ארכיון יומי: 3 באפריל 2017


נשים באמניות ובמלאכות שונות-נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן

5 – נשים באמניות ובמלאכות שונות

דָּרְשָׂה צֶמֶר וּפִשְתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כָּפֶּיהָ ( משלי לא : יג )נשים באומנויות

בפרק הראשון נאמר, שהאישה האידיאלית בעקבות אשת חיל היא " ולחם עצלות לא תאכל ". על האישה לגלות חריצות ולעסוק בעמל כפיים. לדעת רבי יוסף בן הרוש על האישה לעסוק במלאכה במשך כל חייה. פרק זה מתאר את סוגי המלאכות, שנשים עסקו בהן.

חינוך מקצועי של בנות.

בחברה המסורתית שולבה הבת במשק הבית של אמה החל בגיל הרך. הבת עזרה לאֵם וזו הדריכה אותה בחובות המקובלות, החלות על הבת במשפחה. עד פתיחתם של בתי הספר של כל ישראל חברים במרוקו, החל משנת 1862, הייתה הכשרתה המקצועית של הבת תלויה באמהּ, בסבתהּ או בקרוביה. אלה לימדו את הבנות את המקצועות האופייניים לנשים, נוסף על ניקיון, הבאת מים מהבאר או מן המעיין, כביסה, בישול וניהול משק הבית, וכן כל המקצועות הקשורים לחוטים " אריגה, תפירה וסריגה. התוצרת שהוכנה שימשה את בני המשפחה או נמכרה. על פי עדות אחת הנשים, שעלתה ארצה ממרוקו בשנות ה-50, בגיל עשר עסקה כבר באריגה – מלאכה שלמדה מאמהּ, מדודתהּ ומחמותה לאחר שנישאה בגיל שלוש עשרה. במקרים שההורים נפטרו, או שהאם והסבתא לא היו מסוגלות מסיבה כלשהי ללמד את הבת, נהגו קרובי המשפחה או האפוטרופוס לשלוח את הבת לאומן או לאומנית כדי ללמדה אומנות.בפנקס סופרי בית הדין בפאס מופיעים בין השנים תנ"ט – תע"ה – 1699 – 1715, הסכמים כאלה בדבר תנאי הלימוד, השכר ומשך הזמן.

בת שלמדה אצל אומן מלאכות שונות.

בכ' בתמוז תנ"ט – 1699, נערך דיון בפני רבי יהודה אבן עטר בנושא הבא : יהודי בשם יסאן טען, שהתנה עם חיים האומן שלימד את בתו, צולטאנה, " כל המלאכות שהוא יודע מלבד גאפראת – הכוונה לתפירת מעילים גדולים, שאם לא ירצה לא ילמדנה. חיים טען, שלא קיבל על עצמו ללמדה אלא מה שכתוב בשטר שברשותו.

עבודות עם משי.

בכ"ג בכסלו תס"א – 1701 נערך הסכם בין אב לאומן, שילמד את בתו במשך שנתיים עשיית כפתורים מבד, המגולפים ברקמת חוטי משי או זהב. נוסף על שכר עליו להעניק לה חלוק אחת לשישה חודשים.

אומנית שלימדה מלאכות בלתי מוגדרות.

בל' בסיון תס"א – 1701 נרשם שעיישא, אשת אליהו צראף, הכריחה את בתה פריחה לעבוד עם יאקות, אשת אנפאני, במשך שנתיים ימים. ותלמדנה המלאכות אשר היא רגילה לעשות בימים האלה. נקוב גם שכר, שאמורה הייתה לקבל במהלך תקופה זו, שהיא שונה בכל שנה. בה' באלול של אותה שנה מופיע הסכם נוסף, שהאומנית תלמד אותה את כל המלאכות שהיא יודעת.

לימוד מלאכת הכובענות.

בשנת תס"ה – 1705 נערך הסכם בין אלמנת משה אבן מכלוף עבו ובין אומנית בשם יאקות, אשת יוסף בר חיים דארעא, שתלמד את בתה עדה במשך שנתיים את מלאכת הכובענות. על בעלה של האומנית להישבע להכריח את אשתו ללמדה מלאכה זו וכן " להאכילה ולהשקותה ולפרנסה כל השתי שנים.

לימוד אומנות במקור רבני.

בתשובות של רבי ש"י אביטבול מצפרו מדובר על בת, שלמדה מקצוע : " יעקב ששדך לבנו ראובן את לאה וקודם השידוכין ואחריו עד עת כניסתם לחופה הייתה לאה הנזכרת מתלמדת לעשות מלאכה אצל קרובתו של יעקב הנזכר. והייתה הקרובה הנזכרת למודה ללכת היא ונערותיה לבית יעקב הנזכר ולפעמים יושבת שם עד חודש ימים ויותר והיו יעקב וראובן בנו הנזכר מכירים בלאה הנזכרת ובמהותה ".

תופרות.

על פי המסורת היהודית מתקופת התנ"ך והמשנה מלאכת הטוויה היא מלאכתן של הנשים : וְכָל אִשָה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ…וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעֵזִים ( שמות לה – כה-כו ). בעקבות זאת אמר רבי אליעזר " אין חכמה לאישה אלא בפלך ( יומא סו )  גם במשנה ( כתובות ) נמנית " עושה צמר " ביו המלאכות, שאישה חייבת לעשות לבעלה, אבל אם הכניסה לו שלוש שפחות " אינה עושה בצמר ". לדברי רבי אליעזר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה ". היו נשים שטוו לאור הלבנה ; כך על פי הרמב"ם בהלכות סוטה.

הערת המחבר : בסיפור המובא על ידי רבי יוסף משאש זצ"ל על אביו של רש"י, מצוטט : ויאמר לה הרב, אין חכמה לאישה אלא בפלך. אך האישה החכמה ענתה לו, גם זה פל"ך, וכוונתה ג' ספקות שמצאו בתרנגולת : פה, לב , וכבד. בסיפור באה לידי ביטוי הגישה השמרנית, שאישה אינה מבינה אלא בפלך לעומת ההנחה, שיש נשים חכמות, היודעות גם משהו מעבר לכך. משאש חלק ג, רכח.

גם במרוקו נחשבה עבודה זו למלאכת נשים לשם רווח, לאחר סיום השירותים הרגילים במשק הבית. הרב יעקב אבן צור ( יעב"ץ ) תיאר סדר יום של בעל בית. " ומעשה ידיה לא שייך אלא לאחר שתעשה כל צרכי הבית דהכי תנן בכתובות פרק ה אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומציעה לו את המיטה ועושה בצמר.הרי לא הזכיר עושה בצמר אלא לאחר שסיים כל ענייני הבית. וכבר אמרו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי עמא דבר שזוהי דרך לכל העולם שהאישה עומדת בבוקר ועושה צרכי הבית הצריכין ליום, וכשגומרתם יושבת לעשות מלאכתה.  וכן לעת ערב פוסקת ממלאכתה ועושה צרכי הבית הצריכין ללילה ואחר שגומרתם אם נשאר שהות ביום חוזרת עוד למלאכתה. ולפעמים אפילו באמצע היום אם נזדמן איזה דבר מצרכי הבית, מפסקת ועומדת לעשותו וחוזרת למלאכתה.

וכן כשצריכה האישה לכבס כסות של אותו שבוע, פוסקת ממלאכתה עד שתגמור הכיבוס. נמצא שעשיית צרכי הבית היא עיקר, והמלאכה שעושה להרוויח היא טפלה. ועל אותה מלאכה שעושה להרוויח הוא שאמרו שאינו כופה אותה אלא לטוות צמר בלבד. רצונו לומר שלא יכוף אותה לעשות מלאכה קשה אלא טוויה שהיא מלאכה מיוחדת לנשים. ( אבן צור חלק ב )

במצבים מסוימים נאלצו נשים לסייע בפרנסת המשפחה באמצעות ביצוע מלאכות אלה ואחרות. בדו"ח שנשלח מפאס בשנת 1879 על ידי הרב אבנר ישראל הצרפתי לאיזידור לאב, מסופר בין השאר על החלוקה המקצועית של יהודי המקום " ובגדי פשתן ביד הנשם ישמעאלים ויהודים ( עובדיה חלק א ).

במקור משנת תרכ"ט – 1869, שנכתב על ידי הרב רפאל משה אלבאז מצפרו נאמר : , כל אישה חכמת לב בידיה טוו והביאו מטווה בגילוי השוק ובגלוי הראש . עובדיה מספר 79.

להלן תעודה מספר 79 מספרו של רבי דודו עובדיה זצוק"ל.

תעודה מספר 79.

תרכ"ט.

…..ובעירינו זאת נמצאות איזה נשים פרוצות ועומדות על הכביסה במבואות ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים בנהר יעברו ברגל לעיני כל עובר ושב ולא יתבוששו, וישבות בפתחי החצירות לרוח היום, וכל אישה חכמת לב בידיה טוו. והביאו מטווה בגלוי השוק ובגלוי הראש מה למעלה מה למטה מוזרות בלבנה ישיחו בו יושבי שער ואין להם בושה ואדרבא הם שמזיקות את האנשים בהיזק ראיה רח"ל והם רואים ואינם ניזוקים כאשר יהיה האופן .

ויצא חתן מחדרו וכלה מחופתה בת שתין ובת שיתא לקל טיבלא רהטא. ויבואו האנשים על הנשים רחובות קריה בקיבוץ בניה לתוכה וכאשר תהיה מריבה בין אישה לרעותה יצאניות נינהו הם ובניהם וטפם מוקפים אותם כעטרה לחרחר ריב ולשמוע שריקות לישנא בישא ובדברי נבלה שבו מחרפים זו את זו. ויוצאים בגילוי ראש ובפנים נזעמים רח"ל ויתקננו בעצה טובה מלפניו…ובלא"ה מצוים אצלם בלא באס ושאב"ב כי כן דרכם ללכת לנוע על העצים ועל הפחמים לקנות שאר ירקות ולקנות חטים ולהוליכם לרחים למקום שרובו נכרים ואין להם הרגשה וענינו כי סדור הזה חוצפה ישגא רח"ל בשנת יבואו ויגידו צדקתו פ"ק

הרב רפאל משה אלבאז

עד כאן תעודה מספר 79 מתוך ספר של רבי דוד עובדיה זצוק"ל

בדו"ח של הרב אלבאז על החלוקה המקצועית של יהודי הקהילה, שנשלח לרבי מרדגי בן ג'ו, נציג כל ישראל חברים בטנג'יר, במטרה שיועבר לפריס מופיע בין השאר הדיווח הבא : "  ויש שלושה חייטים לתפור מלבושי האנשים וקצת מתכשיטי הנשים, אבל רוב תכשיטי הנשים ובגדי פשתים של האנשים והנשים יש נשים הבקיאות התופרות ומתקנות אותם " הרב דוד עובדיה זצוק"ל כתב, שבצפרו היו מפעלים קטנים, שעסקו בעשיית צמר והעובדים העיקריים בהם היו נשים. הן כיסו את הצמר, עישנוהו בגופרית להלבינו, סרקוהו במסרקות ברזל ( קרסאל ) צבעו, טוו וארגו ממנו שטיחים, שמיכות צמר ובדי צמר שונים למלבושים. נשים כמו גברים נהגו לתפור ולתקן את בגדיהם של הברברים מהכפרים שבסביבת צפרו.

על פי עדות מתחילת המאה ה-19 נהגו יהודיות לעשות תחרה. סקר, שנערך על ידי כל ישראל חברים במוגדור בשנת 1894 בחלוקה המקצועית של יהודי הקהילה הוכיח, שגם נשים הועסקו בניקוי צמר. בתיטואן היו הכובסות והתופרות ספרדיות ויהודיות.  אנגלי בשם יוסף תומסון, שביקר בהרי האטלס ובדרומה של מרוקו, כתב ביומנו, שבמראכש עסקו הנשים היהודיות בתיקון חולצות לתיירים ורווקים. בתשובת רבי שמואל עמאר ממכנאס מדובר על אישה, ששילמה לחברתה כדי לארוג לה בגד. בתשובה של רבי יעקב בירדוגו, דן החכם בסוגיית האישה, שנתנה לחברתה בגד לארוג או לרקום וזה אבד. נשאלת השאלה האם חייב הבעל לשלם.

כן מסופר על אשתו של הרב אהרן הכהן 1867 – 1940, שטוותה לו טלית מאריג משובח. ערבי חמד אותה וגנבה ונענש על כך מהשמים. רבי יוסף משאש נשאל, האם מותר לאישה להטיל ציצית בטלית. תשובתו הייתה : ראוי לעשותם רק על ידי אנשים, זולת הטוויה והשזירה…וכן המנהג פשוט בכל המקומות. בצפרו היו נשים, שהצטיינו בטוויה, ברקמה ובאריגת שטיחים – מלאכה שחייבה רכישת צמר גולמי, ניקויו וצביעתו ויצירת חוטים שונים. השטיחים הובאו על ידי כלות כנדוניה לבתי בעליהן. אונויות אלה עברו מדור לדור.

על מספר התופרות והרוקמות היהודיות במראכש בתחילת המאה ה-20, שטרית. מתוך 280 נשים בדמנאת, שעבדו במלאכות שונות, עסקו 204 במלאכות הקשורות בחוטים.

ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי

 

תעודות 11-8נשים יהודיות

ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי

תעודה 8

מסגן־הקונסול של בריטניה למשה ויצחק אביטבול בלונדון

Mogador 26 April 1865

To Mes Moses and Isaac Abitbol

London

Gentlemen

The local Moorish Authorities have informed me that a Moorish Subject named Ramo Abitbol, widow of Joseph Hadida, deceased, lays claim to a large amount of real property in this town, and that she states she is prevented by you from getting possession of the same.

I have therefore to request that you will be good enough to furnish me, within three months from this date, with a clear and explicit statement of your claims against the said Ramo Abitbol, in order that I may submit the same, through your Attorney, to the Hebrew Tribunal of Mogador which will have to judge the case.

I am & C (signed) Frederick Carstensen

םגן קונסול בריטניה במוגדור בשנות החמישים והשישים של המאה ה־19.

תרגום

מוגדור 26 באפריל 1865

הממשל המקומי הודיעני שנתינה מאורית ושמה ראמו אביטבול, אלמנת יוסף חדידה, תובעת זכות על נכסי דלא־ניידי רבים במוגדור, וטוענת שאתם מונעים ממנה את מימוש זכותה על רכוש זה. אבקשכם להגיש בתוך שלושה חודשים הצהרה על תביעותיכם נגדה, כדי שאוכל להעבירה באמצעות בא כוחכם לבית הדין היהודי במוגדור שיחליט בנידון.

תעודה 9

סגן־ הקונסול במוגדור מעביר למשה ויצחק אביטבול את העתק המכתב ששלחה אליו ראמו אביטבול, אלמנתו של יוסף חדידה

Mogador 26 April 1865

To Messrs Moses & Isaac Abitbol

London

Gentlemen

I enclose for your information and guidance the copy of a letter which has been addressed to me by Ramo Abitbol widow of Joseph Hadeda, deceased.

I am

signed) Frederick Carstensen)

תעודה 10

מסגן־הקונסול במוגדוד למשה ויצחק אביטבול בלונדון עליהם למנות בא־בוח לייצוג עניינם בפני בית הדין

Mogador 26 July 1865

Messrs Moses & Isaac Abitbol 8 Finsbury Circus, London

Gentlemen

I have received your letter of the 29th ultimo with reference to the claim put forward by Mrs Ramo Hadida to the property in this town.

It will be neccessary for you to appoint as soon as possible, an Attorney in Mogador, to represent you at the Hebrew Tribunal which is to decide the case, and you must furnish him with all the documents required to prove what you state to me in your letter.

Your Attorney shall, of course, receive from me all the support which your interests may require.

I am

signed) Frederick Carstensen)

תרגום

מוגדור 26 ביולי 1865

מאשר קבלת מכתבכם מ־29 בחודש שעבר בעניין תביעתה של הגב׳ ראמו חדידה לרכוש בעיר זו. עליכם למנות במהירות האפשרית בא־כוח כדי שייצג אתכם בפני בית הדין היהודי, ועליכם לתת לו את המסמכים הדרושים לאישור הדברים שכתבתם אלי. בא־כוחכם יקבל ממני כמובן את כל הסיוע שיידרש לכם.

תעודה 11

מסגן הקונסול במוגדוד למשה אביטבול בלונדון הדיון בזכויות האשה הנ״ל נדחה כי לא מונה בא־כוח

Mogador 23 April 1866

Moses Abitbol Esq[uire] 3 Newington Cresent Kensington, London Dear Sir

Indisposition has prevented me from answering your letters of the 22 January and 20 February are thus.

If you refer to my letter of the 26th of July 1865 you will find that it is your own fault that you have not been represented at the Hebrew Tribunal of Mogador, but in order to enable you to name an Attorney and to produce any additional evidence bearing on the pending question, I have stopped further proceedings in the matter during three months from the 1st of May next.

The decision of the Mogador tribunal is not final, appeal can be made to Marocco.

I remain (signed) Frederick] Carstensen.

תרגום

מוגדור 23 באפריל 1866

[לאחר התנצלות על איחור בתשובה למכתביו מ־22 בינואר ומ־20 בפברואר], אם אתה מתייחס למכתבי מ־26 ביולי 1865, הרי באשמתך לא מצגת על־ידי בא־כוח בפני בית־הדין היהודי במוגדור. אבל כדי לאפשר לך למנות פרקליט ולהציג עדויות נוספות, עצרתי את הטיפול בנושא למשך שלושת החודשים הבאים החל ב־1 במאי. ההחלטה של בית הדין במוגדור אינה סופית, וניתן לערער [בפני בית הדין] במראכש.

מעודה 12

מסגן־ הקונסול של בריטניה לקונסול צרפת במוגדור על אסתר חלפון, המקבלת דמי שכירות

Mogador 30 December 1867

Monsieur Beaumier  French Consul, Mogador Sir

…With regard to the query put to you by Dr Thevenin I have to state that the widow Esther Halfon, daughter of the late Abraham Cohen is the person duly and regularly authorized to receive the rent of the house tenanted by Dr Thevenin, but the Doctor may, if he likes, pay the rent into my hands, as you caused to be done with the rent for the four past months, and thus remove from himself all responsibility as regards the question of the next of kin of Abraham Cohen.

I have

Signed) Frederick] Carstensen)

תרגום

מוגדור 30 בדצמבר 1867

בקשר לשאלה ששאל ד״ר תבנין, עלי לומר לך שהאלמנה אסתר חלפון, בתו של המנוח אברהם כהן, היא האדם המורשה לקבל את דמי השכירות לבית ששוכר ד״ר תבנין, אבל הוא רשאי, אם הוא מעדיף, לשלם לי, כפי שגרמת שייעשה בדמי השכירות לארבעת החודשים האחרונים, וכך יסיר מעצמו כל אחריות לגבי בעיית שאר בשרו של אברהם כהן.

תעודות 14-13 אשה תובעת מדייר לפנות דירה שהשכיר לו בעלה

תעודה 13

מסגן־ הקונסול של בריטניה לסעדיה דה א׳ כהן על הדייר לעזוב אה הדירה

British Vice Consulate Mogador 7 December 1872

Mr Sahadia de A. Cohen

Mogador

Sir

At the request of Mrs Mesoda de Daniel Cohen, wife of Mr Daniel de A. Cohen, 1 have to communicate to you, that on behalf of her husband now absent from Mogador, she gives you notice to quit on the 31st day of March 1873 the apartments now occupied by you and hired to you by Mr Daniel de A. Cohen

I am

signed) Frederick] Carstensen)

הערת המחבר :  דניאל בן אברהם כהן נזכר ב־21 בפברואר 1861 כמי שגר במדינה ( = הרובע המוסלמי) במוגדור: 830/2 FO. ב־1 בספטמבר 1864 בתור אזרח בריטי בעל בית ומחסן בעיר: /99 FO 631/3 121 = FO, מהסוחרים החשובים בעיר. פעיל בחיי הציבור, ומ־1873 נשיא הקהילה ונשיא הסניף המקומי של כי״ח, תמך בחינוך מודרני. לחם במיסיון האנגליקני שפעל במוגדור, וביולי 1879 השתתף במשלחת של מנהיגי הקהילה אצל הקונסול הבריטי בקשר לפעולות המסיון.

תרגום

7 בדצמבר 1872

לבקשת הגב׳ מסעודה דה דניאל כהן, אשתו של דניאל דה א׳ כהן, עלי להודיעך כי היא נותנת לך התראה בשם בעלה, הנעדר עתה ממוגדור, כי ב־31 במרס 1873 עליך לעזוב את הדירות שבהן אתה דר ושהשכיר לך מר דניאל דה א׳ כהן.

תעודה14

מסגף הקונסול לסעדיה ה נ ״ל הבעל אישר את הודעת אשתו בדבר פינוי הדירה

British V[ice] Consulate Mogador 29 January 1873

Mr Sahadia de A. Cohen

Mogador

Sir

With reference to my despatch of the 7th of last month giving you warning to quit the house of Mr Daniel de A. Cohen, on the 31th of March next, I have now to inform you that Mr Daniel de A.Cohen having returned to Mogador and confirmed the warning which has been given by his wife.

I am

signed) Frederick] Carstensen)

תרגום

מוגדור 29 בינואר 1873

בקשר למכתבי אליך ב־7 בחודש הקודם, שבו הודעתי לך שעליך לפנות את דירתו של דניאל דה א׳ כהן ב־31 במרס הבא, עלי להודיעך שהנ״ל חזר למוגדור ואישר את ההתראה שנתנה אשתו.

ההילולא – ציונו הקדוש וההילולא ב-ט״ו בתמוז- סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה

ההילולא

ציונו הקדוש וההילולא  ב-ט״ו בתמוזסאלי וחכמיה

אוהחה״ק נסתלק ונגנז בט״ו בתמוז התק״ג. הוא נטמן בהר הזיתים, קרוב לציונו של מחבר ה״פרי חדש״, עליו השיג השגות לשם שמיים.

מדי שנה בשנה, מאז סילוקו, עולים רבבות לציונו הקדוש ושוטחים תפילותיהם אצל הצדיק. ספריו, במהדורות חדשות, מוגהות ומנוקדות יוצאים בכל עת ומופצים בכל בתי ישראל. בספר מסעות ירושלים מובא שהרב ממונקאטש בעת השתטחותו על ציונו של אוהחה״ק, סיפר סיפור המקובל בידו מאבותיו: אחד מבאי ביתו של רבינו אוהחה״ק, נתהפך עליו גלגלו והפך להיות עני ובעל חובות מרובים, כשפרנסת ביתו נדרשת. ברוב צערו בא אל רבינו וביקשו שיפעל ישועות בעבורו ויתפלל בעדו ובעד בני ביתו. אוהחה״ק נסער מפנייתו וכתב לו דבר מה על קלף. משנפרד ממנו לשלום, אמר לו שילך ויטמין את הקלף בין אבני הכותל המערבי והזהירו שלא יאבד את הקלף. היהודי העני יצא שמח בדרכו לכותל המערבי, אלא שלדאבונו, רוח עזה העיפה את הקלף והוא לא מצאו. חזר העני עצוב אל אוהחה״ק וסיפר לו את אשר אירע. ענה לו רבינו – מה אעשה לך שלא איסתייעא מילתא. לאחר זמן מה מצאו תלמידיו את הקלף ברחובות העיר ובו כתוב: ״אחותי רעייתי יונתי תמתי, אבקשך ברחמים להשפיע פרנסה טובה לפלוני בן פלוני״ ובתחתית הקלף חתום שמו של הרב חיים בן עטר.

ראו כוחו של רבינו שפנה אל השכינה, משל היה משה רבינו, בעלה דמטרוניתא, שהרי זוהי פנייתו של הקב״ה לכנסת ישראל שלא זז מחבבה עד שהעלה אותה במדרגות, מאחותי לרעייתי, משם ליונתי ומשם לתמתי – תאומתי השווה אלי, כמבואר בדברי חז״ל ובדברי הרמח״ל.

גם אחרי מותו ניכר כוחו הרב. ב״צוואה מחיים״ לרבי אברהם בן רבי חיים פאלאג׳י מסופר:

פעם ישב הרב חיים פאלאג׳י עם דודיו – ת״ח גדולים שרצו להקשות על דברי אוהחה״ק בספרו ״חפץ ה״. רבי חיים פאלאג׳י הגאון, תקף את דבריהם ויישב בטוב טעם את דברי אוהחה״ק, אך דודיו עמדו על דעתם וניסו שוב להקשות. בשעת לילה מאוחרת הלכו לנמנם קמעא ולפתע קמו בבהלה גדולה בקולי קולות וסיפרו שהיה רוצה אוהחה״ק לחונקם, כי לא קיבלו את תשובת רבינו ומאז קיבלו על עצמם לקבל דבריו בחרדת קודש וביראה כמו את דברי אביהם בעל ה״חקרי לב״.

על ציונו הטהור נכתב:

״ציון נברשתא דדהבא, ההר חמד אלוקים, אבן יקרה ושיחה קלה שלו, אלוקים חשבה לטובה וארץ האירה מכבודו, כאשר יאירו שבעת הנרות ורבה וקנה, היא העולה עימו וקרא שמו חפצי בה. מוציא לאור תעלומה, הוא זיווה, הוא הדרה ה״ה הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא, חסידא קדישא כמוהר״ר חיים בן עטר ז״ל. נתבקש בישיבה של מעלה יום ט״ו לחודש תמוז שנת התק״ג ליהנות מזיו השכינה, הוא המחבר ספר חפץ ה׳ וספר פרי תואר וספר אור החיים וספר ראשון לציון״.

לצידו נטמנו שתי נשותיו הצדקניות. הראשונה, פאדוניה בת רבי משה בן עטר, בת דודו, אשת נעוריו, אותה נשא בעיר סאלי, עליה כתבנו לעיל שהיתה מנחת תפילין. על ציונה נכתב:

״רבת המעלה, בטח בה לב בעלה, אשה יראת ה׳ המהוללה. כבודה בת מלך פנימה, היא העולה על כל מעלה ובהוד וביופי ובצדק, באלה פתחה פיה בחכמה ותורת חסד על לשונה, גזע היחס והמעלה, הלא היא הרבנית יעלת חן, מרת פאדוניא אלמנת מו״ר הרב הקדוש חסידא קדישא כמוהר״ר חיים בן עטר זלה״ה, בת הגביר החכם השר והמרומם כמוהר״ר משה בן עטר זלה״ה״.

מאחר ולא היו לרעייתו ילדים, נשא כמובן בהסכמתה, אישה נוספת. במקורות ישנן שתי גירסאות לגביה, אחת אומרת שהיתה זו אסתר ביבאס, בת רבי מאיר, מעירו, אותה נשא בסאלי.

(מעניין לציין כי משפחת ביבאס היתה משפחת רבנים מפוארת ובראשה רבי חיים ביבאס. רבינו אוהחה״ק מצד אימו השתייך למשפחה רמה זו וכך גם אימו של המלאך רפאל אלנקאוה).

במקור אחר מופיע שהאישה הנוספת אותה נשא היא הרבנית אסתר בת רבי מאיר כפאס, אותה נשא בירושלים (אא״כ ניישב זאת בכך שאחד המקורות מציין שנשא ארבע נשים והיתה זו אחת מהן).

על ציונה של רעיתו השניה נכתב:

״אשת חיל כאסתר בת אביחיל, אשת חיל תתמוך, כבוד רבת המעלה, יעלת חן וכלילת יופי, הרבנית בת מלך, אסתר אלמנת הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא כמוהר״ר חיים בן עטר תנצב״ה, בתו של החכם כמוהר״ר מאיר כפאס נ״ע…״

יש אומרים שמאישה זו נולדו לרחב״ע בנות. סיפרו זקני ירושלים שכאשר נשא אישה זו בא״י(דבר המחזק סברה זו על נישואיהם בירושלים), בשבת חתן, ישב אוהחה״ק על שולחן שבת וכבר בליל שבת אכל את כל מאכלי השבת. אשתו זו נצטערה, מה היא תגיש בשאר סעודות?

רעייתו הצדקת – פאדוניה, ראתה לנכון להכין גם היא את מאכלי השבת, כי בחכמתה הבינה שהאישה החדשה לא תדע לאמוד את כמות האוכל הנדרשת. הצדקת הרבנית פאדוניה לא רצתה להכשיל את צרתה ולא להתגדל בקלונה וכך הפכו שתי הנשים, הרבנית פאדוניה ואסתר לשתי חברות טובות המשרתות נאמנה את בעלן המשותף.

כפי שנכתב לעיל, כבר בחייו שיבח הבעש״ט את תורתו של אוהחה״ק.

חסידים מספרים בשם הבעש״ט שכאשר נטל ידיו לסעודה שלישית, בירך על הפת, אכל ואמר ״כבה נר המערבי״.

כששאלוהו תלמידיו למה התכוון, הסביר להם שהמערבי – רבי חיים בן עטר נסתלק והוא ידע זאת, משום שישנו סוד עצום בכוונות נטילת הידיים, הידוע רק לצדיק אחד בדור. סוד זה עובר מצדיק אחד, בשעת פטירתו לצדיק הבא שהוא בבחינת ״וצדיק יסוד עולם״. ״עתה בשעה שנטלתי את ידי, גילו לי משמיים סוד זה״ ענה הבעש״ט.

זקני טבריה סיפרו שבשעת פטירתו של אוהחה״ק, היה הרב חיים אבולעפיה חברו, מתפלל תפילת שמונה עשרה. תוך כדי תפילתו נפל והתעלף. כאשר עוררו אותו תלמידיו והשקוהו מים, ענה להם שליווה את אוהחה״ק בשערי גן עדן.

בדידי הווה עובדא. זכיתי לראות פעם אחת בכוחו של אוהחה"ק.

פעם אחת ניגשתי אל ציונו של אוהחה״ק ומצאתי שם בחור צעיר – מאבטח. אותו בחור סיפר לי בהתרגשות כיצד נקשר אל אוהחה״ק. הוא היה מאבטח בצד המזרחי של ירושלים העתיקה, בדרך העולה אל הכותל המערבי. תפקידו היה להשקיף, לעקוף אחר המתרחש ולוודא שאין תנועה מיוחדת באיזור.

תנועה מיוחדת, מיקדה את עינו החדה. מידי יום ביומו הבחין בבודדים או בחבורות המגיעים להר הזיתים, לבית העלמין ומתעכבים שם שעה ארוכה. הוא התקרב על מנת להביט מקרוב ולהבין מה קורה. הוא ראה אנשים המשתטחים על קבר וכל הזמן אותו קבר.

הבחור, החליט להגיע גם הוא לקבר ושאל את אחד מהמבקרים – מה אתם עושים פה, של מי הקבר, ענה לו אותו מבקר אינך יודע – זהו קברו של אור החיים הקדוש. רעדה אחזה אותו ובהתרגשות ניגש גם הוא, הניח כיפה על ראשו, נטל לידיו ספר תהילים והחל לקרוא. מאז קיבל על עצמו להגיע, מדי יום ביומו לציונו הקדוש וכעבור זמן קצר חזר בתשובה. אמרתי לאותו בחור יקר – ״אשריך שזכית לאור באור החיים״.

פגיעות בחיי הדת יהודי מרוקו -אליעזר בשן

1847-איום בהתאסלמות של הבעל כדי שאשתו תוותר על דמי כתובתהפגיעות בחיי הדת

לפי פסק דין שניתן על ידי חכמי העיר צפרו בשנת תר״ז(1847) ניתן ללמוד על מעשה זה: יהודי בשם שאול בן אברהם התגרש מאשתו. לאחר מכן נשא אשה אחרת אבל לא חי עמה בשלום ורצה לגרשה. ואמר למקורבי אשתו שאם יתרצו על דמי כתובתה לפי רצונו הרי טוב, ואם לאו־ ייצא לחוץ ידבר להמיר טוב ברע [יתאסלם] או יניחה וילך לארץ אחרת'. הובאו אנשים נכבדים כדי לשכנעו לוותר על איומו יעד שכתב לאשתו הנזכרת דבר הכורת בינו לבינה בגופן שלהם מחשש המרה'.

אבל האיש חזר לקלקולו ואביה החכם מסר מודעה בעד בתו כי כל ויתור או פשרה שיעשה על כתובת בתו הוא מן השפה ולחוץ כי הוא מפני האונס… ובפרט שכל היום עוסק במסכת תמורה להמיר טוב ברע, ולעת הכושר ישיב ידו עליו', כלומר ידרוש את המגיע לה. לבסוף הושגה פשרה בבית הדין על גובה הכתובה שישלם בתשלומים. חתומים החכמים עמור אביטבול ורפאל חותא (עובדיה, 'קהלת צפרו', מסי 97).

יבם המיר לפני נישואי אחיו

ר' יוסף אלמאליח דן במעשה בו: 'היבמה שנפלה לפני היבם מומר שהמיר קודם נישואיה לאחיו, והמומר היה מוכה שחין ונתפכו רגליו ונעקמו עד שאינו ראוי למנעל [לשם חליצה] והלך למקום אחר ונשתקע שמו, ולא נודע זכרו שרצו חכמי מראקי״ס [מראכש] להתירה לשוק בלא חליצה ויבום',

לדעת חכמי מראכש רצוי לה להינשא שוב, כדי למנוע ממנה צער שלא תישאר עגונה, בהתחשב בכך שהיבם המיר והרחיק נדוד. שאלו את דעתו של ר' יוסף בן עיוש. אבל החכם לא הסכים לדעתם, ואין בעובדה שהוא מוכה שחין ורגליו עקומות כדי להפקיע את זיקת היבום, וכי אין להתיר איסור של תורה. ומסקנתו שהיבמה אסור לה להינשא שוב (יתקפו של יוסף׳, חייב, סי׳ מ; א. גימאני, תשס״ה, עמי 55).

מה גורל הנישואין אם השתמד החתן? ר' יהושע מונסונייגו (1892-1826) דן בנושא זה (׳שבולי העזר׳, תשנ״ט, עמי 74, סי׳ י) אב שליח הגט הוא מומר, האם הוא כשר להביא גט לאשת ישראל? תשובתו חיובית, בהסתמכו על חכמים, ביניהם ר' יוסף קארו(׳מנחת-זכרון׳, לוד תשנ״ט, עמי 158).

מומר להכעיס אינו יורש את אביו

ר' שמואל עמאר כתב כי בקיץ תרמ״ו(1886) הובא בפניו פסק דין ממוגדור 'אודות ראובן שהניח ב' בנים אחד מישראל ואחד מומר להכעיס,. וחכם בשם יוסף אבולעפייא זיכה לבן הישראלי בכל הירושה, והחכם אישר את פסק הדין(ידבר שמואל׳, חו״ם, סי׳ נה).

בקשר לירושת מומר הנדון בתשובה זו, יש להזכיר את'קונטרס המרת דת פוסלת' המצורף לחיבורו של ר' דוד בונאן, 'נשאל דודי, הכרוך עם ספרו של ר' יצחק בונאן, ידי השבי, ליוורנו תרי״ז. ר' שלום אביחצירא כותב: יוכן אשה שהמירה- הבעל יורשה' (ימליץ טובי, בסי׳ צ).

מכות בידי שמים: שנות בצורת ובעקבותיהן רעב ומגפות במאה ה־19

כפי שציינו לגבי המאה ה-18, כך גם במאה ה-19 בימים בהם נעצרו השמים, וכתוצאה מכך נוצר מחסור במזון, היו יהודים שהתאסלמו. עדויות על כך מהמקורות היהודיים והזרים. ב-1800-1799 היתה מגפה, ובשנים 1818-1817 בצורת, ושוב מגפה בשנים 1820-1818.

ר' יוסף משאש כתב שבשנים תקע״ה תקע״ו, ותקע״ז(1815- 1817) היתה עצירת גשמים. במרחשון שנת תקע״ז(סוף 1816) היתה 'עצירה גדולה'- בצורת. על עצירת גשמים בשנת זעק״ת (1817) כתב ר' יוסף בן נאיים, ובאותה שנה מכת ארבה. בשנים 1820-1818 מגפה בטנג'יר. כפי שכתב ר' יעקב בירדוגו בשנת שרפ״ה (1825) 'כילה הרעב את הארץ', לפי תעודה מארכיון משרד החוץ הבריטי בשנים 1826-1824 היה מחסור במזון. בתקפ״ו(1826) 'ובפאס מתו יח מאות'. ובשנת תקצ״ה (1835) היתה 'מגפה גדולה בכל ערי המערב'. לדברי ר' רפאל משה אלבאז. הכוונה כנראה למחלת החולירע שהפילה חללים מוסלמים ויהודים כאחד. אלה היו עלולות לגרום להתאסלמות, באשר רק מוסלמים קיבלו מזון ממחסני הממשל.

מחלות ומגפות אירעו בשנות ה-50-40 של המאה ה-19. לפי מקורות שונים וביניהם תעודות מארכיון משרד החוץ הבריטי, בשנים 1868־ 1869 שררה במרוקו בצורת, ובעקבותיה מגפות ומחסור. בעקבות זאת באו פליטים לטנג׳יר, ושגריר ארה״ב במרוקו Mc Math ביקש מממשלתו הקצבה לסיוע לנזקקים (132 .Hall,1971, p) השנים 1876 -1881 היו שחונות, בצורת שכילתה את התבואה והרעב הפילה חללים רבים, ומחירי המזון עלו. הממשל נאלץ ליבא חיטה. נוסף לכך היתה מגפת חולירע.

בשנים 1884-1882 שרר רעב, בעיקר במרכזה ובדרומה של מרוקו. לפי תעודה מדצמבר 1882 בעת בצורת, הופלו היהודים במוגדור לרעה, ולא קיבלו מזון שחולק על ידי הסולטאן (F099/205). בין השנים 1888 -1896 היכתה מגפה את הבקר. בשנת 1899 מגפה של מחלת אבעבועות. שנתיים לאחר מכן מגפת טיפוס.

נוסף לכך היה משבר כלכלי החל ב- 1860 ואילך, שנגרם כתוצאה מהמלחמה בין ספרד למרוקו בתיטואן 1860-1859. צבא ספרד נסוג מתיטואן בתנאי שעל מרוקו לשלם קנס בסך מאה מיליון פרנקים בזהב. חלק מהסכום ניתן כהלואה, וחלק נגבה על ידי ספרד באמצעות מוכסים בערי הנמל במרוקו, שנטלו מחצית מדמי המכס. היתה אינפלציה- ערך הכסף ירד גם בהשוואה לריאל הספרדי. המשבר נמשך עשרות בשנים כולל בתחילת המאה ה-20.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר