה. האנה. אנתין אלי בעד וקתהה כנת חאשם נקאבלך אלי מה גדיתשי נעאוונך. ולאכן באעד מה צ'מנת פיך פלבאנכה חבית נתכלם מעאך מה חביתשי תכלמני. קאם ולד למרכאנתי קאלום באהי יאסר. האנה מוסתעד נרזעכם צחאב עלא שרט. תעטיני בנתך. הוני כל שיי ופה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

מעשה בעז

מעיין השדים

מעיין השדים – עין אלג'ין

עימנואל שבבו..

לאחרונה, נודע לי שהאיש היקר הזה שנתן לי את הספר במתנה, הלך לעולמו..

יהי זכרו ברוך, ספר מוקדש לעילוי נשמתו…

בשנת 2004 , במסגרת " אתר קוסקוס" חלוץ הפצת מורשת מרוקו במדיה האלקטרורנית, התארגנה קבוצה לא קטנה ביוזמתו של מורי ורבי, ידיד נפש, איש אשכולות, רב פעלים, בקיא בכל מה שזז, לערוך סיור בגליל לפי תוכנית שהוא קבע…
תחילה ארוחת בוקר אצלו בבית במעלות, מין גיבוש מבורך לקראת יום מתיש, מעייף מחד, ומאידך מלא הפתעות, ובעיקר מעשיר. 

בסוף היום, הביא אותנו מר בצלאל דהן לעיר מיוחדת במינה, אחת מארבעת ערי הקודש שיהודי מרוקו התיישבו בה עוד בעת הקדומה, שממנה יצאו שד"רים למרוקו לאיסוף כספים למען הקהילה שדרה בה. 

בסוף הטיול התיישבה הקבוצה במדרגות המפורסמות של העיר, קצת מתחת למרפסת שבה בגין ז"ל נאם את נאומו לקראת ה "מהפך " בשנת 1977. הקבוצה ישבה לשני צידי מעלה המדרגות, ובשירה חרישית, מצמררת, מעלה אותך אל עולמות בלתי ידועים, שירה אשר כולה אנרגיות טהורות שאין לבר אנוש שליטה עליהן..שירה אשר נותנת לך הרגשה שאתה חלק מהיסטוריית העיר, יחד עם כל צדיקיה וחכמיה הרבים שקבורים בה…אווירה של קדושה שאין דומה לה באף מקום אחר…שירה חרישית של לכה דודי, כאשר פנים מופתעות מביטות מכל עבר, אך אינן רוגזות לנוכח ההפרעה, ואף מחייכות למשמע המילים הקדושות של הפיוט " לכה דודוי " שכתב המקובל האלוקי, רבי שלמה הלוי אלקבץ במאה ה-16..
כהרגלי בכל מקום, מחפש אני ספר….מורי ורבי בצלאל דהן, הובילני בשקט לביתו של מר עמנואל שבבו, מחבר ספר הסיפורים הזה. האיש ישב מחוץ לחדרו ועיין בספר קדוש.
האיש שהכיר מלפנים, את מר בצלאל דהן שהיה תושב העיר זמן רב, קיבלו בסבר פנים יפות ואף הציע לנו תה חם ותרכובות למיניהן, מפאת קוצר הזמן סירבנו בנימוס רב להצעתו הנדיבה, אך מר בצלאל ביקש ממנו את ספר הסיפורים שהוא כתב מזמן, למזלי הרב, היה לו עוד עותק, הוציא אותו מיד, יען כי, לסרב לבצלאל דהן, זו אינה אפשרות מצידו של מר עמנואל שבבו שכתב לי הקדשה בכתב ידו  ומודה אני שלא התעמקתי בספר הזה למרות שהוא ברשותי 13 שנה..

לאחרונה הפייס בוק ואתר מורשת מרוקו,הפגישו אותו עם אישה מדהימה ויקרה , שזקוקה הייתה למידע כלשהו אודות יהדות מרוקו, כמוה פונים אלי כל יום  עשרות. מצניעת הפרט, לא אפרסם פרטים עליה, כמו כן, הספר מוקדש לכל דרי צפת שאליה שאפו להגיע חכמי ורבני יהדות מרוקו …
אזכיר חלק קטן מהם…
רבי יעקב בירב )מהר"י בירב)

נולד בשנת ה'רל"ד (1474) בעיר מקדה שבספרד לאביו ר' משה , למד בצעירותו מפי רבי יצחק אבוהב עד גרוש ספרד בהיותו בן 18 משם נדד למרוקו, אלג'יריה, ומצרים בערך בשנת ה'רע"ה עוד לפני הכיבוש העותומני עלה לירושלים ולאחר כמה שנים חזר למצרים ,בשנת ה'רפ"ד עלה שוב לא"י והתיישב בצפת היה רבם של כל רבני צפת בדורו, בשנת ה'רח"צ חידש הסמיכה והדבר עורר פולמוס גדול שבעקבותיו…

רבי יוסף סרגוסי )הצדיק הלבן)

נולד בשנת ה'ר"כ (1460) בעיר סרגוסה שבספרד היהממגורשי ספרד והתיישב בסיציליה לאחרמכן עלהלא"י דרך ביירות ומצרים שם גר 3 שנים באותם שנים רבי דוד בן זמרה (הרדב"ז) למד אצלו תורה לאחמ"כ עלה לא"י והתיישב בצפת בה התקבל כאחד ממנהיגי הקהילה ואף רבי יוסף קארו נהג בו כבוד גדול , ציון קבורתו סמוך לציוןרבי יהודה בר אילעאי שע"פ האגדה בדרכו לתפילה על קבר רבי יהודה בר…

רבי דוד בן זמרא )הרדב"ז)

נולד בשנת ה'רל"ט (1479) בספרד בשנת ה'רע"ג נתמנה למנהיג יהודי מצרים וכיהן כאב"ד ,ראש הישיבה ,גבאי הצדקה ואחראי על ההקדשות וכן הצליח מאוד בעסקיו בתבואה ובעורות, בשנת ה'שי"ג עזב ועלה לירושלים ומשם עקר לצפת וחי בה עד יום פטירתו בשיבה טובהלמעלה מ20 שנה . ספרו שו"ת הרדב"ז. נפטר כ"א חשון ה'של"ד (1573)

רבי יוסף קארו )השולחן ערוך)

נולד בשנת ה'רמ"ח (1488) בספרד לאביו ר' אפרים בעקבות גרוש ספרד נדדלפורטוגל ואחמ"כ לקושטא שם התייתם מאביו וגדל בבית דודו רבי יצחק קארו בהיותו כבן 34 החל בכתיבת ה"בית יוסף" על הטור , בשנת ה'רפ"ג עבר לבולגריה , בשנת ה'רצ"ו עלה לצפת ונעשה תלמיד מהר"י בירב ונסמך על ידו עם חידוש הסמיכה. ספריו בית יוסף, שולחן ערוך, כסף משנה, בדק הדבית, אבקת רוכל, נודע גם…

רבי שלמה אלקבץ

נולד בשנת ה'רס"ה (1505) למשפחה ממגורשי ספרד ככל הנראה בסלוניקי ומשם נסע לאדריאנופול מקום מושבו באותו עת של רבי יוסף קארו ובה החל להתעסק בתורת הסוד וחיבר כמה ספרים ,בגיל 30 בערך עלה לא"י והתיישב בצפת ,הוא ראה את התגלות המגיד ל"בית יוסף" שככל הנראה היה באדריאנופול נודע בשל פיוטו "לכה דודי" שנתקבל בכל תפוצות ישראל והוכנס לכל סידורי התפילה. נפטר ה'שד"מ ) 1584)

 רבי משה קורדובירו )הרמ"ק)

נולד בשנת ה'רפ"ב (1522) מוצאו מהעיר קורדובה שבספרד גדל וגר בצפת אך מקום לידתו אינו ידוע היה תלמיד מרן ה"בית יוסף" והוסמך ע"י מהר"י בירב נישא לאחותו של רבי שלמה אלקבץ ואף למד ממנו את תורת הקבלה , עם הגעת האר"י לצפת קיבל מהרמ"ק את תורת הקבלה אך כאמור יצר שיטה עצמאית בקבלה. ספרים רבים בתורת הסוד כתב ובהם "אור יקר" "תומר דבורה" "פרדס רימונים

מעשה בזקן אחד שהיה גונח מלבו. באו ושאלו לרופאים. אמרו שישתה חלב עיזים. יצא וקנה לו עז והכניסה לדיר. לא היו ימים מרובים עד שנתעלמה העז. יצאו לבקשה ולא מצאוה לא בחצר ולא בגן, לא על גג בית המדרש ולא אצל המעיין, לא בהר ולא בשדה. שהתה כמה ימים שחזרה מאליו ובחזירתה היו דדיה מלאים חלב וטעמו טעם גן עדן. ולא פעם אחת בלבד נתעלמה מן הבית אלא פעמים הרבה נתעלמה מן הבית. יצאו לבקשה ולא מצאוה עד שחזרה מאליה והיו דדיה מלאים חלב מתוק מדבש וטעמו טעם גן עדן.

פעם אחח אמר הזקן לבנו, בני מתאווה אני לדעת להיכן היא הולכת ומהיכן היא מביאה חלב זה שהוא מתוק לחכי ולעצמותי מרפא. אמר לו אביו, מה אתה עושה בני? אמר לו, משיחה אני קושר לזנבה של העז וכשארגיש בה שהיא מבקשת לילך אתפוס את המשיחה בראשה ואצא עמה לדרך. נענע לו הזקן בראשו וקרא עליו, בני האם חכם לבך ישמח ליבי גם אני. קשר הבחור משיחה נאה בזנבה של העז ונתן דעתו עליה. כיוון שעמדה לילך תפס את המשיחה בידו ולא הניח הימנה, וכיוון שהלכה נגרר והולך אחריה, עד שהגיע למערה אחת.

נכנסה העז למערה ונכנס הבחור עמה, כשהוא אוחז במשיחה והולך אחריה. וכך היו הולכים שעה או שתיים, ואולי יום או יומיים.

כשכשה העז בזנבה וגעתה בפיה, והמערה לסופה הגיעה. כיוון שיצאו מן המערה ראה הרים רמים וגבעות עם פרי מגדים ובאר מים חיים נוזלים מן ההרים ורוח מפיחה כל מיני בשמים והעז עולה באילן, והאילן מלא חרובים מלאים דבש והיא אוכלת מן החרובים ושותה ממעיין גנים. עמד הבחור וקרא לעוברי דרכים, השבעתי אתכם אנשים טובים הגידו לי היכן אני ומה שם המקום הזה? אמרו לו בארץ ישראל אתה וסמוך לצפת אתה.

שי עגנון

משפחת פליאג'י – הירשברג

דוד פליאג׳ימרוקו מפה

בדומה למעמדו של יוסף בימי אחיו שמואל ושל משה פליאג׳י לאחר מות שמואל, נעשה דוד ממלא־מקומו הקבוע של אביו בזמן היעדרו מארצות־השפילה, החל מש­נת 1620, שבה העתיק משה, שהיה עד אז יד־ימינם של דוד ואביו, את מושבו למראכש. בעשר השנים הראשונות(עד 1630) ממלא דוד רק תפקידים שניים בחשי­בות : הוא מפקח על בניין הפריגאטות שהוזמנו במספנות נידרלאנד; דואג למשלוח נשק ותחמושת לזיידאן. כן אנו מוצאים לזיידאן שהוא מבקש מאסיפת־המעמדות להגן על דוד מפני החרמת סחורותיו שבאו מסלא, ולתת הוראה ברוח זו לשגרירה באנגליה. דוד הלך פעם בעניין פדיון שבויים מוסלמים ממארוקו לפלאנדריה, שהיתה שייכת לכתר הספרדי; והוא התלונן לאחר־מכן לפגי עבד אל־מלך שלא קיבל שכר־טירחה על כך .

שינוי ניכר ובולט בפעילותו המדינית של דוד חל בראשית שנות השלושים. אז מינה אותו אל־וליד לבא־כוחו הדיפלומאטי ליד יוסף אביו. תפקידו בסיום המשא־ומתן על חוזה־השלום בין לואי הי״ג לאל־וליד ראוי לסקירה מפורטת יו­תר, מאחר שנצבר עליו חומר רב ומנוגד בארכיונים.

בשנת 1630 הלכה משלחת צרפתית, ובראשה די שאלאר, – Chalard לסלא ולמראכש בעניין פדיון שבויים. בסלא הסתדרו העניינים, ואילו במראכש היא נתקלה בקש­יים. בינתיים תפסו הצרפתים ספינה נידרלאנדית שהיתה חבורה למשפחת פליאג׳י, והחרימו מטען נשק ותחמושת בשווי של 100,000 ליברות. מאמציו של משה פליאג׳י לשחרר את המטען תמורת שיחרור השבויים שבמראכש עלו בתוהו. דוד לעו­מתו, שבא לפאריס מהאג, השיג את שיחרורה של הספינה, וגם הניע את החצר הצרפתית לשגר משלחת שנייה, כדי לדון על החזרת השבויים ועל חוזה־שלום. בינתיים מת עבד אל־מלך. דוד פליאג׳י נסע למראכש, השיג את החזרתם של 180 שבויים ובהשתדלות משה ובמאמציו שלו נחתם חוזה־השלום בשלהי שנת 1631.

משה פליאג׳י חתם על התרגום הרשמי, ודוד הביא את החוזה בדצמבר אותה שנה לפאריס, כדי למוסרו למלך ולקארדינאל רישלייה. כאן נתקבל בכבוד הניתן לשגרירים וזכה במתנות רבות. המלך לואי הי״ג אישר את החוזה ודוד פליאגיי קיבל עליו להחזירו למראכש. אולם כאן אירעה ההזנחה שגרמה לסכסוך רציני. במקום לפנות אל מארוקו הלך דוד אל האג. השריף חיכה לשווא להחזרת המסמכים, ומש­לא הגיעו, וסבור היה כי לא אושרו, נעלב וציווה להתקיף ספינות צרפתיות ולהחרימן. הסכסוך שפרץ מחדש הביא לידי בירורים נוקבים. עתה נטפלו לדברים טפ­לים ומצאו אי־דיוקים רדופים׳ בתרגומו של משה פליאג׳י, שתירגם את המונח ׳ד׳מי׳ במלים ׳שליחי (או צירי) הנאמן והנכבד׳, אף ייתכן שדוד כינה את עצמו שגריר. לבסוף האשימו את דוד בזיוף כתב־ההאמנה שהיה בידו, ולואי הי״ג דרש מאת אסיפת־המעמדות בהאג את הסגרתו. לשם הדגשת החשיבות שמייחסת פאריס לדבר נשלח אחד ממזכיריו של המלך לטפל בעניין. אבל אסיפת־המעמדות דחתה את הדרישה, מאחד שדוד הוא סוכן דיפלומאטי. לעת עתה המשיך דוד בפעילותו הרגילה. בינתיים התפשטה ההסתה גם אל מראכש, ואל־וליד שינה את טעמו ואת דעתו, והצטרף לדרישת ההסגרה של צרפת, ובזה ביטל את חסינותו של סוכנו. דוד נמלט לאחת הפרובינקיות של ארצות־השפילה ומשם לקלן. גם משה פליאג׳י, התורגמן הרשמי במראכש, שהואשם בזיוף מסמכים, נמצא זמן־מה בסכנה. כל זה אירע בשנים 1634—1635.

לאט־לאט התחילו העניינים להתבהר. מסתבר שאל־וליד למד לדעת מפי יוסף פליאג׳י, שהמעלילים על משפחת פליאג׳י היטעו אותו. הוא גם ניסה לבטל את האשמתו כלפי דוד פליאג׳י, אבל די שאלאר, הדיפלומאט הצרפתי שנועד לו תפקיד חשוב בכל המשא־ומתן בין פאריס למראכש החל משנת 1630, לא היה מעוניין להעביר את איגרתו של אל־וליד, שנוסחה ברוח זו, אל מלך צרפת. בעוזבו את מארוקו לשוב לצרפת התחמק די שאלאר ויצא לבדו, בהשאירו את השגריר המוסלמי, שצריך היה להילוות אליו כדי להביע את דעת אל־וליד בעניינים שונים. די שאלאר התגונן בפאריס, כי מיהר להפליג בשל מזג־האוויר הרע, אבל הוא הושם במאסר על משגה זה ולאחר־מכן גורש מפאריס! מובן, שדוד ניצל את מאסרו של שאלאר כדי להוכיח את צדקתו לפני אסיפת־המעמדות, לאחר שקיבל כתב־חסינות ממנה, שהוארך מדי פעם.

כפי שנרמז כבר למעלה נשתנו פני הדברים מכול־וכול עם עלייתו של מוחמד אל־שייך אל־צגיר. באיגרתו הראשונה אל אסיפת־המעמדות מדגיש הוא פעמים מספר את אמונו בדוד, לאחר שנוכח לדעת כי אין כל יסוד להאשמות שטפלו עליו הצרפתים לפני אחיו.

מאז המשיך דוד לייצג באמונה את ענייני השריף בארצות־השפילה. הוא דאג לאספקת נשק ועירער על יצוא משלוחים שנועדו למורדים במלכות. וכן השתדל לשלוח אל מראכש בעלי־מקצוע ליציקת תותחים, שנועדו לצאת עם יצחק, אחד מבני אחיו, ששימש לאחר־מכן תורגמן ליד משה דודו. אולם לא נמצאו יוצקי המתכת שהיו מוכנים ללכת לאפריקה.

דוד היה חשוך בנים או אב שכּול. הוא מת כפי הנראה בשנת 1649, או סמוך לפניה, ונקבר בבית־העלמין של אמשטרדם. בשנים 1650—1651 היתה חליפת־מכתבים בין השריף ובין אסיפת־המעמדות בעניין ייבום אלמנתו.

Alliance Israelite Universelle- Revue Brit – 30

ALLIANCEEn dépit du bouillonnement populaire, suite à l'assassinat du docteur Emile Mauchamp à Marrakech le 19 mars 1907, les maîtres restent à leur poste malgré les dangers auxquels, en ces temps troubles, un Français peut se trouver exposé, M. Falcon est français par naturalisation, sa femme par la naissance, et une hostilité incoercible aux chrétiens qui menacent l'islam. Mais les événements vont s'accélérer, et Casablanca va être occupée par les troupes françaises en représailles de l'assassinat le 30 juillet 1907 de 9 ouvriers européens dont 6 français, massacrés par le peuple de la ville et les tribus voisines. Un navire de guerre est envoyé à Casablanca suivi de deux autres croiseurs et le « quartier arabe » est bombardé le 5 août suivant. Sur le plan politique interne, c'est la confusion totale au Maroc : le sultan Moulay Abd-el-Aziz (1894-1908) est à Fès, son règne est contesté ־ son frère Moulay Hafid est son khalifat à Marrakech, il entend le détrôner : des agitateurs insurrectionnels se dressent contre le pouvoir en place appuyés par de nombreuses tribus : le rogui Bou Hamara au Nord-Est, le théologien bandit Ahmed el- Raissouni terrorise Tanger et Tétouan, et le marabout Ma el-Aïnin en Mauritanie. Les écoles de l'Alliance fermer, provisoirement. M. Falcon quitte Marrakech et s'en va ouvrir une école a Safi pour ne pas rester inactif. Le 16 août, Moulay Hafid est proclamé sultan à Marrakech.

La beï'a lui est accordée le 4 janvier 1908. En août 1909,il devient sultan du Maroc, reconnu à Fès. « Si Madani el Glaoui, écrit Jose Bénech, seigneur de Telouet, devient premier Ministre [Grand Vizir de Sa Majesté Chérifienne]. Au cours d'un séjour de ce dernier à Marrakech (Janvier 1908), l'Alliance, à l'instigation de M. Falcon, lui dépêche émissaire. Si Madani accueille favorablement la demande de l'Alliance envoie à Safi une escorte chargée de ramener à Marrakech M. Falcon, qui parvient après un voyage mouvementé. Toutefois ce fut seulement apres plusieurs entrevues que le Glaoui consentit à l'ouverture des écoles en les prenant sous sa protection efficace. »

 José Bénech, op. cit. , p. 295-296. Alfred Goldenberg in Trait d'Union – Bulle d'informations et de liaison du Judaïsme de Marrakech, mai 1989, intitulé Les draps bla p 45, cite deux lettres adressées par M. Falcon à Paris : l'une est datée du 27 novem 1908, dans laquelle il déclare être à Marrakech depuis le 23 : « Mon arrivée au Mellah saluée avec enthousiasme par nos coreligionnaires qui ont considéré ma présence comme un gage de sécurité durable»; l'autre lettre est datée du 5 décembre 1908 « Extraordinairement, Si Madani (Grand Vizir) manda chez lui toutes les autorités de ville et des environs. Il leur dit ; « Les écoles que l'Alliance a dans toutes les villes Maroc ont pour but de rendre les jeunes moins ignorants et moins malheureux. Je vous recommande spécialement les maîtres qui viendront accomplir cette tâche et les enfants fréquenteront ces écoles ».

Monsieur Moïse Lévy a quitté Marrakech en 1904, après les désordres au mellah (une cinquantaine de blessés) engendrés par une crise monétaire; il en est de même de Monsieur Nessim Falcon en 1908, suite à l'agitation arabe, spécialement dans la tribu des Rehamna qui terrorisent le mellah (mai et août 1907) et les événements politiques de 1908.

  1. Falcon est nommé directeur de l'école de Safi. Il est remplacé en 1909 à Marrakech par M. Raphaël Danon qui vient de Larache. « M. Danon, écrit Alfred Goldenberg, est d'origine roumaine. Il est marié avec une demoiselle Rosenbaum… Beaucoup d'enfants refusent de venir à l'école ; M. Danon emploie des moyens énergiques : le gardien de l'école, un « moghazni », va les chercher, portant un sac vide de toile de jute. Quand il réussit à trouver un écolier récalcitrant, soit dans la rue, soit à son domicile, il le fourre dans le sac, met le sac sur son dos et l'apporte à l'école. »'

De son côté, M. Danon écrit : « Quant aux fillettes, les parents ne les envoient à l'école que peu de temps. Aussitôt qu'elles peuvent apporter une aide à la famille, on les retire de l'école et elles s’emploient comme bonnes, ou deviennent apprenties brodeuses de babouches à 10 centimes par jour. Tous nos efforts : lettres lues dans les synagogues, gratuité de l'instruction, nourriture, vêtements, pour les ramener à l'école ont donné peu de résultats… Il faudrait instituer un atelier de couture. »

En 1911, aux côtés de M. Danon, il y avait M. Benoudiz son adjoint, 3 professeurs d'hébreu, 2 professeurs d'arabe, 2 moniteurs, 2 domestiques. Le nombre des élèves est 289, 71 payants et 218 gratuits, sur une population de 17 500 âmes.

D'autres observateurs ont dit beaucoup de bien d'Y. Corcos, et sa popularité en milieu juif était immense : il a su pratiquer le charité envers les pauvres ; il a bâti une grande synagogue et entretenu quatre yéchoiboths. C'est un débat qu'il faudra ouvrir un jour, et étudier en profondeur ca qu'ont été véritablement les relations entre les institutions juives de Marrakech et la population ; ce débat se fera en suivant la méthodologie dans le domaine de la recherche universitaire.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר