ארכיון יומי: 12 בינואר 2017


הספריה הפרטית של אלי פילו – ׳קהילות תאפילאלת/סג׳למאסא׳ תיעד ד״ר מאיר נזר

מעגל החיים – ד"ר מאיר נזרי%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%92%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%a1%d7%90

בספר זה ׳קהילות תאפילאלת/סג׳למאסא׳ תיעד ד״ר מאיר נזרי מנהגים ואורחות חיים של קהילות היהודים בתאפילאלת. התיעוד כולל חומר כתוב וגדוש נתונים שהוא אסף בשקידה במשך שנים רבות, בשיחות בעל פה עם בני תאפילאלת ובנותיה. יש פרקים שצבר בהם שפע של נתונים, ויש פרקים שהחומר אינו מרובה, משום שרוב העדים כבר הלכו לעולמם.

התיעוד מלווה בפיוטים, בדרושים, בקינות ובפזמונים, שנכתבו בידי בני המקום או על אודותיהם בידי חכמים מחוץ לתאפילאלת. כאן הגדיל לעשות בהציעו ליצירות הללו ביאור והצגה פורטנית של המקורות שמחבריהן שאבו מהם השראה. היצירות האלה מוסיפות ממד בעל ערך לחומר המתועד.

יש להחזיק טובה מרובה למחבר שנטל על עצמו את מלאכת התיעוד שדורשת שקידה, דבקות במטרה ודיוק מרובה בהגשה. התיעוד הוא המסד שעליו נבנית כל חקירה, ומי שיבוא לחקור את אורחות החיים של בני הקהילות ופרקים בתרבותם, יוכל לעשות שימוש בתעודות ובעדויות שד׳׳ר נזרי מגיש בספרו.

המחבר לא הסתפק בתיעוד של מנהגים ואורחות חיים, אלא שיקע בספרו גם חקירות מקיפות. אין לך פרק מפרקי הספר שאין בו בירורים וחקירות. דוגמה אחת מני רבות הם הפרקים על מנהגי החתונה ועל חופת הנעורים. תוך תיאור הממצאים בתאפילאלת יש התחקות גם על תופעות מקבילות במקומות אחרים ובירור של הרקע לצמיחתן בידענות ובזהירות המתבקשת.

מנהגי הקהילות הללו שישבו באזורי הפריפריה, הרחק מהמרכזים היהודיים במגרב מאופיינים בהרבה קווי ייחוד. ויש מנהגים שנתקיימו רק בקהילות הפריפריה ונעלמו מכבר בקהילות המרכזים הגדולים, כגון הקהילות בערים פאס, מכנאס ומראכש. ד׳׳ר נזרי טרח ומצא מסרנים אותנטיים, שעדיין זכרי המנהגים בקהילות היו ידועים להם היטב, וחלקם היו עדיין נטועים בהוויתם. עם המסרנים הללו נמנות גם נשים ידעניות וחכמות.

רבי שלמה אבן וירגה – שבט יהודה

השלשיםשבט יהודה 001

שנת ארבעת אלפים תתק״ו – 1146 – היו גזירות כוללות ועצומות בכל ארץ ברברייא ובארצות המזרח על כל הקהלות אשר שם, ורבו מאד במנין ובאיכות. וזה, כי המלך רצה להכריחם להמיר דת, ואנס כל הקהלות אשר במלכותו לשימשכו אחר תורת נביא הישמעאלים. בזמן ההוא ברח הרמב״ם אל צוען מצרים הנקרא אלקהרה, ועמד תחת ממשלת השולטאן שארית חייו, ובכבוד גדול היה שם רופא לשולטאן, ולחכמתו העצומה נתגדל שם על כל בני קדם מן המלך ומשריו. ואז עשה איתן זה האגרת המפורסמת, הנקראת אגרת תימן, לחזק ידי כל הקהלות הנשארות ולהזהירם בשמירת תורת משה ע״ה ולהב­טיחם על הגאולה העתידה, מהרה תגלה אמן!

השלשים ואחד

כשבע שנים קודם גזרה זו אשר אמרנו למעלה היו לישראל צרות עצומות על ידי איש בליעל אשר עשה עצמו משיח, והמלך והשרים חרה להם עד  מאד על היהודים באמרם שמבקשים נפילת המלכות אשר להם בבקשת משיח. והארור ההוא נקרא שמו דוד אלדויד מעיר עמדיה. והיה שם קהל  גדול, סביב לאלף בתים עשירים מלאים וחשובים ומוצלחים, ואותו קהל היה תחלת קהלות היושבות סביב נהר סבסטיון, והם יותר ממאה קהלות, והוא תחלת ארץ מדי, ולשונם לשון תרגום, ומשם עד מדינת גילן מהלך חמשים יום, והם תחת ממשלת מלך פרס, ונותנין לו מם בכל שנה מחמש עשרה שנה  ולמעלה זהוב אחד. והאיש ההוא דוד אלדויד למד לפני ראש הגולה חסדאי ולפני אדם גדול ראש ישיבה אשר בעיר בגדד, והיה חכם גדול בתלמוד ובכל חכמות חצוניות ובכל ספרי החרטומים והמכשפים והכשרים. והאיש אלדויד בחזקתו וגובה לבו הרים יד במלך, וקבץ היהודים היושבים בהר חפתון, והסית אותם לצאת להלחם בכל הגוים, והיה מראה להם אותות, ולא היו יודעים במה כחו, היו אנשים אומרים כי דרך מכשפות ותחבולה היה, ואחרים היו אומרים שהיה כחו גדול ע״י שם, וההולכים בחברתו היו קורין אותו משיח ומהללין ומנשאין אותו.

ומלך פרס כאשר שמע ענייני האיש, ואיך היה מצליח ומתקרב אליו ומקבץ עמים, פחד נכנס בלבו מאד, ושלח לו שליח שיבא אצלו כבטחון גדול ושיראה אותותיו, ואם הם אותות — ידע כי הוא משיח באמת, ויבין כי האל המליכו ויודה בו ויכנע לעבודתו, כי הוא רצון האל הממליכו. ודוד אלדויד בלי שום מורא ופחד בא לפני המלך, ושאל המלך ואמר: אמת כי אתה משיח? והשיב דוד אלדויד: משיח אני, וישלחני ה׳ לפדות עם בני ישראל. השיב המלך: אני אשימך בבית הסהר, ואם תתיר עצמך משם אדע כי משיח אתה, ואם לאו — ענשך יהיה על סכלות שלך המאסר לעולם, ולא אהרגך כי שוטה אתה.

ואחר שנתפס דוד אלדויד שלח המלך לקרא לכל שריו ויועציו וישאל להם עצה מה לעשות ביהודים הפושעים והמורדים במלכותי ובהיותם באו­תה עצה שמעו איך דוד אלדויד התיר עצמו מבית הסוהר והלך בדרך מרחוק, ולא הכירו איזה דרך הלך.

והמלך כאשר שמע שלח אחריו פרשים ושרים לתפשו. הלכו הפרשים ושבו אל המלך ואמרו לו: סמוך לנהר אנו שומעין קולו ומראהו לא ראינו ואיך נוכל לתפשו? והמלך חשב שמא מרמה היא וע״י שוחד התירוהו, או שאמרו שאין יכולין לתפשו. ואז רכב על סוס ורץ אחריו הוא ועבדיו ושריו, והלכו  סמוך לנהר ההוא ולא ראוהו, וקראו לו והשיב להם: אי שוטים, הנני הולך לדרכי, אם יש בכם כח — רדפו אחרי! ויפרוש סודרו בנהר גוזן ויעבור את הנהר, וזה ראה המלך איך עובר, וכן ראוהו עבדיו. אז אמר המלך: דבר כזה אין כח לשום אדם כי אם למי שהמלך המליכו, רצוני לומר, מלך העולם.

ומשם המליכו האיש הזה, ועלינו להודות. אמרו לו עבדיו ושריו: מצינו מעשים נעשים בכשוף ובמראית העין לבד. אז צוה המלך שיביאו אני שיט ויעברו את הנהר. ועברו הנהר כמה פרשים רצים ולא השיגוהו, כי הלך ביום ההוא מהלך עשרה ימים. וכאשר ראה המלך שלא הועיל בדרך זו לקח דרך אחרת, ושלח שלוחים לראשי הגולה שיתפשו את האיש ההוא ויביאוהו לפניו, ואם לא — שיהרוג את כלם נער וזקן יחדו, ולכל ראשי הגולה יענה ביסורין ואחר כך ישרפם אחד לאחד. גם שלח כתב לאימיר אלמועדין היושב בבגדד שיעשה בזה כל החריצות אשר ראוי ויתרה לראשי הגולה על הדבר הזה.

אז נקבצו ראשי הגולה ושלחו שלוחים לדוד אלדויד שישוב משטותו, ואז טוב לו ולכל עדת ישראל אשר הם בסכנה עצומה, ואם לא ישוב — שיהא מוחרם חרם עולם בעולם הזה ובעולם הנצחי. גם שלחו כתב אל זכאי הנשיא אשר בארץ אשור ולרבי יוסף בכרן אלפלח החוזה אשר שם, ושיכתבו גם הם משמם, כי עת צרה היא ליעקב וצריך להצלתו רחמי שמים המרובים. וכלם שלחו כתבים לדוד אלדויד להזהירו מאד ישוב מדרכו הרעה. וקבל כל הכתבים וקראם ולעג עליהם ושחק ולא שמע ולא חרד מפניהם.

והאל המרחם שם בלב מלך אחד, מלך תוגרמה ושמו זיד אלדין, ומשועבד היה למלך פרם, ואוהב היהודים היה מאד, ומכיר היה לחמיו של דוד אלדויד, ואמר לו: אתה ידעת את עמך, ואיך הם בצרה עצומה עם מלך פרם, לכן עליך להציל את נפשך ולהציל את עמך, עשרת אלפים זהובים יתנו לך היהו­דים ואני מבטיח עליהם וממני תדעם, אם תהרוג האיש ההוא החוטא אשר שם כמה נפשות נקיים בסכנה, גם שכר תקבל מאת האל, כי הצלת את עמך הנקיים.

והאיש ההוא להצלת עמו ולאהבת התועלת שם פניו לגמור הדבר. ובלילה ההוא קרא לדוד אלדויד אל המשתה, והשקהו כראוי, ובחצי הלילה והוא בטוח וישן שכור, קפץ עליו וכרת את ראשו, והביא הראש ומסרה ביד המלך זיד אלדין. ואמר המלך כאשר ראה הראש: דמך בראשך! והמלך זיד אלדין שלח הראש למלך פרס עם עדים נאמנים כי הוא המשיח אשר שאל עליו, וחמת המלך שככה מדוד אלדויד. אבל מכל מקום אמר שרצונו לקחת נקמה מן היהודים הנמשכים אחריו, ושאל מכלל הקהלות שימסרו בידו כל אותם שנמשכו אחר אותו ארור, והם השיבו כי אין מכירים בהם ואנה יבקשום ? אז צוה המלך לתפשם, ומבית מאסרם שמו אמצעיים ונתפשרו עם המלך בממון עצום, והם מאה ככרי זהב.

והר״ם – הראש מתיבתא – כתב, כי השולטן שאל לו אם הוא משיח, ואמר: הן! ואמר לו המלך:

ומה האות? והשיב שיכרתו ראשו וישוב ויחיה. אז צוה המלך וכרתו ראשו  ומת, ואמרו כי זה לו שלא למות בייסורין קשים. וקצת מן הפתאים ממתינים שישוב ויחיה ועדיין השוטה לא בא. אמר שלמה ן׳ וירגה המעתיק:

מצאתי להר״ם שאמר כי בתחלת מלכות ישמעאל עמד איש בעבר הנהר ואמר שהוא משיח, והיו ישראל בסכנה עצומה, ויצאו מכלל הדת עשרת אל­פים מישראל. והיתה האות שלו שלן מצורע והשכים בריא, ובסוף נפל ונש­ארו ישראל בעצם הגלות והשנאה. וכמו כן עמד איש במערב במדינת פאס ואמר שהוא משיח, ונתחדשו מצוקות רבות לישראל. וקודם זה עשר שנים עמד משיח במדינת קורדובה וכמעט היתד. כליה בשארית ישראל. וכן בצרפת עמד איש ונהרגו עליו כמה קהלות. וכן בזמן הרשב״א קם משיח אחד, כמו שכתוב בשאלותיו.

יחסים עם נוצרים והתנצרות – אליעזר בשן

יחסים עם נוצרים והתנצרותיהדות-מרוקו-עברה-ותרבותה.

ליהודי מרוקו היו מגעים עם נוצרים במישורים שונים. מהמאה ה־16 ואילך ידוע על נזירים ושליחי מסדרים נוצריים שנשלחו למרוקו במטרה לפדות שבויים נוצרים שנתפסו על ידי פיראטים מרוקאים. היו יהודים, ביניהם נגידים, שסייעו לשליחים אלה להקל על תנאי השבויים, וכן תיווכו במשא ומתן על גובה דמי הפדיון לשחרורם. אגב כך ניסו הנוצרים לשכנע יהודים בצדקת הנצרות ולעשות נפשות לאמונתם. נזיר ישועי שעסק בתיטואן בשחרור שבויים פורטוגלים, בשנים 1548*1549, התווכח עם זקני היהודים וחכמיהם בבית הכנסת.

היו יהודים שניהלו ויכוחים בעלי אופי דתי עם שבויים נוצרים, למורת רוחם של השליחים הנוצרים, שחששו מפני התגיירות. על כך כתב דיאגו לה־טורס, שנשלח ב־1546 למרוקו על ידי מלך פורטוגל כדי לשחרר שבויים נוצרים.

הפלמי דיארנדה) – , שהובא יחד עם שבויים לתיטואן ב־1642, כתב על יהודי בעל מעמד שקיבל על עצמו לתווך בין השליחים ובין מושל תיטואן, במשא ומתן על שחרור הנוצרים.

דומיניק בוסנו שבא עם נזירים בשליחות מסדר נוצרי למרוקו בשנים 1704־ 1712, כתב, שיהודים היו בין אלה שבאמצעותם הוא התקבל אצל הסולטאן לשם משא ומתן על שחרור השבויים. הוא וחבריו אוכסנו על ידי יהודים במרוקו. יהודים גם היו מלווים בריבית למימון שחרורם של נוצרים משביים. בתקופה זו היו יהודים שהתנצרו: משה בן זמירו, יליד פאס, הוטבל לנצרות

באפריל 1589. אברהם ראובן, שנולד בפאס ב־1579, נטש את ביתו ב*1604, הפליג לליוורנו ומשם נדד לאירופה, והתנצר באנטוורפן ב־1617. נזיר בשם סאווארין דה פארי, שפעל במאה ד.־17, הצליח להכניס תחת כנפי הנצרות חכם יהודי במרוקו, ובתמורה שילם את דמי פדיונו.

נגד הידמות לנוצרים: במכנאם היתה תקנה בתנ״ב (1692), וחזרו עליה בתקי״ח (1758), האוסרת גידול בלורית, כולל אצל ילדים מגיל שש ומעלה, ׳כדי שלא יעשו כמעשה הנוצריים שנואי נפשם: מכאן ניתן להסיק, שלסוחרים יהודים במכנאס היו מגעים עם נוצרים והם אף רצו להידמות להם – דבר האסיר ונחשב ׳חוקות הגויים׳(שרע יודיד, סי׳ קעח, א).

על פי הדין נחשבו הנוצרים לעובדי עבודה זרה, ו'צורת שתי וערב דין עבודה זרה יש לו'(יצחק אבן ואליד, 1778־1870, ׳ויאמר יצחק׳, סי׳ צח). ר׳ משה מרצייאנו ענה בשנת תשכ״ה (1965) לשאלה בדבר בגדים שלובשים הכמרים 'ותולין בהם שתי וערבי, ויהודי קנה אותם, האם מותר ללבוש אותם על ידי שינוי וקריעה. תשובתו חיובית (׳מורשת משה׳, יור״ד, סי׳ לח).

ר׳ דוד סקלי שכיהן בדבדו ובאוראן בסוף המאה ה־19 ובתחילת ה־20, כותב, שמותר לקבל מהנוצרים צדקה, כי בימינו הם אינם עובדי עבודה זרה, בדומה לישמעאלים בזמן הרמב״ם (יקרית חנה דודי, ח״א, יוריד, סי׳ טז).

בתקופה זו היו גם מקרים שיהודים נשאו נשים נוצריות, והיו מהן שהתגיירו (שלמה הכהן, ילך שלמה׳, אהע״ז, סי׳ כט). דעתם של כמה חכמים לא היתה נוחה מהתגיירות זו. (פרטים על כך בחלק ג, פרק ו).

במעלות קדושים וטהורים – נספי רעש האדמה באגדיר

אוחיון שלי בת אסתר וחיים לבית אלקבץ (בת 3)רעידת אדמה אגאדיר

אוחיון ז'אק׳ בן אסתר וחיים לבית אלקבץ (בן 2)

******************

אוחיון מסוד׳ בת סול ויוסף בניסטי

 אוחיון דוד בן אסתר ושמעון(בן 50) וחמשת ילדיהם

**********************

אוחנה רובי למשפחת לוי(בת 35)

אוחנה איב בן רובי ומאיר (בן 13)

אוחנה דאק׳ בן רוב׳ ומאיר (בן 9)

 

 

אוחנה מסעוד בן יקוט ושלום (בן 11)

********************

אוחנונה זוהרה

אוחנונה דוד בן זמול ושלמה

אוחנונה כליפא בן זהרה ודוד

אוחנונה ר״מונד בת זהרה ודוד

****************

 

אוטמזגין קלרה

אוטמזגין זהרה

 

 

איפרגן אסתר

איפרגן דוד

איפרגן מאיר בן אסתר ודוד

איפרגן ז'קלין בת אסתר ודוד

 

***************

 

איפרגן דוד בן סולטנה ופנחס (בן 14)

****************

איפרגן אברהם בן זוהרה ומכלוף (בן 14)

*****************

איפרגן שרה (בת 27)

איפרגן הילדה בת שרה ומרדכי(בת 9)

 איפרגן רבקה בת שרה ומרדכי(בת 7)

 איפרגן שמעון בן שרה ומרדכי (בן 5)

 

********************

איפרגן זוהרה ונכדיה

******************

איפרגן יוסף

*****************

איפרגן ריימונד לבית אוחיון

איפרגן נסים

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר