ארכיון יומי: 30 בינואר 2017


המשך רשימת הנספים ברעש האדמה באגדיר-ד"ר אורנא בזיז

כלפון חנה־אנט לבית אוטמזגיןרעידת אדמה אגאדיר

כלפון מדלן בת חנה

כלפון טרז בת חנה (תאומות)

כלפון כליפא בן חנה

כלפון ארמנד בן חנה

 

כנפו אלי

כנפו הנר׳

 

כנפו סולנז' בת פיב׳ הרוש

כנפו יהודה בן מזל ומרדכי

כנפו סטלה בת סולנז׳ ויהודה

כנפו מארק בן סולנז' ויהודה

כנפו הילדה בת סולמי ויהודה

 

כנפו פיב, לבית טביטבול

כנפו אליהו

               כנפו דדה בן פיב׳ ואליהו

               כנפו שירלי בת פיב, ואליהו

כנפו פריחה

  כנפו טיט׳ בת פריחה

 

כנפו שמעון

 

לוגסי פרחה

לוגם׳ אהרן בן אברהם ושני ילדיהם

 

לוגס׳ מרים בת ז1הרה ויוסף ישראל (בת 30)

לוגסי מכלוף בן מרים ואהרן(בן 45)

לוגסיאברהם בן מרים ומכלוף(בן13)

לוגסי שמחה בת מרים ומכלוף (בת 8)

לוגסי חנה בת מרים ומכלוף (בת 5)

 

לוגם׳ רחל בת מזל ושלום (בת 30)

לוגם׳ יצחק בן עליה ויעקב (בן 45)

לוגם׳ אברהם בן רחל ויצחק (בן 9)

לוגם׳ מרדכי בן רחל ויצחק (בן 6)

 לוגם׳ כליפא בן רחל ויצחק (בן 3)

 

לוי אוה בת טרז ומאיר

 

לוי ז׳רמן

 

לוי יהודה (בן 27)

לוי אנט בת יהודה (בת 4)

לוי ״עקב בן יהודה (בן 2)

לוי סוזן בת יהודה (בת 3 חודשים)

 

לוי שושנה בת מזל

 

לוי ליזט בת קל״ר לבית

סבג לוי דאק בן רחל ודוד

 

 

לוי חנה

לוי רחל בת חנה

לוי סוזן בת חנה

לוי אלים בת חנה

 

לוי אלברט ומשפחתו

 

לויב דוד

לויב מזל

 

לסר׳ רבקה בת רחל ומימון(בת 65)

לסר׳ דוד בן רבקה ונסים (בן 17)

 

לסר׳ איבון בת אסתר ושלמה אדרי

לסר׳ מרדכי בן רבקה ונסים (בן 35)

לסר׳ אלן בן איבון ומרדכי(בן שנה)

 

מאראש יוסף ואשתו

 

מאראש הסיבה לבית סבג

 מאראש אלברט

מאראש אדמונד בן חסיבה ואלברט

 מאראש דניאל בן חטיבה ואלברט

 

מאראש סילביה

 

מארש חנינה לבית מזלטרים

 

מוזנינו איבט לבית עמרם

מוזנינו אלברט בן איבט

מוזנינו איב יעקב בן איבט

מוזנינו דוד אנדרה בן איבט

מוזנינו חביבה בת איבט

מוזנינו יוסף בן איבט

 

מוזנינו ליל׳ לבית ויצמן

מוזנינו אלברט בן ליל׳

 

ממנינו סלומון

מוזנינו אלן יעקב

 

מויאל רינט בת איטו

 

מויאל מסעוד בן אסתר ויוסף (בן 25)

 

מוריוסף איטו(כבת 85)

 

מוריוסף ר״נה

מוריוסף ז'אק׳ בן ר״נה ודוד

מוריוסף סמי בן ר״נה ודוד

מוריוסף אסתר בת ר״נה ודוד

מוריוסף רבקה בן ר״נה ודוד

מוריוסף אנ״ס בת ר״נה ודוד

מוריוסף שארל׳ בן ר״נה ודוד

Tehila le David.Rabbi David Hassine

 

ר דוד חסין תהלה לדוד

Une légende populaire exalte son amour de l'étude. Comme il poursuivait ses lectures tard dans la nuit, il gardait les pieds dans une bassine d'eau froide pour éviter de s'endormir. Un soir, voulant continuer son étude après le coucher du soleil, il demanda à son épouse d'allumer la lampe à huile. Dans l'obscurité, elle se trompa d'ingrédient et, au lieu de verser de l'huile dans la lampe, elle y versa du vinaigre. Rabbi David la consola: "Ne crains rien. Dieu, qui fait fonctionner une lampe avec de l'huile, saura   Et, également la faire fonctionner avec du vinaigre. Et, en effet, la lampe illumina la chambre jusqu'au matin

L'arrière-petit-fils de David Ben Hassine, Aharon Ben Hassine (mort après 1860 (  reproduit des écrits inédits de son aïeul dans son ספר יעיר אזן, aujourd'hui disparu (cf. תהלה לדוד, Casablanca, pp. 60b-61a). En 1931, un autre descendant du poète, Aharon Ben Hassine (1891-1964), manifeste l'intention de publier ces "ouvrages de mon ancêtre, encore manuscrits, avant qu'ils ne soient rongés par les vers" (une des pages de garde de l'édition casablancaise de  תהלה לדוד). Nous n'avons pas réussi à retrouver ces manuscrits.

Légende racontée par Mazal-Tov 'Amar, in André E. Elbaz, Folktales of the Canadian Sephardim, op. cit., p. 44. Le motif du saddiq qui reste éveillé en gardant les pieds au-dessus d'une bassine d'eau froide se retrouve dans plusieurs légendes de rabbins miraculeux (cf. celle de Réphael Berdugo, in מלכי רבנן, op. cit., p. 107a).

 Ni David Ben Hassine ni son public ne considèrent ses piyyoutim comme des créations littéraires gratuites, des exercices de virtuosité ayant une finalité purement esthétique, mais comme l'expression de l'âme religieuse et de la conscience collective de la communauté: "La passion de l'amoureux le pousse à chanter son amour en tous temps et en tous lieux. Comme l'amour de notre Créateur transcende l'amour des femmes, celui qui L'aime de toute son âme doit continuellement chanter [Ses louanges] devant Lui", explique le poète

״דרך החושק לשורר תמיד בלכתו ובשבתו בביתו על תשוקתו, לרב אהבתו. וכיון שאהבת יוצרנו נפלאת מאהבת נשים, האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו תמיד.״ (Postface de David Ben Hassine à תהלה לדוד [Amsterdam, 1807], p. la). Nous verrons bientôt qu'une génération avant lui, le grand poète marocain Moshé Abensour a défendu avec éloquence cette conception mystique de la poésie, dans sa préface à צלצלי שמע, op. cit., pp. 2a-6a.

 Quand il glorifie l'enseignement de Dieu, quand il chante les joies et les peines de son peuple, il se sent le porte-parole de la collectivité, qui se reconnaît en lui. Il fait partie de l'élite intellectuelle de la communauté, qui n'est pas loin de le considérer comme un de ses guides spirituels. Les nombreuses haskamot que lui accordent vers 1781-82  les rabbins les plus éminents de Fez, Meknès et Marrakech pour Téhilla Lé- David, louent aussi bien le poète que le hakham, le sage, le rabbin.

Rabbi Moshé Maïmaran le qualifie même de saddiq Depuis au moins l'année 1774. 

David Ben Hassine est un des hakhamin reshoumim – des rabbins officiels – de Meknès, digne de signer les taqqanot, ou ordonnances communautaires, de la ville, en même temps que des rabbins éminents comme Réphael Berdugo ou Shémouel Ben Wa'ish.

 Les poèmes écrits en son hon­neur, de son vivant, et les élégies composées à sa mort, en 1792, témoignent du grand prestige dont il jouissait au Maroc, bien avant la publication de son oeuvre poétique.

Dans l'ensemble, David Ben Hassine apparaît comme un homme agréable, très populaire, entouré d'une famille aimante et d'amis fidèles qui le soutiennent dans sa difficile, mais exaltante carrière de poète. Bon vivant, il aime bonne chère et bon vin … avec modération. Sensible à la beauté de la nature, il reste néanmoins un homme très pieux, un hakham érudit, versé dans les sciences rabbiniques et la kabbale, un linguiste qui maîtrise aussi bien l'hébreu que l'araméen. Il ne sépare pas la poésie du service de Dieu et du peuple d'Israël, dont il se considère comme le porte-parole.

David Ben Hassine signe la taqqana somptuaire du 9 mars 1774, et celle de décembre 1791, qui limite le nombre des synagogues à Meknès (cf. 0תקנות חכמי מכנא, op. cit., pp. 390-393 et 35-38).

[1]             En plus des poèmes d'Abraham Alnaqqar et de Hayyim David Séréro (voir ci- dessus, p. 75), plusieurs élégies sont composées, après la mort de David Ben Hassine, par des poètes comme Aharon Ben Simhon (copie du manuscrit communiquée par Réphael Ben Simhon, à Jérusalem) et Shélomo Halewa, in Ms. J.T.S. 1237, fs. 147a- 149b (Voir Yossef chétrit, ״שירתו האישית והחברתית-היסטורית של ר׳ שלמה חלואה …״, op. cit., pp. 63-65).

 

במלחמת r׳ יעקב ששפורטש בש׳׳ץ ימ״ש וחלקה של משפחת פינטו

במלחמת ר׳ יעקב ששפורטש בש׳׳ץ ימ״ש וחלקה של משפחת פינטוכתר קדושה

מעניין מאד לציין, שגם הלוחם הגדול נגד השבתאות, הגאון הקדוש ר׳ יעקב ששפורטש זצ״ל, מוצאו ממרוקו.

כבר בהיותו בן י״ח שנים התמנה לדיין בתלמאסן, ובהיותו בן כ״ד שנים התמנה לאב״ד בגלילות תלמאסן, בעיר מרקש, ובכל גלילות פס. מסיבה בלתי ידועה התנכל לו מלך תלמאסן, ואסר אותו בבית הסוהר. לאחר מאמצים מרובים עלה בידו להשתחרר משם, ומכורח הנסיבות נאלץ לצאת לדרך נדודים, תחילה לאמשטרדם, אח״כ ללונדון, ומשם בשנת תכ״ו להמבורג.

בשנים אלו תכ״ו – תכ״ח החל להתפרסם שמו של ש״ץ, נבל זה ניצל את מצוקתו הקשה של העם, ובאמצעות נביאי השקר שלו הפיץ שהוא המשיח, ובקרוב יגאל את ישראל. מזימת השטן הצליחה, והמוני יהודים נסחפו בלהט ובשכרון חושים אחר שמועה זו, גם גדולים וטובים לא ניצלו מתעתועיו, וקיום היהדות היה נתר בסכנה של ממש.

הערת המחבר : גם קהילות מרוקו לא ניצלו מרעה זו, החכמים ר׳ יעקב בן סעדון מהעיר סאלי, ור׳ שלמה אביטבול ממרקש, היו מראשי המאמינים בש׳׳ץ, ורבים מאד מיהודי מרוקו נגררו אחר אמונה זו. בשנת תכ״ח ותכ״ט גזרו בסאלי ומרקש שלא לצום בתשעה באב, כנגדם נעמדו החכמים ר׳ אהרון הסבעוני מסאלי ור׳ דניאל טולידאנו ממכנאס, ולחמו בהם בכל יכולתם. ר׳ יעקב ששפורטש שיגר לשם אגרת חריפה בשנת תכ״ט, כדי להעמידם על טעותם. אגרת זו וכל מה שארע שם, מובאת בסוף הספר קיצור ציצת נובל צבי.

ר׳ יעקב בחושיו החדים הבחין בסכנה הנשקפת, נטל את קולמוסו החד בידו, והחל במלחמת חרמה נגד התופעה. ממקום מושבו בהמבורג, הריץ אגרות לכל קהילות ישראל, והזהירם לבל יסחפו אחר תעתועי ש״ץ ושלוחיו. בעטו השנונה הפריח ברוח את כל ראיותיהם השדופות, וגילה את פרצופם האמיתי. למרות שנשקפה סכנה של ממש לחייו, לא חת מפני איש, והשמיע את קולו ברמה, עד שלאט לאט החלו ההמונים להתפכח ולהכיר בצדקת דרכו.

כמה מרתק להיווכח, שגם למלחמה עזה זו היתה למשפחת פינטו שייכות בעלת משמעות. שכן בשנת תל״ג, בעיצומה של מלחמתו הקשה, קראוהו בני משפחת פינטו היושבים באמשטרדם, הגבירים הנכבדים: ר׳ יצחק, ר׳ יעקב, ור׳ משה די פינטו לבוא לעירם, ומינוהו לראש בית מדרשם המפואר שקבעו בביתם.

באותו בית מדרש, הגו בתורת ה׳ י״ב תלמידי חכמים מהמובחרים שבעיר, ומשם יצאו מורי הוראה לכל העולם. אף בניהם אחריהם, ר׳ יוסף ור׳ דוד די פינטו, המשיכו להחזיק בית מדרש זה בביתם, כפי שמספר ר׳ אברהם ששפורטש – בנו של ר' יעקב, בהקדמתו לספר תשובות אביו ״אהל יעקב״.

ספריו, פטירתו, ומקום קבורתו

ספרא רבה היה ר׳ שלום, וזכה להיות ממעתיקי ה
שמועה של תורת הקבלה, לדלות מתורת רבותיו, ולהשקותה לרבים המשתוקקים לרוות צמאונם מבאר תורת הח״ן. ספרו העיקרי על שמו נודע, הוא ספר ״מקדש מלך״, פירוש על הזוהר, אודותיו כבר סיפרנו לעיל באריכות.

חלק ראשון של ספר זה הדפיס באמשטרדם בשנת תק״י, ככל הנראה נסע לשם משום הדפוס המשובח שהיה שם. את חלקו האחרון הדפיס שם לאחר חמש שנים, בשנת תקט״ו מכאן ואילך נדפס במהדורות רבות בכל תפוצות הגולה, כל החלקים, בכל המהדורות, עוטרו בהסכמות נלהבות של גדולי ישראל, המתארים את ר׳ שלום בתארים מופלגים מאד. ספרים נוספים שחיבר: ״כסא מלך״ – פירוש על התיקונים, נדפס באמשטרדם בשנת תקכ״ט. ״הדרת מלך״ – פירוש על מאמרים מספר עץ חיים לאר״י ז״ל, נדפס באמשטרדם בשנת תקכ״ו. ״הוד מלך״ – פירוש לספרא דצניעותא, נדפס בלונדון בשנת תק״ל. ״כבוד מלך״ – פירוש על מאמרים מספר עץ חיים, נדפס בלונדון בשנת תק״ל. ״פני מלך״ – פירוש על האידרות, נדפס בלונדון בשנת תקל״ג.

בנוסף לכך, נדפסו גם הגהותיו לספר הזוהר, בדפוס אמשטרדם שנת תקל״א. להגהות אלו ישנה חשיבות עליונה, שכן מאז שנדפס הזוהר לראשונה בשנת שי״ח במנטובה וקרימונה, נדפסו ספרי הזוהר בדפוסים מלאי טעויות ושיבושים. לפיכך חפצו המדפיסים באמשטרדם, להדפיס את ספר הזוהר בדפוס חדש מנוקה מכל טעות. לעבודה קשה ואחראית זו, נדרשה דמות של מקובל מוסמך, שתורתו מוסכמת על כל גדולי הדור. המדפיסים מצאו שר׳ שלום הוא האיש המתאים לכך שכן, מספר שנים לאחר שנדפס ספרו ״מקדש מלך״, התפרסם שמו של ר׳ שלום בכל העולם, כמקובל מוסמך ומוסכם על כל הגדולים. ר׳ שלום נענה לבקשתי והגיה את הזוהר בהגהה מדוייקת היטב, הגהה זו שימשה את כל דפוסי הזוהר מאז ועד היום, ורבים מגדולי המקובלים בכל הדורות נשאו ונתנו בהגהותיו אלו.

בשנת תקל״ז חלה ר׳ שלום את חוליו אשר ממנו לא קם, תפילות רבות נערכו לשלומו, ואף הוסיפו לו את השם חיים. אולם הגזירה כבר נגזירה, וביום לחדש מנחם אב תקל״ז, עלתה נשמתו הקדושה בסערה השמימה.

בלוויתו השתתפו כל בני הקהילה, והספד גדול ספדו לו. לאחר מכן נטמן בבית החיים בלונדון סמוך לק״ק שער השמים.

הרב שליט״א השתטח על קברו בשנת תשכ״ד, טרם צאתו למסע הצלת קברי הקדמונים. לצערנו הרב, זמן קצר לאחר מכן, נמכרה חלקת בית החיים של קהילה הספרדים בלונדון, לעירית לונדון, אשר החריבה את בית הקברות, ובנתה עליי בניני ציבור. בחורבן זה נהרס גם קברו של רבינו זצ״ל.

אין בידינו פרטים על בני משפחתו של ר׳ שלום, אולם ככל הידוע היו קשרי חיתון בדורות המאוחרים יותר, בין משפחתו של ר׳ שלום למשפחת רבו ר׳ יעקב פינטו, אולם לא ברור כיצד.

הערת המחבר : יש הגורסים שרבינו נפטר בצפת ושם מנו״כ, ראה בספר מסעות ירושלים (מונקאסש תרצ״א), והכותב שם מתאונן על כך שלא ידוע היכן. אולם גירסא זו אינה נכונה, כפי שכתבנו כבר, שהרב שליט״א השתטח על קברו בלונדון. כמו כן גם בספר נר המערב כתב שמקום קבורתו בלונדון, כפי שכתב אליו הרה״ח הנודע, ד״ר אלחנן הכהן אדלער מלונדון.

תהפוכות, התרוצצות….והמעגל נסגר. אוי לדור שאלה פרנסיו.

תהפוכות, התרוצצות….והמעגל נסגר.גולה במצוקתה

אוי לדור שאלה פרנסיו.

הנוהל שהיה קיים שהנהלת הסוכנות, בשוב חבר הנהלה מביקור בחוץ לארץ, שהיה מדווח על ביקורו בישיבה הקרובה של הנהלת הסוכנות. הישיבות היו נערכות אחת לשבוע. והנה הפעם, בשובי לא הוזמנתי ולא הוצע לי לדווח. ידעתי שהדבר נעשה בכוונה להשתיק את הדי ביקורי בצפון אפריקה. לכן ערכתי את מסיבת העיתונאים הנ"ל.

האווירה סביב נעשתה עכורה. חברי ההנהלה ויושב הראש – פרט למר שרגאי, כמובן – כמעט שלא החליפו עמי דברים, איש לא נכנס לחדרי.

 הייתי בעיניהם " אגפן טרריבל " , מפריע ומזיק. ואכן, הלא ההנהלה התנגדה כל העת להגדלת מכסות העלייה המקוצצות לצפון אפריקה, הלא חוברו הוראות " דרקוניות " לסלקציה, נשלחו צוותו מיון…..והנה אדם אחד, המייצג מפלגה קטנטונת מעז לעבור על " ההסכם הג'נטלמני " ונוסע לצפון אפריקה, מדבר עם העולים הפוטנציאלים, ואפילו מופיע בעיתונות בפאריס ובארץ

חלף זמן וכאשר הגיעה עת מסירת הדין וחשבון ישבו הכול כ " סירים נפוחים " ועיניהם תקועות בשולחן. לא קיבלתי דוחות רשמיים על ישיבות המוסד לתיאום ואסור היה לי להראות שאני יודע כמה דברים שהתרחשו, אבל לי הדברים נודעו בעקיפין.  שאלתי את יושב הראש דובקין – חבר הנהלת הסוכנות -, כיצד קרה שאני, ראש מחלקת הקליטה, לא הוזמנתי להתייעצות במשרד האוצר על הקליטה, שעה שהיו בה חברי הנהלה אחרים ? לא קיבלתי תשובה על כך.

הבאתי עמי דו"ח מקוצר :

מביקורי באלג'יריה למדתי על מרד הקבילים  נגד השלטון הצרפתי, מרד מתמשך. הטרור אינו רחוק מן העיר אלג'יר. מרד מאורגן מתחולל גם בהרי " אורס ". לפני שבע שנים, בשלוט ממשלה סוציאליסטית בצרפת, וכאשר המושל הכללי באלג'יריה היה סוציאליסט, הרגו הצרפתים 45.000 אלג'יראים.

כיום המדיניות השתנתה, אין קטילה כזאת. אומנם נופלים צרפתים בטרור, אבל המתמרדים לא נהרגים כי אם נשפטים, והדבר מכביד על הצרפתים. הקבילים לא שכחו את הטבח שנערך בהם. הצרפתים חיים תחת איום וטרור מתמיד והמרד עלול להתפשט. היהודים החיים שם סבורים שבשעת צרה יוכלו לעבור לצרפת……..

בתוניסיה הייתי בעת הפסקת מו"מ בין התוניסאים ובין ראש ממשלת צרפת, מנדס פראנס, אחרי מפלתו…נזדמנתי לשיחה עם אלברט בסיס, היהודי היחידי שהשתתף במו"מ מטעם תוניסיה. בפאריס שוחחתי עם ד"ר פרלצווייג – מזכיר הקונגרס היהודי העולמי. אין זהות גמורה בין דברי שני האנשים. אני משוכנע שהתוניסאים ובורגיבה בראשם, הסכימו שבחוזה בין צרפת לתוניסיה יהיה כתוב שיש ליהודים חופש תנועה בארץ ובחו"ל. בסיס חושב שתנאי זה יכנס להסכם. ואילו פרלצווייג מפקפק. בינתיים משתדל בורגיבה לא לפגוע ביהודים והורה לעצור את ההתפרצות. בפאריס, בתחילת פברואר, נפגשה קבוצת סטודנטים יהודים תוניסאים עם ברוגיבה. הם שאלו אותו כיהודים אזרחי תוניסיה : " מה יהיה יחסך למדינת ישראל ? והוא השיב: " ישראל היא סרטן על גוף של המזרח הקרוב, ואין עצה אלא להטביע אותה בים התיכון ". הסטודנטים לא פרסמו דברים אלה.

……המצב במרוקו קשה יותר, מפני שאין עם מי לנהל מו"מ. שורר שם תוהו ובוהו. יש פרו צרפתים נהרגים על ידי האנטי צרפתים. לעת עתה לא פוגע הטרור ביהודים , אבל קיימית אווירה של טרור. יש חרם כלכלי ערבי על סחורות צרפתיות, הצרפתים ילידי המקום מדורות עוזבים את אפריקה הצפונית וחוזרים לכור מחצבתם, לצרפת. ערך הרכוש החקלאי כאן יורד. יהודים בעלי קרקע אינם מקבלים תמורתה אפילו עשירית מערכה…..עשירי היהודים חוששים שאם יזוזו ממקומם, יהפכו לקבצנים, והם נשארים. אבל המוני יהודים אין להם מה להפסיד, והם זזים. כאשר יצאה אונייה עם שש מאות עולים ממרוקו, הופיעו ששת אלפים יהודים מלווים ברחובות הסמוכים למשרד העלייה. כעת הפסקנו תופעה זו ואנו מוציאים את היהודים מהארץ כמו במחתרת….בפאריז עושה פעולה חשובה איש נהלל יהודה גרניקר. הוא רוכב על חמור או הולך ברגל. הוא הגיע ל-42 כפרים במרוקו. יש לו שם מעמד של " מלך ". הוא רשאי לבוא בשבת רכוב על סוס ; הרב טולידאנו התיר לו מפני שהוא עוסק במצווה. אנשי הכפרים " זזים " בלי הזמנות ובלי המלצות, הם חיסלו את רכושם ויוצאים לקזבלנקה. השנה פקדה בצורת את המקום והיהודים רעבים ללחם. הם מכרו את רכושם ואוכלים אותו. העוני לא יתואר.

יום אחד הוזמן מנהל מחלקת העלייה במרוקו, עמוס, לשלטונות הצרפתיים. נאמר לו : " אתם שולחים אנשים רבים ממרוקו, קרוב לאלפיים בחודש, ויש הסכם בינינו ( ! ) שעליכם לשלוח רק שבע מאות בחודש. עליכם להבין שלא נוכל לסבול עלייה בממדים כאלה. אולם התברר אחר כך שפעולות התגמול בעזה הרגיזה את הערבים והצרפתים ביקשו שנפעל בשקט……

באלג'יר הופעתי בפגישה ציונית של 30 איש. חזרתי על דברי ד"ר גולדמן ואמרתי : " למדו עברית, היו ציונים טובים, הכניסו בבתי הספר אל הלשון העברית למען ילדיכם, ודאגו לקורסים לעברית ". ידעתי שאין סיכויים לעלייה משם. והנה קם לזרוס, איש הקונגרס היהודי העולמי, וטען לעומתי : " מה פירושה של מדיניות הקטסטרופה שהנהלת הסוכנות דוגלת בה ? חבר הנהלת הסוכנות, מר קול, מופיע באמריקה ומודיע שצריך להציל אותנו כאן באלג'יריה.  אחר כך מופיעים דברים אלה בעיתונות המקומית. איך ניראה בעיני שכנינו ? איך אנו יכולים להראות את פרצופנו לערבים ? מה אתם רוצים מאתנו ? ד"ר גולדמן הודיע לנו בקונגרס היהודי העולמי, שארץ ישראל אינה קולטת יותר משלושים אלף עולים לשנה. מדוע אתם דורשים מאיתנו לעלות, בשעה שאתם מסתדרים בקושי עם יהודי מרוקו ותוניסיה ? פרץ ויכוח סוער ואני אמרתי : " אני מאמין שארץ ישראל תקלוט יותר משלושים אלף לשנה ". על זה הגיב לזרוס : " היו"ר שלכם הודיע בפאריס שלא יוכל להסכים לקבל יותר משלושים אלף לשנה ".

עניתי לו : " יש לי ידיעה שד"ר גולדמן, לאחר נפילת מנדס פראנס, שינה את דעתו, והידיעות הן נאמנות ". הוספתי ואמרתי : " אני חי בארץ ישראל 26 שנים, ואני חושב שאנו יכולים לקלוט 60 אלף בשנה ". הישיבה הנ"ל הפכה לישיבה אנטי ציונית, הוצרכתי לנאום נאום ציוני בפני הציונים המקומיים, כדי להפיג את הרעל האנטי ציוני שהוכנס על ידי הנשיא ד"ר גולדמן.

תוניסיה היא ארץ מפותחת למדי. באסיפות משתתפים רופאים, עורכי דין ונוער לומד. לפני ביקר ציגל, והוא הקשה מאוד על פעולתי. הוא קיים אסיפה ציונית, דיבר בעברית, ודבריו תורגמו. הוא דיבר על המכסות והותקף קשות על ידי שומעיו. הוא אמר : " אין אני איש פוליטיקה, אחרי יבוא ברגינסקי ויענה לכם על כל שאלותיכם ". כשבאתי לשם הודיעו אנשי המקום שלא יבואו לאסיפה אם לא תינתן רשות לוויכוח.

כאשר סיפרתי על המצב הפוליטי בארץ שיראל, קם אחד הרביזיוניסטים והודיע : " מה אתה מספר לנו ? הלוא יש בארץ 150 אלף מחוסרי עבודה ! שאלתי : " מנין לך מספר זה ? על מה אתה מסתמך ? הוא הוציא דף משוכפל של העיתון " חירות " ובו מסופר על 150 אלף מחוסרי עבודה בארץ, ושהממשלה " אינה טובה ". עמדתי והוכחתי לו שאין אמת בפרסום זה.

במרוקו הותקפנו בצורה חריפה : מדוע אין אתם מאשרים לעלות משפחה בת 8 ילדים, הלוא בן גוריון אמר, תעשו ילדים, ועכשיו אתם רוצים להשאיר את הילדים כאן. אמרנו להם, ששני ילדים אפשר למסור לעליית הנוער. והם שאלו : מדוע נמסור את ילדינו לעליית הנוער, בשעה שהשליחים באים הנה עם ילדיהם…….

ועוד נאמר לנו " אל תעשה ההנהלה הציונית שגיאה היסטורית, מדינת ישראל צריכה להיבנות, ומצב הביטחון מחייב עלייה, ודווקא עכשיו מעכבים יהודים מלעלות. אחד הנואמים אמר : " אתם מציעים שיטת קליטה מאורגנת, אבל אם פירושה של השיטה הזאת שאנו לא נעלה – מה התועלת בה ? קלטתם 750.000 איש משך שלוש שנים, ובכל זאת העניין סודר איך שהוא. מדוע אתם גוזרים עלינו ?

היהדות במרוקו בשפל. ההתארגנות היהודית לעלייה אינה מתנהלת בדרכים טובות, בגלל העדר תנועה ציונית חזקה. יש מלחמה גדולה נגד תנועות הנוער. בכל בתי הכנסת קוראים בשבתות כרוזים נגד תנועות הנוער שלנו. איך אתם רוצים שננהל את " החלוץ " ? יש כנראה איזו יד בוחשת.

ההאשמות כלפי ומערכת הלחישות לא פסקה. דברים הקשורים בעלייה מצפון אפריקה הוחזקו כ " סוד כמוס " מטעמי ביטחון, אולם אני המשכתי לחתור להבאת העניין לבירור ולדיון בישיבות הנהלת הסוכנות. כיוון שלא נרשמו פרוטוקולים בנושא העלייה נקטתי שיטה של שאילתות, ואלו אכן נרשמו, למשל :

21.4.1955 דבר אחד לא מובן לי. היושב ראש מסר על המברק של שרגאי שעלינו לעכב את יציאתם של חברי ההנהלה לצפון אפריקה. האם הכוונה היא לחברי ההנהלה בלבד ?  – יו"ר מר ברל לוקר : לנסוע יכולים רק שליחים שצריכים לעבוד שם. אני חושב שאין אנו צריכים להסתפק במה ששמענו. אם היושב ראש יסכים וחברים ירצו בכך  אולי נחליף דעות בסעיף זה. מן הראוי למצוא דרך איך להתגבר על מכשול זה. הייתי מציע לשלוח לפאריס עוד מישהו נוסף על שרגאי.

יושב ראש מר ברל לוקר : שרגאי כבר עזב את פאריס בדרכו לאמריקה. הייתי מציע שמישהו מחברי ההנהלה ייסע לפאריס – מר א. דובקין : אני עומד לצאת בימים הקרובים לפאריס. אסתפק בדובקין. לא הייתי מטיל את כל העבודה על השגריר צור. יש דברים שדיפלומט קשה לו לעשותם ".

אנסה להסביר את סבך הדברים שבשאילתה הנ"ל, שהייתה מובנת לחברי הנהלת הסוכנות. וזה מה שקרה : ב – 28/2/1955, כשהייתי בצפון אפריקה, נערכה פעולת תגמול נגד עזה. היו בוצעה ימים אחדים לאחר שבן גוריון שב לממשלה כשר הביטחון.

ראש הממשלה, משה שרת, טען כי הופתע מתוצאותיה. האבידות : המצרים – 38 אבידות, צה"ל – 8. הערבים הגיבו בכך שדרשו מצרפת להפסיק את עליית היהודים מצפון אפריקה, הם טענו שתוספת כוח אדם לישראל מחזקת את כוחה המלחמתי וישראל משמשת בכוח זה לתקוף את הערבים. הצרפתים פנו בצינורות מדיניים אל מדינת ישראל ודרשו להקטין יותר את העלייה המצומצמת בלאו הכי מצפון אפריקה. רק עכשיו התברר לי שכבר מזמן היה קיים לחץ צרפתי להקטנת העלייה היהודית. אבל ה " מעשייה " שסיפר לי השגריר יעקב צור בזמן פגישתנו בפאריס, שהצרפתים מעוניינים ביהודים ככוח שיגביר את חילם בצפון אפריקה – הייתה עורבא פרח. הצרפתים רצו שיהודים לא יצאו מצפון אפריקה, לא מפני שהם נחוצים להם למלחמה בערבים, כי אם מפני הלחץ הפוליטי של הערבים, כדי שלא יעלו בכלל יהודים מצפון אפריקה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר