ארכיון יומי: 28 באפריל 2017


אנשי לב וחכמי מדע בפאס-מפאס לירושלים אלכסלסי שמעון

דונש בן לברט אדונים הלויפאס -שער הקסבה

אדונים הלוי מפאס הוא שמו העברי של דונש בן לברט. לברט הוא שם המשפחה או שמו הברברי של אביו ואילו שמו העברי היה נסים. אביו לברט הלוי בא הוא או הוריו עם הזרים שבאו מבבל לפאס, שם התעלה ויהי לשר וגדול בעדתו ולפי הנראה, נמנה גם לנשיא הקהל ושם נולד לו דונש בשנת 920. ר״מ בן עזרא שהעתיק הרכבי אמר, דונש בן לבגדדי (בן הבבלי) משורש אלפאסי נשיא. הראב״ע אומר עליו: אלבגדאדי אלאצל, אלפאסי אלמנשא כלומר, הבגדאדי לפי מוצאו הפאסי לפי חינוכו.

דונש חי זמן מה בבבל. שם ישב לרגלי זקנו ר׳ סעדיה גאון שכתב ביחס לשיריו שלא נראה כמוהו בישראל. אחר כך כתב תשובות נגדו. לאחר מכן הגיע דונש לספרד, לקורדובה, ושם קרבהו הנגיד ר׳ חסדאי בן שבריט. בקורדובה הוא כתב את תשובותיו על מנחם בן סרוק, אשר בם כבר העמיד את תורת הלשון העברית על מדרגה יותר גבוהה מכל ההולכים לפניו כמו שיאמר הראב״ע ״רק ר׳ אדונים הלוי הקיץ מעט משנת האולת״. דונש היה הראשון שהשתמש בשיריו במשקל הערבי.

אחד ממשוררי דורו של דונש כתב עליו את השיר הזה: ״חכם מערב יהודון לו לפתרו, אשר פתר בשנער בישיבות, ונשא קול בחוצות גם רחובות, בחכמותיו אשר כים רחבות״.

״הדונש קם ועלה מקברים״, בשיר זה ממשורר לא נודע, משה בן יצחק, שמצא החכם ר׳ דויד מגיד וחיים נחמן ביאליק פרסם אותו, נחשבו דונש, מנחם ואבון ״לשלשת כוכבי השירה המזהירים ביותר״ שאחריהם כמעט אי אפשר שיקומו אבירי שירה כמוהם .

פיוטים אחדים של דונש שהגיעו לידינו: דרור יקרא לבן עם בת. דלה שובב מתוך פחת. דוי הסר וגם חרון. דבוק חתן בדתך. ברכי יחידה את הוד לבושו.

טורים אחדים משירי דונש ופיוטיו שאבדו, נשארו לנו לפליטה הודות למתנגדיו, תלמידי מנחם בן סרוק, שבהשיגם על דונש הביאו מתוך שיריו הוא עצמו, סתירות לדבריו.

תלמידו של בן לברט, אבן ששת השיב על תלמידי מנחם. תשובותיו נתפרסמו בספר תשובות תלמידי מנחם ותלמידי דונש.

דויד החרש

בימי דונש חיו אז בפאס אבדוני ודויד החרש. שניהם נסעו לארץ ישראל ובחזרה נפגשו עם ר׳ סעדיה גאון הפיתומי ואחרי כן עם דונש בן תמים בקירואן. בכתבי יד מינכען כתוב: עד שהגיע אלינו לארץ ישראל, אבדוני ודויד החרש שהיו ממדינת פאס, ויביאו בידם ספר זה (ר״ל ספר היצירה) פתור ומפורש מפי ר׳ סעדיה הפיתומי ז״ל, ואעיין בפירושו ואתבונן בדבריו למען דעת והבין מעלתו בחכמה החיצונית, שהיא חכמת פילוסופיה, ולאיזו דרגה הגיע בה .

הערת המחבר : יש להעיר כי נמצא בכתובים בהרבה נוסחאות שונות פירוש ספר היצירה מועתק מערבית ויוחס לר׳ יצחק הישראלי או לדונש בן תמים או לר׳ יעקב ברבי נסים אבי ר׳ נסים גאון, ושלשתם חיו בקירואן, וזה מקרוב נדפסה נוסחה אחת קצרה ע״פ כ״י אוקספורד ע״י רבי מנשה גראסבערג בלונדון תרס״ב ד״ר ש. א. פאזנאנסקי, הצפירה

ר׳ יהודה חיוג' פאסי

רבי יהודה בר דויד המערבי ממדינת פאס הנקרא חיוג׳, חי סביב 990 ונחשב כאבי המדקדקים. הוא כתב ארבעה ספרים והם: ספר הנוח, ספר הכפל, ספר הנקוד וספר הרקח (הקרחה). הוא היה הראשון במערב אשר המציא חכמת הדקדוק. הוא קבע כי לכל שרש משרשי לשון הקדש שלש אותיות, ועל ידי זה העמיד את יסודות הדקדוק על מכוניהם, עד כי צדק הראב׳׳ד באמרו כי לא נודע דקדוק אצלנו עד קום ר׳ יהודה בר׳ דויד ראש המדקדקים. ובספר הקבלה כתב עליו שהוא העמיד לשון הקדש על בוריו אחרי שנשכח בגולה בין שנות 880-860. חכמי בבל אמרו עליו ״לא ראינו מצד מערב טוב, חוץ מזה הספר (שרשי חיוג׳) שהוא יותר טוב מכל טוב שבעולם״.

גם ר׳ יונה בן ג׳נאח שהיה במדרגה יותר גבוהה בדקדוק אמר על חיוג׳: ״כולנו משדה חכמתו הניקנו, ומעושר תבונתו העניקנו, ומפרי פי שכלו אנו לוקטים, ובים דעתו שטים, והוא אשר פקח ענינו ולמדנו, והועילנו וגדלנו והישכילנו בחכמה הזאת״.

את שטתו באר ר׳ חיוג׳ בשני ספריו על דבר אותיות הנחים והכפולים!.

חיוג׳ הלך אחר כך לקורדובא ושם נודעו תלמידיו הרבים, שביניהם יחשב גם ר׳ שמואל הנגיד.

ר׳ דויד בר׳ אברהם אל פאסי

בתקופה זו מוצאים בפאס את הקראי ר׳ דויד אל פאסי אשר חבר אגרון לשון הקדש בשפה ערבית, רב הכמות ורב האיכות.

ידועים קראים בצפון אפריקה בתקופה זו, אולם קשה לאמוד את מספרם והשפעתם. ביותר ידועה קהילתם בנווה המדבר ורגאלאן שבמזרח הסחרה האלג׳ירית. הם נעלמו אחרי המאה ה13, למעט שרידים נידחים בהרי האטלס שבמרוקו, שנתקיימו עוד במאה ה16. התארגנות קהילות הקראים בארצות האיסלאם היתה ברובה על בסיס מקומי. במקורות שונים נזכרים קראים ששימשו בקהילותיהם בתפקיד ״ראש העדה״.

שמואל בן יחייא המערבי, מהמאה הי״ב רופא ומתימתיקאי, בנו של רבי יהודה בן אבון מפאס שהתאסלם וכתב ספר נגד היהדות אמר על הקראים ״ואשר לקראים, הרי רובם עברו לאט לאט אל דת האיסלם עד שלא נשארו מהם אלא מתי מספר, כי יש להם הכשרה מתאימה ביותר לקבלת האיסלם, מאחר שנשתחררו מדברי ההבאי של חכמי הרבנים״.

תקופה זו של פריחה כלכלית, תרבותית ודתית נסתיימה בעקבות תמורות בשלטון במרוקו. צאצאיהם של מלכי בית אידריס הראשונים לא הצליחו להחזיק בשלטון ביד חזקה כאבותיהם. שבטי הברברים בדרום, באיזורי ההר ובמדבר, הרימו ראש ופרקו מעליהם את עול המלך.

שלטונם של בית אידריס נתבטל לגמרי. במקומו קמו ראשי שבטי הנודדים שנלחמו ביניהם בלי הרף. בתקופה זו נפגע היישוב היהודי פגיעות קשות.

בשנת 979 בולוגין יוסף בנו של זירי, אשר נלחם נגד שושלת בני פאטמה, כבש את עיר פאס והגלה תושבים רבים לאשיר. ברשימה אחת של תשובות הגאונים, נותר זכר לתשובות ששיגרו רב שרירא גאון ורב האי בנו אל גולי פאס באשיר. בין הגולים לאשיר היה רבי שמואל הכהן אבן יאשיר שעמד בקשרים עם רבנו האי גאון.

  1. הערת המחבר : אשיר היתה עיר בהרי הברבר במגרב בקצה אפריקה המערבית. עי׳ הרכבי, תשובות הגאונים, עמי 348. ועיין גם תולדות ישראל א׳, עמי 229.

תוספת שלי : זירי משבט צנהאג׳ה הברברים ייסד — כמנהג אותם הימים — את העיר אשיר, שראה אותה כמבצר־מפלט למשפחתו בעת צרה. בנו ויורשו בולוגין־ יוסוף העביר לאשיר רבים מתושבי הסביבה וגם את אוכלוסיית תלמאסן, שהתמרדה נגדו בשנת 971/2 .בין הגולים מתלמסאן היו יהודים וזכר המאורע נשתמר בשאלת תשובה, שנשלחה לבבל: ״ראובן היה לו קרקע בתלמסאן וגלו לאשיר ונשארה ארצם הפקר ו כר… לאחר שנים חזרו כולם לתלמסאן והחזיקו בנכסים של אב ושל אם״"א). גם תושבי פאס הוגלו לאשיר, כנראה לאחר שכבש בולוגין־יוסוף את העיר בשנת 979

הספרייה הפרטית שלי – מפאס לירושלים-אלכסלסי שמעון

 

מפאס לירושלים-אלכסלסי שמעוןמפאס לירושלים

ראשיתו של הקיבוץ היהודי במרוקו וביחוד בפאם

מרוקו היא ארץ של ניגודים: שפלה רחבה ופוריה, מיושבת בצפיפות ביישוב חקלאי ועירוני; הרים גבוהים מכוסים יערות בצלעותיהם ושלג בראשם; מדבר סלעי לוהט המהווה חלק ממדבר הסהרה הגדול. ניגודי האקלים הגדולים: בקיץ יכולים לבשל ביצה על פני החול הלוהט שבדרום הארץ. בחורף קורה לעיתים שהשלגים מנתקים יישובים בהרי האטלס הגבוהים, ויש צורך להוריד לשם מזון באמצעות מצנחים. על חוף הים בנויים מלונות מפוארים אשר לשם באים תיירים הנמלטים מפני החורף האירופי הקשה, ומבלים זמנם באקלים הנוח של מרוקו. ואילו בהרים עוסקים בספורט חורף כגון גלישה על שלג. בשפלת החוף, נחלים מעיינות ובארות ושפע של מים: בדרום, מיעוט גשמים וארץ צמאה. יותר מבכל מקום אחר הטביעה הסביבה את חותמה על יושביה.

יהודי מרוקו שונים זה מזה במוצאם, ואפשר למצוא ביניהם טיפוסים שונים. בין היהודים שוכני האדמות הפוריות לבין היהודים שוכני האדמות הצחיחות, לא היה ולא כלום זולת אמונתם. אמונה זו שהיתה איתנה בקרב המוני העם כבקרב בני העלית, עמדה מול כל הפיתויים והשפלות האיסלם.

האגדות מספרות על ביקור של יואב שר צבא דויד, אשר הקים בסביבות פאס מצבות אבן ועליהן חרותות כתובות לזכרון: עד פה בא יואב שר צבא דויד המלך בהכותו את מואב ואת הפלשתים".

לפי אמונת העם, קבורים אחדים מן הדמויות התנכיות החשובות כגון יהושע בנדרומה – Nedroma  מקום שעד היום משמש פולחן למוסלמים ויהודים, ודניאל שקברו נמצא בסביבות פאס.

הקיבוץ היהודי במרוקו קדום מאד. האגדות המהלכות ברחבי מרוקו מספרות על הגירת כנענים ופלשתים לחופי מרוקו, ועל המתיישבים היהודים הראשונים אשר באו למושבות הצידונים שלא מרצונם החפשי, היות ורבים מהם היו כנראה שבויי מלחמה שהצדונים מכרו אותם לעבדים.

השירה האישית והחברתית בערבית יהודית של יהודי מרוקו-יוסף שטרית

קללות כלפי אויב בלתי־מזוההמקדם ומים חלק א

 מתתלת ראשךּ לקרטא דלגזזאר

חמרא ומצללעא פחאל דללאחא,

עיונךּ מזבודין כּיף מסאהב נאר,

כדודיךּ  מגזדרין פחאל ננדדאחא, א.פ ( אלמננוואחא )

לחיתךּ מזבודא כיף למנקאר,

מנאכרךּ מתרפסין ופממךּ מבזזק

פחאל למללאחא

התרגום העברי:

דימיתי את ראשך לקרש של אטליז

אדום וחלק כמו אבטיח,

עיניך יוצאות בלשונות אש,

 לחייך שרוטות כאשר מקוננת,

סנטרך בולט כמו מקוש,

אפך שטוח ופיך פתוח כמו מלחייה.

בדרך־כלל מפותחים מוטיבים אלה בשירה בעל־ פה בבתים של חמש שורות — מעין חמשירים, הבנויים כמעט תמיד משניים או משלושה חרוזים משולבים על־ פי אחד הדגמים הבאים: אבאבב, אבגבב, אבאגג, אבאבג ו־אבאגד. היסודות החורזים מורכבים, לפחות, או מעיצור ותנועה או מתנועה ועיצור. לפעמים מופיעה גם חריזה פנימית בתוך שורות מסוימות. לדוגמא:

התרגום העברי:

או עזן לעזין, יא כאמלת זזין,                                         לושי את הבצק, כלילת יופי,

ופי גראדךּ יא לאלא נכדם טראח/טראס                         ואם רצונך, גבירתי, לשוליית נחתום אהיה.

עיניךּ מכחחלין ואתאהום זזין,                                        עינייך שחורות, יאה להן היופי,

כדודךּ מוורדין עליהום סי תפפאח                                   לחייך ורודות כאשכול התפוחים.

דאוויני, יא לאלא, ועגיילי ענדךּ  ראח                           רפאיני, גבירתי, דעתי אליך יצאה.

בשורה הראשונה והשלישית חורז השם ׳זזין׳ (= יופי) עם עצמו בסופי השורות וחורז בחריזה פנימית בשורה הראשונה עם ׳לעזין׳ (=בצק) ובשורה השלישית עם ״מכחחלין׳ (= שחורות). באחת הגירסאות החרוז השני בנוי על הצירוף ־ראח־ בשורה השנייה והחמישית: ׳טרראח׳ ( = שוליית נחתום) ו׳ראח׳ (=יצא), ועל הצירוף ׳—אח׳ בלבד בשורה הרביעית — ׳תפפאח׳ (= תפוחים). ואפשר גם ללמוד על המבנה התוכני של הבית מהדוגמא שלפנינו: השורה הראשונה מהווה מעין פתיחה — הצגת הרעיון שיפותח בשלוש או בארבע השורות הבאות. השורה החמישית והאחרונה — אם היא מופיעה — מאופיינת לרוב על־ידי ניסוחה הכללי, שמתפקידו להוציא את המקרה מפרטיותו או לסכם את הנאמר קודם־לכן תוך הפקת לקחים והזמנה לסיגול עמדה והתנהגות מסוימות. שורה חמישית, זו שאינה מופיעה תמיד בטקסטים שבכתב או שבדפוס, משתנה לעתים קרובות בנסיבות השונות ממבצע למבצע.

על־ פי מבנה תוכני זה של הבתים ניתן לזהות, דרך מבנה המבעים ושרשורם בתוך כל בית, חמישה סוגים שונים של בתים:

א.     בתים תיאוריים — תיאור יופי האהובה, יופי הגן, הסבל וכו';

ב.     בתים סיפוריים, שגרעינם הסיפורי אינו אלא משל;

ג.      בתים ויכוחיים, בהם כל מבע נובע מקודמו — תוך איזכור מלא או חלק ממנו — ובהם מעין חשיבה בקול רם.

ד.             בתים של תנאי, המציגים תנאי — לרוב בלתי־ריאלי — ואת התוצאה הרצויה ממילוי תנאי זה;

ה. בתים מעורבים, ובהם צורות שונות של שרשור המבעים ושל לכידות הרעיונות.

בס"ד מוסר בלערבי פרשת תזריע מצורע

בס"ד  מוסר בלערבי פרשת תזריע מצורע

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת תזריע מצורע. פיהם 16 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] אלמרה אלי תולד. תוולי טמאה וטמא. חתה אלי תזיב קרבן. ללולד 40 יום. ואלבנת 80 יום 2] אלי אלמרה אלי תולד תזיב קרבן 3] אלמצורע טמא ויטמא 4] אלמצורע באעד מה יחליט אותו אלכהן. יקטע חואייזו. וירבבי שער. ויכטי ראשו. כיף לאבל לא אליכם. ויערף ברוחו אלי הווא מצורע 5] באש לדון דיני נגעי בגדים.6] באש נטהרו אלמצורע וקתלי יברא 7] באש אלמצורע נהאר הסאבע באעד מה יברא. יחזם שערו אלכל 8] באש אלמצורע נהאר התאמן באעד מה יברא. יקרב קרבן 9] באש אלמצורע יטבל פלמקוה 10] באש נשופו דין נגעי הבית 11] אלי הזב טמא ויטמא 12] באש הזב בעל שלש ראיות יזיב קרבן 13] אלי שכבת זרע טמאה וטמא 14] הנדה טמאה וטמא 15] הזבה טמאה וטמא 16] הזבה תזיב קרבן. ומצוות לא תעשה המאן 1] באש מה יאכלשי הטמא מן לקדשים 2] באש מה יחזמושי הנתק. אלי הווא צרעת אלי תזי פי שער הראש או הלאחיה 

ותווה נכתבו כיפאש יוולי מצורע. הצרעת הייא. אידה כאן תבדל לון הזלד מתאע לעבד ללביוצ'ה. ותמה 4 נווע מתאע ביוצ'ה 1] הלון אלאוול אלי מה תמאש מה אבייץ' מנו. הווא לון התלז. והייא תתסמה בהרת 2] אקל ביוצ'ה לון הצוף הנצ'יף. ותתסמה שאת 3] אקל ביוצ'ה לון הזיר. ותתסמה ספחת 4] אקל ביוצ'ה לון לאבייץ' מתאע לעצ'מה. וחתה הייא תתסמה ספחת.  האמה אידה כאן אקל ביוצ'ה מן לון לאבייץ' מתאע לעצ'מה. טהור. ומה תתסמאשי צרעת כאנשי בוהק. וחתה ואלו אידה כאן תמה שוייה חמורה פל4 לוואנאת אלי קלנאהם טמא. ותתסמה פתוך. 3 אמאייר פצרעת. 2 פלאוול. ו1 באעד מה יסכר עליה אלכהן. אלכהן יקולולו כיף נוע מתאע צרעת תביינלי.יזי ישוף. אידה כאן לקא פלבקעה מתאע הצרעת 2 שעראת ביץ'. או מחיה מענאהה בלאצה מה פיהאשי צרעת. יטמא. והאדה יסתמה מוחלט. וכאן לא יסכר אלעבד 7 הייאם פי בית ואחדו. והאדה יסתממה מוסגר. ופנהאר הסאבע ישופו. אידה כאן לקא פיה שער אבייץ'. או בלאצה באהיה. או כברת לבלאצה והאדה תתסמה פשיון. יטמא. ויוולי מוחלט. וכאן לא יעאווד יסכר עליה 7 הייאם אוכרין. ופי נהאר 13 ישופו. וכאן טלעתלו אמארה מן ה3 טמא. וכאן לא טהור. וכאן באעד מה קאל טהור טלעתלו ואחדה מן לאמאייר טמא.

ותמה בהרת המכוה או השחין. למכוה הווא ואחד אתכוה ותזלעתלו בלאצת אלכוייה. והשחין הווא ואחד תזלעלו זלדו מן גיר חתה שיי. אלמכוה והשחין כל וקת אלי הומאן טריין דימה טהורין. ווקתלי בראו זמלה כיפהם כיף לעבאד אלכל. ולאכן אידה כאן בדאו יבראו וטלעת עליהם קשרה. תתסמה צרבת השחין. ומחית המכוה. ותביינת כיף הצרעת. ישופהה לכהן. וכאן לקא פיהה שער אבייץ'. צרעת. וכאן לא יסכרו 7 הייאם. וכאן טלע פיהם שער אבייץ' או כברו טמא. וכאן לא טהור. ומה יסכרו צרבת השחין ומחית המכוה. כאן מרה ואחדה. וכאן  באעד מה טהרו טלעלו שער לאבייץ' או כברת לבקעה טמא. הנאס אלכל תנזם תשוף נגעים. ולאכן אלחל ורבט פי יד אלכהן. וכאן אלכהן מה יערפשי הדינים מליח. יזיבולו רבי ישוף ויקולו. ואלכהן הווא אלי יקול טמא או טהור או יסכרו עליה 7 הייאם.

ותמה הנתק. אלי הווא יזי פי שער הלאחיה או הראץ. אידה כאן טאחלו שער. ומה יהמשי לון הזלד. וסימן טומאה מתאעהו הווא. זוז שעראת צפרין זיידין. או תכבר אלבקעה. וסימן טהרה מתאעהו. יטלעלו שער אכחל. וכאן באעד מה יסכרו 7 הייאם מה ביינשי פי סימני טומאה או טהרה. יחזם דאייר עליהה ויכלי זוז שעראת באש יביין אידה כאן כבר. וטהור.

ותמה צרעת בגדים. הלון מתאעהה אכצ'ר גאמק יאסר. או אחמר גאמק יאסר. בגד אלי חמאר או כצ'אר. יסכרו 7 הייאם. אידה כאן כברת לבלאצה יחרקו. ואידה כאן מה כברתשי. או פתאח. או זאד

 כצ'אר או זאד חמאר. יכסלו לבלאצה האדיך ואכתר שוייה. ויעאוד יסכרו 7 הייאם. ונהאר 13 ישופו. אידה כאן פתאח יכסלו וטהור. ואידה כאן תבדל הלון מן לאכצ'ר ללחמר או בלמקלוב. יקטע לבלאצה האדיך ויכסל אלבאקי ויטבלו וטהור. ואידה כאן קעד כיף לאוול יחרקו. ונגע בגדים מה יוולי כאנשי פצוף או אלכתאן מוש מסבוגין. וכברו 3 אצאבע עלא 3 עלא לאקל. או לבאש זלד חתה ואלו מסבוג.

ותמה נגעי הבית. ואחד אידה כאן ישוף בלאצה פלחיט מתאע דארו. כצ'רה או חמרה. ימשי ללכהן ויקולו. כנגע נראה לי בבית. ואלכהן יזי ישופו ויסכרו 7 הייאם. ופנהאר הסאבע ישוף. אידה כאן פתאחת או ופאת אלבלאצה. טהור. ואידה כאן לקאהו כיף מה כאן. יסכרו 7 הייאם אוכרין. ופי נהאר ה13 יזי ישופו. אידה כאן ופאת אלבקעה או פתאחת. טהור. ואידה כאן לקאהו כיף מה כאן. יכסר אלבקעה האדיך. ואלחזר וטראב ילווחו לברה מן לבלאד. ויבניו לבלאצה האדיך. וימלסו הדאר אלכל. ויטהרו. ויסכרו 7 הייאם אוכרין.ופי נהאר ה19 ישופו. אידה כאן מה רזעתשי אלבלאצה יטהרו בצפרים. ואידה כאן רזעת יטייח הדאר אלכל. וילווחו אלחזר והתראב לברה מן לבלאד. וכדאלך אידה כאן מן הזמעה לאוולה לקא אלבלאצה כברת. יכסר אלבלאצה האדיך ויבניהה וימלסו הדאר אלכל. ויסכרו 7 הייאם. אידה כאן מה רזעתשי. יטהרו בצפרים. ואידה כאן רזעת יטייחו הדאר אלכל. ופי כל וקת אלי מאזאל מה קרבשי הצפרים ורזעת לבלאצה. יטייח הדאר אלכל. ואידה כאן באעד מה קרב הצפרים רזעת אלבלאצה. יחסבולו מן הזדיד. כיף אלי אוול מרה זא הנגע. פי ומצוות לא תעשה המאן 1] באש מה יאכלשי הטמא מן לקדשים 2] באש מה יחזמושי הנתק. אלי הווא צרעת אלי תזי פי שער הראש או הלאחיה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פלפרשה מתאע ליולדת באעד מה תכמל ימי טהרה לפסוק קאל. תזיב קרבן כרוף. ואידה כאן מה תנזמשי. תזיב שני תורים או שני בני יונה. הוני ואחד ינשד. אידה כאן הייא תקצ'י בשני תורים האו שני בני יונה. עלאש לפסוק יחייבהה באש תזיב שה. ובאש מה נקולושי מה תגדשי תזיב שה. לפסוק יכתב תזיב שני תורים או שני יונה. ואם תמצא ידה תזיב שה. תקול האש למענה בדה בהאדי האו בהאדי. לפרק הווא. אלי לעני מה יחשמשי וקתלי ישופו יזיב שני תורים.

פי מסכת ידים. תממה מחלוקת בין רבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה. עמון ומואב פלעאם השביעית השנווה יעמלו ללמחצול מתאעהם. רבי טרפון קאל מעשר עני. ורבי אלעזר בן עזריה קאל מעשר שני. פראיות אלי זאבום רבי טרפון. רבי טרפון קאל. מצרים קרובה ובהאדה גזרו עליהה פשביעית מעשר עני באש יסתנפעו מנהה עניי ישראל. חתה עמון ומואב קראב יעמלוהם מעשר עני באש לעניים מתאע ארץ ישראל יסתנפעו מנום. רבי אלעזר קאלו אנתין פי באלך קאעד תרבחהם פלום. אנתין קאעד תקתלהם. כיף אלי קאעד תקול באש מה יהבטשי רבבי למטר ויתלזו יאכדו מן עמון ומואב. הוני תממה נשדה עלא רבי אלעזר. זיאדה לכיר האש כצו. וחאזה אוכרה. והאדה לחכמים אלי קבלום גזרו עלא מצרים באש תוולי מעשר עני.

הזואב לנשדה האדי. אלי אידה כאן רבבי יחב יעטיה לכיר לעניי ישראל מה יסתחקשי לעמון ומואב. ינזם יהבט לכיר פי ישראל. ומה יסתחקו לחד. ואידה כאן חתזיד עמון ומואב. מאענאהה למטר חתוקף זמלה פי ישראל. ומוש לעניים ברך חייסתחקו. כאנשי חתתה לבינונים. מאענאהה. קאעד תקתל לבינונים. אלי עני חשוב כמת. ולאכן מצרים ברך. ממכן אלי מראת יוולי נקץ מן סירת הדנוב. ויכמלו מן מצרים. מוש כיף אלי יזיבו חתתה מן עמון ומואב ולכיר יופה לכל פי ישראל.

חתתה הוני האדה האש חב יקוללנה לפסוק. אלי לקרבן הווא שה. כרוף. ואידה כאן הדנוב סבב ונקץ לכיר. וקתהה תזיב שני תורים או שני בני יונה. מאענאהה

 רבבי קאעד יקוללנה נחב נעטיכם לכיר ומה תזיבו כאן כרוף.

זואב אוכר. אלי אידה כאן יקוללנה לפסוק לקרבן שני תורים. וקתהה חתתה לעשיר יקול פהאש קאם לכסארה האדי. נזיב שני תורים והאכהוו. ובהאדה רבבי קאללנה לקרבן כבש. ולעני יזיב שני תורים. באש לעשיר יחשם ויזיב כבש.

אכוואני לעזאז. רבבי יחבנה יאסר ויחב יעטינה לכיר ויהנני עלינה. ולאכן אידה כאן נלקאוו רוחנה מוש מתהניין ונקץ פלברכה. נערפו אלי אחנאן הסבב. וילזמנה נשופו פי השנווה גאלטין. קאעדין נסמעו ברשה חאזאת מוש באהיין ובלאכץ פשאבאב בנאת האו אוולאד. קלבנה קאעד יתקטע אלי מה קאעדינשי נזמו נרביוו זגארנה עלא כוף רבבי כיף מה ילזם. לחאזאת אלי סמאענאהם מוש באהיין. והאדה כולו מננה אחנאן אלי מקצרין פי רבאיית זגארנה ומה קאעדינשי נתבעוהם מליח. צחיח מאשאכל לחייאת קאעדין יכליוונה נקצרו פי רבאיית זגארנה. לאכן עלא לאקל מוש מן ליאסר שוייה. ילזמננה נתבעוהם ונערפו האשנווה עאמלין באש נזמו נרדו עליהם. אלי הזגיר מן טבעו וקתלי יכתסף הדנייה יחב יזרב. ואידה כאן מה ילקאשי האשכון יוואעי וייפייקו. יצ'יע. ובהאדה אחנאן ילזמנה נווליוו חאצ'רין פלווקת למונאסב. וקתלי הווא חייצ'יע באש נווריולו הטריק הצחיח. נערף אלי ברשה נאס מוש עארפה ומה סמעתשי. לאכן האדה ברוחו תקציר מננה. ובלאכץ פלווקת האדה אלי הדנייה מכשופה קדאם הנאס לכל. ומולדאת לחאייאת תגרי הזגאר. ילזמנה נחללו עינינה דובל שבעה מראת ונשאללה נזחו. ונזיבו הוני מעשה ואחד אנטי דתי. מערוף כל חאזה מתאע דין יוקף פיהה ומה יכליהאשי תתעדא. וכל חאזה אלי צ'ץ' הדין יזרי באש תתעמל. הנאס כאנת מקלקה מנו יאסר. אלי כאן ואקף כיף השוכה פלחלק. אלי חייצאווב חאזה מה יכליהושי. הנאס כאנת מקלקה מנו ולאכן מה לקאוולו חתתה חל. נהאר זא סאכן זדיד פשכונה האדי וזאב מעה כבר  אלי נאס השכונה שתבשרו ביה וקאלו ופאת למועאנאת מעאהו. קאלום הראזל האדה אצלו מן בית דתי. ובו כאן כאייף רבבי יאסר. והאנה נערף למשפחה מתאעהו. פרחו יאסר ומשאו לכו לכביר. אלי בו נפטר בעדה. חכאוו מעאה.ו קאלום כוייה ראסו קאסח והאנה מה יסמעשי כלאמי. האמה נבעתכם לרבי מתאעהו אלי כאן יקרא ענדו וקתלי הווא זגיר ימשי מעאכום ממכן יסמע כלאמו. משאו לרבי מתאעהו והאדה מן גיר מה יסתננה משה מעאהם. משאוולו לדארו. וקתלי דכלו הנאס חשת לקלק עלא וזה הראזל האדה. דכלו לדאר ובדה הרבי מתאעהו יתכלם מעאהו דברי מוסר ולוכר מביין פיה מקלק יסתננה פיה יכמל. באעד מה כמל קאלו כמלת. קאלו הי. קאלו אנתין זאיי תווה תתכלם מעאייה ותפאהמני השנווה אלי ילזמני נעמל ולגלאט מתאעי. וינך וקתלי כנת זגיר נקרא ענדך. תממה מררה תכלמת מעאייה וקתלי נגלט. תממה מררה סכית בייה לבוייה. תממה מררה עאקבתני. מה כאן יהמך שיי. אלי כאן יהמך וקתלי נעמל מבחן נזיב נוואמר באהיין באש למנהלים ישכרוך. תווה זאיי תקולי האשביך תעמל איכה. אנתין הווא הסבב אלי כלתני אנטי דתי בלעמאייל מתאעך. אכרז עלייה. הנאס לכל קאמת כארזה וראסהה לוטה ובלאכץ הרבי מתאעהו אלי ערף אלי לחאל אלי וצלו התלמיד מתאעו עלא כאטר מה כאנשי ירביה מליח. ולאכן פלווקת האדאך בצ'בץ' דכל כו לכביר עייטלו. קאלו מה תחשמשי תדוי מעה הרבי מתאעך איכה. הוני נצארת למופזהה. אלי הראזל האדאך דאב פי בלאצתו ומה נזם יתכללם חתתה כלמה כאנשי כלמת סליחה טעיתי. הנאס מה פהמת שיי וקעדת באהתה. באעד תאוואני תכלם לאנטי דתי האדה וקאלום. לואחיד אלי כאן ירץ' עלייה. כוייה האדה. וכאן זית אנתין עמלת כיפו כנת נוולי כיר. כמל כו קאלו תווה חנעאווד נרביך מן הזדיד. צחיח 15 אן סנה מה תקאבלנאשי. ולאכן תווה חנרביך פי כברך. ומן נהארתהה תבדלת למועאמלה מתאעו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף המאה הי״ט- יוסף שטרית

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף המאה הי״טשטרית יוסף

על תפוצתם הרבה של כתבי העת והעיתונים העבריים ושל ספרות ההשכלה במרוקו בפרט ובצפון אפריקה בכלל מעיד ברשימה משנת 1945 העיתונאי והמלומד אברהם אלמאליח (1967-1885), שהכיר יהדות זאת לעומקה מביקוריו השונים בקרב הקהילות ומהתעניינותו המתמדת בתולדותיהן מאז החל בכתיבתו העתונאית:

הערת המחבר : ראה דברים להיכרותו זאת עם יהדות צפון אפריקה בקבצים שיצאו לכבודו או לזכרו של אברהם אלמליח:(1) מנחה לאברהם, ירושלים תשי״ט:(2) ח״ז הירשברג (עורך), זכור לאברהם, ירושלים תשל״ב: וכן הביבליוגרפיה של אברהם אלמאליח המופיעה בקובץ הראשון. ראה גם על ביקורו במרוקו ב־1923 כשליח הקק״ל: ,d. Bensimon  Les débuts du mouvement sioniste au Maroc", Michael V, Tel-Aviv 1978, pp. 50" 56 et

על אברהם אלמאליח, ראה גם במאמרו של מ' רומני המתפרסם בקובץ זה. ע.כ

ב״חארות״ (הגיטאות) של קירנאיקה, תוניסיה ואלג׳יריה, וב״מלאחים״ (רחוב היהודים) של מרוקו, היה אפשר למצוא משכילים עבריים בקיאים בספריהם של קלמן שולמן, מאפו, סמולנסקין, סוקולוב ועוד, כי האור הגנוז של פליטת הסופרים העבריים ברוסיה, היה מתגנב למבואות האפלים ומאיר את לבות האחים הנדחים האלה. והשפה העברית היתה המקרבת את הלבבות הרחוקים ועושה אותם לאגודה אחת ולקהל עברי אחד. ובגורלו של הספר העברי כן היה גורלו של העתון העברי. גם זה חדר לסמטאות העתיקות ביותר, לא רק של ה״מלאחים״ בכרכים הגדולים, אלא אפילו לכפרים נידחים ומנותקים מכל ישוב, שעין תיר לא שזפתם ורגלו לא דרכה בהם מעולם. אחרי ״המגיד״ שתפוצתו היתה הגדולה ביותר בצפון־אפריקה, היה אפשר למצוא שם גם קוראים ומנויים ל״לבנון״, ״הצפירה״, "החבצלת״, ״הצבי״, ״העולם״, ״החרות״ ועוד.

הערת המחבר : מתון: אברהם אלמאליח, ״אפריקה הצפונית וחלקה בתרבות העברית״, עם וספר, אוגוסט 1945, עמי 29.

חמש־עשרה שנה לפני־כן, כתב אברהם אלמאליח:

/…/ בתוניס, באלג׳יר ובפרט בערים אחדות במרוקו (ההדגשה שלי – י״ש) – נשארו עוד שרידים אחדים מתוך חניכי הישיבות שמלאו את כריסם בספרי ״מאפו״ והיו גם מקוראיהם הותיקים של ״המגיד", "המליץ" ו״הצפירה״ שלבואם חכו בכליון עינים, שתו בצמא את דבריהם, וידעו באמצעותם את כל המתהווה והמתרחש בעולם היהודי הגדול, עולם אחיהם היהודים ״הרחוקים מעינם וקרובים לרעיונם״.

הערת המחבר : מתוך: א׳ אלמאליח, "חלוצי העתונות היהודית במזרח ובצפוךאפריקה – מבוא", מזרח ומערב, כרו ד (תר״ץ), עמי 207. ראה גם דברי המחבר בנושא בתאריר מוקדם יותר: "סקירת עין", השקפה, שנה ה, גליון כד, כ״ד אדר א' תתל״ה לחורבן, עמי 193.

ברם הוא הוסיף מיד לאחר מכן ש״יחידי סגולה אלה מספרם היה אחד בעיר ושנים במשפחה ממשי׳. אולם אין ספק שלגבי מוגדור, ואולי גם לגבי טנג׳יר, המספר הזעום, שהוא נקב בו, אינו תואם את המציאות שהיתה. אך עדותו החד־משמעית של אברהם אלמאליח, מוצאת לה תימוכין מפורשים בעיתונות העברית של סוף המאה הי״ט ותחילת המאה הכי. לגבי שלוש קהילות לפחות, פרט למוגדור, קיימות ידיעות ברורות על בני הקהילה, שקראו עיתונים עבריים ואף כתבו לשבועונים כמו הצפירה, המגיד או היהודי, כדי להעביר דרכם מידע בעל אופי מקומי או אחר.

התיעוד קיים קודם כול לגבי קהילה טנג׳יר, עיר הנמל הקרובה כל־כך למושבה הבריטית גיברלטר, שחייתה בה אז קהילה יהודית תוססת ומשגשגת, שרובה היה מורכב מיוצאי מרוקו. בקיץ תרמ״ח (1888) שלח יהודה אזאנקוט, מנכבדי הקהילה, כתבה להצפירה ובה הוא מתאר את חברות הסעד וגמילות החסדים הפועלות בקהילת טנג׳יר, וקורא לתמיכה דחופה בחברה החשובה הדואגת לנישואי יתומות, ולארגון מחדש של מערכת איסוף הנדבות למען פעילות זו. חודשים מספר לאחר מכן פרסם בן הקהילה יוסף בן ג׳ו באותו שבועון את דבר התמנותו של המשכיל והמורה אנשל א׳ פערל, בן מזרח אירופה שבא לבקר בטנג׳יר, לאחראי על לימודי העברית בבית־הספר היהודי המקומי, ואת הצלחתו הרבה בתפקידו כבר בראשית דרכו. כשנה לאחר מכן שלח יוסף בן ג׳ו כתבות נוספות, המתארות את ביקורו של המלך חאסאן בטיטואן ובטנג׳יר.

הערות המחבר : 14 – על קהילת גיברלטר ומעמדה המיוחד עבור יהדות מרוקו, ראה: ח״ז הירשברג, שם, עמי 283-282: 307-305. בגלל מעמדה זה, נראה שקהילת גיברלטר, שחסתה בצל האימפריה הבריטית, שימשה תחנת ביניים חשובה בדרך חדירתה של הספרות העברית והעיתונות העברית למרוקו בכלל ולטנג׳יר וצפון הארץ בפרט.היא שימשה גם לרוב כשער כניסה למרוקו עבור משכילים ושד״רים שבאו מאירופה לביקור אצל יהדות מרוקו. כדאי לציין כאן שהעיתונות העברית של סוף המאה הי״ט התעניינה רבות בגיברלטר. כך פרסם א״א ראקאווסקי בהצפירה סדרת כתבות על הצוק ועל הקהילה היהודית שחייתה בו. ראה: הצפירה, שנה ששית (תרל״ט), גליון 5, עמי 39-38: גליון 6, עמי 47-46: גליון 7, עמי 55-54; גליון 10, עמי 78, וגליוך 3ר, עמי 103-102. כמו כן, לפני שהגיע לטנג׳יר והתמנה שם למורה לעברית, שהה המשכיל אנשל א׳ פערל (ראה עליו בהערה 16 להלן) בגיברלטר, ושלח משם כתבות רבות על הקהילה ועל יהדות מרוקו, לאחר סדרת הכתבות ששלח מאוראן שבאלג׳יריה. ראה  כתבות אלה בהצפירה: שנה ארבע־עשרה, תרמ״ז-תרמ״דו, גליון 248, עמי 2-1; גליוך 259, עמי 3; גליוך 261, עמי 3; גליון 264, עמי 2-1; גליון 269, עמי 2; גליון 274, עמי 3; גליון 276, עמי 3-2; גליון 279, עמי 2; שנה חמש־עשרה (תרמ״ח-תרמ״ט) גליון 2-1, עמי 2; גליון 4, עמי 3-2; גליון 7, עמי 3-2; גליון 17, עמי 3; גליון 41, עמי 2-1; גליון 45, עמי 2-1; גליון 46, עמי 3-2; גליון 64, עמי 3-2; גליון 112, עמי 3-2; גליון 124, עמי 3, וכן גליון 16, עמי 2-1 (הכתבה על קהילת טנג׳יר).

 

  • הצפירה, שנה חמש־עשרה, גליון 156 מיום ד', י״ג במנחם אב תרמ״ח, עמי 3. ר׳ יהודה אזאנקוט, שהיה לימים דיין בטנג׳יר, הוא אביו של משה י' אזאנקוט, שהיה מראשי הארגון הציוני בטנגייר בשנות ה־20 וה־30. ראה עליו: צ׳ יהודה, הארגון הציוני במרוקו בשנים 1948-1900, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, כרר א – טקסט, ירושלים, סיון תשמ״א (במכונת כתיבה), עמי 110-107; וכן: Isaac 110—108 .Laredo, Memorias de un viejo Tangerino, Madrid 1935, pp
  • ד"ר אנשל אשר פערל היה בעל השכלה רחבה בגיאוגרפיה ובשפות. הוא הגיע לביקור בטנגייר בקיץ 1888, והחליט להתיישב שם לאחר שהתמנה לאחראי על לימודי העברית. לימים הוא העתיק את מגוריו לאלחזירס שבתחום ספרד, שם הוא הקים חברה ליבוא וליצוא (מודעות מסחריות על קיומה של החברה הופיעו ביידיש בשבועון היהודי בין השנים 1906-1904), ולאחר מכן גם הוציא שבועון יהודי בספרדית תחת הסט Renacimiento de Israel (= "תחיית ישראל") בשנים 1933-1924. הוא היה קשור לפעילות הציונית בצפון מרוקו בשנות העשרים, אר התנצרותו (או מה שנחשב להתנצרותו עקב נישואיו לספרדייה נוצרייה) העיבה קשות על יחסיו עם הפעילים הציוניים המקומיים. ראה עליו: י״ר בן אצראף, "על העתונות היהודית במרוקו", מחברת, כרן א, גליון ח-ט, עמי 77. ראה כתבה נוספת על יהדות מרוקו מפרי עטו, שנשלחה מאלג׳זיראס: היהודי, שנה עשירית, גליון 28, מיום הי, ב״ו במרחשון תרס״ז(15.11.1906), עמי 5.
  • הצפירה, שנה חמש־עשרה, גליון 194 מיום ג׳, ו' בתשרי התרמ״ט, עמי 2. ראה כתבה על קהילת טנגייר, החתומה בידי .Dr. n.f (כנראה המשכיל דייר נתן פרידלנדר) בהמגיד החדש, שנה שנייה, גליון ל״ה מיום כ״ו באלול התרנ״ג, עמי 4. הכתבה מתארת את מצבה הכלכלי והחברתי־תרבותי של הקהילה. ראה גם כתבות נוספות מפרי עטו של אותו סופר על תולדות יהודי מרוקו ומצבם הפוליטי בסוף המאה הי״ט: המגיד החדש, שנה שלישית, גליון ט מיום כ״ב באדר התרנ״ד, עמי 71-70; גליון כ מיום י״ח באייר התרנ״ד, עמי 162-161; גליון ל-לא מיום ז׳ באב התרנ״ד, עמי 246-245; גליון ל״ח מיום כ״ז באלול, עמי 309-308.
  • יוסף בן ג׳ו היה אחיינו של ר׳ מרדכי בן ג׳ו, ששירת כאב בית הדין הרבני של טנג׳יר במשך עשרות שנים בסוף המאה הי״ט ותחילת המאה הכי. יוסןף בן ג'ו נבחר כנשיא האגודה "מגן דוד" שהוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה בטנג׳יר לזכר דודו. הוא היה פעיל תקופת־מה בארגון הציוני שפעל בקהילה בשנות העשרים.
  • שם, שנה שש־עשרה, תרמ״ט-תר״ן, גליון 204, עמי 832, וגליון 218, עמי 895.
  • ראה על כר, למשל, את חיבוריו שלL. Miége, הערה 7 לעיל. עד כאן הערות המחבר :

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר